להסדר הפשרה.
12. עוד טוענים הצדדים כי אישור הסדר הפשרה בענייננו אינו מצריך מינויו של בודק. זאת משום שבחינת סבירות הסדר הפשרה אל מול הסיכונים והסיכויים העומדים לכל אחד מן הצדדים בהמשך ניהול ההליך היא עניין משפטי ובתחום מומחיותו של בית המשפט. מינוי בודק, כך סבורים הצדדים, יגרום להם עלויות מיותרות ויביא לסרבול הדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה.
13. בהתאם להחלטתי פורסמה ביום 4.8.14 הודעה בדבר הגשת הבקשה בשני עיתונים יומיים, בה פורטו בין היתר הרשאים להגיש לבית המשפט התנגדות להסדר הפשרה. כמו כן, הומצאה הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
14. ביום 3.12.14 הוגשה עמדה מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בה צוין כי הוא לא מצא מקום להתנגד לבקשה לאישור הסדר הפשרה וכי הוא מותיר ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, תוך הסבת תשומת הלב להערות הבאות:
[א] המשיבה לא תהא רשאית לזקוף את התרומה האמורה בהסדר הפשרה כתרומה פילנתרופית שלה, שכן מדובר בתרומה חלף פיצוי השייך לחברי הקבוצה. בעניין זה הציע היועץ המשפטי כי הצדדים יגישו תצהיר המסביר כיצד ומדוע נבחרו העמותות על ידם והמפרט כל קשר בעבר ובהווה בינם או באי כוחם לבין העמותות, וכי יוצהר שהתרומה אינה כלולה ולא תיכלל בהתחייבויותיה או בתוכניותיה הפילנתרופיות העתידיות של המשיבה. עוד הוצע כי על העמותה להיות בעלת אישור ניהול תקין וכי העמותות הנתרמות תפרטנה בתצהיר מהן הליכי התובענות הייצוגיות במסגרתן הן קיבלו בעבר תרומות, וכן תוצג תוכנית פעולה מה ייעשה עם כספי התרומה שיתקבלו במסגרת הסדר הפשרה. הכל כפי האמור בפסק דינו של כב' השופט י' ענבר ת"צ (תל-אביב) 22236-07-11 שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ (16.9.14) (להלן: "עניין שרייר").
[ב] דרך חישוב שווי התרומה - ממוצע המחירים לצרכן של המוצרים הנתרמים - מיטיבה עם המשיבה באופן ניכר. חישוב שווי ההטבה צריך להיעשות על פי עלות המוצר למשיבה.
[ג] הסכומים המומלצים כגמול ושכר טרחה גבוהים ואינם עולים בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט (23.5.12) (להלן: "עניין שמש"). לפיכך אין מקום לקבל את המלצת הצדדים ויש להפחית הסכומים המומלצים. עם זאת, אין לאפשר למשיבה ליהנות מהפחתה זו, אלא את הסך המופחת יש להוסיף לתרומה המוסכמת על הצדדים. בעניין זה ביקש היועץ המשפטי להפנות לע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, סעיף 9 לפסק הדין (16.12.12) (להלן: "עניין גלבוע").
תגובת המבקש לעמדת היועץ המשפטי לממשלה
15. בא כוח המבקש מסביר כי הגופים הנתרמים המומלצים על ידו הם מאזור הצפון (מקום מושבו של המבקש) אשר אינם נהנים מהתרומות המשמעותיות המועברות באמצעות המוסדות הארציים. בדרך זו יובטח, כך מציין המבקש, כי גם נזקקי הצפון ייהנו מהתרומה. בענייננו המליץ המבקש על כפר הנוער הודיות. מוסיף בא כוח המבקש וטוען כי העברת התרומה לגוף שכזה עדיפה על פני העברתה לארגון דוגמת ארגון "לתת", שכן כך תובטח העברת מלוא התרומה לנזקקים, מבלי שחלקה ישמש את הוצאות פעילות הגוף ומשכורות מנהליו. ואולם, משום שהמשיבה לא הסכימה להעביר את מלוא התרומה לכפר הנוער הודיות, הוסכם כאמור בין הצדדים להעביר לגוף זה 1/4 מן התרומה (באמצעות ארגון "לתת") ויתרת התרומה תועבר על ידי ארגון "לתת" לאוכלוסיה במצוקה, על פי שיקול דעתו של הארגון.
