1. לפני בקשת הצדדים לאישור הסכם פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ב-2006 (להלן: "החוק") ולתן לו תוקף של פסק דין, כמו גם לקבוע כי ההסכם אינו מחייב מינוי בודק חיצוני לקביעת שיעור הגמול לתובע המייצג ושכ"ט לבא כוחו על פי טיעונים נפרדים אותם הגישו הצדדים, וכן להורות על פרסום מודעה שניה בדבר מתן תוקף של פס"ד להסדר הפשרה בנוסח שצורף לבקשה.
2. עניינה של התובענה הייצוגית, כמו גם הבקשה לאישורה, הונח על שולחנו של ביהמ"ש ב- 8.2.09, ובו העלה התובע המייצג טענות כלפי הנתבעת כדלקמן:
א. הנתבעת גבתה תשלום עודף מלקוחות ששכרו ממנה כלי רכב בגין "עלות הפרש הדלק בתוספת עמלת תדלוק", כעולה מהסכם השכירות בין הנתבעת לשוכר הרכב, ועל פי שיעור החוסר הקיים במיכל הדלק בהשוואה למצבו בעת קבלתו.
ב. הנתבעת הפרה התחייבויותיה כאמור בהסכם השכרת הרכב הפרה יסודית, בכך שגבתה מלקוחותיה סכומים הגבוהים בכ- 23% מהמצוין בהסכם השכירות בגין אותן עלויות, תוך עשיית עושר שלא במשפט.
ג. הנתבעת גבתה תשלום מופרז בגין הדלק, כאשר בפועל מסרה חלק מהרכבים מבלי שתדלקה אותם כלל.
ד. לבסוף טען, כי הסכם השכירות שנחתם עם השוכרים כולל אותיות בגודל הקטן מהמינימום המותר בתקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה- 1995.
3. בגין כל אלה דרש התובע המייצג השבת הרווח הכספי שהפיקה הנתבעת בגין הפרש עלות הדלק בין המחיר אותו שילמה הנתבעת עבור הדלק ועליו הוסיפה עמלת תדלוק בשיעור 30%, לבין המחיר אותו גבתה בפועל מקבוצת התובעים, סכום שהוערך על ידי התובע המייצג בסך של 21,406,712 ₪ לתקופה של 7 שנים קודם למועד הגשת הבקשה, ולכמות של 219,000 חברי הקבוצה שהשתמשו לטענתו בשירותי הנתבעת להשכרת רכב במהלך כל שנה בממוצע.
עוד ביקש התובע המייצג להורות לנתבעת להשיב לקבוצת התובעים ששילמו עבור הדלק החסר אך בפועל הנתבעת לא מילאה דלק כלל בכלי הרכב שהחזירו, את מלוא התשלום בגין הדלק במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התובענה.
כמו כן ביקש להורות לנתבעת בצו להימנע מגביית סכומים ביתר בגין השלמת מיכל הדלק ברכבים המוחזרים שמכלי הדלק אינם מלאים.
ולבסוף, לתקן את הסכם השכירות על דרך הגדלת האותיות שבו באופן שלא יקטן מהמינימום הקבוע בחוק.
4. הנתבעת מצידה דחתה והכחישה את כל טענות התובע המייצג, וטענה כי כל פעולותיה נעשו כדין.
5. על פי המלצת בית המשפט ניהלו הצדדים ביניהם מו"מ ארוך, הגיעו להסכמות שפורסמו לציבור, בגינן לא התקבלו התנגדויות ו/או בקשות דרישה מטעם הציבור, אך התקבלו הערות מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהביאו לתיקון הסכם הפשרה בהודעות כפי שנמסרו לביהמ"ש מ- 7.5.14 ו- 15.9.14, וכאשר הצדדים מגיעים להסכמות ביחס לשינויים אלה בעקבות דיונים שהתקיימו בתאריך 7.12.14 ו- 15.1.15, כפי העולה מהסדר הפשרה שיפורט להלן.
