וכן, נדרשים אנו להכריע בשאלה הנוגעת לנזק שנגרם למערכת הסקה, בבית התובעים, כתוצאה מהחדרת מים לתוך מיכל הסולר. בעניין זה נדרש להכריע בשאלה האם, כטענת התובעים, עודד הוא זה שהחדיר את המים למיכל, אם לאו.
18.מלבד הסוגיות הנ"ל, היה מקום גם להכריע בסוגייה נוספת והיא סוגיית הסגת הגבול מצד הנתבעים (ראה בסעיף 18 לכתב התביעה). אלא שסוגיה זו נזנחה על ידי התובעים בסיכומי טענותיהם. בנסיבות אלו, אין צורך להידרש עוד לטענה זו של התובעים.
בהתאם לכלל בדבר זניחת טענה בסיכומים:"דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה, או במכוון – כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה" (ראה: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311. וכן ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מ"ט 102, 107 ו – ח).
בנסיבות, ומשנזנחה הטענה בסיכומי התובעים, אין מקום לשעות לה.
דיון:
19.לאחר שנדרשתי לכלל חומר הראיות שהונח לפני, בחנתי את העדויות השונות ובדקתי את החומר הקיים בתיק הכולל, בין היתר, חוות דעתו של האגרונום, ממצאי מדידות וכיו"ב, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של הצדדים כפי שאלה הועלו במסגרת סיכומי טענותיהם בכתב, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל באופן חלקי, הכל כפי שיפורט להלן.
20.הכלל במשפט האזרחי הוא כי נטל השכנוע מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". ראה- ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 654.
ראה לעניין זה גם דברי כב' השופט דנצינגר בע"א 7456/11 מוריס ברנוי ואח' נ' מלחי אמנון ואח' [פורסם בנבו] הסוקרים את הסוגיה:
"על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו. כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו] (5.10.2006), פסקה 11 (להלן: עניין גרשון הובלות); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1722-1719 (מהדורה מעודכנת ומשולבת, 2009) (להלן: קדמי)]."(פורסם בנבו), פס"ד מיום 11.04.2013 בעמוד 10.
21.יוצא איפוא, כי המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את "חובת השכנוע" והן את "חובת הבאת הראיות" להוכחת תביעתו. מבחינת "חובת השכנוע" על התובע מוטל הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק. נטל הבאת הראיה הינו חובה דיונית הטפלה לחובת נטל השכנוע ומשמעותה החובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע ותמיכה ביסודות המקימים את עילת התביעה. על כן יפתח התובע את מסכת הראיות ובסיומה רשאי הנתבע להביא ראיותיו. "חובת הראיה" מנקודת מבטו של הנתבע אינה "חובה" במשמעות הרגילה של המושג, אלא אך "מתריעה" לאמור, לאחר שהתובעים הביאו את הראיות מטעמם ואם הנתבע לא יביא ראיות מטעמו – הוא עומד בסיכון שבית-המשפט יפסוק לחובתו בהסתמך על ראיותיהם של התובעים שנותרו לבדן ( ראה: י.קדמי, "על הראיות" , חלק רביעי, תש"ע- 2009, עמ' 1720- 1724).
עץ הפיקוס – האם בגדר מטרד?
22.בפתח הדברים, חשוב לציין כי עץ הפיקוס וכך גם שדרת עצי הפיקוסים הצעירים, שנשתלו על ידי הנתבעים במטרה להוות חיץ בין חזית ביתם של הנתבעים לחצר בית התובעים, נכרתו על ידי הנתבעים לקראת סוף שנת 2012. בעניין זה יש להפנות לאמור בבקשת הנתבעים מיום 29.11.12 המדברת בעד עצמה. עובדת כריתת עץ הפיקוס ועצי הפיקוסים הצעירים אושרה על ידי התובעים בעדויותיהם לפני. עובדת עקירת עץ הפיקוס אושרה גם על ידי התובעים בסיכומי טענותיהם הגם ששם נטען, ללא ביסוס בחומר הראיות, כי עצי הפיקוסים הצעירים מתו (ולא נעקרו), עקב מחלה שפקדה את אזור הגליל התחתון והצפון.
23.מכאן, נדרש לבחון במבט לאחור האם עץ הפיקוס, בטרם כריתתו, גרם להפרעה לשימוש סביר שהתובעים ביקשו לעשות בחצר וגינת ביתם?
