השתלשלות ההליכים וגדר המחלוקת:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו 41 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ- ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק זה, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.
על פי הנטען, בין השנים 2003-2006, הנאשם, כעוסק מורשה בתחום שיפוץ ותחזוקת מבנים, קיבל לידיו 41 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם שלושה עוסקים שונים (אבו סלאח פ. בע"מ, א.א חי כל עסק בע"מ, רצף מרצפות בע"מ) וזאת מבלי שעשה עסקאות עימם. חשבוניות אלה היו בסכום כולל של 2,375,677 ₪, כשהמס בגין סכום זה הינו 350,860 ₪. הנאשם רשם את החשבוניות בספרי הנהלת החשבונות שניהל, כאשר בדו"חות התקופתיים שהגיש למנהל מע"מ הוא ניכה שלא כדין את סכומי המס הגלומים בחשבוניות.
בתשובתו הסופית לכתב האישום, שניתנה בישיבה מיום 24/4/13, הנאשם התווה גדר מחלוקת אחת ויחידה, לפיה כל החשבוניות נשוא כתב האישום משקפות תשלומים מצידו עבור עבודות שבוצעו עבורו על ידי פועלים של קבלן משנה שלהבנתו פעל מטעם העוסקים, כאשר הוא לא ידע ואף לא חשד שהחשבוניות הוצאו שלא כדין.
בהמשך התנהל משפט הוכחות אשר במהלכו העידו עדי התביעה מר זאב מלאך זאב והגב' אורית דיין. הוגשו מסמכים רבים, חלקם כתחליף לשמיעת עדים שנרשמו בכתב האישום. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.
טרם סקירת הראיות ובירורן העובדתי והמשפטי יוער כי חלק ניכר מהמסמכים הרבים שהוגשו מטעם התביעה, וכן משאלותיה לחלק מהעדים, היה מיותר נוכח גדר הכפירה המצומצם של הנאשם. על כן הסקירה והבירור שיבואו להלן יתייחסו דרך כלל רק לחלק הראיות הרלבנטי לבירור גדר המחלוקת.
עדותו של מר זאב מלאך:
עדות זו נפרסת על פני עמ' 5-11 לפרוטוקול.
לדבריו, העד ניהל את חשבונות הנאשם, במשך לפחות 12-15 שנים, ולרבות בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום. הנאשם היה מוסר לו אחת לחודשיים חשבוניות, כאשר העד היה רושם אותן בספרים ומפיק מהן דו"ח למע"מ, לרבות קיזוז סכומי חשבוניות ספקים כתשומות. כך עשה אף ביחס לחשבוניות נשוא כתב האישום, שפורטו בנספח א' שלו.
לגבי חלק מהחשבוניות, ולבקשת הנאשם, הוא בדק באינטרנט ע"פ מספר עוסק מורשה ומצא שכל החברות המופיעות בנספח זה אכן קיימות. הנאשם אף המציא לידיו אישורים על ניהול ספרים וניכוי מס במקור של שלוש החברות הללו, ומהבדיקה של העד באינטרנט עלה שהם תקינים. מלכתחילה לא התעוררו בליבו ספקות לגבי החשבוניות של החברות הללו, והבדיקה נעשתה רק לאור בקשת הנאשם.
במהלך עדותו הוצגה לעד החלטה בהשגה של הנאשם על שומה משנת 2007, שסומנה נ/1. העד אישר שבדיון בהשגה, בו הופיע כמייצג הנאשם, אמר שכל החברות המתייחסות למוהנא מחברון יוצגו על ידי מוהנא, ושהעד בדק אישור ניכוי מס במקור באינטרנט. לדבריו הוא לא ציין עובדה זו במהלך החקירה משנת 2011, כי לא נשאל על כך.
לעד אף הוצגו במהלך עדותו כל 41 החשבוניות שבנספח א' לכתב האישום. העד לא מצא שיש בעיה כלשהי עם החשבוניות שהוצגו. זאת הן מבחינת אופן רישומן והן מבחינת התאמת העבודות הרשומות בהן לעיסוקו של הנאשם. עם זאת הבהיר כי אפיונים אלה של החשבוניות, וגם תקינות אישורי ניהול ספרים וניכוי מס במקור, אינם שוללים אפשרות לפיה במקרים נקודתיים הוצאו חשבוניות שלא שיקפו עבודה בפועל.
עדות הגב' אורית דיין:
עדות זו נפרסת על פני עמ' 13-25 לפרוטוקול.
לדבריה, העדה היתה מעורבת בחקירת הנאשם במסגרת תפקידה כמבקרת חשבונות במע"מ פ"ת ובאמצעותה הוגשו הודעותיו בחקירה שסומנו ת/40, ת/41, ת/42. לדבריה, הנאשם טען שמי שסיפק לו את הפועלים לעבודות השיפוצים שביצע הוא אדם בשם מוהנא מחברון, אותו הכיר הנאשם עוד בתקופה שהעסק של הנאשם היה בידי אביו של הנאשם.
עוד אמר לה הנאשם שהוא היה משלם למוהנא או לפועל מטעמו, כאשר כמעט תמיד התשלום היה במזומן, שכן כך מקובל אצל העובדים הערבים בשוק זה. מוהנא הנפיק לו חשבוניות בגין כך, שתמיד היו מגיעות עם חותמת וחתימה, והנאשם מילא את פרטיהן כי מוהנא לא ידע עברית. אם היו מחלוקות על הסכום בין הנאשם למוהנא, היו מסדירים זאת בפגישות ביניהם.
לדבריה, החשבוניות היו על שם מספר חברות ישראליות, כשמבדיקת העדה הסתבר שמדובר בחברות שתיקיהם סגורים במע"מ. כאשר הוצגו לעדה בעדותה החשבוניות של א.א. חי כל עסק בע"מ (סומנו ת/38) והחשבוניות של רצף מרצפות בע"מ (סומנו ת/39) ציינה שהן חריגות משום שלא מופיעים בהן פרטי התקשרות- כתובת ומספר טלפון וכן משום שהכותרת שלהן היא חשבונית מס' (קיצור של מספר) ולא חשבונית מס, שזוהי הכותרת המאפשרת ניכוי מס תשומות. יצויין כי אפיונים אלה רלבנטיים גם לחשבוניות של אבו סאלח פ. בע"מ, שאף הן הוצגו לעדה ולא ברור מהפרוטוקול אם תשובתה לעיל התייחסה גם אליהן.
באמצעות העדה אף הוגש מזכר המתעד שיחה שנערכה עם הנאשם ביום בו נגבתה הודעתו השלישית. מפרוטוקול זה, שסומן ת/43, עולה כי הוצגו לנאשם ממצאי בדיקת העדה בדבר הפגם האמור בכותרת החשבוניות, בצירוף המידע לפיהן החברות נשוא החשבוניות הינן סגורות בע"מ, כאשר לגבי שתיים מהן הבעלים נחקר והכחיש כל היכרות עם מוהנא ועם הנאשם. הנאשם השיב שלא שם לב להבדל בין חשבונית מס' לבין חשבונית מס ולא הבין את המשמעות של כך, וכי לדעתו העד מלאך היה צריך להפנות תשומת ליבו לכך. כן ציין כי למרות שלא היה חייב בכך, דרש מהספקים אישור ניהול ספרים ואישור ניכוי במקור.
באותה שיחה אף מסר הנאשם שניסה להביא את מוהנא לחקירה אך זה מסר כי אין לו אישור כניסה לשטח המדינה וכי ניתן להשיגו טלפונית. הנאשם הבטיח שיבדוק עם מוהנא אם החשבוניות שהגיש לו הן מזויפות או שיכול להוכיח את תקינותן. הנאשם לא חזר אליה בעניין זה.
ארבע שנים לאחר חקירת הנאשם, כנראה בעקבות בקשת השלמת חקירה, וכעולה ממזכר שסומן ת/44, היא ערכה מספר ניסיונות לאתר את מוהנא באמצעות מספר טלפון שנתן לה הנאשם בעת גביית הודעתו השלישית. תחילה הטלפון היה מנותק, ובהמשך הגיעה למענה קולי והשאירה הודעה, ללא הועיל. להערכתה ניסתה אף לפני כן להתקשר אליו, אך אין מזכר על כך, כאשר מנסיונה "אותם אנשים תושבי שטחים לא טורחים לענות לטלפונים. שומעים מע"מ וזה מתנתק אוטומטית".
בנוסף, הוגשו באמצעות העדה מספר מסמכים, שסומנו נ/2, נ/3, ומהם עולה שבמסגרת החקירה כן הצליחה ליצור קשר עם מעורבים נוספים. לדבריה, בעניינם היו לה פרטים נוספים ליצירת קשר מאשר בעניין מוהנא לגביו היה רק שם פרטי, מספר טלפון, מה עוד שזה לא מתגורר בשטח המדינה.
עוד הגישה העדה אישורי ניהול ספרים וניכוי במקור לגבי מספר חברות, שהנאשם הגיש לה, שסומנו ת/45. בהתאם לכך, האישור של חברת א.א. חי כל עסק היה בתוקף עד חודש מרץ 05', בעוד על פי מחשבי מע"מ החברה סגרה את תיק המע"מ שלה בחודש נובמבר 03'. העדה הסבירה זאת בכך שניתן להנפיק אישורים מעין אלה באמצעות האינטרנט והם לא מונפקים על ידי מע"מ.
עוד מסרה העדה שהיא חקרה את העד מלאך רק בשנת 2011 במסגרת אותה השלמת חקירה. ניסתה להסביר את אי חקירתו בזמן אמת בהיותה חוקרת חדשה ולאחר חודשיים חל"ת. מסרה שהוא נחקר בעניינים טכניים בלבד והוא לא נשאל על אודות הבדיקות שעשה בנוגע לחברות והחשבוניות נשוא כתב האישום, והאם הסביר לנאשם על החשבוניות או איך עליו לשלם לספק. כל זאת על אף שבאותה עת כבר היתה בפניה זה מכבר גרסת הנאשם לפיה מר מלאך בדק את החברות, החשבוניות והאישורים ואמר לו שהכל בסדר. הסבירה זאת מחד בעומס עבודה ומאידך בכך שבאותה עת כבר היתה בפניה התמונה לפיה אף אחד מלבד הנאשם לא הכיר את מוהנא, ועל כן השאלות לעיל נראו לה פחות חשובות, מה עוד שהעד מלאך יכל להעלות זאת מיוזמתו.
העד חאתם אל עוברה:
עד זה לא העיד במשפט באשר בהסכמת הצדדים, ומשכך כתחליף לעדותו, הוגשו הודעותיו המשטרתיות: מיום 2/5/05- סומנה ת/3, ומיום 23/8/07- סומנה ת/4.
לדבריו, הוא ניהל את חברת רצף מרצפות בע"מ, העוסקת בייבוא מרצפות, ברכישת מלט ובלוקים, כאשר גיסו אחמד אבו מוסא היה הבעלים שלה, ולאחר שנעצר החליפו אחיו חאלד. העד היה האדם היחיד שהוציא חשבוניות בחברה. חקירתו של העד החלה ביחס ל-4 חשבוניות הנחזות להיות של החברה, ושאינן קשורות לנאשם. העד הבהיר שהן מזויפות, תוך שהציג את החשבוניות הנכונות על פי המספרים הסידוריים המופיעים בחשבוניות המזויפות (302-305). בחקירתו השניה אף הוצגו לו 7 החשבוניות הנחזות של החברה נשוא נספח א' לכתב האישום (סומנו ת/39), והוא הבהיר שגם הן מזויפות. כן ציין שעבודות הבניין המופיעות בהן לא מבוצעות על ידי החברה, ואף לא היו לה פועלים. כן מסר שאינו מכיר את הנאשם או את מוהנא.
לדבריו, לא מכר את החברה לאחר. עם זאת, כשהוא רצה לפתוח את החברה בסוף שנת 2003- תחילת 2004, הסתייע במנהל חשבונות בשם אמיר אל עוברה, והעביר אליו את הפרטים של החברה. זמן קצר לאחר מכן, באמצעות רשם החברות התברר לו שבוצעה העברת מניות מהחברה שלו לאנשים בשם מחמד עליאן ומחמד אלעמלה, שניהם מירושלים. בנסיבות אלה הוא הגיש תלונה במשטרה. לימים, הוא גילה שמנהל החשבונות אלעוברה מכר את החברה לאדם אחר מחברון בתמורה ל- 3,000 ₪, ללא ידיעתו, כאשר לטענת אלעוברה, אותו אדם מחברון גנב לו את המסמכים.
העד פאיז אבו סאלח:
אף עד זה לא העיד במשפט באשר בהסכמת הצדדים, ומשכך כתחליף לעדותו, הוגשו 5 הודעותיו המשטרתיות: מיום 5/2/03- סומנה ת/6, מיום 11/12/03- סומנה ת/7, מיום 3/6/04- סומנה ת/8, מיום 5/12/07- סומנה ת/9, מיום 9/12/09- סומנה ת/10.
לדבריו, הוא היה המנהל והבעלים של החברה אבו סאלח פ. בע"מ. אשתו היתה רשומה אף היא כבעלים בחברה למרות שלא היה לה כל תפקיד בה. הוא פעל לבדו בחברה והיה האדם היחיד שהוציא חשבוניות מטעמה. החברה עסקה בעבודות בניה ועפר, ללקוחות מאזור הצפון בלבד. היו לה מספר פועלים, ומעולם החברה לא סיפקה את הפועלים לאחרים. החברה נסגרה במאי 2001 ולאחר סגירתה לא הוציא מטעמה חשבוניות, ואף לא נתן לאחר את החשבוניות שלה.
חקירתו של העד התייחסה בעיקרה לעשרות חשבוניות הנחזות להיות של החברה, שאינן קשורות לנאשם. העד הבהיר שכל החשבוניות מזויפות, כאשר לגבי חלקן אף ציין שהוצאו לאחר סגירת החברה. כן ציין שבעבר גנבו לו תיק שהכיל פנקס שיקים וחשבוניות של החברה, והוא הגיש על כך תלונה במשטרה.
בהודעתו האחרונה הוצגו בפניו 7 החשבוניות הנחזות של החברה כמפורט בנספח א' לכתב האישום (סומנו ת/37), ומסר כי גם אלה הינן מזויפות. לדבריו, הכתב בהן אינו הכתב שלו, החתימה בהן אינה שלו, והחותמת עליהן אינה שלו. לדבריו הפורמט של החשבוניות הללו שונה משלו, כאשר הוא כולל אף קבלה, אך דומה לפורמט של חשבוניות מזויפות אחרות שהוצגו לו קודם לכן. כן מסר כי אינו מכיר את הנאשם.
העד לואי קוטינה:
אף עד זה לא העיד במשפט באשר בהסכמת הצדדים, ומשכך כתחליף לעדותו, הוגשו 15 הודעותיו המשטרתיות: מיום 31/5/04- סומנה ת/11, מיום 2/6/04- סומנה ת/12, מיום 3/6/04- סומנה ת/13, מיום 4/6/04- סומנה ת/14, מיום 6/6/04- סומנה ת/15, מיום 9/6/04- סומנה ת/16, מיום 1/7/04- סומנה ת/17, מיום 5/7/04- סומנה ת/18, מיום 12/1/05- סומנה ת/19, מיום 6/2/05- סומנה ת/20, מיום 6/3/05- סומנה ת/21, מיום 20/3/05- סומנה ת/22, מיום 19/5/05- סומנה ת/23, מיום 18/9/05- סומנה ת/24, מיום 22/8/07- סומנה ת/25.
לדבריו, בשנת 2002 לערך פגש מכר בשם האני ערפה, ששאל אותו במה הוא עובד, והעד השיב שאין לו עבודה. ערפה אמר לו שיש לו בשבילו עבודה אך ביקש ממנו לשמור על סודיות. הלכו יחדיו למנהל חשבונות בשם ירון המתגורר בשכונת רחביה בירושלים, שהיו לו חברות רבות. זה העביר על שם העד חברה בשם בוני המגדל המזרח בע"מ. בהמשך, ערפה קישר בין העד לשני אנשים מיטא, ואלה הלכו עם העד למנהל חשבונות בשם מחמד יונס, שהעביר על שם העד מאדם בשם טארק עסילה את חברת א.א. חי כל עסק בע"מ (להלן בסקירת עדות זו- "החברה").
לאחר מכן, מעת לעת לבקשת האנשים מיטא, ובמשך 5 חודשים עד חודש אוגוסט 2003, העד נתן חשבוניות מס של החברה לעסקים רבים, כאשר האנשים שהפעילו את העד שילמו לו עמלה. כל זאת מבלי שבוצעה כל עבודה ולא סופקו פועלים או כל סחורה לעסקים אלה. החשבוניות והחותמת לא היו ברשות העד, אלא ברשות האנשים שהפעילו אותו, שהיו בקשר עם מנהל החשבונות יונס. עם זאת, בשלב מסוים, ומבלי ליידע את מפעיליו, העד הדפיס מספר פנקסי חשבוניות, בשתי דוגמאות, וכך פעל באופן עצמאי למסירת חשבוניות לעסקים שונים, תמורת תשלום, ללא ביצוע כל עבודה או הספקה.
כל חשבונית שהעד הוציא (בהפעלתו על ידי אחרים ובפעילותו העצמאית) נרשמה על ידו בערבית, שכן אינו יודע לקרוא ולכתוב בעברית, בעוד מקבל החשבונית מילא את הפרטים בעברית. כשהוצגו לעד בחקירתו חשבוניות רבות של החברה אשר כתובות כולן עברית, מסר כי אלה לא הוצאו על ידו, ואינו מכיר את העוסקים הרלבנטיים לחשבוניות אלה. לגבי חלק מהן אף מסר כי הדוגמא ("פורמט") של החשבונית אינה שלו. הדגיש שבאף שלב, גם לאחר סגירת החברה, לא נתן רשות לאף אחד להוציא חשבוניות של החברה.
בנוסף, מסר כי לא פתח כלל חשבון בנק על שם החברה, ולא נתן לאחר רשות לעשות כן. אם קיבל שיקים מעוסק, הרי שלבקשתו העד ביצע הסבה שלהם לטובת העוסק, וזה היה פורע אותם. אין לו כל קשר לחשבון של חברה זו בבנק הפועלים סניף ארמון הנציב, והוא אינו מכיר את האדם שרשום כמיופה כוח בחשבון זה.
בהודעתו האחרונה הוצגו לעד החשבוניות הנחזות של החברה כמפורט בנספח א' לכתב האישום (סומנו ת/38). מסר שאינו מכיר את הנאשם, ושאינו מכיר אדם בשם מוהנא. כן מסר שאינו מכיר את הדוגמא של החשבוניות שהוצגו לו, לא קיבל את התשלומים שמופיעים בהן, לא ביצע את העבודות המוזכרות בהן, ואף לא מכיר את המקומות המוזכרים בהן.
עדות הנאשם:
עדות הנאשם נפרסת על פני עמ' 27-54 לפרוטוקול.
לדבריו, משנת 1995, לרבות בין השנים 2003-2006, עסק בעבודות הקשורות לענף הבניה והיה רשום כעוסק מורשה. במהלך עדותו הוגשה אסופת מסמכים (נ/5) בה תיעוד הזמנות עבודה וחשבונות שנערכו על ידי לקוחותיו, כאשר הבהיר כי לא עם כל הלקוחות סיכם בכתב. את חומרי הבניה קיבל מהלקוחות, ואת כלי העבודה הביא עימו. הביא עימו צוות פועלים אשר ביצעו את העבודה והוא היה מפקח עליהם. לא נהג לרשום כמה פועלים ביצעו כל עבודה, כיוון שבהיותו דיסלקט הוא מתקשה להתמקד בקריאה ובעריכת מסמכים, ובלשונו "אין לי סבלנות לכל הניירת הזו" (סוף עמ' 38 לפרוטוקול).
הפועלים לא היו עובדיו, אלא סופקו לו, על פי סיכום בע"פ, על ידי קבלן משנה שלו בשם מוהנא מחברון, שאביו המנוח של הנאשם הכיר לו. הנאשם תיאר בעדותו את מראהו החיצוני של מוהנא, אשר ככל הנראה עונה לשם המשפחה גבלאן. הפרט האחרון נודע לנאשם אחרי שנחקר במע"מ. מאז שנת 2000 הקשר עימו היה טלפוני. הפועלים לא היו עובדיו של מוהנא, אלא של חברות כוח אדם, שאת בעליהן הנאשם לא הכיר, ולהבנתו למוהנא היה קשר מסויים אליהן, כשותף או איש מכירות.
הנאשם היה מסכם מראש עם מוהנא את התשלום, וזאת לאחר שידע את התשלום שיקבל בעצמו עבור העבודה, בכדי לאפשר לעצמו רווח. את התשלום למוהנא היה מבצע בפועל בגמר העבודה או כל שבועיים וחצי. התשלום בוצע ישירות לידי פועל בשטח שמוהנא הגדיר לנאשם מראש, או נהג ששלח אל הנאשם לביתו. כאשר התגלעו חילוקי דעות ביחס לתשלום, הנאשם היה נפגש עם מוהנא במחסום, ומבצע התחשבנות. לרוב התשלום בוצע במזומן, אך כאשר לנאשם לא היה מזומן, היה משלם באמצעות שיק שהמוטב בו אינו רשום, כיוון שלמוהנא לא היה חשבון בנק. אופן תשלום זה לא נראה לנאשם כבעייתי, כיוון שבנושא חשבונות פעל על פי הנחיות מר מלאך, לו הסביר את עבודתו, וזה לא הגביל לאותו לגבי אופני תשלום.
בסוף החודש שבו נעשה, או הושלם, התשלום, הנאשם היה מקבל מהפועל חשבונית של החברה שמוהנא סיפק לו את העובדים שלה. החשבונית היתה מגיעה עם חותמת וחתימה, כאשר הנאשם היה ממלא בעצמו בחשבונית את הסכום ואת פרטי העבודה. עשה זאת בעברית וזאת משום שחשב שאם החשבוניות יירשמו בערבית אז הן לא יתקבלו על ידי מר מלאך. האופן בו מולאו החשבוניות לא נראה לו בעייתי, שכן לעיתים בעצמו פעל כך מול לקוחותיו, כאשר היה שולח שליח, לרוב אביו, במקומו להתחשבנות איתם. בנוסף ציין כי פעמים רבות כאשר הוא עצמו ביצע התחשבנות עם לקוח, פקידה מטעמו של הלקוח היתה ממלאת החשבונית והנאשם רק חתם.
הנאשם זיהה את ככל החשבוניות שסומנות ת/37-ת/39 ככאלה שנכתבו על ידו באופן האמור לעיל. בהיותו דיסלקט, הוא מתקשה בכתיבה ובקריאה ועל כן יש שגיאות כתיב בחשבוניות אותן מלא עבור מוהנא. לגבי רישום הסכום במילים ולא רק בספרות מסר שזה נעשה על פי הבנתו, כדי למנוע טענות בדבר שינוי המספרים, ובאופן דומה לאיך שכותבים שיק. הסביר כי לא בכל חשבונית רשום מקום העבודה, כיוון שלא תמיד היתה לו סבלנות לרשום זאת.
לפני שהתחיל לעבוד עם כל חברת כוח אדם באמצעות מוהנא, הנאשם ביקש ממוהנא אישור מס במקור ואישור ניהול ספרים לגבי החברה הרלבנטית. הנאשם עשה זאת בעצת מר מלאך, כאשר במקביל, טרם תחילת העבודה, מר מלאך היה מבצע את בדיקותיו ומוסר לנאשם שהכל תקין. הנאשם לא ביקש ממוהנא יפוי כח המעיד על כך שהוא מורשה להנפיק לו חשבוניות בשם החברה הרלבנטית משום שהדבר לא נתבקש מהנאשם על ידי מר מלאך, ולא סבר בעצמו שצריך לעשות כן; אם מר מלאך היה מיידעו שהדבר נדרש, היה עומד על כך, שכן רצה לעבוד "לפי הספר". בכל המקרים, כשהנאשם קיבל חשבונית, היא היתה מחברה שנבדקה כאמור.
הנאשם לא ראה כל בעיה בכך שלמרות שמוהנא מחברון, סיפק לו חשבוניות של חברות הנמצאות בשטחה הריבוני של המדינה, משום שכל אחד מנהל את עסקו בצורה אחרת, וכן היה ידוע לו על עסקים ישראלים רבים שעובדים באיו"ש. לא נראה לו תמוה שדובר בכמה חברות, שכן מוהנא הסביר זאת בכך שלא תמיד לחברה פלונית היה את מספר הפועלים המתאים לעבודה שנדרשה באותה עת, ולכן פנה לחברה אחרת. באשר לאי חשיפת פרטי בעלי החברות על ידי מוהנא, שיער שמוהנא חשש שהחשיפה תביא לקשר ישיר של הנאשם עמם. הנאשם לא יזם קשר ישיר כזה כיוון שהיה מרוצה מעבודתו עם מוהנא, ומתוך הכבוד ההדדי שהיה ביניהם, מה עוד שמלכתחילה ניסה לעבוד עם חברות כוח אדם ישראליות, אך הועמדו לו דרישות שבהן לא יכל לעמוד. אילו הנאשם היה יודע שיש בעיה בכלשהי בהתנהלות של החברות היה קוטע העניין בו ברגע.
לדבריו, בחקירה האחרונה שלו מסר לחוקרת אורית דיין את מספר הטלפון של מוהנא. זאת עשה לאחר שיום קודם לכן שוחח עימו וביקש ממנו שיבוא להעיד בחקירה, תוך שהסביר לו שהוא נשאל שאלות על התנהלות חברות כוח האדם ועל בעליהן מבלי שהיו לו תשובות לכך. מוהנא הסכים שיזמנו אותו באמצעות מספר טלפון זה לחקירה ויגיד מיהם בעלי החברות. הנאשם המשיך להיות בקשר עם מוהנא, עד שנת 2011. שמע ממנו מספר פעמים שהקשר לא נוצר, וכי למוהנא אין דרך ליצור איתם קשר, תוך שהנאשם הבהיר שיצירת קשר טלפוני עם מע"מ בלתי אפשרית אף לו עצמו. לא הלך איתו למע"מ מיוזמתו כי הדבר לא התבקש ממנו.
דיון והכרעה:
עיון בעדויותיהם של שלושת בעלי החברות שעל פי כתב האישום הוציאו את כל החשבוניות בהן עסקינן, מגלה כי דובר בחשבוניות אשר הוצאו שלא על ידיהם, כאשר הם לא הכירו את הנאשם או את מוהנא. בנוסף ברור מעדויותיהם כי אלה לא היו החשבוניות היחידות באותן חברות, שהתאפיינו בכך שלא הוצאו על ידיהם ושלא הכירו את מי שקיבלו לידיהם חשבוניות אלה.
כל אחד מבעלי החברות אף נתן הסברים אפשריים לפער זה. כך, לדברי העד אל עוברה, בעלי חברת רצף מרצפות בע"מ, הסתבר לו בשלב מסוים כי במרמה הועברה בעלות בחברה זו לידי אנשים אחרים. כך, לדברי העד אבו סאלח, בעלי חברת אבו סאלח פ. בע"מ, בשלב מסוים נגנב לו תיק ובו מסמכים לרבות חשבוניות של חברה זו. כך, לדברי העד קוטינה, בעלי חברת א.א. חי כל עסק בע"מ, חברה זו היתה חברת קש לצורך מכירת חשבוניות פיקטיביות, כאשר לעניין זה העד הופעל על ידי אנשים אחרים שהיו בידיהם חשבוניות של חברה זו.
ודוק, על אף שהעד קוטינה מתאר את אופן רישום החשבוניות כך שפרטיהן מולאו על ידי מקבליהן, באופן דומה לכך שהנאשם תיאר את כתיבתו את פרטי החשבוניות שקיבל, עדיין קיים שוני בתיאור שמבהיר שלא מדובר באותן חשבוניות. כך, העד קוטינה הבהיר שהחשבוניות שהוא עצמו הוציא כללו מלל מסוים בערבית שנכתב על ידו, ועל כן ידע שחשבוניות שכתובות כולן בעברית לא הוצאו על ידו. לעומת זאת, כל החשבוניות נשוא כתב האישום כתובות כולן עברית, כאשר הנאשם הבהיר שלא רצה שיכלל בהן מלל בערבית, מתוך סברה שאחרת הן לא יתקבלו על ידי מנהל החשבונות שלו מר מלאך.
שוני זה משתלב עם דברי העד קוטינה לעיל לפיהם החשבוניות של החברה שלו שבאו בכתב האישום, לא הוצאו על ידו, כאשר את הנאשם לא הכיר. יתר על כן, הנאשם לא היה העוסק היחיד שלהיכרותם התכחש העד, בעוד לגבי עוסקים אחרים דווקא אישר היכרותם ושמכר להם חשבוניות. משמע, המדובר בעד שהבחין בין עוסק וחשבוניות שהכיר לבין עוסק וחשבוניות שלא הכיר, כאשר הבחנה זו תואמת את ההבחנה בשפת החשבוניות שהוצגו לו. מכל אלה ברור כי העד קוטינה לא ביקש להסתיר את זהות הנאשם באמצעות התכחשותו לחשבוניות הרלבנטיות לחברה שלו שקיבל הנאשם.
כל האמור לעיל משתלב עם טענת הנאשם לפיה את החשבוניות לא קיבל מבעלי החברות. יתר על כן, טענת הנאשם כי קיבל את החשבוניות מידי אדם אחד אף היא תואמת את חומר הראיות. שכן, על אף שמדובר בשלוש חברות שונות, כולן נושאות לוגו של בית גדול בצד שמאלי עליון שלהן, כולן כוללות חשבונית וקבלה, בכולן במקום המילה מס מופיעה המילה מס' (קיצור של המילה מספר).
ברור אם כן שבדרכים לא כשרות כל החשבוניות באו לידיו של אדם אחד, שהעבירן לנאשם. במצב זה ישנם שני הסברים. הסבר אחד, שהנאשם היה מודע לכך שמי שסיפק לו את החשבוניות עושה כן בדרכים לא כשרות. ההסבר השני, אותו ניפק הנאשם, לפיו הוא קיבל לידיו חשבוניות אלה בתום לב ללא ידיעה בדבר הבעיתיות שבהן. אין בידי התביעה כל ראיה להוכיח את ההסבר הראשון, אולם המדובר בהסבר סביר אשר נלמד מראיות נסיבתיות, ועל כן אם יוותר כהסבר יחיד, הוא זה שיתקבל. הדבר יקרה רק אם ההסבר השני ימצא בלתי מהימן ברמה שלא מותירה כל ספק סביר בדבר ייחודיות ההסבר הראשון. על רקע זאת נפנה לבחינת מהימנות ההסבר של הנאשם.
הסבר זה ניתן על ידי הנאשם במהלך עדותו הארוכה, שכללה שאלות רבות הן מצד הסניגורית, הן מצד התובעת, והן מצד בית המשפט. לכל שאלות אלה, לרבות אלה שהתייחסו לתמיהות לכאורה בהתנהלות שתיאר בעניין החשבוניות שקיבל, השיב הנאשם תשובות אשר לא הביאוהו לכלל סתירות, והסירו למעשה תמיהות אלה.
ודוק, אין לבחון את גרסתו של הנאשם, לרבות התשובות לתמיהות שסיפק, באספקלריה של חוכמה לאחר מעשה, תוך שימוש בידע חשבונאי ומשפטי. יש לבחון את גרסתו באספקלריה של הבנה בזמן אמת של אדם פשוט, שהשכלתו לא רחבה, בלשון המעטה, ומיומנותו הינה לכל היותר בניהול צוות עובדי שיפוצים. אדרבא, כאשר העיד על עצמו כמי שהינו דיסלקט, דבר המתבטא בין היתר בקושי להתרכז בקריאה והבנה של מסמכים. ניתן היה לראות שמלל פשוט שרשם הנאשם בחשבוניות השונות רצוף שגיאות כתיב, כך שדבריו בדבר היותו דיסלקט לא נאמרו מהפה אל החוץ, ועל כן הינם אפשריים אף בהעדר מסמך מקצועי התומך בכך.
בנוסף יש לזכור שגם אנשים שלא סובלים מליקויי למידה, ואפילו בעלי השכלה אקדמית, מתקשים דרך כלל להבין את פרטי תורת הנהלת החשבונות, ובדיוק לשם כך עושים לפרנסתם מנהלי חשבונות ורואי חשבון. קל וחומר, מוגבלת מאד, ולעיתים אף בלתי אפשרית, היכולת של אנשים מהיישוב לזהות פרטים מעוררי חשד בחשבוניות המסופקות להם על ידי מי שבא עימם בקשר עסקי, או במאפיינים אחרים של התנהלותו של זה, כאשר מלכתחילה ספק זה עושה ככל יכולתו וכשרונו הנכלולי לשוות לפעולותיו מראה תקין, שלא לומר תמים.
לפיכך, הגרסה של הנאשם, עם כל תמיהותיה בעיניים משפטיות וחשבונאיות בחוכמה לאחר מעשה, אינה בלתי הגיונית.
על כך יש להוסיף כי מנהל החשבונות של הנאשם, מר זאב מלאך, שאין חולק שהבנתו את התחום עולה עשרות מונים על זו של הנאשם, לא גילה כל סימנים מחשידים בחשבוניות נשוא כתב האישום, הן באופן עריכתן, והן בהתאמתן לעיסוקו של הנאשם. מר מלאך גם ביצע בדיקות לגבי שלוש החברות בהן עסקינן, לרבות היזקקות לאישורי ניהול ספרים וניכוי מס במקור של חברות אלה, ובדיקות אלה לא העלו כל חשד.
ברור מעדותו, מהחשבוניות ומתפקידו כמנהל החשבונות של הנאשם, שמר מלאך היה מודע למספר מאפיינים בעסקאות שעשויים לעורר סימני שאלה. כך, שמדובר בספק אחד אך בחשבוניות של חברות שונות. כך, שהספק לא הציג לנאשם יפוי כוח וצילום ת"ז. כך, שאין כל פעילות ישירה של הנאשם מול בעלי החברות. כך, שהתשלום נעשה במזומן או בשיק ללא מוטב, ללא כל הסכם בכתב. אם איש המקצוע הבוחן בכליו היחודיים את כשרות העסקאות לא גילה בהן כל פגם, למרות מאפיינים אלה שלהן, הרי שגרסת הנאשם בדבר כשרות העסקאות, מקבלת נדבך מהימנות נוסף.
גרסתו של הנאשם אף היתה עקבית. הדבר מקבל משמעות מיוחדת בשים לב לפרטים הרבים שכללה גרסתו, בעדותו בבית המשפט לכשעצמה, ואף בהשוואתה לאמרותיו בחקירה (ת/40, ת/41, ת/42), שאף הן כללו פרטים אלה. אדרבא כאשר העדות נמסרה כשבע שנים לאחר מסירת האמרות, היינו פער זמנים אשר מקשה על חזרה על הפרטים הרבים של הגרסה אילו היה מדובר בגרסה שקרית.
יתר על כן, בחקירתו הנאשם התייחס לעוד עשרות חשבוניות שקיבל לדבריו מהספק מוהנא, ואשר מתייחסות לחברות אחרות מאשר השלוש נשוא כתב האישום. התייחסות זו היתה בנשימה אחת עם ההתייחסות לחשבוניות נשוא כתב האישום. התביעה לא טענה כי החשבוניות הנוספות לא משקפות עסקאות עם החברות הרשומות בהן, שכן לא כללה אותן בכתב האישום. זאת למרות שגם חשבוניות נוספות אלה לא הוכרו כתשומות לנאשם, נוכח פגמים שהתגלו, כעולה מפרוטוקול ההשגה נ/1.
משמע, לגבי חלק מהחשבוניות שהציג הנאשם, התביעה מקבלת הלכה למעשה את גרסתו שלמרות הבעייתיות שבהן, אלה לא מביאות אותו לכדי אשמה בעבירה כלשהי. לא ברור מדוע נהגה התביעה באופן סלקטיבי בין החשבוניות, למרות שהנאשם נחקר עליהן, ומסר גרסה לגביהן, ללא כל הבחנה שכזו. יש בכך בכדי להוות נדבך נוסף למהימנות גרסת הנאשם. ודוק, אילו ההבחנה נבעה מכך שלגבי החשבוניות נשוא כתב האישום ניתנו גרסאות בעלי החברות, הרי הדבר אינו מעלה ואינו מוריד שכן גרסת הנאשם שללה כל קשר עם בעלי החברות, ועל כן העדרה של גרסה של בעל חברה לא מצריכה את ההבחנה לעיל.
אמנם לא בא לעדות אותו ספק בשם מוהנא אשר לפי גרסת הנאשם אמור היה לתמוך בדבריו. בנסיבות מסויימות יש באי הבאה לעדות של עד תומך בגרסת נאשם בכדי לפגוע בגרסה, אך לא כך הם פני הדברים בענייננו.
כך, הנאשם הסביר שבעת עדותו כבר לא היה בקשר עם מוהנא, כאשר לגבי שלב החקירה, או אז עדיין היה בקשר עימו, פירט את הנסיונות שלו להביא את מוהנא למסירת הגרסה. ייתכן שבעיניים משפטיות, ובחוכמה שלאחר מעשה, היה מקום ליוזמה רבה יותר מצד הנאשם, ולו בבחינת בירור שלו עם חקירות מע"מ מדוע מוהנא טרם זומן לעדות, ולאחר שהיה למד על אי יצירת הקשר, מסייע להם בכך, או מוסר את שם משפחתו שנודע לו באיחור. אולם, אף כאן יש לבחון הדברים מנקודת ראות הנאשם, אדם נעדר השכלה משפטית, שסביר שלא הבין את החשיבות הראייתית מבחינתו שבהבאת מוהנא לעדות בכדי ליתן הסבר לראיות נסיבתיות המעוררות חשד לפלילים מצד הנאשם.
מעבר לכך, יש לזכור שמוהנא תושב חברון שאינה בשליטה ישראלית מלאה, וכן נלמדת באופן ברור מעורבות בעבירות פליליות ביחס לאותן חשבוניות. לפיכך ברור מדוע, כפי שתיארה החוקרת דיין, ולדבריה באופן לא חריג לתושבי איו"ש שהיא מנסה לאתר, לא הצליחה לאתרו, וזה התחמק מלהשיב לניסיונות ההתקשרות שלה. כל זאת כאשר בפני הנאשם מוהנא הציג הדברים כאילו הוא מעוניין למסור הגרסה ורק מחכה שיתאמו עימו מועד לכך. על רקע זאת אף נראה שאם הנאשם יוזם יותר כאמור, הרי מוהנא היה מוצא הדרך להתחמק מחקירה במע"מ. על כן מחדלו האמור של הנאשם הינו חסר משמעות.
למעלה מהנדרש ייאמר שאף חוקרי מע"מ יכלו לנהל הדברים אחרת. ניתן היה לנסות ליצור קשר עם מוהנא עוד בעת שהנאשם מסר את הטלפון שלו, כאשר הנאשם עודנו נוכח. בנוסף, ניתן היה ליידע את הנאשם זמן קצר לאחר מכן, בדבר אי יצירת הקשר עם מוהנא, כאשר בשלב זה לנאשם עוד היה קשר עימו. כל זאת לא נעשה, אף אם נקבל את הערכת החוקרת דיין שניסתה להתקשר למוהנא אף לפני שהדבר תועד במזכר ת/44. על רקע מחדלי חקירה אלה, נראה שאת אי הבאת מוהנא לעדות יש לזקוף דווקא לחובת המאשימה ולא לחובת הנאשם.
הנה כי כן, בנסיבות שתוארו, אי הבאת מוהנא לעדות ולפני כן למסירת גרסה בחקירה, לא יכולה לעמוד לנאשם לרועץ בבחינת גרסתו שלו.
טענת המאשימה כי יש לזקוף לחובת הנאשם את אי הבאת לקוחותיו לעדות אינה מן העניין. הנאשם הביא מסמכים רבים אשר מעידים על קיום עסקאות עם לקוחותיו, ועל כן לא היתה יכולה להיות כל תוספת ראייתית שולית בעדויותיהם. לעניין הקשר של הנאשם עם מוהנא, הלקוחות לא יכלו להעיד דבר, שכן לגרסת הנאשם, מוהנא מעולם לא הגיע עם הפועלים לשטח.
אף אי הצגת שיקים שמסר למוהנא לא פועלת לחובת הנאשם. יש לזכור כי לגרסתו העיקר היה תשלום במזומן, כאשר אם היו שיקים, אלה לא נרשמו לפקודת מוהנא. משכך, אף אם הנאשם היה מאתר את כל השיקים שהוציא בעסקיו, קשה היה לברור מהם את כל אלה שנמסרו למוהנא, ומכל אלה את מה שנמסר, אם בכלל, בנוגע לחשבוניות נשוא כתב האישום, כאשר כזכור לדברי הנאשם מוהנא פעל מולו עם חברות נוספות על אלה המנויות בכתב האישום.
בסופו של דבר נותרים אנו עם שני הסברים לראיות הנסיבתיות שהציגה המאשימה, שאחד מהם הוא גרסת הנאשם, מבלי שנתגלו בה פגמי מהימנות כלשהם. במצב זה, לא ניתן להסיק מהראיות הנסיבתיות כהסבר סביר יחיד את ההסבר השני, לפיו החשבוניות נשוא כתב האישום לא שיקפו עסקאות עם החברות הנזכרות בהן. ודוק, אין להיזקק לשאלה איזה משני ההסברים הגיוני יותר. די בכך שההסבר שהציע הנאשם בגרסתו הינו אפשרי, בכדי למנוע את הסקת ההסבר שמבקשת המאשימה להסיק. אדרבא, שלאור סקירת מהימנות גרסת הנאשם, לא מופרך לומר שההסבר שלו הינו הגיוני לפחות כמו ההסבר החליפי.
למעלה מהנדרש ייאמר כי אף אם היה נקבע כממצא עובדתי שהנאשם חשד, ולו בשלב מוקדם, כי מוהנא מספק חשבוניות שאינו מוסמך לספקן, הרי שלא היה בכך בכדי להביא את הנאשם לדרגת היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות לו- כוונה מיוחדת להתחמק או להשתמט מתשלום מס. זאת, אף אם היה מקום לשלב את דוקטרינת עצימת העיניים עם הלכת הצפיות, ולקבוע שחשד מגבש מודעות, ומודעות מגבשת כוונה מיוחדת זו. שכן, טרם עשה עסקה עם מוהנא ביחס לכל חברה שזכרה טרם בא בפניו, הנאשם הקדים בדיקת תקינות באמצעות גורם מקצועי. בכך שונה הוא לחלוטין ממי שעוצם עיניו, שהרי האחרון חושד, ולא מבצע בדיקה, בעוד הנאשם בדק גם בדק.
לא למותר להזכיר מקרה דומה שבא לאחרונה בפסיקה, והדברים אמורים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"פ 31531-04-14 קריצ'בסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). שם בין היתר הואשם הנאשם בסעיף האישום נשוא כתב האישום שבענייננו, בהסתמך על ראיות נסיבתיות דומות לשלנו. גם שם גרסת הנאשם היתה כי החשבוניות שהציג שיקפו עסקאות אמת, במסגרת הסכמים בע"פ עם הספקים, שאת פרטיהם המלאים לא ידע. אף נאשם זה לא הביא את הספקים לתמוך בעדותו, ואף הוא נסמך על מומחה חשבונאי (יועץ מס) שהעיד על בדיקה תקינה שערך לגבי החברות שהוציאו החשבוניות. בית המשפט המחוזי התערב באופן חריג במסקנה העובדתית של בית משפט השלום לפיה אין להאמין לנאשם, וזיכה את הנאשם מהעבירות הרלבנטיות בקבעו בין היתר כי-
"אין לזקוף לחובת המערער את העובדה שלא הצליח לאתר את קבלני המשנה האמורים, או לתת פרטים שיאפשרו לעלות על עקבותיהם, שכן מהעדויות עולה לכאורה, כי קבלני משנה אלה הונו גורמים נוספים, ולפיכך אין זה בלתי סביר להניח כי הם עשו מאמץ להיעלם מבלי להשאיר עקבות."
וכן כי-
"לא שוכנענו מעבר לספק סביר כי המערער ידע בזמן אמת שהחשבוניות נושא האירוע הראשון כוזבות, או כי התכוון להתחמק או להשתמט מתשלום מס. אנו סבורים, נוכח מכלול הראיות שהובאו, כי המסקנה המרשיעה איננה גוברת "באופן ברור והחלטי" על כל תזה חלופית, וכי אפשרית גם מסקנה סבירה אחרת."
עקרונות אלה יפים לענייננו, עת כאמור הנאשם סיפק הסבר חליפי הגיוני לפחות כמו ההסבר שביקשה המאשימה לספק לראיות הנסיבתיות שהביאה, אף שלא הביא את הספק שיתמוך בגרסתו. ההסבר החליפי של הנאשם מלמד על כך שבנקודות הזמן שהגיש את החשבוניות נשוא כתב האישום לצורך ניכוי מס תשומות פעל ללא כל רבב של ידיעה או חשד כי אלה לא כשרות, במלואן או בחלקן. משכך, הגם שבחקירת מע"מ חשבוניות אלה נמצאו לא תקינות, אין הנאשם נושא בכל אחריות פלילית לכך. המשמעות היחידה של הדברים הינה אי ההכרה בחשבוניות כתשומות, כך שהנאשם בסופו של יום "ספג" את מלוא תשלום המע"מ בגין עסקאותיו עם לקוחותיו. יוצא הוא נפגע במישור הכלכלי-מיסויי, אך בשום אופן לא במישור הפלילי.
על כן, הריני מזכה את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים.
ניתן היום, 26/1/15 בלשכה. שימוע יתבצע במעמד הצדדים במועד שנקבע מראש, ותקופת הערעור תימנה החל מאותה עת.
