סכסוך בין חברים באתר קאוצ'סרפינג גלש ללשון הרע כאשר חבר אחד טען שהוא הטריד מינית אורחת

לפניי תביעה לשיפוי התובע בגין נזקיו הנובעים מהוצאת דיבתו, לטענתו, על ידי הנתבע.

המבוא ועובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1. אין חולק כי, בתקופות הרלוונטיות לתביעה, היה התובע חבר באתר האינטרנט: www.couchsurfing.org (להלן "אתר קאוצ'סרפינג"), שהוא אתר אינטרנט במסגרתו מרוכזת פעילות של חברים, המאמינים באירוח תיירים בבתים פרטיים במקום בבתי מלון וזאת ללא תמורה כספית. במסגרת האתר, מוצג חיווי המעיד על היותו של תייר פוטנציאלי, החבר באתר, ברדיוס הקרוב לביתו של מארח פוטנציאלי. כאשר מופיע חיווי כאמור, יכול המארח הפוטנציאלי לפנות לחשבון הפרטי של האורח הפוטנציאלי, לשלוח לו הודעה המציעה לו להתארח בביתו ולחילופין יכול האורח הפוטנציאלי לפנות למארח בבקשה כאמור, להתארח בביתו. ראוי לציין כי האתר כולל דף בית וכן דפי פרופיל פרטיים של החברים באתר, במסגרתם ניתן להוסיף ביקורות על המארח או המתארח.

    

2. אין חולק כי ביום 21.3.11 שלח התובע הודעה לגב' בשם ב' ס' ק (להלן – "ס'") ששהתה כתיירת מהולנד בישראל, במסגרתה הציע לארח אותה בביתו. לאחר משלוח הודעה נוצר בין ס' לבין התובע קשר במסגרתו תואם המועד בו תתארח בביתו.

    

3. אין חולק כי ביום 27.3.11 הגיעה ס' לביתו של התובע והתארחה בביתו עד ליום 29.3.11 בשעה 23:00 לערך, אז עזבה את דירתו.

    

4. אין חולק כי ביום 3.4.11 כתבה ס' ביקורת כדלקמן בדף הפרופיל הפרטי של התובע ("מ'") באתר קאוצ'סרפינג:

   "I've been thinking about heaving a reference for a week now and I don't like doing it, but I feel like I should. Yesterday I accidentally bombed in to an English girl who told me a similar story of her CS experience with m'. I got a message from m' and he invited me to stay at his place. I spoke with him on the phone and went over to his nice apartment. The first two nights were allright, he seemed to be a nice guy. Only the 3th day we had big arguments about me offending him. He basically thought that I was teasing him and he didn't want to understand that I was not interested in him. I left his house in the middle of the night. I feel like its my obligation to write my thoughts: I think m' is using CS as a datingwebsite and I'd like to make people aware of this.

   ובתרגום סימולטני לעברית:

   "חשבתי כבר במשך שבוע האם לכתוב את הביקורת הזאת, ואני לא מרוצה מכך שאני עושה את זה אבל אני מרגישה שעליי לעשות זאת. אתמול נתקלתי במקרה בבחורה אנגליה אשר סיפרה לי סיפור דומה אודות חווית ה-CS שלה עם מ'. קיבלתי הודעה ממ' והוא הזמין אותי לשהות בדירתו. דיברתי איתו בטלפון והגעתי לדירתו הנחמדה. שני הלילות הראשונים היו בסדר גמור, והוא נראה כבחור נחמד. רק ביום השלישי התגלעו בינינו ויכוחים רציניים על כך שאני מעליבה אותו. בעיקרון, הוא חשב שאני מתגרה בו והוא סירב להבין שאני לא הייתי מעוניינת בו. עזבתי את ביתו באמצע הלילה. אני מרגישה שזו חובתי לרשום את דעתי: אני חושבת שמ' משתמש ב-CS כאתר היכרויות ואני רוצה לגרום לכך שאנשים יהיו מודעים לזה.".

    

5. אין חולק כי, לאחר כתיבת הביקורת כאמור על ידי ס', נערכה בין התובע לבין ס' התכתבות באמצעות הודעות סלולאריות באנגלית אשר תרגומן לעברית הינו כדלקמן:

    

   "מ':ראיתי את הביקורת, חשבתי שהשגנו שלום אחרי ששוחחנו. למה את כל כך כועסת עליי? אשמח להיפגש לכוס קפה היום.

   ס':לא תודה, אתה יכול לכתוב עליי ביקורת אם אתה רוצה.

   מ':אוקיי. עכשיו באמת עצבנת אותי. אני הולך לדבר עם עורך הדין שלי ואנו הולכים לפתוח נגדך בהליכים משפטיים בעודך כאן בישראל. אני לא הולך לוותר לך בשעה שאת משקרת ומשמיצה אותי. אני גם הולך לבקש ממשרד הפנים לגרש אותך מהארץ. אני לא הולך לוותר, אף אחד לא יפגע בשמי הטוב.

   ס':מה שבא לך, מ'.

   מ':אני מבטיח לך שאני אלחם בצורה קשה ביותר בעקבותייך. את אישה קנאית שאין לה כלום בחייה.

   ס':עוד פעם, מ', לא אכפת לי. תעשה מה שבא לך.

   מ': אני מבטיח לך שיהיה לך אכפת ואני הולך למשטרה ממש עכשיו. אני לא הולך לוותר לך על כך שאת משמיצה את שמי הטוב."

    

6. אין חולק כי לאחר התכתובת כאמור, פורסם ע"י התובע, בדף הפרופיל הפרטי של ס', פרסום כדלקמן:

    

   "Do yourself a BIG favour and stay away from this bipolar person. S' is a poor lady that has nothing else in life except 2 parents + a handicapped brother. Hence she's trying to ruin every beautiful person that is better than her. I'm not going to judge her for her jealousy attacks, or lies ("accidentally bombed in to an english girl"? yeah right… datingwebsite? she asked me if I use condoms, why would you ask this if not wanting to tease or sleep with me?) or anger for not getting an Israeli work permit. I feel very sorry for her that god doesn't like her. This is a proof for how cruel such person can be whilst having in life".

   ובתרגום סימולטני לעברית:

   "עשו לעצמכם טובה גדולה ותתרחקו מהאדם הדו קוטבי הזה. ס' היא גברת מסכנה שאין לה שום דבר בחייה חוץ מ-2 הורים + אח נכה. לכן היא מנסה להחריב כל בן אדם מקסים שהוא יותר טוב ממנה. אני לא הולך לשפוט אותה על התקפות הקנאה שלה, או שקריה ("בטעות נתקלתי בבחורה אנגליה"? כן בטח... אתר היכרויות? היא שאלה אותי אם אני משתמש בקונדומים, למה שמישהי תשאל אותי דבר כזה אם היא לא רצתה לגרות אותי או לשכב איתי?) או על זעמה על כך שלא קיבלה אישור עבודה ישראלי. אני מאוד מרחם עליה על כך שאלוהים לא אוהב אותה. זו היא ההוכחה לכמה אכזרי אדם כזה יכול להיות בשעה שאין לו כלום בחייו."