בעניין זה, שני התובעים העידו בתצהיריהם כי עץ הפיקוס נשתל על ידי הנתבעים באדמתם, סמוך מאוד לגבול וכי העץ צמח והגיע לגובה של כ- 25 מטר כאשר הנוף שלו חודר לתוך שטח התובעים. לילאן הוסיפה וציינה לעניין זה בתצהירה (סעיף 22 שם), את הדברים הבאים: "בתחילה הפריע העץ רק לחלק הצפון מזרחי בגינה שלנו. עם השנים והמשך צמיחתו: הענפים והשורשים, החלו לגרום נזקים לכל החלק הצפון מערבי כך שאנו לא יכולים להנות מהגינה בכל החלק הצפוני לבית המגורים שלנו. שם לא גדל היום שום צמח ואם משהו גדל הוא נראה רע! עצי פרי ששתלנו במקום אינם מניבים ונראים סובלים."
בתמיכה לטענתה הנ"ל צירפה ליליאן לתצהירה תמונה המתעדת את השורשים (נספח י"ד לתצהירה), וכן תמונות לשקים מלאים בעלים ולכלוך שעשה העץ (נספח טו). בנוסף, צירפה לילאן לתצהירה תמונות המשקפות מצב הגינה בטרם נגרם לה הנזק על ידי עץ הפיקוס ותמונות המשקפות את מצב הגינה לאחר שזו ניזוקה.
על דבריה אלו חזרה ליליאן במהלך חקירתה הנגדית וגרסתה לעניין זה לא הופרכה (ראה למשל בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 3-10).
בדומה לכך, בחקירתו הנגדית של צביקה הוא חזר על גרסתו בנוגע לעץ והעיד: "העץ גדל 6,7 שנים ויתרת השנים הוא ליכלך. העץ הזה משיל עלים כל הזמן גם כשהוא גודל. הנזק הגדול הוא שמחסל את כל הגינון באזור. זה הגיע עד ליסודות של הבית ועשה סדקים ותריך לתקן את זה, עוד פעם ועוד פעם" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 14-16).
עד התביעה, עלי, העיד בסעיף 6 לתצהירו: "בחצר השכנה היה עץ פיקוס גדול שגדל וגדל וחלק גדול מענפיו הארוכים חדרו עמוק למגרש של יודקובסקי והשיר עלים ואת פריו בחצר של יודקובסקי (הפרי נראה כמו גרגרי חומוס)".
24.בנוסף לעדויותיהם הנ"ל של התובעים ושל העד עלי, הוגשה מטעמם של התובעים, כחלק מחומר הראיות בתיק, חוות דעת מומחה של אגרונום. המומחה מר עודד יפה, ציין בחוות דעתו כי, בביקור שערך בבית התובעים, ראה שחצר ביתם גובלת מצידה הצפוני עם חצר משפחת הנתבעים. סמוך לגבול שבין בעלי הדין, נשתל עץ פיקוס בנימינה, המתיימר לגובה של כ- 20 מטר. המומחה ציין גם, כי ישנה שדרה נוספת של עצי פיקוס בנימיני על גבול החצרות של התובעים והנתבעים.
בחוות דעתו צוין, כי כפי שידוע לו שורשי עץ הפיקוס מונעים כל גידול אחר בשטח, בשל חוזקם וכן בשל היותם אלימים, מאחר והם לוקחים את כל המים שנועדו לדשא, לפרחים ולעצי הנוי שנשתלו על ידי התובעים. המומחה הוסיף וציין שהנוף של העץ מהווה מטרד, וכי כל שטח החצר של משפחת יודקבסקי שמעליו נמצא נוף העץ, מוצל.
המומחה ציין עוד בחוות הדעת כי נמצאו במקום סימני חיתוך שורשים ובכל פינה היו שורשים גלויים של העץ. עוד ציין המומחה כי לפי בדיקתו עץ הפיקוס פיתח שורשים חלופיים שחדרו לחצרי התובעים. לחוות הדעת צירף המומחה תמונות שמתוך העיון בהן עולה בבירור כי שורשי עץ הפיקוס נמצאים בשטחם של התובעים. כך גם עולה מהתמונות שהוגשו על ידי התובעים וסומנו ת/3.
