1.לפניי תביעה לאכיפת הסכם ולתשלום פיצויים.
2.העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:
התובע שימש, החל מחודש 2/07 ועד לחודש 7/11, כמנהל סניף הדגל בת"א ולאחר מכן כמנהל התפעול של חב' "רולדין", שהינה רשת המפעילה קונדיטוריות ובתי קפה (להלן "רולדין").
נתבעת מס' 1, חב' י.ד. אדמירל השקעות וסחר בינלאומי בע"מ ( להלן "אדמירל") היתה בעלת זיכיון מטעם רולדין, ושוכרת של נכס בקניון "הקריון" בקרית ביאליק (להלן "הקריון"), שבו נוהל עסק של מכירת מוצרי מאפה, בית קפה ועוד (להלן "העסק" או "הסניף").
נתבע מס' 2, מר ישראל צ'רבין (להלן "מר צ'רבין") הינו המנהל ובעל המניות היחיד ובעל השליטה בחב' אדמירל.
בין מר צ'רבין לבין התובע נוצרה היכרות מכח תפקידו של האחרון ברולדין כמצוין לעיל וביקוריו בעסק.
3.עד שנת 2009, הסניף היה בבעלות משותפת של מר צ'רבין (25%) ושותפים נוספים (75%), וצבר הפסדים.
בחודש 11/09 נפרד מר צ'רבין משותפיו וקיבל בעלות בעסק. עם קבלת הניהול לידיו, שם לו מר צ'רבין למטרה לשקם ולייצב את העסק ולמוכרו, גם במחיר נמוך כדבריו, ובלבד שיהיה בכך כדי להחזיר את השקעתו. לשם כך פרסם ביום 8.2.10 מודעה באתר אינטרנט שבה הציע את העסק למכירה "במחיר מצחיק" (נספח ג' לתצהרי התובע ת/3).
4.בשלהי שנת 2010 הודיעה הנהלת הקריון על כוונתה להעביר את הסניף למיקום אחר במתחם, כאשר חברת מליסרון בעלת הקריון, התחייבה להשקיע סכום של 1 מיליון ₪ בהעברה הנ"ל.
5.ביום 27.6.11 נחתם בין אדמירל לבין התובע מסמך שכונה "הסכם עקרונות להתקשרות" (המסמך צורף כנספח ב' לתצהיר התובע ת/3, ויכונה להלן "הסכם העקרונות"). בהסכם הנ"ל הצהירה אדמירל כי היא מוכרת לתובע את הזיכיון של חברת רולדין, את זכות השכירות של הנכס בקריון, וזכויות נוספות לרבות מוניטין (להלן "הזכויות בעסק"), תמורת סך של 1,300,000 ₪ כולל מע"מ כחוק . בנוסף הוסכם, בין היתר, כי הבעלות בעסק תעבור לידי התובע ביום 1.11.2011, וכי התובע יעבוד בעסק כשכיר החל ממועד החתימה על ההסכם ועד להעברת הבעלות על שמו. יודגש כי שני הצדדים היו מודעים להחלטה על העתקת מקום העסק בעת החתימה על ההסכם.
מר צ'רבין ערב להתחייבויותיה של אדמירל על פי ההסכם הנ"ל.
6.להסכם הנ"ל קדם משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, שבפתחו הציע מר צ'רבין לתובע להיות שותף בעסק, ובהמשכו, הציע לו לרכוש את מלוא הזכויות בעסק. מר צ'רבין חלק על טענה זו וטען כי היוזמה לרכישת מלוא הזכויות בעסק היתה של התובע, כפי שיורחב על כך בהמשך.
7.המלאכה של העתקת הסניף למיקומו החדש הושלמה ביום 25.7.11.
לגרסת התובע, המועד להעברת הבעלות לידיו ביום 1.11.2011 כאמור, היינו כשלושה חודשים לאחר פתיחת העסק במקומו החדש, נקבע עקב דרישתו של מר צ'רבין אשר חשש שאם חברת מליסרון בעלת הקריון תדע על מכירת העסק בתקופת ההעברה למיקומו החדש, היא לא תקיים אחר התחייבותה כלפיו, היינו להשקיע סך של 1 מיליון ₪ לצורך העתקת הסניף למקומו החדש.
8.לצורך עמידה בהתחייבויותיו על פי הסכם העקרונות, התפטר התובע מעבודתו כמנהל תפעול ברולדין, העתיק את מקום מגוריו עם משפחתו מתל-אביב לקרית ביאליק, והתחיל לעבוד כשכיר ומנהל העסק החל מיום 1.8.2011. בנוסף, הקים התובע חברה בשם "ע.ל גמבטה בע"מ" לשם ניהול העסק באמצעותה עם קבלת הבעלות לידיו.
9.במקביל, סייע התובע לטענתו למר צ'רבין בהקמת הסניף החדש, על ידי התלוות לקניית ריהוט, ציוד וכלים, קיום מפגשים עם ספקי הרשת ועם עובדים קיימים וחדשים, וארגון הדרכות לטבחי הסניף על מנת שיכירו את התפריט החדש.
10.התובע טען כי במהלך עבודתו, וכמי שרכש את העסק, הוא הפנה את כל אונו ומרצו לניהולו ותפעולו של העסק, השקיע בו ימים כלילות, הביא צוות עבודה חדש ומיומן מאזור המרכז, ואף רכש כלי רכב מסחרי לתפעול העסק.
כפועל יוצא ממאמציו הנ"ל, העסק החל לשגשג, צבר מוניטין רב במקומו החדש, ופדיונו גדל במידה ניכרת.
