על הפרק:
מחלוקת רכושית: מה דין תביעה רכושית של בן זוג כנגד אשתו שהיא חברת קיבוץ, ביחס לדירה ששויכה לה על ידי הקיבוץ ואשר הצדדים השקיעו בה מאות אלפי שקלים אך היא אינה "סחירה" כיום ואין לדעת אם ומתי תהיה "סחירה" וברת מימוש?
מחלוקת בעניין המזונות: האם יש להותיר חינוכם של הילדים במסגרות הקיבוציות? האם יש לחייב האב לשלם 40% מהלוואת משכנתא בגדר חיוב מדור רעיוני?
א. הרקע הרלבנטי לדיון:
- מר מ.א. (להלן: "האיש" ו/או "האב") והגב' ש.ק.א (להלן: "האשה" ו/או "האם"), שניהם יהודים אזרחי ישראל שנישאו זו לזה כדמו"י ביום 14/04/08 לאחר היכרות בת מספר חודשים בלבד ובמסגרת נישואיהם אלו נולדו להם שני ילדים משותפים: א.א. ילידת 28/9/2008 וד.ז.א. יליד שנת 14/5/11 (להלן : "הילדים").
- מיד לאחר הנישואין עבר האיש להתגורר עם אשתו בדירה קטנה שהוקצתה למגוריה במקור על ידי קיבוץ *** עוד בטרם הקשר הזוגי לעיל.
- במהלך שנת 2010 נטלו הצדדים הלוואת משכנתא משותפת בסך 650,000 ₪ מבנק טפחות ובאמצעותה, כמו גם באמצעות כספים אחרים שקיבלו (מתנה מסבתה המנוחה של האשה, פיצויים שקיבל האיש ממשרד הבטחון), שיפצו את הדירה, שיפוץ משמעותי ביותר שכלל הריסת קירות דירת החדר וחיבורה עם חדר נוסף ולמעשה, לא מדובר רק בשיפוץ קוסמטי, אלא בבניית דירה על בסיס רצפה משותפת של 2 חדרים (להלן : "הדירה"). יודגש, כי עסקינן בדירה שבנויה על מקרקעי הקיבוץ אשר החל בתהליך שיוך דירות לחברים ואשר אין חולק (נכון להיום), כי היא עתידה להיות משויכת לאשה ולהירשם בבוא היום על שמה.
- בחודש דצמבר 2013 הודיעה התובעת לנתבע, כי ברצונה להתגרש ממנו והצדדים עברו להתגורר בחדרים נפרדים באותה דירה ואף פנו לטיפול שלא צלח. מאוחר יותר ומשהוברר לשני הצדדים כי לא ניתן לחיות יחדיו (כאשר האיש טוען שהאשה נאפה בו עם אחר והאשה טוענת לאלימות מצד האיש) ולאחר נקיטת הליכים מצד האשה בבקשת צווי הגנה, עזב הנתבע את הדירה ועבר להתגורר בבית אמו בעיר ***, בעוד האשה נותרה להתגורר עם הילדים בדירה.
- שני הצדדים נקטו בהליכים משפטיים הדדיים הנוגעים להסדרת הפרידה ביניהם: האם הגישה כאמור לבית המשפט בקשות צווי הגנה, תביעה למשמורת הילדים ותביעה למזונותיהם ואילו האב הגיש תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף וכן תביעה לגירושין בבית הדין הרבני.
- במסגרת תביעת המשמורת אותה הגישה האם לבית משפט זה (תמ"ש 45008-02-14) נקבע ביום 17/11/14 בהסכמת הצדדים, כי הקטינים יהיו במשמורתה הפיסית ונקבעו הסדרי חלוקת שהייה של הילדים עם אביהם (אחת לשבוע ובכל סוף שבוע שני) והכל ללא לינה, בשעה שהאב טוען שאין לו מקום מגורים ראוי להלין את הילדים ולשהות עמם ובשעה שאמו, אצלה הוא מתגורר, מתנגדת לכך שיביאם לביתה.
- מזונותיהם הזמניים של הילדים הועמדו ביום 23/10/14 בהסכמת הצדדים על סך 3,200 ₪ בתוספת מחצית הוצאות חינוך, אך הצדדים חלוקים לעניין המזונות הקבועים ולעניין החיוב בהיקף הוצאות החינוך (האב עותר להוצאת הילדים ממסגרות החינוך "היקרות" בקיבוץ).
- זה המקום לציין, כי בהחלטת בית המשפט מיום 16/11/14 נדחתה עמדת האב בסוגיית החינוך ונקבע כך:
"הילדים מתחנכים מאז לידתם במוסדות החינוך של הקיבוץ ואין כל מקום להוציאם ממוסדות חינוך אלה כנרמז בטענות הנתבע. לא כל שכן באמצע שנת הלימודים.
הנתבע אמור לשלם מחצית מהסכום שבפועל משולם על ידי התובעת לגני הילדים ומסגרות החינוך. אמנם ייתכן ומתקבלת הנחה בשל תשלומי מסי קהילה על ידה, אך אין כל סיבה שהדבר יביא לכך שנטל תשלום הוצאות החינוך ישתנה. תשלום החינוך כרוך במגורים בקיבוץ. מגורים בקיבוץ כרוכים במס קהילה. אילו הייתה חיה התובעת בעיר בוודאי גם שם יכולה הייתה לקבל הנחה, האם יכולה הייתה לטעון שאין מקום להתחשב בהנחה מבחינת חלקו של הנתבע בשל העובדה שהיא משלמת ארנונה או מס יישובי אחר? ברור שלא.
מכל מקום, בגין תשלום מסי הקהילה נהנים בוודאי התובעים לא רק מהנחה בחינוך אלא ממגוון שירותים ופעילויות בקיבוץ. זאת ועוד, לא הוכח כי תשלום המס הינו וולונטרי או משולם אך ורק כדי לזכות בהנחה.
בכל הנוגע לטענות הנתבע, כי תשלומי הוצאות החינוך כלל אינן משולמות או לא ישולמו, כמובן שתשלום חלקו לידי התובעת כפוף להוכחת התשלום על ידה (בין אם בחשבונית/קבלה של הקיבוץ/ועד משותף ובין אם באמצעות דפי תקציב הקיבוץ). גם אם צודק הנתבע בטענותיו, יוכל לקזז תשלומים ששילם ביתר (אם בכלל) מתשלומי חינוך עתידיים.
לפיכך, אני מחייב הנתבע לשלם מחצית הוצאות החינוך של הילדים לאחר ההנחה שמקבלת התובעת ומחייב התובעת להמציא לנתבע אישורים בכתב המעידים על גובה התשלום בפועל. "
- בשל העובדה שנכון להיום, אין הדירה רשומה על שם מי מהצדדים אלא שייכת לקיבוץ ***, הרי שלא ניתן "לממשה" וספק רב אם ניתן כלל להעריכה הערכת שווי שמאית "נכונה" או קרובה למציאות. זאת ועוד, אפילו ניתן היה להעריך שווי הדירה, לא היה בכך כדי לקדם משמעותית אפשרות פרידתם הרכושית המיידית של הצדדים. לפיכך ובשים לב למצב משפטי זה והערות בית המשפט, התקבלה ביום 09/02/15 הודעת האיש, לפיה הוא מסכים לוותר על עתירתו לפירוק שיתוף אך עותר להורות על החזר שווי השקעותיו בדירה, קבלת שווי מחצית המיטלטלין שנרכשו מכספיהם המשותפים של בני הזוג וקביעת פיצוי על דרך האומדנא.
- לאחר הודעתו של האיש בעניין תביעת פירוק השיתוף ניתנה החלטת בית המשפט הקובעת כדלהלן:
" בית המשפט רואה בתביעתו הרכושית של התובע, כתביעה לפירוק שיתוף במיטלטלין ובגדרה גם סעד להחזר מחצית השקעות בדירה בקיבוץ ***, מחצית שווי מטלטלין ומחצית שווי הלוואת משכנתא ששולמה עד למועד הקרע בין בני הזוג.
מובהר לפיכך, כי רק בהקשרים אלה יתקיימו ויתמקדו ההוכחות בדיון הקרוב ולא ראיתי טעם בהבהרה נוספת של התובע כמבוקש בהודעת הנתבעת מהיום.
בית המשפט רשם לפניו עתירת התובע לפסוק פיצוי על דרך אומדנא בגין השבחת שווי הדירה ורושם לפניו טענות הנתבעת לפיהן סבורה היא שהתובע זכאי רק להחזר מחצית הלוואת משכנתא ששולמה, מחצית מטלטלין ומחצית מהשקעה שהיא פרי כספים נפרדים שלו להבדיל מכספי המאמץ המשותף.
לאור ההחלטה, מובהר כי מכל מקום, זכויות השימוש בדירה תהיינה שייכות באופן בלעדית לנתבעת בהתאם למסגרת ההתקשרות שלה מול הקיבוץ (בין בהווה ובין בעתיד)."
- דיון ההוכחות התקיים ביום 22.03.15, במסגרתו נחקר נציג הקיבוץ ביחס להתנהלות כלל העניינים הכספיים כלפי חבר קיבוץ וכן העידו הצדדים בעצמם וסיכמו טענותיהם בכתב ובע"פ.
ב. טענות האישה :
- ביחס לתביעת המזונות העריכה האם את צרכי הקטינים בכתב התביעה בסך 1,425 ₪ עבור א.א. ובסך 2,580 ₪ עבור ד.א.. בסיכומיה ציינה, כי היא עותרת לפסוק סך של 2,200₪ דמי מזונות עבור כל אחד מהקטינים וכן מחצית הוצאות החינוך ומחצית הוצאות חריגות.
- ביחס להוצאות החינוך של הילדים נטען, כי לאחר בדיקה משותפת של גנים זולים יותר מחוץ לקיבוץ מצאו שני בעלי הדין, כי כאשר מביאים בחשבון את הוצאות הדלק שיידרשו להסעת הקטינים את הצורך בהסדרת מסגרות לזמני חופשות וחגים מחוץ לקיבוץ, נמצא כי הוצאות גן ציבורי והוצאות גן בקיבוץ הינן כמעט זהות לחלוטין. זאת ועוד, מדובר במסגרת בה מתחנכים הילדים מזה מספר שנים ואין מקום לשנות מסגרת זו.
- ביחס להוצאות המדור טענה האם, כי הוצאותיה בגין החזר הלוואת המשכנתא הינן כ- 2,080 ₪ בחודש לבנק מזרחי טפחות וממוצע הוצאות אחזקת הדירה מגיע כדי 900 ₪ בחודש ויש לחייב האיש ב40% מכלל הוצאות אלו (קרי 1,192 ₪ בחודש).
- בעניין הכנסות הצדדים נטען, כי האם עובדת במועצה אזורית *** כמזכירה והכנסתה הממוצעת מעבודה הינה 5,400 ₪ בחודש (ראה סעיף 9 לסיכומיה) וכי האיש עובד החל מאז 13/10/2013 כנהג משאית ומשכורתו נאמדה בהיקף של 10,000 ₪ נטו בחודש (ראה סעיף 13 לסיכומי התובעת). לאחר הפירוד ירדה הכנסתו הממוצעת לסך 6,600 ₪ אלא שלדבריה יש להתחשב בפוטנציאל השתכרותו וזה כאמור גבוה משמעותית מהשתכרותו בפועל בחודשים האחרונים.
