תביעה עצמאית של קטינה למזונות

האם יש לדחות על הסף את תביעת התובעת למזונותיה מחמת מעשה  בית דין, מאחר ונחתם הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין שבמסגרתו נקבע כי לא תוגש תביעה למזונותיה  ואם לא, מה שיעור המזונות שיש לפסוק לתובעת?

א.         רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

1.         אם התובעת (להלן גם: "האם") והנתבע (להלן גם: "האב"), שניהם יהודים,  קיימו מערכת יחסים שכתוצאה ממנה נולדה התובעת (להלן: "הקטינה") ביום 21.3.02.

2.         בשנת 2004 הגישה האם תביעה לאבהות ותביעה למזונות כנגד האב. התביעות הומצאו לאב אשר מתגורר באנגליה ואולם האב לא הגיש כתבי הגנה ובשנת 2005 נתנו פסקי דין בהעדר הגנה שבמסגרתם הוצהר כי הנתבע הוא אבי הקטינה וכן נפסקו מזונות לקטינה.

3.         לאב לא היה שום קשר עם הקטינה והוא מעולם לא נפגש עמה.

4.         האב ניסה לבטל  את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה ואולם  מאמציו לא צלחו.

5.         בקיץ 2013 ניהלו ההורים מו"מ  באמצעות עורכי דינם לצורך הגעה להסכם. האם רצתה כי הקטינה תכיר את אביה ותהיה בקשר עמו  והאב היה מעוניין  לוודא שהוא באמת  אבי הקטינה והוא גם רצה שתתאפשר לו כניסה ויציאה חופשית מהארץ והוא לא יהיה  בחשש מתמיד כי אם יגיע לישראל, יוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חוב המזונות.

6.         ביום  17.7.13 חתמו האם והנתבע  על הסכם (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע בין היתר כי:

            "... והואיל והאם נושאת, הלכה למעשה, בכל צרכיה של הקטינה ומסוגלת להמשיך ולספק את צרכיה ומזונותיה...

            האב מסכים לבצע, במועד מוקדם... בדיקת רקמות בישראל...

            האם מתחייבת בשמה ובשם הבת הקטינה שלא לנקוט כנגד האב, בשום זמן מהזמנים, בהליכים משפטיים מכל מין וסוג שהם, לרבות תובענות לסוגיהן, מימושן ואכיפת פסק הדין למזונות או עיכוב יציאתו של האב מן הארץ..."

7.         בהסכם נקבע גם, כי אם ייקבע  בבדיקת רקמות  כי הנתבע הוא אבי הקטינה, אזי הוא "מתחייב" להגיע לביקורים בישראל לפחות פעמיים בשנה ולהיפגש עם הקטינה. נקבע גם, כי אם האב לא יוכל להגיע לישראל לבקר את הקטינה, הוא יפקיד בחשבון חיסכון ע"ש הקטינה סך של 3,750 ₪ עבור כל ביקור שלא מומש על ידו ובסה"כ סך של 7,500 ₪ לשנה וזאת לתקופה של עד ארבע שנים ממועד החתימה על ההסכם. הנתבע גם הסכים, כי האם תהיה האפוטרופסית הבלעדית של הקטינה והוא התחייב לפעול לצורך הסדרת אזרחות בריטית לקטינה.

8.         האם והנתבע הגישו בקשה לאישור ההסכם ולעריכת בדיקת רקמות. בעקבות כך,  הוזמן תסקיר.

9.         בתסקיר מיום 10.9.13 נאמר בין היתר כי: "לדברי האב, מטרת  בדיקת הרקמות היא לוודא שעובדה מוגמרת של הריון ולידה שהונחה לפתחו, תיפתר ובמידה ואכן הוא אביה, הוא ירצה לראותה". צוין כי הנתבע מתנגד לכל קשר עם הקטינה "כל עוד  לא הוכח כי אכן הוא אביה. רק אז יהיה מוכן ליזום אתה קשר".

10.        בתסקיר נאמר כי הקטינה: "מאוד רוצה קשר עם האב, אך אם הוא לא ירצה קשר אתה,  היא תקווה שבעתיד ימצא את דרכו אליה. לפחות ידעו השניים שיש להם קשר דם". האם אמרה לעו"ס כי היא רוצה : "שלבתה יהיו זוג הורים ולא רק אם". הומלץ כי תיערך בדיקת רקמות לבירור אבהות, על מנת "לתת לקטינה אפשרות לדעת מיהו אביה הביולוגי, על כל המשתמע מכך".

11.        מאחר והאב מתגורר באנגליה, בית המשפט נעתר לבקשתו, כי לאחר שיחתום על ההסכם בפני הקונסול בלונדון, אישור ההסכם ייעשה באמצעות שיחת ועידה ויזואלית, ממקום מושבו באנגליה.

