1.הוגשה תביעה בעניין חוב גמלה שנוצר לתובע בחודש 2/08 עקב תשלום ביתר של תוספת קצבה לבת זוג, במסגרת קצבת זקנה המשתלמת לתובע.
רקע עובדתי
2.התובע, יליד 1929, פרש לגמלאות מעבודתו כמורה בשנת 2000 ופנה לנתבע בתביעה לתשלום קצבת זקנה.
3.לתובע אושרה קצבת זקנה עם תוספת קצבה בעד בת זוג.
4.בת זוגו של התובע היא עצמאית, המגישה לנתבע באופן שוטף דו"חות בדבר הכנסותיה (לצורך תשלום דמי הביטוח).
5.בחודש 2/08 – הודיע הנתבע לתובע על יצירת חוב עקב תשלום גמלאות ביתר. בהודעת הנתבע נטען כי בחודש 1/01 וכן החל משנת 2003, עלו הכנסותיה של בת זוגו של התובע על ההכנסה המותרת. לפיכך נשללה זכאותו לתוספת בת זוג בגין תקופות אלה ונוצר לו חוב בסך 77,086 ₪ (נומינלי).
6.בעקבות ההודעה פנה התובע לסניף הנתבע בעירו והעלה טענותיו בעניין החוב. עניינו של התובע הועבר לועדה לביטול חובות (בכפוף למחלוקת בשאלה מי יזם את הפניה).
ביום 7/8/08 ניתנה החלטת הועדה לפיה הבקשה לביטול החוב נדחית, בהתחשב בנסיבות היווצרות החוב ומצבו הכלכלי של התובע.
7.התובע פנה לנתבע פעם נוספת וביום 30/10/08 נשלח אליו מכתב מטעם הנתבע לפיו בהתאם להחלטת הועדה לביטול חובות, הוחלט שלא לבטל את החוב.
במכתב צוין כי לתובע עומדת הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין תוך 6 חודשים מיום קבלת החלטת הועדה לביטול חובות.
8.בחודש 12/08 פנה התובע שוב לסניף הנתבע בעירו והגיע להסכם תשלומים עם מנהלת הסניף. במסגרת ההסכם, סוכם כי התובע ישלם על חשבון החוב סך של 70,000 ₪ בתשלומים. בנוסף, מנהלת הסניף תפנה שוב לועדה לביטול חובות ותמליץ על הפחתה של 10% מהחוב.
9.ביום 3/2/09 פנה התובע בתביעה לבית הדין.
10.בחודש 2/09 בעקבות הסכם התשלומים שנחתם עם התובע, ניתנה החלטה נוספת של הועדה לביטול חובות בדבר הפחתת החוב בשיעור של 10%.
11.התובע עמד בהסכם התשלומים במלואו ונכון להיום לא נותר לו חוב בקצבת זקנה.
ההליכים בתיק
12.ביום 3/2/09 הוגש כתב תביעה לא מפורט, בהתייחס להחלטת הנתבע (הועדה לביטול חובות) מיום 7/8/08 שלא לבטל את החוב.
לכתב התביעה צורף מכתב הנתבע מיום 30/10/08. צויין כי כתב תביעה מפורט יוגש בשלב מאוחר יותר.
13.ביום 10/1/10, לאחר שהתובע קיבל ייצוג מטעם הסיוע המשפטי, הוגש כתב תביעה מפורט, בו נטען כי החוב נוצר עקב מחדלו של הנתבע ולפיכך יש לבטלו. עוד נטען כי הנתבע המשיך לגבות כספים על חשבון החוב גם לאחר שהתובע הגיע להסדר ועמד בו במלואו.
14.ביום 18/1/10 הוגש כתב הגנה מתוקן, בו נטען כי חוב הקצבה נוצר כדין, וכי נכון ליום 17/1/10 התובע הסדיר את החוב.
15.ביום 14/4/10 הורה בית הדין לנתבע להגיש תעודת עובד ציבור, המפרטת את החוב הנטען והתשלומים שהועברו בגינו.
16.ביום 2/5/10 הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' אורנה נחום, מרכזת גמלאות זקנה ושאירים בנתבע.
17.בדיון שהתקיים ביום 30/1/11 בפני כב' הנשיא (כתוארו דאז) מיכאל שפיצר, קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין להפנות את עניינו של התובע פעם נוספת לועדה לביטול חובות, עם המלצה להפחתה משמעותית בשיעור החוב, מעבר ל-10% שהופחתו בהחלטת הועדה הקודמת.
18.ביום 1/2/12 הודיע הנתבע כי הועדה לביטול חובות דחתה את בקשת התובע להפחתה נוספת של החוב.
19.בדיון מיום 26/2/12 הורה בית הדין לנתבע להמציא תעודת עובד ציבור נוספת המפרטת את החלטת הועדה לביטול חובות ואת הקריטריונים שעמדו לנגד עיניה.
20.ביום 9/5/12 הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' ריקי בן עמי, מנהלת מחלקת זקנה ושאירים בנתבע. לתעודה צורפה החלטת הועדה על נימוקיה ומסמך המפרט את הקריטריונים המנחים את הועדה.
21.ביום 13/5/12 התקיים דיון נוסף בתיק בפני כב' השופט איטח. ב"כ התובע ביקש ארכה להודיע את עמדתו, בעקבות תעודת עובד הציבור.