לדידו של המומחה, הדשא במקום מת, ועצי הפרי נראים צמאים וסובלים, מאחר ועץ הפיקוס משתמש בכמויות המים המיועדות לאלה.
עוד עולה מחוות הדעת כי המומחה ביצע חפירות כדי לגלות לאן הגיעו השורשים ומצא בכל מקום בו חפר שורשים, עד למרחק של כ- 2 מטר מהבית.
על מנת למנוע את התפשטותו של העץ לחצרי התובעים, בהתאם לחוות הדעת, חייב בעל העץ לבצע גיזום קבוע שימנע את חדירת הנוף לחצר השכנים, וכן להציב לאורך הגבול גובל שורשים, על מנת למנוע את חדירתם של השורשים, כך קבע המומחה בחוות דעתו.
יצוין כי, בחוות דעתו של המומחה לא היה פירוט כלשהו לעלויות הדרושות לתיקון ושיקום הגינה.
25.המומחה, בחקירתו הנגדית על חוות הדעת, ציין כי בעת שערך את הבדיקה הבחין בשורשי עץ הפיקוס אשר הסתובבו בחצר, וכי הם אלה ששתו את המים של עצי הבוסתן והדשא. על פי דבריו: "העץ הוא נהדר, בעלי העץ אוהבים את העץ ובעלי העץ ישמרו על העץ בחצר שלהם, ולא ייתנו לו לעבור לשכנים, לא לנוף ולא לשורשים. יש שיטות לבצע את זה, השורשים מזיקים ושותים מים, הנוף מלוכלך מהעלים, והשכנים לא רוצים. כל אחד שישמור על העץ שלו בחצר שלו." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 22-24).
המומחה נשאל בחקירתו הנגדית האם יתכן שהדשא מת והעצים ניזוקו שלא כתוצאה מעץ הפיקוס אלא כתוצאה מאי השקייתם על ידי התובעים והשיב: "לא, כי השורשים של הפיקוס הסתובבו בחצר שבדקתי והם שתו את המים של עצי הבוסתן והדשא" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 13-14).
26.כנגד חוות הדעת הנ"ל ויתר עדויות התביעה המאששות טענת התובעים לנזקים שהסב להם עץ הפיקוס, הנתבעים לא הביאו ראיות המפריכות את ראיותיהם הנ"ל של התובעים. בכלל זאת לא הובאו על ידי הנתבעים ראיות כנגד טענת התובעים לחדירת שורשי עץ הפיקוס לשטח חצר ביתם של התובעים. בעניין העלים, ניתן היה להתרשם מעדויותיהם של הנתבעים כי השניים אינם מכחישים נתון זה ברם לטענתם עלים נושרים אינם בגדר לכלוך ואינם גורמים כל נזק. עוד העידו השנים בתגובה לטענת התובעים לעניין ההפרעה והנזקים שגרם עץ הפיקוס לגינת התובעים כתוצאה ממניעת חדירת אור השמש לגינה, כי טענה זו אינה הגיונית נוכח העובדה כי בית הנתבעים נמצא צפונית לבית התובעים.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית של מומחה מטעמם, אשר ממנה ניתן היה ללמוד על היפוכם של הדברים שנקבעו בחוות דעתו של מומחה התביעה. במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמם, לא חלקו הנתבעים על הממצאים שנקבעו במסגרתה של חוות הדעת. צוין אף שם כי הנתבעים תומכים במסקנותיה של חוות הדעת, ללא עוררין.
27.ככלל, אי-הבאת חוות דעת נגדית נזקפת לחובת הנתבעים. עם זאת, כידוע אי הבאת חוות דעת נגדית מטעם בעל דין אינה מובילה בהכרח לקבלת חוות הדעת שהוגשה, שכן שמורה לבעל הדין שכנגד הזכות לחקור את המומחה על חוות הדעת ולנסות לקעקע את ממצאיה ומסקנותיה.
