ת"א 2088-07-10 ר' נ' אליעזר ואח'

כללי

1. בפני תביעה שענינה נזקי גוף. התובע, יליד 6.2.1971, נפגע ביום 17.7.2006, בהיותו כבן 35, בעת אימון ספורט, בעת שמאמנו – הנתבע 1 – ביצע בו "תרגיל הטלה". התובע תאר את נסיבות הארוע (ס' 11 לתצהירו):

   "ביום התאונה 17/7/06 קיימנו אימון של קיק בוקס וכשהגענו לחלק השיעור העוסק בג'ודו, עמדתי בצד כפי שעשיתי באימונים הקודמים. לאון [הנתבע] לחץ עלי לנסות ולבסוף הסכמתי בתנאי שהוא יהיה המדריך שיבצע הטלה מבוקרת ובצורה עדינה יחסית.

   למעשה זה לא היה "קרב" ואני הייתי פאסיבי כי לאון רצה לשכנע אותי להשתתף בג'ודו וכי הנושא של ההטלות אינו בעייתי.

   ואז לאון ביצע בי הטלה מאוד אגרסיבית והטיח אותי בעוצמה רבה על המזרון ועל יד שמאל שלי. ניסיתי לבלום את ההטלה כמיטב יכולתי אבל ההטלה היתה כה מהירה ועוצמתית כך שתוך שבריר שניה מצאתי את עצמי פצוע על המזרון.

   ...

   מכך בדיוק פחדתי. לא העליתי בדעתי שהמדריך שלי יבצע הטלה כל כך מהירה ואגרסיבית שלא אפשרה לי לעשות דבר אלא הייתי פשוט כמו שק תפוחי אדמה בידיו. אין המדובר בקרב שאני רגיל לנהל מול יריב (ללא הטלות) שאז ממילא קיימת דריכות ומוכנות למהלומות של היריב ולהגיב בזמן".

2. הנתבע לא הכחיש את התאונה (ס' 31 לתצהירו; ס' א' לסיכומיו). לדבריו מדובר ב"טעות אנוש של התובע אשר לא הקפיד על יישור היד על המזרון בעת הנפילה" (ס' 28 לתצהירו). הוא הרחיב (ס' 30-23 לתצהיר):

   "ביום האירוע הדרכתי מערך שיעור של ג'ודו. האירוע ארע בשלב השני של השיעור – שלב לימוד הטכניקה.

   בשלב זה כל התלמידים ישבו והתבוננו בהדגמה ו*באופן טבעי כתלמידי הוותיק ביותר והמנוסה ביותר בקבוצה קם כפי שנהג לעשות על בסיס קבוע בשיעורים קודמים, ואני הדגמתי בעזרתו את תרגיל האוגושי.

   תרגיל זה הינו תרגיל שמתבצע באמצעות חביקת היריב מהמותן והטלתו על צידו למזרון כאשר ידו של המוטל אמורה להיות ישרה על המזרון.

   המדובר בהטלה בסיסית בג'ודו בה התנסה התובע רבות לפני המקרה.

   עם הטלת התובע למזרון, התובע נפל כאשר ידו מקופלת ולא ישרה כפי שלמד וביצע רבות טרם האירוע, ובשל כך ניזוק בכתפו.

   המדובר בטעות אנוש של התובע אשר לא הקפיד על יישור היד על המזרון בעת הנפילה.

   יודגש כי התובע ביצע עובר לאירוע מספר רב של פעמים תרגילי הטלה מהסוג שבו נפגע ומסוגים נוספים והיה מיומן בטכניקה זו.

   אציין כי כל טענות התובע בתצהירו לפיו הוטל במהירות ואגרסיביות הנן חסרות שחר ואף מקוממות. אני מדריך ותיק ומיוחס ומתייחס לכל תלמידי בעדינות המתבקשת ומדגים עליהם ובאמצעותם ובהסכמתם ללא שימוש בכוח מופרז, ובכל מקרה שימוש בכוח נמוך מזה שבו הם משתמשים האחד כנגד השני במהלך קרב".

3. הנתבעת 2 היא מפעילת מועדון הספורט בו התקיים האימון (ר' למשל ס' 4 לתצהיר הנתבע 1).

4. במישור הנכות הרפואית: התובע הגיש את חוות דעתו של האורטופד ד"ר גבריאל מוזס, שהעריך כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין שבר פריקה של כתף שמאל, ובנוסף 5% עבור פגיעה קלה בשרירי השרוול המסובב של כתף שמאל. ד"ר גד ביאליק, אורטופד מטעם הנתבעים, העריך את הנכות הצמיתה בשיעור 5% בגין פריקת מפרק הכתף, ללא הגבלה בתנועות הזרוע. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, האורטופד ד"ר עופר רק, ולפיה הנכות הצמיתה בגין הפגיעה בכתף שמאל עומדת על 10%.

5. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו, חנוך לוי (מנהלו של התובע במקום עבודתו בעת הרלבנטית), גיורא קרסילצ'יק (מתאמן), יובל רוזן (מתאמן), אבי יפרח (עובד), אלון רייויט (מפקד במילואים), אורית צמח (אשת התובע), ראובן צמח (גיסו), והוגשה חוות דעתו של יהונתן יהב בתחום הג'ודו. מטעם הנתבעים הצהירו הוא עצמו, משה אלמוג (מתאמן), ליאוניד דיכטר (מתאמן) ואבי אלמוג (מנכ"ל מועדון הספורט). כל המצהירים נחקרו. בנוסף נחקר מומחה בימ"ש. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

    

    

    

   האחריות

6. יש להטיל על הנתבע אחריות לתאונה דנא, בהיותה בת-מניעה, לו נקט הנתבע באמצעי זהירות סבירים: הנחיה, התראה, וידוא שהתלמיד מבין את התרגיל ומסוגל לבצעו, והטלה במהירות ובעוצמה נמוכות יחסית, על מנת לאפשר לתלמיד לבלום. אין מדובר בסיכון שגרתי הכרוך בפעילות ספורטיבית, כי אם בתרגיל יזום שהמאמן הפעיל על התלמיד. בהיותו מאמן, היה על הנתבע לפעול במשנה זהירות ולוודא כי הנתבע יודע ומבין את תרגיל ההטלה המסוכן וכי הוא מסוגל לבלום את הנפילה כפי שצריך.

