הכרזת ילדי גירושין כילדים נזקקים (לפי הוראות חוק הנוער)

א.        הסוגייה:

האם ומתי סכסוך הורי בין בני זוג בהליכי גירושין מצדיק הכרזה על ילדיהם כקטינים נזקקים?

ב.         פתח דבר:

1.         המקרה שבפניי הינו דוגמה  מובהקת (ורעה) להשפעתו ההרסנית של קונפליקט הורי בעצימות גבוהה ולקשיי הורים להבחין בין טובת הילדים והצורך שלהם בקשר עם ההורה האחר לבין זעמם וביקורתם על אותו הורה. אותם קשיים אישיותיים של ההורים, כמו גם עצימותו הגבוהה של הקונפליקט מהווים סכנה ממשית להתפתחותם הרגשית התקינה של הילדים.

ג.         השתלשלות עובדתית ורקע להליך הנזקקות:

2.         המשיבים מתנהלים בבית המשפט בהליכי משמורת בבית משפט זה מעל לשנה, כאשר למן הדיון הראשון, התרשם בית המשפט מהתנהגות אגוצנטרית של שני ההורים המתעלמת לחלוטין מטובת הילדים ומתבססת על "הורדת ידיים" והצורך בהשגת "תחושת ניצחון" של הורה אחד על פני משנהו.

3.         בהקשר זה מבקש בית המשפט לשוב ולהזכיר לצדדים את עיקרי החלטתו מיום 30/9/13:

"בעקבות טענות ועתירות הצדדים בדיון שנערך היום, עולות תמיהות וסימני שאלה, האם יש ביכולתם לראות את טובת ילדיהם המשותפים במנותק מהסכסוך אם לאו. הדברים מעוררים בקרב בית המשפט דאגה עמוקה לשלומם של הילדים, שייתכן כי הם מטופלים פיזית היטב אצל שני ההורים, אך למרבה הצער, הם מטולטלים הלוך ושוב ביניהם בחודשים האחרונים על רקע הסכסוך ביניהם וההורים אינם מסוגלים להגיע לכל הסכמה בעניין זה (ראה גם עמ' 2 לתסקיר המתאר דברים דומים)....

...1.7.               הטענות והבקשות שהעלו הצדדים מלמדות על קושי עצום של ההורים לראות את טובת הילדים במנותק מהסכסוך ; אותה תובעת שטענה בכתב התביעה, כי היא מעוניינת במשמורת בלעדית ואף קיבלה הילדים לידיה וכי הנתבע אינו ראוי לקבל המשמורת, למעשה אינה יכולה או מעוניינת לממש את המשמורת הפיסית שניתנה לה. היא הודתה שהילדים מבקשים את אביהם כל העת והיא מעוניינת שהילדים ישהו אצלו יותר מאשר מחצית השבוע. אותו נתבע שטוען, כי הוא מסכים למשמורת הילדים אצל התובעת, למעשה אינו מסכים לחלוקת המשמורת ונוקט בשיטת "הכל או כלום" כמוסבר לעיל...

...התנהלות ההורים והתבצרות בעמדתם מהווה פגיעה ישירה בילדים ובית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד."

4.         במסגרת אותה החלטה הוזמן תסקיר משלים, נתבקשה מעורבות עו"ס לחוק הנוער ומונה אפוטרופוס לדין לילדים מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

5.         לאור החלטה זו של בית המשפט החלה התערבותו המבורכת של העו"ס לחוק הנוער מעיריית נצרת, אשר ניסה בכל דרך להביא הצדדים להסכמות והם אף חתמו ביוזמתו על הסכם לתוכנית טיפולית ביום 24/10/13.

6.         ביום 15/12/13 נערך דיון מעקבי בהליך המשמורת וגם במהלכו התרשם בית המשפט מרמת עוינות מתמשכת בין הצדדים שאינה מאפשרת ראיית טובת ילדיהם המשותפים וכך היו דבריי:

"2.    בית המשפט מתרשם כי אכן שני ההורים זקוקים להדרכה והתערבות אינטנסיבית של גורמי הרווחה והמקצוע הואיל וניכר קושי אצל שניהם להפריד בין הסכסוך הזוגי לבין טובת הילדים והחשיבות באי הסתתם ובאי עירובם בסכסוך.

