עמ"ח 42050-04-12 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

1. מונח לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 25/3/12 בה נדחתה בקשת המערער להכיר בו כמי שהיה ידוע בציבור של פלונית ז"ל (להלן: "המנוחה") לצורך קבלת זכויות ותגמולים על פי חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים:

1. לטענת המערער, יליד 1971, הוא והמנוחה, ילידת 1975, הכירו בחודש דצמבר 2009, לאחר שעלה ארצה מפינלנד, לשם היגרה משפחתו בתקופת ילדותו. לטענתו, כבר בתחילת הקשר זיהו השניים כי המדובר בקשר עמוק ומשמעותי וכבר בראשיתו, המערער שהתגורר אותה עת ב*****, נהג ללון מספר לילות בשבוע בדירתה השכורה של המנוחה בראשון לציון.

לאחר כארבעה חודשי זוגיות, עברו השניים להתגורר יחדיו בדירה שכורה בעיר *****, בה התגוררו עד לפטירתה הטראגית של המנוחה באסון הכרמל ביום 2/12/2010. לטענת המערער, הוא והמנוחה חתמו יחדיו על הסכם השכירות ואף שילמו במשותף את דמי השכירות.  עוד טוען המערער כי מאז שעברו להתגורר במשותף, ניהלו הוא והמנוחה משק בית משותף על כל המשתמע מכך, תוך שהם משלמים חלק מהוצאותיהם המשותפות באמצעות כרטיס אשראי מחשבונו של המערער וחלקן באמצעות כרטיס האשראי או הוראות קבע מחשבונה של המנוחה.

עוד טוען המערער כי המנוחה היא זו שעשתה שימוש ברכב שהועבר למערער על ידי מעבידו מאחר והמערער יכול היה להגיע לעבודתו כשהוא רכוב על אופניים עד שבשנת 2010 רכשו המערער והמנוחה יחדיו רכב משפחתי אשר נרשם על שמה של המנוחה אך היה בשימוש שני בני הזוג ושמות שניהם הופיעו בתעודת הביטוח של הרכב.

בנוסף, טוען המערער כי לאורך כל התקופה, הוא והמנוחה הוזמנו לאירועים משפחתיים ואף לארוחות מסורתיות בבית הוריה של המנוחה, בילו וטיילו יחדיו ואף ציינו אחד את השנייה כמוטבים בפוליסות ביטוח וקרנות נאמנות שהתנהלו על שמם.

לסיכומו של דבר, טוען המערער כי הוא והמנוחה ניהלו חיי בני זוג לכל דבר ועניין, למעט התיעוד הרשמי של הנישואין שהיעדרו נבע מטעמים טכניים בלבד , שכן בשל היות המערער לא יהודי, נבצר מבני הזוג להינשא כדמו"י. עם זאת, תכננו בני הזוג לקיים את טקס הנישואין בפינלנד ולשם כך המנוחה אף הגישה בקשה לחופשה מקורס קצינים של שירות בתי הסהר בו נטלה חלק. בקשתה זו נדחתה ועל כן נדחה טקס הנישואין עד לאחר סיום הקורס. לא זו אף זו, לטענת המערער, ביום 29/10/10 הוא רכש שתי טבעות נישואין וכן טבעת אירוסין עבור המנוחה, ההודעה על הטקס הצפוי נמסרה למשפחות והוא והמנוחה המתינו אך ורק, כאמור, לסיום הקורס על מנת להסדיר רשמית את נישואיהם.

בטרם סיום הקורס, ביום 2/10/10, נספתה המנוחה במהלך אסון הכרמל.

לטענת המערער, בעקבות הבשורה על מות המנוחה, התערער מצבו הנפשי והפיזי וביום הלוויה הוא הובהל לביה"ח , כשהוא סובל מהיפרוונטילציה, רעד בגוף ואובדן תחושה בידיו וכך נבצר ממנו ללוות את המנוחה בדרכה האחרונה.  במהלך ימי השבעה שהה המערער בבית הורי המנוחה עם כל בני המשפחה אך לאחר השבעה ובשל מצבו הנפשי המעורער, טס לפינלנד על מנת להיות עם משפחתו, שם אף קיבל, לטענתו, טיפול פסיכיאטרי. כעבור כחצי שנה שב המערער ארצה, לאחר שחפציה של המנוחה נאספו על-ידי משפחתה מדירתם המשותפת והסכם השכירות בוטל על-ידי אביה של המנוחה.

