תא"מ 38072-10-13 ניר נ' רז ואח'

עניינה של תביעה זו הוא ביחסי שכירות בין הצדדים.

רקע כללי

1. התובעת הינה הבעלים של דירה ברח' אריה דולצ'ין 26/2 בירושלים.

2. ביום 2.5.12 נחתם בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "השוכרים") הסכם שכירות, לפיו שכרו השוכרים מהתובעת את הדירה לתקופה בת 26 חודשים החל מיום 1.5.12 ועד ליום 30.6.14. דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 6,000 ₪.

3. בסמוך למועד חתימת הצדדים על ההסכם, חתם הנתבע 3 על כתב ערבות אישית בלא הגבלת סכום בגוף ההסכם וכן על שטר חוב, להבטחת מילוי התחייבות של השוכרים על-פי ההסכם.

    

   טענות התובעת

4. התובעת טוענת כי זמן מה לאחר תחילת תקופת השכירות, החלו שכנים להתלונן בפני התובעת, כי השוכרים מנהלים בדירה עסק לשירותי לשירותי קייטרינג בשם "לה פמיליה". התובעת ובן זוגה פנו לשוכרים על מנת לברר את תלונת השכנים, אך השוכרים הכחישו בתוקף כי הם מנהלים בדירה עסק לקייטרינג.

5. בחודש יולי 2013 ביקשו השוכרים לקצר את תקופת השכירות, תוך התחייבות לשלם לתובעת את הפרש דמי השכירות שנקבעו על-פי הסכם השכירות לבין דמי השכירות שתקבל התובעת משוכרים חלופיים.

6. לאחר מאמצים כבירים, נמצאה שוכרת חלופית לדירה בדמי שכירות חודשיים בסך של 5,200 ₪ לחודש, וביום 3.7.13 נחתם בינה לבין התובעת הסכם שכירות.

7. עוד קודם לכן ביום 2.7.13 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם השכירות (להלן: "התוספת"), על-פיה תסתיים תקופת השכירות ביום 17.7.13, בכפוף לתנאים שפורטו בתוספת. השוכרים התחייבו כי עד ליום 8.7.13 תימסר הדירה לידי התובעת, כאשר היא פנויה מכל חפץ ואדם השייכים לשוכרים ומצב הדירה ומתקניה יהיו כפי שנמסרו להם. הואיל ובעלה של התובעת הבחין בליקויים רבים בדירה כבר באותה עת, נקבע בתוספת כי החזרת החזקה בדירה משמעה פינוי הדירה מכל אדם וחפץ השייכים לשוכר, וביצוע כל הטעון תיקון, לשם השבת הדירה על מתקניה והמיטלטלין שהושארו על ידי השכיר בדירה, במצבם כפי שנמסר לשוכר, כשהם תקינים ופועלים. לא יעשה כן השוכר, אז יבצע המשכיר את התיקונים באמצעות בעלי מקצוע והשוכר יהיה חייב לשלם את שכרם.

8. התובעת טוענת כי החזקה בדירה נמסרה לה באיחור, ביום 12.7.13, וכי השוכרים השאירו בדירה פסולת, זבל ומיטלטלין אותם היה על התובעת לפנות. כמו כן הדירה הושארה מלוכלכת ומזוהמת.

9. כן היו בדירה ליקויים רבים שלא תוקנו על ידי השוכרים, ובכלל זה שברים בשיש במטבח, ברז שבור בחדר האמבטיה, דלתות ארונות מטבח וחדר אמבטיה שניזוקו משומן ומים, תריס לקוי ביחידת הורים, שקעי חשמל שבורים או עקורים, חורים ודבק בקירות הבית, פנלים בקיר גבס שניזוקו, רשתות חסרות או קרועות, ליקויים במגרות בארונות הקיר, מיטה זוגית שבורה, שלט מזגן חסר, מערכת השקיה מקולקלת וצמחיה יבשה. כמו כן, קירות הדירה והתריס החשמלי נצבעו בצבעים על ידי ילדי השוכרים.

10. השוכרים סיידו את קירות הסלון ופינת האוכל בפסים לבנים, בעוד הקירות צבועים בצבע קרם, בניגוד להתחייבותם על-פי הסכם השכירות. כמו כן, המדרגה הראשונה בחדר המדרגות נשברה בזמן ההובלה.

11. לצורך מסירת הדירה לשוכרת החלופית הזמינה התובעת ביום 14.7.12 מנקה, אולם אז התברר כי היקף הלכלוך הוא כל כך גדול, עד שהמנקה ביטלה את ביצוע עבודות הניקיון, והתובעת נאלצה להזמין חברת ניקיון "פוליש נרקיס". ביום 16.7.13 בוצעו עבודות נקיון על ידי חברת הניקיון, אשר כללו קרצוף הדירה והדברה.