    

7. אין חולק כי ביום 3.4.11 פרסם הנתבע בדף הפרופיל של ס', לאחר פרסום התובע כפי שהובא בסעיף 6 לעיל, ביקורת כדלקמן, היא הפרסום נשוא ההליך בפניי:

    

   "I hosted S' for more that a week and she was great to host, very friendly, intelligent and easy going. Highly recommended! I was also a first-hand witness to her odyssey with a certain m'  a disgraceful member of the CS community, as S' had to flee his flat in the middle of the night after refusing to give-in to his endless sexual innuendos. I saw the SMS's he left her afterwards, threatening to sue her after she left him the negative reference that he rightfully deserved, so don't pay attention to anything that guy wrote on this counter-reference, and do yourselves a favor – try to avoid this guy's dubious hosting experience."

   ובתרגום סימולטני לעברית:

   "אירחתי את ס' במשך יותר משבוע והיא היתה אורחת מעולה, מאד חברותית, אינטליגנטית ונינוחה. מומלצת בחום! כמו כן, הייתי עד מכלי ראשון למסע התלאות שנאלצה לעבור עם אחד, מ' ע', בושה של חבר בקהילת ה-CS, כאשר ס' נאלצה להימלט מדירתו באישון ליל לאחר שסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות. ראיתי את המסרונים שהוא שלח לה לאחר מכן, בהם איים לתבוע אותה לאחר שהיא כתבה אודותיו את הביקורת השלילית שהגיעה לו בצדק, אז אל תשימו לב לשום דבר שהבחור הזה כתב בביקורת-הנגד שלו, ועשו לעצמכם טובה – נסו להימנע מחוויית האירוח המפוקפקת אצל הבחור הזה"

    

   (לעיל ולהלן: "פרסום הנתבע אודות התובע" או "הפרסום נשוא ההליך")

    

   טענות הצדדים:

    

8. לטענת התובע, הפרסום אשר פורסם ע"י הנתבע, יש בו בכדי להשפילו בעיני הבריות ולגרום לו נזק. התובע מוסיף וטוען כי הפרסום - ממנו נובע כי הוא הטריד את ס' מינית, היא נמלטה מביתו והוא מהווה בושה של חבר בקהילת הקאוצ'סרפינג - הינו שקרי ויתרה מכך, הפרסום מסתמך על אמירותיה של ס', שהן בבחינת עדות מפי שמועה וזאת מבלי שהנתבע התרשם מכלי ראשון באשר לאירועים וכן לא בירר עם התובע את נכונותם.

    

   לטענת התובע, במהלך האירוח של ס' הוא חש שס' מפריזה בהתנהגותה וברמיזותיה המיניות ומשכך הוא היה זה אשר דרש ממנה לעזוב את הדירה. לטענתו, לאחר שעזבה את הדירה, עמדה איתו ס' בקשר וביקשה להיפגש איתו ואולם הוא סירב.

    

   התובע טוען מחד כי הביקורת אשר פרסם בנוגע לס' הינה אמת ומאידך פרסומו של הנתבע הינו שקרי כאמור.

   התובע מוסיף וטוען כי, כפועל יוצא מהפרסום, נפגע שמו הטוב, הוא פנה אל האתר ודרש להוריד את הפרסום ומהנהלת האתר נמסר לו כי הפרסום הינו אמנם לא ראוי ומשכך, הוסר. זאת ועוד, לטענת התובע, כפועל יוצא מהפרסום האמור, בסופו של דבר, הוא פרש מהאתר.

   לטענת התובע, הפרסום נעשה בחוסר תום לב ובזדון ממניעי תחרות לא הוגנת ע"י הנתבע ובנסיבות אלו, יש לחייב את הנתבע בכפל הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, דהיינו, בסך של 100,000 ₪.

    

9. הנתבע מנגד טוען כי, טרם התארחה ס' אצל התובע, היא התארחה אצל שותפו לדירה – א'- שאף הוא חבר באתר קאוצ'סרפינג. לטענתו, לאחר יומיים בהם התארחה ס' אצל התובע, היא עמדה עימו בקשר וביקשה לשוב לדירתו וכאשר נפגש עימה, ראה כי היא נסערת ועברה טראומה. לטענתו, ס' סיפרה לו כי התובע ניסה להפוך את המפגש למיני ומשסירבה לו החל להתווכח עימה. הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר שראה שהתובע כתב ביקורת חריפה ובוטה על ס', יצא להגנתה ופרסם את המודעה דלעיל. לטענת הנתבע, הפרסום, המבוצע בדף הפרופיל של חבר באתר, מלבד היותו אמיתי, הוא לגיטימי לחלוטין באשר הוא מהווה כלי חשוב המשמש את חברי הקהילה אליה השתייך התובע. בנסיבות אלו לטענתו, עת הצטרף התובע כחבר באתר, הוא נתן הסכמתו מכללא לביקורת אשר תפורסם באתר. זאת ועוד, הביקורת פורסמה רק בעקבות ביקורת שקרית ופוגענית אשר פורסמה ע"י התובע כנגד ס'. זאת אף זאת, לטענת הנתבע, הפרסום בוצע בדף הפרופיל האישי של ס' ולא בדף הפרופיל של התובע ומשכך חשיפתה הוגבלה רק למי שנכנס לדף הפרופיל של ס'.

   לטענת הנתבע, הפרסום הוסר לא מפאת תוכנו ,אלא מהטעם שרק צדדים לאירוח יכולים לרשום ביקורת ומשכך אין בהסרת הפרסום בכדי ללמד על תוכנו השלילי.

   אשר על כן, לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות.

    

   דיון והכרעה:

    

10. בדיונים אשר התקיימו בפניי העידו התובע ומטעם הנתבע – הנתבע בעצמו, הגב' ס' ב' ו' (להלן – "ס'"), א' בוחבוט – שותפו של הנתבע (לעיל והלן: "א'") וס'.

     

11. אפתח ואציין כי אין חולק והנתבע מתייחס לכך מפורשות בסיכומיו, שההודעה אשר נכתבה על ידי הנתבע בנוגע לתובע, פורסמה על ידו. בהקשר זה, במסגרת סיכומיו, מתייחס הנתבע להודעה כאל "פרסום" וכן, דן בהיקף הפרסום במסגרת טענתו ובהתאם לה, הפרסום בוצע בדף של ס' ולא של הנתבע וכי הפרסום הוסר לאחר שבעה ימים.

