לפנינו תביעת האלמנה (להלן התובעת) נגד יורשי בעלה המנוח (להלן הנתבעים).
להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין:
א. בתאריך כ"ז באדר תשע"ב (21.3.2012) פתחה התובעת תיק תביעה לחיוב הנתבעים בכתובה בסך 50,000 ש"ח כולל הצמדה, ובמדור בסך 3,000 ש"ח לחודש.
ב. התובעת נישאה כדמו"י בשנת תשנ"ב (1991) לבעלה המנוח שהתאלמן מאשתו הראשונה וממנה יש לו שמונה ילדים.
ג. התובעת נישאה לאחר שהתגרשה ולה שישה ילדים מבעלה הראשון. מהמנוח אין לה ילדים משותפים.
ד. המנוח התחייב בכתובה סך חמשים אלף ש"ח ומאה זוזים.
ה. המנוח נפטר בשנת תשס"ח (2008) לאחר מחלה.
ו. המנוח הותיר שלוש צוואות ובשנייה שבהם, שבית המשפט אישר אותה, ציווה המנוח את הבית בפרדס חנה לשמונת ילדיו ויורשיהם. ואת יתרת הרכוש לשמונת ילדיו ולתובעת בחלקים שווים. קרי: כל אחד תשיעית מכלל הרכוש. התובעת הייתה עשויה לקבל לפי האמור בצוואה זו סך 52,817 ש"ח. כמו כן הותיר זכות מגורים לתובעת למשך שנתיים ימים ללא תמורה.
ז. בין הצדדים התקיימו הליכים בבית המשפט בתביעת הנתבעים (היורשים) לקיום הצוואה השנייה ובתביעת התובעת לקיום הצוואה השלישית משנת 2008 המותירה לה מחצית מהדירה ואת היתרה לנתבעים.
ח. בתאריך י"א באדר תשע"ג (21.2.2013) פסק בת המשפט לענייני משפחה בחיפה שהוא מקבל את תביעת הנתבעים לקיום הצוואה השנייה, דחה את תביעת התובעת וחייב בהוצאות משפט את התובעת בסך 30,000 ש"ח ובחיובה להשיב לקופת הגמל כספים שנטלה מהחשבון המשותף בסך 87,000 ש"ח לאחר פטירת בעלה המנוח.
ט. בתאריך כ"א באייר תשע"ד 21.05.2014 התקיים דיון בתביעה זו ובית הדין הוציא החלטה לפיה על הצדדים להמציא סיכומים ובהם אסמכתאות הלכתיות המתבססים על נתונים עובדתיים.
י. הצדדים וב"כ המציאו את סיכומיהם לתביעה כאשר לתובעת ניתנה זכות להמציא סיכומי תגובה לסיכומי הנתבעים.
כאמור הצדדים וב"כ המציאו את סיכומיהם ולהלן עיקרי טיעוניהם.
טיעוני התובעת
א. התובעת לא קיבלה בפועל את חלקה (תשיעית) מיתרת רכוש המנוח בהתאם לצוואה מאחר ובית המשפט חייבה בהוצאות משפט. לדבריה הצוואות הראשונה והשנייה נערכו תחת לחץ כבד על בעלה המנוח ויש לקבל את תביעתה לחיוב הנתבעים בכתובה והצמדה בסך 150,000 ש"ח.
ב. עוד מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום 3,000 ש"ח לחודש כהשתתפות בדמי מדורה בדירה בפתח תקווה שלדבריה משלמת עליה 4,500 ש"ח לחודש. לדבריה, היא מקבלת קצבת זקנה שאינה מספקת לכלכלתה והיא מתגוררת בפתח תקווה מאחר והיא זקוקה לעזרת ילדיה המתגוררים שם. מציינת לפסקי דין בעניין חיוב יורשים בתביעת מדור אלמנה ובהצמדת חוב הכתובה.
טיעוני הנתבעים
א. התובעת הפסידה את כתובתה בכך שהסכימה ואף הייתה שותפה פעילה בכתיבת צוואת המנוח בחלוקת נכסיו וזאת בהתאם לנפסק בשו"ע אה"ע סימן ק"ו. מציינים לפרוטוקול בית המשפט בו התובעת הודתה שידעה על הצוואה ואף בקשה לערוך בה שינוי למדורה למשך שנתיים. כמו כן לדבריהם התובעת התגוררה בפועל יותר משנתיים ללא תמורה וזאת בהתאם לפסק בית המשפט שהתחשב בה.
ב. התובעת קיבלה סך העולה על סכום הכתובה בחלק התשיעית שקיבלה מנכסי המנוח בסך 52,817 ש"ח, ובכספים נוספים שנטלה ללא רשות מחשבון המנוח. מציינים להודאותיה בפרוטוקול בית המשפט ולפסק השופטת אלה מירז.
ג. לטענתם התובעת מתגוררת בדירת ארבעה חדרים עם בנה ללא צורך בדירה שכזו ומשתכרת מדמי שכירות שמקבלת על דירה שבבעלותה ומהכנסות נוספות המגיעות מביטוח לאומי המגיעות לסך כולל של 7,500 ש"ח לחודש.
תגובת התובעת לטיעונים הללו:
א. התובעת מעולם לא הסכימה לחלוקה האמורה בצוואה השנייה ותבעה לשנותה כפי שנערכה בצוואה השלישית אלא שלדבריה בית המשפט דחה תביעתה.