- באשר לתביעה הרכושית ומשעה שהסכים האיש, כי הדירה איננה נכס קנייני שלו הרי שמתייתר הצורך לדון בחלק ניכר מטענות ההגנה של האשה ונותרו מספר מחלוקות מצומצם ונקודתי: ראשית, האשה טוענת, כי יש לבחון את ההשקעה הכספית בלבד של האיש בדירה ובשיפוצה וסכומים אלה בניכוי חובותיו, היא נכונה להשיב. בהקשר זה, לוקחת היא בחשבון החזרי הלוואת משכנתא עד למועד הפירוד וכספים שהביא האיש ממקור אישי (פיצוי בגין נזקי גוף). היא מתנגדת לכלול בגדר סכומים אלו, כספים שקיבלה מסבתה כמתנה או ירושה. כן סבורה היא שאין מקום להתייחס להשקעה אישית של הנתבע בבנייה ובשיפוץ. שנית, נטען כי שווי הדירה כיום או בעתיד אינו רלבנטי וכי האיש יהיה זכאי רק להחזר השקעות ללא כל פיצוי. לדבריה, פסיקת פיצוי חורג מכללי איזון משאבים ופירוק שיתוף בין בני זוג בדירת המגורים.
עוד נאמר, כי לאורך כל הדרך ידע האיש כי הדירה שייכת לאשה בלבד וכי אין ולא יהיו לו כל זכויות קנייניות בה.
- האשה טוענת, כי אין מקום לפסוק לאיש פיצוי בגין הסתמכותו או ציפייתו נגזרת ההשקעה וזאת בייחוד בנסיבות שבגדרן לא ניתן להבטיח, כי אכן בסופו של יום הדירה תהיה של התובעת דבר שלדבריה הצדדים לקחו עניין זה בחשבון עוד בטרם השקיעו בדירה.
ג. טענות האיש:
- בכל הנוגע לתביעת המזונות טען האב, כי הקטינים גדלים בקיבוץ ושוהים במסגרת חינוכית עד שעות אחר הצהריים לרבות סיפוק מזונם ארוחות ועל כן, כמעט כל צרכיהם מסופקים להם במסגרת הקיבוצית. משכך סבור האיש, כי גידור החיוב בסך 1,600 ₪ עבור כל אחד מהקטינים יש בו משם חיוב כפול ללא הוצאות בסכום זה בפועל. האב אף טען, כי הסכומים בהם נקבה האם מופרזים ומוגזמים ואין כל ראיה להוכחת הסכומים הנטענים.
- בעניין החינוך טען כאמור האב, כי אין מקום להותיר הילדים במסגרות החינוך הנוכחיות לאור עלויותיהן היקרות ולדבריו ניתן לאתר בקרבת הקיבוץ מסגרות עירוניות זולות, כאשר האם בהיותה משמורנית וחד הורית יכולה לקבל הנחות וסבסוד משמעותיים שאינה מקבלת בקיבוץ.
- בכל הנוגע להוצאות המדור הנטענות טען האב, כי לאשה אפשרות להתגורר בדירה קטנה אחרת בקיבוץ ולהשכיר את הדירה לצד ג' בסכום של פי שניים מהחזר המשכנתא המשולמת על ידה ועל כן אין מקום לחייבו במדור כלל. ביחס לאחזקת המדור טען הוא, כי חישוב ממוצע חודשי מעלה כי הוצאות המדור הנטענות מראה שאינן עוברות הסך הממוצע של 724 ₪ בחודש.
- לעניין השתכרותו שלו טען האב, כי הוא משתכר סך של 6,000 ₪ לחודש מעבודתו כנהג משאית. לדבריו מאז תחילת הגירושין מצוי הוא בדיכאון ובמצב נפשי קשה ואינו יכול בשל כך לממש את מלוא פוטנציאל השתכרותו. האב טען לבעיות בריאותיות נוספות (פציעה מהעבר, מחלת FMFׂׂ). לפיכך טוען, כי גם אם ייקבעו צרכי הקטינים כמבוקש על ידי האם, עדיין אין כל מקום להשית עליו חיוב שלא יותיר לו מינימום לקיום משל עצמו, כאשר הוא מעוניין לדברי לשכור או לרכוש דירה כדי שיוכל לארח את הילדים ולקחת חלק משמעותי יותר בנטל גידולם.
- בתביעתו לפירוק שיתוף טען הוא, כי הוא מבקש לקבל לידיו את שווי השקעותיו בבית המגורים בהתאם לחוות דעת שמאית שהעריכה המקור את עלות השיפוץ וזאת ללא קשר לסכום הכספים שכל אחד מהצדדים הביא עמו מכספים אישיים או כאלה שלא אמורים היו להתאזן (מתנה פיצויים בגין נזקי גוף).
- בנוסף עתר האיש לפצותו בגין ההשבחה העתידית של הבית אשר נשאר בבעלות מעשית (גם אם לא משפטית) של האשה.
ד. גידור בקעת המריבה:
- נסיבות המקרה, הסכמותיהם הדיוניות של הצדדים, מחלוקותיהם וטענות הביאוני לכלל תובנה כי אלה הן הפלוגתאות הרלבנטיות לדיון והכרעה:
24.1 בסוגיית המזונות של הילדים, ייקבע היקף החיוב של האב על פי הקביעות בסוגיות אלו:
א. מהם צרכי הקטינים (בחלוקה להכרחיים ומדין צדקה)?
ב. האם יש לראות בהחזר הלוואת המשכנתא משום רכיב של מזונות?
ג. מהם יכולותיהם הכלכליות של הצדדים בכוח ובפועל?
ד. טיב הסדר מימוש האחריות ההורית וחלוקת זמני שהות וטיפול;
24.4 בתביעה הרכושית של האיש יש לקבוע הסכום שיהא זכאי לקבל בשים לב לפרמטרים אלו:
א. האם החזר השקעתו בדירה יימדד על פי הכספים שהשקיע באופן ישיר בדירה בלבד, או שמא הדבר ייעשה לפי הערכת כלל ההשקעה בדירה וחלוקתה בשניים בניכוי יתרת סילוק הלוואת המשכנתא בלבד?
ב. האם בנוסף להחזר ההשקעה, יש לפצות האיש בגין השבחה ובגין פגיעה באינטרס הציפייה וההסתמכות ואם כן, כיצד ניתן לעשות כן בנסיבות בהן, השיוך טרם בוצע והדירה אינה "סחירה"?
ה. דיון נורמטיבי בתביעת המזונות של הילדים:
- הדין החל על הצדדים הוא הדין העברי לאור ההפניה אליו מכוח הוראת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 הקובע, כי חובתו של הורה במזונות ילדיו הקטינים נקבעת לפי הדין האישי החל עליו. כאמור הצדדים יהודים, אחת מהילדים היא מעל גיל 6 והשני מתחת לגיל 6 ועל כן האב חב במזונות בנו הקטן ד.ז.א, חובה מוחלטת ואילו במזונות בתו א.א. הוא חב חובה התלויה בהכנסתו הפנויה שעה שזו חובה מדין צדקה. עסקתי בפרשנות הדין העברי בסוגיית המזונות אך לאחרונה בקובעי:
"נסכם הגישות האמורות כפי שהן מותאמות לפרשנות התכליתית של הדין האישי כך:
א. עד גיל 6, החיוב בצרכים הכרחיים של ילדים הוא לפתחו של האב בלבד, אך קיים שיקול דעת שיפוטי ליושב בדין הפועל בשני מישורים לשם צמצום ההפליה האפריורית בין אבות לאמהות:
מישור אחד הוא צמצום כפול של מעגל צרכים הכרחיים: ראשית, צמצום מבחינת טיב הצרכים שבית המשפט קובע, כי הם 'הכרחיים' ולא ניתן לקיים קטין בלעדיהם (בד"כ – מזון, ביגוד, הנעלה, מדור והחזקתו וחינוך בסיסי). שנית, צמצום מבחינת עלות הצרכים אשר בית המשפט קובע כי הם המינימום שבמינימום ומעבר להם, העלות בגין אותו צורך תיחשב לעלות מדין צדקה.
מישור שני הוא חיוב בצרכים מדין צדקה של שני ההורים לפי הכנסות פנויות ולאחר שבית המשפט מתחשב בחיוב שהוטל על האב בגין הצרכים ההכרחיים....
יש להותיר בצריך עיון אפשרות חיוב האם במזונות הכרחיים של הילדים, מכוח חוק המזונות והאפשרות הפרשנית שהובאה בפסק הדין או ליישמה במקרים חריגים שיוצרים תוצאות מעוותות ובלתי הגיוניות.
ב. מעל גיל 6, החיוב אינו מוחלט עוד כבעבר ואינו מוטל כולו על האב; החיוב נובע מתקנת תש"ד של הרבנות הראשית וככזה הוא חיוב מדין צדקה ולא מעיקרו של הדין (ראה עניין פורטוגז, עניין ל.ר. ופרשנות בתי הדין הרבניים את התקנה).
ג. הן עד גיל 6 והן לאחריו, חבות שני ההורים בצרכים מדין צדקה חייבת להיות זהה מבחינה עקרונית (בכך שונה גישתי מגישת בית המשפט המחוזי בעניין ל.ר. שקבע כי החובה לזון מדין צדקה היא חובה מוגברת של האב וחובה משנית של האם)." (ראה פסק דיני בתמ"ש (נצ') 35921-05-13 ש.ל.ג. ואח' נ' מ.ג., (1/2/15, פורסם במאגרים).
- השאלה מהם צרכים הכרחיים או מהם רכיבי המזונות בהם מחוייב האב בלבד נדונה בפסיקה פעמים רבות וכאמור, כי ניכרת בימינו מגמה של צמצום מעגל הצרכים ההכרחיים למינימום, על מנת שעיקרון השוויון בין בני הזוג ימצא ביטוי גם בחיוב בדמי מזונות על פי דין אישי (שככזה אינו שוויוני כלל). עוד יש לציין, כי פסיקת בית המשפט העליון ראתה לנכון לייחד שיקול דעת לערכאה הדיונית אשר רשאית לקבוע ממקרה למקרה את הצרכים ההכרחיים והיקפם (ראה הפסיקה לעיל והאסמכתאות שהובאו בה).
- ומהם "צרכים הכרחיים"? מדובר בצרכים בסיסיים ממש של קיום. תוצאה פרשנית זו מתבקשת מחדירה של הזכות לשוויון, כזכות חוקתית, לדיני המזונות של הדין האישי. עפ"י מבחן זה נקבע אינספור פעמים, ש"צרכים הכרחיים" הינם:
(א) מזון.
(ב) ביגוד והנעלה.
(ג) מדור: חלקה של הקטינה בשכ"ד והוצאות בית.
- ברובם של המקרים, כל יתר הצרכים נכנסים לגדר מעגל צרכים מדין צדקה.