11.לקראת מועד מסירת העסק לידי התובע, העלה מר צ'רבין, לטענת התובע, דרישה חדשה לקבלת בטחונות להבטחת קיום התחייבויותיו על פי הסכם העקרונות. התובע ניסה להסדיר את המחלוקת בדרכי נועם, אך לטענתו, בכל פגישה, מר צ'רבין היה מעלה דרישות חדשות נוספות. לבסוף עמד מר צ'רבין על קבלת ערבות אישית של הבעלים של רולדין, מר קובי חקק. לאחר שהסכים מר חקק למתן ערבות כנ"ל, נקבעה פגישה להשלמת העסקה בין הצדדים, אלא שלטענת התובע, בפגישה הנ"ל שלף מר צ'רבין חוזה חדש שכלל דרישות חדשות ואף מנוגדות להסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים. ניסיון לגשר בין הצדדים לא צלח, והנתבעים הודיעו לתובע כי אין בכוונתם לקיים אחר התחייבויותיהם על פי הסכם העקרונות. בנוסף, ביום 22.1.12 פיטר מר צ'רבין את התובע מעבודתו בעסק.
12.בעקבות ההשתלשלות הנ"ל, הגיש התובע את התביעה דנן שבה עתר לאכיפת הסכם העקרונות ולחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים לרבות הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם.
בתגובה לכך טענו הנתבעים כי המסמך שכונה "הסכם העקרונות" אינו אלא מסמך המהווה את מסגרת ההתקשרות בין הצדדים, הנעדר כל תוקף חוזי מחייב, מאחר ואינו מקיים אחר דרישות גמירות הדעת והמסוימות.
13.העדויות
מטעם התובע העידו מר שלמה ברק אשר כיהן בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנכ"ל חברת רולדין, מר זיו כהן אשר שימש כיועץ משפטי של חברת רולדין, והתובע.
מטעם הנתבעים העידו רואת חשבון ועורכת דין גב' ענת גוראל אשר שימשה כרואת החשבון המבקרת של חב' אדמירל וייצגה אותה בהליכים משפטיים, ומר סמי אלקובי שמנהל חנות ב"קריון", ומר צ'רבין.
14.דיון
על מנת להכריע בשאלת תוקפו המשפטי של הסכם העקרונות והאם הצדדים התכוונו ליצור באמצעותו קשר חוזי מחייב, יש צורך לבחון את תוכנו, את נסיבות עריכתו ואת התנהגות הצדדים בעקבותיו, וזאת כפי שנפסק בע"א 158/77 חווה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג (2), 283:
"המבחן הראשון לתוקפו המשפטי של זכרון הדברים הוא בכוונתם של הצדדים (ע"א 407/66, עמ' 294). על כוונה זו יש ללמוד, על-פי אמות המידה של האדם הסביר, מהתנהגותם של הצדדים לפני, בשעת ולאחר ההסכמה על זכרון הדברים ומתוכן זכרון הדברים עצמו (ע"א 694/69 מגידו נ' "דיור חן", פ"ד כד(2) 6, 9). בחינתו של זכרון הדברים עצמו חייבת לשים דגש על שני ענינים: היסודות שהצדדים קבעו בזכרון הדברים עצמו ו"נוסחת הקשר" שנקבעה בזכרון הדברים בינו לבין "החוזה" הפורמלי שייחתם בעתיד"
אי לכך אתחיל את הדיון שבפנינו בהצגת תוכנו של הסכם העקרונות, ולאחר מכן תידונה הנסיבות אשר קדמו את עריכתו, ובשלב השלישי תידונה הנסיבות לרבות התנהגות הצדדים, אשר עקבו את חתימתו.
15. תוכן ההסכם
בהסכם העקרונות התחייבה אדמירל להעביר לתובע את הזכויות בעסק ביום 1.11.2011, תמורת סך של 1,300,000 ₪ (כולל מע"מ). בסעיף 1 סוכם כי התמורה הנ"ל תסולק בתשלומים חודשיים על סך של 15,000 ₪ לחודש, או לחילופין, על סך של 20,000 ₪ לחודש ככל שהמחזור החודשי בניהולו של התובע יעלה על 400,000 ₪, ולחילופיו חילופין, על סך של 30,000 ₪ לחודש ככל שהמחוזר החודשי יעלה על 600,000 ₪. בסעיף 3 להסכם, נטלה אדמירל על עצמה את כל החובות החלות על העסק עד למועד העברת הבעלות לתובע, לרבות זכויות עובדים. בסעיף 4 להסכם התחייבה אדמירל לדאוג להעברת הזכויות בנכס על שם התובע או חברה בבעלותו לא יאוחר מיום 15.11.2011, באותם תנאים של חוזה השכירות שהיה בתוקף עובר לחתימה על ההסכם. בסעיף 5 להסכם סוכם כי החל מיום חתימת ההסכם (27.6.2011) ועד ליום 1.11.2011 שהינו מועד העברת הבעלות על שמו, יהיה התובע עובד שכיר של אדמירל. בסעיף 7 להסכם סוכם כי בין הצדדים ייערך חוזה מפורט, ככל שנחוץ, לא יאוחר מיום 15.10.2011, ובסעיף 8 נקבע פיצוי מוסכם למקרה של הפרה בסך של 200,000 ₪, ללא צורך בהוכחת נזק.
לא יכול להיות ספק כי המדובר בתנאים מהותיים ועיקריים לביצוע העסקה, המעוגנים בהתחייבויות מפורשות בעלות משמעות עסקית/מסחרית ברורה.
16.נסיבות עריכת הסכם העקרונות
מר צ'רבין הצהיר כי התובע אשר חשש מפיטורין עקב חילופי הבעלות ברשת רולדין, הוא זה שפנה אליו בבקשה לרכישת מלוא הזכויות בעסק, והוא זה שדחק בו להעלות על הכתב את עסקת המכירה בטרם התפטרותו מרולדין, והוא זה שהפעיל עליו מכבש לחצים לצורך החתימה על הסכם העקרונות.