אלא שמבקרה דנן, הנתבעים, כאמור, הביעו תמיכתם המלאה במסקנותיה של חוות הדעת ולא ביקשו לחלוק עליה. ניתן אפוא לקבוע, על יסוד חומר הראיות שהונח לפני כי עץ הפיקוס, אותו שתלו הנתבעים בגינת ביתם, סמוך לגבול שבינם לבין התובעים, לפני כ- 25 שנים, חדר בשורשיו וענפיו אל תוך שטח גינת ביתם של התובעים וגרם נזקים המתבטאים בלכלוך של עלים ופרי נושרים ובגרימת נזק לצמחייה והדשא במקום, שהתיישבו וסבלו כתוצאה מחדירת שורשי עץ הפיקוס לחצר התובעים והשתלטותם על המים וכן כתוצאה מחסימת כניסת אור השמש לגינה. תימכוין למסקנה הנ"ל ניתן למצוא גם בתמונות שצורפו על ידי התובעים כאשר בחלק מהם ניתן לראות שהגינה הייתה פורחת ומטופחת, ובחלק אחר רואים כי עץ הפיקוס שלח את שורשיו מתחת לגדר הבמבוק המהווה מחיצה בין הצדדים.
טענת הנתבעים לפיה גינתם האחורית של התובעים לא הייתה מטופחת לא הוכחה על ידי הנתבעים.
מאידך, ניתן גם לקבוע, על יסוד אותו חומר ראיות, כי הנתבעים, בעת ששתלו את עץ הפיקוס, פעלו בתום לב וללא כל כוונה מצדם להסב נזקים לתובעים. כמו כן, ניתן לקבוע כי התובעים, לו רצו בכך, יכלו לגרום להקטנת נזקיהם על ידי גיזום ענפי העץ שגלשו פנימה לתוך שטחם, עקירת שורשיו (כך שנעשה על ידם בפועל בשלב מסויים), והצבת גובל שורשים, בגבול מגרשם, עמוק בתוך האדמה – בהתאם לממצאי חוות הדעת שהוגשה מטעמם.
28.השאלה הטעונה עתה הכרעה הינה, האם יש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הוצאות שיקום הגינה, על יסוד תשובות שנתן המומחה במהלך עדותו בבית המשפט. סבורתני כי תשובה שלילית מתבקשת.
המומחה, בחוות דעתו לא התייחס לשאלת גובה הנזקים ולא פירט במאומה הערכתו לגבי הסכומים אותם נדרשים התובעים להוציא מכיסם לצורך שיקום גינתם.
לעלויות השיקום התייחס מומחה התובעים לראשונה במסגרת חקירתו החוזרת ע"י ב"כ התובעים, ואלה היו דבריו לעניין זה:
"ש. מה עלות השיקום.
ת. זה הרבה כסף, אלפי ועשרות אלפי שקלים, צריך להוציא שורשים....
אני מעריך את הסכום בסך של עשרות אלפים, זה לסדר את הגינה מחדש, זה יכול להיות 50,000 ₪ ו 100,000 ₪".
כאמור, זו היתה הפעם הראשונה שבה התייחס המומחה לעלויות שיקום הגינה. בחוות הדעת שבכתב שהוגשה על ידו לא ציין המומחה דבר וחצי דבר לעניין אותן העלויות וממילא לא פירט את אותן העלויות ולא נתן הסברים לסכומים שצויינו על ידו בחקירתו החוזרת בבית המשפט. בנסיבות ומשאין מדובר בחלק מחוות הדעת וממילא, נוצר הרושם כי מדובר בתשובה שניתנה כלאחר יד ללא בדיקה מעמיקה של מצב הגינה לפני שזו ניזוקה כתוצאה מעץ הפיקוס וסוג העצים, השתילים והצמחייה שהיו בה, התייבשו ומתו, ברי כי לא ניתן לקבוע ממצאים על יסוד תשובה זו של המומחה ואין מקום בנסיבות העניין לאמץ את עדותו של המומחה בעניין זה.
29.אין באמור כדי לחרוץ את גורלה של התביעה לדחייה בעניין זה ולנושא הנזקים והפיצוי אשוב ואתייחס בהמשך פסק הדין.
הנזק למערכת ההסקה:
30.נדרש עתה לבחון טענה נוספת אשר הועלתה על ידי התובעים הקשורה אף היא למסכת ההצקות שהתובעים, לטענתם, חוו מן הנתבעים והנוגעת לאירוע שבמסגרתו הוחדרה כמות של מים למיכל סולר המחובר למערכת ההסקה המרכזית בבית התובעים. טענה זו הוכחשה בתוקף על ידי עודד בעדותו לפני ולגביה טען עודד "עורבא פרח".