- משהבאנו הדין החל על הצדדים, הבחנו בין צרכים הכרחיים וצרכים מדין צדקה נוסיף עוד, כי ככלל קיימת חזקה שבעובדה כי צרכיו ההכרחיים של הקטין אינם נופלים מ-1,400 ₪ בחודש, אך נפסק, לרבות לאחרונה, כי אין מדובר בחזקה חלוטה ובהחלט ייתכנו מקרים בהם יוכח כי הצרכים ההכרחיים יהיו למטה מסכום זה, או כי יש לחשבם כסכום נמוך יותר כחלק מאיזון נכון בין הכנסות המשפחה והצורך לשפר מצב האב החב לבדו במזונות הילדים (פסק דינו של כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א. (26/3/15, טרם פורסם), בעמוד 4) אני רואה לנכון בהקשר זה גם לאמץ דבריו של המלומד דר' יואב מאז"ה במאמרו "הדין הדתי של מזונות ילדים, פסיקת בית המשפט העליון והפרקטיקה בבתי המשפט: בין מיתוס למציאות" עמ' 36 – טרם פורסם) המפנה לסקר הוצאות משק הבית של הלמ"ס ולניתוחים כלכליים של הוצאות משק הבית שהובאו בעמ' 78-92 לדו"ח ועדת שיפמן ומהם עולה כי ההוצאות המשמעותיות בסיפוק משק הבית הן של ההורים והתוספת בגין הילדים הינה שולית באופן יחסי וכך ככל שמספר הילדים גדל.
- לכך מצטרפת הנחיית הפסיקה ולפיה תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת ובהיעדר הוכחות קביעת הצרכים נתונה שיקול דעת שיפוטי (ראה: ע"א 687/03 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69) ; ע"א 613/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 825 ; תמ"ש (טב') 12107-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (25/01/2011, פורסם במאגרים) תמ"ש (חד') 1320/01 ע.א. ואח' נ' ע.י. (18/10/2006, פורסם במאגרים) ועוד רבים אחרים).
ו. דיון קונקרטי במזונות הילדים:
- לאחר שבחנו היטב את הוראות הדין, ניגש למה שהוכח בפני בית המשפט במסגרת ההתדיינות נשוא תיק זה בעניין הוצאות וצרכי הילדים ובעניין הכנסות ויכולותיהם של ההורים.
- האם הינה חברת קיבוץ. התנהלותה מול הקיבוץ מוסדרת באמצעות דפי תקציב פנימיים מהם ניתן ללמוד על רוב מכריע של הוצאות משק הבית. היא צירפה דפי התקציב וכן דפי חשבון הבנק שלה. עוד צירפה תלושי שכר שלה ושל האב. נבחן כעת את שהוכיחה לעניין צרכי הילדים.
הוצאות החינוך:
- אין בפניי כל תביעה או בקשה בתיק המשמורת והאפוטרופסות לשנות מסגרות החינוך של הילדים וראוי היה כי האב לא היה מעלה טיעון זה במסגרת תיק המזונות.
- אוסיף ואומר, כי מסגרות החינוך בקיבוץ טומנות בחובן שלל הטבות עבור הקטינים ובכלל זה חוגי העשרה, ארוחת צהריים ופעילויות שונות. כמו כן לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי הקטינים שוהים במסגרת החינוכית גם בימי שישי ובמרבית ימי החגים פרט לשבת וערבי חג ואף אוכלים שם את ארוחת הצהריים. רוצה לומר, שהוצאות החינוך בענייננו הינן לב ליבם של מזונות הקטינים שכן כאמור הן כוללות בתוכן את מרבית צרכיהם ובהקשר זה אוסיף כי בשל כך הוצאות הכלכלה וכך גם יתר ההוצאות כפי שאתייחס בהמשך הינן מתחת לממוצע של קטינים בגילאים הללו והכל בשל כך שבמסגרת החינוכית כאמור ניתן מענה הולם למרבית צרכיהם.
- לאמור יש להוסיף את העובדה שזמני השהות של האב עם הקטינים הינם מצומצמים ביותר. הם אינם לנים עמו בשבתות ולכן רוב רובו של הנטל בגידול הקטינים רובץ על כתפי האם.
- בכל הנוגע להיקף הוצאות החינוך של שני הילדים, יש לזכור כי בעבר החינוך נוהל על ידי הקיבוץ ברם בשנה האחרונה ניהול החינוך מוסדר על ידי ועד יישובי המשותף לקיבוץ ולהרחבה ואינו חלק בלתי נפרד מהקיבוץ. כיום עלות החינוך של הילדים הינה 4,005 ₪ בחודש (עיקר ההוצאה היא בגין הבן ד.ז. שבפעוטון, אך גם עבור בית הילדים של א.א.). אם הייתה מחלוקת עד לדיון ההוכחות בעניין שיעורם או לעניין הסבסוד שמקבלת האם מהקיבוץ, עולה מעדות נציג הקיבוץ בהקשר זה, כי קיימת החלטה של הקיבוץ ולפיה כל חבר קיבוץ מקבל סבסוד בשיעור של 15%, כאשר מדובר בהחלטה שמתקבלת על ידי מוסדות הקיבוץ, פעם בשנה (עדות הנציג בעמ' 12 שורות 20-31 לפרוטוקול, עמ' 15 שורה 4, עדות האם בעמ' 24 שורות 8-12). ההנחה שמקבלת איפוא האם הינה בסך 601₪ בחודש והחיוב החודשי הינו בשיעור של 3,404 ₪ - 3,455 ₪ בחודש (עדות האם בעמ' 30 שורה 13).
- הוצאות הפעוטון של ד.ז.א הינן 2,300 ₪ נטו (לאחר הסבסוד) והוצאות הצהרון של א.א. הינן 1,100 ₪ (לאחר הסבסוד). הוצאות הפעוטון/גן לא תפחתנה משמעותית עד הגיע הקטין לכיתה א' (ראה עדות האם בעמ' 30 שורה 20 לפיה מדובר בהפחת של 100 ₪ עד 200₪ בכל שנה). הוצאות הצהרון תישארנה קבועות הן עבור א.א. והן עבור ד.א..
- על אלה נוסיף, כי הוצאות בית ספרה של ד.ז.א. אינן נכללות בעלויות חודשיות אלו ומדובר בכ-1,700 ₪ בשנה נוספים (140₪ בחודש) שהשנה שולמו בחלקים שווים על ידי שני ההורים (עדות האם בעמ' 30 שורה 7).
- מכאן שהוצאות חינוך של א.א. כולל בית ספר וצהרון הינן בשיעור חודשי ממוצע של 1,240₪ ואילו הוצאות החינוך של ד.ז.א הינן 2,300 ₪ בחודש.
הוצאות הכלכלה:
- במסגרת התביעה והתצהיר טענה האם להוצאות כלכלה גבוהות מאלה שהוכחו ; בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית דובר על הוצאה בסך 1,000 ₪ בחודש לכל קטין.
- עם זאת, עיון בתדפיסי כרטיס האשראי עולה, כי הוצאות הכלכלה הינן בסך כולל של 1,000₪ בחודש לכל המשפחה (הילדים והאם). זאת ועוד, הדברים מתיישבים היטב עם עדותה של האם בחקירתה הנגדית:
"ש. מה הוצאות הכלכלה שלך על שני הילדים?
ת. כאשר עשינו את החישובים בדקתי כרטיסי אשראי יש קניות לא בכרטיסי אשראי, זה היה במטרה לחסוך, אני קונה במזומן. הוצאות הילדים לא קטנות. ארוחת בוקר הילדה א.א. לא מקבלת. לפחות 1,000 ₪ יוצא על כלכלה של אוכל, מעבר לזה יש בגדים יש תלבושת אחידה בבית ספר." (ראה עמוד 21 שורות 8-12 לפרוטוקול).
- ובהמשך:
"ש. אם אני מסתכלת על הוצאות כלכלה שצרפת, אני מגיעה לכך שהממוצע לא עובר 700 ₪ ולקחתי גם את ארומה. נפתח את נספח ד' לתצהירך, שזה כרטיס אשראי. מה שחויבת בינואר. נעבור מה הכלכלה שיש לך.
ת. את מסתכלת על ינואר שעוד מ.א. היה בבית.
ש. עוד יותר טוב.
ת. לא. כי רוב הקניות שנעשו בבית זה מכרטיס אשראי שלו.
ש. מתי מ.א. לא היה בבית?
ת. בחודש מרץ לא היה בבית.
ש. נסתכל על חודש פברואר, כבר מיום 10/2 לא היה. אז נסתכל על חודש מרץ – מועד חיוב 15/4. אני עוברת על איפה שכתוב מכולת, רואה שיש 500 ₪, מסעדות 90 ₪. יש עוד הוצאות כלכלה?
ת. אני מאמינה שבאותו חודש הילדים אכלו והיו קניות בסופר. אם הם לא מופיעות פה זה במזומן. הרבה פעמים עושה קניות במזומן
ש. את יודעת שיש תביעות בבית משפט, למה לא שמרת קבלות
ת. מעולם לא שמרתי קבלות. אם הייתי חושבת כל כך רחוק, אז הייתי מוציאה חשבונות בנק.
ש. יש זול בשפע במועד חיוב כרטיס אשראי 5/5.
ת. מה את מנסה לומר? אני חוזרת שוב שיש קניות שאני עושה בכרטיס אשראי ויש במזומן" (ראה עמוד 21 שורות 13-32).
- כן העידה האם בעניין הכלכלה:
"ש. מ.א. אמר שמעולם לא הגעתם ל-2,000 ₪ הוצאות כלכלה כי הילדים אוכלים בקיבוץ
ת אני משלמת על זה.
ש. אז יש לך פחות להוציא בבית.
ת. אני משלמת תשלום בקיבוץ בגלל שד.ז.א אוכל ארוחת צהריים ובוקר, אבל לא.א. אני מביאה אוכל. היא מקבלת לחמניה, ירקות, פרי, חטיף בריאות מדי פעם.
ש. שזה עולה 1,000 ₪ בחודש?
ת. כן. בגדול לא רק זה. הילדים אוכלים א. ערב. הילדים אוכלים חטיפים ופירות. אני לא עושה קניות בסופרים, אבל הילדים צריכים לקבל מה שצריך לקבל ויש פרי וארוחת ערב. מ.א. הפסיק לקחת אותו בסופ"ש ויש ארוחת ערב ביום שישי צריך להכין בשר."(ראה עמוד 22 שורות 16-24 לפרוטוקול).
- עדות זו תואמת את ההוצאות עבור מזון בכרטיסי האשראי, פרט לכך עולה מהעדות ומהנספחים אשר צורפו, כי התשלום עבור ארוחת צהריים בחדר אוכל של הקיבוץ הינו מינורי ולכן הנני מעמיד את הוצאות הכלכלה (כולל חדר אוכל) עבור כל קטין בסך 550 ₪ בחודש (לאחר לקיחה בחשבון של הוצאות נוספות בחדר אוכל ובקיבוץ).
ביגוד והנעלה:
- בכתב התביעה ובתצהיר הועמד רכיב זה על הסך של 200 ₪ לכל ילד. אומר כבר כעת, כי מדובר בסכום סביר שאינו מופרז, גם אם לא הוכח במסמכים.
- האם העידה בהקשר זה :
"ש. טענת בכתב התביעה שיש לך 200 ₪ עבור כל ילד ביגוד והנעלה, אז זה 400 ₪ לחודש. תפני אותי בתצהיר שצרפת לאסמכתא להוצאות כאלה. לכל חודש 200 ₪ עבור הילדים.