    נושא היקף הפרסום יבחן על ידי להלן, במסגרת סוגיית הפיצויים- ככל שאמנם יובהר כי הפרסום מהווה לשון הרע וכי אין לנתבע הגנות מבין אלו המנויות בחוק - ואולם, כאמור, נקודת המוצא, אשר אינה שנויה במחלוקת הינה כי עסקינן בהודעה אשר פורסמה.

     

12. בהתאם להלכה הפסוקה, ניתוח פרסום במסגרת עוולת לשון הרע נעשה במהלך בן ארבעה שלבים אשר סוכמו בפסק דינו של כבוד השופט הנשיא (בדימוס) אהרון ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558 , 568 (להלן: "הלכת שוקן"):

     

    "ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר(39) בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1ו – 2 ...השלישי ,בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: "האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות (פרשת אמר (1), בעמ' 520). כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטוייים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק על סוגיית הפיצויים"

     

    הואיל וכאמור, אין חולק כי ההודעה :"פורסמה" , אבחן להלן, השאלות במחלוקת, בהתאם לקבוע לעיל.

     

13. האם ההודעות מהוות לשון הרע?

     

    במסגרת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (לעיל ולהלן: "החוק") מוגדרת :"לשון הרע" כדלקמן :

     

    "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

    (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו 

    (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו."

     

14. בהתאם לפסיקה, המבחן לענין השאלה האם אמירה מהווה לשון הרע אם לאו הינו מבחן אובייקטיבי, קרי, כיצד האדם הסביר היה מפרש את הדברים שנאמרו ביחס לנפגע:

     

    "ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה הכוונה של המפרסם מחד גיסא , ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים" (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני (1989), פ"ד מג(2) 333, 337). עוד נפסק כי :"הגדרת "לשון הרע" הקבוע בחוק הינה הגדרה רחבה, הנבחנת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר..." (ע"א 89/04 ג"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4/8/08)).

     

15. במסגרת סיכומיו, התייחס התובע, לאמירות להלן ככאלו אשר יש בהן הוצאת דיבה: "חבר שהוא בושה לקהילת הקאוצ'סרפיג (CS), מאחר וס' נאלצה להימלט מדירתו באישון לילה לאחר שסרבה להתמסר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות...נסו להימנע מחווית האירוח המפוקפקת של בחור זה"

     

    הנני סבורה כי בחינת האמירות דלעיל, בשים לב להגדרת :"לשון הרע" הקבועה בחוק ולמבחן האובייקטיבי אשר נקבע כאמור במסגרת הפסיקה, יש בה בכדי להוביל למסקנה כי אמירותיו של הנתבע ביחס לתובע, מהוות לשון הרע. כך הם פני הדברים במיוחד בכל הנוגע להצגת התובע כמי שהוא: "בושה לקהילת הקוצ'סרפיג (CS)" , כמי שרמז רמיזות מיניות באופן אשר הוביל לכך שס' :"נאלצה להימלט מביתו באישון לילה" וכמי שחוויות האירוח בביתו הינה "מפוקפקת". הנני סבורה כי, אמירות כאמור, ככל שאין בהן אמת, יש בהן בכדי לבזות את התובע ולהפוך אותו למושא לשנאה , לבוז וללעג. הנני מוצאת להוסיף ולציין כי הנני סבורה שאמירות כאמור, יש בהן משום הוצאת דיבה, הן לו פורסמו בחברה בכלל והן, במיוחד, במסגרת קהילת הקאוצ'סרפינג אשר, בהתאם לעדויות כפי שנשמעו בפני, גולת הכותרת שלה הינה אופן האירוח של החברים בקהילה.

     

    הנני סבורה כי מתוך עדותו של הנתבע עצמו ניתן למצוא חיזוק לקביעתי ולפיה המיוחס לתובע הינו בגדר לשון הרע. כך, בעמוד 47 שורות 1-4, מעיד הנתבע:

     

    "את הקביעה שלי לגבי התנהגות לא ראויה באירוח אני לא תולה רק בקיומן של רמיזות מניות בחדר, אני תולה למצב שהמארח תולה את האפשרות של המשך האירוח בכך שהבחורה תזרום עם הרמיזות המיניות" (עמוד 47 שורות 1-4)

    הנני סבורה כי הפרשנות של הנתבע עצמו לדברים אשר יוחסו על ידו לתובע, יש בה כאמור בכדי לחזק את הקביעה ולפיה מדובר בלשון הרע, באשר הנתבע עצמו מציג את התובע כמי שלאחר שס' לא נעתרה לו, היא נמלטה מפניו באישון לילה וכי בכך, מתמצת חוויית האירוח ה"מפוקפקת" בביתו.

     

16. האם קיימת לנתבע הגנה מבין ההגנות הקבועות בחוק?

     

    בנסיבות בהן נקבע על ידי כי הנתבע פרסם כנגד התובע, פרסום אשר תוכנו הינו בגדר "לשון הרע", הנני נדרשת לבחון האם קיימת לנתבע איזה מבין ההגנות הקבועות בחוק.

     

    הסעיפים הקובעים ההגנות הרלוונטיות לכאורה לתביעה בפני, הינם, סעיף 14 לחוק, הקובע הגנה במקרה בו מדובר בפרסום אמת וסעיף 15 במסגרתו מפורטות מספר חלופות, אשר הרלוונטית בינהן היא זו הנקובה בס"ק (6) והמקנה הגנה במקרה בו מדובר בהבעת דעה.

     

17. הגנת אמת בפרסום בהתאם לסעיף 14 לחוק :

     

    סעיף 14 לחוק, קובע כי :

    " במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

     

    בבוא בית המשפט לבחון האם פרסום חוסה תחת הגנת האמת בפרסום, הכלל הוא שיש לבחון את הפרסום בשלמותו. המבחן הוא, האם הפגיעה שנגרמה מפרסום הפרט השגוי שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהייתה נגרמת לנפגע אילו תוארה המציאות העובדתית באופן מדויק ((א' שנהר, דיני לשון הרע (1997) ע' 222); ע"א 4/85 צור נ' הוכברג, (1988) פ"ד מב(3) 251. ראה גם ע"א (ת"א) 27386-10-11 סושרד נ' גינת (פורסם בנבו, 30.09.2012)). כפי שמציין א' שנהר בספרו דיני לשון הרע (1997) עמ' 221:

     

    "לצורך בחינת השאלה האם חלה הגנת אמת דיברתי על פרסום מסוים, יערוך בית-המשפט השוואה בין העובדות העולות מהפרסום, כפי שזה מתפרש על פי כללי הפרשנות, לבין המציאות העובדתית במועד הפרסום. ההגנה תעמוד למפרסם כאשר קיימת "זהות" בין המציאות האובייקטיבית לבין תיאורה בפרסום, וזאת, כמובן, בהנחה שהיה בפרסום "עניין ציבורי". אולם הזהות שבה מדובר אינה חייבת להיות מוחלטת (אם בכלל תיתכן זהות מוחלטת בין מציאות עובדתית לתיאור מילולי): לצורך החלת הגנת אמת דיברתי די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות, שכן מ' המשקל הראוי לחופש הביטוי מחייב 'שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע' ".[ציטוט מתוך ע"א (ת"א) 29415-06-12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' ע' קאשי].