22.ביום 10/7/12 הוגשה הודעת התובע לפיה על פי הנתונים שברשותו, הנתבע גבה ממנו 9,000 ₪ יותר מסכום החוב המוסכם על פי הסכם התשלומים אליו הגיעו הצדדים. להודעה צורף אישור תשלומים לקצבת זקנה מטעם הנתבע לשנים 2008 – 2009.
23.ביום 12/9/12 ניתנה החלטת בית הדין בדבר העברת התיק להוכחות בעניין החלטת הועדה לביטול חובות וגביית החוב ביתר.
24.ביום 24/10/12 הוגשה הודעה מטעם הנתבע לפיה סה"כ החוב ששילם התובע עומד על 71,334 ₪.
25.ביום 27/1/13 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.
26.התובע נחקר על תצהירו בדיון מיום 8/9/13.
במהלך הדיון הורה בית הדין לנתבע להגיש תעודת עובד ציבור נוספת תוך עריכת חישוב ידני של כל הסכומים שנגבו מהתובע על חשבון החוב. בית הדין המליץ לצדדים כי מנהלת המחלקה תיפגש עם התובע ותפרט בפניו את הניכויים והסכומים שנגבו.
27.ביום 9/12/13 הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' אורלית כהן, מרכזת זקנה ושאירים בנתבע. לתעודה צורף תדפיס ממערכת כספית זקנה ושאירים, המפרט את התשלומים ששולמו לתובע ונגבו ממנו במסגרת קצבת הזקנה בתקופה הרלוונטי.
גב' כהן נחקרה על האמור בתעודת עובד הציבור ביום 13/7/14.
28.בתום שלב ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים.
29.טענות התובע
א.החוב נוצר עקב מחדלו של הנתבע, שכן אשתו של התובע דיווחה כל השנים על הכנסותיה לנתבע. לפיכך מלכתחילה לא היתה הצדקה לגביית החוב מקצבת הזקנה של התובע.
ב.לתובע לא ניתנה זכות טיעון בקשר לעצם היווצרות החוב וההחלטה על גבייתו.
ג.החלטת הועדה לביטול חובות מחודש 1/12 אינה סבירה, היות והיא מתעלמת מהמלצה מפורשת של בית הדין להפחתה משמעותית נוספת בשיעור החוב.
ד.הנתבע גבה מהתובע 9,000 ₪ יותר מהסכום המוסכם על פי הסכם התשלומים בין הצדדים, ועליו להשיב סכום זה לתובע.
30.טענות הנתבע
א.יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מניעות והרחבות חזית מרובות לאורך ניהול התיק.
ב.החוב נוצר בעטיו של התובע, שלא עדכן את הנתבע בשינוי שחל בהכנסות בת הזוג, ועקב כך קיבל גמלה ביתר.
ג.נכון להיום החוב הוסדר ואינו קיים עוד.
ד.לא נגבו מהתובע תשלומים כלשהם מעבר לסכום ההסדר המוסכם.
ה.החלטת הועדה לביטול חובות התקבלה כדין על פי שיקול דעת המוענק לה בהתאם לקריטריונים שמנחים אותה בהחלטותיה.
טענות סף
31.נדון תחילה בטענות הסף שהעלה ב"כ הנתבע בסיכומיו.
32.כעולה מכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 3/2/09, התביעה הוגשה בעקבות החלטת הועדה לביטול חובות מיום 7/8/08, אשר דחתה את הבקשה לביטול או הפחתה של החוב שנוצר לתובע.
במועד הגשת התביעה טרם חלפו 6 חודשים מיום מתן ההחלטה, ולפיכך התביעה לא התיישנה.
אמנם התביעה מתייחסת לחוב עליו הודע לתובע כבר בחודש 2/08. ואולם בעקבות פניית התובע לנתבע הועבר עניינו לועדה לביטול חובות. במכתב שנשלח לתובע ביום 30/10/08 הובהר לו כי הוא רשאי לפנות לבית הדין תוך 6 חודשים מיום מתן החלטת הועדה (ולא מיום היווצרות החוב).
לפיכך אין לקבל את טענת הנתבע כי התביעה התיישנה ביום הגשתה.
33.איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה התובע ניהל את ההליך בחוסר תום לב וביצע הרחבות חזית רבות.
כתב התביעה המפורט אכן הוגש כשנה לאחר פתיחת ההליך, אך זאת מאחר שהתובע המתין לקבל ייצוג מטעם הסיוע המשפטי.
בנוסף, הדיונים הראשונים שנקבעו בתיק נדחו, בין היתר, עקב מצבו הרפואי של התובע. בנסיבות העניין אין לקבל את טענת הנתבע כי טענות התובע הועלו באיחור, כשנתיים לאחר היווצרות החוב.
כתב התביעה המפורט הוא שמבסס את חזית המחלוקת בין הצדדים. במסגרתו הועלו כל טענותיו העיקריות של התובע לארוך התיק, לרבות טענות בדבר עצם היווצרות החוב, טענות כנגד החלטתה הראשונה של הועדה לביטול חובות והן טוענות בדבר גביית סכומים ביתר על חשבון החוב.