7. התובע סיפר כי הנתבע דרבן אותו להתנסות בהטלות ג'ודו (פ' ע' 22 ש' 25-19):

   "ניסיתי מספר מועט של פעמים. נפילות. זה לא הסתדר מבחינת הנפילות. לא הרגשתי בנוח ליפול ימינה ואחורה ואמרתי ללאון [הנתבע] תודה רבה זה לא בשבילי. זה לא הטלות זה נפילות. אחרי כל אימון האימון מחולק ל- 3. האימון זה 45 דקות, רבע שעה חימום וריצה, חלק קיקבוקס. אני הלכתי למטרה של אימונים ידיים ורגליים זו הייתה המטרה וחלק ג'ודו. בחלק של הג'ודו ניסיתי ואמרתי אחרי 2-3 פעמים זה לא בשבילי. אחרי שמדריך אומר לך ליד תלמידים לנסות לנסות זה מלחיץ. הוא לחץ עלי "תעשה לי את ההטלה שלא אחד התלמידים יפרק אותי על המזרון" כדי שהוא יהיה על ההפלה כי הוא מוסמך עם תעודות".

   ובהמשך: "הוא [הנתבע] אמר לי אני הולך לעשות לך הטלה, תרגיל אוגושי, הוא עשה ועפתי מלמעלה ונפלתי על הכתף במהירות שלא הספקתי אפילו" (פ' ע' 23 ש' 7-6).

8. הנתבע אישר כי ביצע בתובע תרגיל הטלה, אם כי טען ששמו של התרגיל אינו אוגושי אלא זמבוקימי (פ' ע' 45 ש' 31). עצם הפער בין ההבנה של התלמיד -- לפיה דובר בתרגיל אוגושי, לעומת ההבנה של המאמן -- לפיה מדובר בתרגיל זמבוקימי, הוא עצמו מלמד על התרשלות בהנחיה מצד הנתבע, שהרי היה עליו כמאמן להבהיר לתלמיד באיזה תרגיל בדיוק מדובר. ענין זה חשוב לענין הדרך שבה יש לבצע את הבלימה בעת הנפילה. המומחה יהונתן יהב עמד על כך שלכל תרגיל מותאמת דרך בלימה מסוימת (ר' למשל בס' 5 לתצהירו וכן בעדותו בפ' ע' 40 ש' 23: "אם זה איפון סרונגי אתה נופל בצורה של זמפוקיני, ואם זה אוגושי אתה נופל ביופוקני"). הנתבע הודה כי צורת הבלימה משתנה בהתאם לתרגיל (ס' 43-42 לסיכומיו). בעדותו עמד על חשיבות הבלימה: "תרגיל זה הינו תרגיל שמתבצע באמצעות חביקת היריב מהמותן והטלתו על צידו למזרון כאשר ידו של המוטל אמורה להיות ישרה על המזרון... עם הטלת התובע למזרון, התובע נפלה כאשר ידו מקופלת ולא ישרה... " (ס' 25, 27 לתצהיר).

9. היה זה הנתבע, כמאמן, שצריך היה להקפיד כי התובע מיישר את ידו לקראת הבלימה. היה עליו להזכיר לנתבע כי כך עליו לעשות ולבצע את התרגיל בקצב שיאפשר לתובע ליישר את היד ולבלום.

10. הנתבע אישר כי עוצמת הנפילה בתרגיל ההטלה תלויה במטיל: "ש. בנפילה וחבלה בכתף יכולה להיות ההטלה במהירות X או במהירות Y, תלוי במטיל? ת. כן" (פ' ע' 47 ש' 3-2). לדבריו, צריך היה לבצע "בלימה שמי שמוטל על הקרקע מסיט את היד שאמורה לבלום את הנפילה, הוא אמור ליפול עם יד שמאל, לא על המרפק" (פ' ע' 46 ש' 5-4). הנתבע היה זה שצריך להבהיר לתלמיד – רגע לפני ההטלה – כיצד בדיוק עליו לבלום, ולוודא שהוא אמנם עושה זאת. הנתבע צריך היה לבצע הטלה במהירות המאפשרת לתלמיד להגיב להטלה באופן הנכון.

11. הנתבע טען כי התובע התאמן אצלו תקופה ארוכה וכי מהירות ההטלה לא היתה גבוהה עבורו (פ' ע' 47 ש' 10-9). התובע אישר כי שירת במשמר הגבול ועבר הכשרות לוחמה (פ' ע' 22 ש' 11-10). ואולם, נסיונו הכללי של התלמיד אינה פוטרת את המאמן מחובתו לבצע את התרגיל באופן זהיר מספיק, כדי למנוע פציעה. כאמור, השליטה בענין מהירות ההפלה מצויה בידו. הנתבע אישר (פ' ע' 48 ש' 32-28):

    "ש. הבנתי ממך שניתן לבצע את התרגיל שביצעת במהירויות שונות תלוי במיומנות של התלמיד?

    ת. ושל המטיל.

