- פסק דין זה עניינו בארבע תובענות כמפורט להלן:
א. ת"ע 34728/01/12- תובענה שהגישה הגב' ר' (להלן: "הגב' ר") לקיום צוואת המנוחה הגב' א' ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 19/1/10.
ב. ת"ע 50260/01/12- התנגדות שהגישה הגב' נ (להלן: "הגב' נ") לקיום צוואת המנוחה מיום 19/1/10.
ג. ת"ע 52921/12/11- תובענה שהגישה הגב' נ לקיום צוואת המנוחה מיום 12/5/02.
ד. ת"ע 52977/12/11- התנגדות שהגישה הגב' ר' לקיום צוואת המנוחה מיום 12/5/02.
השאלה שעומדת להכרעתי היא : האם יש לקיים את צוואתה המאוחרת של המנוחה מיום
19/1/10 או שמא את צוואתה המוקדמת מיום 12/5/02.
כללי:
- הצדדים שבפני הנן אחיות ובנותיה היחידות של המנוחה אשר נפטרה ביום 5/11/11.
- מאשר הובא בפני עולה כי המנוחה הותירה אחריה 3 צוואות כמפורט להלן:
א. צוואה בפני עדים מיום 12/5/02 – אותה מבקשת גב' נ לקיים.
ב. צוואה בפני עדים מיום 4/1/06 – אשר ביחס אליה לא הוגשה בקשה לקיימה.
ג. צוואה בפני נוטריון מיום 19/1/10- אותה מבקשת גב' ר לקיים.
- המנוחה הינה ילידת 10/5/1922, ובעת עריכת הצוואה מיום 12/5/02 היתה כבת 80 שנים, ובעת עריכת הצוואה מיום 19/1/10 היתה כבת 88 שנים.
המנוחה נפטרה ביום 5/11/11.
- למען שלימות התמונה, אפרט הליכים משפטיים נוספים שהתקיימו בעניינם של הצדדים והמנוחה:
א. תיק תמ"ש 10700/07 (אשדוד ) – בקשה מחודש 10/2007 אשר במסגרה עתרה הגב' נ', להתמנות כאפוטרופא על המנוחה . לבקשה זו הצטרפה הגב' ר' שביקשה אף היא להתמנות כאפוטרופא על אמה.
בהחלטתה מיום 28/4/08 , ולאחר שכבוד השופטת ענת אלפסי שוחחה עם המנוחה, מצאה כבוד השופטת אלפסי כי אין מקום להורות על מינוי אפוטרופוס למנוחה.
ב. תיק א"פ 46218/02/10- בקשה מחודש 2/2010 אשר במסגרתה עתרה הגב' XXX (נכדתה של המנוחה ובתה של גב' נ) להתמנות כאפוטרופא על המנוחה.
חרף עמדתה של גב' ר כי אמה אינה זקוקה לאפוטרופוס ומסוגלת לדאוג לענייניה , וחרף התנגדותה של המנוחה עצמה לבקשה, הורה כבוד השופט טישלר ביום 30/5/10 על מינוי אפוטרופוס זמני למנוחה למשך 45 ימים. בהחלטתו מיום 22/7/10 קבע כבוד השופט טישלר כי המינוי הזמני יהא מינוי קבוע ואף הכריז על המנוחה כפסולת דין.
בהחלטתו מציין כבוד השופט טישלר כי "לא התעלמתי מעמדתה של הנוגעת בדבר עצמה, הגב' א', שטענה בפני שהיא כלל איננה זקוקה לאפוטרופוס. הגם שעדותה בפני עשתה רושם טוב, לא ניתן להתעלם מהבדיקות האוביקטיביות שנעשו על ידי מספר מומחים לדבר. ולפיכך, גם אחרי ששמעתי את עמדתה , אני מכריז עליה כפסולת דין".
המנוחה ואף הגב' ר' אשר לקחה חלק פעיל בהליך, לא ערערו על החלטותיו של כבוד השופט טישלר.
ג. תמ"ש 6060/11/10 – תביעה שהוגשה בחודש 11/2010 שבמסגרתה עתרו האפוטרופוסים של המנוחה נגד גב' ר' לביטול העברת הזכויות שנעשתה בדירת המנוחה לטובתה של גב' ר' מכוח עסקת מתנה מיום 25/5/10.