12.        ביום 2.10.13 התייצבו האם וב"כ האב בבית המשפט. האם והנתבע  הסכימו כי ההסכם יתוקן כך שהסעיף הקובע כי האם תהיה אפוטרופסית בלעדית על הקטינה,  יחול רק ככל שלמרות שיימצא בבדיקת הרקמות כי הנתבע הוא אבי הקטינה, האב לא יהיה בקשר עם הקטינה למשך שנתיים. כמו כן הוסכם, כי ככל שיחלו מפגשים בין האב לקטינה, הדבר ייעשה בליווי יעוץ והכוונה מקצועית.

13.        האם והנתבע הצהירו כי קיבלו יעוץ משפטי והם מבינים את מהות ההסכם ותוצאותיו ובית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

14.        ביום 5.11.13 ניתנה חוות הדעת של המעבדה לסווג רקמות שמצאה כי הנתבע הוא אבי הקטינה  ובעקבות כך, ניתן פסק דין לאבהות.

15.        בין ב"כ ההורים התנהלו מגעים לצורך בחירת זהות המטפל שילווה מקצועית את חידוש הקשר בין האב לקטינה ואולם ההורים לא הגיעו להסכמות והאב לא נפגש עד היום ולו פעם אחת עם הקטינה. בין ההורים התעוררו חילוקי דעות גם ביחס למידת המעורבות של האם בתהליך חידוש הקשר שבין הקטינה לאב והאב טען כי האם מטרידה אותו ומציקה לו ללא הרף.

16.        ביום 18.12.13 שלחה ב"כ האב לב"כ האם מכתב בו נאמר בין היתר, כי לאור הצעת האם כי יבוטל הסעיף בהסכם המחייב את האב לבקר את הקטינה ולשלם כספים בגין אי הגעה לביקורים אזי:

"בוחר מרשי שלא לקיים קשר עם הקטינה עד הגיעה לבגרות...כאשר הקטינה תגיע לבגרות, ככל שתרצה בכך, תוכל ליצור קשר עם מרשי באופן ובמינונים שיוסכמו ביניהם ויהיו מתאימים לה ולו כאחד".

17.        ביום 19.1.14  כתבה ב"כ האב לב"כ האם מכתב  נוסף (נספח יג' לכתב ההגנה)  בו נאמר כי:

"אין בדעת מרשי להיפגש עוד עם מרשתך וכן, אין בדעת מרשי לקיים, בשלב זה, מפגשים עם  הבת הקטינה. מרשי יפקיד כמתחייב, מידי שנה, את הסכומים שהתחייב להעבירם עד סוף כל שנה ממועד החתימה על ההסכם...".

18.        כמו כן, במכתב שכתב האב לאם (נספח יז' לכתב ההגנה) נאמר בין היתר כי:

"בסופו של דבר מי שמנעה את תחילת ההכרות והקשר ביני לבין הקטינה זו את. בעקבות זאת, החלטתי שכשהקטינה תגיע לגיל 18, אם היא תרצה בכך היא תוכל לפנות אלי. אני מקווה שעד אז תשכילי להבין שהקשר ביני  לבינה לא  תלוי בך ויכול להיעשות בלעדייך וללא התערבותך".

19.        בחודש יוני 2014 הגישו האם וכן הקטינה כמה תביעות. בין היתר, הוגשה תביעה של האם להחזר הוצאות  וכן תביעת הקטינה למזונותיה, נשוא הליך דנן.

20.        הקטינה טוענת באמצעות האם בתביעתה, כי היא לא כפופה להסכם שנכרת בין ההורים וכי היא זכאית לתבוע את מזונותיה בתביעה עצמאית מטעמה. לטענתה, האב הוא איש עסקים המתגורר בחו"ל ויכול לזון אותה. לדבריה, הוא נסע בתקופה האחרונה כמה פעמים לישראל ואף בילה עם בת זוגו בבתי מלון יוקרתיים באנגליה ובאיטליה (סעיף 6 לסיכומיה).  האם טוענת כי הנתבע חייב לשלם לקטינה מידי חודש את מזונותיה. הקטינה עתרה למזונות בסך של 2,450 ₪ לחודש וכן לתשלום עבור מדור, ככל שהיא והאם יעברו להתגורר בדירה שכורה והיא אף עתרה לדמי טיפול בסך של 500 ₪ לחודש ולתשלום עבור אחזקת מדור, חינוך, חוגים והוצאות רפואיות חריגות.

21.        בתביעה נטען כי האם משתכרת סך ממוצע של 6,200 ₪ נטו לחודש ועל האב לשלם את מזונות הקטינה על פי הדין האישי ויש ביכולתו לשלם את המזונות.   

22.        הנתבע הגיש כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת האב, יש לדחות את  התביעה על הסף מאחר וקיים מעשה בית דין לאור ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין שבמסגרתו  הסכימה האם במפורש שלא  לתבוע מזונות עבור הקטינה והיא התחייבה לשאת בכל צורכי הקטינה בעצמה, כפי שהיא נשאה בהם במשך כל השנים.

23.        האב טוען גם, כי אין לו כל רכוש או הכנסות, הוא שרוי בחובות ואין לו כל יכולת לשלם מזונות לקטינה.

