1.האם זכאים התובעים להשבת סך של 9,800 ₪ אשר שילמו, תחת מחאה, בגין צריכת מים חריגה אשר נבעה לטענתם מתקלה במד המים בביתם?
רקע וטענות הצדדים
2.התובעים המתגוררים בבית צמוד קרקע באשקלון קיבלו חשבונות מים המעידים על צריכה גבוהה החל מנובמבר 2010. לטענתם, החיובים המופרזים נוצרו עקב החלפת מד מים בביתם באוקטובר 2010. עם קבלת החשבונות פנו לנתבע אשר כפר בטענתם וטען כי הצריכה המוגברת נובעת מנזילה בצנרת התובעים. הנתבע זיכה את התובעים ביום 16.8.11, בהתאם לפנייתם, בסך של 3,550.50 ₪, בגין נזילה בהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א – 2011 (להלן: הכללים). רק בסוף אוקטובר 2011 הועתק מיקום מד המים למגרש התובעים, מחצר השכן, והוחלף שנית מד המים.
לטענת התובעים עם ביצוע פעולה זו חזרה הצריכה לרמתה הרגילה. לטענתם לא היתה כל נזילה בצנרת ביתם, ודאי לא נזילה אשר גרמה לצריכה עודפת של מאות קוב של מים.
הנתבע טען כי אכן החליף את מד המים של התובעים באוקטובר 2010, מאחר והיה "עצור" (הציג צריכה נמוכה מהאמיתית). ביום 26.5.11 נשלח מכתב התראה בגין צריכה חריגה ובתגובה שלח התובע מכתב מיום 7.7.11 בו הודה בקיום נזילות בצנרת ביתו. לטענת הנתבע תיקון הנזילות על ידי התובע ביולי 2011 פתר את הבעיה והעתקת מד המים לחצרו והחלפת מד המים, בשנית, שבוצעו ביום 31.10.11 בוצעו לבקשת התובע ואינם מעידים על בעיה במד. לראיה נסמך הנתבע על קריאות מד המים טרם החלפתו ולאחר תיקון הצנרת המעידות כי לא נפל כל פגם במד המים.
3.לאחר התכתבויות בין הצדדים נותר חוב שלא שולם ובמרץ 2012 פנה הנתבע לתובעים בהתראה טרם נקיטת הליכי גבייה מינהליים לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה). בעקבות התראה זו הוגשה התובענה לסעד הצהרתי לפיו יש לחשב את צריכת המים מנובמבר 2010 עד אוקטובר 2011 לפי צריכה רגילה ממוצעה ולא כפי שחוייב בפועל. במקביל הוגשה בקשה לצו מניעה זמני כנגד הליכי הגבייה המינהליים. בעקבות ההחלטה בצו המניעה, שילמו התובעים תחת מחאה ביום 11.6.12 את יתרות חוב המים בסך של 9,800 ₪ בהסדר תשלומים. עם התשלום תוקנה התביעה לסעד כספי, להשבת הסכום ששולם.
(יוער כי עיון במכלול הטענות לרבות בתצהיר התובעים מלמד כי הסכום האמור מהווה גם תשלום של צריכה בפועל בנוגע אליה לא חולקים התובעים כי חבים בתשלומה. עם זאת הנתבע לא כפר בטענה כי החיוב האמור מתייחס לצריכה השנויה במחלוקת ולא העלה טענה נגדית בדבר שיעור הצריכה שיש לחייב את התובעים לחילופין. לפיכך אתייחס לסכום האמור כסכום המבטא את הצריכה החריגה ויש להכריע אם נבע ממד המים התקול, כטענת התובעים, או מדליפה סמויה, כטענת הנתבע).
דיון והכרעה
4.עיון בדו"ח קריאות מים בבית התובעים מלמד כי לאחר החלפת המד התקוע באוקטובר 2010 בוצעו קריאות בימים 5.12.10, 5.2.11, 10.4.11, 9.6.11, 28.7.11 המצביעות על צריכה מצטברת של 962 קוב במשך 9 חודשים. מדובר על ממוצע צריכה חודשי של כ- 107 קוב לחודש בעוד שצריכת התובעים לאחר החלפת המונה מעידה על צריכה ממוצעת של כ- 20 קוב לחודש. עולה כי לערך קיימת צריכה עודפת של כ- 80 קוב לחודש (80,000 ליטר כל חודש, שווה ערך למכל בעומק מטר בגודל של 10 מ' על 8 מ'). לשיטת הנתבע מדובר בנזילה מתמשכת על פני 9 חודשים שפסקה רק עם תיקון הדליפות על ידי התובע ומנגד טוען התובע כי הפער נובע מתקלה המד המים. על רקע נתונים אלו יש להעריך את עדויות הצדדים, סבירות ומהימנות טענותיהם.