בפסק דינו מיום 21/5/14 נעתר כבוד השופט טישלר לסעד המבוקש בתביעה וציין כי "יותר ממה שמניתי לעיל, ניתן למצוא באסופה של מסמכים רפואיים שהוגשה לי ושממנה ניתן ללמוד באופן חד משמעי, שהגב' XXX לא הייתה מסוגלת לגמירות דעת, עת שחתמה על המסמכים להעברת הדירה לשמה של הנתבעת, הגב' ר'. ברור בעיני כשמש בצהרי יום שרב , שכל מה שאמרתי לעיל, היה ברור גם לנתבעת עת שביקשה לבצע מחטף ולהעביר את דירת האם על שמה- וכל זה, ימים אחדים קודם הכרזתה הצפויה של האם כפסולת דין".
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של גב' ר למתן אורכה להגשת ערעור, ופסק דינו של כבוד השופט טישלר הפך חלוט.
- לטענת הגב' ר' יש לקיים את צוואת המנוחה מיום 19/1/10 בהיותה צוואתה האחרונה ומאחר וצוואתה זו שיקפה את רצונה של המנוחה ואת דאגתה לה.
לטענת הגב' נ' אין לקיים את צוואת המנוחה מיום 19/1/10 בשל חוסר כשרותה של המנוחה לצוות במועד החתימה על צוואתה זו , ובשל השפעה בלתי הוגנת של גב' ר' על המנוחה אשר בעטיה נחתמה הצוואה מיום 19/1/10. ועל כן עתרה לקיים את צוואתה המוקדמת של המנוחה מיום 12/5/02.
הגב' ר' דחתה את טענות הגב' נ בדבר העדר כשרותה של המנוחה ובדבר השפעה בלתי הוגנת עליה.
- בהחלטתי מיום 2/12/12 ובהסכמת באי כוח הצדדים מניתי את פרופ' נוי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו ביחס ל" מצב בריאותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה ( 19/1/10) , האם סבלה המנוחה מליקוי גופני, שכלי או נפשי במועד בו נערכה צוואתה, ואם כן-האם אותו ליקוי מנע את גמירות הדעת שלה או את היכולת שלה להבחין בטיבה של הצוואה, או את יכולתה הפיזית ו/או הנפשית לחתום על צוואה".
- ביום 13/3/14 הגיש המומחה – פרופ' נוי את חוות דעתו לתיק בית המשפט ומסקנתו ביחס לכשירותה של המנוחה לצוות ביום 19/1/10 היתה כי " בשקלול כל האמור לעיל, ובהקשר ישיר למועד הנדון, אני סבור כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך את צוואתה".
- בהליך שבפני התקיימו מספר ישיבות הוכחות כאשר מטעמה של גב' ר' העידו גב' ר', גב' XXX, גב' XXX וגב' XXX. מטעמה של גב' נ' העידו גב' נ' וגב' XXX.
באת כוחה של גב' ר' ביקשה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט פרופ' נוי וכן חקרה את פקידת הסעד- הגב' XXX.
- ב"כ של גב' נ' הגיש את סיכומיו ביום 1/2/15 , וב"כ של גב' ר' הגישה את סיכומיה ביום 1/3/15.
טענת העדר הכשרות לצוות- ניתוח נורמטיבי:
- סעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 קובע כי צוואה שנערכה על ידי מי ש" לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" בטלה.
הפסיקה קבעה כי משמעות הדרישה " ידע להבין בטיבה של צוואה" היא , שעל המצווה להיות מודע לעובדה שהוא עורך צוואה, מודע להיקף רכושו וליורשיו ומודע לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו . ראה לעניין זה ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה ( 3) , 101 , וע"א 15/85 מזרחי נ' רז פ"ד מא (4) , 545.
- כידוע " הלכה פסוקה וקבועה היא כשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראייה". ראה לעניין זה בספרו של פרופ' שילה " פירוש לחוק הירושה" עמ' 232.
הטוען כי בעת עשייתה של צוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה- עליו הנטל להוכיח טענתו. ראה לעניין זה ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) עמ' 327.
