סע"ש 18451-12-13.18 נ' ס' נ' עיריית ת"א-יפו

האם התובעת סובלת מהתנכלות בשל תלונות שהגישה כנגד הממונים עליה בעבודתה בעיריית תל אביב, והאם היא זכאית לסעדים ובכלל זה לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), תשנ"ז 1997. בשאלות אלה נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובעת, עורכת דין בהכשרתה, התקבלה לעבודה בלשכה המשפטית בעירית ת"א בשנת 1999, תחילה בתפקיד מתמחה ולאחר מכן כעו"ד. ביום 21/7/03 ניתן לתובעת מעמד של עובדת קבועה בעיריה וביום 1.10.07 היא מונתה לתפקיד סגן היועמ"ש (מתח דרגות א2-א4 בדירוג המשפטנים).

2. בנסיבות שעוד נידרש אליהן, ביום 15/3/09 הועברה התובעת, בהסכמתה, מתפקידה בלשכה המשפטית לתפקיד עוזרת סגנית ראש העיר בלשכת של ס. רה"ע גב' מיטל להבי.

   מאחר שערב המעבר התובעת הייתה בדרגה א3 בדירוג המשפטנים סוכם עימה כי תועסק בתפקיד עוזרת סגנית ר' העיר בדרגה המקבילה בדירוג המח"ר (דרגה 42).

3. כשנה לאחר תחילת עבודתה בלשכת סגנית ראש העיר, ביקשה התובעת להתקדם בדרגתה. טענותיה של התובעת לעניין קידומה נבחנו על ידי הגורמים המוסמכים בעיריה, שמסרו לה כי בתפקידה בלשכת ס. רה"ע גב' להבי לא ניתן לקדם אותה בדרגה.

4. ביום 31/5/10 שוב פנתה התובעת לגורמים המוסמכים, בבקשה לעבור לתפקיד אחר ההולם את כישוריה. בהמשך הדברים התובעת הודיעה כי ככל שלא יוסדר עניין דרגתה היא מבקשת לחזור למשרתה בשירות המשפטי. בהמשך נעשו פניות מצד סגנית ראש העיר, בנסיון "לשדרג" את משרתה של התובעת ואולם גם בחלוף מספר חודשים הנסיונות לשדרג את תפקידה של התובעת לא צלחו.

5. ביום 26/7/11 פנתה התובעת בהודעת מייל למבקרת העיריה, עם העתק ליועמ"ש העיריה. בפנייתה העלתה התובעת טענות לפיהן הממונה עליה, גב' להבי, מתנכלת לה לאחר שהתובעת העירה לה כי היא מאשרת דיווחי שעות כוזבים לעובדת ז.ש. בלשכתה.

   תלונתה של התובעת הועברה לטיפול התובע העירוני, על מנת שיורה על פתיחת חקירה משמעתית בעניין.

6. ביום 5.9.11 משהוברר כי בנסיבות שנוצרו יש קושי בכך שהתובעת תשאר עוזרתה של גב' להבי, זומנה התובעת לשיחה בעניין המשך עבודתה. במהלך הישיבה הוצגו מספר אלטרנטיבות, ובכלל זה הובהר הקושי בהשבתה של התובעת לעבודה בלשכה המשפטית.

7. בהמשך הדברים ביום 8/11/11 התובעת שובצה לעבודה בלשכת התאגידים העירוניים. הובהר כי התפקיד אליו שובצה התובעת אמנם איננו תואם את כישוריה ועם זאת נאמר לתובעת כי הלשכה מצויה בתהליך של רה-ארגון, וכי הדעת נותנת כי בסיומו ניתן יהיה להציבה בתפקיד ההולם את כישוריה.

8. התובעת פנתה מספר פעמים למנהל אגף משאבי אנוש, בטענה כי היא מבצעת עבודה פקידותית זוטרה, והתבקשה להמתין לסיום הליך הרה ארגון. בסיום תהליך הרה- ארגון התברר כי התפקיד שבו שובצה התובעת הוא תפקיד של "עוזרת מנהלית", במתח דרגות 7-9 בדירוג המנהלי (37-39 בדירוג המח"ר).

9. כך בחלוף כשנה מהצבתה בלשכת התאגידים, שוב נדרשה התובעת לפנות בפניות חזרות ונשנות למנהל אגף כ"א על מנת שישבץ אותה במשרה ההולמת את כישוריה.

10. משפניותיה לא נענו, לאחר כשנתיים בהם עבדה במשרה זוטרה בלשכת התאגידים, ולאחר שהתפנתה משרה בדרגת סגן ליועמ"ש בשירות המשפטי, בחודש אוקטובר 2013, פנתה התובעת, באמצעות ב"כ בדרישה להשיב אותה לשירות המשפטי למשרת סגן היועמ"ש.

11. על רקע האמור, ביום 9/12/13 הוגשה לבית הדין בקשה למתן צו מניעה, במסגרתה ביקשה התובעת לעצור הליכי מכרז לתפקיד סגן היועץ המשפטי לעירייה, באשר לטענתה הייתה זכאית להתמנות לתפקיד ללא מכרז.

12. בדיון שהתקיים בפני ביום 11.12.13 הסכימו הצדדים בדבר איחוד הדיון בהליך הזמני ובהליך העקרי, וכן הוסכם כי התובעת תגיש מועמדותה לתפקיד במסגרת המכרז שפורסם, וכי העיריה תבהיר לכל המועמדים במכרז כי תוצאות המכרז כפופות להכרעת בית הדין בהליך דנן.

    במכרז נבחרה מועמדת אחרת, אשר הועדפה על פני התובעת. כתוצאה מכך, התובעת ממשיכה עד היום להיות משובצת בתפקידה כעוזרת אדמיניסטרטיבית בלשכת התאגידים העירונית.

     

     

    טענות התובעת 

13. לטענת התובעת, עובר למעבר ללשכתה של הגב' להבי ניתנה לה התחייבות כי תוכל לשוב למשרתה בשירות המשפטי. לדבריה התפקיד בלשכת להבי היה "משרת אמון" ללא מתח דרגות, תוך שתפקידה בשירות המשפטי נשמר לה שכן היה מאוייש בדרך של מינוי בפועל, באופן שאפשר את החזרתה למשרתה הקודמת בשירות המשפטי עם סיום שירותה בלשכת להבי.

14. התובעת אף מפנה להוראות התקשי"ר (תקנון השירות החל על עובדי המדינה), לפיהן מינוי של עובד קבוע למשרת אמון בלשכת נבחר ציבור היא מינוי בעל אופי זמני, תוך שמירת זכותו של העובד לשוב למקום עבודתו ערב המעבר למשרת האמון. לטענת התובעת הוראות התקשי"ר אומצו על ידי העירייה ובעניין זה מפנה התובעת לדב"ע לה / 3-58 עירית תל אביב – הרמן יעקובי (פד"ע ז' 236). עוד מפנה התובעת לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/11 לעניין חוזים אישים להעסקת עובדים בתפקידי אמון ברשויות המקומיות.

15. לטענת התובעת, לאחר שהגישה את התלונה נגד גב' להבי, והתעורר צורך לניידה ממשרת האמון היא ביקשה לשוב לשירות המשפטי, כפי שלטענתה היתה זכאית, ואולם אפשרות זו נחסמה בפניה שלא כדין, בגין התלונה שהגישה כנגד עו"ד אורנשטיין מהלשכה המשפטית, וכן התלונה כנגד גב' להבי שתייגה אותה כ"עובדת בעייתית" מבלי שנבדקו וטופלו כנדרש.

16. התובעת טוענת כי לנוכח תיוגה כבעלת "הסטוריה בעייתית" נקבע כי יש קושי בהשמתה, והמשרות שהוצעו לה היו במתח דרגות נמוך, שאיננו תואם אל נתוניה האישיים ואת המשרה שהייתה לה בשירות המשפטי.