בתמיכה לטענתם הנ"ל הובאו לפני עדויותיהם של התובעים ומלבדן לא הובאו עדויות נוספות כלשהן ולא כל ראיה אחרת כלשהי. לאחר בחינת חומר הראיות שהובא לפני בנוגע לטענה הנ"ל שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחם להוכחת טענתם זו.
ליליאן, במסגרת תצהירה סעיף 10 שם, ציינה: "אין לי ספק שמי שגרם להכנסת המים למיכל היו הנתבעים ו/או מי מהם".
במסגרת הדיון שהתנהל לפני, כשנשאלה התובעת על תקרית זו ציינה כי לא ראתה את הנתבעים ליד מיכל הסולר, וכי לא ראתה אותם שופכים מים לתוך המיכל, אולם ציינה שהנתבע הודה לפניה כי הוא זה ששפך את המים. כשנשאלה לילאן מדוע היא לא ציינה דבריה החשובים הנ"ל במסגרת כתב התביעה, השיבה כי אינה יודעת וכי זו כתב התביעה נוסח על ידי באת כוחה.
ללילאן הופנו מספר שאלות בנוגע לטענה האמורה. וכך נראתה חקירתה הנגדית בעניין זה:
"ש. אבל לא ראית אף אחד שופך לך מים.
ת. לא" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 7-8)
גם צביקה בחקירתו הנגדית שלל כי הבחין במו עיניו במי מהנתבעים מכניס מים למיכל (ראה בעמ' 27 לפרוטוקול שורות 21-28), ועלה מדבריו כי טענתו זו נסמכת על השערה ותו לא.
31.בנסיבות אלו ומקום בו עודד הכחיש טענה זו, ובהעדר עדויות ישירות המאששות טענת התובעים כי הוא היה זה שהכניס את המים למיכל, ניתן לקבוע כי בידי התובעים לא עלה להוכיח כי הנתבעים ו/או מי מהם היו אלה ששמו את המים במיכל הסולר הנ"ל וממילא לא עלה בידי התובעים להוכיח שיעור הנזקים שנגרמו להם בעקבות החדרת המים כאמור.
הטענה לנזק שגרם עודד לגדר החיה שחצצה בין הבתים:
32.ובאשר לטענת התובעים לנזק שגרם עודד לגדר החיה ששימשה חיץ בין הבתים וחצרותיהם, נטען לעניין זה על ידי התובעים, בכתב תביעתם כי, נבנתה גדר חיה על ידי התובעים אשר כיסתה את הנוף של הנתבעים. באחד מהימים הגיע הנתבע אל בית התובעים, וביקש לגזום את השיחים בחלק שלהם, התובעת אמרה כי הגנן יעשה זאת במשך היום, אולם הנתבע לקח משור והרס את הגדר במו ידיו.
33.העד עלי, אשר הועסק כגנן למשך כ 20 שנה בביתם של התובעים, גם הוא העיד לפני לעניין האמור וציין כי:
"ת. זה גדר חי, זה היה מאז שגרו בהתחלה
ש. באיזה צד זה היה
ת. היתה רשת אני לא מודד
ש. מי עקר את הצמח הזה
ת. הם
ש. מי זה הם
ת. בעלי הבית, התובעים. העץ היה חולה" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 1-9)
גרסתו זו של העד עלי, תומכת דווקא בגרסתו של הנתבע לפיה:
"ש. נכון שהיתה גדר חיה ביניכם
ת. אנו שתלנו אותה, אך יום אחד לדברי התובעת היא חרגה בגלל השמש ונטתה לכיוון התובעים וזו היתה עילה מספיקה בשבילה ובשביל העובד שנמצא לחתוך את כל הגדר ואז היא החריבה לנו את זה...." (עמ' 32 לפרוטקול, שורה 1-5)
מכאן ניתן לראות, כי דינה של טענה זו בדומה לקודמתה להידחות.
טענה זו נסתרה הן על ידי הנתבע עצמו, והן על ידי עד התביעה עלי, כפי שכבר צוין לעיל, ומשכך ניתן לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו את הטענה לפיה הנתבעים הם אלה שעקרו את הגדר.
