-
לפני תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 19.11.1951, בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 9.3.2005 עת עבד בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: "התאונה").
-
במועד התאונה הייתה הנתבעת מס' 1 מעבידתו ואילו הנתבעת מס' 2 מבטחת הנתבעת מס' 1 בביטוח חבות מעבידים.
-
על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה נפגע התובע בידיו עת התבקש לסייע לחבריו לפתוח צנצנות זכוכית. התובע טוען בכתב תביעתו כ משימה זו לא הייתה חלק מתפקידו. התובע מציין בתביעתו כי הצנצנות היו סגורות בחוזקה ובאחד הניסיונות לפתוח אחת מהצנצנות התנפצה זו ונשברה בידיו.
-
הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.
-
ביום 29.6.2014 נשמעו עדויות הצדדים כאשר מטעם התובע העידו הוא בעצמו, מר אנטולי דימבל ורעיית התובע גב' זיוה בוריצקי. מטעם הנתבעות העיד מנהל הנתבעת מס' 1 מר ליאוניד לוגק.
שאלת האחריות
-
בפסיקה שהתוותה בשנים האחרונות שינה בית המשפט העליון מדרך הבדיקה האם התקיימו יסודות עוולת הרשלנות. הבדיקה כעת אמורה לבדוק האם הייתה התרשלות שגרמה לנזק ורק לאחר מכן בודקים האם ישנה חובת זהירות מושגית. עמד על כך בית משפט העליון בע"א ע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ''ד סב (1) 803 באומרו:
"כמו שם, סבורני כי במקרה שבפנינו מוטב נידרש תחילה למחדלים אשר, כנטען, גרמו לנזק, ורק לאחר בירור השאלה אם עולים הם כדי התרשלות מצד המדינה, נפנה לבדוק כלום נסיבות המקרה, כמו גם שיקולים הנוגעים בדבר, מצדיקים קביעתה של חובת זהירות וכך – על יסוד השתיים – הטלתה של אחריות בעוולת הרשלנות. גישה זו, לא רק שעולה היא בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו, יש בה, להשקפתי, לתרום לבהירות הדיון ולמקדו בשאלות הצריכות הכרעה. דומה, כי אגב כך נוכל אף לפשט מעט את הניתוח המושגי המורכב, להשקפתי יתר על המידה, המלווה לעתים קרובות את עוולת הרשלנות."
-
הדברים נכונים על אחת כמה וכמה מקום בו מדובר בתאונת עבודה שכיום אין עוררין עוד שמעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו ועל כך קיימת פסיקה למכביר.
-
לאחר ששקלתי את העדויות שהובאו מטעם הצדדים וטענותיהם הנני סבור כי הוכח במקרה זה כי הנתבעת מס' 1 התרשלה כלפי התובע.
-
אתחיל בכך כי אין ממש בטענת הנתבעות לפיה השיהוי בהגשת התביעה פועל לרעת התובע מקום בו התגלה קושי ראייתי. הנתבעת מס' 1 ידעה בזמן אמת על התאונה כפי שעולה מעדות מנהלה (עמ' 20 ש' 10 – 11) ולכן הדרך הייתה פתוחה בפניה לאסוף ראיות ולהתכונן ולהתגונן כדבעי בפני תביעת התובע.
-
אין חולק בין הצדדים כי התובע היה בתפקיד של עובד אחזקה במפעל הנתבעת מס' 1. התובע טען בתצהירו כי אין זה היה מתפקידו לפתוח צנצנות. עוד טען כי ביום האירוע עת היה בדרכו לחדר האוכל כאשר בדרך לשם נקרא על ידי מנהל הנתבעת מס' 1 והתבקש לעזור בפתיחת הצנצנות. לתמיכה בטענה זו הביא התובע לעדות את מר דימבל אשר העיד על כך בתצהירו. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית לא זכר עד זה מי ביקש מהתובע לעזור בעבודת פתיחת הצנצנות (עמ' 6 ש' 7 – 8) אם כי לא שלל כי מנהל העבודה ביקש ממנו.