הצדדים הדגישו, כי הגיעו להסכם זה מבלי שאף צד יודה בטענות הצד האחר ובכפוף לאישור ביהמ"ש.
פרטי ההסדר המוצע
6. ההסדר התייחס לשתי קבוצות תובעים. הקבוצה הראשונה כפי שתוגדר להלן מתייחסת למי שישכור מהנתבעת רכב לשימוש בישראל, לו תינתן הזכות לממש במשך תקופה של 10 חודשים מהמועד הקובע (להלן: "תקופת ההטבה לקבוצה הראשונה") שובר הנחה בסכום של 40 ₪ (40 שקלים חדשים) מהמחיר של יום ההשכרה הראשון (להלן: "ההטבה"). מימושה של ההטבה מותנה בכך שחבר בקבוצת התובעים הראשונה המאושרת יודיע לחברה, במעמד ההזמנה, על היותו חבר בקבוצת התובעים הראשונה המאושרת וימסור, כחובה, את שמו המלא, מספר תעודת הזהות שלו וכן חשבונית או כל אסמכתא חוקית אחרת בדבר ביצוע השכרת רכב מהנתבעת. הצורך בפרטים אלה נובע מהעובדה ולפיה מערכת המחשוב של הנתבעת כוללת נתוני השוכרים החלה פועלת מיום 1.1.07 בלבד.
7. הקבוצת השניה, כפי שתוגדר להלן, מתייחסת לכל מי שישכור מהנתבעת רכב לשימוש בישראל, לו תימסר הזכות לממש את ההטבה במשך 18 חודשים מהמועד הקובע (להלן: "תקופת ההטבה לקבוצה השניה") וזאת באמצעות התראה אוטומטית לחבר הקבוצה במהלך ההזמנה על כך שהוא זכאי להטבה. ככל שבשל תקלה טכנית לא תתאפשר ההתראה למי מחברי קבוצת התובעים השניה המאושרת במעמד ההזמנה, יהא באפשרותו לממש את ההטבה בכך שיודיע לחברה, במעמד ההזמנה או במעמד התשלום, או בכל מועד אחר הכלול בתקופת ההטבה לקבוצה השניה, על היותו חבר בקבוצת התובעים השניה המאושרת וימסור, כחובה, את שמו המלא, מספר תעודת הזהות שלו וכן חשבונית או כל אסמכתא חוקית אחרת בדבר ביצוע ההשכרה.
חברי קבוצת התובעים הראשונה המאושרת
8. חברי הקבוצה הראשונה כוללת כל אדם, למעט התובעים הפורשים ולמעט מי שנכלל בקבוצת העסקיים, שהחל מחודש פברואר 2002 ועד חודש דצמבר 2006 שכר רכב מהנתבעת ונדרש לשלם ו/או שילם לחברה תשלומים כלשהם בגין ו/או בקשר למילוי מיכל דלק.
חברי קבוצת התובעים השניה המאושרת
9. בקבוצה זו נכללים כל אדם, למעט התובעים הפורשים ולמעט מי שנכלל בקבוצת העסקיים, שהחל מחודש ינואר 2007 ועד ליום 1.1.13, שכר רכב מהנתבעת ונדרש לשלם ו/או שילם לחברה תשלומים כלשהם בגין ו/או בקשר למילוי מיכל דלק.
10. קבוצת העסקיים כוללת כל אחד שהחל מחודש פברואר 2002 שכר רכב של החברה כלקוח עסקי ונדרש לשלם ו/או שילם לחברה תשלומים כלשהם בגין ו/או בקשר למילוי מיכל דלק. אלה כאמור אינם מנויים על חברי הקבוצה המאושרת.
11. חברי קבוצת התובעים הראשונה והשניה המאושרים יהיו זכאים להטבה כאמור לעיל בגין כל פעם בה שכרו רכב מהנתבעת ונדרשו לשלם ו/או שילמו לחברה תשלומים כלשהם בגין ו/או בקשר למילוי מיכל דלק בתקופה שמפברואר 2002 ועד ליום 1.1.13. כך למשל, חבר הקבוצה ששכר 3 פעמים רכב בתנאים אלה בתקופה זו יהיה זכאי להטבה משולשת.
