ת"א 3515-03-12 ינוס ואח' נ' מנור

בפני תביעה אשר התבררה בין שניים שהיו חברי ילדות, בחרו לשתף פעולה בעסקים, וכשאלו כשלו - התברר שהתפוגגה וכשלה גם החברות.

במהלך 2005 השקיע התובע 1 סך של 210,000$ בפרויקט רכישת קרקעות בפלורידה, ארה"ב, השקעה שלמרבה הצער התבררה ככושלת. נוכח כישלון ההשקעה נדרש התובע 1 להשיב לבנק את ההלוואה שנטל, במלוא סכום ההשקעה.

לטענת התובעים, על יסוד הסכם שותפות בעל פה, הנתבע הינו שותף של התובע 1 בהשקעה ולכן שומה עליו לשאת במחצית מעלות ההלוואה. לטענת הנתבע מאידך, שותפותו בהשקעה הייתה בתנאים ופקעה 3 חדשים לאחר שניטלה ההלוואה, כך שאין לו כל מחויבות בגינה.

המחלוקת העיקרית אשר עומדת לפיכך להכרעה, הינה המחלוקת באשר לתוכן הסכם השותפות שכרתו התובע 1 והנתבע ביניהם עובר להשקעה בפרויקט.

העובדות

1. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו איש עסקים אשר עסק בהפעלת חנויות למשחקים אלקטרונים ואף נטל חלק בעסקאות בתחום הנדל"ן. התובעת 2 (להלן: "התובעת") הינה רעייתו של התובע.

   הנתבע אף הוא איש עסקים, אשר בין היתר, לטענתו, היה בעלים ומנהל של חברה שעסקה בייצור מוצרים שונים מבשר עוף. התובע והנתבע הינם חברי ילדות ובמהלך השנים נוצרו קשרי ידידות גם עם בנות הזוג. כך, עד שנתגלעו המחלוקות נשוא תביעה זו.

2. במהלך 2005 פנו לתובע שני אנשי עסקים שהתגוררו אותה עת במיאמי, פלורידה, אדי שמחון וצדיק עופר. השניים הציגו בפני התובע פרויקט רכישת קרקעות בפלורידה, ארה"ב (להלן: "הפרויקט") ואשר במסגרתו ירכשו מחברה, הרוכשת בעמה שטחי קרקע גדולים, חלקות קרקע במרכז פלורידה, מתוך כוונה למכור אותן ברווח לאחר מכן. לתובע הוצע להצטרף לפרויקט ולהשקיע סך של 210,000$ ברכישת חלקה בפרויקט.

3. בעקבות ההצעה להצטרף לפרויקט, פנה התובע לנתבע בהצעה לשיתוף פעולה ביניהם בכניסה לפרויקט. בין התובע לנתבע התנהלו דין ודברים בליבון האפשרות לשיתוף פעולה שכזה ובסופו של דבר, בתחילת נובמבר 2005 או בסמוך לכך, הגיעו התובע והנתבע להסכמה על שיתוף הפעולה. הסכמה זו לא הועלתה על הכתב ותוכנה שנוי במחלוקת.

4. במסגרת שיתוף הפעולה בין התובע לנתבע, הפנה הנתבע את התובע לסניף המרכזי בתל אביב של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). התובע נפגש עם מנהל הסניף, מר מיקי פרידמן, וקבל אישור לנטילת הלוואה בסכום שנדרש לביצוע ההשקעה בפרויקט. ביום 9.11.05 פתח התובע חשבון בסניף המרכזי של הבנק ובו ביום חתם על המסמכים הדרושים לנטילת הלוואה בסך של 210,000$ (להלן: "ההלוואה"). ההלוואה הועמדה לתובע כנגד התחייבותו שלו לבדו להשבתה לבנק, ובסיכום כי במשך 3 חודשים יפרעו תשלומי הריבית על ההלוואה בלבד, וההלוואה במלואה תיפרע בתוך 3 חודשים. הנתבע לא היה שותף בחשבון ולא היה צד להתקשרות מול הבנק בקשר עם ההלוואה.

   כספי ההלוואה הועברו על ידי הבנק במישרין לחשבון בנק בארה"ב, בהתאם לבקשת התובע (כעולה מהאישורים – נספח ד' לתצהיר התובע) ובכך הצטרף התובע לפרויקט.

5. בחלוף 3 חודשים מיום העמדת ההלוואה התברר שהפרויקט טרם הושלם, המקרקעין שנרכשו במסגרתו לא נמכרו וממילא שלא נתקבלו הכספים הדרושים לפירעון ההלוואה במועד שנקבע, 9.2.06. ממועד זה ואילך, שולמו לבנק תשלומים שונים לפירעון הריבית על ההלוואה ואילו פירעון קרן ההלוואה נדחה שוב ושוב. התשלומים לבנק בגין הריבית על ההלוואה נעשו על ידי התובע, אך במקביל העביר הנתבע מספר פעמים תשלומים לתובע. במהלך תקופה זו אף ערך הנתבע עם רעייתו טיול בארה"ב ובהגיעם לפלורידה ניסה ליצור קשר עם יזמי הפרויקט.