ת. ברור שזה חישוב כללי שנעשה ואי אפשר לבדוק כל חודש 200 ₪. יש חודש אחד שהילדים לא יקבלו נעלים, וחודש אחר כך, גם כאשר א.א. הייתה אצל מ.א. ונקרעו לה הנעליים וגם לד.ז.א. נקרעו בגן הנעליים.
ש. כמה את באמת מוציאה? כי אין לנו אסמכתאות. אי אפשר לבדוק את זה. הנתבע אומר שבגדים קיבלת מחברות. לא הוצאת כסף על בגדים. ואם קיבלו זה מתנות מהסבים.
ת. א.א. הייתה בכיתה א' הייתה צריכה תלבושת אחידה. ממי קיבלתי את זה?
ש. היא עלתה עכשיו
ת. כן. והיה צריך לקנות לה חולצות בית ספר
ש. כאשר א.א. עלתה לכיתה א' יש כתב תביעה, איפה הקבלות?
ת. מעולם לא שמרתי קבלות. אני אדם מאוד מסודר. יודעת מה ההוצאות ומה ההכנסות. "(ראה עמוד 22 שורות 1-12 )
- סבורני, כי סך של 200 ₪ עבור כל קטין כסכום אשר כולל תלבושת אחידה וכן בהתחשב בחילופי עונות והעובדה שהמידות משתנות בהתאם לקצב גדילתם הרי שהמדובר בהחלט בסכום המשקף הוצאות הכרחיות עבור ביגוד לכל קטין.
בריאות:
- ביחס לביטוח בריאות עתרה האם לקבל 70 ₪ עבור כל קטין. אין ספק, כי עסקינן בהוצאה הכרחית וכי הסכום הינו מקובל וסביר ועל כן מתקבלת הטענה בהקשר זה במלואה (מה גם שהוכחה בתדפיסי הבנק ודפי התקציב של האם).
משחקים וצעצועים:
- כן עתרה האם לחיוב האב בהוצאות עבור משחקים שעלותם מוערכת לטעמה ב-50 ₪ לכל קטין. על אף שלא צורפו קבלות ספציפיות המאמתות טענה זו הרי שהסכום הנדרש אף הוא נראה סביר, הגם שמדובר בחיוב מדין צדקה.
היגיינה:
- דברים דומים ניתן לומר ביחס להוצאות היגיינה המדובר ברכיב הכרחי ולכן סך של 50 ₪ עבור כל קטין הינו בהחלט סביר (כאשר נכלל בתוכו גם מספרה וכאשר לוקחים בחשבון צפי עתידי). המדובר אף בגדר צרכים הכרחיים.
ימי הולדת:
- ביחס לימי הולדת- הסכום אותו דרשה האם בהקשר זה מקובל עליי עסקינן בילדים אשר בוודאי מפאת גילם משתתפים בימי הולדת של חברים בקיבוץ ובכיתה/גן ועל כן יחויב האב בגין רכיב זה סך של 50 ₪ לכל קטין (חיוב מדין צדקה).
מדור :
- האם טוענת, כי על האב להשתתף בהוצאות המדור של הילדים, כאשר לשיטתה, הוצאות המדור מוצאות ביטוי בהלוואת המשכנתא שנטלו הצדדים לשם שיפוץ הבית המשותף (סעיף 49 לתצהירה, סעיף 23 לכתב התביעה) והחזרה נאמד בכ-2,080 ₪. האם עותרת לחיוב האב בסך 900 ₪ בגין רכיב המדור (40%).
- בסעיף 21 לכתב ההגנה טען הנתבע, כי הוא משלם מחצית הלוואת המשכנתא ויתבע זכויותיו ביחס לדירת המגורים. אלא שכאמור, המדובר בדירה שלא בבעלות מי מהצדדים ולא ברור מתי תשוייך לאם ועל כן ולאחר הגשת כתב ההגנה בפני התביעה למזונות מיקד האב תביעתו בהחזר ההשקעות ובפיצוי.
- במצב דברים זה עולה השאלה, האם יש להתייחס לרכיב תשלום החזר הלוואת המשכנתא כרכיב הוני או גם כרכיב של מדור.
- על פי רוב, כאשר בני זוג רוכשים דירה והאם נותרת לגור עם הילדים בדירה לאחר הפרידה, וללא תשלום הלוואת המשכנתא עלולים הילדים לאבד קורת הגג מעל ראשם, נוהגים בתי המשפט להשית על האב חיוב בגין החזר הלוואת המשכנתא כחלק ממדור.
- כב' השופט גייפמן התייחס לסוגיה וקבע כללים מנחים בתמ"ש (ת"א) 19574/96 אמינוב נ' מתתוב, (פורסם במאגרים, 4/6/2001) באומרו:
"לעניין רכיב המשכנתא כרכיב מזונות ניתן להתוות את הכללים הבאים, שינחו אותנו בדיון בסוגיה זו.
(א) כאשר משולמת משכנתא חודשית ע"י בן - הזוג או הורה, החיוב מדין המזונות הוא בגדר חיוב של מדור רעיוני, שהרי ללא המשכנתא היה על בן - הזוג או ההורה לשכור דירה ולבקש חיוב הבעל - האב בחלק מרכיב שכר - הדירה או במלוא שכר - הדירה לפי הנסיבות.
(ב) בן - הזוג או ההורה אמנם מגדיל את הונו באמצעות חיוב זה של מדור רעיוני שנפסק לטובתו, אולם לבעל - האב לא נגרם חסרון כיס, שהרי ממילא היה חב בגין מדור חלופי לפי מפתח של שכר - דירה סביר וחלקם של האשה ו/או הקטינים ברכיב זה.
(ג) כאשר החזר המשכנתא החודשית גבוה, וחורג מעלות שכר - דירה סביר, שניתן לאשרו, רכיב המדור הרעיוני יחושב לפי שווי שכר - דירה סביר, ויתרת המשכנתא החודשית תהיה בגדר רכיב הוני, שאין על הבעל - האב להשתתף בו.
תרופתה של האשה במקרה זה - בפריסת המשכנתא לתקופה ממושכת יותר תוך הקטנת השיעורים של התשלומים החודשיים.
(ד) המדור הינו בגדר צרכים הכרחיים. שיעור החיוב במדור רעיוני מותנה בהכנסות ההורים ובשיעור ההתפלגות של הרכיב בין האם לבין הילדים.
בהרכב משפחה של אם + ילד - חלקה של האם 70% וחלקו של הקטין 30%.
בהרכב משפחה של אם + 2 ילדים - חלקה של האם 60% ושל הילדים 40%.
בהרכב משפחה של אם + 3 ילדים - חלקה של האם - 50% ושל 3 הילדים 50%".
- בפסקי דין שניתנו על ידי בתמ"ש (טב') 22859-06-12 א.ק. נ' ר.א.ק., (ניתן ביום 06/08/2012 ופורסם במאגרים) וכן בתמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר.ד. נ' מ.ד. (ניתן ביום 1/1/2013 ופורסם במאגרים) קבעתי:
"בהקשר זה ראה קביעת כב' השופט חיים פורת בבר"ע (ת"א) 20241/99 גיואילה אליהו נ' גיואילה אורלי, [פורסם בנבו] דינים מחוזי כרך כז(1) 406, שם נקבע, כי מדור הוא חלק מן המזונות שעל אב לספק לילדו, ואין אב יכול להשתחרר מחובה זו רק מפני שאם הקטין (עמה מתגורר הקטין) רכשה דירה ומממנת חלק מעלותה על ידי תשלום משכנתא. חיוב האב בנסיבות כאלה הוא אינו חיוב בתשלום המשכנתא אלא חיוב בסיפוק מדור לבנו, בבחינת שכר דירה רעיוני או דמי שימוש ראויים לשימוש שעושה הקטין בדירת האם (אוזכר על ידי חברתי כב' השופטת עליסה מילר בתמ"ש (ת"א) 1241/05 ט. ר נ' ק. פ. (31/05/2010, [פורסם בנבו] פורסם בפדאור) וכן ראה: תמ"ש (ת"א) 103310/00 ש' מ. נ' ש' א. (01/06/2003, [פורסם בנבו] פורסם בפדאור) ועוד ראו: שרשבסקי, דיני משפחה, מהד' 4, עמ' 377)."
- כך גם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופטת שטופמן בע"מ (מחוזי ת"א) 1208/02 כ.י. נ' כ.י. (1/9/2003, פורסם במאגרים):
"גישה זו, הכובשת לה מקום בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, מחוייבת המציאות ותואמת את שורת ההגיון. בתשלום המשכנתא יש משום הבטחת המדור. תשלום סדיר של משכנתא מבטיח קיום מקום מגורים המשמש למדור, בלא שיהיה נתון לאיום מימוש המשכנתא והליכי פינוי ומכירת הנכס. וכך, בתשלום המשכנתא, מושגת, אומנם באופן עקיף, הבטחת מדורם של הקטינים והאישה. משכך, מוצדק, איפוא, בנסיבות מסויימות, לראות בפרעון תשלומי המשכנתא אופן תשלום הוצאות המדור. יחד עם זאת, אך סביר הוא שסכום החיוב בתשלומי המשכנתא, לא יהיה גבוה, באופן משמעותי, מחיוב שהיה מוטל על אב בגין תשלומי המדור"
- הנה כי כן, הפסיקה מכירה לאור האמור לעיל באפשרות של "מדור רעיוני" במסגרתו משתתף האב במדור הילדים באמצעות תשלום של חלק מהלוואת המשכנתא, אלא שהלוואת המשכנתא צריכה להיות בשיעור ריאלי ודומה לשכר דירה והשתתפות האב לכל היותר תהיה עד לגובה תשלום של שכר דירה דומה (ראה גם פסק דינה של כב' השופטת שפרה גליק בתמ"ש (חד') 2185/00 ב.ז.ש. נ' ב.ז.ש (23/11/2006, פורסם במאגרים)). מנגד יש ליתן הדעת גם לגישה לפיה אין מקום להתייחס לתשלומי משכנתא של האם כמדור ולהשיתן או לגלגלן בדרך כלשהי על האב, כאשר מדובר בדירה שרכשה האם לאחר הגירושין (השופט יהורם שקד "בין משכנתא למדור" (2013, פורסם באתר נבו)).
- אך האם ההלוואה שמשלמת האם הינה בגדר הלוואת משכנתה? דומה כי התשובה אינה כה פשוטה ; ראשית, מעדות מזכיר הקיבוץ, מר *** עולה, כי אין שעבוד על הדירה בעקבות הלוואת המשכנתה שנטלו הצדדים:
"ש. בוא נמקד את השאלה. ש.ק.א. משלמת משכנתא על בית. המשכנתא שהיא משלמת על הבית, הבית לא שלה? היא משלמת עבור הקיבוץ?
