- לפנינו תביעה לתיקון בסיס החישוב לגמלת שמירת הריון, אותה קיבלה התובעת החל מ- 31.1.14 ולמשך כארבעה חודשים.
- התובעת עובדת בחברת yes די.ב.אס שירותי לווין (1998) בע"מ החל מיום 1.11.10. התובעת ילדה בשעה טובה בת ביום 4.7.13.
בהתאם לסעיף 6 (ב)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954, התובעת היתה זכאית לחופשת לידה, בת 26 שבועות. על כן , התובעת יצאה לחופשת לידה, עד ליום 31.12.13.
התובעת קיבלה דמי לידה, ביחס לתקופה שעד 10.10.13 בלבד (נספח ת/1 לכתב התביעה). זאת נוכח הוראות סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) הקובעות כי תשלום דמי לידה יהיה עד למקסימום של 14 שבועות, דהיינו, בתקופה שמיום 11.10.13 ועד ליום 31.12.13, היתה התובעת בחופשת לידה ללא תשלום.
ביום 1.1.14, עם תום חופשת הלידה, התובעת חזרה לעבודה סדירה.
התובעת עבדה בחודש ינואר 2014 בהיקף מלא עד לתאריך 30.1.14, והשתכרה כ- 7,695 ש"ח (נספח ת/2 לכתב התביעה).
בינתיים הסתבר כי התובעת נקלטה להריון נוסף והחל מיום 31.1.14 נדרשה לצאת לשמירת הריון, נוכח מצב רפואי מתאים. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון. הנתבע אישר את זכאותה לגמלה לשמירת הריון, החל מיום 31.1.14.
הנתבע ראה כבסיס לחישוב התשלום את הכנסתה של התובעת בחודשים 10/13, 11/13,2/13 (נספחים ת/3-ת/4 לכתב התביעה).
על פי חישובי הנתבע, הכנסה של התובעת ברבע השנה האמור, היתה 3,022 ש"ח בלבד שכן מדובר בסכום שקיבלה כדמי לידה בחודש אוקטובר 2013 בעוד שבחודשיים הבאים לא קיבלה גימלה או שכר. על כן, הגמלה ליום חושבה לפי 33.58 ש"ח.
כך יצא כי לפי חישובי הנתבע, כי התובעת זכאית לגמלה לשמירת הריון בגובה 1,007 ש"ח לחודש בלבד, בעוד בעבודתה הרגילה, השתכרה התובעת ומשתכרת כ- 8,000 ש"ח לחודש (פירוט הכנסות קודמות בנספח ת/1 וכן תלוש ת/2).
- הצדדים בתיק זה חלוקים בקשר לפרשנות תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות) תשי"ד – 1954 (להלן – תקנות אמהות), המאפשרת במקרים בהם המבוטחת אינה משתכרת את מלוא השכר ברבע השנה הרלוונטי לחישוב הגמלה, לערוך חישוב משלים שייקח בחשבון את השכר המשוער לו היתה זכאית לולא היתה בשמירת הריון.
- התובעת טוענת כי התקופה שמ- 10.11.13 עד 21.12.13 היתה חופשת לידה שנקבעה בחוק עבודת נשים תשי"ד 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) והיא אינה חופשה מרצונה, ועל כן חלה תקנה 2 במקרה זה.
הנתבע טען, משהיתה התובעת בחופשת לידה מרצונה, בתקופה המוארכת והיא לא נעשתה מכורח או אילוץ, אין להשלים לה את שכר העבודה.
הכרעה
- סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"... "היום הקובע" – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה...".
סעיף 53 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30".
סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"חישוב שכר עבודה רגיל...
(ב)(1) בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח... למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן היתה זכאית לדמי לידה אילו היתה עובדת עצמאית בלבד".
סעיף 55 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"השר רשאי לקבוע –
(1) הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לעניין סימן זה;
(2) הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 54 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטחת;
(3) הוראות בדבר חישוב התקופה של רבע השנה לעניין סעיף 54;
(4)...
סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"מבוטחת שהיתה בשמירת הריון שלושים יום רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, הכל לפי אישורים רפאייים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר".
סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"גמלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי, מחולקת ל-30. לעניין שכר העבה הרגיל – היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון".
תקנה 2 לתקנות אמהות קובעת:
"(א) אם לרגל ההריון הפסיקה מבוטחת את עבודתה לפני היום שבעדו מגיעים לה לראשונה דמי לידה, או לא שולם לה מלוא השכר לפני אותו יום, יחושב שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק לפי שכר עבודתה ברבע השנה שקדם להפסקה כאמור, או למועד שבו לא שולם מלוא השכר כאמור, הכל פי העניין.
(ב) לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המשוער וחלוקתו לתשעים, ובלבד ששכר עבודתה הרגיל לא יעלה על השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א).
"השכר המשוער" – לעניין תקנת משנה זאת – הוא הסכום המתקבל מהכפלת השכר הממוצע ליום עבודה המשתלם למבוטחת ברבע השנה האמור, במספר הימים שבהם לא עבדה מהסיבות האמורות...".
- על פרשנות תקנה 2 נפסק כי היא " מכוונת למצבים בהם מחמת כורח אין המבוטחת משתכרת את מלוא השכר ברבע השנה הרלוונטי. אין היא חלה על מי שיצאה מרצונה לחופשה ללא תשלום או לשבתון (דב"ע לא/ 0-20 רבקה יעיש - המוסד, פד"ע ג 29; דב"ע מז/ 0-50, המוסד - סמדר וקנין פד"ע י"ט 197).
עוד נפסק כי הוראות תקנה 2 לא נועדו לשמר שכר שנגרע מהמבוטחת, במהלך רבע השנה שקדם ליום הקובע, כתוצאה מהפרת חוזה העבודה ע"י המעסיק, כגון: בשל קשיים שהמעסיק נקלע עליהם. תקנה 2(ב), מתייחסת אך לנסיבות בהן חלה הפסקה זמנית בעבודה, שלאחריה בדרך כלל, שבה המבוטחת לעבודה, כגון: חופשה, מחלה, או תאונה (עב"ל 546/07 רונה בלומנפלד נ' המוסד, לא פורסם)".
- כדי לבחון את מעמד החופשה בה שהתה התובעת לאחר לידתה עלינו לפנות לחוק עבודת נשים. ביום 22.3.10 פורסם בספר החוקים (2235), תיקון מס' 46 לחוק עבודת נשים, ובין היתר, נקבע כי חופשת לידה תימשך 26 שבועות, במקום 14 שבועות שהיו עד לאותו מועד.
בהוראת החוק המתוקנת, בסעיף 6, תחת הכותרת "חופשת לידה":
"(א) עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעסיקה חופשת לידה ולא יעסיקנה בתוך חופשת הלידה.
(ב) (1) חופשת הלידה היא עשרים ושישה שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה;
(2) עובדת רשאית לקצר את חופשת הלידה, ובלבד שחופשת הלידה לא תפחת מארבעה עשר שבועות, או מתקופה כאמור בתוספת הארכות של חופשת הלידה, אם מימשה את זכותה להאריכה לפי סעיפים קטנים (ב1), (ג) ו-(ד) (להלן – הארכות)..."
- בדברי ההסבר לתיקון סעיף 6 לחוק עבודת נשים, נכתב בין השאר:
"הצעת החוק המתפרסמת בזה מבקשת להאריך את חופשת הלידה ל-26 שבועות; אם העובדת מימשה את זכאותה לתקופת הארכה, תיווסף תקופת ההארכה לתקופה זו. כך יתאפשר לעובדת להקדיש זמן מספק לטיפוח הקשר עם ילדה ולמנוחה, תוך שמירה על זכותה להמשך העסקתה.
עם זאת, הצעת החוק אינה מאריכה את התקופות שבשלן משולמים דמי לידה, ועל כן מוצע לאפשר לעובדת החפצה בכך לקצר את חופשת הלידה, ובלבד שהתקופה לא תפחת מ-14 שבועות, ואם העובדת מימשה את זכאותה לתקופת הארכה – מתקופה שלא תפחת מ-14 שבועות בתוספת תקופת ההארכה....