    ש. אני מניח שלך כמטיל היו את כל המיומנויות לבצע את ההטלה גם במהירות גבוהה וגם במהירות נמוכה.

    ת. חיובי".

12. כמובן, לא ניתן ללמוד ללא התנסות מעשית. מר יהב הסכים ש"אי אפשר ללמד בלי להדגים" (פ' ע' 42 ש' 13). יחד עם זאת, הדגמה אינה צריכה להסתיים בפציעה (ור' עדותו של מר יהב, פ' ע' 41 ש' 4). "בזמן שעושים תרגול ברמה כמו שלאון ציין שצריך, כדי לא להיפצע אלא הגוף צריך ללמוד לספוג, היד החופשייה אמורה להיכנס פנימה (מדגים תנועה של הצמדת היד אל הבטן כאשר כף היד מונחת על הבטן) ואז מה שקורה בכל נפילה שנופלים אם זה אוגושי אחוז הפציעה הוא אפסי. לא יכולה להיות פציעה כי אתה נפול על הגב בצורה מלאה מהתרגיל הזה" (פ' ע' 43 ש' 23-19).

13. משה מור, עד הגנה, העיד שהתרגיל דנא נלמד ותורגל בעבר, וכי מהלך התרגיל הפעם לא היה שונה מהנלמד לאורך השנה (ס' 10-8 לתצהירו). לדבריו, התובע נפל "כיון שלא בלם נכון את נפילתו כפי שתרגלנו בעבר" (ס' 10 לתצהיר). בחקירתו תאר: "בהתחלה הוא עשה איתו כמה תרגילים, מכין אותו לנפילה, ואחרי זה הוא עשה איתו את הנפילה. ש. האם הוא דיבר איתו לפני ההטלה? ת. כן הוא אמר לו אתה מוכן שאני יעשה. בדרך כלל הוא עושה את זה עם כולם. ... ש. איך אתה זוכר? ת. זה רוטינה... אני זוכר את הארוע. ש. איזה תרגיל בוצע? ת. השמות אני לא זוכר. אני כבר שנתיים וחצי לא בחוג. אני זוכר שזה הטלה מהצד. הוא מרים אותו חצי גובה ואז הוא נופל. ש. איך הוא נופל? ת. לאון הרים אותו על הצד ואז הוא תופס אותו ביד שמאל ומרים אותו. הוא מסובב את גופו. ש. הוא צריך ליפול על היד? ת. יש בלימה ספציפית שאתה צריך ליפול על היד. אתה בולם את הגוף עם היד" (פ' ע' 59 ש' 16 עד ע' 60 ש' 1).

14. מר מור העיד כי הוא מצוי בקשר חברי עם הנתבע (פ' ע' 58 ש' 6-1). על כן, יש להתייחס בזהירות לעדותו. מכל מקום, עדותו מדגישה את השליטה של המאמן בגוף התלמיד בזמן התרגיל: הנתבע הרים את התובע וסובב את גופו ואז הפילו.

15. ליאוניד דיכטר מטעם ההגנה התאמן בשיעור בו ארעה התאונה, והעיד: "זכור לי כי ביום ה- 17.6.06 *התנדב להדגים עם המדריך תרגיל. התרגיל כלל הטלה רגילה ושגרתית, שלא חרגה ממה שתודרכנו וממה שהתנסינו פעמים רבות בעבר. זכור לי ש*נפל בצורה לא נכונה ולא כי שנלמד ותורגל במסגרת החוג" (ס' 12-10 לתצהירו). בחקירתו סיפר "שהתובע נפל על הכתף, לא זוכר איזו יד ושנפרצה לו העצם" (פ' ע' 63 ש' 9). מדובר היה בתרגיל "הטלת מותן" (פ' ע' 63 ש' 17). העד לא זכר באיזו צורה הנתבע אחז את התובע (פ' ע' 63 ש' 21-20). עד זה הוא תלמיד של הנתבע עד היום ומצוי בקשר חברי עמו (עדותו בפ' ע' 61 ש' 27 עד ע' 62 ש' 8). מכל מקום, אין בעדותו כדי לשלול את הממצא לפיו הנתבע הרים את התובע, סובב את גופו והטילו בחוזקה ארצה.

16. יובל רוזן, מתאמן נוסף בקבוצה, מסר בתצהירו (ס' 4-1):

    "אני התאמנתי בחוג ללוחמה משולבת בקאנטרי קלב "בריזה" בחולון ביחד עם *ר', ובמשך כשנתיים עד לתאונה של X. הקבוצה מנתה כ-15 משתתפים המדריך היה בחור בשם לאון.

    במהלך האימונים החליט לאון לשלב אימוני ג'ודו במסגרת הלוחמה המשולבת. אימוני הג'ודו כללו גם הטלות של היריב לריצפה דבר שלא היה קיים בלחימה המשולבת. לאחר אימון או שניים החלטנו *ואני כי הג'ודו אינו בשבילנו כיון שההטלות היו מאוד אגרסיביות ופחדנו להיפצע. לאון ניסה לשכנע אותנו בכל זאת להשתתף אולם גם אני וגם *החלטנו לא להשתתף באימוני הג'ודו, ולא השתתפנו בשיעורים בהם בוצעו ונלמדו הטלות ובלימות. אנחנו עמדנו בצד ולא לקחנו חלק בכך, ואני משום כך הפסקתי לבוא לאימונים.

    לאחר כשני אימונים נוספים אליהם לא הגעתי שמעתי מ*כי נפצע במהלך אחת ההטלות שביצע בו המדריך.