3.       להתרשמותי זו שותפים כל גורמי המקצוע ועל כן ברור שלא ניתן לסיים ההתדיינות היום וכי אכן יש צורך בהמשך פיקוח ומעקב אחר היישום של ההמלצות שבתסקיר ואחר התנהלותם  של שני הצדדים כהורים לשני ילדים קטנים.

4.       גם הצדדים מסכימים לאימוץ המלצות התסקיר למעט סוגיית הקשר הטלפוני בין הילדים לבין אביהם בימים שבהם הילדים שוהים אצל האם; בהקשר זה הסבירה העו"ס לסדרי דין כי הצורך בקשר טלפוני נועד לשמירת הרצף בחיי הילדים ביחוד לאור העובדה שהם רואים את אביהם רק בסופי שבוע. האב הסביר כי הוא זקוק לקשר הטלפוני כדי להיות בטוח שילדיו מטופלים היטב וקיים ספק בעיני האם הוא הבין את הסבר העו"ס לסדרי דין. לדברי האם קיים חשש שמא שמירת הקשר הטלפוני מדי יום ביומו תשמש קרקע להסתה של הילדים כנגדם והיא הסבירה כי היא מתקשה מאוד להתמודד עם הילדים לאחר שהם חוזרים משהייה אצל אביהם שעה שהם מוסתים קשות על ידי בני משפחתו ועל ידו.

5.       האפוטרופא לדין הציעה כי עניין הקשר הטלפוני במהלך השבוע יבחן לאחר שהנתבע יחל בהדרכה הורית ואילו העו"ס לסדרי דין הציעה כי ההסדר יתחיל באופן מיידי אבל במידה וההסדר יפגע בילדים ניתן יהיה להורות על הפסקתו לאלתר. יש לציין כי ב"כ האב עומד על קיומו של אותו קשר טלפוני.

6.       במצב הדברים הנוכחי, ולאור רמת הקונפליקט הגבוהה שבין הצדדים, וכן ההתרשמות שמא קיים עירוב תחומים בין הצדדים וקושי לראות את טובת הילדים, אני רואה לנכון להורות כי המלצה האמורה בעמוד 4 סעיף 6 בדבר הקשר הטלפוני של האב עם הילדים תקבל תוקף של החלטה כמו יתר המלצות התסקיר ברם הקשר הטלפוני בין האב לבין הילדים יתקיים בימים ב' ו-ד' בלבד כאשר מוזהר לבל יסית את הילדים כנגד האם ו/או יאמר ויעביר מסרים שליליים אודותיה בפניהם.

7.       לאור כל האמור, ניתן בזה תוקף של החלטה לכל המלצות תוכנית זמני ההורות נשוא התסקיר מיום 12/12/13 בכפוף לאמור בסעיף 6 להחלטתי זו. "

7.         אלא שהסכמים, הצהרות, תסקירי סעד ואף החלטות שיפוטיות לחוד ומעשים לחוד ; האם לא מאפשרת קשר טלפוני של הילדים עם אביהם (עד היום!!) ואילו האב ככל הנראה לא מפסיק להסית הילדים כנגד אמם כאשר הם אצלו (בין אם במכוון ובין אם בלי משים).

8.         לפני כחצי שנה שבו העו"ס לסדרי דין וחוק נוער והודיעו כי הם מבקשים לפתוח בסדרת פגישות נוספות בין ההורים על מנת להביאם להסכמות, תובנות והכרה בדבר הטוב לילדיהם המשותפים ובקשת העו"ס נעתרה בחיוב על ידי תוך שניתנה ארכה מתאימה להגשת דיווח עדכני.

9.         ביום 20/10/14 הוגש תסקיר סעד של העו"ס לסדרי דין ועלה ממנו, כי חרף כל המאמצים שעשו העו"ס לסדרי דין, סדרת המפגשים, מעורבות אפוטרופוס לדין, המפגשים לא נשאו פרי ורמת העוינות ההדדית נותרה בעינה ומשליכה באופן שלילי על הילדים. לא זו בלבד, אלא שהמפגש האחרון אף הופסק בשל התנהגות אלימה מבחינה מילולית של הצדדים והיעדר יכולת תקשורת ביניהם.