12. ההטבה תינתן לחברי קבוצת התובעים הראשונה המאושרת ולקבוצת התובעים השניה המאושרת ביחס למחיר ההשכרה המוצע במועד ההשכרה לכלל לקוחות הנתבעת, ובתנאים זהים לתנאים המוצעים ללקוחות אלה, כאשר כפל מבצעים תקף. ההטבה ניתנת להעברה.
13. כמו כן, החברה תפרסם במשך 90 ימים, מהמועד בו פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה הפך חלוט ובלתי ניתן לערעור, את הסדר הפשרה באתר האינטרנט שלה בצורה של קישור בו ייכתב "בדוק אם הינך זכאי להנחה נוספת בת 40 ₪", אשר יוביל לנוסח מודעה זו.
14. הצדדים צרפו לבקשתם תצהירים מטעם באי כוחם ובעלי הדין, בהתאם להוראות סעיף 18(ב) לחוק ו- 12(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות בתמיכה לבקשה.
דיון
15. לאחר עיון בהסדר הפשרה המוצע מצאתי, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה כנדרש בסעיף 19(א) לחוק. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובתובענה ייצוגית המתייחסים לעלות הפרש הדלק בתוספת עמלת תדלוק אותם גבתה הנתבעת משוכרי רכבים, שהשיבו המכוניות השכורות שלא בכמות הדלק אותה קיבלו בעת קבלת הרכב השכור, תוך הפרת ההסכם שבין הנתבעת לשוכרים, ולחלופין תוך עשיית עושר ולא במשפט וכן לנוסח הסכם השכירות.
לא יכול להיות חולק, כי קיים קושי, בהעדר מכשור מדויק ואמצעים פשוטים לבדיקה, לברר מהי כמות הדלק המדויקת במיכל הדלק כשהרכב מוחזר לנתבעת עם תום תקופת השכירות, לעומת כמות הדלק במיכל עת נמסר הרכב לשוכר ולכן גם הקושי שבקביעת שיעור הדלק שיש להשלים ולשלם בגינו, על מנת להשיב את מיכל הדלק למצב כפי שהשוכר קיבלו. כפועל יוצא גם שיעור עמלת התדלוק הנגזר מתוספת זו, 30% כעולה מהסכם השכירות המקורי, אף היא אינה יכולה להיות מדויקת. לפיכך, טוב עשו הצדדים כאשר השכילו להגיע להסכם פשרה במסגרתו מפוצים חברי הקבוצה, כפי שהוגדרו לעיל, בקופון למימוש מידי בעת שכירת רכב בגין כל תקופת שכירות בגינה נאלצו לשלם או נדרשו לשלם סכום נוסף בגין השבת מיכל הדלק שלא כפי שנמסר להם בעת השכרת הרכב.
כך גם תוקן נוסח הסכם השכירות, באופן המפרט את הדרישות לעניין התשלום עבור הדלק עת הרכב השכור מוחזר כשבמיכל הדלק כמות דלק הקטנה מזו שנמסרה לו בקבלת הרכב, כך גם תוקנה עמלת התדלוק והועמדה על סכום קבוע ולבסוף ההסכם כתוב באותיות בגודל מתאים הנדרש על פי דין, ובנוסח המובהר כפי העולה מסעיף 19 לתנאי השכירות (נספח ב' להסכם הפשרה). זאת נעשה כבר בחודש מאי של שנת 2011.
הגדרת חברי הקבוצה המיוצגת
16.אופן הגדרת חברי הקבוצה, הן הראשונה והן השניה, אינו פוגם לטעמי באופן הגדרת כלל חברי הקבוצה המיוצגת. עסקינן בשוכרי רכבים מהנתבעת לאורך פרק זמן של כ- 11 שנה, היינו משנת 2002 עד 2013, כאשר החלוקה בין חברי הקבוצה הראשונה לשניה נובע מקושי טכני בהוכחת השכרת הרכב והחיוב בתשלום עבור הדלק הנוסף בעבר. לא מצאתי בכך קושי לאחר שהסעד הניתן במסגרת הסכם הפשרה נפרש כאמור לתקופה ארוכה העולה על 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה הייצוגית.