לעניין מידת ההוכחה הנדרשת ראה דברי כבוד הנשיא ברק בע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה פ"ד נה (3) עמ' 856 עת דן כבוד הנשיא ברק בנטלי ההוכחה הנדרשים מכוח סעיף 25 לחוק הירושה לעומת סעיף 26 לחוק הירושה: "טול מקרה של צוואה תקינה שלגביה נטען כי המנוח לא גמר בדעתו לעשות צוואה. במצב דברים זה מידת ההוכחה המוטלת על הנטען להיעדר גמירת דעת הוא נטל ההוכחה המקובל במשפט האזרחי, כלומר מאזן ההסתברות."
- על מנת להוכיח טענה של העדר כשרות – שהיא עניין שברפואה, יש להתבסס על מומחים ברפואה ועל מסמכים רפואיים , ואין ליתן משקל רב להתרשמותם של אנשים שאינם בקיאים בנושא זה.
וכפי שנקבע בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל , פ"ד לז ( 2) עמ' 795 " נשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם".
- כמובן ששאלת הכשרות נבחנת נכון למועד עריכת הצוואה ( לא למועד שלפני ולא למועד שאחרי ), אולם מצבו הרפואי של המצווה לפני מועד עריכת הצוואה, כמו מצבו אחרי מועד עריכת הצוואה, יכולים לשפוך אור על מצבו וכשרותו לצוות במועד הרלוונטי- מועד עריכת הצוואה.
- עוד נקבעה בפסיקה ההלכה כי בית המשפט יאמץ בד"כ את חוות הדעת של המומחה מטעמו אלא אם כן קיימת בחוות הדעת טעות מהותית.
בפסק דינו של כבוד השופט נפתלי שילה מיום 17/5/12 בת"ע 52816/10/10 מנתח כבוד השופט שילה את הקושי והמגבלות הטבועים בסוג זה של חוות דעת אשר מוגשות בתיקים בהם נטענת טענת "העדר כשרות", עת מבסס המומחה את חוות דעתו על מסמכים רפואיים מבלי שבדק בעצמו את המצווה ובבחינת " ניתוח לאחר המוות".
מקובלת עלי דעתו של כבוד השופט שילה בפסק דינו הנ"ל כי על בית המשפט לקחת בחשבון את המגבלות של חוות דעת מסוג אשר מוגשות בתיקים בהם נטענת טענת חוסר כשרות, ואולם " כאשר קיים תיעוד רפואי מקיף, יש ליתן משקל רב לניתוח הממצאים והמסמכים הכתובים , על ידי המומחה" .
סבורני כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם העמדה כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אינה בבחינת " כזה ראה וקדש" וכי " לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה ו/או העדים לה עדיפה על פני חוות הדעת של המומחה" . ההכרעה הינה בסופו של יום הכרעתו של בית המשפט. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט שאול שוחט בספרו " דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שישית תשס"ה 2005 עמ' 97. וכן ראה לעניין זה החלטתי מיום 18/2/15 בת"ע 33753/03/14.
דיון והכרעה:
- לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק, שמעתי את העדים , ועיינתי בסיכומי הצדדים, סבורני כי הגב' נ' הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה באשר לטענתה בדבר העדר כשרותה של המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה מיום 19/1/10.
מאשר בה בפני , נחה דעתי כי במועד עריכת הצוואה מיום 19/1/10, האפשרות לפיה היתה המנוחה חסרת כשרות לצוות בעטיו של מצבה הקוגניטיבי ומשכך "לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה", מסתברת יותר מהאפשרות שהיתה לה כשרות לצוות, ועל כן ומכוח סעיף 26 לחוק הירושה, צוואתה זו בטלה, ולהלן נימוקיי:
- חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט- פרופ' נוי:
א. המומחה מטעם בית המשפט- פרופ' נוי הגיע למסקנה בחוות דעתו כי "הנבדקת סבלה מתהליך פרוגרסיבי של ירידה קוגניטיבית שתועד החל משנת 2005" ( עמ' 7 לחוות דעתו ) וכי במועד עריכת הצוואה מיום 19/1/09 " לא היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה" ( עמ' 8 לחוות הדעת).