24.        בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 20.10.14 הסכימה האם לחזור בה מהתביעה להחזר הוצאות בגין העבר  ונקבע כי תידון רק הבקשה לדחיית תביעת המזונות  על הסף וככל שהבקשה תידחה, תידון  תביעת המזונות לגופה.

25.        ביום  23.12.14 התקיים דיון הוכחות והצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב.

ב.         האם יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין?

(א)       טענות הצדדים

1.         האב טוען כי מאחר וההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו התחייבו הן האם והן הקטינה שהיתה צד להסכם באמצעות האם, שלא לנקוט כנגדו בשום הליכים משפטיים, לרבות הגשת תביעה למזונות, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

2.         כמו כן לדבריו: "כללי ההשתק והמניעות מונעים מהמשיבה לנקוט בהליכים המשפטיים בהם נקטה בהגשת תביעותיה כנגד המבקש... משכך,  נגועות התובענות שהגישה בחוסר תום לב מובהק, מעבר להיותן בלתי ישימות" (סעיף 21 לבקשת האב לסילוק על הסף).

3.         האב טוען כי במקרה דנן  לא ערכו הצדדים  הסכם גירושין ולכן הפסיקה שקובעת כי הקטין לא כפוף להסכם הגירושין  שעליו חתמו הוריו בכל הקשור למזונות, לא חלה בעניינו. זאת, מאחר שלא ניתן לאמר כי האם רצתה לקבל גט ולכן "הקריבה" את האינטרס של טובת הקטינה על מנת לזכות בגט.  בידי האם היו שני פסק דין  חלוטים שבהם נקבע כי הנתבע הוא אבי הקטינה וכן פסק דין למזונות והיא יכולה היתה להפעילם. לדבריו: "אם המשיבה היא זו אשר יזמה את המשא ומתן בין הצדדים לעריכתו של ההסכם בתוקף של פס"ד וטעמיה עמה. לא  ניתן לטעון בנסיבות בהן ניתן פסה"ד דנן, כי הצדדים להסכם לא ראו לנגד עיניהם את טובת המשיבה הקטינה" (סעיף 27 לבקשה לביטול ההחלטה למזונות זמניים).

4.         לדברי האב, במקרה דנן חל סעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות") שקובע כי: "הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין כל עוד לא אושר ע"י בית המשפט". לטענתו בענייננו, האם ייצגה את הקטינה בחתימתה על ההסכם כאפוטרופוס שלה ולכן ההסכם מחייב אף את הקטינה. האם נטלה על עצמה באופן מודע וברור להמשיך ולשאת בכל הוצאות הקטינה והיא לא יכולה להתנער מהסכמתה זו. האב סבור כי לא הופעלו על האם כל לחצים והיא במודע נטלה על עצמה את כל המחויבות הכספית לספק את כל צרכי הקטינה וטובת הקטינה "נבחנה היטב" ע"י בהמ"ש (סעיף 1 לסיכומיו).

5.         האב טוען כי הוא לא הפר את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין וקיים השתק שיפוטי המונע מהקטינה להגיש את תביעת המזונות. כמו כן לטענתו, האם ניהלה מו"מ בחוסר תם לב, שעה שהיא  התכוונה להפר את ההסכם ולהגיש תביעה עצמאית באמצעות הקטינה (סעיף 78 לתצהירו). לדבריו, לא מדובר בתביעה "ראשונית" של הקטינה  ולא הוכח כלל כי אירע שינוי נסיבות המצדיק "פתיחה מחדש" של הדיון במזונות הקטינה (סעיף 3 לסיכומיו).

6.         האם טוענת כי ההסכם לא מחייב את הקטינה והקטינה רשאית להגיש תביעה עצמאית  מטעמה, באמצעותה. לטענתה, ההסכם פגע בטובת הקטינה והוא נוגד את תקנת הציבור (סעיף 54 לסיכומיה). לדברי האם, "מזונות ראויים הם חלק מכבודו של הילד כאדם" וקיימת לקטינה זכות למזונות ריאליים וראויים כדי שתוכל להתקיים (סעיף 55 לסיכומיה).

7.         לדבריה: "כל שרצתה האם באותו מעמד הינו להבטיח שיתקיים קשר בין האב לקטינה וזה מה שעמד לנגד עיניה. לא עניין המזונות" (סעיף 19 לכתב התשובה וסעיף 33 לתצהירה). האם טוענת כי האב הוא זה שעמד על כך שהיא תוותר על מזונות הקטינה כתנאי לכך שהוא יחל בקשר עם הקטינה. לטענתה, אין כל הצדקה לפטור את האב ממזונות הקטינה שהוא חייב בהם על פי הדין.