ת. היא משלמת על התחייבות בבנק על בסיס הנחה שיכול להיות שמתישהו יש שיוך דירות והבנק יסכים לתת לה לקחת את הסיכון. זו לא משכנתא בכלל. הבנקים לא נותנים משכנתא. הקיבוץ לא נותן כלום לבנק. זו החלטה של הבנק לתת זאת. הבנק לא מטיל שיעבוד לא חברי הקיבוץ. הבנק מסכים לתת את ההלוואה משיקוליו. התהליך עם הקיבוצים זה משהו שקורה בכל התנועה. אני יושב עם בנקים ובנק רואה כחבר קיבוץ כמישהו שמחזיר את החוב. כמעט ולא קיים מצב שאני יושב עם הבנקים והם אומרים שהחבר קיבוץ לא שילם את החוב. אני רואה קיבוצים נוספים שעובדים באותה צורה. הבנק מקבל איזה מסמך מהקיבוץ ובמידה ויש שיוך, אז הקיבוץ יסכים אולי לעזור או לאפשר לבנק במידה שיש שיוך וברגע שיהיה שיוך בפועל אולי לשעבד את הנכס. אבל עוד פעם, רק ברגע שהנכס יוצא מהקיבוץ. כל עוד שהנכס בקיבוץ, אין מצב שתינתן התחייבות.
ש. חוזה מול הקיבוץ שמשייך לה את המגרש יש לש.ק.א.. כלומר זו זכות?
ת. כן
ש. אז הקיבוץ הוציא אישור שהוא שייך את המגרש לש.ק.א.?
ת. אני מכיר טיוטות, אני לא מכיר את המסמכים." (עמ' 15 שורה 26 עד עמ' 16 שורה 9)
- מעדותו של מזכיר הקיבוץ עולים למעשה שני דברים החשובים לענייננו, האחד לשיטת מזכיר הקיבוץ אין המדובר למעשה בהלוואת משכנתא המתבססת על שיעבוד הנכס לטובת הבטחת החזר ההלוואה, אלא על משכון זכותה החוזית של האשה. האחר, המדובר בזכות שלעת עתה איננה קניינית ואינה סחירה והיא למעשה זכות עתידית. דברים אלה עולים גם ממסמכי הבנק שהוגשו לבית המשפט לאחר דיון ההוכחות.
- לכאורה אם לא תשולם הלוואת המשכנתא ובניגוד לנהוג בהלוואות משכנתא במגזר העירוני למשל, לא יוכל הבנק להיפרע באמצעות מימוש הדירה משום שאין לו שעבוד. רוצה לומר, כי בכל מקרה הדירה תישאר לשימושה של האם, בין אם תשולם הלוואת המשכנתא ובין אם לאו. מדוע אם כך יש לראות בהחזר ההלוואה בגין נכס שלעולם לא יהיה של האב ובנסיבות שבהן גם אי החזר ההלוואה לא יכול לפגוע בקורת הגג של הילדים משום הבטחת מדור?
- במקרה הנוכחי, אין אף לראות בהחזר הלוואת המשכנתא משום תשלום מדור רעיוני, שכן בניגוד לאמור בפסיקה דלעיל, הרי מדובר במקרה שבו הקיבוץ מחוייב להבטיח לחבריו קורת גג בכל מקרה (בין אם הלוואת המשכנתא הייתה משולמת ובין אם לאו, בין אם חבר הקיבוץ בוחר לשפץ הדירה ולהגדילה (באמצעות נטילת הלוואה) ובין אם לאו)). סוגיית ההלוואה במקרה הנוכחי אינה נועדה להבטיח המדור של הילדים. אי תשלומה על ידי האב אינו פוגע במדור של הילדים. יש לראות ההלוואה כחוב משותף של שני הצדדים במסגרת האיזון הכספי ביניהם ולא לכלול אותה במסגרת חיובי מזונות ומדור של הילדים. בשולי דיון זה בעניין המדור, יש לציין כי העובדה שהאב לא יחוייב במדור משמעותה הגדלת הכנסותיו הפנויות (לעומת מקרה של חיוב כאמור) והקטנה משמעותית של הכנסתה הפנויה של האם (וכפועל יוצא קיטון עד היעדר יכולת השתתפות בסיפוק המזונות של הילדים).
החזקת מדור:
- במסגרת כתב התביעה נטען, כי הוצאות החזקת המדור של כלל המשפחה (כולל האב) נאמדות בכ-930 ₪ בחודש (סעיף 23.2 לכתב התביעה). במסגרת התצהיר נטען, כי לאחר עזיבת האב את הבית לא פחתו ההוצאות האמורות באופן משמעותי והן נאמדות בכ-900 ₪ בחודש (סעיף 49.2 לתצהיר עדות ראשית).
- במהלך הדיון העידה האם ביחס להוצאות החזקת המדור כך:
"ש. אז אני צריכה להאמין למה שאת אומרת כי זה לא עולה במה שצירפת. טענת שיש לך ממוצע עבור הוצאות 900 ₪ בחודש .כשאני מסתכלת בתקציב שלך מהקיבוץ ניקח את 1/14.
ת. תקציב של 2/14 הוא...
ש. יש 13 ₪ טלפון, ארנונה 305 ₪
ת. ארנונה הייתה מופחתת בגלל תעודת נכות של הנתבע. מאז שהנתבע לא נמצא, הארנונה עלתה.
ש. ארנונה 401.
ת. נכון
ש. מתי עלתה?
ת. לא יודעת.
ש. כי עד 9/14 עדיין חויבת 305 ש"ח.
ת. הם לא בודקים מסמכים כל חודש, אלא פעם בשנה, ברגע שביקשו את תעודה של מ.א., הודעתי להם שהוא לא גר בבית, אז אין לי הנחה. ברגע שפנו אלי זה עלה
ש. יש לנו מים שזה בסך 135 ש"ח לחודשיים. יש הנחת מים.
ת. היה פיצוץ ובקיבוץ יומיים זרמו מים. תסתכלי חודש אחר כך אין מים
ש. יש אינטרנט ויש יס. וכל ההוצאות האלה, לאחר שעשיתי ממוצעים, הגענו ל-724 ₪. הילדים 40% הגענו ל-284 ₪. איך הגעת לסך של 900 ₪.
ת. יש בטבלה בדיוק את החישובים ובדקנו בזמנו, גם אם חשמל, חודש ינואר היה חשמל.
ש. לקחתי גם חשמל. ממוצע של 250 ₪ לחודש. ממוצע של כל מה שצירפת
ת. לא יכולה לעשות ממוצע כמו שעשית. אני יודעת שישבתי לפני זה.
ש. צירפת את זה לתצהיר שלך? את הממוצעים שעשית
ת. לא. צירפתי את הטבלה. אני מסתכלת על פברואר, לא הבנתי איך הגעת להוצאות של 700 ₪.
...
ש. יש לך עוד הוצאות מחוץ לדף תקציב אישי
ת. יש משכנתא.
ש. כשאת מחויבת בחשמל, את מקבלת פירוט צריכה?
ת. כן.
ש. למה זה לא צורף?
ת. לא יודעת. זה בא בדף נפרד. לא שומרת אותו. כך גם לגבי המים.
ש. לא מצאת לנכון לצרף את זה
ת. יש דף שמפרט את הכל. על החשבוניות שקיבלתי מהקיבוץ מהחינוך אמרתם שלא נחשבת ,כי זה משהו פנימי, אז חשמל ומים כן רוצים? הסיכום של הדפים פה
ש. איך הגעת לסך של 900 ₪?
ת. כרגע לא יכולה לעשות את החישובים האלה. "(ראה עמוד 22 שורות 29-32 וכן עמוד 23 שורות 1-23 ועמוד 24 שורה 1).
- עלויות החזקת המדור הינן אכן מינוריות במיוחד לאור המגורים בקיבוץ: תשלום בגין טלוויזיה בלווין שעולה במקום אחר לא פחות מ-300 עד 400 ₪ בחודש עולה בקיבוץ 65 ₪ בחודש. עבור טלפון משלמת האם 15 ₪ בממוצע. עבור אינטרנט עוד 35 ₪. עלויות החשמל אינן עולות על 220 ₪ בחודש בממוצע. גובה הארנונה הוא 305 ₪ בחודש. יוצא, כי סך כל עלויות החזקת המדור מגיע כדי: 700 ₪ בחודש לכל היותר בממוצע ולא כנטען על ידי האם. חיוב האב ב-40% מהוצאות החזקת המדור נאמד בכ-280 ₪ בחודש בלבד.
- להלן סיכום צרכיהם של הקטינים כעולה מהראיות, מסמכים ועדויות שבפניי:
|
הרכיב/הקטין
|
א.א. (שני ההורים לפי הכנסות פנויות)
|
ד.ז.א (הכרחי על האב)
|
|
כלכלה (צורך הכרחי)
|
550
|
550
|
|
ביגוד והנעלה (צורך הכרחי)
|
200
|
200
|
|
משחקים (צדקה)
|
50
|
50
|
|
ימי הולדת (צדקה)
|
50
|
50
|
|
היגיינה (הכרחי)
|
50
|
50
|
|
הוצאות רפואיות (הכרחי)
|
70
|
70
|
|
החזקת מדור (הכרחי)
|
140
|
140
|
|
חינוך (הכרחי למעט צהרון)
|
1240
|
2300
|
|
סך הכל
|
2350₪
|
3,410 ₪
|
|
סה"כ הוצ' הכרחיות
|
2,110 ₪
|
2,310 ₪
|
השתכרות הצדדים:
- האם כאמור עובדת כמזכירה במועצה אזורית ***. מתלושי השכר אשר צירפה עולה, כי ב-12 חודשים אחרונים אלו הסכומים אשר השתכרה נטו: 5,276 ₪, 5,264 ₪, 5,509 ₪, 4293 ₪, 5152 ₪, 7465 ₪, 6239 ₪, 6072 ₪, 6,884 ₪, 7,460 ₪, 4917 ₪, 4,872 ₪. ובממוצע שכרה החודשי עומד על סך 5,783.5 ₪. יש לציין, כי האם תידרש לשלם 2,080 ₪ בחודש בגין הלוואת המשכנתא ולהחזיר הלוואות שנטלה. בנוסף, במסגרת פסק הדין בתביעה הרכושית, תידרש האם להשיב ולשלם לאב כספים נוספים בגין השקעותיו בבניית הדירה. משכך הם פני הדברים, הרי שהכנסתה הפנויה של האם לצרכי התחשבות בה במסגרת סיפוק מזונות הילדים מדין צדקה הינה עד כ-1,000 ₪ בחודש לכל היותר, אם בכלל. כשלוקחים בחשבון העובדה שהילדים אינם לנים אצל האב וכל עול הטיפול בהם הוא לפתחה, יש לקחת גם זאת בחשבון לעניין פסיקת המזונות. והטלת נטל מוגבר לפתחו של האב.
- בחינת שכרו של האב ; האם צירפה תלוש שכר של האב מחודש 5/13 לפיו שכרו הינו 7,686₪. כן צירפה היא תלוש של חודש 7/13 בו שכרו נטו עמד על סך 7,238 ₪. בחודש 4/13 השתכר האב 8,304 ₪ נטו בחודש. 2/13 השתכר הוא 6,817 ₪. בחודש ינואר 2013 השתכר הוא 6,943 ₪. בחודש 11/13 השתכר האב 8500 ₪ נטו. בחודש 12/13 השתכר האב 10,500₪ נטו. שכרו הממוצע לשנת 2013 היה 8,000 ₪ .
- החל משנת 2014 וסמוך להגשת התביעות חלה ירידה משמעותית בשכרו ; כך למשל בחודש 2/14 – השתכר הוא 6,000 ₪ וכך גם בחודש 06/14. בחודש מאי 2014 השתכר הוא 6,300 ₪. בחודש 04/14 השתכר הוא 6,200 ₪ ואף סכומים פחותים מכך. האב הסביר הירידה בשכרו בשל המצב הנפשי אליו נקלע בעקבות הגירושין ובשל העובדה שהוא סובל מבעיות בריאות נוספות.