1. לטענת המשיב, המערער לא היה ידוע בציבור כבעלה של המנוחה וכי ניתן לראות את יחסיהם לכל היותר כיחסים חבריים הנעדרים המאפיינים הקיימים ביחסים שני זוג אשר חיים יחדיו כבעל ואישה, לרבות מגורים משותפים משך תקופה ממושכת, ניהול חשבון בנק משותף ועוד. עוד טוען המשיב כי המערער התגורר עם המנוחה לפני מותה תקופה קצרה בלבד כאשר היא זו ששילמה את שכה"ד וכל אחד ניהל חשבון בנק נפרד.

לא זו אף זו, טוען המשיב כי אף מהתנהלות המערער לאחר מות המנוחה ניתן ללמוד כי לא ראה את מערכת היחסים ביניהם כמערכת יחסים של ידועים בציבור כבעל ואישה. כך, מפנה ב"כ המשיב לעזיבת המערער לחו"ל מיד עם תום השבעה, מבלי להסדיר את ענייניהם המשותפים של בני הזוג, לרבות תשלום חובותיה הכספיים של המנוחה, התעלמות מהסכם השכירות עליו היו חתומים ואי נטילת חלק באירוע ההנצחה למיניהם.

דיון והכרעה:

1. סעיף 1 לחוק הנכים קובע כדלקמן:

"בן משפחה" של חייל שנספה במערכה פירושו

(א)   מי שהיתה אשתו של הנספה ביום מותו ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו היתה ידועה בציבור כאשתו – כל עוד לא נישאה לאחר..."

אי לכך, על המערער הטוען להכרה לעמוד בשני תנאים מצטברים: מגורים משותפים עם הנספה לפני מותה והיותו ביום מותה "ידוע בציבור כבעלה".

התנאי הראשון - מגורים משותפים:

1. המערער הצהיר בתצהירו כי הוא והמנוחה עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה בעיר ***** לאחר מספר חודשי היכרות וחזר על כך בעדותו לפני הועדה (עמ' 103 ש' 18 לפרוטוקול) . לא זו אף זו, המערער צירף לראיותיו עותק מהסכם השכירות הערוך ע"ש שני בני הזוג.

1. עדותו זו נתמכה בעדות מר פריאל, משכיר הדירה, אשר העיד לפני הועדה כי הדירה הושכרה למערער ולמנוחה לצורך מגורים משותפים ואף מומנה על-ידי שניהם בצוותא חדא (עמ' 8 לפרוטוקול חקירתו).

1. העדה גב' ש', שכנתם של המערער והמנוחה ב*****, העידה לפני הועדה כי המערער והמנוחה התגוררו יחדיו בדירה וכי קיימה עמם יחסי שכנות רגילים, לרבות ביקוריה בדירתם המשותפת (עמ' 12 לפרוטוקול).

1. גב' ד', חברתה הוותיקה של המנוחה, העידה אף היא לפני הועדה כי המערער והמנוחה התגוררו יחדיו בשכירות בעיר ***** וכי הוזמנה לבקרם בדירתם המשותפת – ביקור שלא יצא לפועל (עמ' 26 ש' 4). אף חברותיה הנוספות של המנוחה שהובאו להעיד לפני הועדה, גב' ד', גב' מ', גב' ב' וגב' ר' (עמ' 57 ש' 13 ), העידו כי המנוחה והמערער התגוררו יחדיו בדירה שכורה בעיר *****.

1. למעשה, לא נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בעניין המגורים המשותפים של המערער והמנוחה  ועיקר החיצים הופנו כלפי משך התקופה, שהייתה קצרה יחסית (ולא הסתיימה בעוונותיהם של המערער והמנוחה) . עניין זה ידון בהרחבה בהמשך. מכל מקום, לאור הראיות שהובאו לפני הועדה והעדויות שנשמעו , מקובל על הועדה כי המערער עומד בתנאי הראשון של החוק – המגורים המשותפים עם המנוחה לפני שנספתה.

