בפני ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (מר רפאל אשכנזי, עו"ד אבנר יוסף ומר ישראל פרז) בת.מ 41/13, 29/13 מיום 30.10.14, במסגרתו הוכרע, כי המערער יפוטר לאלתר, לצד שמירת מלוא זכויותיו.
תמצית העובדות
1.המערער, יליד שנת 1971, נשוי ואב ל- 4 ילדים קטנים, מועסק מזה כ-14 שנה ברציפות בתפקיד של פועל ניקיון באגף התברואה של עיריית תל אביב – יפו (להלן: "העירייה").
2.בשנת 2010 ביצע המערער עבירה של אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים (נוסח חדש), התשל"ד-1973, ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3.ביום 11.7.2013 הורשע המערער בעבירות האמורות בבית משפט השלום בתל אביב, זאת במסגרת הסדר טיעון בת.פ 24631-03-12, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, אותם סיים לרצות.
4.בהתבסס על הרשעתו הפלילית, הורשע המערער בביצוע עבירות משמעת על ידי בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: "בית הדין"), לפי סעיף 9(2)(3) ו-(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן: "חוק הרשויות") וסעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.
ביום 30.10.2014 ניתן גזר דינו של המערער, במסגרתו הוחלט, ברוב של שני חבריו, מול אחד, לפטר את המערער לאלתר, תוך שמירת מלוא זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורין.
המערער טוען כי גזר הדין של בית הדין הוא חמור ואינו מידתי, ומכאן הערעור.
גזר דינו של בית הדין
5.במסגרת גזר דינו, קבע בית הדין, כי התכליות שעמדו בבסיס החלטתו הן תכליות הדין המשמעתי, לפיהן, נקודת הכובד של נקיטת הסנקציה כלפי עובד שסרח הינה שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי ואמון הציבור בו מחד, ומניעת פגיעה בתפקודו של השירות מאידך. עוד קבע בית הדין, כי הסנקציה של פיטורין איננה במהותה סנקציה עונשית גמולית שנועדה להביע סלידה חברתית ממעשיו של העובד ולגרום לו לנזק אישי או כלכלי, אלא סנקציה הגנתית של הארגון כלפי מי שמפר את נורמות ההתנהגות המצופות ממנו.
6.עוד קבע בית הדין, כי במקרה דנן, משקלו של האינטרס הציבורי ושמירה על תדמיתו, גובר על נסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זאת, היותו אב ל-4 ילדים.
לגישת בית הדין, מתן קדימות לנסיבות אישיות עלול חלילה להתפרש בקרב הציבור שבנסיבות אישיות קשות רשאי עובד ציבור לבצע עבירות חמורות ככל שתהיינה, ולהשאר בארגון. לדידו, לא בכדי ניתן משקל בכורה לשיקולי שמירה על התדמית של השירות הציבורי ושמירה על טוהר המידות.
7.בית הדין ציין כי לנגד עיניו עמדה העובדה כי המערער הואשם בעבירה של החזקת 6 מנות קוקאין שלא לצריכה עצמית; כי הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובאחזקת סם מסוג קנביס, וכי למערער אפשרות לפרנס את עצמו ומשפחתו באמצעות כישוריו וניסיונו בספורט, כך שהעבודה בעירייה איננה מטה לחמו היחיד. עוד ציין בית הדין, כי בעדויות המערער עלו סתירות רבות ביחס לנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירות בהן הואשם, וכי היותו של המערער ספורטאי ומחנך דורות של ילדים ונוער בספורט, דווקא מטילה עליו נטל כבד של דוגמא ואחריות, ובנסיבות אלה קשה לומר כי מדובר במעידה חד פעמית, כאשר המערער הודה בעבירה שיש עמה קלון.
בהתבסס על נימוקים אלה, החליט בית הדין להורות על פיטוריו של המערער לאלתר.