17. כמו כן, לא מצאתי כל פגם בצמצום והכוונת חברי הקבוצה המיוצגת ללקוחות פרטיים, להבדיל מעסקיים, כאשר לאחרונים מערכת הסכמית נפרדת ומוסדרת עם הנתבעת, ולפיכך, אין בכך משום פגיעה בחברי הקבוצה המיוצגת כאמור לעיל.
שאלות של עובדה ומשפט השנויות במחלוקת
18. השאלות שבעובדה או במשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה הן כדלקמן:
א. האם הנתבעת גבתה ביתר עבור הדלק ועמלת התדלוק ברכבים שהוחזרו, כשמיכל הדלק אינו במצב כפי שנמסר לשוכר עם השכרת הרכב והאם לפיכך התעשרה הנתבעת על חשבון חברי הקבוצה שלא כדין?
ב. נוסח הסכם השכירות הראוי וצורתו?
19. בהמשך לדרישות סעיף 19(ג)(2) לחוק, ייאמר כי לנוכח הקשיים בקביעת שיעור הגביה ביתר, שבוצעה על ידי הנתבעת בעת מילוי הדלק עם קבלת הרכבים שלא בכמות הדלק שנמסרה לשוכרים, ולנוכח טענת הנתבעת המגובה בתצהיר ולפיה שיעור הוצאות הדלק עולה על שיעור הכנסות הדלק בחברה לתקופה שבין 2003-2009 לאחר נטרול הוצאות הדלק המיוחסות לרכבים חליפיים/רכבי גישור ורכבים הצמודים לעובדים (ר' נספח א' ב/1 וב/2 לתשובת הנתבעת לטיעון מטעם התובע) כי אז נכון בנסיבות העניין לאפשר קבלת סעד על דרך של קופון, להבדיל מסכום כסף שישולם פרטנית לחברי הקבוצה או באופן מרוכז לטובת צד שלישי. העובדה ולפיה יתכן שביחס לחבר קבוצה זה או אחר יתכן והסכום שנקבע בגין הדלק והעמלה עולה בנסיבות על הסכום המגיע באמת, יכול ויהיה דומה לנסיבות ובהן לא בוצעה גביה ביתר כלל, או אף גביה בשיעור נמוך על המגיע. לפיכך, הסדר על דרך קבלת הטבה בקופונים, הינה הטבה סבירה המאפשרת לכל שוכר רכב שנגבה ממנו או נדרש ממנו סכום כסף להשבת מיכל הדלק לקדמותו, ליהנות מסידור בעל ערך, אם כי שלא בתמורה כספית אלא בתמורה שוות כסף. הפסיקה הכירה לא אחת באפשרות מתן גמול לחברי הקבוצה על דרך של קופונים בנסיבות דומות, אם כי מובן הוא שדרך המלך הינה בקבלת תמורה כספית לחברי הקבוצה בנסיבות המתאימות (ר' לעניין הסדרי קופונים אלון קלמנט, פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית, משפטים מא תשע"א 5, עמ' 25 ואילך; לבעייתיות בהערכת שוויו של הסדר קופונים ר' ת"צ (מחוזי ת"א) 1424/09 אלדד גוטמן נ' נביעות – טבע הגליל בע"מ (17.7.2011); ולבחינה מדוקדקת של הסדר כזה ראה גם ת"צ (מחוזי י-ם) 9227/07 נחום אורן, עו"ד נ' קולנוע חדש בע"מ (20.12.2010)).
תימוכין להסדר הקופונים מצאתי בהעדר כל התנגדויות להסדר הפשרה שהוצע, למעט התנגדויות מטעם היועץ המשפטי לממשלה, אלא שרובן מצאו ביטוי בהסכם הפשרה המתוקן שהוצג לביהמ"ש ונדמה, כי גם נחה דעתו של היועמ"ש בכל הקשור עם מתן קופונים בנסיבות המקרה, לנוכח הקשיים כאמור העולים בקביעת שיעור הגביה העודפת, אם בכלל.