לעומתו טען התובע כי מר צ'רבין הוא זה שפנה אליו וניסה לפתותו בכל דרך אפשרית לרכוש את העסק, תחילה על ידי הכנסתו כשותף ב-50% תמורת סך של 300,000 ₪, ומאוחר יותר, על ידי מכירת מלוא הזכויות בעסק, כאשר הוא מונע בעדו לצרף שותפים לעסקה מפאת תנאי התשלום הנוחים כפי שנקבעו בסעיף 1 להסכם. ולעניין נסיבות החתימה על ההסכם, העיד התובע כי הסכם העקרונות נחתם לאחר משא ומתן ממושך שהתנהל בינו לבין מר צ'רבין, ושבמהלכו התקיימו מספר פגישות והוחלפו מספר טיוטות.
17.מבין שתי הגרסאות הנ"ל, הנני מעדיפה את גרסתו של התובע.
לעניין היוזמה למכירת העסק - אין חולק כי ערב החתימה על הסכם העקרונות העסק היה עסק כושל אשר צבר הפסדים, ומר צ'רבין חפץ, על פי עדותו, למוכרו במחיר נמוך, ובלבד שיהיה בכך כדי להחזיר את השקעתו. הוא אף פרסם מודעה, בחודש 2/10, למכירת העסק "במחיר מצחיק", ובעדותו אמר "התכוונתי לקבל 700-800,000 ₪ +200,000 ₪ וזה הסכום שקיוויתי לקבל, ולצאת בשן ועין מההשקעה שלי" (עמ' 43 ש' 5-4). למרות זאת, מאז שקיבל מר צ'רבין את ניהול הסניף לידיו, בחודש 11/09, ועד לעריכת הסכם העקרונות באמצע שנת 2011, היינו במשך למעלה משנה וחצי, הוא לא הצליח למכור את העסק, ועדותו בדבר קיום הצעה, עובר לחתימה על ההסכם, למכירת העסק תמורת סך של 1,200,000 ₪, לא הוכחה בראיות פוזיטיביות. אוסיף על כך כי בין הנהלת רולדין לבין מר צ'רבין שררו יחסי עבודה גרועים שמקורם באי עמידת הסניף בסטנדרטים של הרשת, אי עמידה בתשלומים מול הספקים, אי התאמה בין חומרי הגלם שבתפריט לבין חומרי הגלם של הרשת, ייזום מבצעים מקומיים בניגוד למדיניות הרשת ועוד, וניכר היה ששני הצדדים, מר צ'רבין מצד אחד ורשת רולדין מצד שני, היו חפצים בהתרת הקשר ביניהם ככל המוקדם.
לעומת זאת, התובע היה בעל משרה קבועה ושימש כמנהל תפעול ברשת רולדין וזכה להערכה רבה מאת הממונים עליו כפי שהוכח מהעדויות, וטענתו של מר צ'רבין כי התובע חשש מפיטורין עקב החלפת בעלויות ברולדין, ומסיבה זו הוא פנה אליו בבקשה לרכוש את מלוא הזכויות בעסק, הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין. אוסיף על כך, כי תנאי התשלום כפי שנקבעו בהסכם והמיטיבים עם התובע כפי שידובר על כך בהמשך, אף הם מחזקים את המסקנה כי היוזמה למכירת העסק לתובע היתה של מר צ'רבין.
במצב דברים זה, ראיתי לנכון כאמור להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של מר צ'רבין בסוגיה הנ"ל.
18.בנוסף, אינני מקבלת את טענתו של מר צ'רבין שלפיה הסכם העקרונות נערך במחטף, וכי חתימתו עליו הינה תולדה של מכבש לחצים שהופעל עליו על ידי התובע, שכן הוכח כי לחתימה על ההסכם הנ"ל, קדם משא ומשא ממושך שהתנהל בין הצדדים, ולמר צ'רבין ניתנה הזדמנות לבחון את תנאי ההסכם ולערוך את השינויים המתבקשים על ידו, וכך אמר בעדותו בעניין זה:
"ש.זה לא שערכת תיקון של הטיוטה וחזרת אליו אחרי כמה ימים?
ת.לא יודע אם זה היה ימים, שעות, אלא אני זוכר שהוא
השאיר לי את זה במשרד ובדקתי את זה וחזרתי אליו,
ואמרתי לו שצריך לעשות את השינוי. אני בדקתי את זה
עם עצמי" (עמ' 50 ש' 24-22)
אמנם מר צ'רבין הכחיש מכל וכל את טענת התובע שלפיה הוא התייעץ עם עורך דין עובר לחתימה על הסכם העקרונות, אולם - ולמרות הקושי בקבלת טענה זו לאור מהות ההסכם ושוויו- ככל שלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. בנוסף, מהות השינויים שנתבקשו על ידי מר צ'רבין, מלמדים על הפעלת שיקול דעת מטעמו, ומשמיטים את הבסיס מתחת לטענת המחטף שהועלתה על ידו. ואם לא די בכך, הרי הוכח כי מר צ'רבין הינו איש עסקים וותיק שבבעלותו ו/או בניהולו מספר עסקים, ומשכך, לא שוכנעתי בטענתו שלפיה חתימתו על הסכם העקרונות נבעה ממכבש לחצים שהופעל עליו על ידי התובע כדבריו.
19.לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הסכם העקרונות מבטא מפגש רצונות חופשי והדדי, של התובע מצד אחד ושל אדמירל ומר צ'רבין מצד שני, להתקשר בהסכם למכירת העסק.