17. לטענת התובעת, היא לא הסכימה לניודה ללשכת התאגידים לשם הצבתה בתפקיד עוזר מנהלי בתקן בדרגה 7-9 אלא על מנת שימצא עבורה תפקיד ניהולי התואם את כישוריה. לטענתה, בנסיבות העניין חל סעיף 3א לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997, המעביר את הנטל למעביד, להוכיח כי אין מדובר בהתנכלות.

18. התובעת טוענת, כי אילו הייתה מוחזרת לעבודה בשירות המשפטי הייתה דרגתה עומדת כיום על א'5+ וכי נגרמה לה פגיעה כלכלית כתוצאה מאי החזרתה למשרה בשירות המשפטי בגינה היא זכאית לפיצוי, וזאת בנוסף לפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים.

     

    טענות העירייה

19. העיריה טוענת יש לדחות את התביעה לפי חוק הגנה על עובדים מחמת התיישנות ושיהוי. וכן מחמת שתלונתה של התובעת כנגד גב' להבי נגועה בחוסר תום לב. כך או כך, טוענת העיריה כי לא הועבר אליה נטל ההוכחה לפי סעיף 3 א לחוק, וכי שיבוצה של התובעת במשרה לפי תקן דרגות נמוך איננו נגוע בהתנכלות אלא נובע מקשיי השמה.

20. עוד טוענת העיריה כי המעבר של התובעת ללשכת סגנית ראש העיר היה על פי בקשתה, מטעמיה, לאחר שהוברר לה כי מדובר במשרה זוטרה יותר מזו שהיתה לה בשירות המשפטי, וכי התובעת ויתרה על מתח הדרגות שהיה לה בתפקידה בשירות המשפטי, ולא ניתנה לה כל התחייבות כי תוכל לשוב למשרתה בשירות המשפטי.

21. לטענת העיריה הוראות התקשי"ר עליה מסתמכת התובעת לעניין זכותה לשוב למשרתה בשירות המשפטי- איננה חלה על העיריה. בעניין זה מפנה העיריה לבג"צ 1249/94 אריה צוקר נ' עירית תל אביב יפו (פ"ד מ"ט (1) 139). עוד טוענת העיריה כי המשרה שמלאה התובעת בלשכת גב' להבי היא משרה קבועה, שהניוד אליה דומה לניוד לכל משרה אחרת בשירות העיריה, בלא שיש הכרח "לשמור" לעובד את משרתו הקודמת, אלא בתקופת הניסיון. לטענת העיריה, התובעת הייתה מודעת היטב למצב הדברים ובזמן אמת כלל לא ביקשה לשוב למשרתה בשירות המשפטי אלא ביקשה להשתלב בתפקיד אחר בעירייה. לראשונה ביקשה התובעת לשוב לשירות המשפטי לאחר שפורסם מכרז לתפקיד סגן היועמ"ש לתכנון ובניה (תפקיד אליו ביקשה התובעת להתמנות בלא מכרז).

22. לטענת העיריה, התובעת התקשתה להשתלב בתפקידים השונים שמילאה, ומשכך, בלא כל קשר לתלונות שהגישה, היה קושי בהשמתה בתפקיד לאחר סיום שירותה בלשכת גב' להבי.

23. לטענת העיריה, הוכח כי לתובעת נטייה קבועה החוזרת על עצמה להתעמת עם הממונים עליה וליחס להם מעשי שחיתות כדי להשיג את מאווייה.

24. העיריה טוענת כי לא נפל פגם בניודה של התובעת לתפקיד מנהלי בלשכת התאגידים, התואם את מתח הדרגות בתפקיד אותו מילאה בלשכת סגנית ראש העיר. עוד נטען כי התובעת הסכימה לקבל על עצמה את התפקיד בלשכת התאגידים אלא שלא הייתה מרוצה מהשם שניתן לו ועמדה על כך שתואר המשרה יכלול את הגדרתה כמנהל תחום או כראש תחום.

25. לטענת העיריה לא נגרם לתובעת נזק ממוני כתוצאה מהעברתה לתפקיד בלשכת התאגידים , מה גם שלא הייתה לתובעת כל זכות לתפקיד ניהולי, שכן מעולם לא היתה בתפקיד ניהולי בעיריה.

     

     

    הכרעה

    המסגרת הנורמטיבית – חוק הגנה על עובדים

26. בשנת 1997 נחקק חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), תשנ"ז 1997 [להלן: "חוק הגנה על עובדים" / "החוק"]. בדברי ההסבר לחוק נקבע כי "לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים הממונים והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם." על רקע האמור הוצע "להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין."

    סעיף 2 לחוק קבע כדלקמן:

    2.(א)לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

     

27. בתי הדין לעבודה נדרשו פעמים רבות לתכליתו של החוק ולתוכן הנורמטיבי שיש לצקת בו על מנת להגשים את תכליתו (ראה לדוגמא ע"ע (ארצי) 61646-10-10 יאיר בן שמעון נ' מדינת ישראל ; ע"ע 17365-11-11 ג'קלין סויסה נ' עירית יהוד – פורסמו בנבו).

28. בקליפת אגוז ניתן לומר, כי הגנת המחוקק ניתנת לעובד שהגיש את תלונתו בתום לב, ואין צורך שיוכיח כי תלונתו היתה מוצדקת לגופה. בנוסף, על מנת לפרוס את הגנת החוק על העובד, על בית הדין להשתכנע כי העובד סבל מהתנכלות מצד המעביד כתוצאה מהגשת התלונה. ודוק – די בכך שהתלונה הייתה אחד מהעניינים שהובילו ליחס השלילי כלפי העובד, בצד טעמים אחרים, ואין צורך להוכיח כי התלונה בלבד הובילה ליחס כלפי העובד.

29. עוד יש להזכיר לענייננו, את הוראת סעיף 5 לחוק הקובע הוראת התיישנות:

    5.לא יזדקק בית-הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה.

     

    כידוע, עילת התביעה היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לסעד אותו הוא מבקש [ראו דב"ע מג/128-3 גליצקי – נאות מרינה בת-ים בע"מ פד"ע טו 309, 319; עע 404/05 בנימין בנוז – חיפה כימיקלים בע"מ, (ניתן ביום 21.12.06)], והיא נוצרת כאשר קיים "כוח תביעה" קונקרטי בידו של התובע [ראו ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 22.6.08)].

    עם זאת, בפסק הדין בתיק ע"ע (ארצי) 61646-10-10 הנ"ל נקבע בכל הנוגע לסעיף ההתיישנות נדרש בית הדין לפרש את הוראת ההתיישנות באופן מצמצם:

    "לאור תכליתו המיוחדת של החוק והמגמה המשתקפת בפסיקה בנושא, יש לפרש את הסדרי ההתיישנות במקרה זה באופן מצמצם, ואין בידינו לקבל את טענת המדינה לפיה חלה התיישנות על עילת התביעה.

    מהאירועים המתוארים לעיל עולה כי מסכת הפגיעות במערער היתה מתמשכת, וכפי שציין בית הדין האזורי בפסק דינו, היא נמשכה עד לתקופה קצרה טרם הגשת כתב התביעה. בכך, גם אם עילת התביעה נוצרה לכאורה לראשונה כאשר ניטלו סמכויותיו של המערער ביום 22.10.00, אין הדבר מונע יצירת עילות תביעה נוספות במרוצת הזמן, המתחילות מחדש את מירוץ ההתיישנות [ראו ע"ע 533/09 עופרה אילן ואח' – שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 15.6.11)]."