12. ואולם, כאשר נכנסה השוכרת החלופית לדירה ביום 17.7.13, היא גילתה עשרות מקקים מתים, בעקבות הדברה שבוצעה ערב קודם לכן. כן התברר כי הדירה נגועה במקקים חיים. ביום 19.7.13 הוזעק המדביר לצורך הדברה חוזרת שבוצעה באותו יום. אף ההדברה השנייה לא פתרה את הבעיה והתובעת נאלצה להזמין חברת הדברה נוספת. חברת ההדברה הנוספת מצאה שהדירה נגועה בתיקן מסוג "גרמני", הנפוץ מאוד במטבחים של מסעדות ובתי מלון, מה שמחזק את טענת התובעת כי השוכרים הפעילו בדירה עסק למתן שירותי קייטרינג. הטיפול במקק ארך מספר ימים ובמשך ימים אלה נמנע מהשוכרת החלופית להתגורר בדירה והתובעת נאלצה לשלם לה עבור מקום לינה חלופי ואף לא גבתה ממנה דמי שכירות שמיום 17.7.13 ועד 28.7.13.

13. כמו כן ביום 20.7.13 התלוננה השוכרת החלופית על סתימה באמבטיה ואז התברר כי בתאי הניקוז היו ברגים מפתחות ועוד. לאחר ניקוי יסודי, נפתחה הסתימה.

14. ביום 28.7.13 פנתה התובעת לשוכרים בדרישה לפצותה בגין נזקיה. בעקבות מכתב זה, שילמו השוכרים סכום של 8,720 ₪ עבור דמי שכירות ומסי ועד בית, סך של 1,912 ₪ עבור חשבונות חשמל, וכן את מרבית החוב שהצטבר בחברת הגיחון בסכום של 1,324 ₪.

15. אז התברר לתובעת כי לשוכרים הצטברו חובות לוועד הבית, לחברת הגיחון, לחברת החשמל, לחברת פז גז ולעירית ירושלים. בשל אי פרעון החשבונות הטילה חברת הגיחון בחודשים יוני- אוגוסט 2013 עיקול על חשבונות התובעת ובן זוגה ובכך גרמו לפגיעה בשמם הטוב.

16. התובעת טוענת כי השוכרים הפרו את הסכם בשל המעשים הבאים: ניהול עסקי קייטרינג בדירה; גרימת מטרד לשכנים; הימנעות מלהעביר את חשבונות המים, החשמל והגז על שמם; אי תשלום חשבונות שוטפים; איחור בהחזקת החזקה בדירה; אי פינוי חפציהם מהדירה; השבת הדירה עם ליקויים רבים; אי תשלום מלוא דמי השכירות וההפרשים בגין דמי השכירות.

17. בשל הפרות אלה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: התובעת שילמה עבור שירותי נקיון והדברה סכום של 2,474 ₪; כן נגרם לתובעת הפסד דמי שכירות בסכום של 1,900 ₪; התובעת נשאה בתשלום עבור לינה לשוכרת החלופית בסכום של 2,000 ₪; כן על התובעים לשלם הפרש דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות המקורית בסכום של 9,483 ₪; התובעת שילמה עבור עבודות נגרות סך של 1,593 ₪; התובעת שילמה עבור תיקון הליקויים סך של 2,360 ₪; התובעת שילמה עבור צבע לקירות סך של 250 ₪ ועבור רכישת שלט למזגן סך של 100 ₪; תשלום בגין חוב לחברת הגיחון בסכום של 288 ₪; תשלום בגין חוב לחברת הגז בסכום של 199 ש"ח. סך כל נזקי התובעת עומדים על סך של 20,646 ₪. כן דורשת התובעת פיצוי בסכום של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש וביטול הזמן.

     

    טענות הנתבעים 

18. השוכרים מכחישים כי נעשו עבודות קייטרינג בדירה וטוענים כי עבודות הקייטרינג נעשית בבית הלקוח בלבד. לטענתם, השכנים בבניין מררו את חיי השוכרים, בין היתר משום שהנתבעת 2 אינה יהודיה, ואף הגישו תלונות סרק לעיריה. על כן ביקשו השוכרים לעזוב את הדירה ונאלצו להסכים לשלם לתובעת סך של 800 ₪ לחודש הפרש שכר הדירה. תשלום זה היה צריך להתבצע מידי חודש בחודשו, אלא שבעלה של התובעת, עו"ד יוסי ניר, דרש את כל התשלום מראש.

19. כן טוענים השוכרים, כי מששילמו דמי שכירות עד ליום 17.7.13, לא היתה חובה עליהם לפנות את הדירה קודם לכן. השוכרים הסכימו לנסות להשתדל ולפנות את הדירה קודם לכן, אך לא התחייבו לכך.

20. השוכרים אכן החלו לארוז את חפציהם, אך ביום 3.7.13 אירעה פריצה בדירת השכנים ואלה הגישו תלונת סרק במשטרה נגד הנתבע, ובשל כך התעכב הפינוי.

21. כן טוענים השוכרים, כי בעלה של הנתבעת שבר וזרק מן הדירה מיטת ילד השייכת להם, ששווייה 400 ₪, סכום אותו יש לקזז מסכום התביעה.

22. השוכרים טוענים כי הדירה לא נמסרה להם במצב תקין. כך, התריס בחסר המגורים היה פגום והוחלף על ידי השוכר בעלות של 600 ₪, סכום אותו יש לקזז מסכום התביעה. כך גם דלת המטבח לא היתה תקינה והשיש היה שבור, הברז באמבטיה היה שבור, הרשתות בחלונות היו פגומות, מערכת ההשקיה לא פעלה הדירה לא היתה מסוידת ונקייה וסבלה ממכת מקקים קשה. השוכרים פנו לבעלה של התובעת על מנת שיטפל במכת המקקים, אך פנייתם לא נענתה.