ב. חוות דעתו של פרופ' נוי, מפורטת, מנומקת ונשענת איתנה על המסמכים הרפואיים אשר הוצגו בפניו.
כך לדוגמה, מבסס פרופ' נוי את מסקנתו, בין היתר, על תעודת רופא מיום 12/1/10 ( ימים ספורים לפני מועד עריכת הצוואה המאוחרת ), בה מציינת הפסיכיאטרית ד"ר קרבוסקי, לאחר בדיקה שערכה למנוחה באותו יום , כי המנוחה סובלת מירידה קוגניטיבית בולטת ומשטיון.
כך לדוגמה, מבסס פרופ' נוי את מסקנתו , בין היתר, על תעודת סיכום ביקור ממרפאת זכרון מיום 2/6/10 , בה מציין מנהל מרפאת הזכרון- ד"ר דולצקי כי " התפקוד הקוגניטיבי הבסיסי של א' נמצא נמוך..." ( עמ' 2 לתעודה ) וכי " מדובר במטופלת בת 88 , הסובלת מירידה קוגניטיבית ותפקודית ועברה הערכה במרפאת הזכרון. ...יש לציין ירידה בתפקוד הקוגניטיבי הגלובלי עם ליקויים בזכרון, בהתמצאות, בשפה, בתפקודים הניהוליים, בהבנה ובשיפוט. החולה הובחנה כסובלת ממחלת אלצהיימר בדרגת חומרה בינונית..." (עמ' 4 לתעודה ).
ג. מסקנתו של פרופ' נוי כמפורט בחוות דעתו משתלבת במארג הראיות אשר הוצגו בפני במסגרת תיק זה , לרבות החלטותיו של כבוד השופט טישלר מיום 30/5/10 ומיום 22/7/10 במסגרת תיק א"פ 46218/02/10 ועדותה של פקידת הסעד לחסרי ישע הגב' XXX.
ד. חוות דעתו של פרופ' נוי לא נסתרה בחקירתו הנגדית.
בעדותו בבית המשפט הבהיר פרופ' נוי את משמעות מבחן המיני – מנטל ( עמ' 61 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 11/3/14 בת"ע 52921/12/11 ), וכי מדובר בחלק מהבדיקה הקוגניטיבית (עמ' 63 שורה 10 לפרוטוקול מיום 11/3/14 בת"ע 52921/12/11 ) . פרופ' נוי אף הבהיר כי תוצאות בדיקות מבחני המיני- מנטל שנערכו למנוחה לימדו על תהליך של התדרדרות במצבה של המנוחה, וכי תוצאות מבחן המיני- מנטל שנערך למנוחה מספר חודשים לאחר מועד עריכת הצוואה ( ואשר עמדו על 18/30 ) מלמדים כי במועד זה סבלה המנוחה מפגיעה קוגנטיבית ברמה בינונית- " 24 היא רמת חומרה קלה וב 18 היא דרגת חומרה בינונית" ( עמ' 62 לפרוטוקול שורות 13-14 לפרוטוקול מיום 11/3/14 בת"ע 52921/12/11 ).
עוד השיב המומחה כי " אני גם לא חושב שהבדיקה מיום 12/1/10 מצביעה על קל" ( עמ' 63 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 11/3/14 בת"ע 52921/12/11 ).
ה. נוכח האמור לעיל, ונוכח ההלכה הקיימת בכל הקשור למשקלה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט כמפורט בניתוח הנורמטיבי לעיל, לא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ את מסקנתו.
- החלטותיו של כבוד השופט טישלר במסגרת תיק א"פ 46218/02/10:
א. בהחלטותיו מיום 30/5/10 ומיום 22/7/10 במסגרת תיק א"פ 46218/0210 מונו למנוחה אפוטרופוסים וזאת חרף התנגדותה של המנוחה עצמה ושל גב' ר' ולאחר שבית המשפט השתכנע כי המנוחה אינה מסוגלת לדאוג לענייניה ואף הכריז עליה כפסולת דין.
המנוחה לא ערערה על החלטות אלו.