מסמך אישור התשלומים שהציג התובע במסגרת תצהירו – הוא מסמך מטעם הנתבע המתייחס לטענת התובע בדבר גביית כספים ביתר. לפיכך אין לראות בהצגתו כהרחבת חזית.
34.אשר לפניה נוספת של התובע לועדה לביטול חובות תוך כדי ניהול התיק – מדובר בפניה שנעשתה בהמלצת בית הדין ובהסכמת הצדדים, ולכן אין לראות בפניה זו ובהשגות שמעלה התובע כנגד החלטת הועדה, בגדר הרחבת חזית.
בהחלטת כב' השופט איטח מיום 12/9/12 צוין במפורש כי התיק מועבר להוכחות בעניין החלטת הועדה לביטול חובות וגביית יתר.
35.הנתבע טוען כי בעצם הגעתו של התובע להסכם תשלומים וכן בפנייתו לועדה לביטול חובות, יש משום הודאה בקיום החוב. לפיכך קמה לתובע מניעות מהעלאת טענות כנגד החוב. גם טענה זו דינה להידחות.
אין בעצם ההגעה להסדר עם הנתבע כדי להצביע על כך שהתובע מודה בקיום החוב. במסגרת ההסדר עם הנתבע ביקש התובע להקטין את נזקו כמה שניתן ולמנוע את גביית החוב על ידי הנתבע מקצבת הזקנה המשתלמת לו. אין בכך כדי למנוע מהתובע להעלות טענות בדבר עצם היווצרות החוב, שאלת ביטולו או הפחתתו בועדה לביטול חובות, ובודאי שאין בכך כדי למנוע העלאת טענות בדבר גביית סכומים ביתר, מעבר לסכום ההסדר.
נסיבות היווצרות החוב
36.כפי שפורט לעיל, לתובע אושר תשלום קצבת זקנה בעקבות תביעתו מחודש 12/00. הכנסות בת זוגו של התובע כעצמאית במועד הגשת התביעה, היו נמוכות מהתקרה וזיכו את התובע בתוספת בת זוג לקצבה.
37.כפי שהובהר, אשתו של התובע היא עצמאית, ולפיכך מעבירה דיווחים שוטפים אודות הכנסותיה לנתבע לצורך קביעת שיעור דמי ביטוח. מחדלו של התובע הוא בכך שלא העביר את הדיווחים פעם נוספת למחלקת זקנה ושאירים.
38.בחודש 2/08 בעקבות הצלבת נתונים במערכות הנתבע בהתייחס להכנסות אשתו של התובע, נמצא כי החל משנת 2003 עלו הכנסותיה על התקרה המותרת והתובע לא היה זכאי לתוספת בת זוג. עקב כך נוצר החוב נשוא התביעה.
39.סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:
(1)המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;
(2)המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב;
(3)המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;
(4)סכום שנוכה או שנתקבל לפי סעיף זה שלא לטובת המוסד, יעבירו המוסד למי שנושא במימון התשלום."
40.בעניין זכותו של הנתבע להשבת גמלה ששולמה ביתר מכח סעיף 315 לחוק נפסק כי:
"הדרישה להחזר כספים לפי החוק אינה מותנית בקיומו של חוסר תום לב מצד המבוטח, גם שגגה שיצאה מלפניו בתום לב מקנה למוסד זכות להחזר כספים, אם לאמיתו של דבר קיבל המבוטח כספים שאין הוא זכאי להם."
(ר' פסק דינו של השופט צור בעב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9/2/04). לעמדה זו הצטרפה גם השופטת ארד בפסק דינה).
בדומה לכך נפסק:
"גם אם נניח שהמערער פעל בתום לב ושבידי המוסד היו נתונים המצביעים על זכאותו של המערער לקצבת נכות, הרי נעלה מספק שהמערער קיבל לידיו מקופת הציבור כספים לא לו ועליו להחזירם. כך ומכוח הדין הכללי וכך ומכוח ההוראה המיוחדת בסעיף 315 לחוק. מסקנה זו עולה לא רק מהוראות החוק הנוגעות לעניין, אלא גם מכוח תפקידו של המוסד לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג שהמבוטחים יקבלו את המגיע להם, לא פחות אך גם לא יותר"
(עבל (ארצי) 298/07 בסאם אבו אחמד נ' המוסד לבטוח לאומי (ניתן ביום 15/04/08))
עם זאת נפסק כי הוראת סעיף 315 לחוק, המאפשרת ניכוי גמלה בין היתר בהתחשב במצבו של מקבל הגמלה, מחייבת את הנתבע בהפעלת שיקול דעת, הכפוף לביקורת שיפוטית של בית הדין (ר' עב"ל 233/98 סבג נ' המוסד לביטול לאומי פד"ע לה 683; בל (חי') 8552-12-10 אסתר לאה בלנש נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 29/1/12)).
41.בענייננו שוכנענו כי התובע פעל התום לב ולא ניסה להעלים מהנתבע נתונים על הכנסותיה של אשתו.
לטענת הנתבע ביום 11/1/01 נשלח לתובע מכתב בו נאמר כי על התובע להודיע מיידית לנתבע על כל שינוי שיחול בהכנסות של אשתו.