23. בנוסף, השוכרים ביקשו מעו"ד ניר להוציא את המיטה הזוגית מן הדירה, אך הוא סירב. לפיכך, פירקו השוכרים את המיטה ואחסנו אותה באחד החדרים, מבלי שנגרם לה נזק.

24. כמו כן, הנתבע 1 שילם לבעלה של התובעת סך של 250 ₪ עבור תיקון המדרגה, סכום אותו יש לקזז מכתב התביעה.

25. הנתבעים טוענים כי נגרמה להם עגמת נפש המוערכת בסכום של 50,000 ₪ ומבקשים לקזזה מסכום התביעה.

     

    טענות התובעת בתשובה לטענות הנתבעים

26. בתשובה מכחישה התובעת את הטענה כי בדירה היו ליקויים כאשר נמסרה לשוכרים, ומציינת כי בהסכם השכירות צוין כי השוכרים מצאו את הדירה לשביעות רצונם, פרט לגלגלת תריס בחדר הילדים וביציאה מן המרפסת שיתוקנו על ידי המשכיר. ליקויים אלה תוקנו על ידי התובעת. עוד טונת התובעת, כי משך כל תקופת השכירות לא התלוננו השוכרים על נזק או קלקול בדירה.

27. כן טוענת התובעת כי היא ובני משפחתה התגוררו בדירה בין השנים 1997 - 2011 וכי משך כל התקופה בה התגוררן בדירה, לא היתה מכת מקקים כלשהי. לעניין הגינה, טוענת התובעת כי השוכרים עשו שימוש בערוגות כפח זבל ורוקנו בהן שיירי מזון ושמן.

28. לעניין התשלום עבור המדרגה טוענת התובעת, כי הסכום ששילם הנתבע בסך 250 ₪, שולם בשל פגיעה במדרגה בתחילת תקופת השכירות ואינו קשור לשבירת המדרגה בעת פינוי הדירה.

     

    דיון והכרעה

29. השאלות הטעונות הכרעה הן: האם נותר לשוכרים חוב בגין הפרש דמי שכירות או תשלומים לרשויות השונות; האם על השוכרים לשלם בגין הוצאות נקיון והדברה; האם על השוכרים לשלם עבור נזקים שנגרמו לדירה; האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש והאם עומדת לשוכרים טענת קיזוז.

     

    חוב בגין דמי שכירות

30. אין מחלוקת, כי ביום 2.7.13 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם השכירות (להלן: "התוספת"), על-פיה תסתיים תקופת השכירות ביום 17.7.13, בכפוף לתנאים שפורטו בתוספת.

31. בתוספת נקבע כי על השוכרים לשלם לתובעת סך של 15,920 ₪, הכוללים פיגורים עבור דמי שכירות לחודשים מאי-יוני 2013 בסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בסך של 920 ₪; תשלום עבור התקופה מיום 1.7.13 ועד ליום 16.7.13 בסך של 3,000 ₪.

32. כן נקבע בתוספת, כי על השוכרים לשלם את ההפרשים בגין דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות לבין אלה שישולמו על ידי השוכר החלופי בסך כולל של 9,200 ₪ בארבעה תשלומים שווים ורצופים.

33. אין מחלוקת כי השוכרים לא שילמו את הפרשי דמי השכירות בסך של 9,200 ₪, ועל כן נותרו חייבים לתובעת סכום זה.

34. הנתבעים טוענים כי אין לחייבם בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה, שכן הנתבע 3, שהינו אביו של הנתבע 1, הציע למר ניר לשלם את החוב, אך הוא סירב. הנתבע 3 העיד כי העביר לבא כוחו סך של 4,600 ₪ על מנת שיעבירם למר ניר, ואף ב"כ הנתבעים טען כי שלח מכתב למר ניר בו הציע לשלם מחצית החוב, שהוא הסכום שהתגבש עד לאותו מועד, אך הוא סירב להצעה.

35. מנגד נטען על ידי מר ניר כי הסכום הותנה בויתור על יתר טענות התובעת, ומסיבה זה לא ניתנה הסכמה לקבלת הסכום.

36. הנתבעים לא הציגו לפני את אותו מכתב שנשלח למר ניר בו הוצע לו התשלום הנטען, ועל כן לא הוכיחו את טענתם כי התשלום לא הותנה בויתור על החוב. טענת מר ניר כי הסכום הוצע לו בכפוף לויתור על יתר הטענות הינה סבירה והגיונית, שכן אין זה סביר כי אדם יסרב לקבל כספים ללא התניה כלשהי. לפיכך, יש לחייב את הנתבעים בתשלום הפרדי הצמדה וריבית בגין הפרשי דמי השכירות.

     

    חוב עבור תשלומי מסים

37. בסעיף 2 ה' לתוספת נקבע, כי השוכרים ישלמו את מלוא החוב לגיחון בסכום של 1,369 ₪ בגינו עוקל חשבונו של המשכיר וכן את יתרת החוב לחברת החשמל, חברת הגיחון והגז, בהתאם לקריאת המונים ביום מסירת החזקה. השוכרים שילמו את החוב לגיחון בסכום של 1,831 ₪, אך לטענת התובעת נותר חוב בסכום של 288 ₪, בגין קיזוז הפיקדון של התובעת לגיחון.

