זוהי השאלה העיקרית שהתגלגלה לפתחנו בתיק זה.
-
הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בשיווק מזון. התובעת עבדה כמנהלת מחלקת גבינות ואחראית משמרת אצל הנתבעת בסניף בעיר נתניה, כתשע שנים, מיום 26.03.02 ועד ליום 10.04.11, אז נותקו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת, כפי שיתואר בהמשך.
-
ביום 5.4.11, בסמוך לפני תום המשמרת נטלה התובעת, ללא רשות, שלוש קופסאות של מזון מוכן הנמכר בסניף, ואולם בפועל שילמה רק על קופסה אחת (להלן – "האירוע").
-
ביום 7.4.11 זומנה התובעת לפגישה עם מנהל הסניף, מר אלכס סרבריאניקוב (להלן: "מנהל הסניף") בה נכח קב"ט הנתבעת. כשנדרשה להסביר את מעשיה, הודתה כי עשתה זו בהיסח הדעת והתנצלה על כך בכתב. לטענתה, שלא נסתרה, השווי הכספי של כל קופסה כאמור הנו 20 ₪ לקופסא (עלות לעובד).
-
לטענת התובעת, ביום 10.04.11 הודיע לה מנהל הסניף על ההחלטה לפטרה לאלתר. עוד נאמר לה, כי אם לא תחתום על הודעת התפטרות, אשר אין חולק שנוסחה על ידי הנתבעת עצמה, תוגש נגדה תלונה למשטרת ישראל. בנסיבות אלה ונוכח האיומים והלחצים שהופעלו עליה, חתמה על הודעת ההתפטרות, בה צוין כי היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לטענתה, לא נערך לה כל הליך של שימוע והיא אף לא קיבלה הודעה מוקדמת.
-
ביום 21.6.11 פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה להמציא לתובעת מכתב פיטורים המשקף את החלטת הנתבעת לפטרה וכן לבצע עמה גמר חשבון. בתגובתה מיום 3.8.11 דחתה הנתבעת טענות אלו.
-
התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
-
הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת ביצעה עבירות משמעת חמורות כגון אירוע הגניבה וכן דיווח אודות שעות עבודה כוזבות. התובעת זומנה לשימוע בו הודתה במעשה הגניבה ואולם, טרם קבלת החלטת הנתבעת בעניין החליטה התובעת להתפטר מרצונה החופשי. על כן, אין התובעת זכאית לסעדים הנתבעים.
-
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 15.12.2013 העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העידו מנהל הסניף, הגב' אלה גמבורג, סגנית מנהל סניף נתניה (להלן: "הגב' גמבורג") ומר תמיר חדד, קצין ביטחון ראשי בנתבעת.
דיון והכרעה
-
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו לפנינו, לרבות עדויותיהם של העדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה ואת טעמינו נבאר להלן.
לעניין תוקפה של הודעת ההתפטרות
-
הנתבעת ביססה הגנתה על כך שהתובעת הודיעה על התפטרותה ועל כן אין היא זכאית להודעה מוקדמת ולתשלום פיצויי פיטורים. לגרסתה, התובעת העדיפה להימנע ממצב מביך והתפטרה מיוזמתה עוד בטרם ניתנה ההחלטה בעניינה. אלא, שמעדויות הצדדים הוכח ההיפך הגמור, ונבאר.
-
אין חולק כי לאחר שמנהל הסניף שוחח עם התובעת, היא מילאה בכתב ידה מסמך "הצהרה" ובו פירטה כי היא שילמה על קופסת אוכל אחת ולקחה שלוש. התובעת התנצלה וכתבה: "עסיתי תאוד גדולה שסמתי אותם. אני מבקשת סליחה ולא מתקבנת לחזור על הדברים" (כך במקור- א' ש').
-
התובעת העידה כי לאחר שהיא כתבה את ההצהרה הסתיימה הפגישה עם מנהל הסניף ושהוא הודיע לה שבתאריך 10.4.11 (שלושה ימים לאחר מכן) תתקיים עמה שיחה בסניף הראשי. בפועל, כשביקשה התובעת להצטרף, דחה את בקשתה ואמר "שהוא יסתדר". לדברי התובעת, עם חזרתו מהפגישה, הודיע לה מנהל הסניף שהוא מצטער שהוא לא יכול לעשות דבר ושהמקסימום מבחינתו שלא יהיה כתוב בתיק האישי שלה גניבה ושהיא תצטרך להתפטר בלי פיצויים:
"שאלתי אותו אם אני לא חותמת? הוא אמר שאז משטרה. אף פעם לא הייתי קשורה למשטרה ונלחצתי והייתי צריכה להחליט או שללכת להילחם על פיצויים או להביא פרנסה הביתה ולגדל את הילד ואחרי שנשארתי אלמנה. חתמתי על הכל"
ובהמשך:
באותו רגע פחדתי מהכל אז חתמתי, לא ידעתי על מה ויתרתי או לא ויתרתי חתמתי על הכל"
-
התובעת הכחישה כי היא התפטרה מיוזמתה והדגישה שלא הותירו בידה כל ברירה אלא לחתום על מסמכי ההתפטרות.