(ב)        דיון והכרעה

1.         בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (ניתן ביום 7.2.13) דן בית המשפט העליון בסוגיית התביעה העצמאית של  קטינים למזונותיהם. בין היתר נקבע ע"י כב' השופט עמית כי:

            "הרציונל המוצהר שבבסיס הלכת התביעה העצמאית הוא כי כאשר ההורים נמצאים  בהליכי גירושין, קיים חשש כי החזקה לפיה טובת הילד עומדת נגד עיניהם אינה מתקיימת. הורים הנמצאים בעיצומם של הליכי גירושין ונאבקים על ענייניהם הכלכליים ועל קבלת הגט, עשויים לעיתים לקפח, אם במכוון או מבלי משים, את טובתו של הקטין... הפסיקה, שחששה ממצב בו תפגע ותבלע טובתו של הקטין תוך כדי המאבק המשפטי בין הוריו, פיתחה אפוא את מוסד  התביעה העצמאית על מנת להגן על עניינו של הקטין... נטל ההוכחה לכך שעניינם של מזונות הילדים נדון לגופו על ידי בית המשפט עובר לאישור הסכם גירושין, רובץ על הצד המבקש להסתמך על אותה הסכמה... בהיעדר אינדיקציה כלשהי לכך שבית המשפט לא בחן את שאלת המזונות או שבית המשפט התעלם מחובתו לבחון את נסיבות עריכת ההסכם, אין לבטל את תוצאותיו של ההליך ואין לשנות את סכום המזונות על נקלה, אלא במקרים בולטים...  הרטוריקה שבבסיס מוסד התביעה העצמאית היא הגנה על עניינו של קטין, אך למעשה, מוסד התביעה העצמאית מאפשר לבית המשפט לתקן ולאזן את הטעון תיקון במישור הממוני בין בני הזוג... נקודת המוצא היא שבית המשפט או בית הדין שאישר את ההסכם בחן גם את עניינם של הקטינים. אולם, ניתן לסטות מנקודת מוצא זו בעת הצורך".

2.         כב' השופט עמית קבע בפסק הדין הנ"ל, כי יש לערוך בדיקה דו שלבית: בשלב הראשון יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים ובשלב השני יש לבחון האם בפועל הקטינים קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין. נקבע כי:

"במקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, מה לי תביעה עצמאית ומה לי תביעה להגדלת מזונות, בשני המקרים, שומה על בית המשפט לבחון מחדש את מזונות הקטין".

3.         כב' השופט רובינשטיין  קבע שם כי:

            "בית המשפט למשפחה מתבקש לבחון בכל מקרה בראש וראשונה את המהות, קרי, בשורה התחתונה, האם מה שנפסק לקטינים כמזונות – לאחר דיון ראוי – משקף את צרכיהם לאמיתם. הגישה המהותית היא אפוא עיקר, והיא תכליתו של ההליך – אי קיפוח הקטינים".

4.         כב' השופט הנדל סבר באותו עניין כי:

            "על מנת שההחלטות הנוגעות לקטינים במישרין, בכל עניין, יוכלו לחייבם, צריכות הן להתקבל על בסיס דיון מהותי שהתקיים בעניינם באופן המבטיח שטובתם נשקלה כשהיא לעצמה... זכאים הקטינים לכך כי טובתם ועניינם יישקלו לגופם, בלא תלות ישירה בעניינים שבין הוריהם. זוהי תכליתו של חריג התביעה העצמאית. זכות זו אינה תלויה בשאלת הקיפוח בפועל. על כן לשיטתי, בשערי הכניסה למסלול התביעה  העצמאית עומד מבחן אחד ואחד בלבד, הוא המבחן המהותי: האם עניינם של הקטינים נדון לגופו תוך שטובתם נשקלת באופן ברור ונפרד מיתר ענייני הגירושין?... זכותם של הקטינים לממש את תביעתם העצמאית צומחת ללא קשר לשאלת התוצאה בפועל. זכותם למזונות הוגנים קודמת לזכותם שעניינם ייבחן באופן נפרד ועצמאי. אם הוא נבחן ככזה במסגרת ההליך העיקרי – מוטב, אולם אם לא נבחן ככזה – תעמוד לקטינים הזכות כי יתקיים דיון עצמאי בערכאה אותה בחרו... נטל ההוכחה הראשוני  מוטל על הקטין במובן זה שעליו להצביע על אינדיקציה  לכך שעניינו נבלע בענייני הוריו והסוגיה לא נדונה מבחינה מהותית ונפרדת. או אז, יעבור הנטל אל ההורה המסתמך ועליו יהיה להוכיח כי התוצאה היא פרי שקילה ודיון לגוף עניינו של הקטין".           

5.         במקרה דנן, הקטינה הרימה את הנטל והוכיחה כי עניינה כלל לא נדון לגופו של עניין והיא קופחה באופן בולט ביותר.

6.         אכן צודק האב כי במקרה דנן, ההורים  מעולם לא נישאו ולא עסקינן בהסכם גירושין שבו לעיתים "מקריבה האם" את זכויות ילדיה, לצורך קבלת הגט.

7.         ברם, הוכח כי  בעקבות רצונה העז של האם שהקטינה תכיר את אביה, היא הסכימה לוותר על זכות חשובה אחרת המגיעה לקטינה מאביה – זכותה למזונות.

