עניינה של החלטה זו הוא בקשה לביטול צו מניעת פעולות אשר הוצא בהתאם לסעיף 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.
- פתח דבר
1.1. המבקש ביצע עבודות שיפוץ ובניה שונות בדירה הנמצאת בבית משותף. במהלך עבודות השיפוץ הפכה הדירה אשר הייתה במקור בת שלושה חדרים – להיות בת 4 (ארבעה חדרים) כאשר בכל חדר החלו בבניית חדר שירותים הכולל בית כסא ומקלחת. ככל שהבניה הייתה מושלמת הרי הדירה הייתה נראית כך שמדלת הכניסה היו נכנסים למבואה, אשר תשמש לדברי המבקש כמטבח; באותה מבואה היו ארבע דלתות המובילות, כל אחת מהן, לחדר נפרד בו מקלחת ובית כסא, כאשר אין מעבר בין החדרים.
להשלמת התמונה ייאמר כי הבניה כללה אף הקמת קירות פנימיים לרבות כאלה אשר הגיעו עד לתריס מרפסת כך שהתריס הפך לדקורטיבי בלבד. מחוץ לדירה נראה אותו תריס, אך בתוך הדירה נבנו, כאמור, קירות; עוד ייאמר כי לטענת המבקש כפי שנשמעה לפתע בדיון שמיעת הראיות הוא החליט להפוך אחד מחדרי השירותים למשותף לשני חדרים באופן שיהיה בעל שתי דלתות – אחת לכל חדר.
הבניה כולה התבצעה ללא קבלן וכן נערכה ללא תכניות. כך ממש. כאשר נשאל המבקש לגבי תכניות הבניה השיב כי אין לו כאלה וכלשונו (ע"מ 11 לפרוטוקול מיום 5/10/2014, בשורות 13 - 14):
"ש: יש לך תכנית עבודה להציג?
ת: לא, זה אצלי בראש. אני לא חושב שגם צריך"
1.2. המשיב עתר לצו מניעת פעולות בהתאם לסעיף 246 לחוק התכנון והבניה – תוך שהוא מתייחס לבניה הדורשת היתר ותוך שהוא מתייחס לארבעת החדרים כאל ארבע יחידות דיור נפרדות. המבקש מצידו טוען כי התכוון להכשיר את הדירה כך שתהיה נוחה יותר למגורי שותפים, מדגיש כי הדירה מיועדת לשותפים ומוסיף וטוען, תוך שהוא מתבסס על חוות דעת מומחה, כי אין בבניה דבר הדורש היתר או דבר המעמיס על מערכות הבנין ו/או פוגע בשכנים.
1.3. האמור לעיל אינו מסכם מלוא כל טענות הצדדים אך יש בו כדי להביא את עיקרם ומהותם ולהלן אתייחס הן לאמור לעיל והן לטענות נוספות שהועלו.
- תמצית ההחלטה
2.1. צו בהתאם לסעיף 246 לחוק התכנון והבניה אינו צו עונשי והדיון בו אינו כדיון בכתב אישום. על כך ועל המסגרת המשפטית לדיון בבקשה לביטול הצו – יורחב בסעיף 3 להלן.
2.2. הבניה אליה מתייחס הצו היא בניה שעל פניו דורשת היתר ואף מעוררת חשש לעבירות עתידיות, הכל כפי שיפורט בסעיף 4 להלן.
2.3. יש להבחין בין החלטה בבקשה לביטול צו לבין הכרעה בכתב אישום. טענות אשר אפשר ויביאו לזיכוי מכתב אישום, לא בהכרח יועילו לאדם המבקש ביטול צו למניעת פעולות. דיון בענין זה יובא בסעיף 5 להלן.
2.4. על בית המשפט להזהיר עצמו פן ייכנס לנעלי רשויות התכנון והבניה ויקבע, אגב החלטתו, קביעות מקצועיות הדורשות מנגנון בחינה והכרעה תכנוניים ומקצועיים בוועדות ועל ידי בעלי מקצוע שנקבעו בדין. על כך יורחב בסעיף 6 להלן.