התובע טוען שראה מכתב זה לראשונה בשנת 2008, לאחר שנודע לו על קיום החוב. עוד טוען כי בחודש 1/01 היה מאושפז בבית חולים לצורך צינטור וסבל מבעיות רפואיות שהקשו על תפקודו.
התנהלותו של התובע ביחס לפניות הנתבע בעניין החוב, כעולה מחומר הראיות, מלמדת כי אין הוא נוהג להתעלם מפניות הנתבע. התובע פנה לנתבע בעניין החוב מיד לאחר שנודע לו על קיומו. לאחר שטענותיו בקשר לחוב נדחו על ידי הנתבע, מיהר התובע להסדיר את החוב והגיע להסכם תשלומים בו עמד במלואו.
לפיכך אין זה סביר בעינינו כי התובע התעלם ממכתב הנתבע מחודש 1/01. מקובלת עלינו טענתו כי לא קיבל את המכתב בזמן אמת.
42.לכך יש להוסיף כי אשתו של התובע העבירה לנתבע דיווחים שוטפים על הכנסותיה כעצמאית. לטענת התובע לא יכול היה לדעת כי דיווחים אלה אינם מעודכנים במחלקות אחרות של הנתבע וכי עליו להעביר את אותם דיווחים פעם נוספת למחלקה אחרת. טענה זו סבירה ומתקבלת על הדעת לטעמנו.
הנתונים בדבר הכנסות אשתו של התובע הועברו לנתבע בזמן אמת ונמצאו בידיו. התובע ואשתו לא הסתירו את הנתונים.
היווצרות החוב נעשתה בעקבות הצלבת נתונים שכבר היו בידי הנתבע בקשר להכנסות אשתו של התובע עם הנתונים במחלקת קצבת זקנה.
הנתבע יכול היה לעדכן את הנתונים הרלוונטים מיד כאשר הגיעו לידיו, בזמן אמת, ולא להמתין עד שנת 2008.
43.על אף האמור, על פי ההלכה הפסוקה, קיומו של חוב גמלה אינו מותנה בחוסר תום לב מצד המבוטח.
בהתאם להוראות סעיף 315 לחוק, גם תשלום גמלה עקב טעות בתום לב שלא באשמת המבוטח, מקימה לנתבע את הזכות לפעול להשבת כספים ששולמו ביתר, בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף.
44.עם זאת, יש לזכור כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת, ועל הנתבע, שהוקם ופועל מכח החוק, להפעיל את סמכותו על פי כללי המשפט המנהלי ובהתחשב במצבו של מקבל הגמלה.
45.לאור האמור ועל אף שהוכח כי התובע פעל בתום לב, לא ניתן לקבוע כי חוב הגמלה נוצר שלא כדין.
מאחר ובמשך שנים קיבל התובע תשלומים שאינם מגיעים לו בגין תוספת בת זוג, קמה לנתבע הזכות לפעול בהתאם לאמור בסעיף 315 לחוק.
החלטת הועדה לביטול חובות
46.בעניינו של התובע ניתנו 3 החלטות על ידי הועדה לביטול חובות.
בהחלטה הראשונה מיום 7/8/08 נדחתה הבקשה לביטול או הפחתה של החוב. בעקבות החלטה זו הוגשה התביעה לבית הדין.
בהחלטה השניה מחודש 2/09 – בעקבות הסדר החוב אליו הגיע התובע עם מנהלת הסניף ובעקבות המלצת המנהלת, הפחיתה הועדה 10% מהחוב שנוצר לתובע.
ההחלטה השלישית מיום 10/1/12 ניתנה בעקבות פניה נוספת של התובע על פי המלצת בית הדין. לבקשה צורפו המלצות של גורמים בנתבע (מנהלת סניף ומנהלת תחום בסניף) לביטול 50% מהחוב המקורי. הועדה דחתה את בקשת התובע להפחתה נוספת, על אף ההמלצות של גורמים בנתבע.
47.במסגרת הכרעתנו עלינו לבחון את סבירותה של ההחלטה האחרונה של הועדה מיום 10/1/12, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה.
48.יצויין כי הועדה היא גוף פנימי של הנתבע אשר הקמתה ודרך פעולתה לא הוסדרו בחוק. נוכח תפקידה של הועדה לבחון אפשרות לביטול או הפחתה של חובות לפי סעיף 315 לחוק, הרי שעליה להפעיל את שיקול הדעת כנדרש בסעיף 315, הכפוף כאמור לביקורת שיפוטית של בית הדין.
(ר' בל' (חיפה) 8552-12-10 אסתר לאה בלנש נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 29/1/12); בל (ת"א) 2374-07-11 אליהו גואטה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24/2/13)).
מאחר והועדה פועלת במסגרת הנתבע שהוא גוף ציבורי, הרי שפעולותיה כפופות לכללי המשפט המנהלי ובכלל זה מתן זכות טיעון, שקיפות והנמקה.
הביקורת השיפוטית על החלטות הועדה כרשות ציבורית מוסמכת, נעשית בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, על פי אמות מידה של הגינות, סבירות ומידתיות.
באשר להיקף הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית נפסק:
"כל עוד החלטת הרשות המנהלית בגבולות סמכותה והיא סבירה ומידתית, בית הדין לא יחליף את שיקול דעתו בזה שלה".
(ע"ע (ארצי) 428/06 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ' מרלין כהן מרדכי, (ניתן ביום 16/1/06)).