6. בתחילת 2008 העמיד הבנק לתובע דרישה לפירעון ההלוואה, כאשר בשלב זה ברור היה לתובע שהפרויקט נכשל ואין מנוס מגיוס כספים לפירעון ההלוואה. החל מיום 15.2.08 העביר התובע לבנק כספים לסילוק קרן ההלוואה וכך העביר לבנק במספר תשלומים סך כולל של 672,000 ₪.

7. במהלך התקופה שחלפה מאז לקיחת ההלוואה נתגלעו בין הצדדים מחלוקות באשר לאופי השותפות ביניהם בקשר עם הפרויקט, ומכאן שגם באשר למחויבות הנתבע לפרוע את חלקו בהלוואה. נוכח מחלוקות אלו הוגשה תביעה זו ביום 4.3.12.

   תמצית טענות הצדדים

8. לטענת התובעים, בין התובע לבין הנתבע נכרת הסכם שלפיו שניהם שותפים מלאים בפרויקט בחלקים שווים, הן ברווחים והן בהפסדים, שלכן על הנתבע לשאת במחצית מכלל עלויות פירעון ההלוואה לבנק.

   התובעים מדגישים כי התובע חסר ניסיון בעסקאות דוגמת הפרויקט ולא היה מסכים להיכנס לפרויקט לולא היה הנתבע מעוניין להצטרף לפרויקט בעצמו כשותף בשיעור 50%, ולולא התחייב לגבות את התובע בהתאם. עוד מדגישים התובעים כי הנתבע הוא זה ששכנע את התובע להסכים לשותפות בהסכם בעל-פה, על רקע חברותם רבת השנים, והוא גם זה ששכנע את התובע להתחייב לבדו כלפי הבנק לפירעון ההלוואה.

   בחדשים שחלפו מאז פברואר 2006 שולמו לבנק תשלומי הריבית ונדחה מועד פירעון קרן ההלוואה, ברם בחלוף הזמן לא הסכים עוד הבנק לדחיית הפירעון. במצב זה, בלית ברירה, טוענים התובעים שבמהלך פברואר – מאי 2008 העבירו לבנק במספר תשלומים סך כולל של 672,000 ₪ לפירעון חלק ניכר מההלוואה, כולל חלקו של הנתבע בחוב.

   חלק מסכום זה מומן בהלוואה בסך של 400,000 ₪ אשר נטלו התובעים מבנק מזרחי-טפחות ביום 30.4.09 כנגד רישום משכנתא על דירת התובעים בחולון (הלוואה זו תכונה להלן לשם הנוחות: "המשכנתא").

   הנתבע עצמו, לטענת התובעים, הוסיף כל העת להעביר את חלקו בתשלומי הריבית, כך עד פברואר 2009, אך כאשר עמד הבנק על דרישתו לפירעון יתרת ההלוואה במלואה טען הנתבע שאין לו את האפשרות לגיוס הכספים הדרושים לכך ולאחר מכן התכחש להתחייבותו.

   טוענים לפיכך התובעים שיש לחייב את הנתבע בתשלום מחצית התשלומים שנדרשו לפירעון ההלוואה בסכום המסתכם בעת הגשת התביעה בסך של 471,342 ₪.

9. הנתבע מכחיש את טענות התובעים וטוען שאלו מבטאות חוסר תום לב, היתממות ושקרים.

   לטענת הנתבע, פנה אליו התובע במהלך 2005 והציע לו לשתף פעולה בכניסה לפרויקט. תחילה סירב לכך הנתבע, לרבות בשל נסיבותיו האישיות של הנתבע, בשל ההשקעה הגדולה והסיכון הגלום בעסקה. בהמשך, טוען הנתבע, נוכח חברותו עם התובע ומצגי התובע, כולל בדבר הרווח המהיר האפשרי, הסכים הנתבע להצטרף לפרויקט. לפי גרסת הנתבע, בתחילת נובמבר 2005 הוסכם על שותפות בפרויקט, אשר במסגרתה יפעל הנתבע להשגת אשראי בנקאי מלא למימון הפרויקט כנגד בטוחות אישיות של התובע. עוד סוכם, לפי גרסת הנתבע, כי הנכסים שירכשו במסגרת הפרויקט ימכרו ברווח בתוך 3 חדשים, ואם לא כך יהיה כי אז התובע לבדו ישא בכל ההפסדים והעלויות. כך סוכם, וכך גם היה עת הנתבע שכנע את מנהל סניף הבנק להעמיד את ההלוואה לתובע. משחלפו אותם 3 חדשים והסתבר שהפרויקט נכשל, הסתיימה השותפות, כפי שסוכם.

