-
זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב אירוע שבו, לטענתו, תקף אותו הנתבע.
הרקע העובדתי
-
הנתבע מנהל פאב בשם "קלמנס" בחיפה (להלן: "הפאב").
-
ביום 28.8.09 התקיים בחיפה אירוע "קלבת שבת", שאורגן על ידי עיריית חיפה. במסגרת זו הקצתה העירייה לבעלי עסקים, ובהם גם לפאב, מקומות שבהם הוצבו שולחנות וכסאות בקרבת במת האירוע.
-
התובע ואשתו, מלי אבירם, הגיעו למקום, התיישבו ליד אחד השולחנות שהוקצה לפאב, אך לא הזמינו דבר. מלצרית שעבדה בפאב ביקשה שיפנו את המקומות הואיל ואין בכוונתם להזמין דבר. התובע סרב. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למה שארע בהמשך – בעוד שהתובע טוען שהנתבע תקף אותו, מכחיש הנתבע את הדבר וטוען שהתובע נפל מן הכסא שעליו ישב. בעקבות האירוע פונה התובע באמבולנס לבית חולים "כרמל".
דיון והכרעה
-
בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס להשתלשלות האירועים לאחר סירובו של התובע לפנות את המקום. מטעם התובע העידו ביחס לנסיבות האירוע הוא ואשתו. ואילו מטעם הנתבע העידו ביחס לנסיבות האירוע הוא ואורייאן ארנון, שעבדה כמלצרית בפאב בעת האירוע. יצוין כי התקיימו שתי ישיבות הוכחות. להלן יכונה פרוטוקול הישיבה הראשונה "פרוטוקול 1", ופרוטוקול הישיבה השניה יכונה "פרוטוקול 2".
-
גרסת התובע בתצהירו הינה כדלקמן:
"לאחר מספר דקות, הגיע קלמן עצמו, ודרש מאיתנו, בשנית, במפגיע ובתקיפות, 'או להזמין או לקום'.
עניתי לקלמן, בנימוס, ושבתי על דבריי, כי אנו ממתינים לזוג חברים שיגיע, ולכשיגיעו נזמין ביחד דברי משקה, ולכן סירבתי לדרישתו.
לאחר שסירבנו שוב, לעזוב את המקום, התכופף קלמן, באופן פתאומי, ומשך את רגלי הכסא, בחלקו התחתון, וזאת כאשר עודני יושב עליו. כתוצאה מכך התהפך הכסא לאחור ואני הוטחתי על הארץ ונחבלתי.
אם לא די בכך, הרי שבעוד אני שרוע על הקרקע, הטיח קלמן את הכסא על חזי וגם לי לחבלה" (סעיפים 16-19 לתצהיר התובע).
-
בחקירתו הנגדית דבק התובע בגרסתו (ראה עדותו בפרוטוקול 1 עמ' 13 שו' 18-29).
-
אשת התובע, מלי אבירם (להלן: "מלי") תארה בתצהירה את האירוע באופן דומה לזה שתואר על ידי התובע (ראה סעיפים 15-17 לתצהירה). בחקירתה הנגדית חזרה על הדברים (ראה עדותה בפרוטוקול 1 עמ' 21 שו' 18-20).
-
גרסת הנתבע בתצהירו ביחס לנסיבות האירוע הינה כדלקמן:
"ניגשתי אל התובע ואשתו ושאלתי מה הבעיה. התובע התחיל לצעוק עלי כשהוא מנופף בידיו ומתנדנד בכסא ואמר כי הכיסאות האלה לא שלי אלא של העיריה וכי ב"פרינציפ" הוא לא רוצה להזמין.
תפסתי את הכסא שהתובע ישב עלי (כך במקור – מ.צ.) ואמרתי לו כי הכיסאות האלה הם באחריותי ואני אחראי להם כאילו הם שלי.
התובע המשיך לצעוק ואשתו אמרה לו שיפסיק עם ההצגות כי היא תלך הביתה.
בעודו עצבני התובע התנדנד על הכסא, כסא בר שניתן להניח את הרגלים על הרצפה, הכסא נטה הצידה והתובע החליק אל הרצפה. ניסיתי לעזור לו ולתפוס לו את היד אך הוא משך אותה ממני.
אדגיש כי לא נגעתי בתובע, לא הכיתי אותו וכל הטענות כאילו פגעתי בו אינן נכונות כלל וכלל.
כל אותו הזמן הוא עדיין המשיך לצעוק שהוא יתבע אותי ויוציא ממני הרבה כסף.