ב. אני ער לכך כי כבוד השופט טישלר הכריז על המנוחה כחסויה וכפסולת דין רק החל מ 30/5/10, בעוד שהצוואה המאוחרת נעשתה ב 19/1/10 ( כ 4.5 חודשים לפני כן ) . כפי שציינתי לעיל, הרי שטענת העדר הכשרות לצוות צריכה להתייחס למועד עריכת הצוואה . יחד עם זאת , החלטותיו של כבוד השופט טישלר נשענו , בין היתר, על מסמכים רפואיים בעניינה של המנוחה אשר קדמו למועד עריכת הצוואה המאוחרת. כך לדוגמה, הסתמך כבוד השופט טישלר על תעודת הרופא מיום 12/1/10.
החלטותיו של כבוד השופט טישלר במסגרת תיק האפוטרופסות של המנוחה , ניתנו מספר חודשים ספורים לאחר מועד עריכת הצוואה המאוחרת , ויש בהן כדי ללמד על מצבה הקונטיבי הבעייתי של המנוחה במועד עריכת הצוואה המאוחרת- 19/1/10.
- תסקירה של פקידת הסעד לחסרי ישע הגב' גרה דלוגץ ועדותה:
א. תסקירה פקידת הסעד לחסרי ישע מיום 27/5/10 , אף הוא שופך אור על מצבה הלא כשיר של המנוחה . אומנם מדובר בתסקיר שנערך כ 4 חודשים לאחר מועד עריכת הצוואה המאוחרת, אולם הוא " מבוסס על הכרות אינטנסיבית רבת שנים " קודמת ( עמ' 1 לתסקיר ) של פקידת הסעד עם המנוחה.
פקידת הסעד מפרטת בתסקירה כי " על פי התרשמותנו הגב' א' סובלת מירידה מנטאלית ממושכת הפוגעת ביכולתה לקבל החלטות למרות שמגלה התמצאות בתחומים שונים .....וכאשר מדובר בנושא הכספי היא מגלה חוסר התמצאות מוחלט". ( עמ' 3 לתסקיר ).
באת כוחה של גב' ר' ביקשה לחקור את פקידת הסעד על תסקירה, אולם סבורני כי חקירה זו דווקא איששה את טענתה של גב' נ' בדבר אי כשרותה של המנוחה לצוות במועד החתימה על הצוואה המאוחרת. בעדותה סיפרה פקידת הסעד כי המנוחה " ...תמיד היתה כועסת כשהיו מדברים אתה על כספים . כי היא גם לא הבינה על מה שואלים אותה בכלל" ( עמ' 85 שורות 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 6/1/15 בת"ע 52921/12/11 ), וכי מצבה אפשר את ניצולה על ידי אחרים.
ב. אכן צודקת באת כוחה של גב' ר' כי תסקירה של פקידת הסעד לחסרי ישע- הגב' דלוגץ ניתן ביחס לבקשה למנות למנוחה אפוטרופוס, אך בוודאי שניתן להבין מהמפורט בו אודות מצבה הקוגנטיבי – נפשי הבעייתי של המנוחה גם ביחס לשאלת כשרותה לחתום על הצוואה מיום 19/1/10.
- הימנעותה של גב' ר' מזימון עדים רלוונטיים:
א. נוכח המפורט על ידי הפסיכיאטרית ד"ר קרבוסקי בתעודת הרופא מיום 12/1/10 , ונוכח המפורט על ידי ד"ר דולצקי בתעודת הסיכום ממכון הזכרון מיום 2/6/10, וככל שגב' ר' רצתה להוכיח טענתה בדבר כשרותה של אמה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת, מצופה היה ממנה כי תזמן רופאים אלו , אשר בדקו פיזית את המנוחה בחייה , ותחקור אותם על האמור במסמכים הרפואיים עליהם חתמו. אולם גב' ר' נמנעה מלעשות כן .
ב. הימנעותה של גב' ר' מזימון הרופאים הנ"ל למתן עדות, כמו הימנעותה מזימון רופאים אחרים אשר טיפלו במנוחה סמוך לפני מועד עריכת הצוואה המאוחרת או סמוך לאחר מועד עריכת הצוואה המאוחרת, פועלת נגדה ומחזקת את טענתה של גב' נ' בדבר חוסר כשרותה של המנוחה לצוות.