   לאחר מכן, ממשיך וטוען הנתבע, הלינו התובעים בפני הנתבע ובפני רעייתו, גב' ליאורה מנור (להלן: "ליאורה"), על מצבם הכלכלי הקשה. בשם אותה חברות ביניהם ניאות הנתבע לסייע לתובעים בהעברת כספים אף שלא הייתה עליו כל חובה לעשות כן, וכך גם הועברו כספים לתובעים. אין כל בסיס לניסיון התובעים לראות בהעברות אלו שכולן רצון טוב, ביטוי להתחייבות כלשהי של הנתבע.

   עוד טוען הנתבע שהתובע אינו מהימן שכן איננו דובר אמת בטענתו להיעדר ניסיון בהשקעות בנדל"ן, ושכלל לא ברור מהמסמכים שהוצגו אם בכלל הושקעו כספים בפרויקט, אם נרכשו נכסי מקרקעין, ומה תחשיב החוב לבנק בגין ההלוואה.

   ההליך והראיות

10. התובעים תמכו את גרסתם בתצהיריהם. כמו כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעת מומחית לתמלול, גב' גלית דיין, ובאמצעותה תמלול שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין הנתבע ורעייתו, ליאורה. בנוסף, זומן והעיד מטעם התובעים מר לוי שקורי, אשר בעדות קצרה העיד שעבד כשליח אצל הנתבע ובמסגרת עבודתו העביר כספים לתובע מטעם הנתבע, פעם או פעמיים.

     

     

    הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו, בתצהיר ליאורה, ואף בתצהיר מומחית מטעמו לתמלול, גב' דנה דורון, בהתייחס לאותה שיחה שהקליטה התובעת. עוד זומנו והעידו מטעם הנתבע עו"ד אבי אברמוביץ, אשר העיד על עסקי נדל"ן שונים במעורבות התובע וכן על מעורבותו שלו בפרויקט נשוא התביעה; וכן מר אליהו לוי, שהתייחס אף הוא בעדותו לעסקי נדל"ן במעורבות התובע ושאינם קשורים לפרויקט.

    בנוסף, הוגש מטעם הנתבע תצהירה של גב' שלומית פרץ, אשר איננו מתייחס כלל לעניינים נשוא התביעה אלא מביא תיאור סיוע שהעניק לה הנתבע בהליכי פונדקאות במהלך 2010 – 2011.

    יש לציין כי הן תצהירי התובעים, ובפרט תצהיר הנתבע המשתרע על פני 27 (!) עמודים, ארוכים מאד ונראה שלא ממש לצורך.

11. בדיון שהתקיים ביום 3.2.14 נחקרו כל העדים (זולת המומחים לתמלול שלא זומנו כלל להיחקר) ובסיומו הוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

    דיון

12. בליבת המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים עומדת מחלוקת עובדתית – המחלוקות על אודות תוכנו של הסכם השותפות שנכרת בין התובע לנתבע.

    אף שלא נכרת הסכם בכתב המסדיר את יחסי התובע והנתבע בקשר עם הפרויקט, אין כלל מחלוקת על קיומה של שותפות שכזו. התובע טוען שהסכים להשקיע בפרויקט "לאחר שהנתבע אישר כי הינו שותף שלי לכל דבר ועניין" (סע' 32 בתצהיר התובע). אף הנתבע טוען לקיומה של שותפות עם התובע בקשר עם הפרויקט ומצהיר כי "לפיכך התובע ואני סיכמנו בינינו כדלקמן" (סע' 3.26 בתצהיר הנתבע).

13. זאת ועוד, אין מחלוקת על כך שהסכם השותפות אליו הגיעו התובע והנתבע בקשר עם הפרויקט נכרת בעל-פה, ועל רקע האמון שרכשו התובע והנתבע זה לזה נוכח קשרי החברות ביניהם.

    כך טען התובע כי "אני והנתבע עמנואל מנור היינו חברי ילדות שהיינו קרובים אחד לשני עד מאד" (סע' 3 בתצהיר התובע). כך גם טען הנתבע כי "בשנת 2005, התובע ואני חברים של אמת" (סע' 3.10 בתצהיר הנתבע).

14. בין התובע לבין הנתבע נכרת לפיכך בעל-פה הסכם שותפות בקשר עם הפרויקט והמחלוקת הינה באשר לתוכנו.

    לפי גרסת התובע, השותפות אשר סוכמה ביניהם הייתה שותפות מלאה ובחלקים שווים, הן ביחס לרווחים והן ביחס להפסדים. בהתאם לגרסה זו, לאחר שהתברר שהפרויקט נכשל, שומה על הנתבע לקיים התחייבותו ולשאת במחצית ההפסדים.

    לפי גרסת הנתבע, השותפות בפרויקט הייתה אמנם בחלקים שווים, אך הוסכם כי היה והתובע לא יצליח למכור את המקרקעין נשוא הפרויקט ברווח בתוך 3 חדשים, אזי התובע לבדו נושא בכל ההפסדים והעלויות. כלומר, לפי גרסת הנתבע הסתיימה השותפות 3 חודשים לאחר ההשקעה בפרויקט ולאחר שהתברר שהמקרקעין לא נמכרים, לא ברווח ולא בכלל.