- על מסגרת הדיון ועל העובדה שצו בהתאם לסעיף 246 לחוק אינו צו עונשי
3.1. סעיף 246 לחוק התכנון והבניה קובע כך:
"נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הועדה המחוזית או של יושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה - של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן - צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין"
הוראת החוק אינה מחייבת ביצוע עבירה ודי בפעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין בדרך של עבירה על החוק.
3.2. לצורך הבנת מהותו של סעיף 246 לחוק ניתן להפנות גם אל ע"פ 6655-08-07 ועד מקומי געש נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה – מרכז רמלה, שם נקבע כך:
"סעיפים 239 ו-246 לחוק, מעמידים לרשות רשויות התכנון כלים מגוונים לאכיפת דיני התכנון והבניה. סמכויות אלו, לצוות צווים, לא לענישה נועדו הן. יעודן הוא, בעיקרו, לבער את תופעת הבניה הבלתי חוקית, ולתכלית זו צוידו הרשויות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן"
ועוד נרשם במיוחד ביחס לסעיף 246 לחוק כך:
"בעוד סעיף 239 לחוק עוסק בבניה ובשימוש שלא כדין, סעיף 246 עוסק במצבים בהם מתבצעות פעולות הכנה, אשר לא בהכרח שהן בניגוד לדין, אך פעולות אלו נועדו להכשיר בעתיד פעולות או שימוש המנוגד לדין"
ובהמשך הובהר כך (ההדגשות לא במקור):
"מבחינה זו מהווה הצו הקדמת תרופה למכה ומטרתו, אם כן, להקנות בידי הרשויות כלים יעילים להתמודד עם עבירות בניה בעודן באיבן. הריסת בניינים שכבר אוכלסו או הטלת איסור על דיירים לעשות שימוש כזה או אחר בנכס שכבר תפסו חזקה בו כרוכות, מטבע הדברים, בבעיות מורכבות, מן ההיבט האנושי ומן ההיבט הכלכלי. מכאן החשיבות שבנקיטת פעולת המנע העומדת ביסוד הוראת סעיף 246 לחוק. על פי סעיף 246 לחוק, אם נעשו פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתוכנית, רשאי בית המשפט לתת צו להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר שימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום".
3.3. עוד ניתן להפנות לע"פ (ת"א) 54/83 סופיה לוי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה המרכז פ"מ תשמ"ד (1) 77, 83 שם נקבע כך:
"...העילה אשר בה יכול סעיף 246 להסתפק היא "פעולות הכנה" (לבניה או לשמוש וגו'), להבדיל מפעולה העולה כדי עבירה. ופעולת ההכנה הנדונה, אשר איננה עבירה בטרם ניתן הצו, איננה הופכת עבירה על-ידי מתן הצו. כל אשר מחוקק סעיף 246 עשה, הוא להעניק לבית-המשפט סמכות להוציא צו כאשר הוא משתכנע שבפניו מקרה אשר בו עושה פעולות ההכנה לא יעצר בהן מעצמו להמתין עד אשר ישיג היתר, אלא יגלוש אל עבר פעולה שהיא כבר בגדר עבירה. משמע מסגרת סעיף 246 היא אזרחית כולה: לא רק מבחינת התרופה כי אם גם מבחינת העילה...".
להרחבה ר' עפ"א 8752-03-13, קוסטה ואח' נגד עיריית בת – ים וכן ע"פ (ב"ש) 5630/08 ביג מרכזים מסחריים בע"מ נ' יו"ר ועדת המשנה בתכנון ובנייה אילת.
3.4. מהאמור לעיל עולה כי החלטה בעתירת המבקש שונה מהחלטה באותן עובדות שייפרשו בפני בית המשפט - לו יוגשו ככתב אישום. מטרת הצו היא להקפיא מצב במקרים בהם המשך בניה עלול להביא לכדי עבירה ובעניינינו אכן קיים חשש כי ללא הצו תתקיים עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה. על הבניה שנעשתה ועל החשש שמא המשך הבניה יביא לעבירת בניה – יובא הדיון להלן.