38. טענות התובעת בעניין זה הוכחו בנספח יג' לתצהיר עדותו הראשית של מר ניר, ממנו עולה כי יתרת החוב ששולמה על ידי השוכרים לגיחון הינה לאחר קיזוז סכום הפיקדון בסך של 333 ₪. אין חולק שהפקדון שולם על ידי התובעת והתובעת מודה כי מסכום זה יש להפחית סך של 45 ₪ בשל חוב שנוצר עד ליום תחילת השכירות.

39. מכאן שנוכח קיזוז הפיקדון, אשר שולם על ידי התובעת, הרי שהשוכרים נותרו חייבים לתובעת סך של 288 ₪ בגין סכום זה.

40. כן הציגה התובעת לחשבון גז לתקופה שמיום 2.7.13 ועד 29.8.13 על סך של 245 ₪ (נספח יד לתצהירו של מר ניר). לטענת התובעת, חלקם היחסי של השוכרים בו הינו 199 ₪ והנתבעים לא טענו אחרת. מכאן שעל השוכרים נותר לשלם לתובעים סכום של 199 ₪ בגין חוב עבור צריכת גז.

     

    מצב הדירה בעת מסירת החזקה לתובעת

41. בהתאם לתוספת, השוכרים התחייבו כי עד ליום 8.7.13 תימסר הדירה לידי התובעת, כאשר היא פנויה מכל חפץ ואדם השייכים לשוכרים ומצב הדירה ומתקניה יהיו כפי שנמסרו להם. כן נקבע בתוספת, כי החזרת החזקה בדירה משמעה פינוי הדירה מכל אדם וחפץ השייכים לשוכר, וביצוע כל הטעון תיקון, לשם השבת הדירה על מתקניה והמיטלטלין שהושארו על ידי המשכיר בדירה, במצבם כפי שנמסר לשוכר, כשהם תקינים ופועלים. לא יעשה כן השוכר, אז יבצע המשכיר את התיקונים באמצעות בעלי מקצוע והשוכר יהיה חייב לשלם את שכרם.

42. מטעם התובעת העיד בעלה מר יוסי ניר. מר ניר טען בתצהירו כי בעת מסירת הדירה - ביום 12.7.13 - הושארו בדירה פסולת זבל וכן מיטלטלין של השוכרים אותם היה צורך לפנות. לפיכך, מר ניר ובניו נאלצו לפנות את הדירה מן הפסולת, הזבל והמיטלטלין שהושארו. כמו כן, הדירה הושארה מלוכלכת ומזוהמת ובכלל זה היו כתמי דם באחד החדרים וכן שומנים וטינופת. עוד העיד מר ניר, כי היו שברים בשיש המטבח, ברז שבור באמבטיה, דלתות ארונות מטבח שניזוקו משומן ומים, תריס לקוי ביחידת הורים, שקעי חשמול שבורים או עקורים, חורים רבים ודבק בקירות הבית, פנלים שניזוקו, רשתות חסרות או קרועות, ליקויים במגירות, מיטה זוגית שבורה, שלט מזגן חסר, מערכת השקיה מקולקלת וקירות הדירה והתריס החשמלי היו צבועים בצבעים שונים. מר ניר ציין בעדותו כי השוכרים סיידו את קירות הסלון ופינת האוכל בפסים לבנים, בעוד הקירות היו צבועים בצבע קרם/ שמנת.

43. עוד נטען בתצהירו של מר ניר, כי המדרגה הראשונה בחדר המדרגות נשברה בזמן ההובלה, וכי אין קשר למדרגה בכניסה לבניין בה פגעו השוכרים בתחילת תקופת השכירות.

44. בתצהירו של מר ניר נטען, כי לצורך ניקוי הדירה הוזמנה מנקה וכאשר הגיע לדירה יחד עם המנקה הזדעזע לגלות את היקף הלכלוך והזוהמה. כך, במטבח היו מקקים, דלתות הארון היו שומניות וכך כל חלקי הדירה. בשל מצבה של הדירה, סירבה המנקה לנקותה. מר ניר הזמין חברת ניקיון בשם "פוליש נרקיס" וביום 16.7.13 בוצעו עבודות הניקיון וההדברה על ידי חברה זו.

45. למחרת, ביום 17.7.13, כאשר נכנסה השוכרת החדשה לדירה, גילתה עשרות מקקים מתים בשל ההדברה שבוצעה ערב קודם לכן, ובהמשך התברר כי הדירה מלאה במקקים חיים. ביום 19.7.13 בעקבות פנייה של השוכרת החלופית, הזעיק מר ניר את המדביר, שביצע הדברה חוזרת. ואולם, גם הדברה זו לא פתרה את הבעיה ומר ניר הזעיק חברת הדברה נוספת, אשר מצאה כי הדירה נגועה בתיקן מסוג "גרמני", אשר הינו נפוץ במסעדות של מטבחים ובתי מלון. ביום 22.7.13 בוצעה הדברה נוספת, והטיפול במקקים ארך מספר ימים, ובשל כך נאלץ מר ניר לדאוג למקום לינה חלופי לשוכרת ואף לא ניתן היה לגבות ממנה דמי שכירות. כך, קוזזו מדמי השכירות של השוכרת סך של 1,906 ש"חח וכן שילמה התובעת סך של 2,000 ₪ בגין מקום לינה חלופי לשוכרת ובנותיה. מר ניר העיד בעניין זה כי במשך 15 שנה בהן התגורר בדירה עם בני משפחתו, מעולם לא היתה מכת מקקים כלשהו. יצוין, כי טענותיו של מר ניר לא הופרכו בחקירתו הנגדית ועדותו היתה אמינה עלי.

