1.תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת, אשר במהלך בירורה צומצמו המחלוקות לשאלת חלוקת האחריות הנזיקית בין הנתבעים 1 ו- 3, ולסוגיות של התחייבות חוזית וכיסוי ביטוחי שהועלו במסגרת הודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 3 כנגד הנתבעים 1-2.
2.התובעת, ילידת 1961, עבדה כפועלת ניקיון בשירות הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת"). ביום 15.8.08 נחבלה התובעת במהלך ביצוע עבודות ניקיון בבית ספר הנמצא בבעלות הנתבעת 3, מועצה מקומית שוהם (להלן – "המועצה"). התאונה אירעה עת ביקשה התובעת לנקות את החלק החיצוני של חלון באחת הכיתות בבית הספר. לשם כך עמדה התובעת על סורגים הנמצאים בצדו החיצוני של החלון, שצורתם כמעין פירמידה. בעודה עומדת באופן המתואר התנתק אחד הסורגים ממקומו, והתובעת נפלה ארצה מגובה של כשני מטרים. כתוצאה מכך נחבלה התובעת באזורים שונים בגופה, ונגרמו לה שברים במספר צלעות בבית החזה.
3.התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, כנגד הנתבעת 2 (להלן – "הראל"), מי שביטחה את חבות הנתבעת, וכנגד המועצה. האחרונה שלחה הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת ונגד הראל. בהודעה לצד שלישי טענה המועצה שהנתבעת נטלה על עצמה, במסגרת מערכת היחסים החוזיים ביניהן, אחריות מלאה לכל אירוע מהסוג נשוא התביעה. כנגד הראל טענה המועצה, שהראל ביטחה את חבותה כלפי התובעת (ככל שחבות כזאת קיימת).
4.הצדדים נחלקו ביניהם בכל החזיתות, ומשכך נקבע התיק לשמיעת ראיות. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה, וכן שני תצהירים נוספים, האחד של בעלה והשני של חברתה לעבודה. המועצה לא הגישה תצהירים, אך הגישה מסמכים שונים, לרבות הסכם שנכרת בינה לבין הנתבעת, וכן אישור קיום ביטוחים שהוצא ע"י הראל. הנתבעת והראל לא הגישו מסמכים (להוציא רשימת ביטוח, שהוצגה במהלך סיכומי טענותיהן בעל פה).
5.בפתח ישיבת ההוכחות מיום 30.11.14 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה התובעת תפוצה בסכום של 23,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והחזר אגרה, כאשר ביהמ"ש יכריע בטענת התובעת להשבת חלקה בשכר המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. ביחס לשאר הסוגיות שעל הפרק, הוסכם שביהמ"ש יכריע בהן בפסק דין מנומק, על סמך המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, וללא צורך בחקירת עדים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בישיבה הנ"ל.
טענות הצדדים
6.לטענת הנתבעת והראל, האירוע התרחש בשל ליקוי בסורגים של החלון, דבר שרובץ לפתחה של המועצה, מי שאחראית על תחזוקת בית הספר. עוד נטען שהתובעת וחברותיה לעבודה קיבלו הוראות עבודה מאב הבית של בית הספר, שהועסק ע"י המועצה. לטענת הנתבעת והראל, יש להטיל את מירב האחריות הנזיקית על המועצה. באשר לטענת המועצה במישור החוזי, נטען שההסכם לא הוגש באמצעות עד, כך שאין ראיה באשר לכוונת הצדדים ביחס לאמור בהסכם. הנתבעת והראל הפנו לכך שבסעיף 4.1 להסכם, בו נטלה הנתבעת אחריות בגין נזקים בקשר לעבודות הניקיון, לא צויין שהנתבעת נוטלת אחריות ביחס לנזק לעובדים. ביחס לטענה בעניין כיסוי חבותה של המועצה במסגרת ביטוח שהוצא ע"י הראל, צויין שהטענה נסמכת על אישור קיום ביטוחים, אשר לא ברור מה הקשר בינו לבין המועצה. הנתבעת והראל הפנו לפוליסת ביטוח חבות מעבידים שהוצאה ע"י הראל לנתבעת, ואשר אינה כוללת את המועצה כמבוטחת. הנתבעת והראל ביקשו בכל מקרה להימנע מחיובן בהוצאות לטובת המועצה.