כך גם נתתי דעתי לעובדה ולפיה ההליך הסתיים עוד בטרם נדונה הבקשה לגופה, על היתרונות שיש בכך לחברי הקבוצה וכאשר, כפי שצוין לעיל, פרק הזמן ביחס אליו ניתנת ההטבה עומד על כ- 11 שנים, ולאחר שנתתי דעתי גם לעובדה ולפיה מתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה יהווה בבחינת מעשה בית דין לחברי הקבוצה באותן שאלות השנויות במחלוקת כפי שהותוו לעיל.
הצורך במינוי בודק
20. הצורך במינוי בודק נועד לשרת את חברי הקבוצה בבחינת מימוש הליכי ההסדר, תוך התייחסות לתוצאות ביצוע הסדר הפשרה, הן לטובת חברי הקבוצה כאמור והן לטובת קביעת שיעור הגמול ושכה"ט היכולים להיגזר מתוצאות מימוש פסק הדין (ר' לעניין זה לדוגמא: ת"מ (ת"א) 107/06 חידוש סוכנויות לביטוח בע"מ נ' עיריית תל-אביב (2.3.2015); ת"צ (מרכז) 1925-08-09 אמיר רוזנברג נ' אי.פי.אי. (תנועה וחניה) (ישראל) בע"מ(5.7.2010)) ברגיל, וכברירת מחדל, יש מקום למנות בודק, אלא שהצדדים שניהם עותרים שלא למנות בודק. לטעמם, הסדר הפשרה המתוקן נעשה על פי מתווה שהומלץ על ידי ביהמ"ש, המביא לפתרון את סוגיית גבית עמלת התדלוק על ידי החברה בדרך של תיקון נוסח ההסכם וגודל האותיות שבו ובנוסף מזכה את חברי הקבוצה בהטבה כספית – הקופון.
סעיף 19(ב)(1) לחוק קובע:
"19(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".
בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) ובהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות נאמר:
"מטרת סעיף זה (ס' 18 א.ב.) וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".
מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע בבחינת הסדר הפשרה, והוא נועד כמו כן להבטיח שההסכם ממלא אחר המטרות הקבועות בחוק. דהיינו ההסדר הינו סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
כשלעצמי, לא מצאתי בנסיבות המקרה דנא, במיוחד בעקבות תיקון הסכם השכרת הרכב, על נוסחו וגודל אותיותיו, כמו גם לאור הניציות הקיימת ממלא בין הצדדים, כי קיים חשש כלשהו לקיומה של קנוניה כדי לחייב במינוי בודק, שיבדוק האם אמנם החברה עומדת בתנאי ההסכם, שכבר בוצע בכל הקושר עם תיקון הסכם השכירות, לרבות תוצאותיו האופרטיביות כלפי חברי הקבוצה וההשלכה לעניין שיעור הגמול ושכה"ט.
בכל הקשור עם עמידת הנתבעת בתנאי ההסכם, סברתי כי ב"כ התובע הייצוגי תוכל לבדוק מקרוב אפשרות זו ולהודיע על כל חריגה על כך לביהמ"ש, במיוחד כאשר מדובר בהסדר קופונים. בכל הקשור עם בחינת שיעור הגמול ושכה"ט, לא מצאתי שיש בכך משום סיבה ראויה למינוי בודק לנוכח האמור בפרק המתאים מטה המתייחס לשיעור הגמול ושכה"ט בנסיבות המקרה דנא לנוכח טענות הצדדים. לפיכך סברתי כי ניתן להגיע לסכום גמול ושכ"ט גם ללא המתנה לשיעור מימוש הקופון בפועל ולמסקנת בודק לעניין זה.