10.        כך היו דברי העו"ס לסדרי דין בתסקירה האחרון לעיל:

"מהתרשמותנו המפגש של גב' פלונית עם מר פלוני מעורר אצלה רגשות של פגיעות,  קורבנות,  כעס,  אשמה ותוקפנות, אשר מביאים אותה לחוסר וויסות ואי שליטה עצמית עד כדי אלימות פיזית. לפי הערכתינו, גב' פלונית חווה את הקשר הזוגי כקשר טראומטי שהביא לפגיעתה והשפלתה בכל המישורים:האישי, משפחתי וחברתי. בנוסף, אנו מתרשמים שחוויה זו משליכה על תפקודה ההורי וגורמת לחוסר יציביוה בקשר של גב' פלונית עם ילדיה.  אי לכך התערבות טיפולית עם גב' פלונית במישור הפרטני הינה הכרחית בנוסף  להתערבות דיאדית שמתמקדת בקשר הורה ילד והדרכת הורים, שיעילותה מוגבלת אם מתקיימת ללא טיפול דיאד, כפי שהראה הניסיון עם שני ההורים.

מבחינתו של מר פלוני,  המפגשים שלו עם גב' פלונית עוררו תקוות לשלום בית, דבר אשר הביא לאיפוקו והפגנת מוכנות לשיתוף פעולה ואפילו וויתור על זכויות שכבר השיג בהחלטות בית משפט (שיחות טלפון עם ילדיו) אך ברגע שמר פלוני נתקל בדחייה מצד גב' פלונית הוא לא היסס לתקוף אותה באמצעות הצהרות והתנהגויות פוגעניות ומשפילות  אשר בין היתר מפקפקות בשמירתה על כבודה כאשה ובת זוג, והגמישות שהפגין קודם התחלפה מיד עם נוקשות וחוסר שיתוף פעולה.

במפגשים אלו התרשמנו מאינטראקציה ותקשורת זוגית שלילית ביותר. התקשורת ביו בני  הזוג התאפיינה באלימות הדדית סמויה וגלויה, השפלות וחוסר הערכה של כל צד בצד השני. שניהם הגיעו למפגשים בכוונות של שיתוף פעולה, אך באותו זמן כל אחד הגיע עם אג'נדה ומטרות אישיות משלו שהתנגשו ולא נפגשו, דבר אשר הביא להתפרצויות חוזרות  ונשנות לאורך כל המפגשים ולסיכול כל ניסיון להגיע להסכמות בעניין הילדים."

11.        העו"ס לסדרי דין קובעת, כי שני ההורים נכשלו לראות את טובת הילדים ולהבחין בין הסכסוך והכעסים ההדדיים לבין הצרכים האמיתיים של ילדיהם. עובדה זו משאירה את הילדים בחוסר בטחון ויציבות רגשית ונפשית בקשר שלהם עם שני הוריהם. לפיכך נדרשת התערבות טיפולית כפויה במשפחה שמא הדבר יסייע להורים להעמיד באמת ובתמים את טובת הילדים לנגד עיניהם ולא רק להצהיר על כך. עוד הוסבר, כי הקשיים הבינזוגיים משליכים משמעותית על המסוגלות ההורית של שני ההורים ומכאן הצורך בשימוש שיפוטי בכלים אחרים מאלה שננקטו עד כה בבית משפט לענייני משפחה – כלים השאובים מחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960.

12.        במקביל להגשת תסקיר הסעד של העו"ס לסדרי דין בתיק המשמורת לעיל, הגיש העו"ס לחוק הנוער הליך נזקקות שאוחד ונדון היום במעמד כל הגורמים והצדדים. בתסקיר זה אף הובאו דוגמאות המלמדות היטב עד כמה התרשמות גורמי המקצוע ובית המשפט בדבר הפגיעה הנגרמת לילדים בשל הקונפליקט ההורי והיעדר מובחנות אצל ההורים בין עצמם לבין צרכי ילדיהם, הינה התרשמות מוצדקת המבוססת בראיות ובממצאים עובדתיים ואביא מקבץ מייצג;

12.1.     ראשית, הוסבר כיצד האב התנגד נחרצות לטיפול בילדים ו/או להשתתף בטיפול, אלא אם כן מדובר בטיפול זוגי שלו ושל האם, שעה שזה משרת את האינטרס שלו לחזור ולחיות יחד בזוגיות עמה.