- לא הובא בפניי כל מסמך מטעם האב המצביע על היעדר ביכולותיו הפיסיות ו/או על פגיעה רפואית ו/או תפקודית בגללה לא יוכל להרוויח אותם סכומים בדיוק כפי שהרוויח ערב הגשת התביעות כנגדו. בית המשפט אף משוכנע, כי אילו היו נותרים הצדדים להתגורר יחדיו, בוודאי לא היה מפחית האב את השתכרותו.
- על כן, מדובר במקרה שבו נכון ליישם העיקרון שבפסיקה ולפיו יש להיזהר ממקרים בהם בעלי דין מציגים ירידה בהשתכרותם תוך כדי הליכים משפטיים. זאת ועוד, גם במקרים של אבטלה זמנית (חלקית או מלאה), הנכון הוא לצפות פני עתיד בפסיקת המזונות ולהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות (ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147).
- בנסיבות המקרה, אני דוחה איפוא הטיעון של האב כי השתכרותו הינה סביב 6,000 ₪ בחודש וקובע כי השתכרותו הפוטנציאלית הינה בשיעור של כ-7800 ₪ בחודש בקירוב.
- לאב אין הוצאות דיור שעה שהוא גר בבית הוריו והוצאותיו סביב מפגשי הילדים לרבות הנסיעות מוערך בשיעור של כ-300 עד 400 ₪ בחודש לכל היותר ולא הובאו מטעמו ראיות המעידות אחרת.
- האב חב לזון ולספק כל מזונותיו ההכרחיים של הבן ד.ז.א. ויש ביכולתו גם לספק מזונות מדין צדקה של הבת א.א.. הצרכים ההכרחיים של ד.ז.א. הינם בהיקף של 2,310 ₪ וההוצאות ההכרחיות של הבת א.א. הינן בשיעור של 2,110 ₪ ואני רואה לנכון להשית מלוא החיוב האמורים לפתחו של האב. התחשבות בקצבת הילדים ובהכנסותיה של האם מובילה לכך שיש להטיל לפתחה בשלב זה כיסוי יתר הוצאות הילדים (עוד כ-1,500 ₪ בחודש).
- אשר על כן אני מקבל התביעה למזונות ילדים, אך לא בשיעורים המדויקים שנתבקשו על ידי האם, כי אם כדלהלן:
א. האב מחויב החל מיום 12/4/15 ובכל 12 לחודש שלאחריו בתשלום מזונות ילדיו א.א. וד.ז.א. בסך 4,420 ₪ בחודש.
ב. החיוב האמור לעיל כולל חלקו והשתתפותו של האב בהחזקת המדור ובחינוך הילדים לרבות צהרון עד הגיע הקטין ד.ז.א. זאב לכיתה א'.
ג. ממועד הגעתו של הבן ד.ז.א. לכיתה א' החיוב במזונות כל אחד מהילדים יעמוד על סך 1,110 ₪ בחודש ועוד 70% מהוצאות החינוך של שני הילדים (הן בתי ספר והן צהרון/בית ילדים בקיבוץ).
ד. דמי המזונות ישולמו מדי 12 לחודש לחשבון הבנק של התובעת ודפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל.
ה. דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שיתפרסם ביום 15/4/15 (להלן "מדד הבסיס").
ו. דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בעת פרעון דמי המזונות של חודש ספטמבר 2015.
ז. דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לכל קטין/נה שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיה/ו התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ"ל.
ח. ממועד סיום לימודיה התיכוניים של הקטין/נה ו/או הגיעה/ו לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותה/ו הצבאי הסדיר בחובה, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין הילד/ה, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל (בתוספת הפרשי הצמדה למדד הבסיס).
ט. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בהיותה אם משמורנית של הקטינים.
י. בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בחלוקה שווה בהוצאות הבריאות החריגות של הקטינים אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו:
י.1. הוצאות ריפוי ובריאות חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי הינן לרבות טיפולי שיניים, אורטודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.
י.2. הוצאות חינוך חריגות, אשר אינן ממומנות ע"י חוק חינוך חובה חינם הינן לרבות שיעורי עזר (ככל שיידרשו לקטינים, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה), טיולים מטעם תנועות נוער וחוגים בקיזוז מענק חינוך שמקבלת האם מהביטוח הלאומי כל שתקבל.
י.3. הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור. חיוב האב בגין הוצאות חריגות הינו רק מעבר לגמלת החינוך שתקבל האם מהמל"ל ככל שתקבל.
י.4. מובהר, כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית התובעת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.
י.5. הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 250 ₪. הוצאות חריגות מתחת לסכום זה, אינן חייבות בהתייעצות ו/או בהסכמת הצד שכנגד, אך חייבות ביידועו מבעוד מועד.
י.6. לפני הוצאת כל הוצאה חריגה כאמור לעיל, שאינה הוצאה של חירום, תמציא התובעת בדואר רשום מכתב לנתבע ובו פירוט ההוצאה, המועד בו היא אמורה לשלם וחיוניותה. ככל שהאב לא יחלוק בכתב תוך 7 ימים מיום קבלת המכתב מיעם האם על חיוניות ההוצאה או שיעורה, כי אז הצעת המחיר מטעם האם תחייב את שני הצדדים.
י.7. ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטין/נה).
י.8. ככל שהאב חולק על שיעור גובה ההוצאה, עליו לצרף לתשובתו בכתב הצעת מחיר מטעם הגורם שמטעמו באזור מגוריה של הקטין/נה, וככל שהוצאה זו זולה יותר מהצעת האם, הוא לא יחויב אלא עד כדי מחציתה.
ז. התביעה הרכושית – הדירה בקיבוץ:
ז.א. טענות האיש ועתירותיו:
- לטענת האיש, במהלך הנישואין (בשנת 2010) הרסו הצדדים את דירת החדר בה התגוררו מהיסוד ובנו בית חדש לחלוטין וזאת באמצעות כספים אשר צברו הן לפני הנישואים והן תוך כדי נישואיהם. בנוסף, נטלו הם לדבריו, הלוואת משכנתא משותפת בסך 350,000 ₪ מבנק מזרחי טפחות.
- לתצהירו צירף האיש חוות דעת שמאית אשר נערכה ביום 03.05.10 לצורך קבלת הלוואת המשכנתא ולפי חוות דעת זו ערכו של הנכס נכון למועד חוות הדעת היה 650,000 ₪. יתרת המשכנתא לסילוק נכון לאוקטובר 2014 עמדה על סך 316,000 ₪, כך שלדבריו אומדן עליות הבנייה בסך 650,000 ₪, בהפחתה של יתרת הלוואת המשכנתה לסילוק מותירה בידי כל אחד מהצדדים סך 167,000 ₪ אותם על האישה להעבירו אליו בצירוף פיצוי ראוי בגין אבדן זכויותיו בדירה העתידית.
- כן הוסיף האיש כי בנוסף, על האשה להעביר אליו הסך של 95,144 ₪ בגין השקעות נוספות בבית אשר פורטו בסעיף 28.4 לתצהירו.
ז.ב. טענות האשה ועתירותיה:
- עמדת האשה שונה היא באופן מהותי:
ראשית, טוענת היא כי מלכתחילה ידע האיש לאורך כל הדרך כי הדירה הינה דירתה שלה ולעולם לא יהיו לו זכויות בה.
שנית, רובה המכריע של השקעת הצדדים הינה השקעה של כספי הלוואת משכנתא שהיא נכונה להמשיך ולשאת בה לבדה. לבסוף, ממילא הדירה אינה סחירה והיא אינה משוכנעת כלל כי תממש זכותה לפי הליך שיוך הדירות בקיבוץ ככל שזה יתקיים בעתיד (דבר שגם כרוך בעלות כספית ובתשלום לקרן איזונים). לפיכך, מכחישה האשה כי לאיש יש זכות תביעה כלשהי בגין שווי הדירה. האשה נכונה להשיב לאיש הכספים שהשקיע באופן ישיר בדירה (חלקו בהלוואת המשכנתא ועוד כספים שהשקיע מכספי פיצוי בגין נזקי גוף) וזאת בקיזוז חובותיו כלפיה בגין הוצאות חינוך של הילדים שלא נשא בהם וכן בגין חוב לקיבוץ במועד העזיבה ושווי מחצית הרכב שנטל האיש.
שלישית, טענה האשה כי יש לערוך איזון בין הזכויות הפנסיוניות של שני הצדדים וכי האיש נמנע מלמסור לה מידע בהקשר זה.
ז.ג. העדויות:
- בעדותו ניסה האיש לחמוק לאורך כל הדרך מהיקף ההשקעה הכספית שלו בדירה מעבר לכספי הלוואת המשכנתא. לדבריו אין זה משנה מה היה היקף ההשקעה של הצדדים מבחינה כספית אלא מהו שווי הנכס שנותר בעקבות ההשקעה. עוד לדבריו, סבה וסבתה של האשה נתנו כספים במתנה לשני הצדדים ולא רק לאשה ואין לייחד כספים אלה. מכל מקום, אין ספק מעדותו, כי הדירה נבנתה בעיקרה מכספי הלוואת משכנתא, מהשקעה בסך 91,000 ₪ שקיבלה האשה מסבתה במתנה ומסך של כ-100,000 ₪ שלדבריו הביא מפיצוי שקיבל כנכה צה"ל.
- כך היו דבריו:
"ש. אמרת שמימנת את הבנייה מכספים שהיו לפני הנישואין, אתה מדבר על הכספים של התובעת.
ת. לא. על כספים שאני הבאתי. סבה וסבתה אמרו לה שאין הרבה לתת לנו עזרה לבנייה של הבית אבל מה שיש להם יתנו להם. הם נתנו לנו 17,000 יורו, ובשקלים זה 91,000 ₪.
ש. אתה מדבר גם על הכסף בתביעה שלך מול משרד הביטחון.
ת. כן.
ש. 60,000 ש"ח
ת. לא. קיבלתי סכום. קיבלתי 117,000 ₪ נדמה לי. וזה הסכום.
ש. מה הסיבה שלא התייחסת לזה בתצהיר שלך?
ת. צירפתי.
ש. לא הזכרת בתצהיר
ת. כי זה לא משנה כמה כסף הבאנו שנינו לבית. לבית יש שווי של מישהו שבא לתת שמאות, השמאית נתנה שמאות וזה לא משנה כמה הכנסנו. אני לא שם. יש שורה תחתונה. עכשיו מסתבר שהתובעת קבעה שהכספים שהיא קיבלה הביאה לפני שהכרתי אותה. אני הבאתי את הכספים לפני שהכרתי אותה ויש לי תעודה של נכה צהל. וזה לא משנה כמה כסף הבאתי. יש חוות דעת על הקרקע ואני שם. משהו בסביבות 100,000 ₪.
ש. למה לא התייחסת לזה בתצהיר?