49.לתעודת עובד הציבור של גב' בן עמי צורפה החלטת הועדה המפורטת בצירוף מסמך המפרט את הקריטריונים המנחים את הועדה בהחלטותיה.
50.מהמסמכים שצורפו עולה כי הבקשה הועברה לועדה עם המלצות של מנהלת סניף ומנהלת תחום בסניף, לביטול 50% מהחוב. זאת בעקבות החלטת בית הדין מיום 30/1/11 במסגרתה צוין בין היתר כי החוב נוצר עקב טעות של הנתבע.
הועדה נימקה את החלטתה כדלקמן:
"(1)הועדה לא מקבלת את הטיעון כי מדובר בטעות המוסד. התובע מחויב (בהתאם לפסיקה) בהעברת המידע למחלקה המתאימה. במשך שנים התובע קיבל תשלומים רבים שלא כדין, שלא היה כלל זכאי ולא "טרח" ליידע בדבר הכנסותיו.
(2)גם אילו נבדק עניינו בנסיבות סוציו-אקונומיות, במקרה דנן לא מתקיים. כאשר הכנסותיו הכוללות של בני הזוג עולות למעלה מפי שתיים לוח ט'. ברור שבהשוואה למקרים הרבים שמובאים בפני הועדה לביטול חובות אין זה המקרה המצדיק את ביטול החוב.
(3)גם אם נלך לשיטתו של המבקש ונראה בכך טעות המוסד, הרי שעפ"י הקריטריונים (לוח רביעי + שורה 1, טור שלישי) – מחיקה 10% מיתרת החוב כפי שהחליטה הועדה.
(4)יודגש, כי המבקש שילם את כל החוב ונכון להיום אין יתרת חוב."
51.נבחן להלן את החלטת הועדה לאור המסכת העובדתית שנפרסה לפנינו, לאור החלטת בית הדין מיום 30/1/11 וכן לאור השיקולים הנובעים מהוראת סעיף 315 לחוק.
52.אשר לבסיס העובדתי שמאחורי החלטת הועדה –
הועדה קבעה כי החוב נוצר באשמתו של התובע, אשר "לא טרח", כלשונה, לעדכן את הנתבע בדבר הכנסותיו. קביעה זו אינו מתיישבת עם העובדות העולות מהתיק.
53.התובע פנה בתביעה לקצבת זקנה ומסר פרטים נכונים על הכנסותיו והכנסות בת זוגו. עקב כך נקבעה לו הזכאות לקצבה כולל תוספת בת זוג.
54.כפי שפורט לעיל, מצאנו שהתובע לא קיבל או לא ידע על המכתב המודיע לו שעליו לעדכן את הנתבע בכל שינוי בהכנסות.
55.עוד מצאנו שהתובע לא התעלם מהודעות שקיבל מאת הנתבע. מיד כשנודע לו על יצירת החוב, מיהר לפנות לסניף הנתבע בעירו בניסיון להסדירו. לאחר שפנייתו הראשונה לועדה לביטול חובות לא הועילה, פעל התובע ללא דיחוי להגיע להסדר תשלומים ועמד בכל התשלומים בהתאם להסכם.
56.אשתו של התובע היא עצמאית המעבירה דיווחים שוטפים לנתבע בדבר הכנסותיה בכל שנה לצורך תשלום דמי ביטוח. דמי הביטוח בהם היא מחויבת נקבעים בהתאם לדיווחים אלה. הנתונים על הכנסותיה היו מצויים ברשות הנתבע. החוב נוצר לאחר שהנתבע עצמו הצליב נתונים שכבר היו מצויים בידיו.
בנסיבות העניין טענת התובע כי סבר שדי בדיווחים שהועברו על מנת לעדכן את הנתבע בהכנסות אשתו, מתקבלת על הדעת.
57.בנוסף נציין שהתרשמנו מהתובע כי הוא פעל בתום לב ולא בניסיון לקבל כספים שלא כדין. כך עולה בין היתר מהפעולות שביצע להסדרת החוב מיד לאחר שנודע על עליו.
58.לאור האמור, אנו קובעים שיש לראות התובע כמי שפעל בתום לב.
בהתאם לכך אף צויין בהחלטת בית הדין מיום 30/1/11:
"החוב נוצר עקב טעות של הנתבע שלאורך שנים לא הצליב בין הכנסות התובע להכנסות רעיתו, שעה שרעיתו דיווחה באופן סדיר על הכנסותיה ושילמה לכאורה דמי ביטוח בגינם".
59.לפיכך קביעת הועדה כי החוב נוצר "באשמת" התובע אינה מדוייקת ובודאי שאינה יכולה לעמוד בפני עצמה, כעילה להפחתת החוב בשעור של 10% בלבד.
60.בהחלטה נפלו פגמים נוספים המצדיקים אף הם את ביטולה.
61.המלצת בית הדין בהחלטתו מיום 30/1/11 לפניה נוספת של התובע לועדה לביטול חובות ולהפחתה משמעותית של החוב, נסמכה, בין היתר, על נתוניו האישיים של התובע, כדלקמן:
"ב.גילו של התובע המצוי מעל 80 שנה, וכל פרנסתו היא על גמלת הזקנה כמו גם פנסיה המשולמת לו כמורה.