15. הנה איפוא הראיות אשר התבררו ומאפשרות הכרעה בין גרסאות אלו:

    • התברר שהנתבע העביר כספים לתובע בתקופה שלאחר נטילת ההלוואה ואף חדשים רבים לאחר שחלפו אותם 3 חודשים מיום נטילת ההלוואה.

      הנתבע מודה שהעביר לתובע סך של 10,000$ ביום 15.2.07 (סע' 3.48 בתצהיר הנתבע). הנתבע אף מודה שהעביר כספים לתובע במזומן "בעוד 2 – 3 מקרים", וכך גם אישר מר לוי שקורי בעדותו כי מסר לתובע כספים במזומן שקבל מהתובע (עמ' 23; ש' 26 בפרוט').

      הנתבע עצמו הרי טוען כי בעת הכניסה לפרויקט "הייתי במצב כלכלי קשה" (סע' 3.11 בתצהיר הנתבע) ואף טען "שבאותו שלב בחיי אין ביכולתי לקבל אפילו ₪ אחד אשראי בבנקים" (סע' 3.18 בתצהיר הנתבע). ומנגד, כך הנתבע, טען הנתבע שהתובע הציג בפניו "עושר פיננסי", רכוש בשווי של 2 מיליון דולר (סע' 3.19 בתצהיר הנתבע).

      הנתבע טוען שהעביר כספים לתובע על בסיס חברותם ותו לא (סע' 3.48 בתצהיר הנתבע) ואין אלא לתמוה כיצד זה דווקא הנתבע, שטוען למצב כלכלי קשה, נחלץ לסייע בלא כל מחויבות לתובע, כשלטענתו דווקא התובע עתיר עושר ונכסים. על רקע זה, העברות הכספים לתובע על ידי הנתבע ובמשך תקופה ארוכה לאחר שהסתיימה השותפות לגרסתו - מקשות על מתן אמון בגרסת הנתבע.

    • התברר שהנתבע בעצמו טען ששילם את חלקו בריביות עד פברואר 2009.

      לפי טענת התובע, שילם הנתבע את חלקו בתשלומי הריבית על ההלוואה עד לחדש פברואר 2009 (סע' 49 בתצהיר התובע). לתמיכה בטענה זו הוגש תמליל שיחה שהתקיימה בפגישה בין התובעת ("רונית"), הנתבע ("עמי") ורעיית הנתבע ("ליאורה"). וכך נאמר באותה שיחה (עמ' 28 בתמליל שערכה גלית דיין; ההדגשות הוספו ע"י הח"מ):

      רונית: אני שילמתי השנה, אני שילמתי השנה 4,000 דולר...

      עמי: סליחה, אני שילמתי לך עד הגרוש האחרון את כל הריביות עד הרגע הזה, נכון?

      רונית: עמי

      עמי: יופי, לא שילמת עבורי שקל, נכון?

      רונית: דקה, דקה, אני שילמתי

      עמי: ...שילמתי את זה או לא?

      רונית: רק רגע

      עמי: אני בהתחשבנות שלי איתכם, ריביות, אני חייב לכם?

      רונית: עד לפברואר

      עמי: לא, לא

      רונית: שמה לא דיברנו

      עמי: לא חייב לכם כלום נכון?

      רונית: עכשיו כן...כן

      עמי: לא חייב לכם, שילמתי לכם עכשיו, לא משנה, לא חייב, עכשיו אני באתי ואמרתי, אני לוקח את החוב, אני לא יכול יותר מזה, אתם צדקנים גדולים, רוצים...

      באותה שיחה אף מציינת רעיית הנתבע, ליאורה מנור, כך (עמ' 33 בתמליל):

      ליאורה: רונית, תקשיבי, אני הכנסתי לך לפני חדש 7,000 שקל

      כך מתברר כי אכן, כפי שטוען התובע, העביר הנתבע כספים לתובע פעמים רבות. ודאי יותר מאותן פעמים ספורות להן טוען הנתבע. ולא רק בהעברה לחשבון הבנק של התובעת או במזומן, אלא גם בהעברה באמצעות ליאורה.

      ועוד מתברר מאותם דברים כי למעשה הנתבע איננו מכחיש ואפילו מתגאה בכך ששילם את חלקו בתשלומי הריבית על ההלוואה עד למועד אותה שיחה, ונראה שאכן עד פברואר 2009.

      מצב זה, אישור הנתבע עצמו לתשלומי הריבית עד פברואר 2009, איננו מתיישב עם גרסת הנתבע כלל. לא להיעדר חבות, לא לתשלומים ספורים, ולא לתשלומים שתכליתם עזרה חברית ותו לא.

