מה דינה של "דירה" אשר הושכרה מעת לעת לצורך עריכת מסיבות ואירועים? האם מדובר בבית עסק הדורש רישוי, או שמא מדובר בבית עסק מסחרי העוסק בעריכת ימי הולדת ומשכך פטור מרישוי? אלה השאלות בהן תעסוק הכרעת דין זו.
- פתח דבר
1.1. הנאשמים הם המחזיקים ביחידת דיור בשטח, לדבריהם, של כ – 200 מ"ר. היחידה נמצאת ברחוב XXXX בעיר תל אביב.
1.2. לדברי הנאשמים יחידת הדיור שוכנת בינות מועדונים במקום המיועד לתעשיה ולמגורים. נראה כי על כך אין חולק.
1.3. הנאשמים נהגו ונוהגים להשכיר את יחידת הדיור לצורך מסיבות ואירועים. יחידת הדיור אשר כוללת אף ג'קוזי הושכרה כנגד תשלום של עד 1,000 ₪ באמצע שבוע ועד – 2,000 ₪ בסוף שבוע. ההשכרה היא לצרכים מסחריים, כאשר שוכר הנכס משתמש בדירה, או כפי שציינה הנאשמת 2 במהלך חקירתה – בסלון המהווה מחצית מהדירה.
1.4. קו ההגנה של הנאשמים הוא כי הם משכירים את היחידה לצרכי מסיבות ימי הולדת ומשכך הם זכאים לפטור מרישוי בהיותם "בית עסק מסחרי העורך חוגים וימי הולדת, קוסם וליצן".
1.5. כך או כך – באירוע שהתקיים ביום 14/2/14 הגיעו למקום שוטרים אשר הבחינו, לדבריהם בכ – 100 עד 200 חוגגים. לטענת הנאשמים חגגו במקום כחמישים איש בלבד.
1.6. משגילה השוטר כי המקום פועל ללא רשיון עסק החל הליך אשר בסיומו אנו כעת עם הכרעת דין זו.
1.7. להשלמת התמונה יאמר כי הנאשמים הראו אסמכתאות לכך שפנו, מעת לעת, אל הרשויות על מנת לברר לדבריהם האם הם זקוקים לרשיון עסק. על פניות אלה, על התשובות שהתקבלו ועל הדין – עוד יורחב להלן.
1.8. עוד ייאמר כי במהלך הדיון ניטשה מחלוקת האם נעשה במקום שימוש באלכוהול. הנאשמים, אשר חתמו על פרוטוקול שימוע שנערך להם במשטרת ישראל, ואשר דווקא כלל התייחסות למשקאות משכרים – טענו בתוקף כי באירוע לא היו משקאות משכרים. לנאשמים טענות כלפי אופן עריכת השימוע ואלה הועלו בדיון.
לצורך העניין אצא מנקודת הנחה שאכן לא נמכר ולא חולק אלכוהול במקום, וכן אתעלם ככל הניתן מהמחלוקות ביחס לאירוע ביום 14/2/14. השאלה האמיתית והעיקרית היא – האם יש צורך ברשיון עסק להפעלת המקום – ובכך אדון.
- המקום כבית עסק המשמש כאולם לשמחות ולאירועים
2.1. הנאשמים הקפידו לטעון כי המקום משמש לעריכת ימי הולדת ומשכך לטעמם הוא פטור מרישוי. עיקרה של טענה זו היא כי הנאשמים מפעילים "עסק מסחרי לעריכת חוגים או ימי הולדת והפעלת קוסם או ליצן" ומשכך הם פטורים מרישוי. ואולם לא כך הדבר.
2.2. אפשר ובמקום מתנהלים גם ימי הולדת, אך בפועל המקום מושכר לכל דיכפין לצורך אירועים, מסיבות, וגם בין היתר מסיבות יום הולדת.
על כך העידה הנאשמת 2 כאשר תיארה שיחות עם נציג המשטרה, אדם בשם חיים, וציינה כך (ע"מ 8 לפרוטוקול שורות 23 – 25):
"אמרתי לו שאנחנו גרים ברחוב XXXX. זה מקום גם למגורים וגם לתעשיה. יש מלא מועדונים מסביבנו. יש רעש, יש עניינים. אנחנו רוצים כדי להתפרנס לעשות מסיבות פרטיות בבית שלנו. זה היה בתחילת דרכנו. אמרתי לו שבסביבות עד להערכתי עד 30 איש. אני אמרתי לו להערכתי 30 כי זה מה שקורה בד"כ"
ובהמשך העידה הנאשמת 2 כך (ע"מ 10, שורות 27-29)
"אני באתי לחיים והסברתי לו שבדירת המגורים שלי אני עושה מדי פעם אירועים חברתיים של עד 30 איש וכשפניתי לרישוי עסקים לא נתנו לי מענה ושום מסמכים כי אין תו רישוי לעסק מסוג זה. וביקשתי איזה שהוא מסמך"
וכן הוסיפה (ע"מ 12 שורות 8-11):
"כשהגעתי לחיים הסברתי לו שאני רוצה לקיים אירועים פרטיים בביתי לרבות ימי הולדת. חיים הבהיר לי שלא ימצאו קטינים במקום כשיש אלכוהול, בהמשך הוזהרנו מקיום מסיבות או פעילות אחרת הכוללת בתוכה פעולות מיניות ובנוסף הוזהרו מהפרעות מנוחה במקום"
ומכל אלה עולה תמונה ברורה – המקום הושכר לצורך "אירועים פרטיים", "אירועים חברתיים", "מסיבות" לרבות "מסיבות יום הולדת".