12.2.     שנית, הילדים עצמם מרגישים לא בנוח בבית אמם (שמשמשת הורה משמורן פיזי), הואיל והם מודעים היטב לכעסיה שמא נאמר טינתה כלפי אביהם ואין הם יכולים להתבטא באופן חופשי ומנגד מנסים לרצות את שני ההורים.

12.3.     שלישית, במקרה בו נפגשו באקראי הצדדים בקופת חולים, לא אפשרה האם לאב לחבק את בנו ולהרגיעו מבכיו. האם סירבה לנוכחות האב בטיפול/בדיקה רפואית של הקטין ואף הוזמנה משטרה למקום והכל בנוכחות הילד.

12.4.     רביעית, האב ביטל מפגשים עם הילדים על רקע קבלת אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

12.5.     חמישית, האם מסרבת תקופה ארוכה בת חודשים רבים לאפשר קשר טלפוני בין הילדים לבין אביהם במכשיר הטלפון הנייד שרכש לצורך כך עבורם.

12.6.     האב אינו מבין הצורך הרגשי של הילדים בטיפול ולדבריו רק שיקום הקשר עם האם (שיקום קשר זוגי) יועיל לטובתם.

12.7.     הילדים מדווחים על צעקות ופרצי זעם ועצבים של האם בבית.

12.8.     כן עלו טענות הדדיות שהילדים נחשפו לאלימות מצד אחד הדודים ולסיכון בכבישים וברחובות, כאשר הם אצל שניהם ולכאורה שניהם מזניחים אותם.

13.        המופע החיצוני וההצהרתי של ההורים הינו מטעה ביותר בשל השלווה הלכאורית ו/או החזות הראשונית שלהם ; מדובר בזוג צעיר, מטופח מבחינה חיצונית, היודע להתבטא היטב וכל אחד מהם יכול לספק התנאים הפיזיים והגשמיים הטובים ביותר לגידול הילדים. עם זאת, ככל שנכנס בית המשפט לעובי הקורה התרשם, כי הדברים דולפים וזולגים מהצדדים עצמם ללא שליטתם. כך עלה מדברי האב כי הכמיהה לשלום בית ושיקום הזוגיות כמו גם האכזבה מכשלון הניסיון מאפיל על יכולתו לראות הצורך הטיפולי בילדים כחלק מטובתם (הגם שהצהיר כי כיום הוא מסכים לכך).  האב הסביר, כי כאשר בנו אושפז לא עודכן על כך.

14.        האם התקשתה אף היא לראות איזו מצוקה נגרמת לילדיה בשל הקונפליקט עם האב. היא הודתה עם זאת, כי אינה יכולה לסבול כל מגע עם האב, כל קשר עמו ואף אינה יכולה לשאת קיום שיחות טלפון בין הילדים לבינו. גם לדבריה "הוא צריך את הטיפול ולא הילדים". האם הסבירה עוד במהלך הדיון לעניין הקשר הטלפוני בין הילדים לבין אביהם כך:

"אני לא רוצה שהם ידברו איתו בטלפון. אני לא יכולה עם זה. אני עזבתי את הבית, אז אני צריכה לשמוע את הקול שלו בטלפון? יש לי פגיעה נפשית מאוד קשה ואני צריכה טיפול, כדי לצאת מהמאבק הזה. אפילו את הקול שלו אני לא יכולה לשמוע. בזמן שהם מדברים עם אביהם, לא יכולה לסבול את זה. אני לא רוצה לשמוע את הקול שלו אצלי בבית. אני אסתכל על הילדים יושבים ומדברים עם אביהם, זה לא מקובל עלי ואני לא יכולה עם זה"

ובהמשך:

"אני לא רוצה לשמוע את הקול של האב.  לשאלת בית המשפט איך הילדים מרגישים אם אני לא יכולה לסבול את הקול של האב בטלפון, אני משיבה שבית המשפט צודק במה שהוא אומר לי. ואני יודעת איזה תסביך יהיה להם, אני מוכנה שהוא ייקח אותם עוד יום. האב לא היה בעל טוב בגלל זה לא רואה בו כהורה טוב."