אשר לגמול ולשכר הטרחה טען המבקש כי בעניין שמש דובר בהשבה כספית ובענייננו מדובר גם בתיקון פעולתה של המשיבה באמצעות שינוי אריזות המוצרים וכי יש להביא זאת בחשבון בעת פסיקת הגמול ושכר הטרחה. לפיכך, יש לאמץ את הסכמת הצדדים בעניין זה.
תגובת המשיבה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה
16. המשיבה ציינה בתגובתה כי היא מודעת היטב להוראות הדין ולעמדת היועץ המשפטי בעניין התחייבותה שלא לראות בתרומה כתרומה פילנתרופית שלה, וממילא לא התכוונה לזקוף את התרומה כתרומה שלה לצורכי מס, שכן מדובר בתרומה הנובעת מפסק דין, וכי ניתן לציין זאת מפורשות במסגרת פסק הדין.
17. לעניין הפרוצדורה שהתווה פסק הדין בעניין שרייר, טוענת המשיבה כי לא מדובר בהלכה פסוקה המחייבת את הצדדים. יתר על כן קיים שוני בין עניין שרייר, שם דובר על פיצוי/תרומה כספיים בסכום של כ- 5.8 מיליון ₪ ל- 5 עמותות שונות, לבין ענייננו - תרומה בדמות מוצרי מזון בשווי כולל של 80,000 ₪ ל"ארגון גג" - עמותת "לתת" אשר על פעולתו הארצית והשוויונית, תוך תהליכי פיקוח ובקרה, ניתן ללמוד מן האמור באתר האינטרנט של הארגון. עוד מבקשת המשיבה להפנות לתובענות ייצוגיות אחרות אשר הסתיימו בהסדרי פשרה או הסתלקות מבלי שהמשיבה נתבקשה לפעול בפרוצדורה נוספת מעבר לזו הקבועה בדין.
18. בכל הנוגע לאופן חישוב התרומה, מתנגדת המשיבה לעמדת היועץ המשפטי לפיה יש לערוך החישוב בהתאם לעלות ייצור המוצרים. ההסכמה בדבר היקף המוצרים שייכללו בתרומה, כך מסבירה המשיבה, מהווה את לב ליבו של הסדר הפשרה. המשיבה סבורה כי שינוי שיטת החישוב כפי שהציע היועץ המשפטי "משנה לחלוטין את הבסיס הכלכלי לפשרה וכמוהו כהתנגדות להסדר הפשרה כולו" (סעיף 14 לתגובה).
19. באשר לגמול ולשכר הטרחה סבורה המשיבה כי הסכומים המוצעים והמוסכמים על ידי הצדדים סבירים בנסיבות העניין, וממילא הם אינם רשאים לקבוע את הסכום אלא עמדתם מהווה המלצה בלבד.
דיון והכרעה
20. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי ואשר עיקרו פורט לעיל, אני מוצאת לאשר את הסדר הפשרה, בכפוף לתצהירים שיוגשו על ידי הצדדים ובאי כוחם כאמור בסעיף 36 [א] + [ב] של פסק דין זה.
אני סבורה כי הסדר הפשרה ממלא אחר תנאי סעיף 19(א) לחוק, ובכלל זה כי ההסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה", כי קיימות שאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי דרך הפשרה במקרה זה היא "היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת". כמו כן, סבורני כי נוכח הקושי הגלום בהוכחת זהות חברי הקבוצה; הקושי שבהוכחת הנזק שנגרם לכל אחד מהם, ככל שנגרם, וכן שיעורו של נזק זה - הדרך הראויה להביא הליך זה על סיומו היא על ידי מתן תרומה חלף פיצוי לכל אחד מחברי הקבוצה (ראו סעיף 20(ג) לחוק).