ת. בדיוק מאותה סיבה שאמרתי לך קודם. אל תנסי לבלבל אותי. יש שמאית שנתנה חוות דעת, הבית שעוד לפני בנייה, דלתות, טיח, היא אמרה בגמר טיח יהיה שווה איקס, והיא לא הכניסה את המזגנים ואת הדלתות.
ש. אתה כתבת בניית בנית השקעתם כספים כאלה שנצברו לפני הנישואין והם כאלו שנצברו במהלך החיים המשותפים. אז שאלתי לגבי הכספים לפני הנישואין אמרת קיבלת ממשרד הביטחון.
ת. אמרתי לך שלא משנה כמה כל אחד הביא יש חוות דעת. בגלל זה לא התייחסתי לזה....
ש. השתמשתם בזה ליום יום?
ת. כן. ומעבר לזה.
ש. מה זה ?
ת. פרגולה, דק, אני עשיתי במו ידיי. זה לא ביום יום. זה כספים שלא רק ביום יום. אז לא חסכנו את הכספים האלה...
ש. כאשר כתבת בתצהיר שאת הבית בניתם לא רק מכספי המשכנתא אלא מהכספים האחרים שנצברו לפני הנישואין ובמהלך הנישואין ואתה לא יודע איזה כי אתה לא מצוי בזה
ת. זה לא משנה איזה כספים. אני הבאתי סכום ממשרד הבטחון והיא מסבה וסבתה וביחד עם כל הכספים שעשינו ביחד בנינו את הבית"
(ראה עמוד 32 שורות 20-21 לפרוטוקול).
- האיש צירף חוות דעת שמאית לתצהירו אשר נערכה בשעתו לצרכי קבלת הלוואה מהבנק (נושאת תאריך 03.05.10). בסעיף 11 בפרק השומה נכתב כדלקמן:
"שווי הנכס במצבו הנוכחי: 900,000 ₪
שווי הנכס בגמר טיח: 970,000 ₪.
שווי הנכס בגמר ריצוף: 1,070,000 ₪.
שווי הנכס כגמור: 1,200,000 ₪.
שווי למימוש מהיר: 1,020,000 ₪.
אומדן עלויות בניה של הנכס בערך כינון: 650,000 ₪.
אומדן יתרת שווי הקרקע של הנכס: 550,000 ₪.
אומדן עלות לגמר בניה: 350,000 ₪."
- עדותה של האשה תמכה בטיעון של האיש, כי לא מדובר בשיפוץ "קוסמטי", אלא בבנייה ממש של דירה חדשה, כאשר הקודמת נהרסה לרבות כל קירותיה והוקמה מחדש. באשר להיקף ההשקעה טענה כי הצדדים השקיעו 530,000 ₪ בבניה:
"ש. לפני שנישאת לנתבע באיזה בית גר
ת. דירה עם 2.5 חדרים ותוספת של עוד 2.5 חדרים
ש. כמה מטרים הדירה הייתה?
ת. 80 מטר והוספנו עוד 60 מטר
ש. את אומרת שבסך הכל עשית שיפוץ של שתי הדירות. אני אומרת לך וזה עולה מתוך המסמכים, שלא עשיתם שיפוץ אלא הרסתם הכל ובניתם בית חדש, והשתמשתם בחלק קטן ברצפה שהיתה.
ת. היו שתי דירות שקיבלתי 80 מטר, הייתה תוכנית לבית, ברגע שתכננו לבנות החלטנו להשאיר את מעטפת הדירות, ראינו שזה מתפורר, הוספתי עוד 10,000 ₪ למישהו שיוריד את המעטפת. הורדנו את כל הכל, נשארה רצפה של 80 מטר והוספנו עוד 60. אני קוראת לזה שיפוץ. אפשר בנייה. אני לא רואה הבדל. נראה שזה עניין של הגדרה ולא מה שהיה שם.
ש. בסעיף 6 לתצהיר המשלים את אומרת שנדרשתם להשקעה של 500,000 ₪ אבל הנתבע אמר שההשקעה יותר גבוהה אבל הוא עשה את השיפוץ. מ.א. בנה
ת. כן
ש. עשה דשא סינטטי.
ת. כן עשה איתי. הייתי עם הילדים כשהוא עשה את הגבס
ש. ההשקעה כללה את העבודות של מ.א.
ת. כן. צריך לקנות את הגבס והחומרים
ש. אם מ.א. לא היה עושה זאת, אז ההשקעה הייתה יותר גדולה
ת. לא יודעת
ש. מאיפה הנתון של 530,000 ש"ח
ת. מהמשכנתא שלקחתי וכסף שקיבלתי לפני שהכרתי את מ.א.
ש. אז זה כסף שהבאתם ולא סכום ההשקעה? מאיפה הבאת נתון של 530,000 ₪.
ת. רואים בדיוק מאיפה הכספים הגיעו. לא יודעת מאיפה הייתי מביאה כסף שלא היה לי. גם ההשקעה וגם המימון מתאימים לאותו סכום זה היה השקעה שצריך והמימון הגיע מהמשכנתא.
ש. מאיפה את יודעת שזה הסכום
ת. לפי החישוב שעשיתי, הכסף שהיה לי והכסף שמ.א. הביא." (ראה עמוד 25 שורות 29-32 לפרוטוקול וכן עמוד 26 שורות 1-26 לפרוטוקול).
- בהמשך מסרה האשה עמדתה באשר לסכומים שהיא סבורה שיש להשיב לאיש:
" לשאלת בית המשפט:
ש. מה את חושבת שמגיע לנתבע?
ת. מה שהביא איתו. 90,000 ₪ שהביא אותו, שהיה צריך לשלם לעורך דין שלו 30,000 ₪ ונשאר לו 60,000 ₪. מעבר לזה אני מבינה שהוא שילם משכנתא על משהו שהוא חשב שזה שלו, אין לי התנגדות ולא נגדו, אני מבינה שזה כספים שהוא שילם ומגיע לו בחזרה. מעבר לזה יש חובות שהוא צריך לשלם" (ראה עמוד 30 שורות 1-6 לפרוטוקול).
ז.ד. החזר השקעה:
- מעיון בעדויות ובמכלול המסמכים מגיע בית המשפט לכלל דעה, כי השקעת הצדדים בבנייה הייתה כנטען על ידי האשה קרי 530,000 ₪. כן מקבל בית המשפט את טענת האשה, כי יש להתחשב ביתרת הלוואת המשכנתא לא לפי ערך סילוק מיידי להיום, אלא לפי ערך משוער של החזר באמצעות התשלומים (שהוא גבוה משמעותית). מנגד, סבור בית המשפט כי יש ליתן ביטוי להשקעתו הפיזית של האיש בבניה של הדירה ולהסתמכותו ולציפייתו להיות חבר קיבוץ ובעלים של הזכויות בה באמצעות פיצוי שייקבע על פי אומדנא.
- אין חולק כי הצדדים נטלו משכנתא בסך 350,000 ₪ (ראה חוות דעת השמאית ביחס לאומדן עלות גמר הבניה) מבנק מזרחי טפחות. בעניין זה אני קובע כי על האישה להשיב לאיש מחצית הסכומים אשר שולמו עבור המשכנתא על ידי האיש בהתאם לתדפיסים עדכניים מהבנק המתייחסים לחודשים אלו וזאת החל מחודש ההחזר הראשון (יוני 2010) ועד ליום בו הפסיק לשלם עבור המשכנתא (ספטמבר 2014 כולל).
- על פי הסכמת הצדדים ובשעה שהאשה תהיה בסופו של יום בעליה הבלעדיים של הזכויות בדירה ששויכה לה, ביתרת תשלומי ההלוואה תישא האישה לבדה כאשר עליה להביא לגריעתו של האיש מהלוואה זו בתוך 3 חודשים מהיום.
- האיש לא הוכיח, כי הביא יותר מ-60,000 עד 70,000 ₪ מכספי הפיצוי בגין נכות מצה"ל הגם שמדובר היה במסמכים שהיו ברשותו או שביכולתו הבלעדית הייתה להשיגם. התחמקותו מעל דוכן העדים בהקשר זה אף היא לא סייעה לטעת אמון בגרסתו כאילו הביא 100,000 ₪ ולא 60,000 ₪ כטענת האשה. עם זאת, אף לפי התחשיבים המוצעים על ידי האשה בסעיפים 6-7 לתצהירה המשלים מיום 19/3/15 עולה כי בנוסף להלוואת המשכנתא, כספי המתנה מסבתה ו-60,000 ₪ כספי הפיצוי של האיש חסרו לצדדים עוד כ-30,000 ₪. על כן הנכון הוא להעריך כי האיש הביא לפחות כ-70,000 ₪ מכספי הפיצוי מצה"ל.
- מנגד ובשעה שהאיש נהנה משימוש מוזל בדירה, לא ראיתי לנכון לפסוק הפרשי ריבית והצמדה בגין ההשקעה לעיל. על-כן ובנוסף לכספי הלוואת המשכנתא ששילם בפועל האיש יחד עם האשה תשיב האשה לאיש סך של 70,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום התשלום בפועל.
- בנוסף מעדות האיש עולה והאישה אף היא לא הכחישה, כי האיש בנה במו ידיו חלקים מן הדירה, כגון פרגולה, דק, קירות גבס, דשא סינטטי וכדומה. אאמוד שווי עבודתו זו של האיש והשקעתו הפיזית הישירה במסגרת הפיצוי הכולל שייפסק.
ז.ה האם יש מקום לחייב האישה לאיש דמי השבחה?
- אין ולא יכול להיות ספק, כי ההשקעה שביצעו הצדדים בבניית הדירה גרמה להעלאת שוויה וערכה. חוות דעת השמאית מדברת בעד עצמה בהקשר זה.
- אלא שהדירה אינה שייכת כיום למי מהצדדים. אין להם חוזה חכירה ביחס למקרקעין והם אינם יכולים למכור אותה לצד ג' כלשהו בתמורה או שלא בתמורה. כל זאת מהטעם שמדובר בדירה שנמצאת במקרקעי הקיבוץ *** וטרם בוצע בפועל הליך שיוך דירות בקיבוץ. זאת ועוד, לא ברור וכלל לא ידוע אם הליך שכזה יבוצע בשנים הקרובות ובאלו עלויות יהיה כרוך מבחינת חבריו.
- משכך הם פני הדברים, לא מצאתי כי ניתן להיענות לבקשת האיש ולפסוק היום דמי השבחה בנוסף להחזר ההשקעה.
ז.ו. האם מגיע לאיש פיצוי כחלק מאיזון המשאבים ו/או בגין אינטרס ההסתמכות והציפייה?
- בנסיבות המקרה שבפניי לא ניתן לפרק שיתוף בדירה בעת הנוכחית ולא ברור אם הדבר יהיה כלל אפשרי בעתיד ואם כן מתי בדיוק. לא זו בלבד, אלא שכעת משהצדדים מתגרשים, ספק רב ולמעשה אפסו סיכוייו של האיש להתקבל לחברות בקיבוץ (דבר שנראה שהוא כלל אינו מעוניין בן). גם מגורים כבר רשות בעלות נמוכה אינם בנמצא. השקעתו בכסף, זכאות להלוואה, באמצעים פיסיים, בזמן והקרבה אינה יכולה להתמצות בהחזר השקעה כספית ישירה בלבד. מנגד, השתת או קביעת פיצוי בגין מלוא חלקו של האיש בדירה, אף היא אינה מעשית, אינה אפשרית לביצוע מבחינת האשה וגם אינה צודקת שעה שהיא נותרת אמנם עם זכות מגורים בדירה אך ללא סחירות.