46. בעניין מצב הדירה לאחר שפינו אותה הנתבעים, העידה אף הגב' טליה אברהם צוקר, שהינה השוכרת החלופית, אשר התגוררה בדירה לאחר שהנתבעים פינו אותה. הגב' צוקר העידה כי הדירה לדירה ביום בו בוצע הנקיון על ידי חבר הנקיון שהובאה על ידי מר ניר, וכי עובדי הנקיון הלינו כי הדירה מלוכלכת באופן חריג. כן העידה הגב' צוקר כי כאשר נכנסה לדירה לאחר ניקיון והדברה ראשונית שבוצעו בה התגלו מקקים רבים בדירה, באופן שלא ניתן היה לגור בה, ועל כן נאלצה לחפש מקום מגורים חלופי.

47. בעניין מכת המקקים בדירה בעת מסירת החזקה לידי התובעת אף העיד המדביר, מר שמואל טל, אשר ביצע את ההדברה בדירת התובעת בפעם השלישית. המדביר העיד, כי בחודש יולי 2013 הוזעק על ידי מר ניר בשל תלונה על מקקים. מר ניר מסר למדביר כי בוצעו שני טיפולי הדברה רגילה בדירה, ללא הצלחה, שכן רק התיקנים הגדולים הושמדו, בעוד הקטנים שרדו. המדביר העיד כי ביום 22.7.13 הגיעה לדירה, ומצא כי זו נגועה ב"תיקן גרמני", וכי פעולת ההדברה נמשכה למעלה מארבע שעות, בשל היקף הנגע בכל שטח הדירה. כמו כן, הטיפול כולו אורך מספר ימים, במהלכם מומלץ שלא להתגורר בבית.

48. מגד העידו השוכרים, כי הדירה לא נמסרה כשהיא במצב שלם ומסודר. כך, הדירה לא היתה נקייה ומסוידת; התריס בחדר המגורים היה פגום והוחלף על ידי הנתבעת 1 בעלות של 600 ₪; דלת המטבח לא היתה תקינה והשיש היה חבול; הברז באמבטיה היה שבור הרשתות בחלונות היו פגומות והוחלפו על ידי השוכרים ומערכת ההשקיה לא פעלה. בנוסף, הדירה סבלה ממכת מקקים קשה ופניות השוכרים לעו"ד יוסי ניר לטיפול במקקים וריסוס הדירה, לא הועילו. לטענת השוכרים, ריססו את הדירה ידנית, אך הדבר לא הועיל. כן טענו השוכרים כי עלות ריסוס עומדת על 450 ₪ ולא 2,800 ₪, כפי שטוענת התובעת.

49. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גרסת עדי התובעת על פני גרסת השוכרים.

50. ראשית, יצוין, כי בסעיף 6 להסכם השכירות הצהירו השוכרים כי בדקו את המושכר ומצאו אותו במצב טוב ותקין לשביעות רצונם המלאה, פרט לגלגלת תריס בחדר ילדים וביציאה מהמטבח למרפסת שיתוקנו על ידי המשכיר.

51. העובדה שהצדדים ציינו במפורש בהסכם השכירות את הפגמים והליקויים בדירה מעידה על כך כי הדירה נמסרה לשוכרים במצב תקין וטוב, פרט לאותם פגמים אשר צוינו מפורשות בהסכם השכירות, הכוללים גלגלת תריס בחדר ילדים וביציאה מהמטבח למרפסת. יצוין, כי פגמים אלה תוקנו על ידי המשכיר.

52. לפיכך, אני קובעת כי הדירה נמסרה לשוכרים כשהיא במצב תקין וטוב, פרט לאותם נושאים שצוינו בהסכם השכירות, וכי יש לדחות את טענת השוכרים בעניין זה.

53. מעדותו של מר ניר, הנתמכת בתמונות הדירה שהוצגו, עולה כי הדירה נמסרה לידיו ולידי התובעת כשהיא מלוכלכת, וזאת בלשון המעטה. כך, ניתן לראות בבירור בתמונות כי קירות הדירה מלוכלכים, כי על הרצפה כתמי דם, שומן ולכלוך, כי התריסים מקושקשים כי דלת ארון המטבח יצאה ממקומה, כי ברז האבטיה שבור, כי מצב הגינה בכי רע, כי בדירה תיקנים ועוד פגמים רבים. לענין זה אציין כי עדותו של מר ניר כי התמונות צולמו לאחר פינוי הדירה על ידי השוכרים היתה אמינה עלי, ואף נתמכת בתמונות מהן עולה כי הדירה אינה מרוהטת, למעט מספר חפצים שלא פונו על ידי השוכרים.

54. עדותו של מר ניר נתמכת בקבלה מיום 16.7.13 (נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית), ממנה עולה כי התובעת שילמה סך של 2,124 ש"ח עבור נקיון הדירה והדברה ראשונית.