8. בדעת מיעוט, קבע אחד מחברי בית הדין, כי על אף שמרבית חלקי גזר הדין מקובלים עליו, אינו מצטרף למסקנה לגבי אמצעי המשמעת שיש להטיל על המערער. על פי גישתו, יש להביא בחשבון את השיקול בדבר שיקומם של עובדים אשר חרגו מהנורמות הציבוריות, כאשר המעידה היא חד פעמית. עוד קבעה דעת המיעוט, כי מדובר אמנם בעובד שמעד בצורה קשה, אך בד בבד ידע להרים את עצמו מהמקום הנמוך אליו הגיע, והחל לשקם את עצמו ולחזור למסלול של חיים נורמטיביים של עבודה, משפחה ואף תרומה לחברה ולקהילה. על כן, סבר שופט דעת המיעוט, כי יש להטיל על המערער עונשים אחרים הקבועים בחוק, ואין להפסיק את עבודתו. עוד ציין, כי קיימים פסקי דין של בית הדין למשמעת וערכאות גבוהות יותר אשר הותירו עובדים במקום עבודתם, גם במקרים של עבירות חמורות יותר, כאשר הנסיבות הצדיקו זאת.
דיון והכרעה
9.תכליתם של אמצעי המשמעת המושתים על עובד רשות שהורשע בעבירת משמעת הינה תכלית כפולה: האחת - מניעת פגיעה בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו; השנייה - הרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים (ראו למשל: עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 94-93 (1998); עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463, 480-479 (2001); עש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' אשואל, פ"ד נז(1) 920, 927-926 (2003)).
בתי המשפט עמדו פעמים רבות על השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים לעניין, וקבעו כי בגזירת אמצעי משמעת יש להתחשב, בין היתר, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בעוצמת חומרתה של עבירת המשמעת ובנסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו למשל: ער"מ 8372/05 גבריאלוב נ' עיריית תל אביב-יפו ([פורסם בנבו], 14.3.2006), להלן: "ענין גבריאלוב").
10.הלכה היא, כי בית המשפט של ערעור יתערב בגזר הדין של בית הדין המשמעתי רק במקרים בהם נפלה בגזר הדין טעות משפטית, או כאשר הוא חורג בצורה ניכרת מהראוי בנסיבות המקרה (ראו למשל: עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד נז(3) 817; ער"מ 3796/07 עיריית יבנה נ' כהן [פורסם בנבו], 26.6.2007)).
בהתאם לכך, על ערכאת הערעור לבחון האם מכלול הנסיבות מצביע על איזון בגזירת הדין, והאם הנסיבות נבחנו ויושמו כראוי ובאופן מידתי (עש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות שירות המדינה ([פורסם בנבו], 19.8.2007)).
מידתיות הענישה על ידי בית הדין בעבירת משמעת
11.על פי סעיף 17 לחוק הרשויות, בית הדין מוסמך להטיל על עובד רשות מקומית שעבר עבירת משמעת, כהגדרתה בסעיף 9 לחוק, אחד או אחדים משלל אמצעי משמעת, כגון, התראה, נזיפה, שלילת זכויות היתר, הפחתת משכורת, העברה למשרה אחרת, פסילה לתפקיד מסוים וכן פיטורים.
סעיף 18(א) לחוק מוסיף, כי קיימת אפשרות כי סנקציית הפיטורים שהיא החמורה במדרג הענישה, תהיה על תנאי בלבד.
12.העולה מן האמור הוא, כי הענישה שקבע המחוקק היא ענישה מדורגת בחומרתה, דבר המצביע על כוונת המחוקק שמורה לבית הדין לאבחן בין המקרים המובאים בפניו בהתאם לחומרתם, ולשקול כל מקרה לגופו. הסנקציה של פיטורים היא אחת הסנקציות החמורות, ואין מקום להטילה אלא במקרים ראויים.
13.אמצעי המשמעת אותם מטיל בית הדין צריכים להיקבע בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, למידת חומרת המעשים והנסיבות האישיות של העובד. נכונים לעניין זה דבריו של בית המשפט בעניין גבריאלוב, כדלקמן:
"מידתיות אמצעי המשמעת הננקטים נגזרת מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מעוצמת חומרתה של העבירה, וממשקל הנסיבות האישיות לנאשם. בשיקלול הערכים הרלבנטיים, יש להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום ראוי של נורמות המשמעת בשירות הציבורי, בד בבד עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה תהיה מידתית ותהיה תואמת את מכלול האינטרסים הראויים לאיזון".
14.נסיבותיו האישיות של העובד נבחנות בכל מקרה לגופו. כך כאשר מדובר בעובד ותיק שזו לו מעידה חד פעמית, כאשר הוכח שהעובד היטיב דרכיו, ולא היו לו עבירות משמעת נוספות. כל אלה יש בהן לעיתים להטות את הכף לקולא. יחד עם זאת, בכל מקרה יש לוודא שמדובר בעבירות שאין להן השלכה על תיפקודו של העובד, על חשש לפגיעה בעבודה ובאמון הציבור.