    • התברר שהנתבע עצמו ניסה לברר את מצב הפרויקט בביקורו במיאמי, ארה"ב.

      הנתבע אישר בתצהירו כי בעת שערך טיול בארה"ב עם ליאורה, הגיע גם לפלורידה, יצר קשר עם יזמי הפרויקט ובקש להיפגש עימם (סע' 6 בתצהיר הנתבע). הנתבע איננו מציין את מועד הנסיעה אך אישר בעדתו כי היה זה בשלב מאוחר, "לאחר שהתפוצץ הכל" (עמ' 36; ש' 24 בפרוט'). הנתבע טען בעדותו שמדובר בניסיון בודד ליצור קשר עם יזמי הפרויקט (עמ' 36; ש' 20 בפרוט') ברם רעייתו, ליאורה, אישרה בעדותה שהיו ניסיונות שכאלו באותה נסיעה "כל יום" (ע' 41; ש' 31 בפרוט').

      גם בעניין זה אין אלא לתמוה. אם טוען הנתבע שכבר בפברואר 2006 הסתיימה השותפות, קשה לראות איזו הצדקה בכלל יש לכך שיטרח וינסה להיפגש עם יזמי הפרויקט וינסה לברר את מצב הפרויקט זמן כה רב לאחר מכן. הנתבע טוען שעשה כן רק כדי "להוכיח שלא הייתה עסקה כשרה" אלא שקשה לראות את ההיגיון בכך, כאשר לשיטת הנתבע הוא עצמו איננו קשור עוד לעסקה מזה זמן.

      גם הניסיונות לברר את מצב הפרויקט הרבה לאחר שלכאורה פקעה השותפות מקשים עם מתן אמון בגרסת הנתבע.

    • מבחינת חילופי הדברים בתמליל עולה שלא זו בלבד שהנתבע איננו מתכחש לחלקו בחוב, אלא הוא מציע לשלם אותו אבל בתשלומים ולפי יכולתו.

      וכך אומר הנתבע:

      "אני אגיד לך משהו... החוב הקיים, עכשיו יש נושא של תשלום החוב, תשלום החוב... לכעוס, לדבר, זה לא יעזור, למה, כי כרגע אין וברגע שאין אז זה כבר לא קשור, זאת אומרת את יכולה לדבר עכשיו, אני לא אמכור, לא אמכור את הבית השביל החוב הזה, ואני הלכתי לבנק לאומי לפני שבוע ואמרתי להם תשמעו, אני משלם לכם כל חדש זה, אני עכשיו רוצה גרייס לשנה או שאני מפוצץ אתכם את ההסכם" (עמ' 7 בתמליל)

      "אני לקחתי על עצמי ובאתי, אמרתי לך בפגישה הקודמת שאני מוכן לקחת את החוב, לקחתי על עצמי את החוב אבל את התשלום של החוב אני מוכן לשלם, אני מאמין זה יקח הרבה יותר מהר אבל אני לא רוצה... אני לא יודע מתי, בינתיים התשלום שאני יכול לשלם זה 28 אלף שקל בשנה..." (עמ' 17 בתמליל)

      "אני לא אתן יותר מ- 2,300 שקל בחדש, כי כרגע אין לי את ה- 2,300... בין 0 ל- 2,300, הבנת? 0 עד 2,300, זה לא היה בתכניות שלי, אין לי כרגע... אין לי כרגע את הכסף הזה..." (עמ' 21 בתמליל)

      הנתבע עצמו מציע בשיחתו עם התובעת, רונית ינוס, לשלם את החוב ומבהיר שיעשה כן בתשלומים ובהתאם ליכולתו הכלכלית. הנתבע כלל איננו מציע עזרה חברית. ודאי לא חד פעמית. הנתבע מתאר במפורש תשלום חוב, המותאם ליכולתו הכלכלית. דברים אלו אינם מתיישבים עם הגרסה שלפיה אין לנתבע כל חבות והשותפות פקעה זה מכבר.

      בסיכומיו, טוען הנתבע שלא ניתן לבסס ממצא כלשהו על התמליל שכן ההקלטה "בושלה". טענה זו איננה ברורה. התובעים הרי תמכו את ההקלטה בחוות דעת מומחית שבחנה את ההקלטה ומצאה שאכן איכות ההקלטה ירודה, ברם השיחה שהוקלטה רציפה ומלאה. הנתבע כלל לא בקש לחקור את המומחית. הנתבע לא הציג כל ראיה לביסוס הטענה שתמליל השיחה או ההקלטה עצמה "בושלו". והנתבע עצמו מביא בתצהירו קטעים מאותה שיחה שהוקלטה בניסיון למצוא בהם תמיכה לגרסתו. אין איפוא בסיס לטענה שההקלטה בושלה והטענה – נדחית.

      חילופי הדברים בשיחה שהוקלטה ותומללה כאמור, חילופי דברים בהם מודה הנתבע באחריותו ומסביר שאיננו יכול לעמוד בתשלום החוב, אינם מתיישבים עם גרסתו באשר לתוכן שותפותו עם התובע.