לאמור לעיל יש לתן משקל נוסף בשים לב לכך כי במהלך חקירתה הנגדית של גב' ר' הסתבר כי גב' ר' נכחה פיזית בבדיקה המקיפה אשר נערכה למנוחה במרפאת הזכרון ביום 2/6/10. ראה לעניין זה עדותה של גב' רבעמ' 45 לפרוטוקול מיום 9/3/14 בת"ע 52921/12/11.
ג. במקום לזמן לעדות את רופאיה של המנוחה כמפורט לעיל, ולהביא בפני בית המשפט ראיות אובייקטיביות לצורך סתירת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בחרה גב' ר' להעיד 3 מחברותיה של המנוחה – הגב' XXX, הגב' XXX והגב' גרה דלוגץ.
אינני סבור כי בעדותן של החברות יש כדי לבסס את טענתה של גב' ר' בדבר כשירותה של המנוחה לצוות במועד הצוואה המאוחר ואין בעדותן כדי לסתור את מסקנתו של פרופ' נוי, שכן עסקינן בהדיוטות ולא בעדים בעלי מומחיות בתחום הרלוונטי. יתרה מכך, מעדותה של פקידת הסעד הגב' דלוגץ ואף מתסקירה עולה תמונה מדאיגה בכל הקשור לניצולה של המנוחה על ידי חברותיה ואף עולה תמונה בעייתית ואלימה בכל הקשור להתנהגותן במהלך ניהול תיק האפוטרופסות של המנוחה.
אף בתמלול השיחה שהגישה הגב' ר' לתיק כראיה , אין בכדי לסתור את יתר הראיות בדבר מצבה הקוגניטיבי הבעייתי של המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת. מתמלול השיחה עולה כי זו התקיימה ביום 5/5/11 דהיינו לאחר שהמנוחה הוכרזה על ידי בית המשפט, לא רק כחסויה, אלא גם כפסולת דין.
יתרה מזו, תמוה שגב' ר' דאגה "להצטייד" בהקלטה של אמה- המנוחה , אך משום מה, וחרף ההליכים המשפטיים שהתקיימו, בחרה שלא " להצטייד" בחוות דעת של רופא מומחה אשר יבדוק את אמה ויאשש את טענתה. תמיהה זו , יחדיו עם העובדה כי גב' ר' לקחה חלק בבדיקת המנוחה במרפאת הזיכרון, יכול ויש בה כדי ללמד כי גב' ר' עצמה לא האמינה בטענתה בדבר כשירותה הקוגניטיבית של המנוחה.
- עדותה של הנוטריונית עו"ד אלישבע גינצל:
א. הגב' ר' מבקשת לבסס את טענתה בדבר כשרותה של המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה מיום 19/1/10 בעזרת עדותה של הנוטריונית אשר ערכה את הצוואה- עו"ד אלישבע גינצל.
ב. לאחר שעיינתי בתצהיר עדותה של עו"ד גינצל ושמעתי את עדותה בפני, ונוכח מה שבה בפני , סבורני כי אין בעדותה של עו"ד גינצל כדי לסתור את מסקנתו של פרופ' נוי .
במתח שיכול ויוצר בין עדותו של נוטריון עורך צוואה לבין עדותו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, יש לתן עדיפות למומחה הרפואי (ככל שעסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומבוססת) , שכן אינו בעל עניין, להבדיל מהנוטריון אשר ערך את הצוואה ולו אינטרס להגן על כשרות הפעולה המשפטית שביצע, וכן מאחר ובסופו של יום הנוטריון הינו משפטן ולא מומחה רפואי.
יתרה מכך, לא אחת מתברר כי הנוטריון שערך את הצוואה לא היה מודע לחומר הרפואי הקיים בעניינו של המצווה, וזאת להבדיל מהמומחה הרפואי אשר בטרם עריכת חוות הדעת מקבל לידיו חומר רפואי רלוונטי.
ככל שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מבוססת על מסמכים רפואיים רבים יותר הרלוונטיים למועד עריכת הצוואה , וככל שמסקנתו משתלבת במארג הראיות, הרי שיש לתן לו עדיפות ע"פ עדותו של הנוטריון במקרה של סתירה בין השניים.