8.         כשם שבין המשפט מוסמך לדון בתביעה עצמאית של קטין למזונותיו שעה שבמסגרת ההסכם קופחו זכויות הקטינים מחמת שנשקל אינטרס הזר לטובתם – שחרור האם מכבלי הנישואין -  כך יכול בית המשפט  לדון בתביעה עצמאית למזונות קטין, שעה שהתברר כי  המניע לוויתור על  המזונות היה נעוץ באינטרס אחר, בדמות אפשרות שהאב יחל בקשר עם ביתו שאותה לא ראה מעולם.

9.         האם העידה כי: "ההסכם   היה לטובת הקטינה שיהיה קשר בין האב לילדה ושיהיה לה דמות אבהית ללא כל אינטרס שלי אחר" (עמ' 7 שורות 4-5). גם בקדם המשפט אמרה האם כי: "כל מטרת ההסכם היתה שיהיה מפגש בין הילדה לנתבע וזה היה אחד מהתנאים שלו למחוק את תיק ההוצל"פ. פסה"ד ניתן לפני 10 שנים ולא גביתי שום דבר... חשבתי שיהיה מפגש ביניהם... הוא יזם את ההסכם"  (עמ' 1 שורות 10-21). גם האב הודה כי "ההסכם היה כדי לראות את ביתי", על מנת שלא יוטלו כנגדו צווי  עיכוב יציאה מן הארץ (עמ' 19 שורות 15-16) והוא נעשה "לטובת זה שאבוא לבקר את הקטינה... כל הזמן האם רצתה דמות של אבא ואת זה רצינו להשיג פה" (עמ' 20 שורות 1-4). 

10.        האב לא הכחיש שהוא התנה תנאים לכך שייצור קשר עם הקטינה. התנאי הראשון היה, שתיערך בדיקה רקמות לבירור אבהות. התנאי השני היה, שהאם תוותר על כל חוב מזונות העבר ולא תתבע בעתיד כל מזונות (עמ' 16 שורות 29-30 ועמ' 17 שורות 1-2). כלשונו של האב: "היה מבחינתי תנאי שכל התיקים שלא בפניי ירדו" והוא הסביר שהכוונה לפסקי הדין לאבהות ולמזונות (עמ' 19 שוקות 23-32). האב הודה כי הדבר נעשה על פי דרישתו, על מנת שלא יוצאו כנגדו צווי עיכוב יציאה מן הארץ (עמ' 17 שורות 9-10). בקדם משפט אמר האב כי הוא זה שביקש את ביטול פסק הדין למזונות בעצת עורכת דינו (עמ' 3 שורות 21-22) והוא  אישר את עדות האם, כי הוא התנה את הקשר עם הקטינה בביטול חיוב המזונות (עמ' 6 שורות 25-26).

11.        במקרה דנן, לא נערך כל דיון לגופו של עניין בעת שההורים הסכימו על ביטול המזונות. לא נבחנו צורכי הקטינה ולא יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. העובדה  כי פורמאלית נאמר בהסכם כי האם חותמת עליו אף בשם הקטינה והיא צד לו, לא בהכרח מלמדת כי הקטינה קשורה וכפופה להסכם.

            ראו: בע"מ 7916/03 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 28.2.05).

12.        עסקינן במקרה שבו קופחו לחלוטין זכויות הקטינה  כאשר אימה, מתוך כוונה טובה כי ויתור מרחיק לכת זה יביא את האב לכך שיסכים סוף סוף להכיר את  ביתו  ולקטינה תהיה דמות אב בחייה, הסכימה לוותר על תשלומי מזונות לחלוטין.  וכלשונה: "כל מה שרציתי באותו מעמד הינו להבטיח שיתקיים קשר בין האב לקטינה וזה מה שעמד לנגד עיני" (סעיף 33 לתצהירה). אכן, ההסכם נעשה מרצונה החופשי של האם, לאחר שהבינה את משמעויותיו ולא הוכח כלל כי הוא נחתם תחת אילוץ כפי שטוען בצדק האב (סעיף 32 לסיכומיו). ברם, הדבר לא משנה את העובדה שזכויות הקטינה,  מהיבט המזונות המגיעים לה, קופחו. בצדק טוענת האם בסיכומי התשובה (סעיף 6): "הכיצד ניתן לטעון כי טובת הקטינה עמדה לנגד עיניהם של כל הנוגעים בדבר, שעה שבהסכם לא נפסקו מזונות עבורה?".

13.        ברם, משהתברר כי "הקורבן" אותו הקריבה האם על מזבח הסיכוי שאולי האב יתרצה ויצור קשר עם ביתו, היה קורבן שווא והאב הודיע כי הוא לא מוכן לשום קשר עם הקטינה ומסכים כי האם תהיה אפוטרופסית יחידה, זכותה של הקטינה לתבוע את מזונותיה.

14.        ודוק:  אין כל משמעות לשאלה האם האם אשמה בכך שהאב לא מוכן לשום קשר עם ביתו. מבחינת  הקטינה, מצבה כיום הוא שמחד אין לה כל קשר עם אביה ומאידך, אביה לא מוכן לשלם לה כל מזונות.  

