לפני בקשות המבקש לסילוק על הסף של תביעות המשיבה 1 בתיק המזונות (תמ"ש 48077-06-14) בתיק הרכוש (תמ"ש 48090-06-14) ובתיק המשמורת (תמ"ש 48082-06-14).
העובדות שאינן במחלוקת
1. א. המבקש והמשיבה 1 (להלן – הצדדים) שניהם יהודים, אזרחי מדינת ישראל ותושביה.
ב. הצדדים נישאו זל"ז ביום 16.6.03 בנישואין אזרחיים, בעיר ורנה שבבולגריה.
ג. ביום 17.6.03 נרשמו הצדדים כנשואים במשרד הפנים בארץ.
ד. המבקש הוא כהן והמשיבה 1 היתה גרושה בעת הנישואין.
ה. מנישואי הצדדים נולדו 3 ילדים שעודם קטינים.
ו. ביום 10.10.12 הגישה המשיבה 1 תביעת מזונות קודמת למזונות אשה וקטינים בבית משפט לענייני משפחה (להלן – התביעה הקודמת), אך התביעה נמחקה בטרם הוגש כתב הגנה ואף בטרם פנו הצדדים ליח"ס.
ז. ביום 23.6.14 הוגשה תביעת גירושין כנגד המשיבה במסגרתה כרך את כל ענייניהם של הצדדים.
ח. ביום 24.6.14 הוגשו תביעות המשיבה 1 בבית משפט זה.
ט. ביום 15.7.14 הוגשה הבקשה למחיקה על הסף, זו הבקשה שלפני.
טענות הצדדים
טענות המבקש
2. א. תביעות המשיבה 1 הוגשו לאחר הגשת תביעת הגירושין הכרוכה.
ב. תביעות המשיבה 1 הוגשו בחוסר תום לב, מה גם שב"כ המשיבה 1 ידע על הגשת התביעות לבית הדין הרבני.
ג. כריכת כל ענייני הצדדים נעשתה רק על מנת לנסות ולהגיע להכרעות שיפוטיות במסגרת ערכאה אחת מבלי להזדקק לפיצול ההליכים בשתי ערכאות.
ד. המשיבה 1 רשאית להתנגד לסמכות בית הדין בענייני מזונות הקטינים, אולם משהוגשה תביעת הגירושין הכרוכה, קנה בית הדין הרבני סמכות לדון ביתר העניינים (מזונות אשה, משמורת ורכוש) ואין ביהמ"ש מוסמך לדון בהם בהתאם לכלל "כיבוד הערכאות".
ה. מחיקת התביעה הקודמת בטרם התקיים דיון כלשהוא, אין בה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה.
טענות המשיבה 1
3. א. הצדדים, חרף היותם יהודים, נישאו בנישואים אזרחיים ולא באמצעות טקס חופה וקידושין.
ב. התביעה שהוגשה בבית הדין הרבני אינה כנה, כעולה מהתכתבויות בין הצדדים ב-whatsup. אין כוונת גירושין, שכן המבקש דרש פעמים רבות, גם לאחר הגשת תביעת הגירושין, שהצדדים יגיעו ל"הסכם שלום בית", ומטרתו למנוע מערכאה זו לדון בענייני הרכוש והמשמורת. המבקש לא כרך את כל ענייני הרכוש והסתיר את חברת הבנייה שלו וכן חשבון בנק אחד לפחות והכנסות.
ג. המבקש הונה את המשיבה 1 עד להגשת תביעת הגירושין ממש, בדבר הגעה להסכם כולל. המשיבה 1 מפנה להתכתבות מיום 23.6.14 בשעה 12:14 ואילך. מדובר במחטף גס ומרמה שעה שתביעות המשיבה 1 היו מוכנות זמן רב לפני מועד הגשת תביעת הגירושין.
ד. נטל ההוכחה מוטל על המבקש להוכיח כי תביעתו כנה וכי הכריכה נעשתה כדין ובתום לב. בבקשת המבקש אין התייחסות לכך מלבד הטענה כי נעשתה כריכה.
ה. בית המשפט קנה סמכות נמשכת מכח תביעת המשיבה 1 משנת 2012 ועל פי כלל כיבוד הערכאות, ומשיקולי מדיניות ראויה הסמכות בכל התביעות נתונה לבית המשפט. התביעה משנת 2012 נמחקה לאור הבטחות המבקש אשר הופרו מיד עם מתן החלטת המחיקה. את הזמן שבין מחיקת התביעה לבין הגשת התביעה החדשה ניצל המבקש להברחת רכוש והסתרתו ולצורך התארגנות לקרב הגירושין.
ו. הגשת תביעת הגירושין היא צעד טקטי בלבד. אם היה המשיב 1 קשור קשר מהותי לדין הדתי היה ממסד את הקשר על פי הדין הדתי. בנסיבות של העדר נישואין כדמו"י, הדבר מלמד על כריכה לא כנה.
ז. תביעת הגירושין היא תביעת "תבנית" מותאמת לאשה נשואה כדמו"י (ראה למשל סעיף 37 לתביעת הגירושין).