     

30. כפי שנפרט להלן, לאחר שבחנו את התשתית העובדתית שהביאו בפנינו הצדדים, אנו סבורים כי בכל הנוגע להעסקתה של התובעת בשירות המשפטי וההחלטה להימנע מהשבתה לשירות המשפטי, לא עומדת לתובעת הגנה על פי הוראות החוק. בעניין זה, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה גם מטעמים של התיישנות, והכל כפי שיפורט להלן. לעומת זאת, בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתה של התובעת בלשכת ס. רה"ע ושיבוצה של התובעת לאחר מכן בלשכת התאגידים, הגענו לכלל דעה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי סבלה מהתנכלות על רקע התלונה שהגישה, וכי היא זכאית לפיצוי לפי החוק, והכל כפי שיפורט להלן.

     

     

    הנסיבות בהן סיימה התובעת את עבודתה בשירות המשפטי

31. התובעת טוענת כי עבודתה בשירות המשפטי הסתיימה בהתאם לצרכי העיריה, לאחר שסגנית ראש העיר פנתה אליה וביקשה כי תשמש כעוזרת אישית שלה, ותסייע לה לקדם פרויקטים מיוחדים בתחומי הרווחה. הצעה זו הגיעה לפתחה של התובעת, כך לטענתה, לאחר שנים רבות בהם תפקדה בשירות המשפטי באופן מיטבי וללא דופי (ראה סעיפים 43-44 לתצהיר המשלים של התובעת).

32. ואולם, מהראיות שהובאו לפנינו עולה תמונה שונה ביחס לנסיבות שהובילו לסיום עבודתה של התובעת בשירות המשפטי, ובקשתה להתמנות לתפקיד שמחוצה לו.

33. ראשית יש לציין כי אין חולק על כך שבשנות עבודתה הראשונות של התובעת בשירות המשפטי התובעת טיפלה בעיקר ענייני רווחה, וביצעה את עבודתה לשביעות רצון הממונים עליה. היא התקדמה בסולם הדרגות בהתאם לתפקידה וזכתה להערכה מקצועית של הסובבים אותה.

34. בשנת 2006 נערך תהליך של רה ארגון במחלקה המשפטית במסגרתו חלק מעורכי הדין קודמו לתפקיד ראש תחום ואחרים סווגו בתפקיד עוזר ליועמ"ש. מטבע הדברים, התובעת שאפה להתמנות לתפקיד ראש תחום (ממונה על ענייני הרווחה) ואולם בסיום התהליך במרץ 2007 התובעת סווגה בתפקיד "עוזר ראשי", בכפיפות לעו"ד פלאית אורנשטיין שמונתה כראש תחום וממונה על התובעת, וזאת על אף שעד לאותה עת עסקה גב' אורנשטיין בעניינים אחרים, שאינם קשורים לרווחה.

35. אין כל ספק שהתובעת הייתה מאוכזבת מאוד מההחלטה למנות את גב' אורנשטיין כממונה עליה, ולא ראתה בה סמכות מקצועית בעניינים שנוגעים לרווחה.

36. על מנת להפיס את דעתה של התובעת המליצו היועמ"ש וגב' אורנשטיין לשדרג את תפקידה של התובעת למעמד של סגן היועמ"ש וביום 21/10/07 שודרג מעמדה של התובעת לתקן סגן יועמ"ש (מתח דרגות א'2 – א- 4 בדירוג המשפטנים).

37. למרבה הצער, התובעת לא הסתפקה בשדרוג התקן, וביום 27.4.08 נפגשה, לבקשתה, עם מנהל אגף משאבי אנוש על מנת לבחון אפשרויות לניוד מהמחלקה המשפטית. במהלך הפגישה הביעה התובעת את אכזבתה ותסכולה הרב וביקשה להשתלב בתפקידים בכירים מחוץ לכותלי השירות המשפטי. בסיכום הפגישה מיום 27/4/08 נכתב בין היתר כדלקמן (ראה סיכום פגישה נת/5):

    "מאוכזבת מתוצאות רה ארגון- לדעתה אי מינויה לראש תחום נבע משיקולים בלתי עניינים למהות התפקיד וגרם לקיפוחה....צברה תיסכול רב משיקולים אישיים והן מנימוקים מקצועיים הנובעים מניהול התחום בפועל כפי שמתנהל היום.... משוכנעת שתוכל לבצע בהצלחה תפקידים בכירים מחוץ לכתלי השירות המשפטי ..."

38. מסיכום הראיון כמו גם מעדותו של מר סלמן וגב' אורנשטיין התרשמנו כי המעבר של התובעת ללשכתה של גב' להבי נועד לחלץ את התובעת מהמשך עבודה במחלקה המשפטית בה חשה מתוסכלת, בין היתר על רקע יחסיה הגרועים עם הממונה עליה גב' אורנשטיין. בעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר עוזי סלמן היועץ המשפטי של העיריה, אשר העיד בתצהירו ביחס להתנהלותה של התובעת לאחר ההחלטה למנות את פלאית אורנשטיין כממונה עליה (סעיף 9 לתצהירו):

    "העימותים שבין התובעת לבין הממונה עליה הלכו והחריפו. למיטב ידיעתי, באחד המקרים נחלקו דעותיהן של התובעת ועו"ד אורנשטיין בנוגע לדרך הטיפול בתיק נוער. התובעת סירבה בעקשנות לקבל את עמדתה המשפטית של עו"ד אורנשטיין וזו נאלצה לבקש את התערבותי בעניין. לבקשתה של עו"ד אורנשטיין זומנה ישיבה בלשכתי, בהשתתפות התובעת, בה שמעתי את את פרטי התיק והמחלוקת המשפטית. למיטב ידיעתי משלא נתקבלה עמדתה של התובעת בחרה היא לייחס לעו"ד אורנשטיין היכרות אישית עם מי ממשפחתו של הקטין. למיטב ידיעתי, מנהלת המחלקה האזרחית, עו"ד גבי פריאל ביררה את הטענה מול עו"ד אורנשטיין ומצאה אותה כמשוללת בסיס.

    בנסיון להסדיר יחסי עבודה תקינים בין התובעת לבין הממונה עליה, זימנתי את השתיים לפגישה בלשכתי, בהשתתפות מנהלת המחלקה האזרחית. לאכזבתי הפגישה נסתיימה מבלי שהושגה הבנה, ואף בטונים צורמים, היות והתובעת זעמה על כך שעו"ד פריאל ואני גיבינו להבנתה את מנהלת התחום ולא אותה." 

39. ודוק, טענתה של התובעת לפיה התלוננה כנגד הגב' אורנשטיין, נסתרת בעדותו של מר סלמן ממנה עולה כי דווקא הגב' אורנשטיין היא שביקשה להביא את המחלוקת שבינה לבין התובעת לידיעת היועמ"ש ולהכרעתו, וכי רק לאחר שהיועמ"ש ומנהלת המחלקה האזרחית העדיפו את עמדתה של גב' אורנשטיין החלה התובעת ליחס לגב' אורנשטיין שיקולים זרים. יאמר מיד, כי בעדותה בפנינו לא הציגה התובעת גרסה ברורה ביחס לטענתה בדבר שיקולים זרים של גב' אורנשטיין, ואין באפשרותנו לשלול את האפשרות כי מדובר בטענת שווא שהופרכה כבר בזמן אמת, היינו בתלונה שהועלתה בחוסר תום לב.

40. כך או כך, מעדותו של מר סלמן עולה כי על רקע יחסי העבודה העכורים של התובעת בלשכה המשפטית, בתחילת שנת 2009 נדונה האפשרות כי התובעת תפרוש מעבודתה בעיריה, אלא שהצדדים לא הגיעו להסכמה ביחס לתנאי הפרישה (ראה סעיף 11 לתצהיר סלמן ונספח נת/5א לתצהירו). על יחסי העבודה הקשים ניתן ללמוד הן מעדותם של סלמן וגב' אורנשטיין והן מעדותה של התובעת עצמה, ביחס לנסיונות שלה למצוא תפקיד מחוץ ללשכה המשפטית – ראה עדותה בעמ' 4 לפרוטוקול ואף עדותה כי שקלה לסיים את עבודתה בעיריה – ראה עדות התובעת בעמ' 5 שורות 1-10.