עם זאת, המלצת הצדדים בנוגע לשכר טרחת בא הכוח המייצג גבוהה בעיני בנסיבות העניין ואני רואה להעמיד את שיעור שכר הטרחה על סכום נמוך יותר, כפי שיפורט בהמשך.
אעיר כי עד ליום חתימת פסק דין זה לא הוגשה לתיק בית המשפט התנגדות להסדר הפשרה, וכן לא הוגשה בקשה לצאת מהקבוצה מטעם מי מחברי הקבוצה.
קביעת הגמול ושכר הטרחה
21. בית המשפט הוא זה הקובע את שיעורו של הגמול ושכר הטרחה. קביעה זו מונחית על פי השיקולים שהתווה המחוקק (ראו סעיפים 22 ו- 23 לחוק, וכן סעיף 19(ו) הקובע תחולת סעיפים אלה גם במקרה של הסדר פשרה). אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים (ראו הלשון הנקובה בסעיפים אלה - "יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה ..." (ההדגשות שלי - י' ו'), וכן סעיף 2 לפסק הדין בעניין שמש).
בעניין שמש נקבע כי חישוב שכר הטרחה בתובענה ייצוגית לסעד כספי ייעשה בשיטת האחוזים. ואולם, בית המשפט העליון לא נקב שיעור קבוע לשכר טרחה אותו יש לגזור מתוך הסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה (סעיף 8 לפסק הדין). עם זאת הגדיר הנשיא, כב' השופט א' גרוניס, כללים מנחים לקביעת שיעור שכר הטרחה. כך, נקבע כי בהליך שהסתיים בפסק דין לטובת הקבוצה יהא שיעור שכר הטרחה גבוה מזה שבהליך אשר הסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים (במקרה האחרון ניתן אף להבחין בין השלבים השונים לאורך ניהול ההליך בהם בא הוא על סיומו בדרך של פשרה). שכר הטרחה ייפסק בשיעור מדורג וביחס הפוך לסכום הנפסק לטובת הקבוצה - ככל שסכום הזכייה גדל, שיעור שכר הטרחה קטן (סעיפים 8 ו- 9 לפסק הדין).
22. אם כן, אף אם הושג הסדר פשרה כולל בין הצדדים לסיום ההליך, קביעת הגמול ושכר הטרחה תיעשה על ידי בית המשפט. הצדדים אינם רשאים לכלול במסגרת בקשתם לאישור הסדר פשרה "הוראה בדבר תשלום" גמול ושכר טרחה, אלא יכולים הם "להגיש לבית המשפט המלצה מוסכמת לענין תשלום גמול ושכר טרחה כאמור, לרבות שיעורו ותנאיו" (סעיף 18(ז)(2) לחוק). אם יאשר בית המשפט את הסדר הפשרה, מוסמך הוא לאמץ את המלצת הצדדים או לשנות ממנה.
23. עולה השאלה, כיצד ינהג בית המשפט אם סבור הוא כי הסכומים אשר הומלצו על ידי הצדדים כגמול ושכר טרחה גבוהים יתר על המידה? ובמילים אחרות - אם ראה לנכון בית המשפט להפחית את הסכום, מה ייעשה עם היתרה? האם היא תישאר בידי המשיבה? האם רשאי בית המשפט להורות על העברתה לטובת חברי הקבוצה (אם במסגרת הפיצוי ואם במסגרת התרומה לציבור)? ובכלל, האם ראוי לאשר את הסדר הפשרה במקרה כזה? שאלות אלה טרם הוכרעו על ידי בית המשפט העליון. בעניין גלבוע ציין כב' הנשיא גרוניס כי "השאלה שניתן לשאול במצב הדברים שנוצר במקרים דוגמת דנא היא, מדוע שהמשיבה תפיק תועלת כלכלית מסוימת בשל כך שבית המשפט החליט להפחית את סכומו של שכר הטרחה לעורך הדין שייצג את התובע". שאלה זו נותרה "פתוחה לעת הזו" (שם, סעיף 9 לפסק הדין).