    עלי לציין כי ההטלות שנעשו דווקא ע"י המדריך הן מאוד מסוכנות כי החניך מוטל במהירות לקרקע בדר"כ בעוצמה, כשהחניך בדר"כ אינו מיומן בבלימה, וסופג חבטות משמעותיות מאוד".

17. מר רוזן לא היה עד ראיה לתאונה (עדותו בפ' ע' 28 ש' 28). העד לא נחקר על האופי המהיר והחזק של ההטלות שהנתבע ביצע באימונים, ותצהירו בנקודה זו – לא נסתר.

18. גיורא קרסילצ'יק, מתאמן בקבוצה עם התובע, היה עד ראיה לתאונה. הוא הצהיר (ס' 7-1 לתצהירו):

    "התאמנתי ביחד עם *ר' כשנה לפני התאונה שקרתה לו באימון לפני כ-7 שנים, בקבוצת מאמנים בחוג ללוחמה משולבת בקאנטרי קלאב "בריזה" בחולון. היינו כ-15 מתאמנים. המדריך היה מאמן בשם לאון.

    זכור לי שלאון ביקש להדגים תרגיל בג'ודו על X. התרגיל היה הרמת החניך וזריקתו לקרקע על גבו או על הצד. במהלך השיעור לאון ביצע הטלה של *על גבי המזרון. הביצוע של המדריך היה כמובן באופן מושלם וההנפה של *וזריקתו למזרון היתה מהירה, נעשתה בחוזקה. *מיד תפס את כתפו נאנק מכאבים ולא יכל לזוז.

    זכור לי שחלק מהחניכים פחדו מנושא ההטלות בג'ודו אבל לאון ניסה לשכנע שמדובר בתרגילים קלים ללא בעיות.

    אני עצמי גם השתתפתי באימוני הג'ודו כולל הדגמות של לאון שהטיל גם אותי, ואכן ההטלות למזרון היו מהירות וחזקות.

    עד למקרה של *בוצעו אימוני ג'ודו בודדים בלבד.

    לאחר ש*נפצע הוזעק חובש, שטיפל בו.

    לפני שהתחלנו ללמוד ג'ודו, ובמהלך השיעורים בקרב מגע לא למדנו הטלות כי לא היה בהן צורך".

19. מר קרסילצ'יק אישר בחקירתו, כי גם הוא הוטל על ידי הנתבע במסגרת האימונים: "גם ההטלות שלי היו טובות וחזקות. הן לא היו שונות" (פ' ע' 30 ש' 20). העובדה שמתאמן זה לא נפצע אינה משליכה על ניתוח ארוע התאונה דנא. כל מתאמן פועל לפי יכולותיו. היה על המאמן להתאים אופן ביצוע התרגיל לתובע, כדי למנוע פציעה.

20. לאחר עיון בתשתית הראייתית שנסקרה לעיל, אני קובעת כי על הנתבע לשאת באחריות לתאונה. מקום בו מדובר בתלמיד, על המאמן מוטלת האחריות להבטיח ולוודא כי התלמיד מבין את התרגיל – הכרוך בסיכון, מכיר את צורת הנפילה ויודע כיצד לבלום. על המאמן להתחשב באפשרות שהתלמיד לא הבין את התרגיל עד תומו, לא התנסה בו מספיק, כמו גם באפשרות שנלחץ או התבלבל.

21. ודוקו: אין מדובר בתרגיל המבוצע בין תלמידים לבין עצמם, או בקרב בין משתתפים בתחרות. במקרים כאלה, "יחסי הכוחות" הם שווים, וכל משתתף נושא בסיכון שהתרגיל טומן בחובו. ואולם מצב הדברים הוא שונה כאשר המפיל הוא המאמן והמופל הוא התלמיד. במקרה כזה, התלמיד סומך על מאמנו ומצפה להטלה זהירה ומתחשבת, שלא נועדה "לנצח" אלא ללמד.

22. לענין אשם תורם, אני מאמצת את הערכתו של מר יהב (בס' 7 לחוות הדעת):

    "כאשר מדריך מטיל את החניך... הרי החניך נמצא בשליטתו המלאה ללא כל התנגדות או נסיון בריחה מהטלה, והוא מבצע את הבלימה בצורה אוטומטית. על החניך לתרגל את הבלימות והנפילות לפחות 8-7 חודשים אינטנסיביים (לפחות 5 אימונים בשבוע) על מנת לבצען כראוי, ובאופן אוטומטי.

    לא ניתן לדבר על טעות של התלמיד בזמן הנפילה לאחר הטלה, כי הזמן שיש לתלמיד לבצע בלימה מרגע ההטלה הוא שבריר שניה, ובזמן זה הבלימה נעשית באופן רפלקסיבי ואוטומטי, ענין שבא רק לאחר אימונים מאוד ארוכים ויסודיים ש*לא עבר גם לא לפי התצהיר של המדריך ליאון. כשקורית פציעה בתרגיל מסוג זה שבוצע היא נגרמת עקב הטלה אגרסיבית חזקה ומהירה שתלמיד לא מסוגל לעמוד בה, לא להתחמק ממנה ולא לבלום כראוי...".

23. בנסיבות הענין, בשים לב לתפקידו של הנתבע כמאמן ולמעמד התובע כתלמיד, אין מקום להטיל על התובע אשם תורם.