הגמול ושכר הטרחה
21. התובע הייצוגי ובא כוחו סברו, בטיעון נפרד אותו הגישו לתיק, כי בנסיבות העניין תוצר הסכם הפשרה הינו תיקון הסכם השכירות החל מיום 1.1.13 וכן הענקת הטבה שוות כסף.
לטעמם, מאחר והנתבעת לא הציגה נתונים המכחישים את ההיקפים המספריים לגבי גביית הדלק שביצעה קל אוטו ואף לא צרפה חוות דעת מטעמה, כי אז יש לקבל את החשבון כאמור בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תוך התאמתו לסכום הפשרה, באופן שהסכומים שנגבו ביתר יעמדו על 1.5 מיליון ₪ לשנה ולכל התקופה על 16.5 מיליון ₪ (11 שנים). כך גם בשל תיקון הסכם השכירות יחסכו כלל לקוחות קל אוטו סכום של כ- 3 מיליון ₪ מדי שנה החל מ- 2013 ובתקופה של שנתיים כ- 6 מיליון ₪. זאת מעבר ל- 16.5 מיליון ₪ המוחזר לציבור למעשה באמצעות ההטבה בת 40 ₪ לכל לקוח. עוד הפנתה ב"כ התובע לכך, כי משך 6 השנים בהן מתנהלת התובענה בביהמ"ש, התובע ובא כוחו עמלו וטרחו רבות, כך למשל ב"כ התובע השקיע מאות שעות עבודה בהכנת הבקשה, כתבי בית הדין וניהול ההליך, הליך שהתנהל בביהמ"ש העליון והביא לחיוב המבקש ב- 15,000 ₪ הוצאות, ותוצאות ההליך, הסכם הפשרה, הינן פרי מאמץ של שנים רבות (למעלה מ- 400 שעות עבודה).
ב"כ התובע הפנתה לפסק דין בתיק מקביל (ת"צ (ת"א) 1486/09 יגר נ' חברת קשר רנט (11.12.12)), בו פסק ביהמ"ש כי שיעור הגמול לקבוצה עומד על כ- 3.5 מיליון ₪ ולכן סכום שכ"ט של 280,000 ₪ לב"כ התובע הייצוגי ו- 20,000 ₪ גמול לתובע הייצוגי הינם סבירים.
בכל הקשור עם התובע עצמו, אף זה טרח רבות ואף נאלץ כאמור לשלם שכ"ט בביהמ"ש העליון.
התובע ובא כוחו התייחסו גם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא שכה"ט, וסברו כי ראוי בנסיבות לפסוק שכה"ט בהתאם לפוטנציאל מימוש השוברים ולא בהתאם למימושם בפועל לנוכח היקף שעות העבודה והטרחה. כך גם הפנתה להסכמת הנתבעת לשלם שכה"ט והגמול בתוך 20 ימים מהחלטת ביהמ"ש וללא המתנה למימוש הקופונים.
ב"כ התובע הדגישה, כי פסיקת שכה"ט מתוך המימוש בפועל אינו מקדם אינטרס של טובת הציבור, ואין מקום לטפח גישה זו שתביא לפגיעה במגיש התובענה הייצוגית ולא בחברי הקבוצה, ועתרה לכן לפסיקה של 10% משיעור ההטבות לעבר ולעתיד ולגמול של 60,000 ₪ לתובע הייצוגי.
22. הנתבעת מצידה סברה, אף היא בטיעון נפרד, כי התנהלות התובע ובא כוחו הביאו להתארכות ההליך באופן בלתי נסבל ולהוצאות נכבדות על הנתבעת, באופן שאינו מצדיק תשלום גמול ושכ"ט כלל. לחלופין, הם זכאים לגמול ושכ"ט בשיעור כולל שלא יעלה על 10% מסך מימוש ההטבה בפועל. הנתבעת מציינת, כי מדובר בתביעה מופרכת, תוך פירוט השתלשלות ההליך לאורך שנים. כמו כן, הפנתה לסע' 22(ב) ו- 23(ב) לחוק באשר לשיקולים שבקביעת גמול ושכ"ט שאינם מהווים רשימה ממצה (ר' ע"א 2046/10 שמש נ' רייכרט (23.5.12)). כן הפנתה לעמדת היועהמ"ש הסבור, כי הסדר קופונים מחייב בירור עד כמה חברי הקבוצה מימשו אותו בפועל. כמו כן, דחתה הנתבעת האפשרות לעשות שימוש בשעות העבודה שהושקעו בפועל כבסיס לפסיקת שכה"ט בהתאם לפסק דין שמש לעיל, תוך פניה לגזירת שכ"ט עוה"ד מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה.