20.השתלשלות העניינים לאחר החתימה על הסכם העקרונות
לקראת סוף חודש אוקטובר 2011, היינו ימים ספורים לפני מועד העברת הבעלות בעסק לתובע על פי הסכם העקרונות, נערך ביקור בעסק על ידי מר שלמה ברק, אשר שימש כמנכ"ל רשת רולדין בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן "מר ברק"), יחד עם מנהל הרשת. בביקור הנ"ל פנה התובע אל מר ברק בבקשה שישאל את מר צ'רבין הכיצד מתקדמת העברת הבעלות בעסק לידיו, ואז לראשונה, לטענת התובע, העלה מר צ'רבין דרישה לקבלת בטחונות לעסקה. לאחר מגעים שונים שמטרתם היתה להסדיר את המחלוקת בדרכי נועם, סוכם על שעבוד מלוא הזכויות החוזיות על פי הסכם העקרונות לטובת אדמירל עד לגובה סכום התמורה המוסכם, ובהתאם לכך נערך נספח להסכם העקרונות אשר ביטא את השינוי הנ"ל ואליו צורף שטר משכון (נספח ז' לתצהיר התובע ת/3), אולם הצעה זו נדחתה על ידי באת כוחו של מר צ'רבין, עו"ד ענת גוראל. בסופו של יום, דרש מר צ'רבין לקבל ערבות אישית של מר קובי חקק, הבעלים של חב' רולדין. לשיטת התובע, למרות שלא היתה מוטלת עליו כל חובה חוזית למלא אחר דרישה זו, ובמטרה להביא להשלמת העסקה, הוא הסכים להמצאת הערבות הנ"ל. על כן, פנה מר ברק בשם התובע אל מר חקק, ולאחר שכנועים רבים, הסכים האחרון לתת ערבות אישית כאמור. ביום 28.12.11 שיגר מר צ'רבין הודעת SMS לתובע שבה רשם "נראה לי שמגיע לנו מזל טוב שלמה הודיע לי שקובי מוכן לערוב" (נספח ח' לתצהיר התובע ת/3), ובתגובה לכך הודיע לו התובע "מקווה שבסוף הכל יסתדר" (נספח ח' לתצהיר התובע ת/3).
21.בהתאם לכך, יזם מר ברק פגישה במשרדי רולדין שמטרתה היתה להעביר למר צ'רבין את הערבות של מר חקק לצורך השלמת העסקה. בפגישה הנ"ל נכחו התובע, מר צ'רבין, מר ברק ומר זיו כהן אשר שימש כעורך דין של רשת רולדין. אולם לטענת התובע, בפגישה הנ"ל, ולהפתעת כולם, שלף מר צ'רבין חוזה חדש אשר כלל דרישות חדשות ואף מנוגדות לאמור בהסכם העקרונות, כגון דרישה להעלות את סכום העסקה על ידי הוספת מע"מ, דרישה להוספת סך של 160,000 ₪ בגין השקעות שהוצאו על העתקת הסניף ואשר לא כוסו על ידי חב' מליסרון הבעלים של הקריון, ודרישה לשלם פיצויים לעובדים ותיקים שנשארים לעבוד בעסק. ניסיון לגשר בין הצדדים לא צלח, ומר צ'רבין הודיע כי אין בכוונתו לוותר על אף אחת מהדרישות הנ"ל. גם מכתב שנשלח לנתבעים על ידי בא כוח התובע דאז עורך דין אפרים קיזל, בדרישה לקיים אחר התחייבויותיהם, לא זכה למענה.
22.בעצת עורך דינו, פנה התובע ביום 18.12.11 אל רולדין ומסר לה הודעה בכתב על רכישת הזיכיון. בנוסף פנה התובע אל הנהלת הקריון והודיע לה על התחייבות אדמירל כלפיו ומסר לה העתק מהסכם העקרונות. בו ביום התקבלה תשובת הקריון אשר לא נקטה עמדה בסכסוך והודיעה כי תשקול בקשה, אם תוגש, על ידי אדמירל.
23.עד כאן גרסת התובע באשר להשתלשלות העניינים לאחר החתימה על הסכם העקרונות.
ברם לנתבעים גרסה אחרת. לטענת מר צ'רבין, בעת החתימה על הסכם העקרונות היה ברור לצדדים כי המדובר במסמך דקלרטיבי בלבד המבטא את העקרונות הבסיסיים להתקשרות, וכי נושא הבטוחות שהיה על התובע להמציא להבטחת עמידתו בתשלומים הנקובים בהסכם העקרונות, ונושא השתתפותו בהשקעות שהושקעו לצורך העתקת הסניף למקומו החדש ואשר לא כוסו על ידי חברת מליסרון, ידונו בהסכם מפורט שייחתם בין הצדדים בהמשך הדרך. מר צ'רבין אף הוסיף וטען כי ככל שקרב המועד שנקבע בהסכם העקרונות לחתימתו של הסכם מפורט, שהוא יום 15.10.11, הוא שב ופנה אל התובע וביקש לדעת מדוע חתימת ההסכם המפורט מתעכבת ואיזה בטוחות בכוונתו להעמיד, אולם התובע התחמק ממתן תשובה, עד לביקורו של מר ברק בעסק בחודש נובמבר 2011 כדבריו, שבמהלכו הודיע התובע כי הוא מסרב להמציא בטוחות, וזו היתה, לגרסתו של מר צ'רבין, הפעם הראשונה שבה נודע לו על סירובו של התובע להמציא בטחונות כאמור.
לעניין הפגישה שהתקיימה להשלמת ביצוע העסקה לאחר הסכמת מר חקק למתן ערבות אישית לתובע, אישר מר צ'רבין בתצהירו כי הוא עזב את הפגישה לאחר שדרישותיו לעניין ההשקעות והמע"מ נדחו על ידי התובע, וכי נושא הבטחונות לא נידון כלל בפגישה הנ"ל (ראה סעיף 39 לתצהירו נ/4).
24.בדומה לנסיבות חתימת הסכם העקרונות, גם לעניין ההשתלשלות המתוארת לעיל, הנני מעדיפה את גרסתו של התובע, ובמיוחד לעניין המועד שבו הועלו הדרישות להמצאת בטוחות ולהשתתפות בהשקעות על ידי מר צ'רבין. אבהיר את דבריי.