התנאי שני – היות המבקש "ידוע בציבור" כבעל המנוחה:

1. הכללים לבחינת היות בני הזוג "ידועים בציבור" הותוו בשורה ארוכה של פסקי הדין מערכאות שונות אשר קבעו כי לתנאי כאמור, שני יסודות: חיי אישות וניהול משק בית משותף.

לעניין זה ראו, בין היתר בע"א 621/69 נסים נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617, 619):

"יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו ... היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים..."

1. המבחן הוא מבחן של תפישתם הסובייקטיבית של בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם ואין כל נפקות לאופן שבו תופש אותה הציבור (ראו, למשל, ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2) 690, 694, ע"א 4305/91 שדה נ' קרבוס (פורסם במאגרים) ועוד).

1. נטל ההוכחה כי בני הזוג הינם "ידועים בציבור" מוטל על הטוען לכך ואין המדובר בנטל פשוט. ההלכה היא כי בית המשפט יסיק את מסקנתו בכל מקרה ומקרה, לפי בחינה פרטנית של הראיות באספקלריה של מבחני יחסי האישות ומשק הבית המשותף  מתוך הדגשה כי:

"אין לחפש, על-כן, ואין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים לדיבור המופיע "החיים חיי משפחה", בסעיף 55, ולדיבור "משק בית משותף" באותו סעיף. כל מקרה ראוי לו שייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם..." (ע"א 79/83 לעיל).

1. המערער הצהיר והעיד לפני הועדה כי בינו לבין המנוחה שררו יחסי אהבה וכי הייתה האדם הקרוב אליו ביותר (עמ' 92 ש' 29).

עוד הצהיר והעיד כי השניים חיו כמו זוג נשוי לכל דבר, נהגו לפקוד יחדיו אירועים משפחתיים (עמ' 66 לפרוטוקול) ולאחר שהתארסו אף התארחו בשבתות וחגים בבית הורי המנוחה (עמ' 73 ש' 20).

בנוסף, הצהיר והעיד כי השתתפו יחדיו בהוצאות הבית (עמ' 88 ש' 3) על אף שלא היה להם חשבון בנק משותף (עמ' 88 ש' 18), שילמו במשותף את דמי השכירות (עמ' 72 ש' 4), רכשו יחד פרטי ריהוט לבית (עמ' 82 ש' 19) ואף ציינו אחד את השנייה כמוטבים בפוליסות ביטוח (עמ' 67).

עוד העיד המערער כי היה במצב נפשי קשה ביותר לאחר מות המנוחה (עמ' 68 ש' 9-11, עמ' 84 ש' 4-9), אושפז בביה"ח ביום הלווייתה ומאחר ומשפחתה החלה להתנכר לו (עמ' 73 ש' 15-16 עמ' 93 ש' 26-27) טס לחו"ל על מנת לקבל תמיכה נפשית ממשפחתו בפינלנד (עמ' 86 ש' 24-31, עמ' 87 ש' 1-2). עוד העיד המערער כי עת שהה בפינלנד, נזקק לטיפול פסיכיאטרי וזאת מאחר וביקש לשים קץ לחייו לאחר מות המנוחה (עמ' 92 20-23). המערער הסביר כי בשל מצבו הנפשי הקשה והיותו לבד מול האסון שפקד אותו, הוא עזב לחו"ל ולא הקדיש מחשבה לצורך לערוך סידורים ולהסדיר עניינים כספיים (עמ' 68 ש' 9-11) עמ' 70 ש' 9) (עמ' 91 ש' 6).

המערער העיד שנכח בכל אירוע לזכרה של המנוחה עליו הודע לו (עמ' 77 ש' 27-28) אך לא נשא דברים בשל הקושי הנפשי (עמ' 78 ש' 10).

1. העדות מטעם המערער שהובאו לעדות לפני הועדה, רובן ככולן חברותיה הוותיקות של המנוחה שליוו אותה לאורך שנים, תמכו בעדות המערער.

כל העדות העידו כי המערער והמנוחה היו בקשר זוגי אוהב ומשמעותי. הגב' ד', חברתה של המנוחה העידה בעמ' 27 ש' 23-25 כי: "תמיד היא דיברה עליו ועל האהבה שלהם, אבל אני מניחה שגם הם ידעו, היא דיברה על זה, זה היה לה משהו מאד משמעותי " ובהמשך, בעמ' 30 ש' 10-11 לפרוטוקול: "...אני יודעת שא' מאד הייתה מאוהבת ורצתה להתחתן אם א' ורצתה לבנות איתו את כל החיים".