-
מנהל הנתבעת מס' 1 הכחיש כי הוא הורה לתובע לבצע את אותה עבודה ביום התאונה. יחד עם זאת, מאשר מנהל נתבעת מס' 1 כי מי שהורה לתובע לבצע את העבודה היה מנהל העבודה במפעל מאחר והיה המון עבודה באותו יום (עמ' 19 ש' 1 – 2). עוד מאשר מנהל הנתבעת כי זה לא היה מתפקידו של התובע לבצע את אותה עבודה ותפקידו היה לטפל במזגנים ובחדרי הקירור במפעל (שם). לאור זאת, הצהרת מנהל הנתבעת בתצהירו כפי שמתואר בסעיף 7, שם טען כי התובע פעל על דעת עצמו וכי לא ברור לו למה התובע התעסק עם הצנצנות, לא הייתה הצהרת אמת. בתצהיר עדות הראשית לא נטען כי התובע קיבל הוראה ממנהל העבודה אלא נטען כי פעל על דעת עצמו. בהמשך חקירתו שוב סתר מנהל הנתבעת את עצמו כאשר אמר כי הוא "הלך לבד לעזור" (עמ' 22 ש' 22).
-
אין גם כל כפירה בטענת התובע כי זו הפעם הראשונה בה נדרש לבצע עבודה זו. אין כפירה בטענת התובע כי היה קושי בפתיחת הצנצנות. נהפוך הוא: מנהל הנתבעת העיד בעניין זה עדות פתלתלה אשר בחצי פה מאשרת את טענת התובע לקושי בפתיחת הצנצנות. וכל העיד בעמ' 23 ש' 1 ואילך:
"ש.לביהמ"ש: היה קל או קשה לפתוח אותן?
ת.היה קשה או לא קשה אני הייתי בבנק. למשל אני קונה צנצנות במחסנים וזה סגירה סטנדרטית. קשה לא קשה מה אכפת לי. כמו שקונים סרדינים אולי בשבילה זה קשה (מצביע על הקלדנית). בשבילי לא.
ש.השתמשו במים חמים בשביל לפתוח?
ת.הוא אומר ככה? אז השתמשו. אני לא הייתי במפעל. אם זה לא נפתח אז שמים במים חמים.
ש.למה משתמשים במים חמים?
ת.כי זה פיזיקה.
ש.תסביר.
ת.אם אני למשל לוקח דבר ושם במים חמים זה מתפשט.
ש.טרמודינמיקה?
ת.לא. פיזיקת טמפרטורות." (ההדגשה שלי – א.כ.)
-
יחד עם זאת, לא הוצהר כי התובע עבר הדרכה כלשהי כיצד לפתוח את הצנצנות. לא הוצהר בשום מקום כי התובע הודרך בטרם התבקש לבצע עבודה זו כי במידה והוא נתקל בקושי עליו לפנות למנהל העבודה כפי שסבר מנהל הנתבעת בתצהירו כאשר טען כי על התובע היה לעשות כן.
-
יתרה מכך, מנהל העבודה כלל לא הובא לעדות על ידי הנתבעות דבר העומד להן לרועץ ופועל לחובתן.
-
מעביד חייב להדריך את עובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה. עליו להדריכם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי ובאופן ספציפי (ראה: ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415). בכך לא שגי. על המעביד ל]קח ולדאוג כי העובד פועל לפי כללי הזהירות (ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ. קרבון, פ"ד מה(2) 593). בענייננו הנתבעת מס' 1 לא הדריכה את התובע מפני הסיכונים ולא פיקחה ווידאה כי התובע מבצע את עבודתו בדרך בטוחה. לכן אני קובע כי הנתבעת מס' 1 התרשלה כלפי התובע.