41. זמן קצר לאחר מכן ביקשה התובעת לעבור לעבוד כעוזרת אישית בלשכתה של סגנית ר' העיר גב' להבי.

42. מהאמור עד כה עולה בבירור כי בקשתה של התובעת לעבור ללשכתה של הגב' להבי הגיעה על רקע יחסי עבודה עכורים בלשכה המשפטית, כשלשני הצדדים (לתובעת ולאנשי המחלקה המשפטית) היה עניין לסיימם.

43. בהקשר זה לא עלה בידי התובעת להוכיח תשתית עובדתית לפי חוק הגנה על עובדים. מדובר במערכת יחסים עכורה בין התובעת לבין הממונה עליה אשר נגרמה בראש ובראשונה מחמת חוסר הנכונות של התובעת לקבל את הבחירה והמינוי של גב' אורנשטיין כממונה עליה. התובעת לא הוכיחה כי הדבר נובע מתלונה שהגישה בתום לב כנגד גב' אורנשטיין, מה גם שטענות בהקשר זה הועלו לראשונה בחלוף ארבע שנים מיום שעזבה התובעת את המחלקה המשפטית, זמן רב לאחר שהוברר לה כי לא תשוב למחלקה המשפטית, ודינן להידחות מחמת התיישנות בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים.

44. כפי שנפרט בהמשך, בנסיבות העניין איננו סבורים כי ההימנעות מלהשיב את התובעת לתפקידה בלשכה המשפטית מהווה הפרת הבטחה מנהלית או כי לתובעת עמדה זכות לשוב למחלקה המשפטית מכח הוראות התקשי"ר.

     

    האם ניתנה לתובעת הבטחה כי התקן שלה בשירות המשפטי ישמר לה?

45. התובעת טוענת כי עובר להעברתה ללשכת ס. רה"ע הובטח ל כי תוכל לשוב לתפקידה בשירות המשפטי בסיום כהונתה בלשכת להבי.

46. לטענת הנתבעת ההפך הוא הנכון. לטענתה, תנאי המעבר הובהרו לתובעת במפורש, והם לא כללו זכות לשוב לשירות המשפטי, ואף הובהר לתובעת מראש כי גם קידומה בדרגות לא יתאפשר עם העברתה ללשכת להבי.

47. לאחר שעיינו בראיות שהובאו לפנינו הגענו לכלל דעה כי לא ניתנה לתובעת הבטחה כי תוכל לשוב לשירות המשפטי או כי התקן שלה (כמו גם מתח הדרגות) ישמר לה.

48. מהמסמכים שבפנינו עולה כי ביום 3/3/09 בהתאם להסכמה שבין התובעת לבין סגנית ראש העיר גב' מיטל להבי התקיימה פגישה בין התובעת לבין מר אשר בן שושן סמנכ"ל מינהל בעיריה, בעניין התנאים למעבר התובעת לתפקיד עוזרת לסגן ראש העיר. במסמך המסכם את תנאי המעבר, כפי שנשלח לתובעת צויין כדלקמן (ראה בעיקר סעיפים 4-9):

    "1. הסמנכ"ל מאחל בהצלחה לעובדת נ' ס'נ' ס' (להלן העובדת).

    2. השכר הפנסיוני יישמר לעובדת.

    הנ"ל ייסגר בפ"ע יחד עם עו"ד ברכה סמו ואגף משאבי אנוש.

    3. בתפקיד אליו תועבר העובדת, תועסק בדירוג המח"ר

    4. דרגת העובדת מקבילה לדרגה 42 בדירוג המח"ר.

    5. בתפקידה תהיה העובדת עוזרת לסגן רה"ע ולא תועסק כעו"ד.

    6. כפי שצויין לא ניתן לשמור על דירוג משפטנים.

    7. אופצית הקידום איננה צמודה לעובד אלא למשרה.

    8. מה שנהוג כלפי כל העובדים העו"ד שאינם כעו"ד, כך ינהג גם כלפי העובדת.

    9. העובדת מציינת שלמרות הכל היא מסכימה לעבור ולעבוד עם הגב' להבי.

    10. הסמנכ"ל מציין שאין כל מניעה בעתיד לחזור לשירות המשפטי.

    ודוק עיון בסעיפים 7-9 מעלה כי הוצגה בפני התובעת הפגיעה באפשרויות הקידום בעקבות המעבר, והיא הסכימה לכך.

49. ביום 12/3/09 התקיימה פגישה נוספת בין התובעת לבין מנהל אגף משאבי אנוש ועו"ד ברכה סמו מהשירות המשפטי לסיכום תנאי העברתה. בסיכום הפגישה צויין כדלקמן (נת/ 6):

    1. במסגרת העברתך בשל צרכי המערכת נעשתה סימולצית שכר על מנת לשמר את השכר הפנסיוני בלבד.

    2. עו"ד סמו מבהירה שהעירייה מחוייבת לשמור על השכר הפנסיוני בלבד ועל הרכיבים שאינם פנסיונים לא ניתן לשמור לדוגמא שעות נוספות.

    3. תנאי ההעברה הוסברו והובהרו לעובדת, הנ"ל הסכימה לעבור תוך שימור על תנאי העסקתה כמקובל.

50. במסמכים המסדירים את המעבר לא צויין במפורש מתח הדרגות שצמוד למשרה, ואולם מתצהירה של התובעת, אשר לא נסתר, עולה כי בעת שהתובעת הועברה ללשכה עמד מתח הדרגות של משרתה כעוזרת ס. רה"ע על דרגות 40-42 בדירוג המח"ר כך, שהתובעת הועברה למעשה כשהיא בשיא דרגת התקן, ואף נאמר לה במפורש (ראה סעיף 7 למסמך מיום 3/3/09) כי אופציית הקידום איננה עומדת לה באשר כי איננה צמודה לעובד אלא למשרה.

51. ביום 10/5/09 שלח מר עמי כץ מנהל אגף משאבי אנוש מכתב (עם העתק לתובעת) בו ציין כי החל מיום 15/3/09 התובעת תהיה בתקופת נסיון בת 6 חודשים בתפקיד עוזרת ס. רה"ע (לטענת התובעת, על אף שהיא מכותבת במכתב היא לא קיבלה העתק ממנו ולא ידעה על תקופת הנסיון ומשמעותה).

52. כך או כך, עיון במסמכים השונים הנוגעים למעבר ללשכת ס. רה"ע מעלה כי באף אחד מהם לא צויין כי התובעת תוכל לשוב למשרתה בשירות המשפטי, למעט המכתב מיום 10/5/09 ממנו עולה לכאורה כי תוכל לשוב למשרתה במהלך תקופת הניסיון בת ששת החודשים.

53. עוד יש להזכיר כי בזמן אמת, במהלך שנת 2010 התובעת לא העלתה טענה לפיה הובטח לה כי תוכל לשוב למשרתה בשירות המשפטי, התובעת ביקשה אמנם לשוב לשירות המשפטי משהוברר כי לא תוכל לשדרג את מעמדה, ואולם בפניותיה מזמן אמת לא העלתה כל טענה כי הדבר הובטח לה. בעניין זה אנו מפנים לתצהיר משלים של התובעת – סעיף 17, וכן לפנייתה מזמן אמת נת/ 9. חזקה על התובעת כי אילו ניתנה לה הבטחה לשוב ללשכה המשפטית בסיום תפקידה בלשכת להבי הדבר היה מוזכר בפנייתה, תחת זאת התובעת טענה בפניותיה מזמן אמת כי כלל לא ידעה כי עומדת לה תקופת ניסיון בת 6 חודשים וביקשה להאריך את תקופת הניסיון.