15.        ניתן להשאיר ב"צריך עיון" את השאלה מה היה קורה, אם  למרות שהאב היה יוצר קשר עם הקטינה והיו ביניהם מפגשים, היתה  הקטינה  מגישה תביעה  עצמאית למזונות. סביר  בהחלט כי אף במקרה זה, היתה עומדת לה הזכות לתבוע מזונות מאביה, מאחר ולא נערך כל דיון לגופו של עניין וזכויותיה קופחו. ברם, ברור כי במקרה דנן, כאשר הוכח כי האם ויתרה על פסק דין חלוט למזונות הקטינה שכבר היה בידה והיא ויתרה אף על סכום עתק בגין חוב מזונות של עשר שנים, והכל למען מטרה חשובה ונעלה של קיום קשר בין הקטינה לאביה – קשר שמעולם לא חודש- זכותה של הקטינה לתבוע את מזונותיה.

16.        איני סבור כי האם נהגה בחוסר תם לב, שעה שניהלה מו"מ עם האב, חתמה עמו על הסכם הפוטר אותו  ממזונות הקטינה  ועתה היא טוענת כי הקטינה לא כפופה להסכם. שוכנעתי כי האם סברה באמת ובתמים כי יצירת קשר בין הקטינה לבין אביה שהיא כלל לא מכירה, "שווה" את המחיר של  ויתור על המזונות. האם שילמה מחיר כספי כבד בחותמה על ההסכם, שעה שהיא ויתרה במסגרתו על גביית חוב מזונות לתקופה של כעשר שנים ומדובר בוויתור כספי משמעותי ביותר. שהרי כאמור, האם חזרה בה מתביעתה להחזר הוצאות ביחס לתקופת העבר, היות והיא הבינה כי ויתורה בהסכם, שהוא שריר וקיים, תקף ומחייב אותה. בצדק טוען האב, כי האם לא הגישה תביעה לביטול ההסכם עקב הפרתו, ומבחינה משפטית ההסכם תקף ומחייב את שני ההורים (סעיף 80 לסיכומיו).      

17.        כיום, אם תתקבל עמדת האב, תצא הקטינה "קרחת מכאן ומכאן": אין לה שום קשר עם אביה ולטענת האם, הקטינה  פגועה ומאוכזבת ביותר מהתעלמותו של אביה, שעה שהיתה בלבה תקווה כי היא תכיר אותו (עמ' 1 שורה 21) ובנוסף, אביה לא משלם דבר למזונותיה.

18.        העובדה שהאם נשאה עד היום לבדה  בכל הוצאות הקטינה והיא אף התחייבה להמשיך ולשאת בהם לבדה, לא מונעת מהקטינה לתבוע את מזונותיה. כפי שיפורט לקמן, משכורתה של האם עומדת ע"ס של כ – 7,200 ₪ נטו לחודש בלבד וברור כי  מצבה הכלכלי של הקטינה ישתפר, אם האב ישלם מזונות לביתו.

19.        האב לא יכול להיבנות  מסעיף 12 (א) לחוק המזונות שקובע כי ויתור על מזונות "קושר את הקטין" אם אושר ע"י בית המשפט, וזאת משני נימוקים. ראשית, כפי שנקבע בע"א 6763/93 פלוני נ' ר.ס. (ניתן ביום 6.7.95) : "שרירה וקיימת בעניין זה הלכת הרוב לפיה – במקרים בהם חל הדין האישי לפי סעיף 3 (א) לחוק הנ"ל, אין יתר הוראותיו של החוק הנ"ל חלות" (סעיף 13 לסיכומי התשובה). שנית, כפי שקבע כב' השופט עמית בבג"ץ 4407/12 הנ"ל :

            "יכול הקורא לסבור כי די בכך שבית המשפט מאשר הסכם גירושין בין בני זוג, הסכם הכולל גם התחייבות והסכמה לגבי מזונות הילדים הקטינים, ובכך התקיימה מצוותו של סעיף 12 (א)... אלא שבמהלך השנים הלכה והתפתחה הלכת התביעה העצמאית ... ולפיה רשאי קטין "לפתוח" מחדש הסכמות אליהן הגיעו ההורים בהסכם גירושין בקשר למזונותיו".

20.        סיכומו של דבר: ברור לחלוטין כי טובת הקטינה מבחינה כלכלית "נבלעה" ו"נעלמה כליל" עם החתימה על ההסכם ואישורו. לא נערך כל דיון ביחס לצורכי הקטינה ויכולותיה של האם לפרנסה כראוי. לא נערך כל דיון ביחס ליכולותיו של האב לפרנסה.  זכויותיה  של הקטינה מבחינה כלכלית, קופחו לחלוטין. התברר כי כל תכלית ההסכם – יצירת קשר בין הקטינה לאביה – לא התגשם. לפיכך, הקטינה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי היא זכאית שתביעתה  למזונות תידון באופן עצמאי כתביעה "ראשונית" והיא לא היתה צריכה להוכיח כי אירע שינוי נסיבות מאז שההסכם אושר.