- הבניה, על פניה, דורשת היתר והמשכה עלול להביא להפרת הוראות החוק
4.1. הבניה אליה מתייחס הצו כוללת קירות פנימיים אשר ברגיל אינם דורשים היתר, אך כוללת גם הגדלת מספר חדרי השירותים והמקלחת – כך שיהיו בדירה ארבעה בתי כסא וארבע מקלחות.
4.2. מהן עבודות הטעונות היתר על פי חוק? עבודות טעונות היתר מוגדרות בסעיף 145 לחוק התכנון והבניה וכוללות:
"הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה"
והגדרת "שינוי פנימי" בהתאם לסעיף 145 לחוק היא:
"שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור"
4.3. על השינוי בצנרת
4.3.1. הבניה אותה מבצע המבקש גרמה לכך שבדירה רגילה יוקמו מקלחות ובתי כסא נוספים, כך שבפועל דירה בת כ – 70 מ"ר אשר כללה במקור 3 חדרים – תהפוך לדירה בת ארבעה חדרים נפרדים וארבעה בתי כסא וארבע מקלחות.
4.3.2. אין ולא יכול להיות ספק שהוספת בתי הכסא והמקלחות משמעם שינוי בצנרת. מקלחת כמו בית כסא - מטבעם מחוברים לצנרת וכאשר מוקמים כאלה חדשים הרי ממילא נעשה שינוי בצנרת. כאמור לעיל - שינוי בצנרת אינו בגדר שינוי פנימי ומשכך הוא טעון היתר.
4.3.3. המומחה מטעם המבקש טען בחוות דעתו כי "מבצעים עב' של צנרת מים לאסלות ומקלחות וצנרת ביוב" אך הוסיף וטען כי עבודות אלה כוללות חיבור למערכת ביוב קיימת "המשמשת את האגף של השלוש קומות", כלשונו. בכך כיוון המומחה לעובדה שהבית המשותף בו נמצאת הדירה בנוי מיותר מאגף אחד, וכי חלקו בן שלוש קומות וחלקו בן ארבע.
4.3.4. המומחה אף טוען כי חיבור הצנרת לאגף בן שלוש הקומות לא גורמת עומס נוסף על מערכות המים והביוב וכי האגף תוכנן מלכתחילה להיות בן ארבע קומות. לאור כל אלה מגיע המומחה למסקנה לפיה אין מקום ואין צורך לבקש היתר.
4.3.5. לא ניתן לקבל את עמדת המבקש והמומחה מטעמו. השאלה האם ניתן להתחבר למערכת צנרת וביוב מבלי להעמיס עליה – היא בדיוק השאלה אשר בשלה יש מקום לפנות בבקשה למתן היתר. אפשר ובסופו של יום יצליח המבקש להוכיח כי אכן אין מניעה ליתן לו היתר. אך כך יהיה בסופו של יום, כאשר לפני כן יש צורך להגיש בקשה להיתר ובה התייחסות לצנרת המוצעת, התייחסות לחיבור עם לתשתית של הבניה והתייחסות לשאלות נוספות שעולות – לרבות שאלת העומס והפגיעה בדירות אחרות בבית המשותף.
בשלב זה התמונה ברורה. בוצעו עבודות צנרת; עבודות צנרת אינן בגדר שינוי פנימי ומשכך יש אכן להוציא צו למניעת פעולות עד אשר הדירה תתאם להיתר קיים או לחלופין ההיתר לדירה.
4.3.6. לענין ההיתר לעבודות הצנרת – הרי על המבקש היה להציג היתר כאמור המאפשר לו בניה אשר תיצור דירה בת ארבעה חדרים וארבע מקלחות ובתי כסא, או אף שלושה כאלה – כפי שנטען לפתע במהלך דיון שמיעת הראיות עת נאמר כי קיימת כוונה לבטל חדר שירותים אחד.