בתגובה לעמדת התובע וב"כ חזרה וציינה כי בפועל שיעור הוצאות הדלק עלה על שיעור הרווחים שבגביית מחיר הדלק מהלקוחות ולכן אין לחברה רווחים כי אם הפסדים.
23. כשלעצמי, לא סברתי כי יש להמתין פרק זמן של שנה ומחצה עד לסיום אפשרות מימוש הקופונים. מכל מקום, המתנה שכזו היתה אמורה לעלות בקנה אחד עם מינוי בודק שיעקוב אחר נושא הקופונים בודק בו לא חפצה הנתבעת. אין לשכוח, כי למרות טענות הנתבעת ולפיהן הגיעה להסכמות אלה מבלי להודות בחבות כלשהי, עדיין קיימת אפשרות שבאה לכלל ביטוי בעצם מתן האפשרות לקבלת קופון, ולפיה בעבר נגבו סכומי כסף ביתר מצרכנים שונים שנאלצו לשלם מעל לשיעור הדלק שמולא בפועל במכלי המכוניות השכורות ומעל לזה גם עמלה מתאימה בשיעור 30% מעל סכום היתר. כיום נושא זה מוסדר ביתר פירוט, הן במסגרת הסכם השכירות המתוקן והן במתן הטבה לשוכרים ששילמו בגין תשלום דלק עודף. מכאן, שלכאורה היה מקום לבדיקת כמות התדלוקים שבוצעו ביתר לקביעת שיעור הסכום שנגבה על ידי הנתבעת וממנו לגזור את שיעור שכה"ט, אלא שסברתי כי הקושי בנסיבות העניין יהיה גדול בהעדר אפשרות להגיע לנתונים מספקים וממצים. לפיכך סברתי, כי נכון יהיה להעריך את שיעור השכרות הרכב בהם נדרש מילוי דלק באופן שיעמוד על 10,000 לשנה (על פי תצהירו של מר רוני סאיג שצורף לטיעון הנתבעת ביחס לגמול המתבקש ממוצע הרכבים העומדים לרשות הנתבעת בממוצע עומד על 1,690 כלי רכב לשנה מ-2002-2013) ובשיעור הטבה בת 40 ₪ כשווי הקופון עומד סכום ההטבה על 400,000 ₪ לשנה, אם כי ברור כי לא כול הזכאים אמנם יממשו את הקופון בתקופה הרלוונטית. בהסתייגות זו, סברתי, כי נכון יהא להעמיד את שיעור הגמול לתובע הייצוגי על הסך של 30,000 ₪ ולבא כוחו כשכ"ט עו"ד יש להעמידה על הסך של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 20 ימים מהיום.
סיכום
24. לאור כל האמור לעיל, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
הצדדים יפעלו לפרסום פסק הדין בהתאם להוראות סעיף 25(א)(5) לחוק וכפי הנוסח שצורף לבקשה. הנתבעת תדאג לפרסום תמציתו של הסדר הפשרה בשני עיתונים יומיים, כמו גם באתר האינטרנט שלה כאמור בהסכם.
ב"כ התובע הייצוגי תעקוב אחר מימוש הסכם הפשרה ותמסור לביהמ"ש אודות כל חריגה ממנו עד לסיום התקופה לקבלת ההטבה.
עותק ההסכם, לרבות עותק מפסק דין זה, יישלח למנהל בתי המשפט לרישום בפנקס התובענות הייצוגיות.
ניתן היום, כ"א אדר תשע"ה, 12 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