5.התובע הגיש תצהיר מטעמו בו טען כי מייד עם קבלת החשבונות הראשונים הבין כי הקריאות אינן סבירות והזמין בעלי מקצוע אשר בחנו את קווי המים בבית ולא איתרו תקלה. התובע לא נחקר אודות טענה זו בתצהירו ולמרות שלא פירט טענתו בתצהיר או צירף אסמכתאות לזימון אני מקצוע כאמור, מצאתי כי יש לקבל עדותו למרות היותה עדות יחידה של בעל דין. עוד ציין התובע כי הפרפרית במד הסתובבה למרות שנסגר ברז הכניסה למגרש. לטענת התובע פנה במשך מספר חודשים למהנדס הנתבע ולמנכ"ל אולם רק לאחר שציין כי יפנה להליכים משפטיים נשלח מטעמם נציג, מקסים ברקליפה, אשר אישר העתקת מד המים לחצר התובע והחלפתו בחדש, פעולה שבוצעה ביום 31.10.11. לטענתו לא ביצע כל שינוי במערכת המים בביתו ולכן המסקנה המתבקשת היא כי הצריכה החריגה נבעה מפגם במד המים.
6.מחקירתו הנגדית של התובע התבררו הנסיבות בעטיין כתב את מכתבו מיום 7.7.11 והתנהלות הנתבע, אשר רחוקה מאמות המידה שנקבעו בכללים. אמנם התובע לא פירט בתצהירו את נסיבות כתיבת מכתבו מיום 7.7.11, אולם שעה שהנתבע סומך את כל הגנתו על מכתב זה וחקר התובע אודותיו, הסבריו של התובע בנוגע לתוכן המכתב ונסיבות עריכתו אינם בגדר הרחבת חזית.
התובע העיד כי קיבל לביתו שתי התראות אודות צריכה חריגה, אחת קודמת להתראה שהציג הנתבע מיום 26.5.11, ולאחר כל התראה ניגש לנתבע ופנה למהנדס הנתבע. לטענתו נדחה בלך ושוב ללא בדיקה מטעם הנתבע וטענות סתמיות כי מקור הבעיה בדליפה בחצריו.
התובע הבהיר כי המכתב נכתב לפי דרישת פקידת הנתבע כדי שיקבל זיכוי לפי הכללים. לבקשתה צירף צילום של מונה המים ותיעוד של פיצוץ צנרת שתוקן. התובע הבהיר את שנכתב בסעיף 2א' למכתבו: " הכנסה משאבת לחץ לקו הראשי בעקבות כך נתגלו שני פיצוצים בקו הראשי". לפי עדותו במסגרת מאמציו לאתר נזילות הופעל לחץ על הקו. עקב פעולה זו התפוצץ צינור בחצרו בשני מוקדים, אשר תוקנו סמוך לאחר הפיצוץ. תיקונים אלו תועדו על ידו ונשלחו לנתבע כדי לזכות בזיכוי החלקי שניתן בסופו של יום. עוד העיד התובע על פיצוץ אחר שהיה בחצר שכנו, אולם גם הוא תוקן לאחר מספר שעות. בנוסף הפנה התובע לכך כי הצילומים ששלח לנתבע המתעדים את מקום התיקון שבוצע מראים כי הצינור התבקע במקום גלוי, מעל פני הקרקע, כך שלא יתכן כי הנזילה המתמשכת מקורה בתיקון שביצע שכן היה מבחין בדליפה של מאות אלפי ליטרים על פני מספר חודשים, בין אם על פני הקרקע ובין אם במרתף ביתו.
7.עדות התובע לא נסתרה ועולה בקנה אחד עם האמור במכתבו. באותו מכתב מלין התובע כי המונה בביתו מסתובב ללא צריכה וגם לאחר שתיקן את הפיצוצים שתיאר במכתבו המשיך להסתובב. הנתבע באופן עקבי התעלם מטענת התובע לפגם במד המים ואף בתשובת הנתבע מיום 22.12.11, לפניית ב"כ התובעים, התעלם במפגיע מטענות לגופו של עניין ולא העלה את האפשרות, בזמן אמת, לבדוק את תקינות מד המים.