-
באשר לקשר הסיבתי בין ההתרשלות לאירוע התאונה אני קובע כי הוא מתקיים בענייננו. קשר סיבתי עובדתי מתקיים מאחר ואילו ניתנה לתובע הדרכה מה היה עליו לעשות במקרה בו הוא נתקל בקושי בפתיחת צנצנת התאונה לא הייתה מתרחשת. בנוסף מתקיים קשר סיבתי משפטי. מעביד היודע כי קיים קושי בפתיחת הצנצנות, כאשר הוא לא נותן הוראות לעובדיו כיצד לנהוג במקרה כזה, אמור לצפות כי עובד בדרך כזו או אחרת ינסה לפתוח אותן וגם אם בנסיבות המקרה הספציפיות הוא לא צפה את הדרך הספציפית בה נקט התובע הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין קביעת הקשר הסיבתי.
-
בע"א 576/81 בן שמעון נ. ברדה, פ"ד לח(3) עמ' 1 נקבע כי הצפיות אינה צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע, שהתרחשו הלכה למעשה, אלא לאופיו הכללי, על-פי תכונותיו העיקריות. עוד נקבע כי בקביעת קו הגבול שבין הקווים הכלליים (שצפייתם נחוצה) לבין הקווים הפארטיקולאריים (שצפייתם אינה נחוצה) ניתן להיעזר במבחן הסיכון ובמבחן השכל הישר, ובכך ליצור סינתזה בין המבחנים הללו. יישום מבחן השכל הישר ומבחן הסיכון מובילים אותי למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי בין התרשלות הנתבעת מס' 1 לביון אירוע הנזק. הנזק שנגרם לתובע הינו בתחום הסיכון אותה יצרה התנהגות הנתבעת מס' 1 עת לא הדריכה את התובע בטרם הטילה עליו ביצוע העבודה. גם לפי מבחן השכל הישר כל התכונות המציינות את התנהגות המזיק כרשלנית תרמו בפועל להתהוות תוצאה מזיקה.
-
גם אם התובע רצה להראות ליתר העובדים כי הוא מסוגל לפתוח את הצנצנת ממנה נפגע, הדבר אינו מסיר אחריות מהנתבעת מס' 1 כפי שהנתבעות טוענות. עובדה זו אינה מנתקת קשר סיבתי, שכן ניסיון הפתיחה היה לצורכי העבודה ולמענה כפי שנתבקש ולא נבע מצורכי ראוותנות או מבחן אומץ בלבד. אילו הועמד התובע על המסוכנות שבפעולותיו הוא לא היה נוקט בדרך בה נקט.
-
לאור זאת אני מטיל את האחריות לאירוע התאונה על הנתבעת מס' 1.
-
באשר לאשם התורם הנני סבור כי יש להטיל אשם תורם מינימאלי. מדובר בעובד אשר פעם ראשונה נדרש לבצע עבודה מסוג זה מבלי שהוזהר כי קיים קושי בפתיחת הצנצנות ומבלי שהודרך כיצד לנהוג במצבים כגון אלו. לכן עיקר האחריות מוטלת על המעביד. יחד עם זאת, התובע הפעיל לחץ חזק על הצנצנת ולא עלה בדעתו להיוועץ בעובדים אחרים או בממונה עליו ועל כך יש להשית עליו אשם תורם בשיעור מתון של 10%.
גובה הנזק
טיפולים, נכות רפואית ותפקודית
-
בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה אושפז התובע בבית חולים האזורי לגליל מערבי בנהריה. במהלך אשפוזו אובחן התובע כסובל מחתכים בכפות ידיו, חתך בגידים, ירידה בתחושה, קושי בכיפוף. התובע נותח במהלך אשפוזו ובתום אשפוז בן שלושה ימים שוחרר התובע לביתו. לאחר שחרורו נזקק התובע לקבל טיפולים רפואיים במסגרת בית חולים וקופת חולים.
-
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה וועדה רפואית מטעמו קבעה כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19%. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של ד"ר פריד אשר אף הוא קבע נכות צמיתה בשיעור של 19%.