15.        הנה כי כן ניתן להיווכח מדברי הצדדים בפרוטוקול ומתסקירי הסעד, כי בפנינו משפחה בה שני ההורים פשוט פוגעים בילדיהם הקטינים על רקע הקונפליקט ההורי, השוני בתפיסת היחסים והיעדר מובחנות בין הפגיעה האישית של כל אחד לבין הצורך של שני הילדים ליהנות מקשר הורי מיטבי.

16.        ניתן לראות כמעט כתעלומה את העובדה שהילדים עדיין מעוניינים בקשר עם שני ההורים ואין תסמיני ניכור הורי, ברם ברור לבית המשפט ולגורמי הטיפול, כי לא ניתן להותיר העניין בלתי פתור. העובדה שהילדים "שורדים" את מאבקי הוריהם עד כה, אינה מבטיחה כי סימני הקונפליקט לא יתנו אותותיהם בנפשם ובהתנהגותם בעתיד. על בית המשפט לעמוד על המשמר ולנקוט בכל אמצעי שיש בידו על פי החוק כדי לצמצם הסיכון הנשקף להם.

ד.         מתווה נורמטיבי להכרזת נזקקות וקשר בין הליכי הנוער לבין קונפליקט הורי

17.        סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960 מגדיר קטין נזקק כך:

            קטין נזקק (תיקון התשנ"ה)

2.      קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:

(1) לא נמצא אחראי עליו;

(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;

(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;

(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953;

(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;

(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;

(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

18.        בהליך שלפניי, הטיעון של העו"ס לחוק הנוער (ולסדרי דין) הוא כי מתקיימים תנאי סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960, במובן זה ששלומם הנפשי של הילדים נפגע ועלול להמשיך להיפגע בשל הסכסוך ההורי והתנהלותם של ההורים זה כלפי זו.

19.        כידוע, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. ככאלה, מוטלת עליהם החובה והזכות לדאוג לצורכיהם במסירות, וצמודה לה הרשות להחזיק בילדיהם הקטינים (סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962). ההורים נושאים באחריות הישירה לילדיהם מתוקף מעמדם כאפוטרופסיהם הטבעיים (ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145, בעמ' 182 (2000). חזקה שהוריו-אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובת עניינו. להורים נתונה זכות יסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם, אשר היא בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם (רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין), פ"ד נא(4) 830 בעמ' 860 (1997)). זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל, התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, בעמ' 468 (1984)).

20.        עם זאת, כי האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. הנשיא ברק קבע בשעתו, כי כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, וכן רע"א 5587/97 הנ"ל, בעמ' 860-861).

21.        כב' השופט גרוניס כתוארו אז אף הקל בתנאי ההתערבות של מוסדות המדינה באוטונומיה ההורית באומרו, כי המסקנה המתבקשת היא שלעתים קיימות נסיבות שבהן לא ניתן לדבר עוד על אוטונומיה של התא המשפחתי, וזאת כאשר התא אינו קיים עוד כמסגרת אחת הפועלת בהרמוניה ובאינטימיות ותוך שיתוף פעולה למען טובתם של הילדים ובהתחשב בזכויותיהם. במקרים מעין אלה חובה על המדינה לקבוע מנגנון להכרעה שבראש מעייניו תהא טובתם של הקטינים. בתי-המשפט למשפחה ובתי-הדין הדתיים השונים עוסקים בסוגיות אלה ודומות להן מדי יום. התפרקותו של התא המשפחתי והיעדר הסכמה בין ההורים אינם צריכים להביא לכך שרשויות המדינה, כולל הערכאות לסוגיהן, יחליפו את ההורים כגורמים הראשוניים המחליטים באשר לילדיהם הקטינים. ברם חילוקי הדעות בין ההורים מעצימים את הצורך בהתערבות של גורם חיצוני. בדרך-כלל יהא זה בית-המשפט (או בית-הדין הדתי) שיפעל על-פי יוזמה של אחד ההורים. לעתים הגורם היוזם את הפנייה לבית-המשפט יהיה רשות של מדינה, דוגמת פקידת הסעד. בין כך ובין כך, קיים צידוק רב יותר למעורבות בהחלטות הנוגעות לקטינים מקום שאין קיימת הסכמה בין ההורים (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246 בעמ' 266-267).