התובע העיד אודות הנסיבות שהביאו להעתקת מד המים לחצרו מחצר שכנו. לפי הסבריו, לאור הצריכות הגבוהות ומאחר ולא איתר נזילה, חשד בשכנו, עמו היה בסכסוך, כי עושה שימוש במים משעונו של התובע. חשד זה לא אומת ולא נבדק על ידי התובע או הנתבע ולכן ביקש התובע כי מד המים יועתק לחצרו. לטענתו עשה את כל ההתאמות הנדרשות להעתקת קו המים ובמועד ביצוע ההעתקה נציג הנתבע, מקבים ברקליפה, ראה כי מד המים פגום ומסתובב גם כשהזנת המים לחצר סגורה, ולכן אישר בנוסף את החלפת מד המים, מעבר להעתקת מיקומו.
לאחר התרשמות מהעדים ומכנות גרסתו של התובע, מצאתי כי עדותו הייתה מהימנה וניכר כי עדי הנתבע נמנעו מלפרט את התמונה העובדתית המלאה. אמנם העד ברקליפה הכחיש כי בדק באותו מעמד את מד המים ונוכח בתקלה בו, אולם התרשמתי כי הכחשתו נבעה מהרצון לתמוך בעמדת הנתבע בו הוא עובד. העד ברקליפה העיד בהססנות לעניין זה, נמנע מליצור קשר עין עם התובע שהטיח בו כי הכחשתו לא ראויה, וממכלול העדויות מאמץ אני את גרסתו של התובע לעניין נסיבות החלפת מד המים.
8.גם הנסיבות החיצוניות תומכות בהעדפת גרסת התובע באשר לנסיבות החלפת מד המים. כאמור לעיל, באוקטובר 2010 החליף הנתבע מד מים קודם שנתקע. מנהל התפעול של הנתבע, מר איציק טרם, העיד כי החלפת מד המים נעשתה לאור בקשתו של התובע ולא מיוזמת הנתבע. הנתבע לא הסביר את פרץ הנדיבות שאחז בו עת אישר, ללא כל סיבה לשיטתו, את החלפת מד המים בחדש. לא הובאו ראיות מצד הנתבע לתמוך בטענה כי מד המים שהוחלף היה תקין ומה עלה בגורלו לאחר שפורק מחצר התובע.
לאור כל האמור לעיל מקבל אני טענת התובע כי מד המים שהוחלף ביום 31.10.11 היה פגום ולאחר החלפתו חזר רישום צריכת המים בביתו לשקף את הצריכה האמיתית והממוצעת. לא נסתרו טענות התובע כי מנובמבר 2010 ואילך התלונן אודות הצריכה הגבוהה בפני נציגי הנתבע, לרבות המהנדס, אולם איש לא הגיע לביתו לבדוק את מקור התקלה. בעצת הנתבע בדק את צנרת ביתו ולא איתר נזילות. עוד מאמץ אני עדותו כי הפיצוצים הנזכרים במכתבו מיום 7.7.11 אינם מעידים על נזילות מתמשכות, אלא על שני פיצוצים שארעו סמוך למכתב ותוקנו במיידית, ואין בהם כדי להעיד על מקור הצריכה העודפת.
9.אל מול גרסת התובע, נסמך הנתבע על עדותו של איציק טרם, אשר נשען על רישומי הנתבע ולא על בדיקותיו בשטח. כן נסמך על עדותו של מר ברקליפה שפורטה לעיל. טענת הנתבע נסמכת כולה על רישום מיום 31.10.11 של המונה שהוחלף ובו צויינה קריאה של 1013 קוב, אשר בוצעה על ידי עובד בשם אולג, שלא זומן לעדות. לשיטת הנתבע, מאחר וביום 28.7.11 (כפי שעולה מדו"ח קריאות מים) נרשמה קריאה של 962 קוב, טרם החלפת מד המים, משמע כי בתקופה של 3 חודשים צרכו התובעים 51 קוב (17 קוב לחודש). לפיכך מסיק הנתבע כי תיקון שביצע התובע ביום 7.7.11 הפסיק נזילה סמויה והצריכה החריגה לא נבעה מתקלה במד המים.
