ת"א 23034-10-09 ד' נ' רשת מקדונלדס

מבוא

1. לפני תביעת התובעת ילידת 1991 בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 12.10.07 בשעה 16:00 לערך (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה במהלך עבודתה במסעדה הנמצאת ברחוב נחלת יצחק 17 בת"א (להלן: "המסעדה") שבבעלות רשת מקדונלדס (אלוניאל בע"מ) (להלן: "הנתבעת").

2. הנתבעת הינה חברה פרטית המפעילה רשת מסעדות לשיווק ומכירה של מזון מהיר ובכללם המסעדה.

3. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה שתי שיניה הקדמיות, 11 ו- 21 נשברו, וכן נפגעה שן 12, ועקב כך נדרשה ותידרש לטיפולי שיניים.

4. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת: תצהיריהם וחקירותיהם הנגדיות של התובעת ואביה מר יר' (להלן: "האב").

ראיות הנתבעת: תצהירו חקירתו הנגדית של מר נדב שיין, סמנכ"ל תפעול במסעדה (להלן: "הסמנכ"ל").

כן הובאו בפני חוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים בתחום רפואת השיניים, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש פרופ' הרברט יודס ותיעוד שהוגש ע"י הצדדים.

כמו כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה של באי כוח בעלי הדין.

שאלת החבות

5. לטענת התובעת, התאונה ארעה כאשר הלכה במסעדה בסיומו של יום העבודה כשהיא אוחזת דלי קטן מלא במים. לדבריה, הלכה בזהירות ובעת שהגיעה לאזור מכונת הטיגון החליקה קדימה, נפלה על פניה, הדלי נשמט ותוכנו נשפך על הרצפה. כתוצאה מהנפילה נחבטה התובעת בשיניה הקדמיות ושתיים מהן נשברו. (בהמשך אובחנה פגיעה בשן נוספת). התובעת שהייתה באותה עת כבת 16 התקשרה לאביה, אשר הגיע למסעדה והסיעה לביתם.

6. גרסת התובעת נתמכה בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה", שנחתם על ידה ואושר על ידי הנתבעת. בטופס נכתב כדלקמן בפרק "נסיבות אירוע הפגיעה": "בעת עבודתי במקדונלדס ובמהלך סגירת הסניף החלקתי ונפלתי על הרצפה בשל רטיבות בלתי נראית לעין וכתוצאה מכך נפגעתי בשיני הקדמיות".

7. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי רק לאחר התאונה הבחינה ברטיבות, שכן לדבריה הלכה תוך שהיא אוחזת בדלי בשתי ידיה, וכי הרטיבות נגרמה בשל "...ממרח של כל מיני דברים רטובים שהפכו לצבע שקוף. בגלל שאנו הולכים ממקום למקום במשמרת אז הדברים נמרחים ולא נשאר צבע אחיד, הרצפה היתה צהוב כהה שאתה לא רואה כל צבע קטן" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 8.7.14).

8. הנתבעת לא זימנה לעדות את מי מעובדי המסעדה שעבד באותה עת, לרבות מנהלת המסעדה. לא שוכנעתי כי נעשה מאמץ לאתרה ולזמנה לעדות.

9. לטענת הנתבעת, בהתאם להלכה הפסוקה, לרבות ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם פד"י ל"ח (1)72 (9.1.84), אין היא חבה באחריות כלפי התובעת. לטענת התובעת, בהתאם להלכה הפסוקה מוטלת על הנתבעת מלוא האחריות לאירוע התאונה ואין להטיל עליה רשלנות תורמת.

1. שוכנעתי מעדות התובעת, שנתמכה בטופס התביעה לדמי פגיעה בו פורטו נסיבות אירוע התאונה ואשר אושר גם על ידי הנתבעת, כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות על ידי התובעת. על הנתבעת היה לספק לתובעת מקום עבודה בטוח והיא הפרה מחויבות זו.

לא נסתרה טענת התובעת כי לא ניתן היה להבחין בנוזל בשל שקיפותו, ועל כן איני סבור כי יש להטיל עליה רשלנות תורמת לאירוע התאונה.

     שיעור הנזק

מבוא

1. עובר לתאונה סיימה התובעת טיפול אורתודנטי אצל רופא שיניים בקרית גת. מיד לאחר התאונה התקשרה התובעת לרופאה, דיווחה לו על פגיעתה בשיניה. על אף שמדובר היה ביום שישי, נאות הרופא להגיע למרפאתו על מנת לבודקה. הרופא ביצע טיפול מקיף והשלים בשחזור זמני את שתי שיניה הקדמיות.

בהמשך עברה התובעת טיפולי שיניים נוספים, לרבות טיפולי שורש שבמהלך אחד מהם נגרם נמק לאחד השורשים ובשל כך חלק מהשן הושחרה.