כך גם הגב' מ', חברתה של המנוחה אף היא, העידה בעמ' 38 ש' 7-8 לפרוטוקול: "...אנחנו ריכלנו עליו כמה הוא מדהים וכמה היא אוהבת אותו והיא שיבחה אותו ו..." וגם בהמשך חקירתה, בעמ' 41 ש' 7-8 לפרוטוקול: "... פעם ראשונה היא אהבה, זה מה שאני יכולה להגיד לך שפעם ראשונה אהבו אותה" ובהמשך בש' 20-22 וש' 27-28: "אני יכולה להגיד שהיא אמרה במילים מאד פשוטות, זה זה, זה החצי השני שלי, פעם ראשונה מתייחסים אליי כראוי, פעם ראשונה אוהבים אותי, מכבדים אותי, זה היה רציני ...היא ידעה מהר מאד שזה זה והיא ידעה שהם יתחתנו והיא ידעה שהיא רוצה ילדים...". לעניין זה ראו גם עמ' 64 ש' 4-9 לפרוטוקול החקירה של הגב' ר': "ראיתי זוג שמאד מאד מחובר, שמאד מאד דואג, שמאד מאד אוהב, ראיתי זוג שנמצא מאד מאד ביחד...".

כל העדות העידו לעניין כוונת המערער והמנוחה להינשא (ראו עמ' 15 ש' 10 לעדות הגב' ש' עמ' 27 ש' 16-18, עמ' 30 ש' 26-28 לעדות הגב' ד', עמ' 59 ש' 1-3 לפרוטוקול עדות גב' ר') ולקיים את טקס הנישואין בטווח קרוב מאד – לאחר סיום קורס קצינים על-ידי המנוחה (ראו עמ' 19 ש' 3-4, עמ' 60 ש' 7).

כל העדות אף תיארו את התרגשות המנוחה עת הציגה לפניהן את טבעת האירוסין (עמ' 31 ש' 1-9 לחקירת הגב' ד', עמ' 42 ש' 1-4 לעדות הגב' מ', עמ' 59 ש' 25-26 לעדות גב' ר').

העדות העידו כי בני הזוג חיו כבעל ואשה, אירחו יחד חברים (ראו עדות הגב' ש' בעמ' 19 ש' 20-21) , יצאו לבילויים עם חבריהם (ראו עדות הגב' ר' בעמ' 57 ש' 9, עמ' 49 ש' 7-8 לחקירת הגב' ב') ואף טיפלו יחד בכלבתם המשותפת (עמ' 15 ש' 17-18 לעדות הגב' ש', עמ' 28 ש' 15 לעדות הגב' ד').

העדות העידו כי גם מבחינה כלכלית המערער והמנוחה חיו יחד כבעל ואישה, לרבות רכישה במשותף של המוצרים לבית (עמ' 20 ש' 12-13, עמ' 20 ש' 17-18, עמ' 27 ש' 7-13). עוד ראו בעמ' 42 ש' 11-13 לחקירת הגב' מ': "...אני זוכרת שהיא אמרה לי כמה פעמים שפעם ראשונה מישהו נותן לה ולא מתחשבן איתה ופעם ראשונה שהיא מרגישה משפחה..." ובעמ' 51 ש' 24-31 לחקירת הגב' ב': "נגיד הם נסעו לאיקאה, קנו ריהוט ודברים כאלה, א' שילם, כמובן זה שירת את 2 הצדדים וחלק מריהוט שהיא הביאה מראשון, חלק היה שלה, חלק היה של א' והם חיו ובעצם זה היה ניהול בית הרמוני ... אני יודעת שם לא התחשבנו כי היא בעצמה הייתה אומרת לי כל הזמן שהוא נורא לארג' והוא כל הזמן משלם והם פשוט חיים כזוג נשוי, מרגישה איתו נורא בנוח וגם כשהיו לה קצת קשיים כלכליים אז הוא שילם הרבה יותר ולא הייתה לו בעיה עם זה, אז מהסיפורים שלה אני מבינה שהיה משותף בדברים שהיא הייתה צריכה...".