54. עובר למעבר ללשכת להבי לא ניתנה לתובעת כל הבטחה כי נשמר לה תפקידה בשירות המשפטי, וכל שנאמר לה עובר להעברתה ללשכתה של גב' להבי הוא שהיא איננה פסולה מלהשתלב בעתיד בשירות המשפטי (ראה סעיף 10 למכתב מיום 3/3/09).

55. לנוכח האמור, אין בידינו לקבל את טענת התובעת, לפיה הובטח לה כי תוכל לשוב לתפקידה בלשכה המשפטית. עמדנו לעיל על הנסיבות בהן סימה התובעת את תפקידה בלשכה המשפטית, כאשר באותה עת אנו סבורים כי התובעת לא העלתה על דעתה כי תרצה לשוב.

56. אשר על כן אנו קובעים כי עובר להעברתה של התובעת ללשכת הגב' להבי לא נאמר לה כי נשמר לה מקומה בלשכה המשפטית, אלא לכל היותר לתקופת נסיון שמשכה 6 חודשים, כמפורט במכתבו של מר עמי כץ.

     

    האם חלות על העברת התובעת ללשכת גב' להבי הוראות התקשי"ר

57. לטענת התובעת, העיריה אימצה את הוראות התקשי"ר (תקנון השירות החל על עובדי המדינה), שלפיהן מקום שעובד קבוע מועבר למשרת אמון בלשכת נבחר ציבור (לפי התקשי"ר - ראש הממשלה/ שר / סגן שר), הוא מועסק בלשכה בדרך של "מינוי בפועל" בלבד מבלי שהוא נדרש לוותר על כתב המינוי בתפקידו הקודם. לפיכך, טוענת התובעת כי כבר בעת שביקשה לשוב לשירות המשפטי בחודש מאי 2010 הייתה העיריה מחוייבת להשיבה לתפקידה הקודם ונהגה שלא כדין כשנמנעה מכך.

58. העיריה טוענת כי לא אימצה את הוראת התקשי"ר בכל הנוגע להעברת עובדים קבועים ללשכות נבחרים, אלא שהיא פועלת בעניין ככל "העברה רוחבית" אחרת ולפיכך, לא הייתה מחוייבת להשיב את התובעת למשרתה, אלא בתוך תקופת הנסיון, הנמשכת שישה חודשים בלבד. התובעת פנתה לראשונה בטענה כי יש לה זכות לשוב למשרתה בחלוף למעלה משנה מהעברתה ללשכת ס רה"ע, במועד שבו כבר לא עמדה לה הזכות לשוב למשרתה הקודמת.

59. בעניין זה יש לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד שנקבעו בבג"ץ 1086/94 צוקר נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' (פ"ד מט(1) 139), בעניין מעמדו של התקשי"ר ובדבר סמכותה של עירית תל אביב לאמץ הסדרים שנקבעו בתקשי"ר ובלבד שאין בהם כדי לחתור תחת החקיקה המחייבת אותה כרשות ציבורית.

60. במקרים שונים שנדונו בפסיקה, התברר כי אכן בעניינים שונים, אימצה עירית תל אביב הסדרים שנקבעו בתקשי"ר והחילה אותם על מערכת היחסים בינה ובין עובדיה (בשינויים המתאימים). העיריה אף הצהירה, במקרים שונים, כי "אימצה את הוראות התקשי"ר " בכל עניין שאין לגביו הסדר מקומי מיוחד" (ראה ע"א 118/64 אליהו גורא נ' עיריית ת"א).

61. נציין כי לעיתים למד בית הדין על אימוץ הוראות התקשי"ר בדרך של התנהגות, זאת, מקום שהוכח כי בפועל העיריה התנהגה במקרים דומים בהתאם להוראות התקשי"ר (ראה בעניין גורא לעיל וכן בדב"ע לה/ 3-58 עירית תל אביב - הרמן יעקובי). נציין כי בחלק מהמקרים נעשה הדבר בהסכמה עם ועד העובדים (ראה לדוגמא דב"ע לה/ 3-58 עירית תל אביב נ' הרמן יעקובי), ובמקרים אחרים נעשה אימוץ הוראות התקשי"ר בהחלטה חד צדדית של העיריה (בג"צ 6/88 אברביה נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ב 4 647).

62. התובעת טוענת כי עיון בפסק הדין בעניין צוקר שנזכר לעיל, מעלה כי העיריה אימצה את הוראות התקשי"ר ביחס להעברת עובדים קבועים למשרה בלשכת נבחרים. עיון בפסק הדין בעניין צוקר מעלה כי נקבע בו כדלקמן:

    "ישאל השואל, מה לו (לתקשי"ר א.ד.) ולעובדי העירייה? לטענת המשיבים, העירייה אימצה לעצמה את התקשי"ר והיא נוהגת לפי התקשי"ר זה שנים רבות. הם מבססים טענה זאת על הודעה של מנגנון העירייה מספר 371 מיום .28.10.62 בהודעה זאת נאמר כי הוראות התקשי"ר בנוגע לתנאי הקבלה וההעסקה של עובדים בלשכות של שרים וסגני שרים תחולנה בהתאמה על עובדים בלשכות של חברי ההנהלה של העירייה."

     

63. כידוע, בתקשי"ר ישנן הוראות הקובעות הליכים מיוחדים לקבלת עובדים ללשכות נבחרים כגון פטור ממכרז, וכן הוראות הקובעות את תנאי העסקתם. לא הוצגה בפנינו הודעה 371 הנ"ל, לא ברור נוסחה המדוייק, ולא ברור האם תכליתה היתה לאמץ את הוראות התקשי"ר הנוגעות לקבלת עובדים חדשים למשרות בלשכות נבחרים ואת תנאי העסקתם בלבד או שמא היא נוגעת גם להעברת עובדים קבועים לתפקידים בלשכות נבחרים.

64. יש לציין כי לא ברור האם אותו אימוץ, ככל שהיה, נעשה בהסכמת ועד העובדים. נבהיר, כי הוראת התקשיר המפורטת בנסמן 18.209 הקובעת כדלקמן:

    18.209

    עובד לשכת נבחר או עובד לשכת מנכ"ל כהגדרתו בפסקה 01.111 הבא מתוך השירות, ימונה למשרתו אך ורק בדרך של מינוי בפועל, בהתאם להוראות פרק משנה זה. על סיום שירות עובד לשכה הבא מתוך השירות, ראה סעיף 82.82.

     

    לא הובא בפנינו נוסחו של סעיף 82.82 הנ"ל ואולם הוצגה הודעת נש"מ מיום 08/2/09 לפיה (ראה מב' 46) :

    "עובד קבוע או עובד בחוזה אשר התקבל כדין לשירות המדינה וסיים תקופת נסיון, ומתמנה לתפקיד עובד לשכת נבחר במשרת אמון, יועסק בדרך של מינוי בפועל, ואינו נדרש לוותר על כתב המינוי או על חוזה העסקתו הקודם. בתקופת ההעסקה במינוי בפועל, יכול העובד לקבל את שכרו על פי דירוגו המקצועי, או על פי שכר כולל המשתלם לנושאי משרות אמון המועסקים בחוזה מיוחד."

     

65. לכאורה, הודעת נש"מ קובעת כי מי שמונה לתפקיד בלשכת רוה"מ / שר / סגן שר יהיה זכאי לשוב לתפקידו הקודם בכל עת. מטבע הדברים הוראה כאמור יוצרת קושי, ופוגעת בזכויותיו של העובד אשר מונה למלא בפועל את מקומו של העובד שעבר ללשכת נבחר, באשר נמנעת ממנו האפשרות לקבל כתב מינוי למשרה, גם כאשר הוא ממלא אותה בפועל זה זמן רב.