ניגשתי אל המקרר והוצאתי מים ונתתי למישהו שיגיש לו שישתה ויירגע אך הוא סירב לשתות וביקש כי יזמינו אמבולנס" (סעיפים 9-15 לתצהיר הנתבע).
-
בחקירתו הנגדית דבק הנתבע בגרסתו (ראה עדותו בפרוטוקול 1 עמ' 37 שו' 1-20).
-
אורייאן ארנון, שעבדה כמלצרית בפאב בעת האירוע (להלן: "אורייאן") תארה בתצהירה את השתלשלות האירועים כדלקמן:
"קלמן ראה זאת וניגש אל התובע. הוא אחז בכיסא עליו ישב התובע והבהיר לו כי מדובר במתחם פרטי והכיסאות מיועדים אך ורק ללקוחות העסק אך עדיין התובע לא נרגע, המשיך לצעוק, התנדנד על הכסא והחליק לרצפה.
לאחר הנפילה, התובע לא נרגע וצעק כי יגיש תביעה ויוציא מקלמן הרבה כסף.
קלמן הלך להביא מים ללקוח אך הוא סירב לשתות והתפנה באמבולנס" (סעיפים 6-8 לתצהיר אורייאן).
-
אורייאן חזרה בחקירתה הנגדית על הדברים שמסרה בתצהירה (ראה עדותה בפרוטוקול 1 עמ' 31 שו' 29 – עמ' 32 שו' 26).
-
נטל ההוכחה מוטל על התובע. הואיל ומדובר במשפט אזרחי על התובע להוכיח את גרסתו במאזן ההסתברויות. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות מצאתי כי קיימות די ראיות לקבוע שהנתבע משך את הכסא והפיל ממנו את התובע, וכי התובע נחבט מהכסא בחזהו, וזאת לנוכח שתי ראיות חיצוניות המטות את כף המאזניים לעבר גרסת התובע, דהיינו הממצאים הרפואיים ועדות השוטרת מירי רוזנברג.
-
הממצאים הרפואיים: לאחר האירוע נלקח התובע באמבולנס לבית חולים כרמל. בבית החולים הסתבר שהתובע סובל משבר בחלקו העליון של הסטרנום. כמו כן נמצאה נפיחות ברקמות הרכות בצד הקדמי לסטרנום באזור השבר. התובע אושפז להשגחה למשך לילה אחד, ולאחריו שוחרר וקיבל ימי מחלה. הנתבע טוען בסיכומיו שלא הוכח שהשבר נגרם באירוע נשוא התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. הנפיחות באזור השבר, כמו גם העובדה שבעקבותיו אושפז התובע ולאחר מכן ניתנו לו ימי מחלה, מצביעים על כך שמדובר בשבר שנגרם בסמוך לפני ההגעה לבית החולים ולא בשבר ישן, שהיה קיים עוד קודם לאירוע. אוסיף כי הנתבע אף לא חקר נגדית את התובע בנושא זה, חרף העובדה שהתובע טען בתצהירו שהשבר הוא תוצאה של האירוע. אציין כי מסיכום האשפוז עולה שהתובע מסר בבית החולים שנחבל בבית החזה הקדמי, ושקיבל מכה ישירה לבית החזה. דברים אלה נמסרו על ידי התובע לצורך אבחון וקבלת טיפול רפואי מתאים. יש להניח שאילו לא תאמו הממצאים את דברי התובע היה הדבר מוצא ביטוי במסמכים הרפואיים. לכן אני קובעת שהשבר הינו תוצאה של האירוע.
שבר מסוג זה אינו מתיישב עם החלקה איטית מהכסא, כמתואר על ידי הנתבע ועל ידי אורייאן (ראה: עדות הנתבע בפרוטוקול 1 עמ' 37 שו' 5-10, ועדות אורייאן בפרוטוקול 1 עמ' 31 שו' 27 – עמ' 32 שו' 7), אלא מתיישב עם מכה בבית חזהו של התובע.
-
עדות השוטרת רס"מ מירי רוזנברג (להלן: "רוזנברג"): רוזנברג עבדה כשוטרת בשכר במקום האירוע. היא לא הבחינה בהתרחשות האירוע, אלא ראתה לראשונה את הדברים כאשר התובע היה שרוע על הרצפה. ביום 9.9.09, אחד עשר ימים לאחר האירוע, ערכה רוזנברג מזכר לבקשת החוקרת שחקרה את האירוע. במזכר ציינה, בין היתר, שהנתבע מסר לה ש"שלף את הכסא תחתיו של יוסי היות ויוסי דיבר לא יפה למלצרית וסרב לפנות את הכסא למי שרוצה להזמין במקום" (ת/3). בעדותה ציינה רוזנברג כי הואיל וחלפו שנים אינה זוכרת את פרטי המקרה, אולם מספר ימים לאחר מכן זכרה את הדברים וערכה את המזכר (ראה עדותה בפרוטוקול 2 עמ' 12 שו' 28-29). דברים אלה מהימנים עליי, ועל כן אני קובעת שהנתבע אמר לרוזנברג כי משך את הכסא מתחת לתובע.