-
ביום 17.3.2013 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני לפיו נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה תועמד על 14%. על מנת לעמוד על אופי הנכות אציין כי המומחה מטעם התובע מצא דפורמציה באצבע מס' 4 ביד שמאל עם בעיה בסגירת כף היד עקב החתך ותפירת הגיד. בנוסף ביד ימין נמצא התובע כסובל מצלקת ונוירומה שאין ספק כי גורמת לתובע כאבים.
-
בעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו עד 31.5.2005. לאחר מכן חזר התובע לעבודתו עד שפוטר מפעל הנתבעת מס' 1 ביום 10.5.2006.
-
עובר לאירוע התאונה שימש התובע כאיש אחזקה. לכן הנכות שנותרה בשתי ידיו משפיעה על עבודתו. הנכות מגבילה את התובע בעבודתו. לאחר שהתובע פוטר מעבודות אצל הנתבעת מס' 1 הוא החל לעבוד במקומות אחרים החל מחודש 12/07 בשכר נמוך יותר.
-
לאור האמור לעיל יהיה זה נכון להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית היינו בשיעור 14%.
כאב וסבל
-
בגין כאב וסבל בשים לב לאופי הפגיעה, לתקופת האי כושר, הטיפולים הרפואיים, גילו של התובע אני פוסק סך של 60,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.
הפסדי שכר בעבר
-
עובר לאירוע התאונה השתכר התובע בממוצע סך של 4,585 ₪ ברוטו (לפי סיכום סה"כ תשלומים בממוצע שלושת החודשים לפני התאונה). סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 5,700 ₪.
-
לכן בגין הפסדי שכר מלאים לעבר לתקופה של חודשיים ו- 21 יום מגיע סך של 15,200 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה מתקבל סך של 19,020 ₪.
-
בגין הפסדי שכר חלקיים מגיע לתובע הסכומים כדלקמן:
-.91,770 ₪ = 14% X 5,700 ₪ X 115 חודשים
-
סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה מתקבל סך של 98,027 ₪.
-
סה"כ בגין הפסדי שכר לעבר מגיע סך של 117,047 ₪.
הפסד כושר השתכרות
-
בעבור הפסדי כושר השתכרות לעתיד מגיע כדלקמן:
-.35,163 ₪ = 14% X 5,700 ₪ X 44.604
עזרה והוצאות לעבר
-
אין ספק כי מאז הפגיעה ועד להחלמת התובע ושובו לעבודה הוא נזקק לעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיות . כמו כן, אני מקבל את הטענה כי נגרמו לתובע הוצאות בעבר לצורך נסיעה לקבלת טיפול רפואי וכן בעבור השתתפות בביקורים כאשר התובע צירף לתצהירו קבלות חלקיות. לכן בגין הוצאות ועזרה בעבר אני פוסק על דרך האומדנא סך של 10,000 ₪.
עזרה לעתיד
-
התובע העיד על עצמו במסגרת תצהירו כאדם טכני בהכשרתו, בעל ידע וניסיון רב בכל הקשור לעבודות אחזקת הבית. לכן הנכות שנותרה בידיו תקשה עליו לבצע עבודות אלו.
-
לכן בגין הצורך בנטילת עזרה בשכר לצורך ביצוע עבודות תחזוקה אני פוסק על דרך האומדנא לעתיד סך של 7,000 ₪.
הפסד תנאים סוציאליים
-
לתובע לא הופשרו כספים לקופת פנסיה, לא לפני התאונה ולא לאחריה כעולה מתלושי השכר שצירף.
-
בשים לב לכך לא הוכח כדבעי הפסד בגין ראש נזק זה.
סיכום
-
נזקי התובע מסתכמים בסך של 229,210 ₪. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 10% ומתקבל סך של 206,289 ₪.
-
מהסכום הנ"ל יש לנכות תגמולי המוסד לביטוח לאומי בעבר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסכום של 40,691 ₪.
-
לאור זאת אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 165,598 ₪. לסכון זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. בנוסף יתווספו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.
ניתן היום, י"ג טבת י"ג טבת תשע"ה, 04 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.