אין צורך להכביר במילים כי הפריסה ארוכת הטווח שנקבעה בהסכם העקרונות לביצוע התשלומים על ידי התובע, ללא השקעה ראשונית וללא המצאת בטוחות, אינה עניין שגרתי בעסקאות מסוג זה, ולכאורה, היא מבססת את ההנחה כי עסקינן בעסקה בלתי סבירה. אולם בחינת מצבו של העסק עובר לחתימה על ההסכם מחד, ומערכת היחסים ששררה בין הצדדים מאידך, מובילה למסקנה כי המדובר בהסדר שסוכם בין הצדדים בצורה מחושבת ומתוך שיקול דעת. ממה נפשך?
אין מחלוקת כי העסק היה עסק כושל עובר לחתימה על הסכם העקרונות, וכי מאמציו של מר צ'רבין למוכרו, ולוּ במחיר "מצחיק" כדבריו, לא הניבו פרי. מאידך, מר צ'רבין מסר בעדותו כי הוא העריך את התובע ורצה לעזור לו למרות שידע כי אין לו הון עצמי, וכך ביטא עניין זה בעדותו:
"זה היה סוג של מתנה לעופר, שבאותם זמנים היה כמו בן שלי, וכך הערכתי אותו, ורציתי לעזור לו. הבן אדם היה במצב לא קל כפי שהוא הסביר לי, וחשבתי שככה אני אעזור לו להקים עסק ולעמוד על הרגלים" (עמ' 45 ש' 26-24)
ובהמשך אמר:
"ש. ועדיין אתה אומר נתת את זה לעופר מתנה. וידעת שלעופר אין כסף להביא מהבית, והסכמת לפרוש לו את זה לתשלומים מתוך הרווחים של הסניף?
ת. נכון" (עמ' 46 ש' 26-24)
יוצא אפוא שהפריסה ארוכת הטווח לא היתה בגדר מתנה כדברי מר צ'רבין, אלא תולדה של שיקול עסקי מחושב אשר גילם מפגש אינטרסים של שני הצדדים, וכדברי מר ברק, מנכ"ל רשת רולדין דאז בעדותו:
""עופר היה חסר אמצעים, ובעצם כל ההסכמה ביניהם היתה על בסיס זה שהנתבע ועופר ייצרו מערכת קשרים טובה יחסית, ולא מה שקורה כאן כעת, וזה היה על בסיס אמון, ועל בסיס של כמו משפחה. ישראל התייחס לעופר כמו הבן שלו. ולכן מהבחינה הזאת היה פה "ויתור" של ישראל על חלק מהדברים, שבהסכם מסחרי מסודר בין צדדים שאין להם קשר, ויתרו עליהם" (עמ' 10 ש' 19-15)
לאור מערכת היחסים הנ"ל, נושא הבטחונות לא הועלה על ידי מר צר'בין עובר ו/או במעמד החתימה על ההסכם, וזאת כפי שהודה בחקירתו הנגדית.
"ש. במועד החתימה על הסכם העקרונות העלית את נושא הבטחונות?
ת. לא. כי זה היה ברור לי. שיחתם ההסכם נשב ונברר מה עושים, עם הבטחונות"
ובהמשך אמר:
"ש.אני מעיין בסעיף 10 לתצהירך, ושם אתה טוען שלאור העובדה שהסכמת לפרישה כה רחבה של תשלומים, התנאי שלך היה שלא יביא שותפים?
ת.נכון.
ש.אז הבטחונות שדרשת לא עלה . התנאי היחידי שהוא לא יביא שותפים?
ת.אני נתתי מתנה לעופר, ולא רציתי שהוא יביא אנשים שיעשו עליי סיבוב.
ש.אתה הצעת תנאי, לא שותפים. לא הצבת תנאי בטחונות?
ת.באותו שלב לא. אבל היה ברור שיש בטחונות, ברגע שיש הסכם. מה שאתה מבין אני מבין.
ש.למה אתה לא כותב את זה בתצהירך אם זה כל כך מהותי?
ת.כי זה ברור לכל בר דעת. אתה מכיר אדם שנותן מתנה 1,300,000 ₪ ל-7 שנים ללא ערבויות, אם תמצא אדם כזה אני מוותר?!
ש.אתה הבן אדם הזה?
ת.נכון טעות שלי אני אהבתי את עופר וסמכתי עליו" (עמ' 49 ש' 32-27, עמ' 50 ש' 6-1)
יוצא אפוא, שגרסתו של מר צ'רבין שלפיה מסר כי לאחר החתימה על הסכם העקרונות, הוא שב ופנה לתובע על מנת לברר איזה בטוחות בכוונתו להעמיד, אינה נכונה, להבדיל מגרסתו של התובע שלפיה מסר כי נושא הבטחונות לא הועלה כלל על ידי מר צ'רבין, עד לביקורו של מר ברק בעסק, ימים ספורים לפני מועד העברת הבעלות לידיו.