7.לטענת המועצה, אין להטיל עליה אחריות נזיקית לאירוע נשוא התביעה. לשיטתה, מדובר באירוע שנגרם עקב התרשלות הנתבעת, אשר לא פיקחה על התובעת, לא הדריכה אותה כראוי, ולא סיפקה לה אמצעים סבירים לביצוע העבודה, והכל כפי שמפורט בתצהירים מטעם התובעת. המועצה הכחישה את הטענה לפיה מי שפיקח על עבודת התובעת היה אב הבית שהועסק ע"י המועצה, וציינה כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחת הטענה. עוד נטען כי לא הוכח שהיה ליקוי או פגם בסורג החלון, אשר בכל מקרה אינו מיועד לכך שעובד ניקיון יעמוד עליו. לחלופין טענה המועצה, כי ככל שתוטל עליה אחריות נזיקית, הרי שהנתבעת נטלה על עצמה התחייבות חוזית לשאת בכל חבות כלפי אדם שנפגע כתוצאה מביצוע עבודות הניקיון. באשר להראל נטען, כי היא כיסתה חבות נזיקית של המועצה במסגרת הפוליסה שהוציאה לנתבעת, וזאת בהתאם לאישור קיום ביטוחים שהוציאה הראל. המועצה ביקשה בכל מקרה לחייב את הנתבעת והראל בהוצאותיה בגין ניהול ההליך, שכן לשיטתה הראל היתה צריכה לספק לה ייצוג משפטי נוכח הכיסוי הביטוחי שניתן למועצה.
דיון והכרעה
8.לאחר שבחנתי את תצהירי התובעת ואת המסמכים שהוגשו לביהמ"ש, הגעתי למסקנה כי האחריות הנזיקית להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבעת, ואילו אחריותה הנזיקית של המועצה כלל לא הוכחה.
9.הנתבעת היתה במועד האירוע מעסיקתה של התובעת, ובתור שכזאת הוטלו עליה חובות שונות, לרבות הדרכה ופיקוח, הנהגת שיטת עבודה בטוחה, אספקת כלים מתאימים לביצוע העבודה, וחובות נוספות אשר עוגנו זה מכבר בפסיקה ענפה. חומר הראיות מוכיח שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעת. הדבר התבטא בכך שניקוי החלון באופן שתואר ע"י התובעת נעשה בשיטת עבודה לא בטוחה ואף מסוכנת, אשר הביאה את התובעת לעמוד על סורגים חיצוניים של חלון, בגובה של שני מטר מעל הקרקע. מדובר בשיטה החושפת את העובד לסיכונים בלתי סבירים. התובעת מסרה בתצהיר כי הנתבעת לא הדריכה אותה ביחס לאופן שיש לנקות את צידו החיצוני של החלון, ואף לא פיקחה על אופן ביצוע העבודה, דברים שאף עולים מתצהיר חברתה לעבודה. הפרות אלה של חובת הזהירות (קרי – התרשלות הנתבעת), גרמו להתחרשות התאונה. הנהגת שיטת עבודה בטוחה, הדרכה ופיקוח נאותים מצד הנתבעת, היו יכולים למנוע את התרחשות התאונה. המסקנה היא שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת, באופן שגרם להתרחשות התאונה נשוא התביעה.
10.המועצה הינה הבעלים והמחזיקה של מבנה בית הספר בו אירעה התאונה. המועצה הזמינה את הנתבעת לבצע את עבודות הניקיון של בית הספר במסגרת הסכם שנתחם בין השתיים ביום 30.3.06. לטענת הנתבעת, אחריות המועצה מתבטאת בכך שסורגי החלון לא היו תקינים, דבר המטיל עליה אחריות בתור מי שמחזיקה במקרקעין. בנוסף, הנתבעת טענה שהתובעת פעלה לפי הוראות והוראות אב הבית של ביה"ס, שהועסק ע"י המועצה.
11.גם בהנחה שסורגי החלון לא היו תקינים, הדבר כשלעצמו אינו מטיל אחריות על המועצה. אף אם נניח שהתנתקות הסורג ממקומו נבעה מהתרשלות המועצה באחזקה תקינה של מבנה בית הספר, לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין התרשלות זו לבין פגיעת התובעת. בעל מקרקעין המזמין קבלן לביצוע עבודות ניקיון במקרקעין המוחזקים על ידו, אינו צריך לצפות שעובד של הקבלן יעשה שימוש בסורגי חלון כפלטפורמה עליה יעמוד העובד לצורך ניקוי החלק החיצוני של החלון. כידוע, אחד המבחנים המהותיים לקביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי הוא מבחן הצפיות הסבירה, ומבחן זה אינו מתקיים במקרה דנן. על המועצה הוטלה אמנם חובת הזהירות כבעלים ומחזיק במקרקעין, אולם ככל שחובת זהירות זו הופרה במקרה דנן, לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת זהירות זו לבין האירוע נשוא התביעה.