2.3. הנאשמים עצמם המציאו מכתב אותו קיבלו ממשטרת ישראל והמתעד שיחה בינם לביו אותו שוטר בשם חיים. והנה גם באותו מכתב מתוארת הפעילות כפעילות כללית של עריכת מסיבות ואירועים. וכך נרשם במכתב:
"במהלך הפגישה התברר לי כי המקום משמש להשכרה של מסיבות רווקים, ימי הולדת ומסיבות פרטיות קטנות עד 30 איש. אין במקום מכירה של אלכוהול או אוכל, הבעלים משכיר רק את המקום כמו כן הבעלים גר במקום"
ושוב ניתן לראות – ימי הולדת אך גם מסיבות רווקים, גם מסיבות פרטיות – הכל מוביל לכך שבמקום מתנהלים אירועים.
2.4. אמנם המונח "אולם לשמחות ולאירועים" אינו מקבל הגדרה בחוק רישוי עסקים– אך הוא מוסבר מעצמו. אולם בו מקיימים שמחות ואירועים. כל האמור לעיל מלמד כאמור על קיומו של אולם שמחות ואירועים לכל דבר ועניין. ודוק:
- המקום מושכר לצדדים שלישיים על מנת לערוך אירועים פרטיים;
- לאורחי המקום אין כל קשר עם הנאשמים והם למעשה מוזמני האירוע שבגינו נשכר המקום ומוזמני האדם אשר שכר המקום;
- הנאשמים גובים תשלום משוכר המקום ואינם גובים שום תשלום מעשרות האנשים (או 100 - 200, אם נלך לגירסת העד מטעם המאשימה) המגיעים למקום.
- האירוע בגינו מושכר המקום יכול להיות מסיבה פרטית, מסיבת רווקים, מסיבת יום הולדת או כל אירוע אחר.
2.5. כאשר מנוהל אולם לשמחות ולאירועים, הרי הדעת אינה יכולה לסבול שזה יפעל ללא כל פיקוח. עשרות אנשים, לגירסת הנאשמים ומאות אנשים לגירסת המאשימה מגיעים וחוגגים במקום אשר אין פיקוח על הסדרי כיבוי האש בו, אין פיקוח על הבטיחות, אין פיקוח על מידת הצפיפות, אין פיקוח על סניטציה ותברואה, אין פיקוח על אמצעי מילוט ותנאים אלמנטאריים לניהול בית עסק. לכך אין להסכים.
- הנאשמים הם לא בגדר "עסק מסחרי לעריכת חוגים או ימי הולדת והפעלת קוסם או ליצן"
3.1. אין לקבל טענת הנאשמים לפיה המקום פטור מהוצאת רשיון עסק שכן הם בגדר "עסק מסחרי לעריכת חוגים או ימי הולדת והפעלת קוסם או ליצן".
3.2. הנאשמים לא עוסקים בעריכת חוגים. הנאשמים לא מפעילים קוסם או ליצן. הנאשמים אף לא עורכים ימי הולדת. ואסביר.
3.3. העובדה שהנאשמים משכירים שטח לניהול אירועים, ובין היתר לניהול ימי הולדת לא הופכת אותם לעסק מסחרי אשר עורך ימי הולדת. הנאשמים לא מפעילים את הקהל בימי ההולדת, לא נמצאים בקשר עם מוזמני ימי ההולדת ולמעשה לא תורמים דבר ליום ההולדת וממילא לא עורכים את מסיבת יום ההולדת.
3.4. האמור לעיל מקבל חיזוק אף מרשימת בתי העסק אשר אינם דורשים רשיון והמופיעים באותה קטגוריה יחד עם "עסק מסחרי לעריכת חוגים או ימי הולדת והפעלת קוסם או ליצן". אותה רשימה נוקטת, בין היתר במתן פטור ל"חדר חזרות למוזיקת רקע", מתן פטור ל"חדר חזרות להצגות" ואף פטור הניתן ל"מקום או אולם לעריכת הרצאות וסדנאות".
רוצה לומר – כאשר הייתה כוונה לפטור ארבע קירותיו של בית עסק מרשיון – התייחסה רשימת בתי העסק במיוחד אל המבנה. אך לא כך נוסח הפטור. הפטור הרלוונטי לנאשמים נוסח לא ביחס לאולם אלא ביחס לבית העסק העורך את יום ההולדת. ובמילים פשוטות – לו הייתה כוונה לפטור מרישיון מי שמשכיר אולמות למסיבות ימי הולדת – הרי הדבר היה נרשם במפורש במלל דומה או זהה ל – "אולם המשמש לעריכת מסיבות ימי הולדת". לא כך נעשה.