24. אשר לנתבעת 2 - אין עילה להטיל עליה אחריות לתאונה. הפציעה ארעה מחמת אי זהירות של המאמן עצמו, שהתרשל בעת שהפיל את התובע במהירות ובחוזקה. התאונה לא ארעה מחמת העדר חגורה או חליפת ג'ודו (ס' 68 לסיכומי התובע), אלא משום שהתובע הורם ע"י הנתבע, גופו סובב, והוא הופל אל הקרקע בעוצמה. יוסף בהקשר זה, כי לא הובאה עדות אובייקטיבית לחיזוק טענת התובע לפיה המתאמנים התאמנו ללא חליפות ג'ודו (ס' 15 לתצהירו). הנתבע העיד שהתלמידים נדרשו ללבוש חליפות ג'ודו (ס' 13 לתצהירו). תשובה 15 לשאלון אינה סותרת את עדות הנתבע, שכן שם נשאל על דרגת החגורה, ולא על עצם קיומה: "האם נכון כי התובע היה בעל חגורה לבנה של מתחילים?"; התובע השיב: "לא, בתאריך 17.7.06 לא ניתנו לתלמידים חגורות לציון דרגתם, היחידי שענד דרגה/חגורה הינו המדריך. יחד עם זאת נוכח הותק של התובע בעת הפציעה, ניתן לומר כי בתאריך הנ"ל התובע היה מקביל לחגורה כתומה המאפיינת ידע ויכולות מתקדמות".

25. העדר הנחיות בטיחות כתובות גם הוא לא מכשיל את הנתבעת 2 במקרה דנא (ס' 72 לסיכומים). הטעם לכך הוא, שהפציעה ארעה שלא באשמת התובע, כי אם באשמת המאמן. הנחיות בטיחות לא היו מועילות בכגון דא. אשר לעובי המזרונים – אין חולק כי עוביים היה (ס' 16 לתצהיר התובע, וס' 12 לתצהירו של אבי אלמוג, מנכ"ל המועדון). לא הוכח כי עובי זה אינו תקני או שאינו הולם תרגילי ג'ודו. מומחה התובע כלל לא התייחס לנקודה זו.

26. אשר על כן, התביעה כנגד נתבעת 2 – נדחית.

     

    הנזק

    הנכות הרפואית

27. כאמור, מומחה בית המשפט העריך שהתובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה במפרק כתף שמאל ולפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. קביעה זו נסמכת על בדיקת הדמיה שבה נמצאה "עדות לפריקת הפרק האקרומיו-קלויקולרי דרגה 3. צילומי הרנטגן שבוצעו לאחרונה מעידים על פתיחת הפרק האקומיו-קלויקולרי משמאל, לעומת מימין. מרווח קורקו-קלויקולרי משמאל לעומת מימין. קיימת עדות להתגרמות באספקט תחתון של הקלויקולה הדיסטלית... עם גדילה מזערית במימדיה לעומת הצילומים בשנת 2007. רושם שההתגרמות הלטרלית מחוברת בחלקה לעצם הבריח".

28. בנוסף, המומחה בדק את התובע ומצא ש"קיימת בליטה גרמית תת עורית של הקלויקולה הדיסטלית. נמושו קרפיטציות מקומיות מהפרק מלוות בכאב בעת הנעה. בדיקות חיוביות לפרק זה, בדיקת cross over ובדיקת forced abduction" (ר' בפרק "סיכום ודיון" בחוות הדעת).

29. המומחה העיר בשולי חוות הדעת: "מעיבה העובדה שבבדיקתו הקלינית בהקשר לטווח תנועת המפרק האקטיבי והפסיבי, הרמה ופיסוק, קיים הבדל משמעותי בין הבדיקות השונות". המומחה פירט את טווח התנועות בבדיקות הקליניות, החל מד"ר עוז ביום 29.8.2006 ועד לבדיקה ע"י המומחה. צוין כי בבדיקה אצל המומחה, טווח התנועות היה נמוך בכ- 30 מעלות מהבדיקה הקודמת. המומחה אישר שלאורך הבדיקות קיים שיפור בבדיקה בטווח התנועות (עדותו בפ' ע' 10 ש' 5).

30. ב"כ הנתבע טען כי הערת המומחה גורעת מאמינות התובע (ס' 98 לסיכומיו). ואולם, המומחה הסביר שלמרות הספק בטווח התנועות, קיימים ממצאים אובייקטיביים התומכים בנכות. הוא הסביר שקיימת בעיה בכתף: "יש בעיה מקומית בפרק שנפגע. המפרק הזה לא תקין. הוא פרוק, הוא פתוח. בצילומים קלינית יש לו בעיה חד משמעית בפרק הקטן הזה שנפגע" (פ' ע' 12 ש' 2-1). "יש בעיה במפרק" (פ' ע' 12 ש' 10). שיעור הנכות נקבע מתוך ש"עשינו שקלול של הממצא הפתולוגי והממצא ברנטגן, אז הוא קיבל 10%" (פ' ע' 13 ש' 18-17). המומחה הדגיש: "יש בעיה אמיתית" (פ' ע' 14 ש' 3). ובהמשך: "יש לו פריקה של ה- AC יש רצועות שנקרעות וזה מוכח בצילומי רנטגן" (פ' ע' 14 ש' 19).

31. המומחה עמד על כך שגם אם קיים טווח תנועות מלא, עדיין קיימת בעיה במפרק הכתף (פ' ע' 14 ש' 32-22):

    "ת. מה שרציתי להדגיש פה יכול להיות לו טווח מלא. אין קשר, יש בעיה במפרק. זה לא אומר. יש לו רעשים במפרק הזה, יש בדיקות חיוביות.

    ש. מה הבדיקות החיוביות?

    ת. יש בדיקה אחת קרוס-אובר טסט שמעבירים את היד מעל בית החזה ובודקים אם זה מפעיל לחץ ובדיקה שניה היא דחיפה החוצה עם הזרוע (מדגים תנועה של היד פנימה והחוצה). יש לו רגישות מקומית ורעשים, מרגישים את הרעשים לא שומעים. אני מרגיש בבדיקה. זה לא רעשים של מפרק אריתרטי אלא שמרגישים את הבעיה. יש שם מעין מניסקוס ובפריקה זה נפגע וזה קרוב לוודאי מה שגורם לרעשים.