     

    לאחר שבחנתי הראיות והטענות, אינני סבורה כי קיימת לנתבע הגנה מכח סעיף 14 לחוק וזאת, בנסיבות בהן הנני סבורה כי לא הוכח שהאמירה נשוא הפרסום הינה "אמת".

     

18. אפתח ואציין כי עיון בתוכן הפרסום מעלה כי הנתבע הציג את העובדות המפורטות בפרסום כעובדות הידועות לו כביכול :"מכלי ראשון".

    במסגרת עדותו, עת נדרש הנתבע להבהיר את אמירתו זו הוא הסביר הנתבע את אמירתו בכך שהיה עד לכל האודיסאה מרגע שס' הגיעה אליו הביתה והיתה נסערת על סף דמעות (עמוד 42 שורות 22-30). עוד מוסיף הנתבע ומעיד:

    "לא כתבתי שאני עד ממקור ראשון לריב בינהם " (עמוד 43 שורה 10) .

     

    אלא, שבניגוד להסברו לעיל של הנתבע, עיון בפרסום מעלה כי לא זו בלבד שבמסגרת הפרסום אין כל הסבר ולפיו האמור הינו מתוך התרשמות הנתבע מס' בלבד, אלא שההיפך הוא הנכון, דווקא במטבע הלשון: "מכלי ראשון" בהקשר לאמירות- דהיינו שס' נמלטה מביתו של התובע לאחר שסירבה להיכנע לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות, משתמע ברורות כי הנתבע היה עד מכלי ראשון לכך, דהיינו שנכח בעת המפגש בין התובע לס'- עובדה אשר אין חולק כי אינה אמת.

     

19. יתרה מכך, הנני סבורה כי גם לגופם של דברים, התחוור שאמירותיו של הנתבע המייחסות לתובע התנהגות כאמור, לא הוכחו כאמת.

     

20. בהקשר זה הנני מוצאת להקדים ולהתייחס לסוגיית מהימנותם של העדים והצדדים, סוגייה אשר תפסה "מקום של כבוד" ויריעה נכבדת במסגרת טיעוני הצדדים ואולם, בסיכומו של דבר, לטעמי הינה סוגייה שולית בנסיבות בהן, כפי שיפורט להלן, באשר לעובדות נשוא הפרסום אין כמעט מחלוקת גרסתית בין ס' לבין התובע.

     

    כך, אין חולק כי קיימת מחלוקת גרסתית בסיסית בין התובע לבין ס'- באשר לטענת התובע, ס' היתה זו אשר רמזה כלפיו רמיזות מיניות ולטענתו, היתה זו אשר התנהגה באופן פרובוקטיבי כלפיו, עד למצב בו ביקש אותה אמנם לעזוב את ביתו משלא הסכים הוא, להיעתר לכיוון הדברים הזה. בעוד שלטענת ס', ביקש אותה התובע לעזוב את ביתו על רקע סירובה להיעתר לרמיזותיו ולרצונו ביחסים מיניים עימה.

    יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי מסכת העובדות, כפי שהתבררה בפני, גם לו אתייחס רק לגרסתה של ס', לאחר שזו שונתה במקצת במסגרת החקירה הנגדית - יש בה בכדי לשלול הגנת "אמת דיברתי" לנתבע - באשר אין בה בכדי לתמוך באמירות נשוא הפרסום.

     

21. תחילה, כאמור במרכז האמירות נשוא הפרסום, מתייחס הנתבע אל התובע כאל מי שרמז רמיזות מיניות כלפי ס' באופן אשר הוביל לכך שנמלטה מביתו באישון לילה, להלן אבחן האם האמירות האמורות, נתמכו בעדותה של ס'.

    סקירת האירועים מתחילת הגעתה של ס' לביתו של התובע ביום 27/3/11, מעלה כי גם לדידה עד ליום 28/3/11 בו שיחקו השניים בערב במשחק :"אמת או חובה" , לא היו כל אירועים מיוחדים בין השניים.

    באשר למשחק :"אמת או חובה" מצהירה ס' בסעיף 22 לתצהירה כי המשחק היה ביוזמת התובע- מהצהרתה זו חזרה בה ס' חלקית עת העידה כי אינה זוכרת ביוזמת מי היה המשחק.

     

    עוד הצהירה ס' כי :

    "כמו כל משחק של "אמת או חובה" ששיחקתי בעבר, גם משחק זה סבב סביב שאלות בעלות אופי מיני, לדוגמא: "האם בדרך כלל אתה משתמש בקונדומים", "האם שכבת פעם עם חבר באתר cs" " עם כמה אנשים שכבת בעבר".

     

    במסגרת עדותה, התייחסה ס' לאמור בתצהירה כדלקמן:

    "לא אמרתי שלא רציתי, הסכמתי לשחק כי שיחקתי את המשחק בעבר בסיטואציות אחרות וזה לא היה בעייתי" (עמוד 37 שורות 26-27).

     

    ס' מוסיפה ומצהירה בסעיף 23 לתצהירה :

    "עבורי לא היתה כל בעיה לדבר באופן חופשי על מין"

     

    ובעדותה:

    "אני מהולנד חונכתי בצורה פתוחה ואני רגילה לדבר על סקס" (עמוד 34 שורה 7)

     

    משילוב תצהירה של ס' עם עדותה, בכל הנוגע למשחק :"אמת או חובה" אשר שיחקה עם התובע, נמצאתי למדה כי, על אף שס' ידעה כביכול, מתוך ניסיון העבר שלה, שהמשחק הינו משחק אשר סובב סביב שאלות בעלות אופי מיני, היא הסכימה לשחק את המשחק- דהיינו, גם ככל שכוונתו של התובע היתה לשחק משחק אשר כיוונו מיני, בשלב זה, לפי עדותה, היא שיתפה עימו פעולה.