ב. התובעת לא קיבלה את המגיע לה מרכוש המנוח בגלל פסיקת בית המשפט בחיובה בהוצאות משפט וקיזוזים שונים.
ג. התובעת מכרה את דירתה שבפרדס חנה ואין סיפק בתמורתה לרכישת דירה בפתח תקווה, ציינה כי תציג את חוזה הרכישה אולם זה לא צורף. וכמו כן לדבריה מקבלת קצבה בסך 2,700 ש"ח לחודש.
הכרעה
לאחר העיון בסיכומי הצדדים ובחומר שבתיק הכלל כתבי תביעה הגנה פרוטוקולים ופסק דין מבית המשפט עמדת בית הדין שיש לדחות את התביעה. להלן נימוקינו.
א. פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות זכייה ומתנה ה"ט ובטור שו"ע אה"ע סימן ק"ו סעיף א':
"כל הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין שכיב מרע וכתב לאשתו עמהן קרקע כל שהוא, או דקל לפירותיו או פירות מחוברים והם צריכים עדיין לקרקע הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ושתקה כשנודע לה ולא מיחתה איבדה עיקר כתובתה ותוספת ואינה טורפת מנכסים אלו כלום".
מקור דין זה בתלמוד מסכת ב"ב קל"ב ע"ב. ובמפרשים הסבירו טעמו של הדין:
"ואפילו לא הייתה משתדלת בחלוקה זו עד שיהא מזכה להם על ידה... הואיל ועשאה שותף עמהם בפניה ולא מיחתה לומר היאך אתה מחלק כל הנכסים ולא יספיק הנשאר לכתובתי איבדה כתובתה".
וראה חידושי המאירי שם.
נמצאנו למדים שעיקר המחאה של האשה בעת חלוקת הנכסים צריכה להיות בעת כתיבת הצוואה ולא לאחר מכן. פועל היוצא מכך שבין אם נקבל את גרסת הנתבעים בהתאם להכרעת בית המשפט שהתובעת הייתה שותפה לעריכת הצוואה השנייה ובין אם נקבל את גרסת התובעת שהיא מחתה ובקשה לקיים את הצוואה השלישית שנערכה לאחר כשנתיים בעת המנוח לא היה כשיר (לפי חוות דעת הרופאים שקבעו את מצבו אז), הרי שהתובעת הפסידה את כתובתה. כך שיש לדחות את טיעוני התובעת שלא השלימה עם הצוואה השנייה וביקשה לערוך צוואה שלישית שאותה בקשה מבית המשפט לקיים.
התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שבעת עריכת הצוואה השנייה מחתה, ומשכך הפסידה את כתובתה.
ב. טענת התובעת כי לא קיבלה את המגיע לה בהתאם לצוואה זו אינה טענה, מאחר וכבר הפסידה כתובתה בעת כתיבתה. מה גם שהוצאות המשפט שנפסקו עליה נגרמו גם בעטיה של תביעתה בבית המשפט לביטול הצוואה משנת 2007 ולקיום הצוואה משנת 2008. זאת ועוד, ב"כ התובעת הודתה בפני בית הדין שנטלה סכום של 52,000 ש"ח לאחר פטירת בעלה המנוח. ראה פרוטוקול מיום כ"א אייר תשע"ד 21.05.2014. כמו כן הודתה שנטלה 87,000 ש"ח מכספי המנוח אלא שלטענתה השתמשה בהם לצרכי ההבראה בימי השבעה הכולל ארוחות בשריות כל ימי השבעה. טענה זו מגוחכת שכן הסכום להוצאות הללו מוגזם, מה גם שלא טענה כן בבית משפט. סכומים אלו יש בהם כדי תביעת הכתובה.
ג. התובעת שכחה לציין שאת ביתה רכשה בתקופת נישואיה עם בעלה המנוח ובאותה עת שדאגה לעריכת צוואת בעלה המנוח לחלוקה שווה של הנכסים דאגה גם לעצמה, ואילו היא ערכה צוואה ובה הותירה את הדירה שבבעלותה לטובת ילדיה לאחר מותה וכפי שציינה השופטת אלה מירז בפסק הדין ולא הוכחש.
דירה זו נמכרה על ידה לא מזמן ולא צורף חוזה המכירה כפי שציינה בסיכומי התגובה שלה, הדבר מצביע על חוסר אמינותה והתחמקותה מהו הסכום שקיבלה. כמו לא ציינה מדוע היא זקוקה לדירת ארבעה חדרים ואינה מסתפקת בדירה צנועה יותר כאשר היא מתגוררת בגפה ולדבריה אין לה די סיפק לכלכלתה.
ד. באשר לשאלת ההצמדה – לאור האמור מתייתר הצורך לתת החלטה בעניין זה.
ה. בית הדין נקט משנה זהירות בהחלטה זו ולא התייחס לדברים שנכתבו בפסק בית המשפט, כך שהכרעתו אינה בנויה על התרשמות בית המשפט מהעדויות שהתקבלו שם, אלא על בסיס הנתונים העובדתיים שהונחו לפנינו.
לאור האמור התביעה נדחית בהיעדר בסיס הלכתי.
מן הראוי היה להשית הוצאת משפט בנסיבות מקרה זה, אולם בית הדין מתחשב במצבה הבריאותי ובכך ששילמה מחיר על כך בבית המשפט.
ניתן ביום ט"ז בשבט התשע"ה (05/02/2015).
הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה הרב יצחק רפפורט