      העובדות אשר התברר כאמור, הראיות להעברות כספים לתובע, הראיות לתשלומי הריבית במשך שנים לאחר שניטלה ההלוואה, הבירורים באשר למצב הפרויקט במיאמי, וההודאה באחריות לחוב בשיחה שהוקלטה, אינם מתיישבים עם גרסת הנתבע ומקשים על מתן אמון בגרסת הנתבע.

16. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שגרסת הנתבע חסרת הגיון ואיננה עומדת במבחן השכל הישר.

    לפי גרסת הנתבע, הוא נכנס לעסקה כשותף שווה לתובע ובלי כל סיכון. ממש אפס סיכון. לשיטתו, אם יש רווח הוא שותף מלא; ואם יש הפסד הוא לא שותף כלל. כך טוען הנתבע לעסקה שבמסגרתה, לטענתו, לא השקיע מאום ולא התחייב למאום. לא כלפי התובע, לא כלפי הבנק ולא בכלל. קשה להבין מדוע יסכים התובע לכזה שותף שיחלוק עימו מחצית הרווחים אך לא את ההשקעה או הסיכון.

    הנתבע טוען שתרומתו לעסקה הייתה השגת האשראי, וכי רק בזכותו, בזכות קשריו האישיים עם "מיקי" מהבנק הועמדה ההלוואה לתובע (למשל עמ' 33; ש' 3 – 5 בפרוט') אלא שלא הובאה כל עדות שתתמוך בגרסה זו ולא ברור כיצד יסכים בנק להעמיד הלוואה רק על בסיס חברות אישית עם אדם שאיננו בעל החשבון כלל.

    ולמעלה מכך, אם לפי שיטת הנתבע הוא זכאי למחצית הרווחים אך איננו נושא בהפסדים, לא ברור מדוע שיגביל זאת ב- 3 חדשים או בכלל. אם הוא "שותף לרווחים" בלבד, הרי מה לו אם הרווחים יצמחו אחרי 3 חדשים או 3 שנים?!

    אם כך, לא זו בלבד שגרסת הנתבע איננה מתיישבת עם הראיות אלא שאין היא מתיישבת גם עם מבחן השכל הישר.

17. חלק גדול מטיעוניו הקדיש הנתבע לשאלת אמינותו של התובע.

    לטענת הנתבע, לא ניתן ליתן אמון בתובע אשר טען להיעדר ניסיון בעסקאות נדל"ן. לתמיכה בטענה זו הוצגו עדותם של מר אליהו לוי ועו"ד אברמוביץ. מעדויות אלו אכן נראה שקשה לקבל את גרסת התובע להיעדר כל הבנה באשר למהות הפרויקט. מעדויות אלו עולה שהתובע היה מעורב בעסקאות נדל"ן נוספות (למשל עדות עו"ד אברמוביץ בעמ' 25 בפרוט' ועדות אליהו לוי בעמ' 26 בפרוט'). מעדויות אלו גם עולה שהתובע הציג את הפרויקט גם לעו"ד אברמוביץ שהיה בעצמו שותף אך פרש ממנו (עמ' 26 בפרוט'). לא מצאתי סיבה שלא ליתן אמון בעדויות אלו ומכאן שאכן נראה שהתובע הפריז, מאד, בניסיונותיו לתאר את חוסר הבנתו בעסקה נשוא הפרויקט.

    על אף זאת, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי באשר להסכם השותפות שבין התובע לנתבע, שהרי מסקנה זו כלל איננה מתבססת על מתן אמון בעדות התובע, אלא על ראיות חיצוניות שתומכות בגרסתו ואינן מתיישבות עם גרסת הנתבע. נראה שההפרזה של התובע בחוסר הבנתו נבעה מניסיונו להאדיר את הסתמכותו על הסכמת הנתבע להיות שותף בעסקה, אך כאשר המסקנה בדבר תוכן השותפות איננה מתבססת על מתן אמון בגרסת התובע, אלא על ראיות אובייקטיביות כאמור, אין בכך כדי לשנותה.

18. עוד טוען הנתבע שהמסמכים שהציג התובע כלל אינם תומכים בטענה לרכישת מקרקעין כלשהן במסגרת הפרויקט.

    לטענת הנתבע, המסמכים שהוצגו מראים שכספי ההלוואה הועברו לחברה שזהותה איננה ברורה, המסמכים שהגיש התובע אינם מקוריים ואינם מתורגמים, אין כל ראיות לרכישת או רישום מקרקעין כלשהם על שם התובע וודאי שלא על שם הנתבע, ולכל היותר הציג התובע מסמכים לפיהם רכשה חברה בבעלות התובעים מניות בחברה שאולי תרכוש בעתיד קרקעות בארה"ב. במצב זה, טוען הנתבע שלמעשה התובע הפר את הסכם השותפות בהפרה יסודית (סע' 33 (א) בסיכומי הנתבע).