55. עוד עולה מעדותו של מר ניר והמסמכים (נספח ט' לתצהיר עדותו הראשית של מר ניר), כי התובעת נאלצה לשלם ביום 31.7.13, סך של 1,593 ₪ עבור החלפת דלתות ארון אמבטיה, החלפת שני מדפים במטבח וכן תיקון צירים לדלתות ומסילות למגרות. בנוסף, שילמה התובעת סך של 2,360 ₪ עבור תיקון שיש, החלפת שקעים שבורים, החלפת רשתות לחלונות ותיקון תריסים, תיקון שפכטל ותיקון מדרגה וכן החלפת ברז באמבטיה (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של מר ניר). כן צורפו קבלות על רכישת צבע לקירות בסכום של 250 ₪ (נספח י"א לתצהיר) ורכישת שלט למזגן בסכום של 100 ₪ (נספח י"ב לתצהיר).

56. כפי שקבעתי לעיל, הדירה נמסרה לשוכרים כשהיא במצב תקין וכי הנזקים הנטענים על ידי התובעת נגרמו במהלך מגוריהם של השוכרים בדירה, כאשר אין מדובר בנזקים הנובעים מבלאי סביר, ועל כן על השוכרים לשאת בעלות נזקים אלה.

57. איני מקבלת את טענת הנתבעים כי ביקשו לנקות ולתקן את הפגמים בדירה, אך מר ניר לא איפשר להם לעשות כן. ראשית, מר ניר הכחיש טענה זו בעדותו. שנית, בהתאם לתוספת, היה על הנתבעים למסור את החזקה בדירה לתובעת כשהיא במצב תקין ופנויה מכל חפץ עד ליום 8.7.13. השוכרים מודים כי הדירה נמסרה לתובעת רק ביום 12.7.13, אך לטענתם הואיל ושילמו דמי שכירות עד ליום 17.7.13, הרי שזה המועד שנקבע למסירת החזקה. ואולם, טענת השוכרים אינה עולה בקנה אחד עם לשונה הברורה והמפורשת של התוספת, כי מועד מסירת החזקה נקבע ליום 8.7.13 כאשר במקביל נקבע כי יהא על השוכרים לשלם דמי שכירות עד ליום 17.7.13. מר ניר הבהיר בעדותו, כי הדבר נקבע כך משום שצפה פני עתיד וידע כי יידרש זמן על מנת להכין את הדירה לשוכרת החדשה העתידה להיכנס אליה ביום 17.7.13.

58. לפיכך, משלא מסרו הנתבעים את הדירה לתובעת ביום 8.7.13, כשהיא במצב תקין כפי שקיבלו אותה, רשאית היתה התובעת לבצע את עבודות הנקיון והתיקון הלקויים שגרמו השוכרים לדירה על חשבונה ולדרוש מהשוכרים לשאת בעלויות אלה, בדיוק כפי שנקבע בתוספת. מכאן שעל השוכרים להשיב לתובעת את הסכום ששולם על ידה להוצאות נקיון הדירה ותיקון הליקויים.

59. אעבור עתה לדון בהוצאות ההדברה של הדירה. מעדותם של הגב' צוקר, מר ניר והמדביר עולה כי הדירה היתה נגועה בתיקן מסוג גרמני וכי היה צורך בביצוע הדברה שלוש פעמים. עדותם בעניין זה לא נסתרה. המחלוקת בין הצדדים הינה האם מקור התיקנים נעוץ באופן אחזקת הדירה על ידי הנתבעים והשימוש שעשו בה או שמא מדובר בתיקנים שהגיעו מהמרכז המסחרי המצוי מתחת לדירה בו יש חנויות לייצור מזון כגון: מאפיה, מכולת ופיצריה, כפי שטוענים הנתבעים.

60. בעניין זה העיד המדביר, מר טל, אשר ביצע את ההדברה בפעם השלישית, כי הדירה ההיתה נגועה ב"תיקן גרמני", הנמצא במקום בו עוסקים בבישולים ואחסון מזון. מר טל ציין בעדותו כי אין זה סביר שהתיקנים יגיעו מהמאפיה לבית פרטי, שכן הם "לא יתעניינו" כדברין בבית הפרטי, וכי לכל היותר יגיעו לבית פרטי תיקנים בודדים ולא נחיל שלם.

61. מר ניר העיד אף הוא כי במשך כל 15 השנים בהם הוא ובני משפחתו התגוררו בדירה לא סבלו מבעיית מקקים, אף כי המאפיה והפיצריה היו נמצאות שם כל אותה עת. לדבריו, ביצע הדברה אחת טרם כניסתו לדירה וייתכן כי ביצע הדברה נוספת במהלך 15 השנים בהם התגורר בדירה.

62. גם הגב' צוקר אשר מתגוררת בדירה כשנה וחצי, העידה כי מאז ביצוע ההדברה לא היתה בעיה של תיקנים, למעט שני תיקנים במרפסת הבית.

63. המסקנה הסבירה וההגיונית העולה מכך הינה כי נגע התיקנים נוצר במהלך תקופת שהותם של השוכרים בדירה ומקורו אינו במאפיה, אשר היתה קיימת בתקופת מגוריהם של התובעת ובני משפחתה בדירה, ואף קיימת בתקופת מגוריה של השוכרת החליפית.