ג.          מה סכום המזונות שעל האב לשלם לקטינה?

1.         האם עובדת כשכירה ומשתכרת כ – 7,200 ₪ נטו לחודש, כעולה מתלושי השכר שצירפה (סעיף 60 לסיכומי האב).

2.         הקטינה והאם מתגוררות  בדירה  השייכת לאימה של האם ואין להן הוצאות שכר דירה (סעיף 27 לתצהירה ועמ' 9 שורה 24). לטענת האם, היא משתתפת בהוצאות אחזקת הבית יחד עם אמה המתגוררת עמם  (עמ' 10 שורות 10-11).

3.         על שם האם רשומה דירה שקיבלה מהוריה ואולם לטענתה, הדירה מושכרת ואימה מקבלת את  מלוא שכר הדירה כל השנים ומדובר בעצם בדירה שהיא תהינה ממנה, רק לאחר אריכות ימים ושנים של אמה  (עמ' 9 שורות 14-17 ושורה 26).

4.         טענות האם ביחס להכנסתה ורכושה לא נסתרו.

5.         מאידך, ביחס להכנסות האב, קיים "ערפל בריטי סמיך" ורב הסתום על הגלוי. בסעיף 22 לכתב ההגנה האב טען שהוא החל לעבוד בתחילת שנת 2014 במיזם של ... ולדבריו הוא קיבל רק החזר הוצאות והוא מחוסר עבודה. האב לא הביא כל אסמכתא להכנסתו מעבודה זו. 

6.         הנתבע לא הגיש טופס הרצאת פרטים ולא הגיש גם כל אסמכתא אודות הכנסותיו בשנה שקדמה לתביעה  כגון תלושי שכר או דווחים לרשויות המס באנגליה (עמ' 23 שורות 12-13 ועמ' 24 שורות 1-2).

7.         יצוין כי בתסקיר שהוגש ביום 10.9.13 נאמר כי האב טען שיש לו "עסק עצמאי". האב לא הביא שום פרט על עסק זה וכשנשאל איזה עסק היה לו בחודש ספטמבר 2013 הוא ענה "לא זוכר מה היה העסק" (עמ' 25 שורות 1-4). תשובה זו תמוהה ביותר.

8.         כמו כן, למרות שהאב טוען  כי הוא חסר כל ואין לו עבודה, האם הוכיחה כי האב ביקר  בישראל בשנתיים האחרונות לפחות ארבע פעמים (עמ' 21 שורות 3-23). טענתו כי חברתו שילמה לו פעמיים עבור כרטיסי הטיסה (עמ' 18 שורות 3-4) כלל לא הוכחה והוא לא זימן אותה לעדות (עמ' 21 שורות 21-24). כמו כן, בתצהיר שהגיש האב ללשכת ההוצאה לפועל ושנחתם על ידו ביום 2.7.14 הוא הצהיר כי "עבודתו היא שם" (סעיף 14 לתצהירו שצורף כנספח א' לתצהיר האם). כיצד אם כן מחד מצהיר האב כי יש לו עבודה באנגליה כאשר הוא מבקש לבטל את צו עיכוב היציאה שהוטל כנגדו ומאידך במסגרת הגנתו לתביעת המזונות, הוא טוען שאין לו כל עבודה?

9.         בנוסף, האם צירפה דף מעמוד הפיסבוק של האב שבו הוא מספר שהוא עובד ב.... (נספח ב' לתצהירה). כמו כן, האב אישר בחקירתו כי ניסה לתווך  בחודש אוקטובר 2013 בעסקה למכירת ... ואם העסקה היתה מצליחה, הוא היה מקבל שכר בגובה של 50,000 דולר (עמ' 23 שורות 14-19 ותשובתו של עו"ד בן נר שהוגשה). האב אישר גם, כי לאחרונה נסע ל... לעבודת בילוש כחוקר פרטי... ולטענתו שולמו לו רק הוצאות ולא שכר (עמ' 21 שורה 25 עד עמ' 22 שורה 4). האב לא הביא כל אסמכתא על סכומי החזרי ההוצאות שהוא קיבל ולא זימן לעדות את ... שלטענתו הוא עבד עבורו....

10.        האב אישר כי בעבר עבד כ... והוא השתכר בזמנו סך של 5,000 דולר לחודש (עמ' 22 שורות 18-19). כמו כן הוא אישר שבעבר עבד באנגליה גם כנהג וגם ב... (עמ' 22' שורות 24-31).  לאחר מכן, הוא הקים .... שכשלה לטענתו (עמ' 22 שורה 32  עד עמ' 23 שורה 11).