22.        סמכות זו של רשויות המדינה להגן על עניינם של קטינים לובשת צורות שונות. המחוקק התווה מערכת מסועפת של דינים, המסדירים את דאגת המדינה לרווחתם של קטינים (ראו למשל: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות; סעיף 323 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991; חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981). אחד ההסדרים הוא ההסדר בחוק הנוער, הסדר המקנה לרשויות הסעד את הכוח לנקוט אמצעים וליזום הליכים משפטיים אשר יגנו על האינטרסים של הקטין. האמצעים הם מגוונים ביותר ונבדלים זה מזה בחומרת ההתערבות של המדינה באוטונומיה של ההורים (סעיף 3 לחוק הנוער וראו דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, בעמ' 258 (2004)).

23.        לא כל סכסוך גירושין או קונפליקט הורי גבוה מניע תהליך של הכרזה על הילדים כנזקקים. השימוש וההפניה להוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960 הם החריג ולא הכלל. הפנייה לדבר חיקוק זה מלמדת ראש וראשון על כרסום משמעותי ואי אמון של גורמי טיפול ובית המשפט באוטונומי ההורית. עם זאת יש ופנייה כאמור חייבת להיערך כדי להגן על ילדים מפני פגיעות הוריהם.

24.        ועוד נוסיף, פנייה להליך של נזקקות לפי חוק הנוער, לא תיעשה רק במקרים המוכרים הקלאסיים של "נטישת ילד", "הורים מכורים לסמים או אלכוהול", "הכאת ילדים והתעללות פיזית בהם", "ילדים משוטטים ברחובות" וכיו"ב. כפי שיבואר כעת, קטין בהחלט יוכרז נזקק, אם הוא חשוף לפגיעה רגשית ונפשית מתמשכת מצד מי מהוריו, אפילו הפגיעה אינה מכוונת. ההורים אינם צריכים להיות "מדעני אטום" או "ראשי המועצה לשלום הילד", כדי להבין בעידן הנוכחי, עד כמה סכסוך הורי בעצימות גבוהה והיעדר מובחנות בין רגשות ההורה בסכסוך כלפי רעהו לבין טובת הילד להיות בקשר טוב עם שני ההורים, מהווים גורם סיכון להתפתחות רגשית תקינה של ילדים.

25.        אם היעדר מובחנות וסכסוך הורי בעצימות גבוהה הם גורם סיכון, הרי הורים שמתעלמים מכך ולא נוקטים בצעדים הטיפוליים וההתנהגותיים המתאימים לצמצם מופעים אלו, הם הורים הנוהגים ברשלנות לכל הפחות ומסכנים את התפתחותם הרגשית של ילדיהם. הם יכולים להיות הורים שמספקים את כל צרכיהם הגשמיים והחינוכיים של הילדים. הם יכולים להיות הורים שמטפלים בחום ובאהבה בילדים. אך אם אין הם מסוגלים לטפח קשר הורה-ילד טוב בין הילדים לבין ההורה האחר, אזי הם כושלים בתפקיד המרכזי שלהם כהורים ומסכנים את הילד. אם כך יעשו, חרף התראות ברורות שנמסרות להם מבתי משפט וגורמי טיפול (עו"ס המבטאים זאת בתסקיריהם), ראוי כי יידעו, שבית המשפט לא יעמוד מנגד. הוא ייאלץ להיכנס לרשות הפרט והמשפחה. הוא יתערב באוטונומיה ההורית. הוא יכפה טיפול ושינוי התנהלות הורית, כאשר האמצעים שינקוט יהיו בדרגת חומרה כזו שתבטיח הגנה על הילדים וצמצום גורמי הסיכון.