     

    יתרה מכך, תימוכין לשיתוף פעולה כאמור עם כיוון הדברים- ככל שהוא היה ביוזמת התובע כטענת ס' - ניתן למצוא גם בשאלות המובאות על ידי ס' כדוגמא לשאלות אשר נשאלו ובכלל זה לשאלה :"האם אתה משתמש בדרך כלל בקונדומים", שאלה אשר ס' העידה כי אינה זוכרת מי הפנה אותה ואולם, לא יכול להיות חולק כי הופנה על ידי ס' לתובע וזאת, לאור לשון הזכר אשר ננקטה במסגרתה.

    לטענת ס' המשחק הסתיים עת סירבה לבצע משימות "חובה" המשלבות "נגיעות" ולכן, התובע הכריז על המשחק כמשעמם .

     

22. לאחר אותו משחק, ביום 29/3/11, מעידה ס' כי התובע אמר לה כי היא "הזכירה לו סקס" וכשביקשה הסבר התייחס לעיניה הכחולות.

    עוד מוסיפה ס' ומעידה (בסעיף 25 לתצהירה) כי באותו יום נפגשו ברחוב ו: "חיבקנו זה את זה" – דהיינו- המגע היה הדדי- "הוא נטל את ידי בעת שהתחלנו ללכת" – והכל מבלי לציין כי מדובר במעשה שלא היה לה נעים או שלא היה בהסכמתה.

     

23. בסעיף 26 לתצהירה מעידה ס' כי באותו ערב, הציע לה התובע לרקוד, היא הסכימה ואף ניסתה ללמד אותו לרקוד סלסה. בנוסף העידה ס' כי התובע נטל את ידה כשישבו על הספה ולאחר דקה היא משכה אותה ועל כך היא מעידה:

    "פשוט לא הצלחתי להבין מה בדיוק גרם לי להרגיש אי נוחות"

     

24. בסעיף 29 לתצהירה, מתארת ס' את המריבה, אשר, בסופו של דבר הובילה לעזיבת ביתו של התובע על ידה ובהקשר זה בהתאם לעדותה - היא אמרה לתובע שאינה מעוניינת בשום ענין בעל אופי מיני עימו, הוא אמר לה שהיא מעליבה אותו, התחיל בינהם ויכוח במסגרתו הוא אמר לה שהיא פיתתה אותו. לאחר מכן, לטענתה, הוא ניהל שיחה בסקיפ עם אחת הדוגמניות שלו, התנהגות אשר לדעתה היתה לא מנומסת ולאחר מכן, המשיכה בינהם המריבה.

    לטענת ס' באותו שלב אמר לה התובע:

    "משהו על כך שעלי לעזוב ביום המחרת"

    והיא מוסיפה ומתארת:

    "כל הסיטואציה היתה מאוד מאוד מוזרה, לא הרגשתי נוח להשאר שם עוד אז אמרתי לו כי עדיף שאעזוב מיד" (סעיף 34)

    לטענת ס', התובע והיא יצאו מהדירה בשעה 23:00, הוא הלך מהר, היא קראה לו ואמרה שהיא לא מרוצה מהסיטואציה ו"שנוכל להפגש בהמשך השבוע על מנת ללבן את הדברים בשיחה על כוס קפה", הוא השיב לה כי זה לא מענין אותו, הוא אמר שהיא לא הבחורה שחשב שהיא, שהיא כלום בשבילו ושיש לה חיים מעוררי רחמים.

     

25. לעיל תוארה כאמור הסיטואציה מתוך נקודת מבטה של ס' ועיקריה לדידי- לכל היותר ניסיון ליצירת קשר ולחיזור מטעם התובע, סירוב של ס', טענה של התובע (כבר בשלב זה כפי שמצוטט על ידי ס') שס' פיתתה אותו, אמירה של התובע כי היא תצטרך לעזוב למחרת היום והחלטה של ס', ממקום בו הרגישה לא נעים להישאר – לעזוב באותו יום. עוד נמצאתי למדה על ניסיון של ס' ליישוב ההדורים עם התובע, כבר באותו מעמד, וסירוב שלו.

     

26. בחינת הסיטואציה כאמור, אל מול האמירות אשר פורסמו על ידי הנתבע ובכלל זה, טענה ולפיה נמלטה ס' מביתו של הנתבע באישון לילה הואיל וסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות של התובע, מעלה כי אין בעדותה של ס' בכדי לתמוך האמירות- באשר הסיטואציה המתוארת אינה תומכת בכך שהתובע רמז רמיזות מיניות בלתי פוסקות כלפי ס', כי ס' נמלטה מביתו של התובע, וכן, לא בכך שאותה הימלטות היתה על רקע סירובה להעתר לרמיזותיו המיניות.

     

27. חיזוק לאמור ניתן למצוא גם בכך שגם בביקורת אשר פירסמה ס' עצמה על התובע ואף זאת רק לאחר שפגשה, לטענתה, את סקיי, אינה חמורה ואינה מציגה סיטואציה חמורה, כפי שהוצגה על ידי הנתבע. כך, במסגרת הביקורת אשר פירסמה ס', היה בינה לבין התובע ויכוח רציני על כך שהיא מעליבה אותו הואיל והוא חשב שהיא מנסה לגרות אותו וסירב להבין שהיא אינה מעוניינת בו, עוד הוסיפה כי :"אני חושבת שמ' משתמש ב ct כאתר היכרויות".

    עיננו הרואות - לא מתוארות רמיזות מיניות בלתי פוסקות או כל שהן, לא מתוארת הימלטות באישון לילה כפועל יוצא מסירוב להיעתר לרמיזות המיניות, התובע אינו מתואר כבושה לאתר וחוויות האירוח אצלו לא מתוארת כחוויה מפוקפקת.

    האמור חל ביתר שאת עת נבחנת הביקורת המרוככת אשר פורסמה על ידי ס' ביום 10/4/11 במסגרתה היא כותבת:

    "לאחר 3 ימים קיבלתי את הרושם שהוא רצה שהקשר שלנו יהפוך לאינטימי, אמרתי לו שציפיותינו אינן תואמות ושאינני מעוניינת בו. המצב יצא מכלל שליטה ונראה שלא הצלחנו להבין האחד את השניה. שנינו הרגשנו חוסר נוחות וכך החלטתי לעזוב את הדירה שלו באמצע הלילה... אני חושבת שמ' משמש ב cs כאתר היכרות ואני מעונינת שאנשים יהיו מודעים לכך. לא הייתי ממליצה כלל וכלל להתארח בדירה שלו. אני הייתי מרגישה מאוד לא בטוחה."