התביעה למל"ל

2. תביעת התובעת לדמי פגיעה הוגשה למל"ל ביום 3.6.09, למעלה משנה ומחצה ממועד התאונה. לאחר שלא נענו פניות המוסד לתובעת להמצאת תיעוד – נדחתה תביעתה ע"י המל"ל.

3. במהלך שמיעת הראיות בישיבת יום 8.7.14, התגלעו חלוקי דעות בין באי כוח בעלי הדין בכל הנוגע לתביעה שהוגשה למל"ל ולתשלומים שהתובעת היתה זכאית לקבל מהמל"ל אם בכלל, בגין טיפולי השיניים לו תביעתה הייתה מוכרת על ידי המל"ל.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים נקבע כי הצדדים יהיו רשאים להשלים ראיותיהם בעניין זה.

4. ביום 13.11.14 הגישה התובעת את אישור המל"ל מיום 6.11.14 לפיו הכיר המל"ל בפגיעה בשיניים 11 ו-21. המל"ל לא הכיר בפגיעה בשן 12.

מהות הפגיעה בשיניים

5. התובעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה ערוכה על ידי ד"ר אלעזר צלמון, מומחה לשיקום הפה. ד"ר צלמון העריך כי התובעת נדרשת לשיקום אסתטי של שיניה וטיפולי שיניים אצל מומחים לטיפולי שורש ולשיקום הפה. ד"ר צלמון העריך את עלות הטיפול המידי בסך כולל של 15,300 ₪ וכי בעתיד תידרש אחת ל-10 שנים להחלפת כתרים בעלות של  4,000 ₪ לכל כתר.

6. הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה ערוכה על ידי ד"ר אשר קליינשטרן אשר חלק על חוות דעתו של ד"ר צלמון בכל הנוגע לעלות הטיפול.

7. נוכח המחלוקת שבין המומחים מונה על ידי ביהמ"ש פרופ' הרברט יודס, מומחה לשיקום הפה. פרופ' יודס חלק בחוות דעתו מיום 19.8.11 על חוות דעתו של ד"ר קליינשטרן, והסכים עם תכנית הטיפול שפורטה בחוות דעתו של ד"ר צלמון, לרבות עלותה.

8. ביום 15.5.12 הגישה התובעת תוספת מיום 4.3.12 לחוות דעתו של ד"ר צלמון. ד"ר צלמון מצא כי בעקבות התאונה ספגה שן 12 טראומה בעטיה התפתח נמק שהתקדם בקצב איטי, ולכן רק בחלוף 3 שנים החלו להופיע התסמינים לנמק. לדעת ד"ר ברצלון, עקב כך נדרשים טיפול שורש, מבנה וכתר בעלות של 7,500 ₪ כאשר אחת ל-10 שנים יש להחליף את הכתר. הנתבעת לא הגישה חוות דעת משלימה ולא בקשה לזמנו לחקירה.

9. מחוות דעתו של פרופ' יודס הנני למד כי בוצעו לתובעת שני שחזורי שיניים קדמיות וטיפול שורש אחד.

האם התובעת יכולה וצריכה לקבל הטיפול במסגרת קופ"ח וע"ח המל"ל?

1. ביום 30.9.11 הגישה התובעת תע"צ מקופ"ח מאוחדת בדבר עלויות טיפולי השיניים במסגרת הקופה בה היא חברה כיום.

ביום 25.11.14 הגישה הנתבעת את תעריפי קופ"ח כללית בדבר עלויות טיפולי שיניים במסגרת קופ"ח בה היתה חברה התובעת במועד התאונה.

1. לטענת התובעת, על הנתבעת היה להוכיח כי היא זכאית לקבל מהמל"ל באמצעות קופ"ח כללית, החזר בגין טיפולי השיניים שבצעה בעבר בהתאם לתעריף קופ"ח כללית, וכי נטל זה לא הורם על ידה. באשר לטיפולים העתידיים – לטענת התובעת, פרופ' יודס המליץ כי יבוצעו על ידי מומחה לשיקום הפה ומשהנתבעת לא הוכיחה כי ניתן לבצע טיפולים אלו בקופ"ח, ולחילופין מה עלות הטיפול בקופ"ח באמצעות רופא מומחה – עליה לשאת בעלות הטיפול.

2. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות הדין, על התובעת לפעול להקטנת נזקיה ולמצות את הטיפול במסגרת קופ"ח. על התובעת ולא על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי טיפול זה לא יכול להתבצע על ידי רופאי קופ"ח.

3. משהתאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, על התובעת לקבל את הטיפול במסגרת קופ"ח, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968. חזקה כי יינתן לתובעת במסגרת קופ"ח הטיפול המיטבי, לרבות טיפול על ידי מומחה לשיקום הפה. בנסיבות אלו הנתבעת אינה חבה בפיצוי התובעת בגין טיפולי השיניים לעתיד בשיניים 11,21.