ג.מדובר בתובע שומר חוק אשר שילם את חובו למל"ל באופן מידי ורק לאחר מכן פנה בתביעה לבית הדין."
לנתונים אלה יש להוסיף גם את מצבו הבריאותי של התובע, שהינו אדם מבוגר חולה לב שבעברו ניתוח לב פתוח ואירוע מוחי.
62.מעיון בהחלטת הועדה עולה כי הועדה לא התייחסה כלל לנתוניו האישיים של התובע, למעט הכנסותיו.
הועדה לא התייחסה לגילו של התובע (יליד 1929!), למצבו הרפואי, היותו אזרח שומר חוק שמיהר להסדיר את חובו והתנהלותו בתום לב.
אין חולק כי מדובר בחלק מהקריטריונים שאמורים להנחות את הועדה בבואה להחליט בעניין הפחתת או אי גביית חוב, כפי שצורפו לתעודת עובד הציבור של גב' ריקי בן עמי.
במסמך המפרט את הקריטריונים נאמר בין היתר כי:
"במידה והמבוטח יטען כנגד קיזוז הגמלה ו/או כנגד דרישת החוב כי אז יועבר חובו לדיון בפני מנהל הסניף/מנהל האגף/הועדה (עפ"י הסמכות לאור גובה החוב) אשר תהא מוסמכת להפחית את סכום החוב ולחלופין להחליט שלא לגבותו תוך הפעלת שיקול הדעת בדבר נסיבותיו האישיות של המבוטח לרבות מצבו הרפואי, הסוציאלי והכלכלי...".
התעלמות הועדה ממכלול נתוניו האישיים של התובע כמפורט לעיל מלמדת כי לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטים לצורך קבלת ההחלטה מושכלת בעניינו של התובע ולכן גם בנושא זה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות.
63.בנסיבות המתוארות אנו סבורים כי יש מקום להחזיר את עניינו של התובע פעם נוספת לועדה לביטול חובות לצורך בחינה נוספת של האפשרות להפחתה משמעותית של החוב, מעבר ל-10%, ובהתאם להמלצות שהועברו לועדה על ידי מנהלת הסניף ומנהלת התחום בסניף, בטרם מתן ההחלטה.
הועדה תבחן שוב את עניינו של התובע בשים לב לאמור בפסק הדין לעיל.
64.בבואה לשקול את האפשרות להפחתה נוספת של החוב ושיעורה, הועדה תתייחס למכלול נתוניו האישיים של התובע ובכלל זה גילו המתקדם – יליד 1929, מצבו הרפואי ובנוסף תום ליבו של התובע, היותו אזרח שומר חוק שלא התעלם מפניות המוסד ופעל להסדרת החוב, על אף שחלק עליו.
בעניין זה יש להדגיש כי לטעמנו, העובדה שנכון להיום החוב הוסדר, אינה אמורה להזקף לחובתו של התובע.
גביית יתר
64.לטענת התובע גם לאחר שהגיע להסדר עם הנתבע, במסגרתו הוסכם כי התובע ישלם סך של 70,000 ₪ בסה"כ להסדרת החוב במלואו, ולמרות שעמד בכל התשלומים שסוכמו, הנתבע המשיך לגבות ממנו כספים מעבר לסכום המוסכם.
65.לתמיכה בטענתו הציג התובע אישור תשלומים לקצבת זקנה לשנים 2008-2009, שהוצא מטעם הנתבע (נספח ו' לתצהיר התובע).
66.הנתבע הגיש שתי תעודות עובד ציבור בעניין גובה החוב והסכומים שנגבו על חשבון החוב.
יצויין כי כבר במסגרת תעודת עובד הציבור הראשונה מטעמו, נדרש הנתבע לפרט "את החוב הנטען והתשלומים שהועברו בגינו".
מלבד תעודות עובד הציבור כאמור, ביום 24/10/12 הוגשה הודעת הנתבע המפרטת שוב את גובה החוב והסכום שנגבה במסגרתו.
67.הנתבע לא הציג גירסה אחידה באשר לסכומים שנגבו על חשבון החוב.
בתעודת עובד הציבור ראשונה של גב' נחום נאמר כי התובע הגיע להסדר ושילם 70,000 ₪ בסה"כ על חשבון החוב. לתעודה צורפה טבלה המפרטת את ההמחאות שהעביר התובע במסגרת ההסדר.
68.בהודעה מיום 24/10/12, הודיע הנתבע כי על חשבון החוב נגבה סך של 71,334 ₪ בסה"כ (ללא פירוט).
מדובר בסכום הגבוה מסכום החוב עליו הוסכם במסגרת ההסדר בין הצדדים.
69.בתעודת עובד הציבור השלישית של גב' אורלית כהן, נטען כי סה"כ סכום החוב ששולם על ידי התובע הוא 68,110 ₪.
מדובר בסכום הנמוך מסכום ההסדר בין הצדדים.
70.מהאמור לעיל עולה כי הנתבע הציג שלוש גירסאות שונות בהתייחס לסכום החוב שנגבה מהתובע.