64. זאת ועוד, אף הנתבעים 1 ו-2 הודו בעדותם כי השכנים הגישו תלונה נגדם למשרד הבריאות, מה שיש בו להעיד כי השכנים חששו למפגע תברואי בדירה. גם אם השוכרים לא ניהלו בדירה עסק של קייטרינג, כפי שהם טוענים, הרי שהמסקנה הסבירה והמתבקשת מן הראיות היא כי נגע התיקנים נוצר בתקופת שהותם של השוכרים בדירה, מקורו אינו בפיצריה או במאפיה שהיו קיימים שם משך כל השנים, ומקורו של הנגע הוא בלכלוך והזנחה או אחסון מזון על ידי השוכרים באופן שגרם להיווצרות הנגע.

65. אכן, השוכרים טענו בתצהירם כי הדירה היתה מלאה במקקים בעת שהותם בדירה וכי פנו למר ניר, אשר סירב לטפל בנושא. מר ניר הכחיש את הטענה כי נעשתה אליו פנייה עניין המקקים בדירה. גם בעניין זה אני מעדיפה את עדותו של מר ניר, שהיתה אמינה עלי. אך הנתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית כי לא פנה למר ניר בעניין זה כי אם רעייתו, ואילו, הנתבעת 2, רעייתו של הנתבע 1, העידה כי הדירה היתה לשביעות רצונה המוחלט, למעט הבעייה עם השכנים. עדות זו אינה מתיישבת עם הטענה כי הדירה סבלה מלכתחילה מנגע רציני של תיקנים, שאם לא כן היו השוכרים עומדים בתוקף על דרישתם להסרת הנגע, שהרי מדובר בנגע שאינו מאפשר שימוש סביר בדירה. ככל הנראה, ידעו השוכרים כי מקורו של הנגע הוא באופן החזקתם את הדירה ועל כן לא פנו למר ניר בעניין זה.

66. לפיכך, אני קובע כי בעיית המקקים נוצרה בעת שהותם של השוכרים בדירה, בשל השימוש הבלתי סביר שעשו בה, מבלי לשמור על נקיון והגיינה סבירים, ועל כן עליהם לשאת בהוצאות עלות ההדברה. כאמור החשבונית הראשונה בסך של 2,124 ₪ (נספח ה' לתצהירו של מר ניר) כוללת גם את הוצאות ההדברה הראשונית. כן צירפה התובעת חשבונית מיום 19.7.13 ממנה עולה כי שילמה סך של 350 ₪ עבור הדברה חוזרת, ועל כן השוכרים לשאת בהוצאות ההדברה, כאמור.

67. יוצא אפוא, כי בשל הנזקים שגרמו השוכרים לדירה, לרבות הוצאות הנקיון וההדברה, על השוכרים לשלם לתובעת סך של 6,777 ₪.

68. אעבור עתה לדון בשאלת הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת בשל מסירת הדירה כשאינה במצב תקין. בעניין זה העיד מר ניר, כי ביום 17.7.13, כאשר נכנסה השוכרת החדשה לדירה, גילתה עשרות מקקים מתים בשל ההדברה שבוצעה ערב קודם לכן, ובהמשך התברר כי הדירה מלאה במקקים חיים. ביום 19.7.13 בעקבות פנייה של השוכרת החלופית, הזעיק מר ניר את המדביר, שביצע הדברה חוזרת. ואולם, גם הדברה זו לא פתרה את הבעיה. בשל כך נאלץ מר ניר לדאוג למקום לינה חלופי לשוכרת ואף לא ניתן היה לגבות ממנה דמי שכירות. כך, קוזזו מדמי השכירות של השוכרת סך של 1,906 ש"ח וכן שילמה התובעת סך של 2,000 ₪ בגין מקום לינה חלופי לשוכרת ובנותיה.

69. אף השוכרת החלופית, הגב' צוקר, העידה כי בשל מכת התיקנים ממנה סבלה הדירה, לא יכלה להתגורר בדירה משך חודש ימים ועל כן לא שילמה דמי שכירות לתקופה שמיום 17.7.13 ועד 1.8.13 ובנוסף קיבלה ממר ניר פיצוי בסכום של 2,000 ₪ עבור הוצאות מדור חלופי.

70. עדותם של מר ניר והגב' צוקר נתמכת בהמחאה אותה מסרה השוכרת החלופית לתשלום דמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2013 (נספח ו' לתצהיר העדות הראשית). מההמחאה זו עולה כי דמי השכירות ששולמו על ידי השוכרת החלופית לחודש יולי 2013 עמדו על 1,169 ₪ במקום 5,200 ₪ . מכאן שבשל העובדה שהדירה הנמסרה לתובעת כשאינה במצב תקין ואינה ראויה למגורים, נגרם לתובעת הפסד בסכום של 3,900 ₪ בגין קיזוז דמי שכירות ותשלום פיצוי לשוכרת החלופית. גם בסכום זה יש לחייב את השוכרים.