25.גם טענתו של מר צ'רבין שלפיה נושא ההשתתפות בהוצאות החורגות בגין העתקת הסניף אף הוא עניין שהיתה לגביו הבנה בינו לבין התובע עובר לחתימה על הסכם העקרונות, לא היתה אמינה בעיני, הגם שהיא לא זכתה לשום זכר, ולוּ "במרומז", בהסכם העקרונות, ומקובלת עלי עדותו של התובע בהקשר זה שלפיה מסר כי משנוכח מר צ'רבין לדעת על הפוטנציאל הגלום בסניף במיקומו החדש, ומגמת הרווחיות הטמונה בו, ועם התקרבות המועד להעברת הבעלות לידיו, החל מר צ'רבין להעלות דרישות חדשות שתכליתן היתה לסגת מהעסקה. המחשה לכך ניתן למצוא בדבריו של מר ברק שלפיהם אמר:
"ישראל הערים קשיים. אוקי. ואנחנו בגדול, תפיסת העבודה היתה שכל פעם שנפגש יעלה קושי חדש. נגיע להסכמה אחת, ויעלה קושי אחר. וכך יעלה עוד קושי. וככה באמת היה. הגענו לפני הפגישה והדבר היחידי שעמד על הפרק לכאורה, היה ערבות אישית של קובי. קובי הסכים, ואז קבענו פגישה על מנת לסגור את פרטי ההסכם, והערבות של קובי, ולסגור את הפרטים. ואז בפגישה עלו טענות נוספות. ואז לחצתי על עופר לוותר עוד והיה שם סכום נוסף שעלה אז 160,000 ₪ אם אני לא טועה משהו מעבר שישראל חשב שיעלה לו בהעברת הסניף, ודרשתי מעופר ואף "כפיתי " עליו לוותר על חצי, ואז אחרי שהוא ויתר על חצי, עלה סיפור המע"מ, וישראל אמר מה עם המע"מ, והיה ברור לגמרי לי, שישראל בשלב הזה חשב שהנכס שלו שווה הרבה יותר מהשלב שהוא חתם על ההסכם, ואז הוא התחרט. וזאת היתה הבנה שלי למה שקורה" (עמ' 15 ש' 10-1)
יודגש כי מר ברק אינו עובד יותר ברשת רולדין לאחר שהקים חברה משלו, ומשכך יש לייחס לעדותו הנ"ל משקל משמעותי, בהיותה נטולת כל אינטרס בתוצאות המשפט.
26.תוקפו המשפטי של הסכם העקרונות
לאור ההשתלשלות הנ"ל, ולאחר שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי הסכם העקרונות, הגיש התובע כאמור את התביעה דנן לאכיפת ההסכם.
בתגובה לכך טענו הנתבעים כי הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים נועד להוות אך ורק מסגרת להתקשרות, ונערך תחת ההבנה וההסכמה של שני הצדדים, העולים הן מלשון המסמך עצמו, הן מהתנהגותם במהלך ואחרי המועדים הרלוונטיים, הן מהגיונם המסחרי המקובל של הדברים ויתר נסיבות העניין, כי בהמשך יחתמו על הסכם מפורט שיסדיר את כלל פרטי העסקה. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי אכיפת הסכם העקרונות ללא הסדרת סוגיית הבטוחה, עניין ההשקעות בסניף החדש, העברת הזיכיון והשכירות בנכס ועוד נושאים נוספים, תביא ליצירת עסקה בלתי סבירה ונטולת כל הגיון מסחרי כלכלי בסיסי, שצדדים סבירים, לא היו מתקשרים בה.
27.בכדי שהסכם העקרונות יהיה בעל תוקף חוזי מחייב, עליו לקיים אחר שתי דרישות: גמירות דעת ומסוימות. משמע שעליו להעיד על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה מחייב, ובנוסף, לבטא הסכמה ביניהם על הפרטים המהותיים והחיוניים לקיום העסקה. העדרו של תנאי חיוני בהסכם, הניתן להשלמה לפי הוראות הדין או לפי הנוהג המקובל, אינו פוגם בדרישת המסוימות הדרושה ליצירת קשר משפטי מחייב כאמור (ראה ע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד (פורסם בנבו, 18.7.10).
28.קביעת היסודות המהותיים של העסקה בתוך ההסכם יש בו כדי ללמד על כוונה ליצור קשר משפטי מחייב. גם "נוסחת הקשר" שבה השתמשו הצדדים יש בה כדי ללמד על קיומה של כוונה כאמור. וכך נאמר בפסק דין רבינאי:
"במקום שהצדדים קבעו את עיקרי היסודות לעסקה שביניהם בזכרון הדברים עצמו, ניתן להניח כי כוונתם היתה להגיע לכדי קשר משפטי מחייב ואין להניח כי התכוונו רק לשלב ביניים במשא ובמתן שביניהם. לעומת זאת, אם התנאים היסודיים לעסקה - כגון מחיר, כמות וזמן בעסקת מכר - לא הוסכמו בין הצדדים, יש להניח כי הם טרם סיכמו את המשא והמתן ביניהם וזכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים במשא ובמתן שטרם נסתיים. "נוסחת הקשר" אף היא מעידה על כוונת הצדדים. אם נאמר בזכרון הדברים במפורש כי הוא לא מטיל על הצדדים כל חיוב בטרם יעשה החוזה הפורמלי, הרי בכך הביעו הצדדים דעתם הברורה כי זכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים, ויש להמתין לכריתתו של החוזה הפורמלי. לעומת זאת, אם הצדדים קבעו בזכרון הדברים כי הוא מחייב אותם, הרי בכך הביעו הצדדים את דעתם הברורה כי זכרון הדברים אינו שלב ביניים, אלא הוא מקור הזכויות והחובות ביניהם (ע"א 139/54 גריידל נ' הורוביץ, פ"ד יא 57)"
29.בענייננו, אין ספק כי הסכם העקרונות כלל את התנאים העיקריים והחיוניים לביצוע העסקה, כגון שווי העסקה, אופן התשלום, מועד העברת הבעלות ואופן הסדרת החובות בין הצדדים (ראה סעיף 15 לעיל), והדבר יכול ללמד על כוונתם ליצור קשר חוזי מחייב ביניהם על ידי חתימתם על הסכם זה.
30.גם נוסחת הקשר שבה השתמשו הצדדים מובילה למסקנה דומה. ממה נפשך?
בסעיף 3 במבוא להסכם העקרונות נקבע כי אדמירל מוכרת לתובע או לחברה בשליטתו את הנכס "בתנאים ובעקרונות המפורטים להלן וחוזה מפורט שייערך –אם ייערך" (ההדגשה אינה במקור).
בסעיף 1 לאותו מבוא נקבע כי התובע מעוניין לרכוש מאדמירל את כל הזכויות החל מיום 1.11.2011 "בתנאים ובעקרונות המפורטים להלן וחוזה מפורט שייערך-אם ייערך" (ההדגשה אינה במקור).