71.יתרה מזו, במסגרת תעודת עובד הציבור של גב' כהן, נמנעה מלהתייחס לאישור התשלומים עליו סמך התובע את טענתו בדבר גביית יתר. זאת על אף שאין חולק כי מדובר במסמך מטעם הנתבע וכי לפחות לגבי חלק מהתשלומים המופיעים בו (כמו צ'ק בסך 30,000 ₪ ו-9 צ'קים נוספים בסך 4,000 ₪) אין חולק כי הם הועברו על חשבון החוב.
72.בהחלטת בית הדין מיום 8/9/13 הומלץ לנתבע להזמין את התובע לפגישה עם מנהלת המחלקה ולהסביר לפניו את הניכויים שבוצעו תוך הצגת נתונים רלוונטים.
על אף האמור הדבר לא נעשה. לאחר הגשת תעודת עובד הציבור של גב' כהן, ביום 28/1/14 הודיע ב"כ התובע כי הנתבע לא זימן אותו לפגישה עם מנהלת המחלקה.
73.להלן נתייחס למכלול הנתונים שהוצגו בהתייחס לסכומים ששולמו על חשבון החוב, הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע, כדי לקבוע מהו הסכום שנגבה על ידי הנתבע על חשבון חובו של התובע.
74.ראשית נתייחס לסכומים שאינם במחלוקת.
באישור תשלומים שהוצג מטעם התובע (נספח ו' לתצהירו) מפורטים הצ'קים שהעביר התובע לנתבע במסגרת הסכם התשלומים. הנתבע אינו חולק על העברת תשלומים אלה על ידי התובע. מדובר בצ'ק בסך 30,000 ₪ ו-9 צ'קים נוספים בסך 4,000 ₪ כל אחד, סה"כ 66,000 ₪.
סכומים אלה מופיעים גם בתדפיס שצורף לתעודת עובד הציבור של גב' כהן.
75.בנוסף אין מחלוקת כי בחודשים 8/08-12/08 קוזזו מקצבת הזקנה ששולמה לתובע 5 תשלומים בסך 422 ₪ על חשבון החוב (סה"כ 2,110 ₪).
ניכויים אלה מופיעים באישור תשלומים שהציג התובע. גב' כהן אישרה ביצוע הניכוים בתעודת עובד הציבור מטעמה והם מפורטים גם בתדפיס שצורף לתעודה.
בצירוף סכום זה – הסכום שאינו במחלוקת שהועבר על חשבון חובו של התובע עומד על 68,110 ₪.
לטענת גב' כהן זהו הסכום הכולל שנגבה על חשבון החוב.
76.כעת נתייחס לתשלומים אשר קיימת מחלוקת בדבר ביצועם.
לטענת התובע במסגרת הסכם התשלומים הועבר על ידו צ'ק נוסף בסך של 2,312 ₪ אשר נגבה בחודש 1/09. סכום זה מופיע גם באישור תשלומים שהציג התובע וגם בתדפיס שצורף לתעודת עובד הציבור של גב' כהן. על אף האמור גב' כהן נמנעה מלהסביר ניכוי זה ולא התייחסה אליו במסגרת תעודת עובד הציבור.
בחקירתה הנגדית טענה גב' כהן כי לא מדובר בצ'ק אלא "הפחתה מהקצבה". אולם מיד הוסיפה "אני לא בטוחה שזה הפחתה מהקצבה".
גב' כהן לא הציגה כל הסבר להפחתה הנטענת במסגרת תעודת עובד הציבור.
ב"כ התובע הפנה לנספח פירוט תשלומים להסכם שנערך עם התובע (ת/1) ממנו עולה כי אכן מדובר בצ'ק שנמסר במסגרת ההסכם. מחאתו של ב"כ הנתבע במהלך הדיון להצגת המסמך בטענה כי מדובר במסמך מ-2009 וכי הוא אינו מבין "למה הוא מגיש אותו היום" אינה ברורה.
זאת שעה שמדובר במסמך שהוגש על ידי הנתבע עצמו כבר במסגרת תעודת עובד הציבור הראשונה מטעמו, של גב' אורנה נחום.
77.המסמכים שהוצגו לתיק, לרבות ת/1, נספח ו' לתצהיר התובע והתדפיס שצורף לתעודת עובד הציבור של גב' כהן, תומכים בעמדת התובע כי מדובר בצ'ק נוסף שהעביר על חשבון החוב במסגרת הסכם התשלומים.
מצירוף תשלום זה לסכום שאינו במחלוקת, עולה כי התובע שילם על חשבון החוב סך של 70,422 ₪ לפחות (כלומר 422 ₪ יותר מסכום ההסדר עליו סוכם בין הצדדים).
78.באישור תשלומים לקצבת זקנה לשנת 2009 (המשך נספח ו' לתצהיר התובע) מופיעים שני ניכויים נוספים בסך 456 ₪ כל אחד בחודשים 9/09 ו-10/09.
גם ניכויים אלא מוצאים ביטוי בתדפיס שצורף לתעודת עובד הציבור של גב' כהן. על פי התדפיס – בתאריכים 16/9/09 ו-19/10/09 – התשלומים שהועברו לתובע בגין קצבת זקנה (תחת הסעיף תשלומים) היו נמוכים מהקצבה המגיעה לו (כמופיע תחת הסעיף "זכות"), בסכום העומד על 456 ₪, לאחר ניכוי דמי ביטוח בסך 173 ₪.