כמו כן, ראו בעמ' 62 ש' 13-17 לעדות הגב' ר' אשר סייעה למנוחה בהתנהלותה הכלכלית והייתה מעורה בפן הזה של חייה: "... חיי זוגיות, פעם אני קונה פעם אתה קונה, ככה זה עובד". הגב' ר' אף הדגישה (עמ' 57 ש' 30-31) כי המנוחה צברה חובות כספיים לפני שפגשה את המערער ועקב כך מרבית הוצאות הזוג מומנו על-ידו והוא נשא בעיקר הנטל הכלכלי (עמ' 58 ש' 1-4) .

לא זו אף זו, העדות העידו לעניין מצבו הנפשי הקשה של המערער לאחר מותה הטראגי של המנוחה ועל הקושי לתפקד לאחר שובו ארצה. גב' ד' העידה בעמ' 28 ש' 27-28: "שהוא נסע וחזר... שהוא היה מאד אבוד וסובל ולא היה מסוגל לתפקד". וכן בעמ' 55 ש' 7-8 לעדות הגב' ב'.

1. מן התשתית העובדתית המצטיירת מראיות המערער עולה כי נתמלאו היסודות שהותוו בפסיקה כתנאי להכרה בו כ"ידוע בציבור" של המנוחה, היינו קיום חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף.

1. המערער והמנוחה נכנסו לקשר הזוגי כשהם באמצע שנות השלושים לחייהם , היינו המדובר בקשר בין שני אנשים בוגרים המגובשים בינם לבין עצמם בשאלת מהות הקשר ומטרותיו. אין המדובר בזוג צעיר המתחיל לבסס קשר זוגי מתוך ניסיון לבחון אותו לאורך זמן. המדובר אומנם במערכת יחסים קצרה (שנקטעה במותה הטראגי של המנוחה) אך יציבה, הדוקה והמתפתחת במהירות לכיוון מיסוד הקשר – גם מבחינה פורמלית.

1. חברותיה של המנוחה אשר העידו בפני הועדה, הדגישו, כאמור, את רצונה העז להקים משפחה ואת כמיהתה לילדים משלה שהמערער היה שותף להם. על רצונותיו אלו של בני הזוג ניתן ללמוד מהתפתחות המהירה של הקשר הזוגי ביניהם, המעבר למגורים המשותפים והתכנון לקראת עריכת טקס נישואין בחו"ל , שכן מבחינה הלכתית נמנע מהם להינשא כדמו"י. העדות העידו, כאמור כי המערער והמנוחה הכריזו בפני כולי עלמא, על כוונתם להינשא וערכו סידורים לצורך כך,  לרבות רכישת טבעות נישואין והגשת בקשה לממונים לצאת לחופשה במהלך קורס קצינים לצורך עריכת טקס נישואין בחו"ל.

1. כאמור, חברותיה של המנוחה העידו בפני הועדה על האהבה העזה ששררה בינה ולבין המערער, על היחס המופלא כלפיה מצד המערער ועל האושר שגרם לה במערכת היחסים ביניהם. לא זו אף זו, חברותיה העידו על ניהול משק בית משותף, לרבות רכישה משותפת של ריהוט, תשלום חשבונות, רכישת מוצרי מזון ועוד.

1. ב"כ המשיב הפנה לכך שהמדובר בתקופה קצרה של המגורים המשותפים וביקש ללמוד מכך כי אין המדובר בקשר המדמה את הקשר בין בעל לאישה. אין בידינו לקבל טענה זו. כבר נפסק לא פעם כי גם תקופה קצרה יכולה להיחשב כמספקת בהקשר הזה. כך למשל, בע"א 621/69 לעיל, הדגיש בית המשפט כי:

"המחוקק לא קבע תקופת זמן מינימלית לקיום חיי המשפחה המשותפים ... תקופת זמן של קרוב לשנה יכולה להיות מספקת, ובלבד שבמשך כל אותו זמן התנהלו החיים המשותפים על בסיס אותו קשר עמוק הקיים, כרגיל, בין בעל ואשה הנשואים כחוק. אין ספק כי תקופת זמן כזאת, וגם קצרה ממנה בהרבה, מספקת בהחלט, ואמנם העיקר הוא בקשר הקיים בין בני-הזוג בזמן זה..."