האירוע מחודש 4/2010:
34.התובעים תיארו בכתב תביעתם את האירוע מחודש 4/10 כדלקמן:
"באחד הימים בחודש 4/10 עת עבדה התובעת בגינתה, נכנס הנתבע לחצר, החל לצעוק על התובעת, בנוכחות הגנן ובתה, לקללה בקללות אשר מוטב להן כי לא יכתבו, תקף את התובעת והפילה על הרפצה למקום הוזמנה משטרהו הנתבע נלקח בניידת. למחרת היום, התובעת נגה לביה"ח כשהיא סובלת מכאבים בכתף ובצוואר".
מלבד האירוע האמור לא פורטו בכתב התביעה אירועים נוספים כלשהם, מעבר לטענה כללית ליחסים עכורים בין התובעים לנתבעים שבמהלכם נהג הנתבע לקלל את התובעת ולגדפה. חרף האמור נוצר הרושם למקרא סיכומי טענותיהם של התובעים, כי הם משליכים את יהבם על מספר אירועים (ולא אירוע אחד), להם היו עדים בנפרד כל אחד משלושת עדיהם, עדי, סמאח ועלי. בגין כל אחד מן האירועים הנ"ל עותרים התובעים בסיכומי טענותיהם כי אפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ₪.
35.מחומר הראיות שהונח לפני לא ניתן לקבוע כי מדובר בשלושה אירועים שונים. בעניין זה ניתן להפנות לעדויותיהם של חלק מן העדים לפיהן נכחו באירוע שהיו עדים לו בעצמם, עדים אחרים שהעידו לפני. כמו כן, ניתן להפנות לעדויותיהם של מרבית העדים לפיהן האירוע שהיו עדים לו היה אירוע בודד ויחיד ומלבדו הם לא היו עדים לאירועי אלימות, מילולית או פיזית, נוספים.
בעדויות עדי התביעה ככל שעניינם האירוע האלים, התגלו סתירות.
העדה עדי, בתצהירה העידה בכתב כדלקמן:
".... אמא שלי עבדה בגינה עם עלי הגנן, היה שקט פתאום שמעתי צעקות וקללות יצאתי החוצה, השכנים עמדו צמוד לגדר קרוב ממש מולנו כשעודד מקלל וצורח קללות מזוויעות..."
יצוין כי, העדה חזרה על גרסתה זו בעדותה לפני, ואף הוסיפה כי היו איומים מצידו של הנתבע כלפיה וכלפי הוריה. כשנשאלה מדוע לא צוינו פרטים אלה במסגרת התצהיר, השיבה כי אינה נוהגת לרשום פרטים כאלה. עוד נשאלה העדה מדוע לא הזמינו משטרה, השיבה כי העניין אינו חדש להם.
עדות זו של עדי אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של ליליאן לפיה עודד נכנס לחצר הבית של התובעים ולא עמד מחוצה לו, צמוד לגדר. כמו כן, עדות זו סותרת את הנטען בכתב התביעה לעניין עיכובו לחקירה של עודד לאחר שמשטרת ישראל נכנסה לתמונה.
העדה סמאח, בתצהיר שהוגש מטעמה ובעדותה לפני, תיארה אירוע שבמסגרתו עודד הגיע לביתם של התובעים והחל לקלל את ליליאן. בחקירתה ומשנשאלה מי עוד נכח באירוע זה, השיבה כי רק היא והתובעת היו שם.
העדה עוד נשאלה אם היו עוד מקרים כאלה בהם היא נכחה, והשביה בשלילה.
העד עלי ציין בעדותו כי עודד נכנס לגינת התובעים, בצעקות במסגרתן ביקש כי תופסק עבודת מפוח העלים. העד עלי תיאר בתצהירו כי, עודד הגיע לגינה עם פנים מאיימות וכי הוא קלל את התובעת, דחף את המפוח עם רגלו, ודחף את התובעת בכתף והעיף אותה למרחק של כ 2 מטר.
בעדותו לפני, כשנשאל עד זה על האירוע המתואר בתצהיר, הוא השיב:
"ש. היה מקרה יחיד שראיתי.
ת. כן הוא נכנס ואמר תפסיקו את המפוח, היא המשיכה לאסוף את העלים של העץ שלו, הוא בא מהשער שלה ודחף שני מטר וזרק את המפוח, היא אמרה לי תזמין משטרה...."
העד נשאל אם היו עוד עדים שראו את האירוע הנ"ל, השיב כי המנקה גם היא היתה עדה לאותו אירוע.
