1.כללי
פסק דין בשתי תביעות נגדיות שעיקר עניינן בהתקשרות לרכישת שירותי תקשורת סלולארית – שמעון, כלקוח, ופרטנר כספקית. בתמצית הדברים, וכמפורט בהרחבה במעלה הדרך, טוען שמעון שפרטי ההתקשרות שהוצגו בפניו בעל פה על ידי שלוח מטעם פרטנר, שונים היו קיצונית מכפי שנכתב בהסכם (או הסכמים) שקיבל לידיו רק בחלוף חודשים ולאחר פניות חוזרות ונשנות, וחויב הוא בסכומים ניכרים שלא כדין ובנסיבות המחייבות את השבתם; לטענת פרטנר, חייב לה שמעון כספים בהתאם למוסכם, ובעקבות שירותי תקשורת סלולרית שהזמין ואף קיבל, ואשר, על פי הנטען, לא שולמו.
[הערת בית המשפט: פרוטוקול סוף ההוכחות נמחק עקב כשל מחשב; ניתנה בעקבות זאת החלטת בית המשפט, ובאי כח הצדדים נכונים היו, ולטעמי – בצדק, לסכם את ההליך ללא צורך בשחזור החקירה שסופה נמחק].
2.תמצית טענות שמעון
א.מזה ימים ושנים ועד לאוגוסט 2010, היה שמעון לקוח של חברה מתחרה – סלקום.
ב.במועד זה, לטענת שמעון, פנתה אליו פרטנר במהלך שהתפתח למשא ומתן בינו לבין נציגה, מר גל מורד, שהיה לימים לעד מרכזי בפרשה [להלן – "מורד"], ואך במאמר מוסגר יוער, כי השאלה מי יזם את המשא ומתן בין הצדדים, נעדרת, לטעמי, חשיבות של ממש. מכל מקום, אין בין הצדדים מחלוקת שניתן לראות במורד כשלוח של חברת פרטנר לכל דבר ועניין.
ג.על פי סעיף 5 לתצהירו, ביום 12.10.2010 הגיע מורד אל בית העסק של שמעון. באותו מועד בוצעה חתימה אלקטרונית ויזואלית אחת, ובהמשך עתידה להתפתח מחלוקת בדבר משלוח ההסכם לידי שמעון: האם בכלל, על ידי מי ומתי. מועד ההתקשרות: 12.10.2010. כמפורט בהרחבה להלן, אין חולקין שחוזה, במקום, לא נחתם כלל, וגם לדברי עדת פרטנר, גברת אפרת סטר, המדובר בחוזה אחיד [עמוד 34 שורה 4 לפרוטוקול].
ד. על פי סעיף 6 לתצהירו, היה לשמעון עניין בארבעה קווים, כפי שהיה בידו קודם לכן, ובהתאם לסעיף 7 לתצהירו הציעה לו פרטנר באמצעות מורד חבילת מוצרים ושירותים, כמפורט בסעיף האמור; לדברי שמעון בסעיף 8 לתצהירו, הרבה מעבר מכפי הנדרש. במגמה להקל על הבנת תמונת המצב נמצא לציין, שאין בפי שמעון טענה שלא קיבל את המוצרים שהובטחו לו, ויותר מכך, שקיבל דווקא הרבה מעבר למה שביקש, אלא שעתיד היה לגלות, שחויב בהרבה מעבר למה שהובטח לו.
ה.חשיבות מרכזית נתונה לטענת שמעון ביחס למצגי פרטנר באמצעות מורד במישור הכספי. על פי סעיף 11 לתצהירו, סוכם שישלם בסך הכל 1,200₪ לחודש, ואולם, בשנה הראשונה יזכה בפטור, היינו שהחיוב המוסכם ייכנס לתוקף אופרטיבי רק מהחודש הי"ג שלאחר ההתקשרות; על פי סעיף 10 לתצהירו הובטח עוד שיזוכה בקנסות שיידרש לשלם לחברת סלקום בשל עזיבתו, וזאת אגב מצג נלווה מצד מורד לפיו, לפחות להערכתו, צפוי הקנס לעמוד על כ- 3,000 ₪ לכל היותר.