12.טענתה הנוספת של הנתבעת היתה שהתובעת וחברותיה לעבודה פעלו בהתאם להוראות אב הבית של ביה"ס, שהועסק ע"י המועצה. אלא שטענה זו כלל לא הוכחה, והיא אינה עולה מתצהירי התובעת וחברתה לעבודה. זאת ועוד; לא הוכח שהמועצה התערבה בפועל במתן הוראות כלשהן לנתבעת או לעובדיה, ובאופן ספציפי לא הוכח כי למועצה היתה מעורבות או ידיעה כלשהי אודות שיטת העבודה המסוכנת בה נקטה התובעת במועד נפילתה. להבדיל מהנתבעת, אשר בתור מעבידתה של התובעת היתה צריכה להדריך את התובעת ולדאוג מראש שהיא לא תנקוט בשיטה המסוכנת לניקוי החלון בה היא נקטה במועד האירוע, על המועצה, שאינה מעבידתה של התובעת, אלא שכרה את הנתבעת כקבלן עצמאי, לא הוטלה החובה להדריך מראש את התובעת כיצד לבצע את עבודתה, ולא הוטלה עליה החובה לוודא שהתובעת לא תנקוט בשיטת עבודה מסוכנת לצורך ניקוי החלון. ככל שהיה מוכח שהמועצה התערבה בפועל בקביעת אופן ביצוע עבודות הניקיון ואופן ניקוי החלון, או שהיא ידעה שהתובעת נוקטת בשיטת ניקוין זו, כי אז ייתכן שניתן היה להטיל עליה אחריות נזיקית, אך כאמור הדבר כלל לא הוכח. התובעת אמנם טענה בתצהירה שהמועצה לא הדריכה אותה ולא פיקחה עליה, אלא שגם אם הדברים נכונים, אין בכך כדי להטיל אחריות על המועצה, אשר להבדיל מהנתבעת, לא היתה חייבת להדריך את התובעת או לדאוג לכך שהיא תנקוט בשיטת עבודה בטוחה.
13.סיכומם של דברים, אחריותה הנזיקית של המועצה כלל לא הוכחה, ולפיכך מן הדין להורות על דחיית התביעה נגדה.
14.מעבר לנדרש אציין, כי גם לו הייתי מוצא בסיס להטלת אחריות נזיקית כלשהי על המועצה, הרי שהמועצה היתה זכאית לשיפוי מלא מאת הנתבעת ומאת הראל בגין כל סכום בו היתה מחוייבת לשלם לתובעת. הואיל והדברים נאמרים מעבר לנדרש לא ארחיב את הדיבור על כך, ואסתפק בהצגת הדברים על קצה המזלג.
המועצה היתה זכאית לשיפוי מלא מאת הנתבעת ביחס לכל סכום בו היתה מחוייבת כלפי התובעת. לשון ההסכם בהקשר זה (בעיקר סעיפים 4.1, 4.2 ו- 4.4 להסכם) מקנה למועצה באופן ברור זכות שיפוי כאמור. הנתבעת נטלה על עצמה התחייבות חוזית לשאת בכל נזק, לרבות נזק גוף, שייגרם לכל אדם, לרבות עובד שלה, בקשר לביצוע עבודות הניקיון. יתרה מכך, הנתבעת התחייבה לפצות ולשפות את המועצה בגין כל נזק שייגרם למועצה עקב תביעה שתוגש נגדה ביחס לנזק שנגרם למאן דהוא כתוצאה מביצוע עבודות הניקיון, כאשר כוונת הדברים היא שככל שתחוייב המועצה בפיצויי למאן דהוא, תהא אשר תהא העילה, בגין נזק גוף שייגרם בקשר עם ביצוע עבודות הניקיון, תשפה הנתבעת את המועצה בגין כך.
ביחס להראל הוכח מהמסמכים שהונחו בפניי, כי חבותה הנזיקית של המועצה כוסתה במסגרת פוליסת ביטוח שהוצאה ע"י הראל עבור הנתבעת. הדבר עולה ממסמך הנושא את הכותרת "אישור על קיום ביטוחים" שהוצא ע"י הראל ביום 26.2.08 (הוגש ע"י המועצה). אישור זה מתייחס בצורה מפורשת לעבודות ניקיון במוסדות חינוך, ומציין כי הרשויות המזמינות (לרבות המועצה במקרה שלנו), מבוטחות במסגרת פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, שהינה הפוליסה הרלוונטית ביחס לחבות המועצה כלפי התובעת. באישור הנ"ל אף מצויין שהוא מתייחס גם לפוליסת חבות מעבידים, והעובדה שהראל הציגה בישיבה מיום 30.11.14 רשימת פוליסת ביטוח חבות מעבידים הנושאת מספר זהה למספר פוליסת חבות מעבידים המופיע באישור לקיום ביטוחים, מוכיחה שהראל אכן הוציאה בפועל את שתי הפוליסות הנזכרות באישור לקיום ביטוחים, לרבות פוליסת אחריות כלפי צד שלישי. אי הצגת הפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי, שהוצאה ע"י הראל לנתבעת, ואשר מוזכרת באישור לקיום ביטוחים, אומרת דרשני ופועלת לרעת הראל. בנסיבות אלה נוצרה חזקה שלא נסתרה, ולפיה פוליסת אחריות כלפי צד שלישי שהוציאה הראל עבור הנתבעת, מכסה גם את חבות המועצה כלפי צדדים שלישיים. מכאן ברור שחבותה הנזיקית של המועצה כלפי הנתבעת מכוסה במסגרת פוליסה שהוצאה ע"י הראל.