    נדמה, כי אימוץ הוראה מסוג זה איננו עניין טריוויאלי, וכפי שנפרט להלן, מהמסמכים שבפנינו עולה כי עמדת משרד הפנים היא כי מן הראוי שבשלטון המקומי שמירת התפקיד הקודם תהיה לתקופה שלא עולה על שנתיים (ראה חוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/11 נספח מב/ 47):

     

    "במידה שהעובד הועסק במשרת האמון בחוזה אישי הועסק קודם ברשות המקומית במשרה אחרת אליה נבחר במכרז כדין, יוכל העובד לחזור לתפקידו המקורי אך ורק במהלך השנתיים הראשונות להעסקתו במשרת האמון..."

     

66. האם ההוראה שבחוזר המנכ"ל מונעת מהעובד ומהעירייה להסכים על תקופת ניסיון קצרה יותר בלשכת המנכ"ל? אנו נוטים להשיב על כך בשלילה. בנסיבות בהן הטריגר להעברה הוא הרצון של העובד לעזוב את "התפקיד הקודם" (כמו גם הרצון של הממונים עליו שיעזוב), נדמה כי אין הצדקה של ממש להקפיא את המשרה הנעזבת למשך כשנתיים. ההוראה שבחוזר המנכ"ל קובעת תקופת מקסימום, אשר הצדדים אינם רשאים להאריכה (היינו אין "להקפיא" את המשרה הקודמת למשך יותר משנתיים) ואולם הצדדים רשאים לקצר את התקופה בכפוף להוראות חוקת העבודה החלה על עובדי השלטון המקומי.

67. נבהיר, כי גם אילו הייתה מסקנתנו שונה, דהיינו, אילו היינו קובעים כי חל התקשי"ר או כי יש לקרוא את חוזר מנכ"ל משרד הפנים כמחייב את הרשות לאפשר לעובד לשוב למשרתו לאחר כשנתיים, הרי שבנסיבות העניין הגענו לכלל דעה כי בזמן אמת, על רקע האירועים שהובילו לעזיבת תפקידה בשירות המשפטי, התובעת ויתרה על זכות זו, שכן לא היה לה כל עניין אמיתי לשוב ללשכה המשפטית לאחר שפרץ הסכסוך בינה לבין גב' להבי, אלא שהיא ביקשה לעצמה תפקיד אחר בעירייה ההולם את כישוריה. נציין כי התובעת מצאה לפנות לבית הדין בשיהוי ניכר רק בחלוף כשנתיים וחצי. לאחר שעזבה את לשכתה של הגב' להבי, משהוברר לה, כי התפקיד אליו הועברה לא הלם את ציפיותיה.

     

    האם התובעת הגישה תלונה בתום לב בתקופת עבודתה בלשכת ס. רה"ע?

68. הגם שנדמה כי ערב העברתה ללשכת התאגידים הובהר לתובעת כי היא מועברת ללשכה תוך שמירת דרגתה בלבד, וללא מתח הדרגות של תפקידה הקודם (ר' לעיל), בחלוף כשנה הביעה התובעת רצון להתקדם בדרגתה, וכן גילתה דעתה כי אין לה עניין להמשיך בתפקידה כעוזרת ס. רה"ע.

69. ביום 31/5/10, פנתה התובעת למר אשר בן שושן, סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל וביקשה את סיועו בהעברתה לתפקיד אחר בעירייה, תפקיד אשר יהיה הולם את כישוריה ואת השכלתה.

70. בהמשך הדברים, התובעת הודיעה כי ככל שלא יוסדר עניין דרגתה היא מבקשת לחזור למשרתה בשירות המשפטי (תצהיר משלים של התובעת – סעיף 17, נת/ 9). לאחר שפנייתה של התובעת בבקשה למצוא לה תפקיד אחר ההולם את כישוריה ולאחר מכן בקשתה לשוב לשירות המשפטי לא נענתה, במהלך חודש נוב' 2010 פנתה גב' להבי (נספח לכתב התביעה) בבקשה לשדרג את תפקידה של התובעת על מנת לאפשר את קידומה בדרגה, ולו בדרך של דרגה אישית (ביום 3/10/10 אושרה לתובעת דרגה 42+ כדרגה אישית, ללא אפשרות לקידום נוסף בתפקידה כעוזרת סגן ראש העיר).

71. בהמשך הדברים התקיימה פגישה בין גב' להבי לבין מנכ"ל העיריה על מנת למצוא דרך לקדם את התובעת בדרגה, אלא שתשובת אגף משאבי אנוש הייתה כי בנסיבות העניין התובעת איננה זכאית לקידום בדרגה (נספח מב/22).

72. באפריל 2011 ביקשה גב' להבי לשדרג את התקן של התובעת לתפקיד עוזרת בכירה (מתח דרגות 41-43) אלא שגם מהלך זה לא צלח (נספח מב / 23).

73. כחודשיים לאחר מכן, הגישה התובעת תלונה כנגד גב' להבי. ביום 26/7/11 פנתה התובעת בהודעת מייל למבקרת העיריה עם העתק ליועמ"ש העיריה. בפנייתה כתבה התובעת כדלקמן (ראה נספח מב / 24 לכתב התביעה):

    "חיה שלום,

    הריני מועסקת בתפקיד ע.ס. רה"ע מיטל להבי.

    מספר חודשים לאחר שעברתי לתפקיד, לבקשתה, הצטרפה לשורותינו ז.ש. כעוזרת לפרוייקטים.

    הואיל ומתח הדרגות שמיטל יכלה להציע לז. היה נמוך ועל מנת ליצור לז. תמריץ לעבור ללשכה, סוכם ביניהן כי בכל יום זהבה תגיע לעבודה בזמנה החפשי ומיטל תחתום לה שהגיעה בשעה 8:30-9:00.

    אי לכך במשך מעל שנה, כל יום זהבה נהגה להגיע מביתה בשעה 11:00 בבוקר לערך ומיטל חתמה לה ידנית שכביכול היא הגיעה ב 08:30-9:00.

    בחודש מרץ או סמוך לכך, השנה, התרעתי בפני מיטל כי התנהלות זו של שתיהן מהווה עבירה פלילית וביקשתי כי תופסק לאלתר.

    אני עו"ד במקצועי, נאמנה לעיריה, ואינני מעוניינת להחשף למעשי שחיתות כגון אלה.

    מאז שהתרעתי כאמור, אמנם זהבה התחילה להגיע יותר מוקדם ולהחתים כרטיס אבל אני סובלת מהתנכלות קשה מצידה של מיטל.

    מיטל אמרה לי כי כשאמרתי לה להפסיק עם הדיווחים הכוזבים בדו"ח הנוכחות של זהבה, היא רואה בזה איום ואשלם על כך ביוקר.

    ואכן אני משלמת על כך מחיר כבד, מיטל הפסיקה להעביר אלי עבודה ומנדה אותי.

    בברכה,

    נ' ס'נ' ס', עו"ד

    ע. סגן ראש העיר"

     

74. תלונתה של התובעת נבדקה על ידי התובע העירוני, אשר הורה על פתיחת חקירה משמעתית כנגד העובדת ז.ש. נבהיר, כי למעשה לא נבדקה טענת התובעת בדבר התנכלות כלפיה (שכן הדין המשמעתי כלל איננו חל על גב' להבי בהיותה נבחרת ציבור) אלא שנבדקה הטענה כי עובדת הלשכה ז.ש. דווחה דיווחי כזב (שאושרו לאחר מכן על ידי גב' להבי). ביום 5/9/11 ניתנה החלטת התובע העירוני לסגור את התלונה מחמת חוסר ראיות (מב/26; נת/ 13).