    ש. אני מבין ממך שהסתמכת על סעיף 35 לא בגלל הבעיות שיש בתנועה אלא בגלל הבעיות שיש במאמץ של המפרק?

    ת. נכון, בדיוק כך".

32. אין לאמר כי המומחה סמך את ממצאיו על דברי התובע, לפיהם הוא נעזר בעובד לצורך התקנת מקלחונים, או שהמומחה "ריחם" על התובע (ס' 106-107 לסיכומי הנתבעים). המומחה סמך את ממצאיו על מגוון מקורות אוביקטיביים: צילומי רנטגן מיום 17.7.2006; צילום כתף שמאל מיום 3.6.2007; צילומי כתף ימין ושמאל מיום 14.11.2013; בדיקת אולטרסאונד כתפיים מיום 6.5.2007 (ס' 9-6 בחווה"ד בפרק "סימוכין"). המומחה עיין בתיקו הרפואי של התובע, ובין השאר: "מכתב שחרור ממוקד רפואי קופ"ח מכבי מתאריך 17.7.2006 - המסמך מעיד על חבלה בכתף שמאל עם אבחנה של פריקת הפרק האקרומיו-קלויקולרי דרגה 3"; אבחנה של פריקת הפרק האקרומיו-קלויקולרי במרפאת ד"ר מוזס מיום 24.9.2007; תיקו הרפואי של התובע במרפאת ד"ר הדר עוז - אורטופד מומחה לבעיות כתף בקופ"ח מכבי; ביקורים אצל ספקי שירותים בקופ"ח מכבי משנת 1993 ועד ינואר 2011; התיק הרפואי במרפאה של ד"ר דלרחים דוד בקופ"ח מכבי משנת 1996 ועד 2010, שם נמצא "דיווח בשנת 2007 על הפגיעה בכתף שמאל עם אבחנה של פריקת הפרק האקרומיו-גלויקולרי. אין כל תיעוד לפגיעה ו/או בעיה כלשהיא בכתף שמאל לפני החבלה בשנת 2007"; תיעוד רפואי ממרפאתו של ד"ר אסיאו דוד מהשנים 2009-2005; טיפולי פיזיותרפיה; וכן מסמכים על אישור עבודה במתכונת חלקית (ר' בפרק "סימוכין").

33. הנה כי כן, המומחה עיין בתיעוד הרפואי הרלבנטי, ובתוך כך בממצאי בדיקות הדמיה. המומחה בדק את התובע ומצא התגרמות (פ' ע' 11 ש' 16-15). בבדיקה הקלינית הרגיש ש"יש לו רעשים במפרק הזה" (פ' ע' 14 ש' 23). המומחה ציין ש"אם היה מדובר רק בבעיה של טווח לא היה מקבל אחוזי נכות" (פ' ע' 11 ש' 26-25). ואולם טווח התנועות אינו ממצה את מישורי הבדיקה, שכן "יש לו פריקה של ה- AC, יש רצועות שנקרעות וזה מוכח בצילומי רנטגן" (פ' ע' 14 ש' 19). כתוצאה מכך, צפויה בעיה של תיפקוד וכאבים (ר' עדות המומחה בפ' ע' 14 ש' 16-8).

34. סיכומה של נקודה זו: הערכתו של ד"ר עופר רק נמצאה מבוססת ומנומקת היטב. היא מעוגנת בממצאי הדמיה, תיעוד רפואי ובדיקה קלינית. אני מאמצת את הערכתו כמומחה בית המשפט, ומעמידה את שיעור הנכות הרפואית של התובע על 10% בגין הפגיעה בכתף שמאל.

35. התובע ביקש פיצויים בראשי נזק אלה: הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד; עזרה במשק הבית; הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים; וכאב וסבל. להלן אדון בראשי הנזק כסדרם.

     

     

     

    הפסדי השתכרות 

36. תקופת אי כושר -- התובע הוא הנדסאי אלקטרוניקה במקצועו (ר' דיפלומה וגליון ציונים ממכללת ת"א נספח ת/1 לתצהירו). עובר לתאונה עבד כנהג הובלות במכון הביולוגי בנס ציונה, משנת 1994 (ס' 2 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 15 ש' 27 וע' 16 ש' 1). לפי תל"ש מינואר עד יוני 2006 (משרד ראש הממשלה), שכרו הממוצע עמד על 10,646 ₪ (ברוטו, קרן). התובע לא נפגע בשכרו בחודש התאונה (ר' תל"ש ליולי 2006). בחודשים אוגוסט עד נובמבר 2006 נרשמה ירידת מה בשכר: הממוצע עומד על 7,217 ₪ (ברוטו, קרן). בדצמבר 2006 חזר השכר לרמתו הקודמת, עד שסיים את עבודתו במכון בנובמבר 2008 (ר' תל"ש שצורפו לתחשיב הנזק ולתצהיר, וכן ס' 117 לסיכומיו).

37. התובע הציג אישורי מחלה מיום התאונה ועד 28.10.2006 – כשלושה וחצי חדשים (ר' צרופה לתחשיב הנזק). התובע יפוצה בגין תקופת אי-כושר והירידה הזמנית בשכרו בארבעת החדשים דלעיל, בסך כולל של 13,716 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2006 ועד לתשלום בפועל.