4.3.7. סיכום לענין עבודות הצנרת - כבר בשל עבודות הצנרת שביצע המבקש ואף לו היו אלה מצמיחים את העבירה המשתמעת היחידה על הוראות החוק – הרי יש מקום לדחות הבקשה ולהותיר את הצו על כנו.
4.4. האם נעשו פעולות אשר יביאו לקיומן של ארבע יחידות דיור נפרדות?
4.4.1. המשיב טוען כי העבודות אותן ביצע המבקש עד אשר ניתן צו ההפסקה – משמען הקמת ארבע יחידות דיור נפרדות.
4.4.2. לצורך בחינת השאלה האם מדובר בארבע יחידות נפרדות – יש לציין כי כל חדר, המכונה כיחידת דיור, נפרד מהחדרים האחרים; לכל חדר דלת נפרדת היוצאת אל המבואה בה נמצא המטבח; אין ולא קיים כל חדר משותף לדיירים ציבורי כגון סלון, למעט המבואה אשר בה יהיה המטבח.
אך מנגד יש לציין כי לדירת כוך אחד למכונת ומייבש כביסה, קו טלפון אחד, רשת אינטרנט אחת, צלחת לווין אחת, דוד שמש אחד, נקודת גז אחד, מונה מים אחת, וכן לוח ומונה חשמל אחד.
4.4.3. כלל אצבע הוא כי על מנת לדעת האם חדר הוא בגדר יחידת דיור נפרדת הרי יש לבדוק האם השימוש באותו חדר יכול להיות נפרד ועצמאי בבחינת "חי הנושא את עצמו". אך בנוסף תובא להלן הפסיקה והחקיקה הרלוונטיות.
4.4.4. דירה כמשמעה בסעיף 145 לחוק התכנון והבניה היא "חדר או תא או מערכת חדרים או תאים שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים לעסק או לכל צורך אחר". הגדרה דומה נמצא בחוק המקרקעין והגדרה דומה נמצא בחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשכ"ה – 1964. כל אלה מביאים לכך שדירה יכולה להיות אף בעלת חדר אחד ובלבד והיא יחידה שלמה ונפרדת למגורים.
4.4.5. אך מה על אותו מטבח משותף במבואה? האם הוא שומט את הקרקע תחת הגדרת החדרים כיחידות דיור נפרדות? התשובה לכך שלילית.
לא כל דירה חייבת לכלול מטבח נפרד לחדר המגורים. כך למשל בע"א 1008/99 (מחוזי ת"א) מקביאן נ' הילנגר קבע בית המשפט כך:
"לא כל דירה חייבת לכלול גם חדר "מטבח" נפרד ונוסף לחדר מגורים. לא כל דירה חייבת לכלול גם חדר שירותים. יכול ואת הפונקציה של המטבח ישמש תקע חשמלי שאליו ניתן לחבר מכשירי חשמל שונים, יכול והדירה לא תכלול מטבח כלל".
ניתן להפנות אף אל פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 9311/11, רמי יובל נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א – שם נאמר תוך הפניה לפסיקה הרלוונטית כך (ההדגשות לא במקור):
"בפסיקה נקבע כי קיומו של מטבח נפרד אינו תנאי שאין בלתו לעצמאותה של יחידת הדיור, ולא כל "דירה" חייבת לכלול חדר מטבח או כיור נפרד, ובהתקיים יתר התנאים האמורים, די אף בשקע חשמלי שאליו ניתן לחבר מכשירי חשמל שונים כמו מקרר, מיקרוגל או תנור כלשהו כדי למלא את הפונקציה של מטבח"
ולהרחבה אפנה אל ע"פ (מחוזי ת"א) 80028/99 מדינת ישראל נ' רוסנו וכן אל עפ"א (מחוזי ת"א) 80071/99 ישראל פלס עו"ד נ' מדינת ישראל.