בסעיף 7 נקבע כי "לא יאוחר מ- 15.10.2011 ייערך חוזה מפורט, ככל שנחוץ, בין הצדדים" (ההדגשה אינה במקור).
בסעיף 6 להסכם צוין כי "הסכם זה יחייב את אדמירל ואת ישראל צ'רבין כלפי עופר ו/או כלפי חברה שבבעלותו...".
עינינו הרואות כי הצדדים ראו בהסכם העקרונות כהסכם בעל תוקף מחייב (ראה סעיף 6 להסכם), וכי בניגוד לטענת הנתבעים, לא התנו את קיומו בחתימה על הסכם מפורט בהמשך הדרך. נהפוך הוא, נוסחת הקשר שבה השתמשו כאמור - "אם ייערך" ו"ככל שנחוץ" - מחזקת את הרושם כי הצדדים לא ראו בחתימה על הסכם מפורט כתנאי בל יעבור לקיום העסקה, ואף לא הביעו צורך ממשי בעריכתו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע כללו בהסכם את ההתניה המדברת על "חתימה על הסכם מפורט "אם ייערך" ו"ככל שנחוץ"? התובע הסביר בעדותו כי הרישום הנ"ל נעשה על פי דרישתו של מר צ'רבין משיקולי מס, קרי על מנת להשאיר לו פתח באשר לשיטת הדיווח שלו על העסקה לרשויות המס (על ידי ייחוד חלק מהתמורה כדמי ייעוץ) על פי יעוץ שקיבל בעניין (עמ' 22 ש' 16-9), ועדותו בעניין זה לא הופרכה.
31.גם התנהגות הצדדים לאחר החתימה על הסכם העקרונות מובילה למסקנה דומה, שכן מר צ'רבין אשר טען לכל אורך הדרך כי החתימה על הסכם מפורט בהמשך הדרך עמדה בבסיס ההסכמה בין הצדדים, וכי קיימות דרישות מהותיות אשר לא עוגנו בהסכם העקרונות, לא טרח לשלוח דרישה לתובע לחתום על הסכם מפורט כאמור, אף לא לאחר חלוף המועד הנקוב בהסכם העקרונות, וטענותיו כי הוא פנה אל התובע בדרישות לחתימה על הסכם מפורט, לא נתמכו בכל ראיה שהיא, וכשנשאל על כך בחקירתו הנגדית, לא ניתנה על ידו תשובות משכנעות בעניין.
32.יוצא אפוא שהן הלשון שבה השתמשו, והן התנהגותם לאחר החתימה על הסכם העקרונות, מלמדים על כי הצדדים ראו בהסכם העקרונות כבעל תוקף מחייב ללא קשר לחתימה על הסכם מפורט בהמשך הדרך או לא, ועל גמירות דעתם ליצירת קשר משפטי מחייב.
בע"א 8320/09 אלי אלחדד ואח' נ' מרדכי שמיר ואח' (פורסם בנבו, 29.03.11) נקבע כי:
"צדדים העורכים הסכם מוקדם בכתב ומסכימים במסגרתו לחתום על חוזה בשלב מאוחר יותר, מוחזקים כמי שלא ראו בהסכם המוקדם בסיס להתקשרות מחייבת. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה אם מוכח באופן ברור שכוונת הצדדים הייתה להתקשר באופן מחייב אף בלא לחתום על החוזה"
ואכן זהו המקרה שבפנינו, שכן למרות הכותרת שבה הוכתר המסמך "הסכם עקרונות להתקשרות", הוכח כי כוונת הצדדים היתה ליצור קשר מחייב אף בלא לחתום על חוזה מפורט כמצוין לעיל, ומשכך הנני קובעת כי הוכח בענייננו האלמנט של גמירות דעת הדרוש לשכלולו של הסכם העקרונות לכדי הסכם מחייב.
33.האם הסכם העקרונות מבטא הסכמה על הפרטים המהותיים והחיוניים לביצוע העסקה?
אין ספק כי הסכם העקרונות קבע את התניות המהותיות והחיוניות לביצוע העסקה כגון שווי העסקה, אופן התשלום, מועד העברת הבעלות ואופן הסדרת החובות בין הצדדים לרבות זכויות עובדים ועוד. הטענה בדבר חובת ההשתתפות בחלק מהוצאות העתקת הסניף למיקומו החדש, אינה תניה מהותית לקיום העסקה אלא היא מבטאת שיקול כלכלי, שסביר להניח כי הצדדים ראו מול עיניהם בעת החתימה על הסכם העקרונות. ודוק, הסכם העקרונות נחתם בעיצומו של תהליך ההעברה, והשתיקה שלו בעניין זה מבססת את ההנחה כי הצדדים לא ראו בחובה זו כחלק מיסודות העסקה שסוכמה ביניהם.
כאן המקום לציין כי עדותו של מר צ'רבין בכלל, ועדותו לעניין ההבנה שהתגבשה בין הצדדים אודות חובת התובע להשתתף בהוצאות הנ"ל בפרט, היתה עדות מגמתית ומחושבת במטרה להתנער מקיום ההסכם, ולא פעם התגלו בה סתירות פנימיות וחיצוניות כאחד.
34.לעניין הבטחונות - הוכח כאמור כי עניין הבטחונות לא עלה במעמד החתימה על הסכם העקרונות מחמת ידיעתו של מר צ'רבין אודות מצבו הכלכלי של התובע. עם זאת הוכח בהמשך כי עניין הבטוחה נידון בין הצדדים ואף נתגבשה לגביו הסכמה הדדית ונערך נספח להסכם העקרונות לשם הבטחת המצאת בטוחה כאמור (ראה סעיף 20 לעיל).