ברי, כי ככל שמדובר בעבירות חמורות יותר, כך יפחת המשקל שיש ליתן לנסיבותיו האישיות של העובד.
כך למשל, בת"מ 38/08 עיריית תל אביב נ' לוי (פורסם בנבו), דובר על עובד ניקיון זבל בעיריית תל אביב, אשר הורשע בעבירת קשירת קשר לביצוע איומים וכן בשיבוש מהלכי משפט, ונדון ל-27 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 1000 ₪. בית הדין הטיל עליו פיטורין על תנאי למשך 3 שנים ונזיפה חמורה שתרשם בתיקו האישי.
כך, בת"מ 51/07 עיריית חיפה נ' ויסמן (פורסם בנבו)), דובר על עובד עיריית חיפה ששימש כפקח באגף הפיקוח העירוני והורשע בביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה וכן בעבירת סיוע להונאה בכרטיסי חיוב והוטלו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪. גם במקרה זה בית הדין למשמעת הטיל עליו במקרה זה גזר דין של פיטורין על תנאי לתקופה של 3 שנים, הקפאת דרגתו לשנתיים, והעברה למשרה אחרת בעירייה.
15.מכלל פסקי הדין שניתנו בנושא זה ניתן לראות כי בחינת העונש הראוי והמידתי בנסיבות הענין מורכב ונבחן על פי מספר גורמים, כגון, בדיקת חומרת העבירה אל מול תפקידו של העובד, ובאיזו מידה המשך העסקתו של העובד בנסיבות תפקידו פוגעת בתיפקודו ובאמון הציבור במערכת.
ככל שמדובר בעבירה של אמינות ויושרה, כאשר זה לב לבו של תפקידו של העובד – במקרים אלו קיים חשש ממשי לפגיעה באמון הציבור, ויש מקום להחמיר בענישה.
כך גם, ככל שמדובר בעבירה פלילית חמורה יותר – תיטה הכף לחומרה. כאשר למשל מדובר בעבירות מין שבוצעו על ידי מפקדים בפקודיהם או כנגד עובדים הכפופים למרותו של המעביד, או בעבירות מין שבוצעו על ידי מורה כנגד תלמידיו או בעבירות סמים שבוצעו על ידי עובדי הוראה – במקרים אלו מדובר בעבירות חמורות שמלמדות על כך שהעובד אינו מתאים להמשיך ולמלא את המוטל עליו, והדבר עלול לפגוע באמון הציבור, וגם אז יש מקום להחמיר בענישה.
המסקנה היא, כי יש לבחון בכל מקרה את הנסיבות ואת הקשר בין סוג העבירה לבין תפקידו של העובד, כאשר ככל שמדובר בעבירה חמורה יותר - כך תיטה הכף לחומרה.
מן הכלל אל הפרט
16.לאחר עיון בהודעת הערעור שהגיש המערער ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות התערבות בגזר דינו של בית הדין.
17. אכן, אין להקל ראש בעבירות אשר בוצעו על ידי המערער, כאשר עבירות סמים ככלל, הן עבירות חמורות. עם זאת, אין להתעלם מכך שהעונש שהוטל על המערער במשפט הפלילי הוא עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בלבד, ואין חומרת המעשים דומה לעונשי מאסר בפועל שהוטלו במקרים אחרים (ראו למשל: תמ"ש 30/07 עיריית תל אביב יפו נ' אליעזר כהן (פורסם בנבו)).
דא עקא, שנסיבות המקרה דנן - ובהן: סוג העבירה; חומרת העבירה; סוג עבודתו של המערער והתנהגותו משך כל שנות עבודתו; משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; אי הפגיעה של העבירות בעבודתו; נסיבותיו האישיות של המערער וההוכחות בדבר שיקומו ואי חזרתו על העבירות שבוצעו על ידו - מצדיקות כולן יחד, התערבות בגזר דינו של בית הדין, ואנמק.
18.המערער עבד בעירייה מזה כ- 10 שנים עד למועד ביצוע העבירות. העבירה החמורה מבין השתיים (של אחזקת 6 מנות קוקאין) בוצעה על ידי המערער בשנת 2010, דהיינו לפני למעלה מ- 4 שנים. משך כל התקופה מאז ביצוע העבירות ועד מועד העמדתו לדין משמעתי, המשיך המערער לעבוד בעבודתו, ולא הייתה כל טרוניה או תלונה ביחס לאופן תיפקודו ואיכות עבודתו, כך גם לא היו לו עבירות משמעת בכל שנות עבודתו, והממונים עליו הביעו שביעות רצון מעבודתו ומתפקודו (נספחים ג'-ז' להודעת הערעור).