    נראה שטענה זו מוטב לולא נטענה משנטענה. בטענה זו הרי טוען הנתבע להפרה יסודית של הסכם שותפות, שבאותה נשימה הוא טען שעבר זה מכבר מן העולם.

    למעשה, כיוון שמצאתי שהסכם שותפות נכרת גם נכרת כפי שטוען התובע, אם טוען הנתבע להפרתו היסודית אין אלא לתמוה על התנהלותו שלו עצמו. הנתבע הרי לא טען שפנה אי פעם לתובע והלין על אשר נעשה בכספי ההלוואה, או שטען להפרת הסכם השותפות או בקש לבטלו. הנתבע הרי טען שהיה שותפו של התובע בתחילת הפרויקט, שאם כך קשה להבין מדוע לא עמד על וידוא אופן העברת כספי ההלוואה. ואם סבר הנתבע שהולך שולל או שכספי ההלוואה לא הועברו כנטען, לא ברור מדוע ישב בחיבוק ידיים. חוזה הרי איננו מתבטל מעצמו גם אם הופר ובהיעדר פעולה אקטיבית של הנפגע.

    על פני הדברים, נראה שהנתבע נתן אמון מלא בתובע והיה שבע רצון מהאופן בו הועברה ההלוואה, כך שטענות אלו אינן אלא תירוץ מאוחר בניסיון להימנע מפירעון חלקו בהלוואה.

    ראוי לציין שהמסמכים אשר הוצגו אכן מציגים אי בהירות באשר לאופן ביצוע ההשקעה מול אותם יזמים מארה"ב. מהמסמכים עולה שכלל לא מוצג מתווה ברור של ההשקעה במסמכי ההצעה הראשונים מ- 2005 (נספח א' לתצהיר התובע). מסמכים אלו מזכירים חברה אמריקאית בשם Wilco אך בלא הסבר לחלקה בפרויקט. כספי ההלוואה הועברו במלואם לנאמנות של גוף בשם Encore title escrow inc (נספח ד' לתצהיר התובע) ואין הסבר לחלקו בפרויקט. לפי מסמך שנראים כהסכם השקעה ומעין שטר מיום 21.12.05 (אלו צורפו הן כנספח א/1 ושוב כנספח ג' לתצהיר התובע) נראה שחברה בבעלות התובעים, גדעון ינוס השקעות בע"מ רכשה 3.5% מתאגיד בשם "280 ranch club, llc" ולא ברור איך אלו מתיישבים עם הפרויקט. מסמכים נוספים משנת 2009 מתייחסים בכלל להעברת זכויות מחברת Wilco לחברה מחולון בשם blue tantgo limited, שבכלל לא ברור מה להם ולפרויקט. כך מתברר שהתובע לא יכול היה להסביר את הצורה הברורה בה נרשמו אותן זכויות שנרכשו בשותפות וודאי שלא לאשר עלה בדיוק בגורל ההשקעה. לנתבע, כשותף להשקעה ושותף גם להפסדיה, הזכות המלאה במחצית הזכויות אך באשר לאותה אי ודאות אין לו להלין אלא על עצמו. הנתבע בטח בתובע ולא ניתן לקבל טענה מצידו בדיעבד על האופן בו בוצעה ההשקעה.

19. לטענת הנתבע כל הכספים שהעביר לתובע, בין בקשר עם הפרויקט ובין בכלל, נבעו מרצונו לסייע לחבר במצוקה ותו לא. לא מתוך מחויבות. לתמיכה בגרסה זו מפנה הנתבע למעורבותו בענייני פונדקאות ועזרתו לנשים בלא תמורה. לא מצאתי מקום להטיל ספק בהגינותו של הנתבע או ברצונו הכן לסייע לנשים ביצירת קשר עם אם פונדקאית. על אף זאת, ונוכח הראיות שהוצגו כאמור, הכספים שהעביר הנתבע לתובע לא נבעו מתוך רצון לעזור לחברה בצרה אלא מתוך מודעות לחבותו של הנתבע.

20. לפיכך, אני מקבל את גרסתו של התובע, דוחה את גרסת הנתבע, וקובע שבין הצדדים נכרת הסכם שותפות שלפיו היו התובע והנתבע שותפים שווים בפרויקט, הן ברווחים או בנכס שיירכש בפרויקט, והן בהפסדים שלמרבה הצער נחתו עליהם משנכשל הפרויקט.

    הנתבע התחייב והסכים לכך בעל פה, בלא הסכם בכתב. הנתבע הסכים לכך שכן האמין, כמו התובע, כי מדובר בהשקעה טובה שתניב פירות לשניהם. חודשים לאחר מכן, כשהתברר שהשניים שמו את כספם על קרן הצבי, האשים הנתבע את התובע בכישלון העסקה ובהיעדר משאבים לפרוע את מלוא חלקו בהלוואה העביר הנתבע מפעם לפעם רק תשלומים לפירעון הריבית. כשסירב התובע להמשיך בהסדר זה, התנער הנתבע לחלוטין מהתחייבותו. לא בתום לב עשה כן הנתבע.