ו.ברם, עד מהרה גילה שמעון שכרטיס האשראי שאת פרטיו מסר למורד, מחויב מידי חודש בסכומים גבוהים, כמפורט בסעיפים 40 ו- 43 לתצהירו. אין חולקין שבשלב מאוחר של הפרשה, לגרסת שמעון כשהגיעו מים עד נפש, ביטל את האפשרות שניתנה לפרטנר לחייב את כרטיס האשראי שלו.
ז. לגרסת שמעון, בתקופה הסמוכה "דחף" לו מורד מכשירים נוספים, תוך מצג שהדבר נעשה בחינם, כחלק מהטבה הנכללת במסגרת ההתקשרות שהייתה מקובלת אצל פרטנר לאותה עת [ראה בפרט בסעיפים 27 עד 31 לתצהיר שמעון].
ח.כפי שצוין, ניטשת בין הצדדים מחלוקת בשאלה מתי ובאלה נסיבות קיבל סוף סוף שמעון את ההסכם עם פרטנר. סוגיה זו, לטעמי, חשובה מעט פחות מעצם העובדה, שאינה במחלוקת, שלא קיבל שמעון את ההסכם לקריאה קודם שחתם, אלא בחלוף זמן. מכל מקום, לגרסת שמעון, כשכבר קיבל את ההסכם, הופתע לגלות, שאין המדובר בהסכם אחד אלא בשניים, כשהשני שבהם נושא את התאריך 21.11.2010, כחמישה שבועות לאחר מועד ההסכם הראשון. אשר לשאלת החתימה, הוסיף שמעון וטען, שאם בהסכם במועד ההתקשרות הראשונה, ולשיטתו – היחידה, חתם לפחות ויזואלית אלקטרונית פעם אחת על "פד אלקטרוני", וחתימה זו הועתקה אלקטרונית, לגרסתו, עוד 11 פעמים על ההסכם המקורי [סעיף 20 לתצהירו], על ההסכם השני לא חתם אפילו פעם, ומלכתחילה על הפרק חתימה מזוייפת.
ט. ואשר למישור הכספי, בנוסף לחיובו מידי חודש, לדברי שמעון, בניגוד חד למצג בו נקט מורד, גם חויב בקנסות יציאה על ידי חברת סלקום, שהגיעו לימים, לאחר העברת הנושא לגבייה משפטית באמצעות עורך הדין אריה חגי, לסך של 9,222 ₪ [ראה נספח ב' לתצהיר שמעון].
3.תמצית טענות פרטנר
א.לטענת פרטנר, שלטובתה התייצב בבית המשפט הנציג מורד, כל ההסכמים משקפים משא ומתן שנערך בתום לב ופרטי תנאי ההתקשרות הוצגו לשמעון באופן הגון ומלא: "... טרם חתימת התובע על הסכמי ההתקשרות, הסברתי לתובע את עיקרי התנאים..." [סעיף 11 לתצהיר מורד].
ב.מעל הצורך יצוין, שלדברי מורד היו שתי התקשרויות – ראה סעיף 7 לתצהירו.
ג. במוקד עילת התביעה שבתיק פרטנר, יתרת החוב של שמעון כלפיה, בסך של 22,645 ₪, הכל על פי ההסכמים והנתונים במחשבי פרטנר, שתדפיסים ממקור זה הונחו על שולחן בית המשפט במעמד של רשומה מוסדית.
4.חוות דעת מומחה בית המשפט ביחס לחתימות התובע
א.לכשנתבררה יריעת המחלוקת, הורה בית המשפט על מינוי מר יצחק חג'ג' כמומחה לזיהוי כתבי יד שנדרש לשני ההסכמים. חוות דעתו הוגשה ביום 18.7.2013.