ודוק, ברע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים הסתפק בית המשפט בתקופה של כארבעה חודשי המגורים במשותף לצורך הקביעה כי המדובר בניהול משק בית משותף.

1. לא זו אף זו, בענייננו, המסקנה בדבר קיום משק בית משותף אינה נפגמת בשל העובדה כי למערער ולמנוחה לא היה חשבון בנק משותף וזאת בניגוד לעמדת המשיב, כפי שהובעה לאורך ההליך. הוכח לפנינו  כי המערער והמנוחה נהגו האחד בכספי השני כבשלהם וכעולה מהעדויות לא הייתה ביניהם הפרדה כספית. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה כי המערער והמנוחה ציינו שמות זה של זו כמוטבים בפוליסות ביטוח והקרנות שהתנהלו על שמם.

1. אף יתר הטענות שהעלה המשיב נגד ההכרה במערער כידוע בציבור של המנוחה, לרבות התנהלותו שלאחר מותה הטראגי, אינן גורעות מהמסקנה שלעיל. המערער העיד לפנינו כי לא נכח בהלווייתה של המנוחה בשל מצבו הבריאותי ואף הודה כי מיד לאחר תום השבעה טס לפינלנד ולא הקדיש מחשבה לדברים כגון המשך או ביטול הסכם השכירות, תשלום חובות כספיים ופינוי דירתם המשותפת. כל אלו הוסדרו, כאמור, על-ידי אביה של המנוחה.

1. המערער הבהיר כי עזיבתו  הזמנית לחו"ל נבעה ממצבו הנפשי הרעוע ומתחושת הבדידות, כתוצאה מהם ביקש להיות עם בני משפחתו המתגוררים בפינלנד, שכן, העיד כי משפחתה של המנוחה החלה להתנכר לו כבר במהלך השבעה.

1. הסבר זה של המערער אשר נתמך בעדויות חברותיה של המנוחה אשר העידו, כאמור כי המערער  היה במצב נפשי קשה ביותר והתקשה לתפקד לא רק לפני נסיעתו לחו"ל אלא גם לאחר שובו ארצה, מניח את דעתה של הועדה. יש לזכור כי כל אדם מגיב בצורה שונה והאופיינית לו למצבים של צער ויגון ואין לשפוט את המערער על שלא עמדו לו כוחותיו הנפשיים והוא עזב לחו"ל מבלי להסדיר את ענייניה של המנוחה.

1. אף היעדרותו הארוכה אינה מעידה, בניגוד לטענת המשיב, על כך שלא דובר מבחינת המערער במערכת יחסים משמעותית. המערער העיד כי מצבו הנפשי התערער עד מאד בעקבות מות המנוחה והוא אף נזקק לטיפול פסיכיאטרי עת שהה בפינלנד. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר ניתן ללמוד על הידרדרות במצבו הפיזי. בהיעדר חוו"ד פסיכיאטרית שהוגשה כדין לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי מצבו הנפשי של המערער אך על סמך עדותו שהייתה אמינה , כנה ואמיתית, בשלוב עם המסמכים הרפואיים שהוצגו, מקובל על הועדה כי המערער חווה משבר נפשי עמוק כתוצאה ממות אשתו לעתיד ועבר פרק זמן של כחצי שנה עד שאסף את כוחותיו ושב ארצה. בהקשר זה יצוין כי ביהמ"ש רשם לפניו את נכונותו של המערער לשאת בחובות הכספיים שנותרו לאחר מות המנוחה והוסדרו, כאמור, על-ידי אביה.

1. העולה מן המקובץ הוא כי נתמלא תנאי המגורים המשותפים ואף נתמלאו היסודות הדרושים להכרה במערער כ"ידוע בציבור" של המנוחה.

1. אי לכך, דין הערעור להתקבל במלואו וכך אנו מורים.

1. המשיב יישא בשכ"ט עורך דינו של המערער בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ .

1. ההחלטה ניתנת לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

            __________________                                    ____________________                                    דר' בולסלב קנובל                                                         עו"ד צבי חפץ

ניתנה היום,  י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.