הצגת העמדות השונות בדבר האפשרויות העומדות בפני בית המשפט
24. במקרים בהם סבור בית המשפט כי אין לאשר את שיעור הגמול ושכר הטרחה, כמומלץ על ידי הצדדים, לכאורה עומדות בפניו שלוש אפשרויות:
[א] להפחית את גובה הסכום, כך שהמשיבה תשא בסכום נמוך מן הסכום שהסכימה לשאת בו כגמול ושכר טרחה. באפשרות זו נהנית כמובן המשיבה מההפחתה.
[ב] הפחתת שיעור שכר הטרחה והגמול והעברת היתרה לחברי הקבוצה, כחלק מהפיצוי הניתן להם במסגרת הסדר הפשרה. באפשרות זו נהנים מההפחתה חברי הקבוצה (או כלל הציבור במקרה של תרומה). בעמדה זו מצדד כאמור היועץ המשפטי לממשלה.
[ג] להימנע מלאשר את הסדר הפשרה ולהחזיר את הצדדים אל שולחן המשא ומתן לצורך השגת הסכמות מחודשות.
הדרך בה ראוי כי בית המשפט ינהג
25. דעתי היא כי מבין האפשרויות דלעיל עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות בלבד: האפשרות הראשונה - להפחית את שיעור הגמול ושכר הטרחה, וכן האפשרות השלישית - לא לאשר את הסדר הפשרה, ובכלל זה להציע לצדדים להגיע להסכמה שונה.
האפשרות השנייה המומלצת על ידי היועץ המשפטי - לצרף לפיצוי הניתן לחברי הקבוצה (או לתרומה חלף הפיצוי) את סך ההפחתה מן הגמול ושכר הטרחה - אינה ראויה בעיני. נדמה כי בית המשפט אינו מוסמך להתערב בסכום הפשרה בדרך של הוספת סכום נוסף כפיצוי לחברי הקבוצה, מעבר לסכום עליו הסכימו הצדדים (גם אם הוספת סכום זה באה על חשבון סכומים אחרים בהם הסכימה המשיבה לשאת). עמדה על כך כב' השופטת מ' נד"ב בת"צ (מרכז) 4642-08-12 ארגס נ' מילקו תעשיות בע"מ, סעיף 29 לפסק הדין (24.3.14), בהפנותה להוראות החוק הקובעות מפורשות את סמכותו של בית המשפט לקבוע את שיעור הגמול ושכר הטרחה (סעיף 19(ו) + סעיפים 22 ו- 23 לחוק), אך אינן קובעות הוראה דומה לעניין סמכותו של בית המשפט לקבוע או לשנות את תנאי הסדר הפשרה. אוסיף על כך שהמחוקק קבע באופן פוזיטיבי כי "מצא בית המשפט כי יש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, ... יודיע לצדדים להסדר הפשרה כי מתן אישורו להסדר הפשרה מותנה בהסכמתם לאותם תנאים" (סעיף 19(ד)(1) לחוק).
26. זאת ועוד, גישתי היא כי התערבותו של בית המשפט בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות - בודאי התערבות המשנה באופן מהותי את הסכמות הצדדים - צריכה להיעשות במשורה, אם בכלל. סבורני כי סכום הפשרה העומד בבסיסו של הסדר הפשרה הוא וודאי עניין לצדדים לקבוע ולהחליט בו. לפיכך, אל לו לבית המשפט להתערב בקביעת הסכום על ידי העלתו באמצעות הוספת היתרה המתקבלת לאחר הפחתת שיעור הגמול או שכר הטרחה (ראו והשוו ת"צ (חיפה) 29191-09-13 אבידור נ' שטראוס גרופ בע"מ, סעיף 17 לפסק הדין (3.2.15) (להלן: "עניין אבידור").
27. אוסיף עוד כי הצדדים כללו בהסדר הפשרה תנאי לפיו: "... במקרה שבית-המשפט לא יאשר הוראה מהותית מהוראות הסכם הפשרה ... ו/או יוסיף הוראות מהותיות להסכם הפשרה ו/או יסייגן, והכל ללא הסכמת הצדדים, יהיה כל צד רשאי להודיע ... על ביטול הסדר הפשרה. נמסרה הודעה כאמור, יהיה ההסדר בטל ומבוטל מדעיקרא וחסר תוקף משפטי, כאילו לא נחתם מלכתחילה ..." (סעיף 7.3 להסדר הפשרה). מכאן, שהצדדים לא הותירו בידי בית המשפט את הסמכות לשנות תנאיו המהותיים של הסדר הפשרה.