75. עיון בדו"ח התובע העירוני, אליו הפנינו לעיל, מעלה כי העימות בין התובעת לבין הגב' להבי פרץ על רקע סירובה של גב' להבי לאשר דו"ח שעות נוספות של התובעת, עוד הוברר כי מערכת היחסים שבין התובעת לבין הגב' להבי הייתה בעייתית במשך מספר חודשים, בהם התובעת התלוננה על קיפוח ביחס לעובדת ז.ש.

76. מתלונת התובעת עולה כי היתה מודעת לצורת הדיווח של העובדת ז.ש. כבר מסביבות חודש מרץ 2011. היא נצרה את העניין בליבה, והשתמשה במידע רק כאשר נדרשה להתעמת עם גב' להבי לעניין השעות הנוספות שביצעה בעצמה.

    עוד הוברר, כי למעשה התובעת התלוננה בעניין בפני מבקרת העיריה רק לאחר שהליקוי עליו התריעה (דיוחי השעות של ז.ש.) כבר תוקן, וזאת על רקע תחושותיה שגב' להבי נוטרת לה טינה ומתנכלת לה בגין העימות.

77. על אף כל האמור לעיל אנו סבורים כי לעניין חוק הגנה על עובדים יש מקום לקבוע כי מדובר בתלונה שהוגשה על ידי התובעת בתום לב (הן התלונה שהוטחה בפניה של גב' להבי בסביבות חודש מרץ 2011 והן התלונה שהועברה למבקרת העיריה ביולי 2011).

    ראשית, כפי שכבר ציינו, בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה התובע על פי החוק איננו צריך להוכיח כי התלונה שהגיש הייתה מוצדקת. בענייננו, מדו"ח התובע העירוני עולה כי תלונת התובעת נתמכה בעדות של עובדת נוספת. התיק אמנם נסגר מחוסר ראיות, לאחר שעדויות אחרות סתרו את טענות התובעת, ואולם אין בדו"ח התובע כדי ללמד כי מדובר בתלונת סרק, אלא שבנסיבות העניין היה קושי לבררה.

    שנית, נסיון החיים מלמד כי במקרים רבים, אם לא בכולם, ברקע לחשיפת מעשים לא תקינים בשירות הציבורי עומדים יחסי עבודה מקולקלים. לעיתים קרובות התלונות מושמעות מצד עובדים שהתקשו להסתגל למערכת ההיררכית ולהפנים את כלליה, ועדיין, גם אם תלונתם לא הוגשה לשם שמיים, יש עניין ציבורי בבירורה לגופה, ולפיכך יש לתמרץ את אותם עובדים להתלונן, ולהגן עליהם מקום שבעקבות התלונה הם סובלים מהתנכלות.

     

     

    האם היתה התנכלות כלפי התובעת לאחר העברתה מלשכת ס. רה"ע?

78. משהוברר כי יש קושי בכך שהתובעת תשאר עוזרתה של גב' להבי, זימן סמנכ"ל מנהל את התובעת לשיחה בעניין המשך עבודתה. במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 5/9/11 הוצגו מספר אלטרנטיבות, ואף הובהר הקושי בהשבתה של התובעת לעבודה בלשכה המשפטית (ר' נת/12).

79. לאחר שהתקיימה ישיבה נוספת בעניין, ומשלה נמצא תפקיד שיהיה מקובל על התובעת, ביום 8/11/11 נקלטה התובעת לעבודה בלשכת התאגידים. עם קליטתה בלשכת התאגידים התובעת שובצה בתפקיד זוטר, תוך שנאמר לה כי הלשכה מצויה בתהליך רה ארגון שבמסגרתו יבחן שילובה בתפקיד ההולם את כישוריה.

80. בחלוף כחצי שנה, פנתה התובעת בבקשה לקיים ישיבה בהשתתפות מנהל אגף משאבי אנוש ומנהל לשכת התאגידים בעניין שיבוצה לתפקיד ההולם את כישוריה, והבהירה כי בינתיים מוטלות עליה משימות פקידותיות. פניה דומה נעשתה גם למבקרת העיריה ולנציגות העובדים ואולם זאת ללא הצלחה.

81. בחלוף מספר חודשים, בסיום תהליך הרה ארגון בלשכת התאגידים, הוצבה התובעת בתפקיד "עוזר מנהלי" תפקיד שמתח הדרגות שצמוד אליו הוא 7-9 בדירוג המנהלי.

82. בחודש יוני 2012 התובעת ניסתה לפעול בתוך לשכת התאגידים לשיפור התפקיד שניתן לה במסגרת הרה ארגון, ומשמאמץ זה לא צלח שבה ופנתה למנהל משאבי אנוש אבי קוטקו על מנת שימצא עבורה תפקיד אחר בעל אופי ניהולי, במתח דרגות המתאים למתח הדרגות שהיה לה בשירות המשפטי (פניות אלה חזרו ונשנו במיילים באוקטובר 2012, דצמבר 2012, אפריל 2013, מאי 2013).

83. ביום 15/10/13, לאחר שאחת מסגני היועמ"ש התמנתה למשרה שיפוטית ופינתה את משרתה בשירות המשפטי, פנה ב"כ התובעת לנתבעת בטענה כי יש להשיב את התובעת למשרת סגן היועמ"ש ללא מכרז. ואולם בקשה זו נדחתה, ומשנגשה התובעת למכרז החליטה העיריה להעדיף עובדת אחרת על פניה.

84. כפי שכבר ציינו לעיל, אנו נוטים לחשוב שלתובעת לא עמדה זכות לחזור לתפקידה בשירות המשפטי בשנת 2010 ומקל וחומר שלא עמדה לה זכות כאמור בשנת 2013, בחלוף כמעט 5 שנים מאז שעזבה את השירות המשפטי, תוך פגיעה בעובדים שהתמודדו לתפקיד במכרז.

85. עם זאת, אנו סבורים כי שיבוצה של התובעת, בתפקיד זוטר ביותר של "עוזר מנהלי", במתח דרגות 7-9 מהווה פגיעה מהותית בתנאי עבודתה, ואנו סבורים כי שיבוץ כאמור לא יכול להחשב כשיבוץ בתום לב. נציין כי בתקופת עבודתה הראשונה התובעת התקדמה לתפקיד סגן היועמ"ש (מתח דרגות א2-א4 בדירוג המשפטנים המקביל לדרגות 41-43 בדירוג המח"ר – 11-13 בדירוג המנהלי) ובכך הוכיחה את כישוריה המקצועיים. אין כל ספק כי תפקיד מנהלי במתח דרגות 7-9 איננו הולם, לא מבחינת כותרתו ולא מבחינת תוכנו, את כישוריה ואת יכולותיה המקצועיות.

86. קבענו אמנם, כי לתובעת לא עמדה זכות לחזור לתפקידה בשירות המשפטי כמו גם להתקדם לדרגה א5, ועם זאת, בנסיבות הענין היא זכאית למלא בפועל משרה ההולמת את הדרגה אליה הגיעה - דרגה 42 בדירוג המח"ר. לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה דברים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 300258/97 חנן נ' המועצה המקומית מנחמיה (פד"ע לז 645):

     

    "טוענים המשיבים שמסמכותם הוא לנייד עובדים. אמת, למעביד זכות הקניין על מפעלו, וזכותו לנהלו כראות עיניו. זוהי לא רק זכות, זוהי גם חובה כלפי עובדיו, שניהול תקין של המפעל ייתן להם ביטחון במקום העבודה. זוהי אף במידה מסוימת חובתו כלפי הציבור שמפעלים ינוהלו בצורה יעילה וראויה. אך לפררוגטיבה זו גבולות. אין היא זכות אבסולוטית של שליט כל יכול. למעביד גם חובות כלפי העובד. המפעל הוא קניינו של המעביד. העובד אינו קניינו. עמדתי על כך בעניין אחר, בדב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית – התעשיה האווירית [5], בעמ' 633:"בעליו של מפעל הוא בעל הקניין בו. כבעל קניין יש לו הכוח להיפטר מקניינו ולהעבירו לאחר, כוח כלפי כולי עלמא, in rem, ואין לאיש זכות למנוע זאת ממנו. בעליו של מפעל אינו בעליו של העובדים במפעל. לא העובדים לא כוח העבודה שלהם, הם קניינו של המעביד. העבדות, שראתה בעובד קניינו של המעביד, פסה מן העולם ואינה חוקית עוד. לכל היותר ניתן לראות בכוח העבודה של העובד קניינו של העובד אותו הוא משכיר למעביד.