-
מנהל הסניף הודה בחקירתו הנגדית כי כשחזר מהפגישה בהנהלה ביום 10.4.11 הוא הודיע לתובעת כי היא לא יכולה להמשיך לעבוד אחרי מה שארע.
-
תימוכין לגרסתה לכך אף מצאנו במסמכי "ההתפטרות" עליהם חתמה התובעת. מנהל הסניף טען בחקירתו כי הוא ניסח את המסמכים הללו בעצמו, לרבות את הניסוח המשפטי, אולם לא ידע לומר מהי המשמעות של פיטורים לאלתר. כשצוין בפניו כי הכוונה לפיטורים מיידים, השיב "אחרי העבירה הזו- כן, במידי, במיוחד אדם שממלא תפקיד בכיר". כשעומת עם העובדה כי בהצהרתה של התובעת כתוב "ניתנה לי הודעה על פיטורי" השיב כי המדובר בטופס סטנדרטי וכי הוא לא התייחס לכך.
-
מעדותו של מנהל הסניף אנו למדים כי הנתבעת בחרה לפטר את התובעת תוך הצגת מצג לפיו המדובר בהתפטרות. לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, אשר היתה אמינה בעינינו ולא נסתרה, שוכנענו כי בנסיבות שנוצרו, התובעת אולצה לחתום על ההודעה הנ"ל, וזאת לאור התנאי שהוצב בפניה כי אם לא תעשה כן, תוגש כנגדה תלונה במשטרת ישראל.
-
למעלה מהצורך נעיר, כי מעדותה של התובעת ומהאופן בו היא תיארה את השתלשלות העניינים עולה בבירור כי היא התייחסה לאירוע כ"טעות" ולא כמעשה מכוון של גניבה.
התובעת העידה כי ביום 5.4.11 בין השעה 21:00 ל- 22:00, סמוך לסיום המשמרת, היא לקחה שלש קופסאות של אוכל מוכן ושמה במקרר גלידות. התובעת הוסיפה כי בהתאם לנהלי הנתבעת, שעה לפני סגירת החנות, העובדים יכולים לקחת קופסאות של אוכל מוכן בהנחת עובד.
בשעה 22:00 או בסמוך לכך ערכה התובעת קניות ומאחר והיא הבינה שלא היה לה מספיק כסף היא שילמה רק עבור קופסת אוכל אחת. כשנשאלה מדוע, אם כך, היא נטלה את כל שלוש הקופסאות העידה כדלקמן:
"כל הקופסאות היו בשקית אחת של הסופר והיה במקרר של הגלידות. את זה לא הוצאתי מהמקרר כי זה אוכל וחשבתי שאני אוציא משם קופסא אחת ואוסיף לכל הקניה. ברגע שנסגר חנות עד שסגרתי הכל ועד ששלחתי דיווחים למנהל על פדיון, סגרתי אורות וכמעט יצאתי להסעה כי הקופאיות היו בחוץ וההסעה- נזכרתי שהיה לי גם אוכל מוכן ובאותו רגע בלי אורות לקחתי את השקית מהמקרר ושמתי בעגלה ויצאתי עם כל הקניה. אם היו קופסאות בלי השקית אולי- באותו רגע לא זכרתי- לקחתי את השקית אוטומטית ושמתי בעגלה".
-
עדותה של התובעת הייתה סדורה ועקבית וכאמור לעיל, עוררה בנו אמון. שוכנענו כי אין המדובר היה במעשה מכוון, והראיה היא כי התובעת אכן שילמה עבור קופסא אחת. גרסתה, כי המדובר בטעות בהיסח הדעת ודחיית טענות הנתבעת כי היא ביקשה להימנע "מלהראות את פניה" שומטת את הקרקע מטיעוני הנתבעת לפיהם התובעת היה ביקשה להתפטר כדי להימנע ממצב של מבוכה בחשיפת דבר "הגניבה".
-
משהגענו לכלל מסקנה כי התובעת פוטרה מעבודתה, הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
-
אשר לטענותיה החלופיות של הנתבעת כי התובעת פוטרה בנסיבות בהן הנתבעת זכאית לשלול את פיצויי הפיטורים המגיעים לה – הרי שדין טענותיה להידחות.
-
ראשית – כלל ידוע בפסיקה הוא שלא ניתן להעלות טענות עובדתיות סותרות, קרי, לא ניתן לטעון במקביל להתרחשותם של מעשה פיטורים ומעשה התפטרות. ודוק. אין המדובר בטענות חלופיות על רקע אי בהירות לגבי העובדות ודרך סיום יחסי עובד – מעביד כי אם טענה למסכת עובדתית שונה, אשר אין לקבלה.