28. לפיכך, דעתי היא כאמור כי יש לדחות את עמדת היועץ המשפטי לממשלה הדוגל באפשרות זו של העברת היתרה המופחתת מדמי הגמול ושכר הטרחה המומלצים לפיצוי הניתן לחברי הקבוצה (או לתרומה לציבור המהווה חלף פיצוי).
29. מהי אם כן הדרך הראויה לילך בה במקרה בו מוצא בית המשפט לנכון להפחית מהגמול ומשכר הטרחה? נותרו לפנינו שתי האפשרויות האחרות המאוזכרות לעיל - להפחית את שיעור הגמול ושכר הטרחה או להימנע מלאשר את הסדר הפשרה.
באפשרות אחרונה זו (להימנע מאישור הסדר הפשרה) מצדד אמיר ויצבליט אשר גורס במאמרו "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות" משפטים מג(1) 251, 389 - 394 (2012), כי ראוי שבית המשפט יימנע מלאשר הסדר פשרה במקרה בו הוא מוצא לנכון שלא לאשר את שיעור הגמול או שכר הטרחה שהומלץ על ידי הצדדים. לדעתו, המשיבה בוחנת את העלות הכוללת בה היא נושאת במסגרת הסדר הפשרה והחלוקה הפנימית של עלות זו - הפיצוי לחברי הקבוצה (או התרומה הניתנת במקומו לציבור), הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא הכוח המייצג - אינה מעלה או מורידה מבחינתה. לפיכך, לדעתו, במקרים בהם הגמול ושכר הטרחה המומלצים גבוהים יתר על המידה כך שבית המשפט מוצא לנכון לא לאשרם, יש להניח כי שיעורם הגבוה של אלה בא על חשבון הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה (למצער בגובה ההפחתה בין הגמול ושכר הטרחה המומלצים לבין אלה שייפסקו על ידי בית המשפט). לפיכך, סבור ויצבליט כי במקרה כזה יש לקבוע שהקבוצה לא יוצגה באופן הולם. על כן, ולאור עיקרון "הייצוג ההולם", אין לאשר לדעתו את הסדר הפשרה.
30. דעתי היא כי שתי האפשרויות הללו ראויות והשימוש באפשרות זו או באחרת יהיה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובמיוחד במידת התערבותו של בית המשפט בקביעת הגמול ושכר הטרחה. אני סבורה כי, ככלל, הבחירה באפשרות של הימנעות מאישור הסדר הפשרה, צריכה להיעשות רק במקרים מובהקים בהם קיימת פגיעה בטובתם של חברי הקבוצה וכל אימת שהסכומים המומלצים על ידי הצדדים חורגים באופן בולט וקיצוני ממתחם הסבירות, או אז, על פניו, תיתכן פגיעה בעיקרון הייצוג ההולם.
אולם, ביתר המקרים לא יהא זה נכון, משיקולי טובת חברי הקבוצה, שלא לאשר את הסדר הפשרה. המשמעות האופרטיבית של אי אישור הסדר הפשרה והחזרת הצדדים אל שולחן המשא ומתן אינה בהכרח לטובתה של הקבוצה, שכן לא מן הנמנע כי לא יושג הסדר חדש והצדדים ימצאו עצמם חוזרים לניהול ההליך, ויכול ובסיומו יצאו חברי הקבוצה בלא כלום. כמו כן, אף אם יושג הסדר חדש, יידחה מתן הפיצוי לחברי הקבוצה. גם משיקולי יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי עדיפה האפשרות הראשונה כאשר סך ההפחתה אינו גבוה.
גמול ושכר טרחה - מן הכלל אל הפרט
31. בענייננו ביקשו הצדדים לאמץ את הסכמתם בדבר גמול למבקש בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבא הכוח המייצג בסך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ.