     

    פיצוי בגין עגמת נפש

71. אעבור עתה לדון בדרישת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש. בעניין זה העיד מר ניר, כי בשל העובדה כי השוכרים לא שילמו את חשבון המים לחברת הגיחון הוטל עיקול על חשבונם בבנק, מה שגרם להם לעגמת נפש רבה. בנוסף בשל המצב בו נמסרה הדירה לידי התובעת והצורך להקדיש זמן לטיפול בבעיית המקקים, נגרמו לתובעת עגמת נפש וביטול זמן. טענת התובעת כי הוטל עיקול על חשבונו של מר ניר בשל אי תשלום החוב לחברת הגיחון מוכחת במסמכים (נספחים ז1 ו-ז2 לתצהיר). ממסמכים אלה עולה כי ביום 4.6.13 הוטל עיקול על חשבונו של ר ניר בשל אי תשלום חוב לגיחון בסכום של 1,328 ₪. טענת הנתבעים כי החוב שולם אינה במקומה, שכן החוב שולם רק בחודש אוגוסט 2013, וזאת לאחר הטלת העיקול על חשבונו של מר ניר.

72. אין ספק כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש וביטול זמן, הן בשל העובדה כי הוטל עיקול על חשבונה בבנק בשל אי תשלום חוב של השוכרים, אותו היה עליהם לשלם בהתאם להסכם השכירות, וכן בשל המצב בו נמסרה הדירה לידיה והצורך לדאוג לטיפול בניקיון הדירה ובתיקון הנזקים. בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 7,500 ₪.

     

    טענת הקיזוז

73. אדון כעת בטענת הקיזוז שהעלו השוכרים. השוכרים טוענים כי מכל סכום שייפסק, יש לקזז את הסכומים הבאים: סך של 600 ₪ בגין תיקון תריס בחדר המגורים; סך של 250 ₪ בגין תיקון מדרגה ששולמה למר ניר וסך של 400 ₪ בגין העובדה שמר ניר זרק את מיטת בנם.

74. אשר לתיקון התריס, הרי שהשוכרים לא צירפו ראיה כי אכן נשאו בעלות תיקון תריס בסכום של 600 ₪, כפי שהם טוענים ועל כן לא הוכיחו את טענתם עניין זה. אשר לתיקון המדרגה, הרי שכפי שהבהיר מר ניר בעדותו, והדבר אף עלה מעדותו של הנתבע, הרי שמדובר בסכום ששולם לו עבור תיקון מדרגה אותה שברו השוכרים בתחילת תקופת השכירות, בעוד שכעת הסכום הנדרש הוא עבור תיקון מדרגה אחרת ששברו השוכרים עת פינו את הדירה. עדותו של מר ניר נתמכת בראיות, שכן מהחשבונית שצורפה (נספח י' לתצהיר) עולה כי במסגרת התיקונים בדירה היה צורך בתיקון מדרגה שבורה בחדר המדרגות. מכאן יש לדחות את טענת השוכרים בעניין זה.

75. אשר למיטת הילד, שלטענת התובעים שבר מר ניר, הרי שמר ניר הכחיש טענה זו בעדותו. מר ניר הבהיר בעדותו כי הואיל וביום 12.7.13 לא פינו השוכרים את המיטה מהדירה, נאלץ לפנותה בעצמו מהדירה. כפי שציינתי לעיל, מועד פינוי הדירה נקבע ליום 8.7.13, ועל כן משלא פונתה הדירה במועד זה, רשאי היה מר ניר לפנות את המיטה ולהוציאה מהדירה. מכל מקום, גם כאן לא צירפו הנתבעים ראיה כלשהי להוכחת נזקם הנטען.

76. השוכרים טוענים כי נגרמה להם עגמת נפש, אותה הם מעריכים בסכום של 50,000 ₪. לטענתם, עגמת הנפש נגרמה להם בשל התנכלות השכנים, אשר מיררו את חייהם והגישו נגדם תלונות רבות, וזאת מטעמי דת וגזע.

77. ראשית, אציין כי ככל שלשוכרים טענות כנגד השכנים, הרי שעליהם להפנות טענות אלה נגדם ולא כנגד התובעת. טענת השוכרים בעניין השכנים אינה מהווה טענת הגנה בפני התביעה. אין מחלוקת כי התובעת או בעלה לא התנכלו לשוכרים ולא מיררו את חייהם, ועל כן אין מקום להפנות טענה כלשהיא כנגד התובעת בעניין זה.

78. למעלה מן הצורך אציין, כי מר ניר העיד כי הוא ובני משפחתו התגוררו בדירה ברציפות משך 14 שנה, מאז שנת 1997 ועד שנת 2011, וכי במהלך כל מגוריהם בדירה שררה מערכת יחסים טובה בינם לבין השכנים. אף הגב' צוקר העידה כי אין לה בעיות כלשהם עם השכנים.

79. גם אם נכונה טענת השוכרים כי השכנים בבניין התנכלו להם על בסיס דת וגזע, הרי שכאמור אין מקום להעלות טענה זו כנגד התובעת. השוכרים הם שהפרו את הסכם השכירות משלא שילמו את הפרש דמי השכירות, משמסרו את הדירה במצב שאינו תקין, כשהיא אינה ראויה למגורים ועל כן אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש.

80. סיכומם של דברים: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הפרש דמי השכירות שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה עומד עך סך של 9,483 ₪; בתשלום החזר הפקדון בסכום של 288 ₪; בתשלום בגין חוב לחברת הגז בסכום של 199 ₪; בפיצוי בגין הנזקים לרבות הוצאות ניקיון והדברה בסכום של 6,777 ₪; פיצוי בגין התשלומים ששולמו לשוכרת החלופית בסכום של 3,900 ₪ וכן בפיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 7,500 ₪. סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 28,147 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסכום של 1,392 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.