36.הנה כי כן, בעדויות התביעה, ככל שעניינן האירוע מחודש 04/10, עלו סתירות לא מעטות. מחד, העדה סמאח ציינה בעדותה כי, רק היא וליליאן נכחו באירוע בו קילל עודד את ליליאן, מאידך העד עלי ציין בעדותו כי באירוע בו הוא נכח, נכחה גם העדה סמאח. העד עלי לא ציין כי באותו אירוע נכחה הבת עדי הגם שזו ציינה כי עלי היה נוכח באירוע שהיא עצמה היתה עדה לו. זאת ועוד התיאור שניתן לאירוע השתנה מעד לעד, פעם כן השתמשו במפוח וזו היא הסיבה לצעקותיו של עודד, ופעם ליליאן השתמשה רק במגרפה.
37.הגם שעלו מן העדויות סתירות ואי התאמות שעל חלקן עמדתם לעיל, נחה דעתי כי אירוע אחד לפחות התרחש ובמסגרתו נכנס עודד לגינת ביתם של התובעים, בעקבות רעשים שנגרמו כתוצאה מהפעלת מפוח עלים, ובמהלך האירוע קילל עודד את לילין וגידפה. בגין אירוע זה נעשתה על ידי ליליאן פנייה לבית המשפט השלום בעפולה, ניתן לטובתה, במעמדה בלבד, צו למניעת הטרדה מאיימת ולאחר דיון שהתקיים בבקשה, במעמדו של עודד, נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לאירוע והוארך הצו הזמני לתקופה של ששה חודשים.
38.למותר לציין כי בתיה בעדותה, הגם שטענה כי לא היתה עדה לאותו אירוע, ציינה כי עודד סיפר לה "שהיה ריב ודין ודברים על המפוח שעובד בשתיים בצהרים" (ראה בעמ' 37 שורה 26).
גובה הנזק:
39.בשאלת גובה הנזק מצאתי כאמור כי אין מקום להסתמך על עדותו של מומחה התביעה, במסגרת חקירתו החוזרת, לפיה עלות שיקום גינתם ביתם של התובעים יכולה להגיע ל- 50,000 ₪ ואולי אף 100,000 ₪.
התובעים פרט לצירוף חשבונית ע"ס 693 ₪ בגין עקירת שורשיו של עץ הפיקוס (נספח י"ג לתצהירה של ליליאן), כמעט ולא הביאו ראיות או בדל ראיות להוכחת טענותיהם לנזקים כספיים. הדרישה לפסיקת פיצויים בסכום 200,000 ₪ נראית בנסיבות העניין מופזרת ומוגזמת וזאת אף אם ניתן לסווג את האירוע מחודש 04/10 כאירוע של פרסום לשון הרע המזכה בפסיקת פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ₪.
40.לבית המשפט נתונה סמכות לפסוק פיצוי על דרך האומדנא מקום שמוכח כי נגרם נזק לבעל דין, אך לא ניתן להעריך במדויק את גובה הנזק. ברם, פסיקת פיצוי על דרך האומדנא הינה החריג ובדרך כלל מוטלת על הניזוק החובה להוכיח גם את שיעור הנזק. ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנא רק מקום שקיים קושי אובייקטיבי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם ומקום שבעל הדין מביא לבית המשפט נתונים וראיות שמאפשרים לו להעריך את גובה הנזק, אם כי לא בצורה מדויקת.
במסגרת ע"א 153/04 חיותה רבינוביץ' נ' יוסף רוזנבוים (ניתן ביום 6.2.2006) נקבע:
"פסיקה על פי האומדן, ובארמית "אומדנא" ולעתים, "שודא דדייני" (ראו להלן) שכיחה במשפטנו, בין בדיני הנזיקין, כמעט כמעשה שבכל יום בקביעת ראשי נזק מסוימים, ובין בתחום החוזי. אכן, בפסק הדין ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע הנזכר נחלקו דעות השופטים בשאלה אם ניתן לפסוק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) באין נתונים עובדתיים שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים; השופט ח' כהן סבר שדי בהוכחת קיומו של הנזק, והפיצויים ייפסקו על דרך אומדן (עמ' 804), ואילו השופט ברק (ועמו השופט י' כהן) קבע כי על הנפגע "להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו הן את שיעור הפיצויים, שיהא בו כדי לפצותו על נזקו" (עמ' 806) ו"כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדינא, כן ענין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא"; ועם זאת, באשר למידת הודאות, "... באותם המקרים בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..." (עמ' 809-808).