4.4.6. אם כך – טענת המבקש לפיה הדירה מיועדת להיות דירת שותפים כאשר המבואה משמת כמטבח משותף - אינה כשלעצמה טענה השוללת קיומן של ארבע יחידות דיור נפרדות.
4.4.7. ומה על העובדה שלדירה מונה חשמל אחד? ודוד מים אחד, וכיו"ב? התשובה לכך ברורה - גם אלה כשלעצמם אינם מאיינים את ההנחה שאפשר ויהיו במקום ארבע יחידות דיור נפרדות.
יש לומר כי קיומם של מונים משותפים אינו בהכרח משום ראיה להעדר שימוש חורג בדירה. לענין זה אפנה לעפ"א (ת"א) 80258/06, אלפונסו ברדה ואח' נ' עיריית חולון – בו למרות קיומם של סממנים משותפים, ובניהם שעון מים משותף – הרי ראה בהם בית המשפט כבעלי אופי משני ושולי.
4.4.8. לסיכום נקודה זו ניתן לומר כי מעבר לשינוי בצנרת שמחייב היתר - הרי הבניה, על פניה, היא בניה היוצרת ארבע יחידות דיור ולכל הפחות מעלה חשש שהשלמתה תיצור ארבע יחידות כאלה. מסקנה זו מתחילה ומסתיימת בכך שכאשר השכרת דירה לשותפים הופכת לכזו שכל שותף יכול לחיות בנפרד בחדרו, להיכנס אליו ולצאת מבלי לעבור בחדרי אחרים, וכל זאת כאשר חדרו הוא בבחינת "חי הנושא את עצמו" – במקרה כזה ההשכרה בהחלט יכולה להיחשב כהשכרה של יחידות דיור נפרדות.
- על ההבדל בין דיון בבקשה לביטול צו כדין לבין דיון בכתב אישום
5.1. המבקש מעלה טענות שונות אשר יכולות היו להיות, אולי, טענות הגנה ראויות בפני כתב אישום – אך אינן עומדות לצידו במקרה של בקשה לביטול צו למניעת פעולות. כך למשל טוען המבקש לאכיפה בררנית – טענה שלא הוכחה; עוד טוען המבקש כי עוד בטרם הוצא הצו נערכה ביקורת במקום והפקחים מטעם המאשימה לא מצאו כל פגם בבניה. ביקורת זו והמצג שלטענת המבקש, הוצג לו על ידי הפקחים גרמו לו להמשיך בבניה.
5.2. יש להבהיר שאפילו אכן הייתה ביקורת כאמור בה הוצג מצג כלשהו – הרי עדיין אין הדבר מתיר בניה בניגוד להיתר ו/או בניגוד לדין.
5.3. קיימת הבחנה ברורה בין הליך פלילי לבין הליך רגולטורי, ובענין זה הליכים בענייני תכנון ובניה. מתן היתר בניה לא נבחן באמות המידה הלקוחות מהמשפט הפלילי ואשר עיקרן הוא הרשעה רק במקרים בהם אין ספק סביר. אמות המידה למתן היתר הן שונות ועיקרן הוא מתן היתר רק במקרים בהם המבקש היתר עמד בכל תנאי התכנון והבניה. על מבקש היתר הבניה להוכיח כי עמד בכל התנאים ואין די בכך שיעורר ספק שמא עמד בתנאים.
5.4. אפשר ואדם לא יורשע, בסופו של יום, בעבירה מסויימת בשל "הגנה מן הצדק" או בשל כל הגנה אחרת. ואולם הגנות אלה אינן משנות את הדין. גם הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית וגם הגנה כזו בשל הסתמכות – אינן מבטלות את העובדה שיסודות העבירה התקיימו אלא אך ורק קובעות שקיימת הגנה העומדת לזכות הנאשם. ולעניינינו – משאנו עוסקים בשלב שלפני השלמת העבירה הרי ברור כי הגנה בדיעבד מפני הרשעה בעבירה לא תכשיר מלכתחילה ביצוע העבירה.