כאשר גב' כהן נשאלה לפשר הניכויים בחקירתה הנגדית השיבה "אני לא יכולה לענות על כך. אני צריכה להיות מול מחשב".
עדות זו של גב' כהן (הן במסגרת תעודת עובד הציבור והן בחקירתה הנגדית) אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית הדין מיום 8/9/13 לפיה:
"ככל שנוכו סכומים מגמלאות המגיעות לתובע ולטענת הנתבע אין מדובר בניכוי בגין החוב המתברר בתיק זה אלא חוב אחר, הנתבע יפרט זאת בהודעה שיגיש".
בהיעדר הסבר כלשהו לניכויים שבוצעו, כאשר כל המסמכים מעידים כי הם אכן בוצעו, יש לקבל את גירסת התובע לפיה מדובר בניכויים שנעשו על חשבון החוב בקצבת זקנה. זאת בפרט לאור העובדה כי מדובר בניכויים שנעשו מקצבת הזקנה במועדים הרלוונטים להסדרת החוב.
בצירוף סכומים אלה, הוכח כי בסה"כ נגבו על חשבון החוב סך של 71,334 ₪ לפחות.
כאו המקום להעיר כי סכום זה מתיישב עם הודעת הנתבע מיום 24/10/12 לפיה החוב ששולם, בין היתר תוך קיזוז מקצבאות, עומד על 71,334 ₪.
79.התובע מפנה לשני ניכויים נוספים שבוצעו על חשבון החוב על פי אישור התשלומים לשנת 2009, בחודשים 9/09 ו-11/09 בסך 1,291 ₪ ו-6,797 ₪.
גב' כהן התייחסה לסכומים אלה בתעודת עובד הציבור וטענה כי מדובר בהפחתת חוב בהתאם להחלטת הועדה לביטול חובות, כאשר סכום אחד הוא על חשבון החוב והסכום הנוסף על חשבון ריבית והצמדה.
80.בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה כיצד ניתן לדעת "ש-4,000 ₪ זה המחאה ו-1,291 ₪ זה החלטה של הועדה" השיבה גב' כהן כי התובע קיבל מכתבים המעידים על תשלומים שנוכו. ואולם כאשר התבקשה להציג מכתב בהתייחס לשני הסכומים הנ"ל – השיבה "אני לא בטוחה שיש לי מכתב כזה".
תשובותיה של גב' כהן לעניין זה לא היו מספקות וחד משמעיות.
81.על אף האמור, לאחר בחינה נוספת של המסמכים המעידים על הניכויים ולאור הנתונים העובדתיים שבתיק, אנו סבורים כי יש לקבל את טענתה של גב' כהן, לפיה לא מדובר בתשלומים שבוצעו בפועל על ידי התובע (לא בקיזוז קצבאות ולא בצ'קים), אלא בסכומים שהופחתו מהחוב על ידי הנתבע על פי החלטת הועדה לביטול חובות.
82.מאישור התשלומים שהציג התובע (נספח ו' לתצהירו) ומתדפיס המצורף לתעודת עובד הציבור – עולה כי לא מדובר בתשלומים שהופחתו מהקצבה החודשית ששולמה לתובע, אלא בסכומים שנוספו לתשלומי הקצבה החודשיים ואופסו בעקבות הניכויים. זאת בדומה לסכומים שנגבו מהתובע באמצעות צ'קים ששילם במסגרת ההסדר עם מנהלת הסניף.
תשלומים אלה אינם מהווים חלק מהסכם התשלומים אליו הגיע התובע ואינם כלולים בפירוט התשלומים המצורף להסכם (ת/1).
התובע לא טען כי העביר בעצמו (לא באמצעות ניכוי מקצבה) תשלומים נוספים על חשבון חובו לנתבע, מלבד הצ'קים המפורטים בהסכם תשלומים.
לפיכך, כאשר לא מדובר בסכומים שנוכו מקצבאות התובע ולא בתשלומים ששילם התובע בפועל – יש בסיס לגירסת הנתבע כי מדובר בסכומים שנזקפו לזכות התובע בעקבות הפחתת החוב על ידי הועדה לביטול חובות.
לפיכך אין להוסיף סכומים אלה לכספים שנגבו מהתובע על חשבון החוב.
83.לאור כל האמור, הסכום שהוכח כי שולם על חשבון החוב עומד על 71,334 ₪. מכאן כי התובע שילם 1,334 ₪ יותר מהסכום עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם תשלומים.
84.לפיכך על הנתבע להשיב לתובע סך 1,334 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.
סוף דבר
85.עניינו של התובע יועבר לועדה לביטול חובות לצורך בחינה נוספת של האפשרות להפחתה משמעותית של החוב. הועדה תדון בעניינו של התובע בהתאם להנחיות שבסעיף 62 לפסק הדין.
86.הנתבע ישלם לתובע סך של 1,334 ₪ שנגבו ביתר על חשבון חוב הגמלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/11/09 ועד התשלום בפועל.
87.בשים לה להליכים הרבים שהתקיימו בתיק, לתעודות עובד ציבור שהוגשו ולעובדה שנגבו מהתובע כספים ביתר, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.
ניתן היום, י' אדר תשע"ה, (01 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג עובדים מר ישעיהו
|
|
הדס יהלום, סגנית נשיאה
|
|
נציג מעסיקים מר אקרמן
|