15.לבסוף אתייחס לטענת התובעת בעניין השבת חלקה בשכר טרחת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש.
לאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות מטעם התובעת ומטעם הנתבעים, מונה מומחה מטעם ביהמ"שבתחום האורתופדי. חלקה של התובעת בשכרו של מומחה זה עמד על של 1,770 ₪, והתובעת ביקשה לקבל בחזרה סכום זה. לטענת הנתבעים, התובעת אינה זכאית להשבת הסכום האמור, מאחר והמומחה מטעם ביהמ"ש צייד, בסופו של יום, בעמדת המומחה מטעמם, וקבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה.
סבורני שהתובעת זכאית להשבת הסכום האמור. מדובר בהוצאה שהוציאה התובעת לצורך ניהול ההליך, כאשר בסופו של יום תביעתה התקבלה. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע אמנם בחוות דעתו כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום מומחיותו, אך הוא המליץ על מינוי מומחה בתחום נוסף, נוכח תלונות התובעת על בעיות באזור החזה, ובשאלות הבהרה אישר כי לתובעת היו נכויות זמניות בתחום מומחיות, וזאת כתוצאה מהתאונה. כך או אחרת, אין המדובר במצב בו טענת התובעת לקיומה של נכות היתה מופרכת על פניה, באופן שהיה מצדיק שהיא תישא בחלק ששולם על ידה למומחה מטעם בימה"ש.
סוף דבר
16.לאור האמור אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 2, ומחייבן לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סכום כולל של 30,205 ₪ (שלושים אלף ומאתיים וחמישה ₪). סכום זה מורכב מפיצוי בסך 23,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% ומע"מ (כפי שהוסכם ע"י הצדדים), החזר אגרה בסך 686 ₪, והחזר חלקה של התובעת בשכר המומחה (1,770 ₪).
התביעה כנגד הנתבעת 3 (המועצה) נדחית, וכפועל יוצא נדחית ההודעה לצד שלישי.
17.לא אסיים בטרם אתייחס לטענת המועצה לחיוב הנתבעות בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לשיטת המועצה, הואיל והיא היתה מכוסה במסגרת הפוליסה של הראל, ולאור ההסכם עם הנתבעת, הרי מן הדין לחייב את הנתבעת ואת הראל בהוצאות המשפט שנגרמו למועצה, וכן בשכר טרחת עו"ד. המועצה הגישה במסגרת סיכומיה אישור בדבר הוצאות משפט ששלומו בפועל במסגרת הליך זה. אלא שמהאישור הנ"ל (אשר הוצג ללא התנגדות מצד הנתבעות 1-2; לא סומן בעת הגשתו; ולצורכי נוחיות מסומן כעת במ/1), לא עולה שהמועצה היא זו שנשאה בהוצאות המשפט להלן היא טוענת. מדובר באישור של מגדל חברה לביטוח בע"מ, וממנו לא ניתן ללמוד שהמועצה נשאה מכיסה בהוצאות משפט כלשהן. משלא הוכיחה המועצה שהיא נשאה בהוצאות משפט בגינן היא ביקשה החזר, טענתה בנדון נדחית. יחד עם זאת, בנסיבות העניין מן הדין לפסוק לטובת המועצה שכר טרחת עו"ד, בו ישאו הנתבעת 1 ו- 2. במסגרת ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים בפתח ישיבת ההוכחות, התובעת אינה אמורה לשאת בהוצאות כלשהן לטובת מי מהנתבעות, והמועצה אף לא ביקשה לעשות כן. לאור העובדה שמצאתי כי האחריות הנזיקית מוטלת על הנתבעת, ולאור העובדה שהמועצה נאלצה לשלוח הודעה לצד שלישי אשר היתה, בסופו של דבר, מוצדקת, ואשר נדחתה רק כפועל יוצא מדחיית התביעה נגד המועצה, אני מחייב את הנתבעות 1- 2 לשלם לנתבעת מס' 3 (המועצה), שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.
18.בנסיבות העניין, לאור העובדה שלא נשמעות ראיות בהודעה לצד שלישי, והצדדים הסכימו על מתווה שחסך זמן שיפוטי, אני מוצא לנכון לפטור את הצדדים מתשלום יתרת אגרה בהודעה לצד שלישי.
19.המזכירות תמציא לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