5.5. כאשר הגיע מקרה דומה לבית המשפט, בו נבחן המתח שבין הגנה העומדת לנאשם לבין טענות אדם המבקש ביטול צו, קבע בית המשפט כי הגנה מפני אישום פלילי אינה יכולה לשלול קיומו של צו וסמכות להוציאו. לענין זה אפנה לעפ"א (מרכז) 16347-10-09, עבד אלתידאד מכרי זבן נ' מדינת ישראל, שם נקבע על ידי כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף כך:
"העובדה שיתכן ותעמוד לאדם הגנה מכוח סעיף 208(ב) לחוק בפני אחריות פלילית, אם וכאשר יועמד לדין על פי סעיף 204 לחוק, איננה יכולה לשלול את הסמכות להוציא כנגד בניה או שימוש שלא כדין צו הפסקה. סעיף 208(ב) לחוק אינו מבקש להכשיר בניה או שימוש ללא היתר כדין, אלא רק להקנות הגנה מפני הרשעה פלילית למי שפעל בתום לב וללא רשלנות (לעמדה דומה ראו ב"ש (שלום פ"ת) 629/98 מדינת ישראל נ' לוזון (ניתן ב-2.7.1998 ע"י השופט ישעיהו שנלר)"
5.6. לסיכום נקודה זו ניתן לומר כי אין להיזקק לטענות שעניינן הגנה בפני כתב אישום ואין לראות אותן כטענות שיביאו לביטול הצו למניעת פעולות. זאת ועוד – לו בית המשפט היה נכנס לעובי הקורה ובוחן מערכות אינסטלציה וצנרת, אגפים שונים של הבית המשותף וכיו"ב – הרי היה בכך משום כניסה לנעלי הרגולטור, הרשות התכנונית וזאת לא ייעשה - כפי שיפורט להלן.
- יש להקפיד פן יהפוך בית המשפט לגוף השוקל שיקולים המסורים לרשויות התכנון
6.1. גם לו אכן הבניה והשינוי בצנרת אינו פוגע בתשתיות הבית המשותף, הרי עדיין החלטה על כך צריכה להתקבל על ידי בעלי מקצוע במסגרת רשויות התכנון והבניה.
6.2. יש להקפיד ולהיזהר פן בית המשפט יהפוך לגוף רגולטורי המעניק בפועל רשיונות או היתרים – מבלי שיש לו הכלים והיכולת לשמש כמסגרת תכנונית ורישויית ראויה. לענין זה אפנה לבג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פ"ד נ(3), 441, 446), שם נקבע כך:
"לעניין זה נזכור, בראש ובראשונה, כי אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתיכנון. הסמכות לתיכנון הופקדה בידיהם של גופי התיכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול-הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שפועלים הם בתום-לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים הם אותם גופים לנוע כרצונם ועל-פי שיקול דעתם"
ובהמשך נקבע:
"אנו, כבית-משפט, לא נתערב בפעילותם של גופי התיכנון אלא אם תימצא בה סירכה מאלו סירכות המצדיקות התערבותנו, כעשייה שלא-כחוק, שלא-בסמכות, שלא בתום-לב או שלא בסבירות ראויה. נעשה איפוא לצימצום חוות-דעתנו לאותן שאלות משפט שהתעוררו לפנינו - שאלות משפט ולו במובנו הרחב של המושג - ומתוך אלו לא נרחיב אלא בעיקריות שבהן"
ולעניינינו – ההחלטה ביחס להיתר הבניה מסורה, כאמור, לרשויות התכנון. לא בית המשפט יבדוק כבעל מקצוע ויקבע בשאלות תכנוניות כגון האם שינוי צנרת – אשר הוגדר כשינוי הדורש היתר, צריך להיעשות בדרך של חיבור לצנרת באגף כזה או אחר של הבית המשותף ולחלופין האם חיבור כאמור הוא חיבור תקין מבחינה הנדסית.
- סוף דבר
מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה. הצו למניעת פעולות יישאר לעמוד בתוקפו. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.
ניתנה היום (29 אוקטובר 2014, ה' חשוון תשע"ה)