     

28. הנני מוצאת להדגיש ולציין כי קביעתי ולפיה האמירות אינן אמת מבוססת כאמור רק על עדותה של ס' והגרסה כפי שנשמעה מפיה וזאת, תוך התעלמות מכך שאף גרסה זו אינה נקייה מספקות -

    כך, יכול שיש ממש בטענת התובע ולפיה התרברבה בפניו ס' בכך שהיא שכבה עם הנתבע- עובדה אשר התבררה כאמת ואשר לא היה באפשרות התובע לדעת עליה אלא מפיה של ס'. זאת ועוד, אין חולק כי ס' קיימה יחסים עם הנתבע בפרק זמן של שלושה ימים בלבד בו הכירה אותו (באשר לפי סעיף 5 לתצהירה הכירה ס' את הנתבע רק ביום 24/3/11, והיא קיימה עימו יחסים טרם האירוח אצל הנתבע שהחל ביום 27/3/11 וזאת, לפי עדותו של הנתבע בעמוד 41 שורה 31 ובעמוד 42 שורה 2).

    זאת ועוד, אף ס' העידה על כך שהיא היתה זו אשר ניסתה ליישר את ההדורים עם התובע בזמן הפרידה בעוד ש- אף לדידה – הוא אמר לה באותו מעמד שהיא כלום בשבילו.

    זאת אף זאת, על אף שבמסגרת תצהירה ציינה ס' שחבר של התובע – ארי- אמר לה שלתובע בעיות רבות והוא "העיף החוצה הרבה בחורות" (סעיף 58 לתצהירה) – לא מצא הנתבע לזמן עד זה לעדות ואף במחדל זה יש בכדי ללמד חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה של ס'. במאמר מוסגר אציין כי הנתבע נשאל האם יש סיבה מיוחדת לכך שלא הביא את ארי לעדות והשיב על שאלה זו בשלילה (עמוד 48 שורה 13).

     

29. בנוסף לעדותה של ס' בפני, העיד כאמור הנתבע את ס'- אשר אף היא התארחה בביתו של התובע. לאחר שבחנתי את תצהירה ועדותה של ס', הנני סבורה כי אין בעדותה בכדי לסייע לנתבע להקים הגנת אמת, בנסיבות בהן עדותה לא היתה קוהרנטית ויתרה מכך, גם מתוך עדותה לא נמצאתי למדה כי התובע רמז כלפיה רמיזות מיניות וכי נאלצה לעזוב את ביתו על רקע אותן רמיזות.

    כך, במסגרת תצהירה העידה ס' כי:

    "במהלך הבילוי העיר מ' מספר הערות באשר לרצונו שלא ללכת לישון באותו לילה לבדו ועל כך שאם אהיה מעוניינת בכך, ,אני מוזמנת לחלוק עימו את מיטתו באותו לילה, למרות שמ' העיר הערה זו בהומור, שוב התנהגותו גרמה לי לחוסר נוחות"

    דהיינו, גם ס' מייחסת האמירה המינית כביכול של התובע כלפיה כאל אמירה אשר נאמרה בהומור.

     

    עוד מציינת ס' כי במסגרת הודעותיו של התובע אליה היא נשאלה על ידו באשר לאוננות ויחד עם זאת, במסגרת עדותה אישרה כי המילה האנגלית המתארת את הפעולה הועלתה על ידה במסגרת סיפור אשר סיפרה לתובע, מיוזמתה באשר לכך שאחר אונן לידה.

     

    זאת ועוד, במסגרת עדותה טענה ס' כי התובע ביקש שתעזוב לאחר שלא נעתרה לרמיזותיו המיניות, לאחר מכן הסכים שתישאר אבל היא בחרה לעזוב. אלא, שהאמור מנוגד לתצהירה, שם, בסעיף 19, לא ציינה ס' כל בקשה של התובע לעזוב את ביתו, אלא שכל שציינה הוא שהתובע שלח לה הודעת טקסט ובה שאלה האם היא עוזבת באותו יום או יום למחרת ויתרה מכך כי במענה לפנייתה, השיב לה כי היא יכולה להישאר עד ליום המחרת ובלבד שתתנהג באופן ראוי תוך שהוא מציין כי תקנה מים אם אלו יגמרו- דהיינו, בתצהיר, לא מתואר כל סילוק מהבית, לא מפורטת כל הודעה ולפיה עליה לעזוב ויתרה מכך, אין כל תימוכין כי הבקשה, ככל שאמנם היתה, היתה על רקע סירוב כלשהו שלה, אלא על רקע התנהגות שלה שלא מצאה חן בעיניו, כגון סיום המים בלא לרכוש חדשים.

     

    יתרה מכך, ס' העידה כי התובע לא ראה בעין יפה את התנהגותה ובכלל זה פתיחת הארונות בביתו מיד לאחר שהגיעה אליו.

     

    שיקוף לסיכום התרשמותה של ס' מהתובע ניתן למצוא בעמוד 13 שורות 3-11 , שם העידה ס':

    "ש. הוא חשב שההתנהגות שלך לא לענין ואת חשבת שההתנהגות שלו היא לא לענין ולכן השתמשתי בביטוי חוסר כימיה, לא בהיבט המיני אלא ששניכם לא הסתדרתם, את מסכימה?

    ת. אני מסכימה אבל אני חושבת שזה מראש קשה עם האתר. כשאתה שוהה בבית של מישהו , באיזשהו דרך יש להם כח לגביך, לא שאתה חש פגיע, אלא שאתה מרגיש שאתה חייב להם משהו, אבל ברור שהנקודה אינה שהדבר צריך להיות מיני, אבל אני מרגישה שלמרות שהתנהגתי בצורה קצת מוזרה עם הארונות, עדין זה לא מקובל שיש בחורה בביתך שהיא חדשה בארץ והכל חדש לה , ומבחינה זו בעמדה קצת פגיעה, להשתמש בעמדתך כמארח לנסות ליצור איתה ניסיונות חיזורים מיניים"

     

    מתוך האמור, התרשמתי כי מדובר ברושם של ס' מהתובע אשר אינו מבוסס על אדנים אובייקטיביים אלא- לכל היותר – סובייקטיביים.

     

    לאור האמור, הנני קובעת כי לא התרשמתי שהתובע אמנם רמז רמיזות מיניות כלפי ס' ויתרה מכך כי התובע גירש את ס' מביתו בכלל ובפרט לא משלא נעתרה לחיזוריו.