38. הפסדי שכר מסיום העבודה במכון הביולוגי ועד היום -- התובע המשיך בעבודתו במכון הביולוגי במשך כשנתיים ושלושה חדשים לאחר התאונה, אם כי לדבריו צמצם את עבודת הפריקה והטעינה ונעזר בעובדים אחרים (ס' 18 לתצהירו). הוא שאף להתקדם בתפקיד ובשכר (שם). משלא קודם – סיים את עבודתו בשנת 2008 (שם). התובע סיפר בעדותו כי עוד קודם לתאונה המתין להתקדם: "זה היה לפני התאונה, כי חיכיתי שיתפנה מקום, שבן אדם יצא לפנסיה בתוך מספר שנים" (פ' ע' 17 ש' 24). לדבריו, לאחר התאונה לא הצליח להתקדם: "אני באתי אחרי הפציעה היתה הרגשה של התנכלות מצד ההנהלה הבכירה ומושכים אותך. התפנו תקנים קיבלו אנשים אחרים ואתה נשאר תקוע... אני מחליט לעזוב כי בשיחה האחרונה עם ההנהלה הבכירה אמרו לי תקשיב נבנה בנין בעוד 5 שנים, אולי ננייד אותך לשם, אמרתי להם שיגידו לי אם כן או לא. הוא אמר שאני יחכה 10 שנים עם משכורת של כלום ואולי יעשה. אף אחד לא הבטיח לי כלום. את כל ההרגשה של ההתנכלויות שאני לא יתקדם זה היה אחרי התאונה, שהייתי מוגבל בהמון דברים והתחילו להסתכל עלי בעין לא טובה" (פ' ע' 17 ש' 26 עד ע' 18 ש' 2).

39. אשר לסוגית הקידום -- מר חנוך לוי, דודה של אשת התובע, שעבד במכון כמנהל תחבורה ושימש כממונה ישיר של התובע, העיד (פ' ע' 33 ש' 22-14):

    "... כמו שהסבירו לX, הייתה תוכנית יעדים של העבודה שלנו. זה היה במבנה של מעבדות חדשות שהבניה שלהם לוקחת זמן גם 5-6 שנים. ומה שהוא יכול להתקבל למעבדה ונראה לנו שהוא יכול להתאים או לעבודת בקר שישגיח על המכשירים או איש בית שיהיה אחראי על המבנה. זה היה תפור בשבילו עם הכישורים שלו. הוא למד מקצוע אלקטרוניקה והוא רק היה מתחיל והוא למד במגמה של תקשורת וזה היה קצת קשה להתאים מקצוע מתאים לזה. מה שקרה שהבן אדם נפצע ונעדר 4 חודשים מהעבודה ואז הוא חזר לעבודה עם מגבלות. היה לו קשה לבצע עבודה וכל זה הפריע לממונים עלי כי ראו שזה לא אותו בן אדם עם רצון לעבודה וקשר לעבודה עם יוזמה. המגבלה שלו וההעדרות הארוכה כנראה שפה פגעה גם בקידום".

40. נראה כי שאלת קידומו של התובע היתה מורכבת וקדמה לפציעה. יש לזכור כי התובע המשיך לעבוד באותה משרה למעלה משנתיים ימים לאחר שנפצע. בנסיבות המתוארות, לא ניתן לקשור בין אי קידומו במכון הביולוגי לבין הפציעה דנא, וזאת משום שענין הקידום לא הצליח גם קודם לפציעה, והיה קשור בהתפנות תקנים וכן בשאלת התאמתו של התובע לתפקידים אחרים.

41. עם זאת, יש לפצות את התובע בגין הגריעה המוכחת ביכולתו להשתכר לאחר שעזב את המכון הביולוגי. התובע הודיע על סיום עבודתו במכון, והודעתו נכנסה לתוקפה ביום 31.10.2009 (ר' מכתב מנהל משאבי אנוש במכון מיום 19.10.2009 – ת/7). למעשה שהה בחל"ת מיום 1.11.2008 (ת/7). התובע פנה לענף התקנת מקלחונים, התלמד בעסק של חבר, ולאחר מכן החל לעבוד כעצמאי עבור "חמת" (ס' 19 לתצהירו). לדבריו, התקשה לתפקד עם היד הפגועה ועבד לאט, ובהמשך גייס עובד שיסייע לו כפועל – מר אבי יפרח (שם). מר יפרח העיד שמדובר בעבודה פיסית קשה, ואת רובה ביצע בעצמו (ס' 4 לתצהירו). בהמשך, מר יפרח עזב את עבודתו אצל התובע, והתובע המשיך לבדו, בהתקנות עבור יצרן המקלחונים "פורום" (ס' 20 לתצהירו).

42. התובע טען שאינו מתפרנס כפי שיכול היה לולא נכותו: "אני משתדל לעבוד ככל שניתן בהתאם למגבלותי אך אינני מסוגל לבצע עבודה זו בהיקף גדול יותר עקב כאבים מהם אני סובל במהלך יום העבודה ובעיקר בסופו. אני מקבל שכר לפי מספר ההתקנות שאני מבצע ואילו הייתי בריא יכולתי לבצע יותר התקנות... העסקת פועל אינה משתלמת כיון שהשכר הנדרש ע"י העובד גבוה ולא מותיר לי מספיק לשם פרנסתי. אינני יודע כמה זמן אוכל להמשיך לעסוק בעבודה קשה זו כי ידי השמאלית כואבת ומוגבלת וברור לי שבעבודה זו לא אוכל להתמיד לאורך זמן" (ס' 20 לתצהיר).