מששן 12 לא הוכרה ע"י המל"ל כשן שנפגעה בתאונה- על הנתבעת לשאת בעלות הוצאות הטיפול בגינה.

עלות הטיפול

4. התובעת המתגוררת בתל-אביב נדרשה לטיפול רפואי שבוצע על ידי רופאה בקרית גת. כן טופלה התובעת על ידי ד"ר צלמון. התובעת הגישה קבלה מיום 7.7.10 שהוצאה על ידי ד"ר קליכמן בגין "טיפולים" בשיניים 11, 21.

5. משהפגיעה בשיניים 11, 21 הוכרה על ידי המל"ל, זכאית התובעת להחזר מהמל"ל באמצעות קופ"ח כללית בגין הטיפולים שבצעה בעבר בשיניים אלו. הוצאות התובעת עפ"י התיעוד שהוגש מסתכמות בסך כולל של 2,000 ₪. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.7.10 בסך של 289 ₪ וסה"כ 2,289 ₪.

התובעת זכאית להחזר מהמל"ל בסך של 1,888 ₪ ועל כן על הנתבעת לפצותה בגין ההפרש בסך של 401 ₪. 

6. משהפגיעה בשן 12 לא הוכרה על ידי המל"ל – על הנתבעת לשאת בעלות הטיפול בשן זו.

7. התובעת הגישה שתי קבלות זמניות שהוצאו על ידי ד"ר צלמון, האחת מיום 18.12.11 על סך 1,800 ₪, והשנייה מיום 25.12.11 על סך 4,280 ₪ וכן קבלה מיום 14.12.11 ע"ס של 5,000 ₪. בקבלות לא צוין בגין מה הוצאו, אולם לאור ההערה בקבלות הזמניות בדבר מועד "התור הבא" יש להניח כי עסקינן בהוצאה בגין הטיפול הרפואי. 

כאמור, התובעת נמנעה מלפרט בגין מה שולם הסך של 11,080 ₪ הנ"ל לד"ר ברצלון. ברם, מהתוספת לחוות דעתו ניתן להסיק כי ההוצאה נגרמה בגין הטיפול בשן 12. נראה כי התובעת שלמה לד"ר ברצלון סך כולל של 11,080 ₪. לסכומים ששולמו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסך של 765 ₪ וסה"כ 11,845 ₪. (מאחר ויכול והסך של 5,000 ₪ שולם בגין חוו"ד רפואית ולא בגין טיפול- מותנה החזר עלות חוות הדעת בהמצאת קבלה על התשלום).

8. לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי התובעת בצעה את הטיפול בשן 12, לרבות מבנה וכתר לפני כ- 3 שנים בהיותה כבת 20. התובעת הינה כיום כבת 23 והיא צפויה לבצע 4 החלפות נוספות של כתרים שהראשונה שבהן בעוד 7 שנים בהגיעה לגיל 30. סה"כ ההוצאה לאחר היוון כפול מסתכמת בסך של 8,808 ₪. סה"כ ההוצאה בגין שן 12- 20,653 ש"ח.

נזק לא ממוני

9. כאמור, שתי שיניה הקדמיות של התובעת 11, 12 נשברו, שן נוספת נפגעה ומצריכה המשך טיפול. התובעת הייתה נערה צעירה במועד התאונה ומספר חודשים קודם לכן סיימה טיפול אורתודנטי. היא נדרשה לטיפול ותידרש לטיפול חוזר במהלך כל חייה, אחת ל-10 שנים. בנסיבות אלו מצאתי לפסוק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני פיצוי בסך של 30,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.

הוצאות נסיעה לטיפול רפואי והפסד שכר בגין הצורך בקבלת הטיפול

1. מצאתי לפסוק לתובעת ברכיב זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 5,000 ₪.

סיכום

1. להלן סיכום נזקי התובעת:

הוצאות בגין טיפולי שיניים 21, 11        -           401     ₪

הוצאות בגין טיפולים בשן 12                -           20,653 ₪

נזק לא ממוני                                        -           30,000 ₪

הוצאות נסיעה והפסד שכר                  ­-            5,000   ₪

סה"כ                                                   -          55,054 ₪

סוף דבר

2. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 55,054 ₪ בתוספת  שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% ואגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד. כן תישא הנתבעת בהוצאות בגין מחצית חוות דעת פרופ' יונס וחוות דעתו של ד"ר ברצלון בכפוף להמצאת קבלה על התשלום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה.

איני סבור כי במקרה דנן יש לסטות מהנהוג ולפסוק לתובעת שכ"ט בשיעור של 25% בתוספת מע"מ כפי שהוסכם בין התובעת לבא כוחה.

ניתן היום,  ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.