     

30. אציין כי בנוסף, מנסה הנתבע ללמוד חיזוק לטענותיו מתוך ביקורת נוספת, מיום 14/4/11, אשר פורסמה, כביכול כנגד התובע, על ידי בחורה בשם ג'. דא עקא – ג' לא הובאה להעיד בפני ומשכך, כלל הביקורת האמורה מהווה עדות מפי השמועה. יתרה מכך, עיון בביקורת מעלה שלג' עצמה היתה חווית ביקור נעימה עם התובע וכל ביקורתה מיוחסת לויכוח אשר התעורר לאחר שעזבה את ביתו ולו לא היתה עדה, בין התובע לבין חברתה בשם שרה. במסגרת הביקורת מציינת ג' כי היא ראתה הודעות טקסט שנשלחו לשרה על ידי התובע, בהן נאמר כי היא מכוערת, חסרת ערך ונוראית וכן, בהם איים התובע לשלוח את עורכי הדין שלו בעקבותיה ולהרוס את חייה אם תכתוב עליו משהו שלילי. מן האמור נובע כי גם לו היתה מובאת ג' לעדות הרי שממילא כלל עדותה היתה מפי השמועה באשר היא לא היתה עדה מ"כלי ראשון" להתנהלות האירועים בין התובע לבין שרה אלא רק באשר להודעות הטקסט אשר כתב לה לאחר מכן. הודעות אשר – ככל שאמנם ביקשה שרה להוציא את דיבתו של התובע , יתכן שהן בוטות ואולם, אין בהן פסול. לאור האמור, אינני מוצאת כי יש בביקורת זו בכדי להועיל לנתבע.

     

    לא למותר להוסיף ולציין באשר לפרסום זה – כמו גם באשר לפרסומים קודמים נוספים הנוגעים לתובע ככל שהיו – שספק בעיני באם יכול הנתבע להיבנות מפרסומים אלו בנסיבות בהן הינם מחד "עדות מפי השמועה" ובנוסף- אין כל חולק כי לא עמדו בפני הנתבע בעת ביצוע הפרסום נשוא התביעה ומשכך, ברי כי לא יכולה להישמע טענת הנתבע ולפיה סבר כי האמור הינו אמת לאור פרסומים אלו ו/או הצטברות הפרסומים כנגד התובע.

     

31. לאור האמור, הנני קובעת כי אמירותיו של הנתבע בכל הנוגע לכך שהיה עד לדברים מ"כלי ראשון" וייחוס רמיזות מיניות בלתי פוסקות לתובע אשר הובילו להימלטות של ס' מביתו- לא התבררו כאמת ומשכך, הנתבע לא חוסה, בכל הנוגע אליהן תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק.

     

    יודגש- אין חולק כי חלק מפרסום הנתבע, המתייחס למסרונים מאיימים אשר כתב התובע לס' ובכלל זה שילך למשטרה להתלונן עליה, שיפנה למשרד הפנים כדי שיגרשו אותה מהארץ ושיפתח בהליכים משפטיים על לשון הרע שהוציאה נגדו וילחם כנגדה – הינו אמת.

    עוד הנני מוצאת לציין כי מצאתי את הפרסום אשר התובע פרסם על ס', הגם שיתכן שהוא אמת- קשה, נוקב ומעליב.

    יחד עם זאת, אינני סבורה שיש בכך בכדי להקנות לנתבע הגנה מסוג :"אמת דיברתי" באשר לפרסומים אשר התחוור שאינם אמת כאמור.

     

     

32. הגנה בהתאם לסעיף 15 (6) לחוק – הבעת דעה :

    סעיף 15 לחוק קובע כי :

    "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו

    ...

    (6) הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;"

     

33. במסגרת סיכומיו, טענן הנתבע כי הפרסום הינו בגדר הבעת דעה ומשכך, אינו בגדר לשון הרע. אקדים ואציין כי הנתבע נפל לגדר טעות- עצם היות הפרסום משום הבעת דעה אין בו בכדי לשלול היותו "לשון הרע" אלא, שבתנאים כפי שפורטו בחוק, יכול שיהא בכך בכדי להקים לו הגנה מפני תביעה. לאור האמור, אבחן האם הפרסום הינו אמנם בגדר הבעת דיעה וככל שכן- האם הוא חוסה תחת ההגנה הקבועה בחוק.

     

34. באשר לקביעה האם פרסום מהווה הבעת דעה עם לאו, נקבע בהלכת שוקן על ידי בית המשפט העליון כי:

     

    "הבעת דעה נתפסת בעיני האדם הסביר כפוגעני פחות מהצהרת עובדה. בניגוד לפרסום עובדה אשר מתיימר לדווח על התרחשות שארעה במציאות, ברי כי הבעת דעה מציינת את רשמיו של המפרסם ומכאן פתוחה הדרך של כל קורא וקורא לגבש עמדתו האישית "

     

    הנני סבורה כי עיון בלשון הפרסום כפי שבוצע על ידי הנתבע יש בו בכדי לשלול מניה וביה הטענה ולפיה מדובר בהבעת דעה, באשר הנני סבורה כי לא זו בלבד שהפרסום אינו מתיימר להוות דעה בלבד על התובע אלא שבמסגרת הפרסום מובאות עובדות – אשר אף מוצגות כאילו התרשם מהן הנתבע אופן ישיר – ואשר אין בהן ממש.

    אציין כי אינני סבורה שיש בעובדה שפרסום הנתבע בוצע לאחר פרסום אשר ביצע התובע על ס' ובאותו עמוד, בכדי לשנות מסקנתי ולפיה אין מדובר בהבעת דעה- באשר, אמנם תחילתו של הפרסום הינה בגדר הבעת דעה על ס' ואולם, הפרסום חורג מגדר זה ולאחר הבעת הדעה על ס', מוסיף הנתבע ומציג עובדות באשר אליהן הוא אף מדגיש כי הינן פרי התרשמותו מ"כלי ראשון" ואשר אינן נכונות.

     

    יתרה מכך, גם לו סברתי כי מדובר אמנם בהבעת דעה, הרי שממילא, בהתאם לסעיף 16 (ב) לחוק, חזקה היא כי הפרסום נעשה בחוסר תום לב אם מתברר כי הפרסום אינו אמת והנתבע :" לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;"

     

    במקרה בפני, מתוך העדויות נמצאתי למדה כי הנתבע לא עשה כל ניסיון לבחון את אמיתות טענות ס' אל מול התובע וזאת, מלבד שיחת טלפון אחת – ללא מענה - אשר ניסה שותף הנתבע- א' - לערוך עם התובע. הנני סבורה כי מחדלו של הנתבע חל ביתר שאת, בנסיבות בהן הנתבע ראה את הודעות התובע אל ס' מהן נובע כי התובע מכחיש את המיוחס לו על ידה.