ב. אשר להסכם הראשון, מלכתחילה אין מחלוקת שכל חתימות שמעון הינן העתק אלקטרוני של חתימתו האחת על גבי הפד האלקטרוני.
ג. חשובה מכך עשרת מונים חוות דעת חג'ג' ביחס להסכם הנושא את התאריך 21.11.2010, הוא ההסכם, שכזכור, הכחיש שמעון שחתם עליו אי פעם. מסקנת המומחה חג'ג' שנותרה על כנה, אם לא התחזקה עוד לאחר תשובות הבהרה, היתה, כי: "לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה, שהחתימה במחלוקת, לא נכתבה על ידי מר שמעון אילן" (ראה עמוד 3 לחוות דעתו). ובפשטות הדברים, דומה, יש בחוות דעת חג'ג' כדי לבסס את טענת בא כוחו הנכבד של שמעון, שאת חתימתו על ההסכם השני, מי מטעם חברת פרטנר, זייף.
5.פרשת ההסכם הראשון – דיון והכרעה
א.גרסאות הצדדים – הערכת מהימנות בסיסית
1.כפתיח לדיון נכון אני לתת ביטוי להערכתי שעדות שמעון, כשלצידה, כעד נלווה גם עדות מר דורון בן שושן ששמע חלק מהשיחה, הותירה על בית המשפט רושם חיובי וניתן לראות בה אבן פינה לפסיקת בית המשפט.
2.ומנגד, בכל הקשור לעדות מורד, חוות דעת מומחה בית המשפט ביחס להסכם השני מהווה בסיס איתן לקביעה, שפרשתנו, סופה מעיד על תחילתה: בעל דין המבקש להתבסס על הסכם שהחתימות בו זויפו, סודק בכך את מהימנותו הוא, ומשליך הדבר לאחור על הפרשה בכללותה, ועד לתחילת ההתקשרות בין הצדדים במסגרת המשא ומתן להסכם הראשון (וכאמור, למעשה, היחיד).
3.בנסיבות אלה נמצא לקבל את גרסת שמעון בכל הקשור לפרטי ההתקשרות, ובאופן ממוקד גם ביחס להבטחה שבשנת ההתקשרות הראשונה לא יחויב, חודשית, ב – 1,200 ₪. פשיטא ופשיטא, שבנסיבות אלה, על בית המשפט גם לאמץ את גרסת שמעון בכל הקשור למכשירים הנוספים שלדבריו לא הזמין כלל, ומכל מקום, מעבר להתקשרות הראשונית, מבקשת פרטנר להתבסס על הסכם בו חתימות הלקוח – מזויפות.
ב. כלל ועיקר: חתימה על פד אלקטרוני בנסיבות שכאלה – לאו חתימה היא.
ומן הכלל אל הפרט.
1.לא נועדה חתימה להוות כעין קישוט על גבי המסמך, אלא כדי להצביע על הסכמת החותם לתוכנו של המסמך [ע"א 3601/96 עמית בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב (2) 582, 599].
2.חתימה על פד אלקטרוני שאינו מציג כלל את המסמך ואין כלל אפשרות לקרוא אותו, הינה חתימה הנעדרת, להשקפתי, כל ערך משפטי, והעובדה שהמחשב של פרטנר משוכלל דיו כדי לשכפל את החתימה במקומות שונים וכביכול לתת תוקף להסכם בן כ- 57 עמודים, שעל פני הדברים אין בנמצא מי המסוגל לקרוא אותו עובר לביצוע חתימתו על גבי הפד האלקטרוני, אין בה כדי ללמד על דבר, אולי, מלבד העובדה, שנתברכה פרטנר במערכת דיגיטלית משובחת. בוודאי שאין בכך כדי ללמד על חתימה המשקפת הסכמה ועל מסמך שהובא לכאורה לידיעתו של החותם: אפילו לכאורה לא הובא המסמך לידיעת החותם.