-
שנית, לגופו של עניין, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי התובעת עברה עבירת משמעת חמורה, המזכה את הנתבעת בשלילתם או הפחתתם של פיצויי פיטורים.
-
על פי ההלכה הפסוקה, כשמדובר בטענת גניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות. כמו כן, שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש".
-
כאמור, לא שוכנענו כי המעשה שביצעה התובעת היה מעשה מכוון, כי אם מעשה שנעשה בהיסח הדעת.
-
אשר ליתר "הפרות המשמעת" להן טענה הנתבעת, הרי שאלה לא הוכחו.
הנתבעת טענה כי התובעת זומנה בעבר לשימוע משום שלא העבירה כרטיס נוכחות בזמני כניסה ויציאה וכן בגין מתן דיווחים כוזבים ביחס לזמני העבודה.
-
כראיה לביסוס טענתה צירפה הנתבעת גיליון נוכחות לחודש 12/2010 והצהרה של הגב' גמבורג מיום 11.4.11, היינו יום לאחר פיטורי התובעת, בה נכתב כי התובעת דיווחה על שעות כניסה ויציאה שגויות.
-
התובעת דחתה טענות אלו והעידה, כי פעמים רבות שעון הנוכחות לא עבד וכי לעיתים מאחר והיא יצאה בלחץ היא שכחה להדפיס כרטיס, זאת, בדומה לעובדים אחרים. התובעת אישרה כי מנהל הסניף שוחח עמה בעניין, אולם הבהירה כי אין המדובר בשימוע אלא בבקשה שגרתית להקפיד ולהדפיס כרטיס עבודה.
-
לכך יש להוסיף, כי אין חולק כי שכרה של התובעת שולם באופן גלובלי, ללא תלות בשעות אותן עבדה, כך שבפועל לתובעת לא היה אינטרס כלכלי לזייף את שעות עבודתה.
-
בחקירתה הנגדית העידה הגב' גמבורג, כי בחודש דצמבר 2010 ביקש ממנה הקב"ט להוציא דף/תדפיס של כל העובדים. עם זאת לא סיפקה הסבר מדוע הצהרתה אודות מעשי התובעת נרשמה על ידה כעבור מספר חודשים אחרי הבדיקה. סמיכות הזמנים שבין ההצהרה לפיטורי התובעת, עורר בנו ספק אשר לאמינותה.
-
לא מצאנו כי יש בתצהירו של מר תמיר חדד, קצין הביטחון הראשי בנתבעת כדי לשפוך אור על האירועים שבמחלוקת שכן עדותו הייתה עדות שמיעה, מאחר והוא לא נכח כלל באירועים המתוארים ותצהירו נכתב על בסיס דבריו של קצין הביטחון של הסניף.
-
כללו של דבר- לא הוכח בפנינו כי התובעת ביצעה הפרות משמעת המצדיקות שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים ועל כן טענות הנתבעת נדחות.
אשר על כן, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים על פי תחשיבה שלא נסתר:
7,790 ₪ X 109/12 = 70,759 ₪.
בנוסף, זכאית התובעת לתמורת הודעה מוקדמת בסך 7,790 ₪.
לשאלת השימוע
-
הזכות לשימוע היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית, וכפי שנפסק:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...
ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו..."
-
מזכות זו נובעת החובה המוטלת על המעביד, להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו בפתיחות, בהגינות ובתום-לב. זכות השימוע חלה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי.
-
עוד יש לציין כי, כאשר עילת הפיטורים הינה הפרת משמעת אף גובר הצורך בשימוע כדבעי, כפי שנפסק בקשר לכך:
"ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כך מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה"
-
אין חולק כי לתובעת לא נערך שימוע. מאחר וקבענו כי התובעת פוטרה מעבודתה, הייתה על הנתבעת החובה לערוך לתובעת שימוע כדין.
בנסיבות העניין לאחר ששוכנענו כי הנתבעת פיטרה את התובעת תוך החתמתה על מסמכים הנחזים להיות הודעת התפטרות זאת מבלי שנערך לה שימוע כלל, ולאור תקופת עבודתה הארוכה אצל הנתבעת, מצאנו כי הפיצוי הראוי הוא בגובה שש משכורות, כנתבע על ידה, בסך 46,740 ₪.
סוף דבר
-
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים להלן:
בגין פיצויי פיטוריםסך 70,759 ₪ ;
בגין תמורת הודעה מוקדמתסך 7,790 ₪ ;
בגין פיטורים שלא כדיןסך 46,740 ₪ ;
סכומים אלו יישאו ריבית והצמדה מיום 10.4.11 ועד למועד תשלום המלא בפועל.
-
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך 25,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ניתן היום, ו' טבת תשע"ה, (28 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| |
|
|
|
| |
אורן שגב, שופט
|
|
דניאלה גרינברג
נציגת ציבור מעסיקים
|