    ‘Labour services can only be rented; workers themselves cannot be bought and sold. Further, because labour services cannot be separated from workers, the conditions under which such services are rented are often as important as the price’ (R.G. Ehrenberg & Smith, Modern Labour Economics, Theory and Public Policy; Raday, ‘Status and Contract in Employment Relationship’, p. 80)”.

    למעביד הזכות להעביר עובד לתפקיד אחר. למעביד אין הזכות להעביר עובד מתפקיד לתפקיד בצורה שרירותית ולא סבירה. סמכותו של מעביד להעביר עובד, לסגור מחלקות ולשנות אחרות, אך אין הוא רשאי לשנות את מעמדו ותפקידו של העובד בחוסר תום-לב ובצורה לא סבירה. תום-הלב נמדד בקנה-מידה אובייקטיבי. לכן הוא נמדד בקנה-מידה של סבירות. כך לא ייתכן להפוך רופא מנתח לחובש גם אם משכורתו בתפקידו החדש תישאר כפי שהייתה כשהיא כוללת את כל התוספות שהעובד קיבל בהיותו בתפקיד של רופא וגם אם העבודה כחובש קלה יותר. שינויים בתפקידו ומעמדו של עובד צריכים להיעשות בצורה סבירה התואמת את מיומנותו של העובד. שימוש לא סביר בזכות הניהולית יש בו משום חוסר תום-לב.

     

     

87. בתיק עע (ארצי) 189/10 יוסף שוחט נ' מדינת ישראל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, הוסיף בית הדין הארצי והבהיר (פורסם בנבו ראה עמ' 23 לפסק הדין) :

    "פגיעה בעובד אין משמעה אך פגיעה בשכרו, ובהגדרות פורמאליות של משרתו, כי אם גם במעמדו, לרבות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהיררכיית התפקידים והכפיפויות במשרד."

88. בענייננו, ובלא קשר לעגמת הנפש שנגרמה לתובעת, אנו סבורים כי שיבוצה של התובעת בתפקיד מנהלי זוטר הוא בעל חומרה נוספת, באשר בנסיבות העניין יש בו כדי להעביר מסר בעייתי ולהרתיע עובדים מפני חשיפת ליקויים במינהל, שמא יבולע להם כפי שקרה לתובעת.

     

    התיישנות

89. איננו סבורים כי תביעתה של התובעת התיישנה. סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים קובע כי בית הדין לא יזדקק לתובענה לפי חוק הגנה על עובדים באם הוגשה בחלוף למעלה מ- 12 חודשים מיום יצירת העילה.

90. מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה בסמוך לאחר העברתה ללשכת התאגידים היא טעתה לחשוב כי בעקבות הרה ארגון ימצא לה תפקיד ההולם את כישוריה, ולכן לא מיהרה לפנות לבית הדין בעניין. גם לאחר הרה ארגון פנתה התובעת לגורמים המוסמכים בעיריה בנסיון למצות את ההליך בטרם פניה לבית הדין, ואולם לא זנחה את טענותיה בעניין, אף לא לרגע.

91. בנסיבות העניין, יש לטעמנו להחיל את ההלכה שנקבעה בפסק הדין בתיק ע"ע (ארצי) 61646-10-10 יאיר בן שמעון נ' מדינת ישראל עליה עמדנו לעיל, באשר התרשמנו כי מדובר בהתנכלות מתמשכת וכי התובעת, לכל אורך התקופה עשתה מאמצים להסדיר את עניינה מול הגורמים השונים בעיריה, אשר דחו אותה בלך ושוב לרבות בהבטחות סרק בעניין רה ארגון, כאשר ספק אם מלכתחילה היה ענין של ממש לפתור במסגרתם את המצוקה אליה נקלעה התובעת.

     

     

    הסעד לתובעת

92. כאמור, בית הדין התרשם כי העיריה לא עשתה די, וזאת בלשון המעטה, על מנת למצוא לתובעת תפקיד ההולם את דרגתה ואת מעמדה.

    עמדת העיריה לפיה יש קושי בהשמתה של התובעת בתפקידים בכירים בשל תיוגה כ"עובדת בעייתית" מצביע לדידנו כשלעצמו על קשר סיבתי בין התלונות שהגישה התובעת לבין השמתה בתפקיד שאיננו הולם את יכולותיה.

93. התרשמנו במהלך עדותה של התובעת שאפשר שגם בלא קשר לתלונה שהגישה, יש בהתנהלותה העקבית כלפי הממונים עליה כדי להקשות על השתלבותה בעירייה, כארגון ציבורי היררכי גדול יחסית. עם זאת אנו סבורים כי לא מדובר בקושי שאיננו מאפשר שיבוץ בתפקידים ברמות דרגות ההולמת את השכלתה ואת יכולותיה של התובעת, ואנו סבורים כי הקושי המיוחד בהשמתה נעוץ גם בתלונה שהגישה נגד ס. רה"ע, אשר עמדה לה לרועץ.

94. קביעותינו בדבר התנהלות העיריה בקשר לשיבוצה של התובעת בתפקיד עוזרת מנהלית, לאחר שהתלוננה ביחס לממונה עליה, מצדיקה פסיקת פיצוי לתובעת בשיעור משמעותי. משלא עלה בידי התובעת להוכיח נזק כספי שנגרם לה ולא הוכיחה תביעתה להפרשי שכר, לא מצאנו בסיס לפסיקת פיצוי בגין הפרשי דרגה, בנפרד מפיצוי בגין עוגמת נפש.

95. נזקה המוכח של התובעת הינו נזק לא ממוני, והוא עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה עקב הפרת העירייה את חובתיה כלפיה, בשיבוצה במשרה זוטרה כאמור.

96. התובעת שובצה בלשכת התאגידים, בתפקיד זוטר למשך תקופה ממושכת, מאז נובמבר 2011 ועד היום, במשך למעלה משלוש שנים (כ - 40 חודשים).

97. עם זאת בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו גם לנסיבות שהובילו להגשת התלונה על ידי התובעת, שלא לשם שמיים, וכן לקושי בשילובה של העובדת במשרה אף בלא קשר לתלונה (בפרט לנוכח דרישתה להיות משובצת בתפקיד ניהולי דווקא). בסופו של יום, לאחר שאיזנו בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, מצאנו כי יש לזכות את התובעת בפיצוי בסך 60,000 ₪.

98. כמו כן, אנו מורים לעיריה לשבץ את התובעת בהקדם במשרה הולמת, המתאימה לדרגתה.

     

     

    כללו של דבר

99. בתוך 45 ימים תשובץ התובעת בתפקיד ההולם את דרגתה (42 בדירוג המח"ר).

100. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום פיצוי לפי חוק הגנה על עובדים בסך 60,000 ₪ וכן סכום בסך 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

101. לא ישולם הסכום במועד שנקבע, יתווספו עליו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

      

     ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, (18 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      

     גב' אורית הרצוג נציג עובדים		אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד		מר צבי זייד נציג מעסיקים