3.ייתכן, שבנסיבות אחרות, היה על בית המשפט לתת את דעתו לכך שהמדובר בחוזה אחיד, על כל המשתמע מכך, כפי שאישרה בהגינותה נציגת פרטנר. ואולם, דומה, מאבד נושא זה, בנסיבות העניין, את עיקר חשיבותו. שעה שהחתימה, אינה חתימה כלל, מה לי אם המדובר בחוזה אחיד, אם לאו: מלכתחילה אין לראותו כחתום וכמוסכם.
ג. חקירת מורד
זו היתה מביכה משהו בנקודות רבות, ודומה, ניתן להסתפק אך בפירוט חלקן.
1.כשהובאו להתייחסותו היבטים שונים הקשורים בנסיבות הירודות בהן נחתם ההסכם, השיב בין היתר מורד, כי לפחות עבר עם הלקוח על 'הסכם מצומצם', כלשונו - "... הוא עבר על הסכם לפני שחתם, על הסכם מצומצם יותר שהוא רואה את עיקרי התוכנית ואז הוא חותם..." [עמוד 23 שורות 4 עד 5 לפרוטוקול; ההסכם המצומצם: כנראה כ- 8 עמודים, ראה שורה 20, שם]. ברם, על הסכם מצומצם לא שמענו בתצהירו של מורד, ולכל היותר למדנו שייתכן וכוונתו הייתה לשמונה העמודים הראשונים של ההסכם, ללמדך, שנותרו 49 עמודים נוספים, שאותם, למרבה הפלא, לא הספיק שמעון לקרוא קודם שחתם על הפד האלקטרוני.
2.ומורד, אגב, ראה כסבירה את ההתנהלות שבה בוחר הלקוח שלא לקרוא את מרבית ההסכם [עמוד 24 שורה 1 לפרוטוקול]. ממילא, יחתום המחשב במקומו בהמשך.
3.גם בתשובותיו לשאלת משלוח ההסכם ללקוח בסמוך לאחר חתימתו לא היה בתשובות מורד כדי להניח את הדעת. לדבריו, את ההסכמים שולחת ללקוח פרטנר [עמוד 25 שורה 5 לפרוטוקול]. דא עקא, נציגת פרטנר, שבניגוד לחברהּ הותירה על בית המשפט רושם מצוין, העידה שהיה על מורד עצמו לשלוח את ההסכם ללקוח – ראה בתשובתה המפורשת בעמוד 34 שורה 18 לפרוטוקול. כלומר: איש לא שלח לשמעון את ההסכם.
4.לדברי מורד נכללה בהתקשרות גם תכנית דטא [ראה סעיף 9 לתצהירו המפנה לנספח ד' שאכן צורף]. אלא, שנתעלמה מפרטנר העובדה שנספח ד' לא נחתם כלל, ולפחות נחסכה מהמומחה שאלת אותנטיות החתימה, באשר, כשאין חתימה גם לא ניתן לבדוק את טיבה, ומעבר לכך אף עובדה זו מדברת בעד עצמה.
6."ההסכם השני"
כשעל הפרק הסכם הנושא חתימות מזוייפות, פטור בית המשפט מלהתייחס אליו, ואך למען שלמות התמונה נמצא להביא מדברי מורד שעומת על ידי ב"כ שמעון עם שאלת הזיוף והשיב, שלא זייף את חתימת שמעון [ראה עמוד 24, שורה 22]. במצב דברים זה לא נותר עוד לבית המשפט אלא להותיר לקוראיו של פסק דין זה לנסות ולהשיב בעצמם לשאלה מי זייף חתימה זו (אולי עובד אחר של פרטנר?).
לפיכך, גם אם במאמר מוסגר אוסיף, שחומרת הפרשה מצדיקה שישקלו הצדדים, ולטעמי, פרטנר אף יותר, את העברת השאלה מי זייף את חתימת שמעון לחקירת המשטרה: בבחינת "וביערת הרע מקירבך" [דברים כ"ב, כ"א].