     

    בנסיבות אלו, הנני סבורה כי ממילא מוחזק הנתבע כמי שאינו תם לב ואינו יכול לחסות תחת ההגנה נשוא סעיף 15 לחוק.

     

35. שאלת הנזק:

     

    כאמור, קבעתי כי דין התביעה בעילת לשון הרע להתקבל ומשכך, הנני נדרשת לבחון את הנזק אשר נגרם לתובע כפועל יוצא מאמירת הנתבע והסעד לו הוא זכאי בשלה.

    סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע, מקנה לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי מקסימאלי בסך 50,000 ₪ למי שניזוק כפועל יוצא מלשון הרע וזאת, אף ללא הוכחת נזק. סעיף 7א'(ג) לחוק, קובע כי מקום בו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם כפל הפיצוי המקסמיאלי.

     

    באשר לפסיקת הפיצוי הסטטוטורי כאמור בסעיף 7א' לחוק נקבע על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, (12/11/2006) כדלקמן:

     

    "תוספת חקיקתית זו משקפת מגמה רחבה של סמכות בית המשפט לפסוק פיצוי גבוה למדי בגין הוצאת שם רע, אף ללא הוכחת נזק, "כדי להרתיע מוציאי לשון הרע, בדרך של קביעת סנקציה של פיצויים ללא הוכחת נזק", כלשון דברי ההסבר בהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (פיצויים ללא הוכחת נזק), התשנ"ח 1998 (ה"ח 2748, התשנ"ח, עמ' 568). המגמה לתת בידי בית המשפט כח לפסוק סכומי פיצוי ממשיים לנפגע מלשון הרע גם ללא הוכחת נזק ממשי הסתמנה בפסיקת בית משפט זה, גם קודם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק (י' קרניאל וע' ברקת "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן", עלי משפט ב' (תשס"ב) 205, 225-217)."

     

    במסגרת פסק הדין אשר ניתן ברע"א 4740/00 - לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה(5) 510 סיכם כבוד הנשיא א' ברק את אמות המידה אשר יש להחיל לשם קביעת פיצויים בתביעת לשון הרע ונקבע על ידו כי מטרת הפיצוי במקרה זה הינה להסיר את הנזק ולהטיבו, היא נועדה להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא פורסם לשון הרע, הן מבחינת הפגיעה בשיעור ההשתכרות, והן מבחינת הפגיעה בשמו הטוב, הפיצוי נועד להשיג שלושה יעדים: לע' את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב, ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראה עמ' 521-524). עוד נקבע לכן, כי מחד - אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם; מאידך - אין להסתפק בפיצוי סמלי (עמ' 525).

     

    אשר לאומדן הפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב של אדם, פסק כב' הנשיא א' ברק, שם. בעמ' 525:

     

    "בפסיקת הפיצוי בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעיתים בחומרת מעשיו וביטויו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי".

     

     

36. מן הכלל אל הפרט 

    בפרשה שלפנינו הוכחה פגיעה בשמו הטוב של התובע, בכך שהוצג כמי שס' נאלצה להימלט מביתו הואיל וסירבה להיכנע לרמיזותיו המיניות וכמי שהוא בושה לקהילת הקואצסרפינג.

     

    באשר לכוונה אשר עמדה בבסיס הפרסום העיד הנתבע בעמוד 45 שורות 27-28) ובמענה לשאלה האם התכוון למנוע מאנשים אחרים לבוא אל התובע:

    "בין השאר כן"

    כלומר – הפרסום היה בכוונת מכוון.

     

    זאת ועוד, הנתבע העיד כי אינו סבור שעליו להתנצל על הפרסום אף לא בדיעבד (עמוד 45 שורות 16-17)

     

    יחד עם זאת, לעניין הנזק אשר נגרם לתובע, הרי שבניגוד לתצהיר התובע , במסגרתו טען התובע לכך שעזב את האתר ואת הפעילות במסגרת הקאוצסרפינג בשל הפרסום (סעיפים 4,19, 48 לתצהירו), העיד התובע במסגרת עדותו בפני , בעמודים 48-49 שורות 29-2, כי :

    "ש.נשאלת למה סגרת את הפרופיל, מה הסיבה שנסגר, תבהיר את התשובה?

    ת.החלטתי שאני לא רוצה להיות חבר יותר בקהילה וסגרתי את הפרופיל, יותר בגלל ההורים שלא רצו שאהיה חלק מהדבר הזה, היה נראה להם מוזר שאני מארח זרים בבית, יצא לי לארח ערבים, מוסלמים, בחור שחלה באיידס, הגעתי למסקנה שכנראה הלכתי רחוק עם זה והחלטתי להפסיק. "

     

    דהיינו, התובע שלל מניה וביה טענתו ולפיה עזב את האתר כפועל יוצא מהפרסום.

     

    זאת ועוד, נתתי דעתי לכך שלאחר שבעה ימים הוסר הפרסום מהאתר וכן, לכך, שהיקף החשיפה לפרסום הינו מצומצם בהינתן שהפרסום בוצע בדף של ס' כתגובה לביקורת התובע על ס' ולא בדף של התובע.

     

    בנסיבות אלו, שוכנעתי כי יש להעמיד את הפיצוי על סך 30,000 ₪.

     

37. התביעה בגין הפגיעה בפרטיות -

     

    במסגרת כתבי הטענות מטעמו, טוען התובע כי הנתבע הפר את פרטיותו עת פרסם מידע אודות צנעת חייו והתנהגותו ברשות היחיד, שהינו הן מידע המוגן על פי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 והן בהיותו פרסום אודות תלונה מינית תאורטית שהינו חסוי.

    אציין כי במסגרת תצהירו לא מפרט התובע את טענותיו הנוגעות להפרת פרטיותו וכל תצהירו כמו גם עילותיו וטענותיו במסגרת תצהירו, מתייחסים אך ורק להוצאת הדיבה. בנסיבות אלו, ספק בעיני באם התביעה הנסבה על אדנים עובדתיים נתמכה כדבעי וזאת, הן לענין העובדות המקימות את ההפרה והן לענין הנזק אשר נובע מהן אשר לא פורט כלל.

     

    יתרה מכך, הנני סבורה כי הנזק הנובע מהפגיעה בפרטיות והנזק הנובע מפרסום לשון הרע, הינו אותו הנזק המבוסס על עוגמת הנפש אשר נגרמה לנתבע בגין אותו פרסום ומשכך, הנני קובעת כי במסגרת הפיצוי אשר נפסק על ידי לעיל, בו שקללתי את כלל הנסיבות נשוא הפרסום, קיים גם פיצוי בגין הפגיעה בפרטיות.

     

    סוף דבר:

     

38. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכום 30,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 2,600 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

     

39. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.