ה.        היענות בחיוב לבקשה:

26.        לא מצאתי בטענות המשיבים נימוקים כלשהם היכולים להצדיק דחיית הבקשה או דחיית ההכרעה בה ; שני ההורים מצויים במקום רגשי בעייתי ומורכב – האם חשה פגועה מהאב עד כדי היעדר יכולת שמיעת קולו או נוכחות במקום שבו הילדים פוגשים בו ושומעים אותו. האב התנגד עד כה לטיפול בילדים ו/או בעצמו וקשר זאת רק לאפשרות של שיקום הנישואין. הצדדים מסוכסכים ואינם יכולים להגיע ביניהם להסדר לעניין גידול הילדים, הן מבחינת זמני ההורות והן מבחינת החינוך והגידול היומיומי של הקטינים. ניסיון גיוס הצדדים לטיפול והבנה של צרכי הילדים כשלו והאב אף התנגד לטיפול בילדים, כאשר בינתיים חלפה מעל שנה ומחצה מאז הפרידה. אמנם הילדים מתפקדים במוסדות חינוך וזוכים לחום ואהבה משני ההורים כאשר הם אצלם, אך הם חשופים מדי יום ביומו להכפשות, הסתות, צעקות, טענות והאשמות של ההורים האחד את משנהו והדבר אינו מאפשר התפתחותם התקינה.

27.        בסכסוך הורי בעל עצימות גבוהה, יש משמעות שלילית ביותר לחלוף הזמן. מבחינת הילדים ומימד הזמן בחייהם, בפרט ילדים רכים כמו אלה שבפניי, שנה וחצי הם נצח. על בית המשפט וגורמי הטיפול להתחשב במימד הזמן לא רק במסגרת החלטותיהם אלא גם במסגרת קביעת לוח הזמנים לטיפול ומעקב אחר הסיכון הנשקף לילדים וטיב התנהלות ההורים האחד כלפי משנהו.

28.        המקרה שלפניי ממחיש איפוא חיוניות, דחיפות וצורך ממשיים להתערב באוטונומיה המשפחתית והפרטית ולכפות טיפול על כל הגורמים, כמו גם הצבת גבולות חדשים בהתנהלות ההורים. לדברי כל הגורמים, לרבות אפוטרופוס לדין של הילדים, קיימת במקרה שלפניי הסתברות גבוהה כי הפגיעה בילדים שכבר קיימת, עשויה להימשך ולהפוך לנזק בלתי הפיך.

29.        לפיכך, ראיתי לנכון לקבל הבקשה במלואה ולקבוע, כי הילדים הם אכן "קטינים נזקקים" שמתקיימים לגביהם תנאי סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960.

30.        כפועל יוצא אני מעמיד הילדים תחת השגחתו ופיקוחו של העו"ס לחוק נוער או מי מטעמו בהתאם לסעיף 3(3) לחוק הנוער.

31.        אני מורה על מתן טיפול דיאדי (הורה-ילד) לילדים ולהורים לפי סעיף 3(8) לחוק הנוער.

32.        אני מחייב את המשיבים לעבור אבחון מסוגלות הורית באמצעות מומחה שיומלץ על ידי גורמי הרווחה, והם יישאו בעלויות שכרו בחלקים שווים.

33.        אני מורה לשני ההורים להישמע להוראות העו"ס לחוק הנוער, העו"ס לסדרי דין, האפוטרופא לדין וכל גורם מטעמם.

34.        אני קובע כי עד למתן החלטה אחרת, חלוקת זמני שהייה של הילדים תהיה כדלהלן:

            בימים א' עד ה' ישהו הילדים אצל האם וילונו אצלה.

            בימים ה' עד שבת ישהו הילדים אצל האב וילונו אצלו (איסוף ממוסדות חינוך והחזרה לבית האם)

            ביום ג', יפגוש האב בילדים בין השעות 17:00 עד 19:00.

35.        האם מחוייבת לאפשר קשר טלפוני בין הילדים לבין אביהם בימים ב' ו-ד' בשבוע בין שעה 18:00 עד 19:00. אם אינה יכולה לעמוד בכך, הוריה אצלה הם גרים יזמו שיחת טלפון בין הילדים לבין אביהם, כאשר האם תשהה במקום אחר למשך זמן השיחה.

36.        העו"ס לחוק נוער יגיש תסקיר משלים בתוך 3 חודשים מהיום.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

       אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה