א. בקשת רשות ערעור (ובצידה בקשת עיכוב ביצוע) כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאה י' שנלר, סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר) מיום 2.12.14 בעמ"ש 57570-06-14, במסגרתו התקבל חלקית ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופט י' שקד) מיום 4.5.14 בתמ"ש 43601-03-11. ענייננו בסכסוך משמורת והסדרי ראיה רגיש מאוד, אשר במרכזו טענת המבקשת (להלן האם או המבקשת) לפיה המשיב (להלן האב או המשיב) פגע מינית בבתם המשותפת (להלן הילדה), המתקרבת היום לגיל תשע, לפני כחמש שנים. שני בתי המשפט קבעו כי הטענה לא הוכחה ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, אולם בעוד שבית המשפט לענייני משפחה הורה כי המפגשים בין האב לבת – המתקיימים בדירת האם המבקשת – ייערכו בפיקוח של צד שלישי, הורה בית המשפט המחוזי להסיר את הפיקוח. מכאן בקשה זו.
רקע והליכים קודמים
ב. בני הזוג הביאו את ילדתם לעולם לאחר שהיו בקשרי ידידות במשך עשור, מתוכו קיימו קשר זוגי לתקופה קצרה. השניים לא נישאו, ומתחילת הקשר גדלה הילדה עם האם, והאב נטל חלק פעיל בגידולה – הילדה שהתה עמו פעמיים בשבוע וכן מדי סוף שבוע שני, ומרבית המפגשים נערכו בדירת המבקשת.
לטענת המבקשת, בחודש ספטמבר 2010, עת שהתה בחו"ל, סיפרה הילדה לאמה של המבקשת, סבתה, כי המשיב מנשק אותה בכל הגוף, והצביעה על מפשעתה. לאחר שחזרה האם ארצה, הדגימה בפניה הילדה – כך לטענתה – את האופן בו המבקש מנשק את אצבעות ידו ומניחן על איבריה האינטימיים. בהמשך, במהלך חופשה באילת בחודש אוקטובר, סיפרה הילדה למבקשת כי המשיב הכניס את ידו מתחת לחצאיתה ותחתוניה, ואף שביקשה שיפסיק, הוא לא חדל אלא רק כאשר החלה לחוש כאב. עת שבו מאילת, התקינה המבקשת מצלמות בדירתה. בהמשך, לאחר ביקור של האב שנעשה ללא גורם נוסף, הבחינה המבקשת כי מצב רוחה של הילדה ירוד; מששאלה אותה לפשר הדבר, ציינה כי מגרד לה מאוד באזור המפשעה, וכשהמבקשת בדקה זאת, ראתה כי האזור משופשף ואדום מאוד. למחרת היום סיפרה הילדה למבקשת, כי המשיב הכניס את ידו מתחת לחצאית הילדה ושיפשף את ישבנה.
ביום 23.3.11 הגישה האם תביעת משמורת והסדרי ראיה לבית המשפט לענייני משפחה, המתבססת על טענותיה האמורות, ועתרה למשמורת מלאה על הילדה, וכן לכך שהסדרי ראיה עם האב יבוצעו אך במרכז קשר בפיקוח הגורמים המקצועיים. המשיב הכחיש את כל המיוחס לו, והגיש תביעה נגדית למשמורת משותפת.
ג. עובר להגשת התביעות, הגישה המבקשת תלונה למשטרה נגד המשיב בגין המעשים המתוארים. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במהלך החקירה קשרה הילדה את האב למעשים מיניים, אולם נמצא שלא ניתן לקבוע את מהימנות הדברים, שעה שהתקשתה להרחיב בנושא מעבר לציון בעל אופי כללי; התיק נסגר איפוא בחודש ספטמבר 2011. ביני לביני הופנתה המבקשת למשרד הרווחה, שם טיפלה במקרה העובדת הסוציאלית הקלינית רחל הירשברג. כעולה מדו"ח מיום 13.12.10 שערכה גב' הירשברג בתום 7 פגישות עם בני המשפחה (הדו"ח צורף לבקשה וסומן כמוצג ט"ו), גב' הירשברג סברה שנחצה גבול במגע בין המשיב והילדה, אשר ערער את הבת ופגע בקשר עם המשיב. גב' הירשברג נמנעה מהמלצה על כך שהפגישות בין המשיב והבת יתקיימו ללא פיקוח. לפי האמור בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מדו"ח נוסף שערכה גב' הירשברג ביום 16.8.11, עולה כי התרשמה שהילדה אינה מתנהגת ככזו שחוותה טראומה מינית, אולם ציינה כי חשוב שהילדה תמשיך להיות בסביבה מוגנת.
ד. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחית מטעמו – גב' ללי גרשנזון, פסיכולוגית קלינית – כדי שתאבחן האם עברה הילדה פגיעה מינית, וכן כדי שתחוה דעה בעניין הסיכון הנשקף לילדה, אם בכלל, מן המשיב. ביום 16.8.11 הוגשה חוות הדעת מטעם המומחית (חוות הדעת צורפה לבקשה וסומנה כמוצג י"ט), בה ציינה מספר פעמים, כי להערכתה לא פגע המשיב מינית בילדה. מחוות הדעת עולה כי המומחית התרשמה שהילדה אינה חוששת מהאב, וכי לא עולה מהתנהגותה כי חוותה טראומה מינית. עוד צוין כי הילדה סובלת מתסמין אותו כינתה המומחית "ילדת-מלך", דהיינו היא מתייחסת לסובבים אותה כאל נתיניה ועליהם לרצותה. לפי האמור בחוות דעת, המפגשים בפיקוח אך מחמירים תופעה זו, ולשם המחשה נמסר, כי כאשר אומרת הילדה שהיא צמאה, מיד קופצים 3 אנשים בגירים הנמצאים בחדר להביא לה כוס מים. צוין כי הדבר אינו מיטיב עם הילדה, ולכן הומלץ להפסיק את הפיקוח באופן מידי, תוך הפניית ההורים להדרכה הורית לטובת הילדה.
ה. ביום 19.4.12 הגיעו הצדדים להסדר, בהמלצת בית המשפט, לפיו יופנו להתערבות טיפולית מקיפה במכון "שלם". בחוות הדעת מיום 10.7.12 שנערכה על-ידי ד"ר אתי רשתי (צורף לבקשה וסומן כמוצג ט"ז), פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית מוסמכת, הומלץ כי הילדה תקבל טיפול פסיכולוגי שיסייע לה להתמודד עם הסיטואציה המשפחתית הסבוכה, וכן הומלץ שההורים יקבלו הדרכה הורית. אשר למפגשים בין האב והילדה, המליצה ד"ר רשתי כי המפגשים ימשיכו להיערך תחת פיקוח, אולם מבלי שהאם תהא זו שממנה את המפקח מטעמה. לבסוף צוין כי המשיב הגיע לשלושה מפגשים טיפוליים, ולאחריהם הודיע כי אין בכוונתו להמשיך להגיע עד אשר תחזור בה האם מן ההאשמות כלפיו.
ו. נוכח מחלוקות הצדדים בעקבות דו"ח מכון "שלם", ביום 20.3.13 הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, לפיו ימנה בית המשפט מומחה נוסף, מטעם עמותת אל"י, שיתבקש לחוות דעתו בשאלה האם האב מסוכן לבתו. בדו"ח שהוגש ביום 20.3.13 שנערך על-ידי הפסיכותרפיסטית נויה בוטון והפסיכותרפיסט והקרימינולוג הקליני דני מלא רון (צורף לבקשה וסומן כמוצג י"ב), צוין כי לאחר שנתיים וחצי מאז החלה הפרשה בהן יש עיסוק אינטנסיבי בסוגיה על-ידי הילדה והסובבים אותה, לא ניתן לדעת האם הייתה פגיעה מינית בילדה אם לאו; כך, שכן העיסוק בדבר מאיין את האפשרות להערכת מצב מדויקת. בהמשך לכך הומלץ, כי כיון שהפצע עודו פתוח בכל הנוגע לסוגיה, יש להמשיך את קיום המפגשים בפיקוח, אולם לאחר מחצית שנה יש לבחון זאת שוב. עוד הומלץ, כי יש להימנע משליחת הילדה לטיפול או להערכות אבחוניות נוספות, וזאת כדי לאפשר לה להתפתח כילדה ככל הילדות.
ז. שעה שמאמציו של בית המשפט לענייני משפחה להביא את הצדדים לידי הסדר עלו בתוהו, נוהלו דיוני הוכחות והוגשו סיכומים, וביום 4.5.14 ניתן פסק דין מפורט. בית המשפט נדרש לחוות הדעת של גורמי המקצוע כאמור, לעדויות עדים נוספים –לרבות שמרטפיות של הילדה אשר שימשו גם משגיחות מטעם האם במפגשים של האב והילדה, לעדותה של אם המבקשת, וכן לעדות המבקשת עצמה. כן נתן בית המשפט דעתו לממצאים שעלו מתפיסת מחשבו של האב; נמצא, כי האב ערך חיפוש של קבצי פדופיליה באינטרנט, ואף סימן להורדה חלק מהקבצים, אולם לא אותרו קבצים בזכרון המחשב. בסיכומם של אלה קבע בית המשפט, כי לא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי שהאב פגע מינית בילדה. עם זאת, בית המשפט ציין, כי מחמת הממצאים שנמצאו על המחשב של המשיב, יש להמשיך את הפיקוח למשך מחצית שנה, כפי שהומלץ בדו"ח של אל"י כאמור, וככל שבתקופה זו לא יתגלו סימנים המעידים על כך שהילדה עברה תקיפה מינית, יוסר הפיקוח. בית המשפט מתח ביקורת על המשיב שלא שיתף פעולה עם המלצות אל"י, דבר אשר יכול היה להביא להסרת הפיקוח.
ח. שני הצדדים עירערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. האם טענה בעיקר, כי לא היה מקום לקבל את חוות דעת המומחית, נוכח כשלים שונים שנפלו בה, ומכאן כי שגה בית המשפט בכך שאימץ את חוות דעתה וקבע כי לא הוכח שהמשיב פגע מינית בילדה. עוד נטען, כי די בכך שהאב חיפש תוכן פדופילי באינטרנט כדי להצביע על סטייתו המינית, וכן כי יש לזקוף לחובתו את סירובו ליטול חלק בהליך טיפולי. מנגד, טען האב כי שעה שלא הוכח כי הוא פגע מינית בילדה, שגה בית המשפט בכך שכפה נוכחות של צד שלישי במפגשים בין האב לילדה.
ט. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מקיף, נתן דעתו לטענות הצדדים ולחומר הראיות בתיק, וקבע כי יש לקבל כאמור את ערעורו של האב במובן זה שיש להפסיק את הפיקוח.
ראשית, דחה בית המשפט את טענת האם לפיה האב תקף מינית את הילדה. נקבע לעניין זה כי אף שלא ניתן לקבוע פוזיטיבית שלא היו דברים מעולם, כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, אשר התרשם ישירות מן העדים לפניו ומהמומחים – לא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי כי האב תקף מינית את בתו; בהמשך נקבע, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטת הערכאה הדיונית, והדברים נאמרים ביתר שאת בענייננו, כאשר מדובר בעדים רבים אשר העידו בסוגיה סבוכה זו בבית המשפט לענייני משפחה, ויתרונו המובהק של האחרון בכך שהתרשם מהם ישירות.
שנית, קבע בית המשפט כי שעה שלא הוכח שהאב תקף מינית את הילדה, אין ניתן להסכין עם מצב בו המפגשים בין השניים, הנעשים בפיקוח גורם שלישי מזה ארבע שנים, ימשיכו להיות תחת פיקוח לתקופה בלתי מוגבלת. בית המשפט הדגיש כי השיקול הבלעדי המנחה אותו הוא טובת הילדה – כפי שעולה מחוות דעתה של גב' גרשנזון, הפיקוח מעצים את תחושת הילדה כ"ילדת-מלך", ולכן יש לבחון את היתרונות של המשך הפיקוח, מבחינה מקצועית, אל מול החסרונות שבדבר. בהמשך לכך נקבע, בשונה מקביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי לא די בחומרים שנמצאו על מחשב האב, וכן בסירובו לקבל טיפול, כדי להצדיק את הפיקוח – כאמור, יש לבחון את השפעת הפיקוח על הילדה, ואין לצאת מנקודת מוצא כי הוא בהכרח מועיל לה, בודאי כאשר הדבר נעשה ללא הגבלת זמן.
לסיכום, קבע בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה למטרה כפולה: ראשית, כדי שידרש לראיה אותה ביקשה האם להוסיף להליך – מסמך משרד הבריאות, המסכם את התייחסותו לתלונות האם נגד גב' גירשנזון – ויבחן האם יש בכך כדי להשפיע על ממצאיו העובדתיים. שנית, כדי שזה ימנה איש מקצוע נוסף, בעל מומחיות ביחסי הורים וילדים, כדי לגבש את האופן הראוי להסרת הפיקוח, בהקדם האפשרי, ויקבע את המתוה בהתאם; הודגש, כי ההסרה צריכה להיות מבוקרת, תוך הכנת הילדה לשינוי זה.
י. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ניתנה ביום 4.1.15 החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט נדרש למסמך מאת הלשכה המשפטית במשרד הבריאות, המתייחס לתלונת האם נגד גב' גרשנזון. באותו מסמך צוין, כי עולה חשד סביר שהמומחית חרגה מנורמות מקצועיות בכך שתיארה באופן לא מאוזן את האב לעומת האם, בבחרה להתעלם, על פני הדברים מקוים באישיותו של האב העלולים להצביע על מאפיינים פדופיליים – ומנגד קבעה קביעות קשות נגד האם, לכאורה ללא ביסוס. בהתאם, החליטו חברי ועדת התלונות במשרד הבריאות להעביר את התלונה לועדת המשמעת כדי שזו שתבחן את הטענות. בית המשפט לענייני משפחה קבע לעניין זה, כי אין במסמך זה כדי לשנות מקביעותיו העובדתיות לפיהן לא הוכח כי האב פגע מינית בילדה; זאת, שכן אין בתלונה כדי לקעקע את חוות דעתה של גב' גרשנזון, וממילא אין ביתר הראיות שהוצגו לבית המשפט כדי להוכיח את שנטען על-ידי האם. אשר לגיבוש הסדרי הראיה ללא הפיקוח, מינה בית המשפט את "הבית של טלי" בראשות ד"ר טלי וישנה כדי לבחון את חידוש קיומם של הסדרי הראיה ללא פיקוח בהקדם האפשרי, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. בהמשך לכך נקבע כי ד"ר וישנה תדווח לבית המשפט, תוך 30 יום, על ההתקדמות בהליך; בהתאם, נקבעה ישיבת תזכורת ליום 15.2.15.
בהחלטתי מיום 1.2.15 ביקשתי מן המבקשת להודיע האם הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי; ביום 5.2.15 הודיעה שעשתה כן. בהתאם, אעיר כבר כאן כי אין מקום דיוני ומהותי להידרש להחלטה מיום 4.1.15 במסגרת ענייננו; ככל שמעוניינת בכך המבקשת, יישמעו טענותיה נגד ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בהתאם לסמכותו ולשיקול דעתו.
הבקשה
יא. נטען, כי די בראיות שהוצגו לבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך לבית המשפט המחוזי, כדי לקבוע ברמה הנדרשת שהאב ביצע מעשים מיניים בילדה. בהמשך לכך נטען, כי מכל מקום לא היה על בית המשפט המחוזי להורות על הסרת הפיקוח, שעה שנמצא חומר פדופילי על מחשבו של המשיב, ולכן שגה בית המשפט המחוזי שעה ששינה את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין זה. בית משפט זה מתבקש איפוא להורות על המשך הסדרי הראיה בהשגחה מקצועית מתאימה, לקבוע כי על האב לעבור הערכת מסוכנות ולהורות על מתן טיפול פסיכולוגי לילדה.
דיון והכרעה
יב. לא אכחד, כי תיק זה מעורר התחבטות אנושית לא פשוטה. מחד גיסא, אף כי לא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי כי האב פגע מינית בילדה, בתי המשפט הקודמים לא שללו אפשרות זאת מכל וכל, ומכאן החשש המובן של האם בקיום המפגשים ללא השגחה, והרי אין עסקינן בעניין אזרחי "רגיל" אלא בטובתה של הילדה, והבחינה צריך שתהא קפדנית, שהרי מאזן ההסתברויות הוא עיקרון שיש למלאו תוכן בהתאם למאטריה הנדונה; מאידך גיסא, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כשבטובת הילדה עסקינן, וכעולה מחוות הדעת של גורמי המקצוע, גם לקיומו הנמשך של הפיקוח על-ידי גורם שלישי כשלעצמו יש השפעה רגשית לא מבוטלת על הילדה. באיזון שבין השניים, דעתי היא שסופו של יום, אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וקביעתו כי יש להסיר את הפיקוח. אבהיר; ותחילה אזכיר, ואשוב לכך, כי הנושא מצוי בעיצומו של תהליך בדיקה זהיר, על-ידי ד"ר וישנה, והנושא מטופל עקב בצד אגודל, וטרם תם. זאת בנוסף לבדיקת משרד הבריאות.
יג. אזכיר: ענייננו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. אמת היא, כי נוכח רגישות הסוגיה, ניתן לטעון כי אין מקום לדבקות במבחנים הנוקשים של הלכת "חניון חיפה" (ע"א 103/82 חניות חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1983)), הדורשים כידוע ככלל (אשר לו חריגים) כי הסוגיה תעלה טעם משפטי או ציבורי החורג מעניינם של הצדדים, וכבר נקבע בבית משפט זה לא פעם כי במקרים מתחום דיני המשפחה המעוררים קושי רגשי מיוחד יש מקום לגמישות מסוימת במתן רשות ערעור (רע"א 1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה י"ג(2) (2008); בע"מ 1388/08 פלונית נ' פלוני, פסקה ט' (2008)). אולם כפי שציינתי בעבר, "גמישות זו אינה מקנה ערעור שני באופן אוטומטי... וכל תיק נבחן לגופו" (בע"מ 1988/14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה י"א (1.6.14); וראו גם בע"מ 997/14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה י' (19.3.14); בע"מ 7719/14 פלוני נ' היועץ המשפט לממשלה, פסקה י"ג (23.12.14)). בענייננו, כך משההליך טרם תם ומלאכת השיפוט בערכאה הדיונית עודנה נמשכת (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 – תשס"ח-2008), 214). אשר לקביעת בית המשפט לענייני משפחה בה לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב, לפיה לא ניתן לקבוע ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי האב פגע מינית בילדה, מדובר בממצא עובדתי שנקבע בהליך קפדני, לאחר שבית המשפט התרשם ישירות מהמומחים השונים שהעידו בפניו וכן מעדים נוספים, באופן שניתנה הדעת לכל הנחוץ, ולכן מעיקרא לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בנקל ((ע״א 296/82 נבנצאל נ׳ איזוטופוס, פ״ד מ(3) 281, 305 (1986); ע״א 739/13 בן ציון נ׳ המועצה המקומית אבן יהודה, פסקה ט׳ (2014)); והדברים נכונים מקל וחומר בגלגול שלישי (בע״מ 356/15 פלוני נ׳ פלונית, פסקה ז׳ (20.1.15); בע״מ 6061/14 פלונים נ׳ פלונים, פסקה ו׳ (9.11.14)). אשר לקביעת בית המשפט המחוזי לעניין הסרת הפיקוח, סבורני כי בית המשפט נדרש לסוגיה זו בכובד ראש ובאחריות, ונתן דעתו לשיקולים הכבדים שעל הפרק לכאן ולכאן, ואין עולה מפסק הדין עיוות דין או חוסר צדק המצדיק התערבות בגלגול שלישי (בע״מ 7548/14 פלוני נ׳ פלונית, פסקה ז׳ (25.11.14); בע״מ 7068/12 פלוני נ׳ פלוני, פסקה ח׳ (2013)). יוזכר כי מעבר למומחית מטעם בית המשפט שעליה משיגה המבקשת, גם דו"ח אל"י דיבר לפני כמעט שנתיים (מארס 2013) על מחצית שנה נוספת של פיקוח – ותקופה זו חלפה לה מכבר.
יד. שנית, ולגוף הראיות, עיינתי במסמכים שצירפה המבקשת לבקשה אשר לטענתה מבססים את עובדת התקיפה המינית, ולא מצאתי כי נפל פגם בממצאי בתי המשפט לפניי כי לא כך הם פני הדברים. כפי שפורט בהרחבה מעלה, גורמי המקצוע השונים הגיעו למסקנות שונות, אולם נראה כי רובם ככולם התקשו לבסס את עובדת התקיפה – למעט חוות דעתה של גב' הירשברג אשר קבעה תחילה כי נחצה גבול בין האב והבת, אולם גם היא ציינה בהמשך כאמור כי לא ניכר בהתנהגות הילדה שהיא סובלת מטראומה מינית. העובדה שהמבקש חיפש באיטנרנט כאמור תוכן פדופילי, אף שמעוררת היא אי נוחות, מטילה חובת זהירות יתרה במהלכים, ואכן בתי המשפט נוקטים דרך זו.
טו. שלישית, לעניין סוגיית הפיקוח לעיצומה. תחילה, אבקש לחדד לעניין זה, ונראה כי הדבר עולה גם מפסיקות בתי המשפט הקודמים, כי העובדה שלא הוכח במאזן ההסתברויות שהמבקש תקף את הילדה, אין בה כדי לומר שאין באפשרותו של בית המשפט למנות מפקח למפגשים בין האב לילדה. הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים היא המשמורת והסדרי הראייה, ובסוגיה זו על בית המשפט לענייני משפחה לנהוג כפי שמורים לו הדין ושיקול דעתו; העיקרון המנחה הוא כידוע טובת הילד, כאשר ״עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים״ (בע״מ 27/06 פלונית נ׳ פלוני, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ארבל (2006); ראו גם סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962; וכן בג״צ 1073/05 פלונית נ׳ בית הדין הרבני הגדול, פסקה 12 (2008); בע״מ 9358/04 פלונית נ׳ פלוני, סעיף 9 (2005)). בהמשך לכך, בית המשפט אינו מחויב לקבוע פוזיטיבית כי האב תקף את הילדה מינית, על מנת לאפשר את קיומם של הסדרי הראיה בפיקוח; הדבר מובנה בסל הסעדים שיכול בית המשפט לענייני משפחה ליתן, בהמלצת גורמי הטיפול, כדי להגשים את עקרון טובת הילד, ומכל מקום ברי כי גם כאשר מוטל פיקוח, כפי שהציע למשל בית המשפט לענייני משפחה בענייננו, אין המדובר בסוף פסוק והסוגיה נבדקת מעת לעת, והכל בהתאם לנסיבות התיק הקונקרטי.
טז. עם זאת, הדעת נותנת כי קשה להלום קיומם של מפגשים תחת פיקוח לעד. המעשים המיוחסים למשיב, אירעו, אם אירעו, לפני למעלה מארבע שנים. בינתיים נערכו המפגשים בין המשיב והילדה תחת פיקוח של גורם מטעם האם, וכפי שעולה מחוות הדעת, הפיקוח אינו נטול בעייתיות ועלולות להיות לו השלכות לא חיובית על הילדה; אף בית המשפט לענייני משפחה אשר סבר כי יש להמשיך בפיקוח, קבע כי הדבר ייעשה למשך שישה חודשים ולאחר מכן ייבחן שוב, והנה כבר חלפו להם למעלה משישה חודשים גם ממועד פסק הדין, שניתן ביום 4.5.14. בנוסף, בלא שאקל ראש בדאגות, לא ניתן להמשיך ולשלוח את הילדה להערכות טיפוליות עוד ועוד, שכן ברי בגדרי השכל הישר כי גם לכך השפעות שאינן חיוביות (ויש להניח כי אין היא מופרדת הרמטית מן הנעשה מבסיס); ראו למשל לעניין זה את חוות הדעת של אל"י, ממנה עולה כי מעורבות הילדה במאבק בין הוריה מכתיבה את התייחסותה שלה לרגשותיה, וכי יש לאפשר לה, ככל הניתן, לגדול באופן טבעי, ואף להימנע משליחתה לטיפול מטעמים אלה (ע' 5 לחוות הדעת מיום 20.3.13). וכזכור, בית המשפט המחוזי הורה כי הפיקוח יוסר באופן מבוקר, וכאמור בהחלטה המשלימה של בית המשפט לענייני משפחה, הדבר נעשה תחת עינו הפקוחה של בית המשפט לענייני משפחה, בליווי גורמי טיפול, ודיון נוסף קבוע לתחילת השבוע הקרוב; לכך כבר נדרשנו מעלה, ויש לייחס לעובדה זו חשיבות גדולה. חזקה על בית המשפט לענייני משפחה כי אם יתרשם, מסיבות כאלה או אחרות, שיש צורך לשוב ולהידרש לשאלת הצבת מפקח, יעשה זאת, והכל בהתאם לנסיבות המועלות בפניו, אך אטעים כי משלא נתבקשה תשובה, הדברים נאמרים בלא כל הבעת דעה ושיקול הדעת נתון לבית המשפט. כמעט למותר להזכיר לעניין זה את סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הקובע כי "הליכי ביצוע... בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו..." (הדגשה הוספה – א"ר) (ראו לעניין זה – ש' שוחט וד' שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 334-330 (תש"ע-2009)). הדגש הוא כי הסרת הפיקוח במפגשים תהא תוך הכנת הילדה, כפי שציין בית המשפט המחוזי (פסקה 92) באופן מבוקר ותחת בחינה לפחות לתקופת מה, ובית המשפט המחוזי הטעים (פסקה 94) כי אין בפסק דינו "קביעה ברורה לכאן או לכאן, אלא קביעה כי אכן יש להסיר את הפיקוח, אולם בדרך ראויה, ותחת הדרכתו ופיקוחו של בית המשפט".
יז. טרם סיום אציין, כי אין צורך במומחיות מיוחדת כדי להעריך, כי הפרשה העצובה כולה אינה לטובת הילדה, וקריאת בית המשפט המחוזי כי "ראוי כי אכן טובתה וזכויותיה של הילדה יעמדו מול שני ההורים גם יחד", ראוי שתיפול על אזניים כרויות. אוסיף קולי לקריאה, כי חרף חילוקי הדעות בין הצדדים ומבלי להקל ראש בסוג המחלוקת, יעשו כל שביכולתם כדי להיטיב עם הילדה, אשר אין חולק כי כבהקשר יחסי הצדדים לא שפר חלקה עד הנה, והדברים נאמרים בלא שמצדי אטיל דופי בצד כזה או אחר, ואין לי אלא אשר כתבו שני בתי המשפט.
יח. אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לא לבקשת עיכוב הביצוע. הפרשה מצויה בפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר כובד הבדיקה לפי הנחיית בית המשפט המחוזי, בסיוע המומחית ד"ר וישנה, מונח לפתחו, ותקוותי כי תצלח שליחותו.
ניתנה היום, כ"ג בשבט התשע"ה (12.2.2015).
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15005330_T03.doc אג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il