3.5. תמיכה נוספת לכך שהנאשמים אינם עורכים ימי הולדת עולה דווקא מעדויותיהם. מעבר לעובדה שהתברר כי לא רק ימי הולדת מתקיימים במקום – הרי התברר עוד כי גם כאשר מתנהל יום הולדת, הרי הנאשמים אדישים לכך.
כך למשל - מעדותו של הנאשם 1 עולה כי השכרת המקום נעשית על ידי הנאשמת 2, ומכאן הוא בודאי לא נמצא במסיבות ימי ההולדת ועוסק בעריכתן.
גם הנאשמת 2 לא גילתה מעורבות כלשהי במסיבות ימי ההולדת שכביכול נערכות על ידה. כאשר נשאלה הנאשמת 2 ביחס לאירוע מיום 14/2/14 אליו הגיע שוטר – התברר כי אינה זוכרת את שם המזמין, ובכך ניחא – אך הנאשמת 2 אף לא ידעה בן כמה החוגג, באיזה גיל המוזמנים וכיו"ב (ע"מ 10 – 11 לפרוטוקול). כיצד זה אדם מפעיל ימי הולדת וכלשון הסעיף – "עורך ימי הולדת", כאשר כלל אינו יודע שמו של החוגג, גילו, גילאי המוזמנים ועוד פרטים שברגיל רלוונטים ואף חשובים למי שאכן עורך מסיבות יום הולדת.
- שתי הערות לפני סיום
4.1. ביחס לטענה לפיה הנאשמים פנו וקיבלו תשובות כי המקום אינו דורש רשיון
הנאשמים טוענים ואף מציגים אסמכתאות לכך שבשלבים מסויימים של חיי בית העסק הם ניהלו התכתבות וכן לפחות פגישה אחת והליכים שונים – מהם הבינו כי בית העסק אותו הם מנהלים פטור מרישוי.
לטענות אלה יכולה, אולי, להיות משמעות בשלב הטיעונים לעונש – אך אין לקבלה כטענת הגנה כעת.
האינטרסים עליהם מגן חוק רישוי עסקים הם האינטרסים של הציבור ולא האינטרסים של אנשי העיריה או המשטרה. משכך בית המשפט משווה לנגד עיניו לא את פקידי הרשות המקומית אלא את הציבור אשר רשאי להאמין כי הוא מגיע לבית עסק מפוקח, רשאי להאמין כי ילדיו מבקרים במקום בטיחותי ואשר אינו מסוכן.
מכאן – כאשר מגיעים למסקנה לפיה אסור לנהל בית עסק כאמור בכתב האישום, ללא היתר – הרי יש לפעול להפסקת ההפעלה ולא להמשיך להפעיל המקום בשל הבטחות ו/או אי הבנות כאלה ואחרות. ויודגש – לא פקח ו/או מנהל כזה או אחד של הרשות המקומית או המשטרה – הם אלה הקובעים את החוק. החוק נקבע על ידי המחוקק ומחוקק המשנה, ושומה על בית המשפט לדון לפיו. לו ייטה בית המשפט לסטות ממילות החוק ולהתיר ניהול בית עסק ללא רשיון – רק בשל אי הבנה כזו או אחרת מצד פקידי הרשות המקומית – הרי נמצא עצמנו בתוהו ובוהו בו כל הישר בעיניו יעשה, שכן לא החוק הוא המחייב אלא הבנה כזו או אחרת של נאשם. לכך אין להסכים.
4.2. ביחס לטענת המאשימה לפיה במקום מנוהל דיסקוטק
כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה על הוראות חוק רישוי עסקים תוך הפעלת דיסקוטק. גם הגדרת דיסקוטק, אגב, אינה מופיעה בחוק.
הדיון בבית המשפט התרחב והתייחס לשאלה האם בית העסק טעון רישוי. במסגרת טענות הנאשמים – הם התגוננו בחזית אחידה מול כל אפשרות להגדירם כבית עסק שאינו עורכך ימי הולדת. במסגרת טענותיהם של הנאשמים – הם גילו אף הגנה אל מול טענה לפיה המקום מיועד לאירועים בכלל ולא רק לדיסקוטק.
לאור האמור לעיל רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי ולחייב, למען הזהירות, בהפרת הוראות חוק רישוי עסקים – תוך שסיווג המקום צריך להיות "אולם לשמחות ולאירועים".
- סוף דבר
לאור האמור לעיל אני מרשיע את הנאשמים בכך שבמקום ובמועד המפורטים בכתב האישום הנאשמים עברו עבירה על סעיפים 4 ו - 14 (א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.
ניתן היום (29 ספטמבר 2014, ה' תשרי תשע"ה)