שיעורו של הגמול המומלץ למבקש סביר בעיני ואני מאשרת סכום זה.
בכל הנוגע לשכר טרחת עורך הדין - הסכום המוצע גבוה בעיני ואין לאשרו. בהביאי בחשבון מחד גיסא את סך התרומה לציבור שאינו גבוה ואת השלב המוקדם בו הושגה הפשרה, ומאידך גיסא את העובדה שתובענה ייצוגית זו כללה לא רק סעד כספי וכי המשיבה שינתה את אריזות המוצרים, ובשים לב ליתר השיקולים שהתווה המחוקק בסעיף 23 לחוק, אעמיד את שכר הטרחה על סך של 18,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.
המקרה שלפנינו אינו בא בגדר המקרים המובהקים בהם קיימת פגיעה ברורה בחברי הקבוצה, ועל כן אני רואה לנכון לפעול בהתאם לאפשרות הראשונה - לאשר את הסדר הפשרה תוך הפחתת שכר הטרחה לבא הכוח המייצג, כאמור לעיל.
הגופים הנתרמים הנבחרים והצהרות הצדדים בעניין זה
32. במסגרת המשא ומתן הסכימו הצדדים להעביר התרומה במלואה (מוצרים בשווי 80,000 ₪) לידי עמותת "לתת" ("ארגון לתת - סיוע הומניטרי ישראלי") וכי זו (לאחר שהתקבלה הסכמתה) תעביר מוצרים בשווי 20,000 ₪ לכפר הנוער הודיות ("הודיות כפר נוער דתי בע"מ" - חברה לתועלת הציבור). בחירת הצדדים נראית לי ראויה, וממילא "בחירת זהות הגוף הנתרם היא פררוגטיבה של הצדדים" ובית המשפט לא יתערב בשיקוליהם בעניין זה, "אלא אם, על פניו, נראה כי שיקולים זרים עומדים בבסיס בחירת הגוף הנתרם, וטובת הקבוצה אינה עומדת לנגד עיניו של בא כוחה" (סעיף 21 לפסק הדין בעניין אבידור).
33. כפי שנקבע עוד בעניין אבידור, איני מקבלת את עמדת היועץ המשפטי המבקש לאמץ את שורת הכללים שנקבעו בעניין שרייר, כתנאי לאישור הסדר הפשרה. "לטעמי, תנאים אלה מובילים למעורבות יתר של בית המשפט והכבדה ניכרת על כל המעורבים (הצדדים, הגוף הנתרם ובית המשפט), הכבדה שאינה צריכה לעניין ..." (שם, סעיף 20).
ניתן וראוי להסתפק בתצהירים מאת הצדדים ובאי כוחם כי אין להם בהווה, ואף לא היה להם בעבר הקרוב, קשר עם הגופים הנתרמים, וכן תצהיר מאת המשיבה כי התרומה לא תיזקף לזכותה, אלא תוצג כחלק מהסדר פשרה אשר הושג במסגרת ניהול תובענה ייצוגית זו. אשר לגופים הנתרמים, די בקיומו של אישור ניהול תקין התקף למועד מתן התרומה.
חישוב שווי המוצרים
34. גם בעניין זה לא מצאתי לאמץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. הסכמת הצדדים כי חישוב שווי המוצרים ייעשה לפי עלותם הממוצעת לצרכן, כפי הידוע במועד התרומה, סבירה בעיני ואינה רואה להתערב בה. יתר על כן, כפי שציינתי בסעיף 27 לפסק הדין בעניין אבידור, המשמעות האופרטיבית של קבלת עמדת היועץ המשפטי ושינוי שיטת חישוב שווי המוצרים מגדילה הלכה למעשה את סכום התרומה בה נושאת המשיבה. כאמור, ספק רב בעיני אם מוסמך בית המשפט להתערב בסכום הפיצוי לחברי הקבוצה / התרומה המהווים את לב ליבו של הסדר הפשרה בין הצדדים (ראו עוד דבריו של כב' השופט י' שפסר בת"צ (מרכז) 24033-02-13 ארגס נ' שטראוס גרופ בע"מ, סעיף 13(ה) לפסק הדין (7.4.14)).