43. נתוני הכנסות לאחר עזיבת המכון הביולוגי (נספחים לתצהיר התובע): דו"ח הכנסות והוצאות לשנת 2009 – 70,019 ₪ (5,835 ₪ לחודש); דו"ח הכנסות והוצאות לשנת 2010- 68,703 ₪ (5,725 ₪ לחודש); לשנת 2011 – 61,227 ₪ (5,102 ₪ לחודש); לשנת 2012 – 78,000 ₪ (6,500 ₪ לחודש). ממוצע שכרו של התובע בשנים אלה היה 5,790 ₪ - נמוך בכ- 45% משכרו במכון הביולוגי.

44. התובע ביקש לפצותו בגין הפסדי שכר מעת שעזב את המכון הביולוגי ועד היום (ס' 126 לסיכומיו). הנתבעים טענו כי אין קשר בין עזיבת העבודה במכון הביולוגי לבין התאונה נשוא התביעה, שכן התובע עזב מרצונו, ועתה מתברר לו שהחלטתו היתה מוטעית (ס' 113-112 לסיכומים). מן התשתית הראייתית שנסקרה לעיל עולה כי הגורם לעזיבת העבודה היה משולב: העדר קידום לצד הנכות הרפואית. התובע אמנם התייאש מאי קידומו; עם זאת, אין להתעלם מהנכות בכתף אשר באופן טבעי צפויה להכביד על ביצוע עבודה פיסית כגון דא. התובע הדגיש כי לאחר הפציעה הרבה להעזר בעובדים אחרים לצרכי פריקה וטעינה (ס' 19 לתצהירו וכן בעדותו פ' ע' 18 ש' 21-18). ואמנם, ניתן לקבל כי נכותו הקשתה על התובע להמשיך לאורך זמן בעבודתו כנהג הובלות -- תפקיד הדורש גם עבודת סבלות. טיב הנכות צפוי להשליך על התיפקוד במקצועות פיזיים.

45. על דרך של הערכה, תרומת הנכות לירידה בשכר לאחר הפרישה מהמכון הביולוגי תעמוד על 20%, וזאת למשך תקופה של שלוש (3) שנים, כתקופה של הסתגלות והערכות להתאמת העבודה לנכות. לאחריה, הפיצוי יחושב לפי 10%, כשיעור הנכות הרפואית; וכדלקמן:

    • מיום 1.11.2008 ועד 1.11.2011, יפוצה לפי 20%X 10,646 ₪ לחודש, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2010 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל;

    • מיום 1.11.2011 ועד 1.3.2015 (היום) יפוצה בסך 10%X10,646 בתוספת הצמדה מיום 1.11.2008, ובתוספת ריבית כחוק מיום 1.7.2013 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.

46.  אובדן כושר השתכרות (לעתיד) – התובע טען להפסד בסך 3,552,678 ₪ בראש זה (ס' 129). זוהי דרישה מופרזת. בכגון דא יש להתחשב בשיעור הנכות שאינו גבוה במיוחד (10%), בטיב הנכות (מגבלה במפרק כתף שמאל שאינה היד הדומיננטית), בגיל התובע (כבן 44 היום – גיל המאפשר לימוד והסבה מקצועית), בהכשרתו המקצועית (הנדסאי אלקטרוניקה), בעבודתו שקדמה לתאונה (נהג הובלות), בעיסוקו הנוכחי (מתקין מקלחונים עצמאי), ובהיקף הגריעה משכרו, כפי שנסקר לעיל. יושם אל לב כי התובע המשיך לשרת במילואים לאחר התאונה, אם כי בתפקידי מנהלה חלף תפקיד בחילוץ והצלה (ר' ס' 5+2 לתצהיר המפקד אלון רייויט). על דרך של הערכה, התובע יפוצה בסך 75,000 ₪ בראש זה (כרבע מהחישוב האקטוארי).

47. עזרה במשק הבית – התובע לא נזקק לעזרה בשכר בתקופת אי הכושר, וזו ניתנה לו על ידי אשתו (ר' ס' 4 לתצהירה, וכן בחקירתה: "הייתי מורחת לו משחה ומטפלת בו" – פ' ע' 35 ש' 13-12; וכן בפ' ע' 35 ש' 24: "מתי שהוא לא היה יכול הייתי עוזרת לו להתלבש"). גב' ר' העידה כי עזרת התובע בבית, בשטיפה ובכביסות, פחתה לאחר התאונה (פ' ע' 35 ש' 31-30). לכן, לאחר התאונה החלה להעסיק עוזרת בית, אחת לשבוע ל- 4 שעות (ס' 8 לתצהירה). זוהי עזרה מקובלת בבתים בישראל, גם ללא נכות, וככל שהגיל עולה. עם זאת, ניתן להניח כי נכות התובע אכן מקשה עליו בביצוע עבודות תחזוקה שנהוג לבצע בבית מעת לעת, ובקשר לכך יידרש לעזרה בשכר. על דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, יפוצה בסך 30,000 ₪ בראש זה.

48. הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד – התובע נזקק בעבר למשככי כאבים ופיזיותרפיה (למשל ת/6). יש להניח כי נכותו תחייבו להידרש גם בעתיד לביקורי רופאים, פיזיותרפיה, וטיפולים משלימים מקובלים, שרובם מצויים בסל הבריאות. על דרך של הערכה, יפוצה בסך 15,000 ₪ בראש זה.

49. כאב וסבל – נוכח שיעור הנכות וטיבה, יפוצה בסך 40,000 ₪ בראש זה.

50. לסיכום: התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבע ישלם לתובע את סכום הפיצויים וכן יישא בהוצאותיו: אגרה, שכ"ט מומחים, שכר בטלת עדים ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום הפיצויים. איני עושה צו להוצאות בתביעה כנגד הנתבעת 2 (שנדחתה), וזאת משום הייצוג והבאת הראיות במשותף.

     

    ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.