11.        מחקירתו של האב התברר כי אמינותו מפוקפקת. לדוגמא: בתצהירו הוא טען כי ויתר על אזרחותו הישראלית בשנת 2005 על מנת שיוכל להיות בעלים של עסק באנגליה (סעיף 4). ברם, בחקירתו, אישר האב כי אין אמת בטענה זו והוא היה בעל עסק באנגליה גם כשהיה בעל אזרחות ישראלית, ללא קושי.  גם טענתו כי ויתר על האזרחות הישראלית  עקב "תיאומי מס"  (עמ' 15 שורות 9-10)   -  גרסה הסותרת את האמור בתצהירו -  לא סבירה מאחר והוא הודה שאין לו עסקים בישראל.  

12.        סבירה הרבה יותר טענת האם, כי האב ויתר על אזרחותו הישראלית על מנת שיהיה יותר קשה לעכב את יציאתו מן הארץ, לאור פסק הדין למזונות שניתן כנגדו בשנת 2005.

13.        כמו כן, למרות שבתצהירו האב טען שהאם אנסה אותו, השקתה אותו במשקה וביצעה גניבת  זרע (סעיף 106 לתצהירו), הוא מודה כי שיתף את האם בעסקה שרצה לקדם למכירת ... ואם היא היתה יוצאת לפועל, הוא היה משתף את האם בהכנסה זו. משהוא נשאל: "איך אתה עושה עסקה עם אישה שאנסה אותך וסיממה אותך?" הוא השיב: "אני תמים ומטומטם". אין צורך להכביר מילים על תשובה זו.

14.        בנוסף, למרות שהאב טוען כי יש לו חובות רבים, הוא לא ידע להשיב לשאלה מדוע כתב לאם כי אין לו כבר חובות (עמ' 24 שורות 25-27 ומוצג ת/4) והוא לא הציג כל אסמכתא אודות חובותיו.

15.        האב שעבד שנים רבות במשטרת ישראל, הוא איש בעל יכולות הן  בתחום הבילוש והאבטחה  כמפורט לעיל והן בתחומים נוספים ומגוונים שעבד בהם בעבר לרבות בעסקים. יש לדחות את טענתו כי "אין לו מקצוע" (סעיף 78 לסיכומיו) והוכח כי הוא עבד בתחומים רבים ושונים. לא ברור כלל  מה היו  הכנסותיו האמיתיות והוא לא צירף כל מסמך אודות הכנסותיו. נסיעותיו התכופות לישראל  מלמדות כי הפרוטה מצויה בכיסו. אי מסירת המידע פועלת לחובתו של האב ורואים אותו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד, כפי שנקבע בתקנה  264 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

16.        האם לא נחקרה כלל על צרכי הקטינה המפורטים בתצהירה והם לא נסתרו. האם מבקשת בסעיף 44 לתצהירה  להותיר את המזונות הזמניים בסך של 2,500 ₪ לחודש כמזונות קבועים. סכום זה משקף את צורכי הקטינה, והוא כולל אף את  הוצאות אחזקת המדור והחינוך של הקטינה. בסכום זה נלקח בחשבון כי האב לא נוטל כל חלק בטיפול בקטינה וכל נטל הטיפול  נופל על כתפי האם בלבד.

17.        האם הסכימה במהלך הדיון לוותר על התשלום בסך של 7,500 ₪ לשנה שהאב התחייב לשלם לקטינה בכל שנה אם לא יבקר אותה, לצורך חיסכון עבורה, ככל שייפסקו לקטינה מזונות שוטפים (עמ' 20 שורות 22-23). לאור זאת, האב לא יהיה חייב לשלם  את הסך הנ"ל שהוא התחייב להעביר לתוכנית חיסכון ע"ש הקטינה, מיום הגשת התביעה.

18.        לפיכך, הנתבע ישלם לקטינה מזונות כדלקמן:

            א.         סך של 2,500 ₪ לחודש הכולל את מרכיב אחזקת המדור והחינוך.

ב.         המזונות  ישולמו מיום הגשת התביעה ועד הגיע הקטינה לגיל 18 או עד סיום התיכון, לפי  המאוחר.

ג.          המזונות יהיו צמודים  למדד המחירים לצרכן הידוע היום ויתעדכנו אחת לשלושה חודשים ולא למפרע.

ד.         בתקופת שירות החובה בצה"ל  או השירות הלאומי,  יעמוד שיעור המזונות על שליש, צמוד כמפורט לעיל.

ה.         בנוסף, יישא האב במחצית מהוצאות רפואיות חריגות שאינן משולמות ע"י הביטוח הרפואי ולרבות טיפולי שיניים, אורטודנט, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים  וכדומה.

ו.          כמו כן, האב יישא  במחצית מעלות שיעורים פרטיים או הוראה מתקנת, על פי המלצת המורה המקצועי או יועץ בית הספר וכן מחצית מעלות חוג אחד ומחצית מעלות הקייטנות בחופשת הקיץ.

            ז.          קצבת המל"ל תועבר לאם בנוסף למזונות.

            ח.         המזונות ישולמו עד ה – 10 לכל חודש קלנדארי.

19.        הנתבע ישלם לתובעת  הוצאות משפט  ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

20.        פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.    

ניתן היום,  ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.