הארכת חופשת הלידה נועדה לטפח את הקשר שבין הילוד להורהו בחודשים הראשונים לחייו, שכן לקשר הזה יש חשיבות מיוחדת" (הצעות חוק הכנסת – 297 , ה' בטבת תש"ע 22.12.2009).
- הכלל הראשון שנקבע בחוק בעניין זה הוא כי על מעסיק ליתן לעובדת חופשת לידה, ולא להעסיק אותה בתוך חופשת הלידה. הכלל הנוסף שנקבע כעולה מהחוק הינו כי חופשת הלידה הינה בת עשרים ושישה שבועות.
על אף האמור בכללים הללו, נקבע חריג לכלל (תקנת משנה (ב)(2)), והוא מתן רשות לעובדת, לקצר את חופשת הלידה, בלכל היותר עד 12 שבועות.
יובהר כי המצב החוקי טרם התיקון היה כי חופשת הלידה נמשכה 14 שבועות והעובדת היתה רשאית להאריך את חופשת הלידה בשלושה חודשים.
יוצא מכך כי חופשת הלידה בת 26 שבועות היא ברירת המחדל שקבע המחוקק, וזוהי גם חופשת הלידה שאליה יצאה התובעת.
עת תיקן המחוקק את הוראות חוק עבודת נשים, כאמור לעיל, הרי שהוא ביקש לעודד נשים לשהות תקופה ממושכת יותר עם העולל שאך הביאו לעולם, ולשנות את המאזן שהיה נהוג עד אז, ולפיו הארכת חופשת הלידה מעבר ל-14 שבועות, היתה החריג לכלל. המחוקק ביקש לייצר כלל שונה, חדש, לפיו חופשת הלידה הינה בת 26 שבועות, והחריג לכלל זה, הוא בהקניית רשות לעובדת לקצר תקופה זו. אם כן, חופשת הלידה עומדת כיום על 26 שבועות אלא אם העובדת מבקשת לקצרה.
אין חולק כי דמי הלידה משולמים רק עבור 14 שבועות מתוך 26 השבועות המהווים את חופשת הלידה.
- בצד התכלית של הארכת חופשת הלידה קיימת התכלית תשלום גמלה לשמירת הריון הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה ולקבל פיצוי שהוא תחליף הכנסה, בין אם המדובר בחלופה הראשונה שבהגדרת שמירת הריון, דהיינו הפסקת העבודה בגין מצב המסכן את האישה או את העובר, ובין אם המדובר בחלופה השנייה - הפסקת העבודה מאחר ומקום העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בגין היותה בהריון, או את העובר (עב"ל (ארצי) 75/10 המוסד לביטוח לאומי – נוהא חכים 2.2.2011).
- שילוב תכלית הארכת חופשת הלידה והעמדתה על 26 שבועות יחד עם תכלית תשלום גמלת שמירת הריון מחייבת חישוב אחר של בסיס השכר במקרה של התובעת. התובעת יצאה לחופשת לידה שמשכה קבוע בחוק ולא היה תלוי בה. היא יכלה לקצר את החופשה אבל לא עשתה זאת, בשונה מהמצב הקודם, בו חופשת הלידה עמדה על 14 שבועות והיה צורך באקט של העובדת על מנת להאריכה.
לכך אין קשר שחלק מחופשת הלידה היא ללא תשלום, שכן עדין מדובר בחופשת לידה שאורכה נקבע בחוק. שהרי אין חולק כי התובעת אינה יכולה לצאת לחופשת לידה בת שבועיים או חודש.
השינוי בסעיף 6 לחוק עבודת נשים מחייב לכן לראות בחופשת לידה בת 26 שבועות ככזו שבאה בגדר חריגי 2(ב) לתקנות אמהות, ובהתאם התובעת זכאית כי יערך חישוב אחר של בסיס השכר שלא יפגע בזכאותה לגמלת שמירת הריון שבאה לפצות על הפסד ההכנסה שנגרם לה כתוצאה משמירת ההריון.
סוף דבר
- התביעה מתקבלת.
הנתב יערוך מחדש את בסיס חישוב השכר לצורך תשלום גמלת שמירת הריון בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות) תשי"ד – 1954.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, (02 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.