7.ועוד על התנהלות פרטנר על רקע הדיון הראייתי
א.ניתוח חשבונות פרטנר מלמד, שמשלב מסוים השתנו תדיר החיובים החדשיים הקבועים של שמעון. לכשנשאלה על כך גב' סטר הנכבדה השיבה, שלמדה ממחשבי פרטנר: "שבתאריך מסוים הוא העמיק את ההתקשרות" [עמוד 32 שורה 17 לפרוטוקול]. ברם, לכשנתבקשה להציג אסמכתאות לכך, לא היה בידה. בנסיבות אלה יתקשה בית המשפט שלא להגיע כדי מסקנה, שגם אותם חיובים שלא אמורים היו להשתנות, השתנו מעת לעת מטעמים עלומים.
ב.אכן, חלק לא מבוטל מהתקשורת בין פרטנר לבין לקוחותיה מתבצע בשיחות טלפון, ואין חולקין שהדבר לגיטימי. על כל השיחות שעל דבר קיומן למדה גב' סטר ממחשבי פרטנר, ידעה גם להעיד, שנרשם בהן שהלקוח מרוצה (ולפחות לא נרשם שסיים הלקוח את השיחה כשאינו מרוצה). בתשובה לשאלת בית המשפט השיבה שהשיחות, בין כולן ובין לפחות חלקן הארי, מוקלט. ברם, הקלטות/תמלילים, בית המשפט, לא זכה לראות, ובנקודה זו של הדיון, נדרש, אפוא, בית המשפט למסקנה שעליו ליישם לחובת פרטנר את הכלל, לפיו יש להעמיד בעל דין שלא מביא ראיה שברשותו בחזקתו, שראיה זו, שאותה לא הביא, היא לחובתו [ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם במאגרים), 22.11.2006].
ג. לדברי שמעון, עשה מאמצים ממושכים בדרכים רבות ושונות להביא לפיתרון הבעייה קודם שפנה לאפיקים משפטיים. אין לבית המשפט סיבה שלא להניח שנכונים הדברים, וללא קשר לשאלה האם ועד כמה צודק הלקוח, סביר עד מאוד שניסה הלקוח לפתור את בעיותיו קודם שפנה לשכור במיטב כספו את שירותיו של עורך דין. מכל מקום, קשה להניח שמי מבין אנשי פרטנר שהשיב לשיחותיו לא התרשם שאין בפניו לקוח מרוצה, ותמוה עד מאוד שאין לכך ביטוי במחשב, בפרט, לאחר שנציגת פרטנר העידה, שלשאלת שביעות הרצון של הלקוח מקובל לתת ביטוי בתיעוד הדיגיטלי הניתן לשיחה הטלפון הנדונה. ואם בכך לא די, הנה לנו עדות מורד עצמו, שאף אישר שבשלב מסוים סירב להתייחס לשמעון ולשוב אליו, בשל העלבונות הרבים שספג משמעון: כך העיד [ראה עמוד 26 שורות 14 עד 21 לפרוטוקול ועוד]. מכל מקום, בין אם נכונה עדות מורד שפירט עלבונות רבים שספג, ובין אם לאו, פשיטא, שבפני בית המשפט עד מטעם פרטנר, הסותר במו פיו את מה שלמדה גב' סטר מתיעוד השיחות ממחשבי פרטנר שעל הפרק לקוח מרוצה, ואף לקוח שהעמיק את ההתקשרות עם החברה. לא בטוח, שניתן לראות במי שעולב בנציגה של פרטנר, בחינת לקוח מרוצה. ושאלה, מה שווה בנסיבות אלה עדות פרטנר במישור זה.