-
בנוסף לשתי ראיות חיצוניות אלה ראוי לציין כי גרסת הנתבע אינה עקבית ואחידה, דבר המהווה טעם נוסף לדחייתה.
בחקירתו במשטרה ביום 22.9.09 מסר:
"שאלה: איך בעצם הוא הגיע לרצפה?
תשובה: כל רגע שהוא צעק הוא קם מהכסא ויתכן שהחליק כי הכסא בלי משענת. זה כסא ברזל עם רגליים דקות ומושב עגול. אני החזקתי את הכסא ולא משכתי מתחתיו את הכסא" (עמ' 2 שו' 40-42 להודעה).
גרסה זו שונה מהגרסה שמסר בעדותו, שבה לא טען שהתובע קם מהכסא.
-
לנוכח כל האמור לעיל אני קובעת שהנתבע אחז בכסא שעליו ישב התובע ומשך אותו, וכתוצאה מכך נפל התובע לארץ ונחבט מהכסא בחזהו. יודגש שאיני מקבלת את גרסת התובע במלואה, ואיני קובעת כי הנתבע חבט בו באמצעות הכסא במכוון. אני סבורה כי התובע העצים את התנהגותו של הנתבע, ואף לא תאר נכונה את התנהגותו שלו באירוע. כאמור, התובע טוען שהנתבע הטיח את הכסא בחזהו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של מלי, שמסרה שהנתבע לא לקח תנופה ולא הרים את הכסא לגובה (ראה עדותה בפרוטוקול 1 עמ' 27 שו' 19-20). על העצמת מימדי האירוע על ידי התובע ניתן ללמוד גם מכך שמלי אמרה לו במהלך האירוע שיפסיק עם ההצגות וכי היא תלך הביתה. דברים אלה, שנמסרו על ידי הנתבע, הוכחשו על ידי התובע ועל ידי מלי, אלא שאיני מקבלת הכחשה זו, שכן הדברים תועדו גם במזכרה של רוזנברג (ת/3).
כאמור לעיל, אינני מקבלת גם את גרסת התובע ביחס להתנהגותו שלו במהלך האירוע. התובע מסר כי דיבר בנימוס ולא הרים קולו במהלך האירוע, ואולם לנוכח התרשמותי שהתובע ניסה להעצים את התנהגותו של הנתבע באירוע ולמזער את חלקו, אני מעדיפה בעניין זה את גרסתם של הנתבע ושל אורייאן שהתובע צעק והתנהג באגרסיביות.
-
מעשיו של הנתבע מהווים תקיפה, כהגדרת עוולה זו בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968.
הנזק
-
התובע היה בן 61 במועד האירוע. לתובע לא נותרה נכות בעקבות האירוע.
-
התובע עותר לפיצוי בראשי הנזק הבאים: אובדן הכנסה בעבר, עזרת צד ג' ונסיעות בעבר, כאב וסבל בגין אשפוז, כאב וסבל כללי ופיצוי עונשי.
-
ראשי הנזק של אובדן השתכרות בעבר, עזרת צד ג' בעבר ונסיעות הם ראשי נזק מיוחדים, אשר יש להוכיחם בראיות. משלא הובאו ראיות להוכחתם של ראשי נזק אלה, אני דוחה את העתירה לפסיקת פיצוי בגינם.
-
אני דוחה על הסף את העתירה לפסיקת פיצוי עונשי, הואיל ומדובר בסעד כספי שיש לכמתו בכתב התביעה ולשלם עבורו אגרה בהתאם (ראה: רעא 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' שאול לדני ואח' (11.4.10)), דבר שלא נעשה במקרה זה.
-
כאב וסבל: לתובע נגרם שבר בסטנום. בעקבות האירוע אושפז התובע להשגחה למשך לילה אחד, ולאחר מכן קיבל חופשת מחלה בת כחודש. בנסיבות אלה אני קובעת פיצוי של 12,000 ₪, נכון להיום, בראש נזק זה.
סוף דבר
-
הנתבע ישלם לתובע סך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ מהסכום שנפסק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיב לו את האגרה ששילם.
-
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