במצב דברים זה, ההסכמה הנ"ל, אף כי המאוחרת, הפכה להיות חלק בלתי נפרד מההסכם. יתרה מכך, הואיל ועסקינן בתנאי תשלום הנפרסים על פני תקופה ארוכה, יהא זה בלתי סביר להורות על אכיפת ההסכם ללא קביעת מנגנון לצורך הבטחת ביצועו. לא זו אף זו, אלא שאכיפת ההסכם במתכונתו הנוכחית, ללא הכללת מנגנון כאמור, תהא בלתי צודקת כאמור בסעיף 3 (4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן "חוק החוזים (תרופות)").
35.אי לכך, הנני קובעת כי הסכם העקרונות עונה על דרישת המסוימות בכפוף להמצאת בטוחה על ידי התובע להבטחת קיום התחייבויותיו על פי ההסכם, ולעניין טיב הבטוחה, הרי ניתן להשלים חסר זה על פי הנוהג המקובל בעסקאות מסוג זה.
36.לסיכום
המדובר בעסקה למכירת עסק שהתגבשה בין שני צדדים בהתבסס על שיקולים עסקיים מחושבים. העסקה עוגנה בהסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים. הסכם זה מכיל את התניות המהותיות והחיוניות לקיום העסקה, ומלמד על כוונת הצדדים ליצור באמצעותו קשר משפטי מחייב. על כן הוא מהווה הסכם מחייב לכל דבר ועניין.
הנתבעים חזרו בהם מההסכם הנ"ל ולא השלימו את עסקת המכירה, ואף הדירו את רגלו של התובע מהעסק. התנהגות זו מהווה הפרה של ההסכם המזכה את התובע בסעדים המוקנים לו על פי חוק החוזים (תרופות).
37.התובע עתר לאכיפת ההסכם ולחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים.
לעניין סעד האכיפה, הנני נעתרת לסעד זו ומורה על אכיפתו של הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים ביום 27.6.11, בכפוף להמצאת בטוחה על ידי התובע כמצוין לעיל. יחד עם זאת, הואיל ומימושו של סעד זה תלוי בהסכמתם של גורמים שלישיים (הנהלת הקיריון ורשת רולדין בעלת הזיכיון"), הנני קובעת כי סעד האכיפה יהא בר תוקף בכפוף לקבלת ההסכמה הנ"ל.
38.בסיכומיו עתר ב"כ התובע למנות כונס נכסים על ידי בית המשפט לצורך ביצוע הוראות פסק הדין.
כבר נפסק כי דרך המלך לביצוע פסק דין הינה נקיטת הליכים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. ראה בעניין זה רע"א 5222/04 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן (מפרק), פ"ד נ"ט(3) 481 [2005]), שבו נאמרו הדברים הבאים:
"דרך המלך לביצועו של פסק דין הינה נקיטת הליכים באמצעות מערכת הוצאה לפועל. עם זאת קיימים מקרים יוצאי דופן אשר לגביהם אין די באמצעים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל כדי להביא לביצועו של פסק הדין. באותם מקרים חריגים ונדירים, ישקול בית המשפט למנות כונס נכסים על נכסיו של החייב מכוח תקנה 338(א)(1) לתקנות"
בענייננו, לא שוכנעתי כי המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים המחייבים מינוי כונס נכסים על ידי בית המשפט, ובפני הצדדים פתוחה הדרך לפנות ללשכת הוצאה לפועל לשם אכיפת ביצועו של ההסכם, לרבות מינוי כונס נכסים במידת הצורך, לשם השלמת התהליכים הדרושים למימושו.
בנוסף, בספרו של בר-אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה 7, כרך ב', 2009, עמ' 943, נאמר:
"עצם הגשת הבקשה למינוי כונס נכסים לקראת סוף ההליך, אין בה טעם לפגם מכיוון שמינויו של כונס נכסים, כהוצאה לפועל מן היושר של פסק-דין, הינו סעד שנחיצותו וחיוניותו עולים על פני השטח לקראת סוף ההליך או עם מתן פסק-הדין. אולם, על בית המשפט לקיים דיון ענייני בשאלת מינויו של כונס נכסים לשם ביצוע פסק הדין, ואין לבצע המינוי רק על פי בקשה המוגשת לבית המשפט במסגרת סיכומים שבכתב, מבלי לקיים דיון בעתירה זו ומבלי לבחון את ההצדקה למינוי המבוקש בנסיבות העניין"
בענייננו, ברי הוא כי לא התקיים דיון במעמד הצדדים בעניין בקשת המינוי, וגם מסיבה זו, אין מקום להיעתר לסעד זה.
39.הסעדים הכספיים
בנוסף לסעד האכיפה, עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 8 להסכם העקרונות שזו לשונו:
"בגין הפרת הוראות הסכם זה ישלם הצד המפר לצד השני סכום מוסכם ומוערך מראש בסך של 200,000 ₪ ללא צורך בהוכחות הנזק ובלא לפגוע בזכות לפיצוי בגין הנזק הממשי שייגרם בגין הפרת הסכם זה"
משהוכח כאמור כי אדמירל הפרה את הסכם העקרונות, אז יש לחייבה בתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 200,000 ₪ מכח התחייבותה החוזית, וכן לחייב את מר צ'רבין בתשלום סכום זה, מכח ערבותו להתחייבות הנ"ל.
40.בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעים בגין הנזק שנגרם לו עקב אובדן הרווחים מהמועד שבו היה אמור לקבל את הבעלות בעסק ועד למועד הגשת התביעה.
אולם נזק זה לא הוכח על ידו, שכן התברר כי הוא חושב על פי הערכה, וללא כל חוות דעת כלכלית התומכת בהערכה זו.
41.סוף דבר
א.הנני מקבלת את התביעה ומורה על אכיפת הסכם העקרונות מיום 27.6.11 כאמור בסעיף 37 לעיל.
ב.הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ג.הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