21. משנמצא שהנתבע אחראי למחצית החוב, יש לבחון את היקף התשלומים ששולמו בגין ההלוואה.

    הנתבע טוען כי הסכומים שנתבעו מופרזים "ללא קשר למציאות" אלא שלמעט טענה כוללנית (סע' 72 בסיכומי הנתבע), לא טורח הנתבע לפרט ולהביא את גרסתו באשר לתחשיבי התובע.

    לטענת התובעים, לפירעון ההלוואה נלקחה על ידם המשכנתא, דהיינו הלוואה בסך 400,000 ₪ כנגד משכנתא ביום 30.4.09 (נספח יד' לכתב התביעה). סכום זה, לשיטתם, מבטא את חלקו של הנתבע בהלוואה (105,000$) ולפיכך יש לחייב את הנתבע בסכום זה ובצירוף הוצאות פתיחת תיק של 20,876 ₪ והריביות ששולמו מאז ועד הגשת התביעה בסך של 50,466 ₪.

    כפי שנקבע לעיל, שילם הנתבע את חלקו בתשלומי הריבית על ההלוואה עד פברואר 2009 כך שחלקו בהלוואה נכון לאפריל 2009 הסתכם במחציתה, 105,000$ בצירוף תשלומי הריבית לחדשיים. על פי בחינת שערי דולר ארה"ב לפי פרסומי בנק ישראל לאפריל 2009, חוב בשקלים השווה לסך 105,000 $ נכון לאפריל 2009 עולה על הסך אשר בו נוקבים התובעים, 400,000 ₪ וזאת אף בלא תשלומי הריבית לחדשיים שעד אפריל 2009. כיוון שהתובעים מגבילים את תביעתם לסכום שהוא פחות מהחוב, ניתן לקבל רכיב זה במלואו.

    התובעים עותרים גם לתשלומי פתיחת תיק בסך של 20,876 ₪, ברם אלו מבטאים את החלטת התובעים למימון התשלום. לא הובאו ראיות שיבססו טענה שלא היה מנוס מדרך מימון זו ואיני מוצא הצדקה לחיוב הנתבע בתשלום עלות הדרך שבחרו התובעים למימון. לפיכך אין מקום לחיוב ברכיב זה.

    התובעים עותרים גם לחיוב הנתבע בתשלום הריביות על המשכנתא שנטלו ממועד כיסוי ההלוואה באפריל 2009 ואילך, אלא שנראה שבכך עותרים התובעים לחיוב כפול. אם חייב הנתבע בהשבת מלוא חלקו בהלוואה מהרגע שחלקו נפרע על ידי התובעים ממילא שבכך (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) מגולמים גם תשלומי ההחזר בגינה. למעשה, באפריל 2009 פרעו התובעים את חלקו של הנתבע בחוב, הנתבע חייב להם תשלום מלוא חלקו שנפרע, ואילו ממועד זה התובעים לבדם נושאים במימון ההלוואות שנטלו בעצמם.

22. אף שאין לכך חשיבות מעשית, לא ברור מדוע נטען על ידי התובעים שיש לחייב את הנתבע בתשלום החוב גם כלפי התובעת. התובעת איננה צד להסכם השותפות ולא נטען שהייתה לנתבע התחייבות כלשהי כלפיה. כל שנטען בעניינה הוא שהינה מחויבת בהשבת המשכנתא עם התובע, ומכאן חבות הנתבע כלפיה, אלא שקבעתי כי האופן בה בחר התובע לממן את פירעון חלקו של הנתבע איננו רלוונטי ולא הובאו ראיות לפיהן חייב היה התובע לבחור דווקא בדרך זו של המשכנתא. ממילא גם שלא נמצא בסיס לחיוב הנתבע בתשלום חוב כלשהו לתובעת. חובו של הנתבע הינו כלפי התובע בלבד.

23. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

24. לסיכום, לאחר שנתקבלה גרסת התובע באשר לתוכן הסכם השותפות שנכרת בעל פה בינו לבין הנתבע; לאחר שנדחתה גרסת הנתבע באשר לכך; לאחר שנקבע שהנתבע אחראי בתשלום מחצית ההלוואה שנלקחה לשם השקעה בפרויקט נשוא אותה שותפות; ולאחר שנמצא שהתובע שילם סך של 400,000 ₪ ביום 30.4.09 לפירעון חלקו של הנתבע בהלוואה 0 אני מקבל את התביעה (בחלקה) ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 400,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.4.09.

    כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת בית המשפט, את הוצאות התובע בגין זימון העד לוי שקורי בסך 400 ₪ וכן גם שכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.

    ניתן היום, ז' חשוון תשע"ה, 31 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.