19.יתרה מזאת, המערער סיים זה מכבר את ריצוי את עונשו, ושילם את חובו לחברה. בנוסף, בית המשפט אשר דן בתיק הפלילי בעניינו של המערער קבע, כי המערער עבר שיקום ומנהל אורח חיים נורמטיבי.
20.הגורם העיקרי המטה את הכף במקרה זה לקולא, מעבר לנסיבות שפורטו לעיל, הוא שהעבירות שבוצעו על ידי המערער הינן עבירות שאין להן כל זיקה לעבודתו ולמקום עבודתו. עבירות אלו לא בוצעו במהלך העבודה, ולא הוכח כי גרמו לפגיעה בעבודתו ו/או ביושרו המקצועי ו/או באמינותו כלפי מעבידיו. מבלי לזלזל בחומרת העבירות בהן הורשע המערער, אין הדבר דומה לעבירות של זיוף ומרמה לגבי עובד שאמינותו היא ערך מהותי בתפקידו. במקרה שלפנינו, מדובר בעובד עירייה שעובד כפועל ניקיון באגף התברואה בצמוד למשאית זבל, ולא מדובר בעבירה של הפרת אמון או אלימות, או עבירה שיש לה השלכה כלשהי על תיפקודו.
לא דומה המקרה להטלת סנקציה של פיטורין על מורה שרכש במרמה תואר אקדמי בחו"ל (ראו לדוגמא: עש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המידנה (פורסם בנבו), מיום 7.11.07), או על עובד בכיר שזייף מסמכים וביצע עבירות של מרמה והפרת אמונים במקום עבודתו (ראו לדוגמא: עש"ם 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו) (ניתן ביום 24.6.07)), כהטלת סנקציה של פיטורין במקרה דנן על עובד ניקיון באגף התברואה אשר ביצע עבירת סמים שאינה בזיקה לעבודתו.
21.בית הדין נימק הכרעתו בהתבססו על תכליות ושיקולים שאינם רלוונטיים כלל למקרה דנן. שיקול של שמירת תדמית השירות הציבורי ואמון הציבור אינם גורם מכריע שיש להביאו בחשבון במקרה בו המערער עבר עבירות אשר אין בהן השלכה על תיפקודו השוטף, ושאין חשש שתגרומנה לפגיעה באמון הציבור ו/או בתדמית השירות הציבורי.
בגזר דינו, קבע בית הדין, כי מתן קדימות לנסיבות האישיות עלול חלילה להתפרש בקרב הציבור שבנסיבות אישיות קשות רשאי עובד ציבור לבצע עבירות חמורות ככל שתהיינה ולהשאר בארגון.
דא עקא, שבית הדין לא ביסס ולא פירט בהחלטתו כדבעי, מדוע הסנקציה החמורה והקיצונית של פיטורין היא הסנקציה המתחייבת במקרה דנן, וזאת, תחת סנקציה חמורה פחות, אשר גם בה יכולה להיות הבעת סלידה ממעשיו של המערער והצבת דוגמא ליתר העובדים בעירייה, כגון, פיטורין על תנאי, קנס או אף אזהרה.
22.בנסיבות אלו, אני סבורה כי שגה בית הדין, אשר מבין מבחר הסנקציות שהיו בידיו להטיל על המערער, הטיל עליו את הסנקציה החמורה מכולן, והורה על פיטוריו לאלתר, סנקציה שאינה מידתית בנסיבות המקרה דנן, שעה שיכול היה להסתפק, כפי שנעשה במקרים שצוטטו לעיל, בפיטורין על תנאי.
סוף דבר
23.אשר-על-כן ומן הטעמים האמורים, הנני מקבלת את הערעור וקובעת כדלקמן:
גזר דינו של בית הדין בטל.
על המערער יוטל עונש של פיטורין על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש עימה קלון משך שנתיים מהיום.
ממשכורתו של המערער יופקע סכום של 1,000 ₪ ממשכורתו בכל חודש, החל מחודש מרץ 2015, במשך 5 חודשים, בהתאם ובכפוף לסעיף 17(5) לחוק הרשויות.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