מינוי בודק
35. אני מקבלת את עמדת הצדדים כי אין צורך במינויו של בודק אשר יחווה דעתו טרם יאושר הסדר הפשרה. סבורני כי הטעמים המיוחדים הנדרשים על פי סעיף 19(ב)(1) לחוק שלא למנות בודק, המתקיימים בענייננו הם:
מדובר בתרומה בסכום קטן יחסית של מוצרים בשווי 80,000 ₪ אשר יועברו לארגון אחד - "לתת" (והוא יעביר רבע מהתרומה לכפר הנוער הודיות והיתר יחולק לפי שיקול דעתו);
סכום התרומה אינו פרי חישובים חשבונאיים מורכבים, אלא הוא תוצר של שיקולים משפטיים - שיקולים דוגמת סיכויי הצלחת התובענה, היכולת להוכיח קשר סיבתי בין ההטעיה הנטענת לנזק הנטען; השאלה האם קיים נזק שאינו ממון ואף מהו נזק הממון. לפיכך, לא נדרשת מומחיות מיוחדת של בודק. עוד יש להביא בחשבון את עלות מינויו של בודק וסרבול ההליך.
סוף דבר
36. אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין, בכפוף למילוי ההוראות שיפורטו בסעיפים קטנים [א] ו- [ב] להלן, ובהתאם מורה כדלקמן:
[א] הצדדים ובאי כוחם ימציאו תוך 14 יום תצהירים כי אין ולא היה להם בעבר הקרוב כל קשר אישי לגופים הנתרמים ("לתת" וכפר הנוער הודיות) אליהם תועבר התרומה.
[ב] המשיבה תמציא תוך 14 יום תצהיר כי היא לא תזקוף תרומה זו לזכותה אלא התרומה תוצג כחלק מהסדר פשרה אשר הושג במסגרת ניהול תובענה ייצוגית זו.
[ג] תוך כ- 7 חודשים מהיום (14 חודשים ממועד חתימת הצדדים על הסדר הפשרה) תתרום המשיבה לעמותת "לתת" ("ארגון לתת - סיוע הומניטרי ישראלי") מוצרים ממגוון המוצרים אותם היא מייצרת בשווי 80,000 ₪ (בחישוב על פי מחירם הממוצע לצרכן כפי הידוע במועד אספקת המוצרים). עמותת "לתת" תעביר מן התרומה שתתקבל אצלה מוצרים בשווי 20,000 ₪ לכפר הנוער הודיות ("הודיות כפר נוער דתי בע"מ" - חברה לתועלת הציבור). זאת בכפוף לבדיקת באי כוח הצדדים כי לגופים אלה אישור ניהול תקין תקף למועד מתן התרומה מאת רשם העמותות / ההקדשות. אם לא ניתן אישור כזה יפנו הצדדים בבקשה מתאימה לבית המשפט.
[ד] המשיבה תשא בגמול בסך 5,000 ₪ למבקש, וכן בשכר טרחת בא כוח המבקש בסכום של 18,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלה ישולמו תוך המועד עליו הסכימו הצדדים ומילוי התנאים המוסכמים עליהם גם כן, כפי האמור בסעיף 5 להסדר הפשרה.
[ה] על הצדדים לפרסם הודעה בדבר פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(א)(4) לחוק. הפרסום ייעשה בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית, במימונה של המשיבה. נוסח ההודעה יועבר על ידי באי כוח הצדדים לאישורי תוך 14 יום.
העתק מן ההודעה שתאושר יועבר על ידי המשיבה למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה, באמצעות פרקליט המחוז חיפה (אזרחי) ולממונה על הגנת הצרכן, כמתחייב מהוראת סעיף 25 לחוק ותקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
[ו] הצדדים ימציאו העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק הסדר הפשרה על נספחיו, לצורך רישומם בפנקס התובענות הייצוגיות, כאמור בסעיף 19(ה) לחוק.
ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ה, 13 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.