ד. ובהמשך לאמור. לגרסת שמעון, בפרט מסעיף 71 לתצהירו, בשלב מסוים נכונה הייתה פרטנר לאפשר לו לסיים את ההתקשרות כנגד קנס בסך של 15,093₪. לאחר שפנה למשרד התקשורת, התבטלה לפתע דרישה זו ועל פי נספח י', מכתב פרטנר לבא כוח שמעון: "נציין, כי הטענות שהעלית נבדקו באופן מקיף מול הגורמים הרלוונטיים בחברתנו כאשר בסיום הוחלט לאשר לך כי העסקה תבוטל במערכות החברה". ועתה, לא נותר אלא לשאול, אם בדיקה מקיפה כאמור הצדיקה את ביטול העסקה, מדוע נדרש שמעון לקנס כה גבוה קודם שפנה למשרד התקשורת; ואם אכן בוצעה בדיקה כה מקיפה, מדוע לא זכה בית המשפט לעדות הולמת ביחס לבדיקה זו (מי ביצע וכיצד), ומסקנותיה. מעל הצורך אציין, שגם ביחס לבדיקה זו תקף הכלל, שלפיו העדר ראיה מצד בעל הדין שהראיה בחזקתו, פועל לחובתו, וכאמור, אין זה המקרה הראשון בתיק זה. לסיכומה של פסקה זו, קשה שלא לתת ביטוי, לכל הפחות, לשאלה, האם הקנס בו נקבה פרטנר בשלב ראשון כתנאי לביטול העסקה לא נעשה לחלוטין כלאחר יד, כמעט באותו אופן בו החליטה פרטנר לסגת מדרישה זו לאחר שפנה שמעון למשרד התקשורת, וזאת למרות שנכתב שבוצעה בדיקה מקיפה, וגם עובדה זו בספק.
ה. ואך להשלמת התמונה. לקבוצה אחת של ראיות מבין אלה שהגיש שמעון, אין לבית המשפט נכונות להתייחס, מטעמים שבמדיניות. ב"כ שמעון הגיש לבית המשפט מקבץ של כתבי טענות והחלטות מהליכים אחרים כלפי פרטנר, בפרט כאלה שהתאפיינו במעורבות של מורד בהתקשרויות שונות. זאת, במטרה להצביע על דרך התנהלותו של מורד. ברם, אל לו לבית המשפט לבסס את פסיקתו על כעין עדויות אופי ומסקנות כלפי עד בהליכים אחרים, ועל בית המשפט להתבסס על הראיות הקונקרטיות בפרשה המונחת על שולחנו, וכך נעשה. יובהר, ש'לעדות שיטה', אין בתיק מסוג זה מקום, ולהליכים אחרים כלפי פרטנר במעורבות מורד לא ניתן משקל במסגרת החלטתו זו של בית המשפט.
8.הסכומים המגיעים לשמעון
א.מגיעה לשמעון השבה מלאה של הסכומים ששילם בשנת ההתקשרות הראשונה בסך של 42,406 ₪.
ב.עוד מגיעה לשמעון השבת הסכומים ששילם כקנס יציאה לסלקום בסך של 6,222₪.
ג.בנסיבות האמורות אף מקבל אני שמגיע לשמעון פיצוי בגין עגמת נפש ומעמיד אני סכום זה על הסך של 10,000₪. זאת, תוך שאציין שמקבל אני בנקודה זאת את האמור בסעיף 96 לכתב התביעה. פיצוי זה אף מידתי ביחס לנסיבות העניין.
מצרף הסכומים דלעיל, צמוד ונושא רבית מינואר 2012 ואילך.
ד. כמו כן תשלם פרטנר לשמעון הוצאות משפט בסך של 20,000₪, וכן תשיב לשמעון את חלקו בעלות חוות דעתו של מומחה בית המשפט. בהעדר אסמכתא בדבר גובה הסכום, יינתן ביחס אליו, על פי האמור לעיל, פסק דין משלים, לאחר שאצפה בחשבונית המאשרת כמה שולם לו.
ה. ועם זאת, הועמדה תביעה זו על סכום מופרז מאד, במידה שאינה מצדיקה השבה מלאה של אגרת בית המשפט. נכון אני בנסיבות העניין לאשר השבת אגרה חלקית: יושב לשמעון שליש האגרה ששילם (6,575 ₪), היינו, כי יושב לו הסך של 2,192 ש"ח.
ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