נוכח מרכזיות הטענה להגנת הנתבע, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בפתקית מיום 31.10.11 המתעדת את החלפת מד המים ורישום הקריאה שבו, ללא עדות העובד שביצע את הפעולה וראיה חיצונית בדמות צילום והצגת מד המים לתובע בזמן אמת, ולבית המשפט במהלך שמיעת הראיות, (לפי סעיף 28 לכללים, במידה והסיר הנתבע מד מים עליו לשמור צילום קריא ממועד ההסרה למשך 7 שנים).
בדו"ח קריאות המים, המהווה רשומה מוסדית, אין זכר לקריאה הנ"ל של 1013 קוב. אמנם חוייב התובע ביום 8.11.11 לפי 51 קוב, אולם מהימנות הרישומים של מד המים האמור נסתרה נוכח הצריכות המוגזמות שנרשמו בו ומחמת הנזק הראייתי שגרם הנתבע בהימנעותו מתיעוד ובדיקת מד המים בזמן אמת.
10.בתשובות מר טרם בחקירתו הנגדית טען כי הנתבע אינו בודק את מד המים, אלא לפי בקשת התושב. תשובה זו ממצה את התנהלותו הפגומה של הנתבע, אשר נמנע מלעדכן את התובע אודות זכויותיו, התעלם מתלונותיו ובסופו של יום, הכווין את התנהגות התובע לעבר קבלת זיכוי חלקי עבור נזילה, כדי להתחמק מאחריותו לפגם שנפל במד המים. אין די בטענת ב"כ הנתבע כי כל המידע מצוי באתר הנתבע, אלא על הנתבע היה להראות כי פעל בהתאם לכללים בטיפול בתלונות התובע אודות פגם במונה.
בחינת פעולות הנתבע אל מול הכללים, אשר חלקם תוקנו בשנת 2012, מעידה כי התנהלותו לא תואמת את רמת השירות שעל תאגיד מים לתת לצרכניו. על הנתבע היה מיוזמתו לבחון את האפשרות לפגם במד המים, שעה שצריכה חריגה נמשכה בקריאות מונה מיום 2.12.10 עד ליום 28.7.11, ולכל הפחות לבדוק את תקינות המד. התובע העיד כי עשה כל שביכולתו לאתר נזילה ופעל בהתאם לעצת הנתבע והמהנדס מטעמו, אשר לא שעה לטענותיו בנוגע לפגם במד המים. בהעדר עדות מטעם מהנדס הנתבע לא נסתרו טענות התובע. היקף הצריכה החריגה אל מול עדות התובע באשר למערכת המים בביתו, אשר חלקה חשופה בחצר על פני הקרקע, מובילה למסקנה כי לא ניתן לתלות את הצריכה החריגה בנזילה סמויה. דליפת מים בהיקף הנטען היתה נותנת אותותיה בחצר התובע או בביתו ומהימנה עלי עדות התובע כי למרות נסיונותיו לאתר נזילה, לא מצא כל פגם בצנרת ביתו, זולת הפגמים שפורטו לעיל ואשר אין בהם כדי להסביר את שיעור הצריכה החריגה.
סוף דבר
11.מהאמור לעיל עולה כי עלה בידי התובע להוכיח כי מקור הצריכה החריגה בגינה שילם, עקב חשש מהליכי גבייה מינהליים, סך של 9,800 ₪ מקורה בפגם שנפל במד המים. לא הוכח כי היתה בביתו של התובע נזילה מתמשכת אשר יש בכוחה להסביר צריכות חריגות לתקופה ממושכת של מספר חודשים. הנתבע נמנע מלבדוק את תלונות התובע בזמן אמת, לא בדק את מד המים מיוזמתו לכל הפחות ממועד ההודעה אודות צריכה מופרזת מיום 26.5.11 ועד להחלפת מד המים ביום 31.10.11. התנהלות הנתבע גרמה לנזק ראייתי ומסתברת יותר גרסת התובע כי הצריכה העודפת מקורה בפגם במד המים.
אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובע 9,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.2.13 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן).
בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובע, ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.
מאחר והתביעה תוקנה לסעד כספי, תבחן המזכירות האם שולמה אגרה מספקת. ככל שיש צורך בתשלום הפרשי אגרה, תוצא דרישה לנתבע.
ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ה, 13 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