מצאתי לציין כי לא בכל מקום בו העדיף בית המשפט את מסקנתו של המומחה הרפואי על פני עדותו של הנוטריון עורך הצוואה, יש בכך כדי להעביר בקורת על הנוטריון. לבית המשפט כלים רבים לבחינת כשרותו של מצווה לצוות- כלים שלא תמיד עומדים בפני הנוטריון עת ערך הוא את הצוואה.
ג. במקרה שבפני, ובשים לב לאמור לעיל, העדפתי את מסקנתו של פרופ' נוי על פני עדותה של עו"ד גינצל בכל הקשור לאי כשרותה של של המנוחה לצוות ביום 19/1/10.
חוות דעתו של פרופ' נוי ומסקנתו מבוססים על מסמכים רפואיים רבים, אשר כלל לא עמדו בפני עו"ד גינצל עת ערכה היא את הצוואה. עו"ד גינצל העידה בעצמה כי באם המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפני המומחה היו מוצגים בפניה , כלל לא היתה עורכת למנוחה את הצוואה. ראה לעניין זה עמ' 48 שורה 1 לפרוטוקול מיום 11/3/14 בת"ע 52921/12/11.
עוד אוסיף, כי עדותה עו"ד גינצל לא נתמכה כראיות אובייקטיביות אחרות, וזאת להבדיל מחוות דעתו של המומחה הרפואי.
- עדותה של גב' ר':
א. בחרתי שלא לקבל את עדותה של גב' ר' כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת הייתה המנוחה כשירה לצוות, וזאת , בין היתר, נוכח האינטרס הכלכלי הברור שיש לה בקיום הצוואה המאוחרת , ובשים לב לכך כי אין לה כישורים רפואיים ובוודאי שלא בתחום הפסיכוגריאטריה.
ב. יתרה מזו, בחרתי שלא לתן אימון בעדותה של גב' ר' כי במועד הרלוונטי הייתה המנוחה כשירה לצוות, גם נוכח האמור בפסק דינו החלוט של כבוד השופט טישלר בתמ"ש 6060/11/10 לפיו ביקשה גב' ר' לבצע מחטף פסול ולהעביר את דירת המנוחה על שמה חרף מצבה הקוגניטיבי של המנוחה.
ג. דומה כי גם הגב' ר' עצמה סברה כי צוואתה המאוחרת של המנוחה לא תעמוד במבחן הזמן , ועל כן ניסתה בצורה פסולה להעביר את דירת אמה על שמה וזאת מספר חודשים ספורים לאחר מועד עריכת הצוואה.
סיכום:
- לאור האמור לעיל, ולאחר שגב' נ' הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת לא היתה המנוחה כשירה לצוות ולא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה, הרי שצוואת המנוחה מיום 19/1/10 בטלה מכוח סעיף 26 לחוק הירושה .
- מאחר וקיבלתי את טענתה של גב' נ' בדבר העדר כשרותה של המנוחה לצוות במועד הצוואה המאוחרת, אינני נדרש לטענתה השנייה בדבר" השפעה בלתי הוגנת".
- משצוואת המנוחה מיום 19/1/10 בטלה, ומשלא הוגשה בקשה לקיים את צוואתה מיום 4/1/06, הרי שיש לקיים צוואתה המוקדמת- צוואה מיום 12/5/02.
- אשר על כן נקבע כדלקמן:
א. התובענה בת"ע 34728/01/12- נדחית.
ב. ההתנגדות בת"ע 50260/01/12- מתקבלת.
ג. התובענה בת"ע 52921/12/11- מתקבלת וצו קיום צוואת המנוחה מיום 12/5/02 ייחתם בנפרד.
ד. ההתנגדות בת"ע 52977/12/11- נדחית.
- גב' ר' תישא בהוצאותיה של גב' נ' בסך כולל של 30,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
- פסק דין מסיים את הדיון בתובענות שבכותרת פסק דין זה והמזכירות תשגר העתקו לב"כ הצדדים.
- כמו כן תסרוק המזכירות פסק דין זה בתובענה שבת"ע 34728/01/12, בת"ע 52977/12/11 ובת"ע 50260/01/13.
- הנני מתיר פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.