ראו גם דברי השופט מלץ בע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34:
"בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי... השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה".
41.לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2), עמ' 800, שם נקבע:
"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט."
עוד נקבע:
"על פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא. שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצויים. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים".
42.בנסיבות המקרה דנן, לאור טבעו ואופיו של הנזק – פגיעה בזכות הקניין של התובעים ואובדן זכות ההנאה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, כתוצאה מעץ הפיקוס ומן האירוע שהתרחש במהלך חודש 04/10 בגינו ניתן הצו למניעת הטרדה מאיימת, נראה כי קשה אכן להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, ולפיכך, המקרה נמנה לעניות דעתי עם אותם מקרים שבהם ראוי לפסוק פיצוי על דרך האומדנא.
43.בבואי לקבוע את סכום הפיצוי, יש לתת את הדעת למערכת היחסים העכורה בין הצדדים במסגרתה הוגשו על ידי בעלי הדין ו/או מי מהם תלונות הדדיות למשטרת ישראל. יש גם לתת את הדעת לעובדה החשובה למדי בענייננו לפיה הנתבעים, ביוזמתם, מספר חודשים לאחר הגשת כתב התביעה נגדם, עקרו את עץ הפיקוס משורשיו וכרתו שדרת עצי הפיקוסים הצעירים, כאות של רצון טוב לקידום הפיוס בין הניצים ויישור ההדורים. בכל מקרה, נראה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין כל שנות חייו של עץ הפיקוס שבתחילתם, ניתן להניח וכך גם העיד צביקה, העץ רק צמח וגדל. ממילא נראה גם כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין עובדות שעשויות היו להקים להם עילת תביעה כנגד הנתבעים, לפני מעל לשבע שנים ממועד הגשת התביעה.
עוד ישנו מקום ליתן את הדעת לכך שהנתבעים, עוד במסגרת בקשתם לבית המשפט מיום 29.11.12, בה הודיעו על כריתת העצים, ביקשו הוראות להקמת גדר חיץ בעלות משותפת, לאחר שפניות שנעשו מצידם אל התובעים באותו עניין נפלו על אוזניים ערלות.
כמו כן, אין מנוס אלא ליתן את הדעת לעבודה כי במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעמם של התובעים עצמם, ניתנו פתרונות שיכלו להיות מיושמים על ידי התובעים ויישומם יכל להוות פתרון הולם לבעיה שיצר עץ הפיקוס, במשך שנות חייו.
44.לאחר שאני מביאה בחשבון את כל אלה, ואת העובדה כי הנתבעים סבלו אף הם מרעש ולכלוך שנוצרו עקב הפעלת המפוח על ידי ליליאן, וכן את העובדה כי הנתבעים שתלו את העץ בשטח אדמתם בתום לב ושלא מתוך מטרת לגרום נזקים לתובעים ולפגוע בזכות ההנאה המוקנית להם, שוכנעתי כי ישנו מקום להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעים בגין מכלול האירועים שהוכחו, לרבות השענת האופניים על גדר ביתם של התובעים, ע"ס 20,000 ₪ המהווה פיצוי הולם וראוי בנסיבות תיק זה. למען הסר ספק פיצוי זה כולל בתוכו את הסך של 693 ₪ אותו שילמו התובעים בעבור עקירת שורשי העץ ועלויות המדידה בה נשאו התובעים.
לסיכום:
45.על יסוד חומר הראיות שהונח לפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה ובהתאם ולאחר שבחנתי את שאלת הנזק, כמפורט לעיל, הריני מורה כלהלן:
-
ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים להיכנס לשטחם של התובעים ולהטרידם בכל דרך שהיא.
-
ככל שישכילו הצדדים ויעשו כדי לבנות גדר קבועה שתחצוץ בין החלקות, עלויות הקמת הגדר יחולו על בעלי הדין בחלקים שווים.
-
הריני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים יחד את הסך של 20,000 ₪.
-
בנוסף לסכום המפורט, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים יחד את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
46.הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעים לתובעים תוך 30 ימים מן המועד שבו יומצא פסק הדין לנתבעים, באמצעות בא כוחם, אחרת – ישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.
48.המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום, כ"ב תשרי תשע"ה, 16 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