ח. לסיכום, העדר כנות התביעה, העדר כריכה כנה וכדין שומטת את הקרקע תחת התביעה.
דיון
כאמור אין מחלוקת בין הצדדים שמזונות הקטינים לא נכרכו בתביעת הגירושין.
המחלוקת היא באשר לסמכות בית המשפט לדון בתביעות למשמורת, רכוש ומזונות אשה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי תביעת הגירושין או הכרוך לה נעשו בכנות. המבקש אף לא טען שתביעתו והכרוך לה כנים וכי הכריכה כדין.
עיון בתכתובת שהוצגה מלמדת על כך, שהאם ביקשה להימנע מהליכים משפטיים וכך הציג זאת גם האב, ושבמהלכן הצדדים ניהלו מו"מ ולכל הפחות היתה הבנה על המצאת מסמכים או הצגת הצעה להסכם על ידי המבקש, שהאם אמרה במפורש שרוצה להתגרש, שהמבקש אמר למשיבה 1 ביום 8.6.14 כי אם תחליט שלא להמתין הוא יגיע לבית המשפט כפי שיידרש. לציין אזכור בית המשפט מופיע יותר מפעם אחת בהתכתבויות מצד המבקש. אכן עולה, כי המבקש הציג למשיבה 1 שב"כ עובד על הסכם עוד ביום בו הגיש את התביעה לגירושין. המשיב תרץ את התנהלותו ואת אי הצגת המסמכים/הסכם בלחץ בעבודה וכו' כדי "להרדים" את המשיבה 1.
עוד עולה בבירור מהראיות שהציגה האם, כי יש בסיס לטענתה שהיא זו שרוצה ורצתה תמיד להתגרש ואילו המבקש לא שש לכך. יתר על כן, עולה כי תביעת הגירושין היתה לדעתו של ב"כ המבקש שחשב שכך נכון לעשות, ולא תביעה כנה של המבקש עצמו, בנסיבות בהן הראיות מלמדות כי המבקש עצמו מייחל שהמשיבה 1 תאהב אותו ולא תפרק את המשפחה. עולה כי התביעה לגירושין שהוגשה לא היתה כנה.
העדר כנות בתביעת הגירושין – המבקש שבעצמו אינו חפץ בגירושין – ביחד עם חוסר תום לב, וחסימת בעל דין מהגשת תביעותיו תוך הטעייתו ברצון להגיע להסכם, שומטת את כנות התביעה והכרוך בה.
גם אם הייתי קובע, כי אין בהתנהלות המבקש משום העדר כנות בגירושין, וכאמור לא קבעתי כך, לא היה בכך לדעת בית המשפט כדי להועיל למבקש.
לדעת בית המשפט הכריכה גם לא נעשתה בכנות.
טענת המבקש כי עילת הגירושין היא בהיות הצדדים כהן שנישא לגרושה, ראוי היה שלא תישמע. המבקש ידע היטב כי הוא נישא למשיבה 1, גרושה, לפני למעלה מעשור ואף הביא עם המשיבה 1 ילדים משותפים ועד לאחרונה אף רצה שלום בית.
למבקש לא הפריע בזמנו שהוא "כהן" והמשיבה 1 "גרושה" או כי נישואיהם האזרחיים מהווים נישואי איסור.
דהיינו, מצד אחד המבקש התנער בזמנו מהממסד הדתי וכעת הוא משווע לפתחו של הממסד שבעבר התנער ממנו, שעה שכעת יש בכך כדי לשרת אותו ואת האפשרות של מניעת תשלום מזונות למשיבה 1, בשל היות הנישואין בבד"ר בגדר נישואי איסור.
התנהלות זו לדעת בית המשפט היא בבחינת חוסר תום לב זועק שיש בו בלבד כדי לאיין את כנות תביעת הגירושין והכרוך לה.
המבקש בעצם נישואיו למשיבה גילה דעתו כי אין הוא רוצה להזקק לממסד הדתי, ובנישואין של כהן וגרושה כמו במקרה דנן, יש אף לראות בכך "בעיטה" בדין, בו נוהג בית הדין.
האם לצורך גירושיו יש לפתע רצון להתדיין בפני ממסד זה? תמהני!!!
זאת ועוד, לכאורה המשיבה 1 עומדת על רצונה להתגרש מזה זמן רב, ובנסיבות אלה לא היתה מניעה למבקש להתגרש ללא הזדקקות להגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני כולל טענות של כהן וגרושה, אלא אם כן ביקש הוא לעשות שימוש בתביעת הגירושין לצורך כריכה.
אומנם לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בעילת גירושין במסגרת נישואין אזרחיים (ראה בג"ץ" בני נח), אך גם במקרה זה יש לפעול בכנות דבר שלא נעשה, כאמור לעיל.
לאור האמור לעיל אני קובע, כי התביעה לגירושין אינה כנה וכי גם הכרוך לה לא נכרך בכנות.
בגין הבקשה לסילוק על הסף אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 10 ימים מהיום. רק לפנים משורת הדין לא חייבתי בגין כל בקשה בכל תביעה.
ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.