- מדובר לטעמי בנסיבות מורכבות המצריכות פתרון יצירתי בדמות פסיקת פיצוי הלוקח בחשבון את הפרמטרים האמורים לעיל והנקבע לפי אומדנא של בית המשפט.
- מבחינה נורמטיבית, דרכי הגישה אל פתרון הפיצוי הם כמה וכמה: ראשית, בהיקש מפתרון של שיתוף ספציפי בדירת מגורים, שנית, פיצוי בגין ביטול רשות שימוש ובגין בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת, שלישית, פיצוי כחלק מתשלומי איזון בגדרו של חוק יחסי ממון בין בני זוג (סעיפים 6(ב) ו-8(2)). לבסוף, מכוח דיני החוזים ועשיית עושר. פסיקת הפיצוי מתבקשת בנסיבות כאמצעי להגשמת צדק ואיזון כלכלי עתידי ונוכחי בין הצדדים במגבלות הקיימות.
- נפתח ונאמר, כי במציאות משפטית מורכבת, בה לא יכולים תמיד בני זוג לקבל המגיע להם מדירת המגורים בה גרו במהלך הנישואין, נוהגת הפסיקה לתור אחר פתרונות יצירתיים שיביאו בסופו של יום לאיזון משאבים צודק ושוויוני ככל האפשר.
שיתוף ספציפי:
- רק כך ניתן להבין החקיקה השיפוטית בגדרה הוכרה דוקטרינת השיתוף הספציפי בדירת מגורים שהובאה על ידי אחד הצדדים לנישואין כדוקטרינה הגוברת לעיתים על לשונו הברורה של סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 הקובעת, כי מאיזון המשאבים המשותפים יש לגרוע נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין ולמרות לשונו הנחרצת של סעיף 4 לאותו חוק הקובעת כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
- הדוקטרינה של שיתוף ספציפי בדירת מגורים ששייכת הייתה למי מבני הזוג באופן בלעדי קודם הנישואין הוסברה על ידי ההלכה הפסוקה כדרך לעשיית צדק ספציפי בנסיבות בהן מתרשם בית המשפט כי זכות האשה והילדים בדירת המגורים קופחה באופן מהותי (בג"צ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (לא פורסם) - השופט ג'ובראן; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם), בג"ץ 5416/09 פלונית נ' פלוני (10/02/2010, פורסם במאגרים) ; בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665, 672-671).
- חשוב להדגיש, כי לפי המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט מהבנק הממשכן, אין כל ספק כי הצדדים והקיבוץ הציגו בפניהם מול צדדי ג' כבעלים שווים של הזכויות בדירה בקיבוץ. זאת ועוד, האיש הוצג במסמכים חתומים על ידי הקיבוץ כחבר קיבוץ וכמי שאף הוא יהיה זכאי לזכויות בדירה מכוח השיוך. לפיכך ואם היינו ניצבים במועד שלאחר ביצוע השיוך, אין ספק, כי ניתן היה להיעתר לתביעה לפירוק שיתוף בדירה מכוח דיני השיתוף הספציפי.
אלא מאי? שיתוף ספציפי בדירת המגורים של הצדדים אינו יכול להתקיים כיום דה פקטו, שעה שהדירה טרם שויכה לאשה והאיש טרם התקבל לחברות בקיבוץ ומכל מקום לא זה הסעד לו הוא עתר. לכל היותר ניתן היה לטעון או לעתור "לשיתוף ספציפי רעיוני" בדירת המגורים שנחשבת לכאורה בשלב זה "רכוש הקיבוץ" ובעתיד עשויה להיות שייכת לאשה, אך מדובר במושג שיש להותירו בצריך עיון.
פיצוי בגין בניה במקרקעי הזולת ואבדן רשות שימוש בקרקע:
- בנסיבות שבהן לא יכול בן הזוג לעתור כלל לפירוק שיתוף בדירת המגורים, חתר משפטנו לפתרונות יצירתיים אחרים בדמות הפיצוי הכספי בגין ביטול רישיון במקרקעין או בגין השקעה (שנחשבה לבנייה ונטיעה במקרקעי הזולת). אמר על כך חברי השופט סילמן בטוב טעם: "דרכי עשיית הצדק, עברו משאלת של קניין, לשאלה של עשיית עושר; מדיני בעלות, לדיני רשות; כך, הוחלו בפסיקה בין בני זוג (או משפחות המוצא) כללי ה"בניה ונטיעה במקרקעי הזולת", מקום בו היתה בניה בתקופת הנישואין, וכך הוחלו כללי פיצוי בגין ביטול רישיון, מקום בו לא היתה בניה כזו.שני קווים אלו, של פיצוי מכוח בניה ונטיעה, ושל פיצוי מכוח ביטול רישיון, הגשימו למעשה רעיון אחד- מקור לעשיית צדק של איזון, בחברה המסורתית." (תמ"ש (קר') 12236-04-09 פלוני נ' פלונית, 31/1/12, פורסם במאגרים).
- חברי, כב' השופט נמרוד פלקס כינה מקרים אלה כמקרים שבהם על בתי המשפט להבטיח קיומה של "כרית בטחון" אצל הצד שיוצא עם פחות נכסים מקשר הנישואין:
"מגמת בתי המשפט היא ליתן לבן הזוג מועט הנכסים "כרית בטחון" כלכלית בעת פירוק התא המשפחתי. היסודות הרעיוניים העומדים בבסיסה של אותה "כרית בטחון" הם שוויון מהותי, צדק, הגינות ותום לב. איש ואישה כרתו ביניהם הסכם זוגיות במסגרתו כל צד נטל על עצמו חיובים שונים, הפיק תועלות וויתר ויתורים. לעיתים, מפאת מערכת החיים הזוגית, נוצרה עדיפות כלכלית לאחד הצדדים. זאת, כאשר אחד מבני הזוג היה אמון על פרנסת המשפחה ואילו האחר היה אמון על משק הבית וגידול הילדים. אותו בן זוג "ביתי" שם מבטחו בבן זוגו ולא יצר לעצמו עתודה כלכלית להמשך חייו. מצב עניינים מעין זה עלול, במקרי קיצון, להוביל את בן הזוג "הביתי" לחיים של עוני מרוד, לאחר סיומו של הקשר הזוגי." (תמ"ש (י-ם) 50424-05-11 א.א. נ' ג.א., (5/6/12, פורסם במאגרים).
- במקרה האמור לעיל ולאחר מגורים משך למעלה מעשרים שנים בדירה שאינה שייכת לכאורה לבני הזוג, נפסק לאשה פיצוי בגין השקעה, הסתמכות וביטול הרישיון במקרקעין שהוא שווה ערך לעשר שנות שכירות (180,000 ₪).
פיצוי מכוח סעיפים 6(ב) ו-8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973
- סעיף 6(ב) לחוק יחסי ממון לעיל קובע:
"(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה-כסף."
- סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון לעיל קובע:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין - לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(1) ...
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג"
- אין ספק לטעמי, כי מדובר במקרה שבו נסיבות מיוחדות המצדיקות הרחבת בסיס האיזון: האשה נותרת להתגורר בדירת הקיבוץ שנבנתה על ידי שני הצדדים בהשקעה משותפת, ללא שהיא תידרש לשלם אגורה עבור השימוש בדירה ובעתיד הדירה ככל הנראה תהיה שייכת לה (עם השלמת הליך שיוך הדירות). האיש, נאלץ להפסיק לממש הליך קבלה לחברות בקיבוץ, לא יוכל להתגורר בדירה בפרט או בקיבוץ בכלל, יידרש לשכור דירה בעלות מלאה בשוק החופשי ולעולם לא יהיה הבעלים של הדירה. הנה כי –כן מחוייבים אנו להתחשב "בנכסים העתידיים של הצדדים" ודירה ששויכה לאשה, בהחלט יכולה להיחשב "כנכס עתידי". הפער בנכסים עתידיים יכול להקים לאיש זכות לקבל תשלומי איזון או פיצוי כספי כאמור.
פיצוי מכוח הדין הכללי – חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ודיני עשיית עושר
- במקום אחר נפסק את זכותו של בן הזוג לפיצוי יש לבחון שלא רק על בסיס עילת סטאטוס מכוח דיני הנישואין, אלא במקביל גם מכוח עילה חוזית על בסיס היחסים החוזיים שנוצרו בין הצדדים ואף מכוח דיני הנזיקין, וזאת בהשוואה להלכות שנקבעו ביחס למערכת יחסים שבין ידועים בציבור.
יודגש, מקום שבני הזוג נישאו כדין ועומדת להם עילה מכוח סטאטוס זה, לא ימהר בית המשפט לפנות אל בחינתה של העילה החוזית, ככל שנוצרה, שהרי הסטאטוס והדינים מכוחו מורים כיצד יש לאזן המשאבים בין בני זוג נשואים בשעה של פירוד (ראה חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973). הפנייה לבדיקת התגבשותה של העילה החוזית תעשה, כאשר קיימת תשתית ראייתית המחייבת זאת, ובעיקר שעה שמבקש צד להישען על הדין מכוח הסטאטוס כדי להתנער ממחוייבותו הממונית, כלפי בן/ת הזוג. כל זאת כמובן, מקום בו לזכויות מכוח העילה החוזית קיום עצמאי מכוח המשפט האזרחי, שאינו תלוי בסטאטוס.
את התגבשות עילתה החוזית של התביעה יש לבחון על רקע אומד דעתם של הצדדים שעה שנכנסו למערכת היחסים הזוגית, את כוונתם הסובייקטיבית וכן את הציפיות הסבירות שפיתח כל אחד מהם כלפי האחר (ע"מ (מחוזי חי') 740/08 פלונית נ' פלוני (6/11/08 פורסם במאגרים)).
רוצה לומר, כי מקום שהדינים הפרטניים החלים על יחסי המשפחה מעניקים פתרון צודק וכאשר אין אחד הצדדים מתנער ממחוייבותו הממונית כלפי רעהו מכוח הדין הספציפי, מתייתר הצורך לתור אחר מקורות נורמטיביים בדין הכללי, אך נזכיר, כי גם לאור דינים אלה, היה מקום לשקול בחיוב עתירת האיש לקבל פיצוי מתאים בגין נזקיו, הסתמכותו וציפייתו.
מן הכלל אל הפרט – השיקולים המכתיבים את היקף הפיצוי:
- במקרה שלפניי הוכח במסמכים שהופנה אל הבנק על ידי הצדדים והקיבוץ כי הקיבוץ ראה באיש ובאשה תא זוגי העושה שימוש משותף בדירה. האיש בענייננו עתיד היה להתקבל כחבר קיבוץ ואין להטיל דופי בציפייתו הלגיטימית, כי הדירה בסופו של יום הייתה אמורה להפוך להיות גם לקניינו. אדם שלא היה מסתמך ומצפה לכך לא היה מסכן כל רכושו וכספיו ונוטל הלוואת משכנתא על סך 350,000 ₪.
- לשם סיבור האוזן יש לפרט מה נרשם בנספח אשר צירף האיש מיום 10.05.12 ואשר נכתב על ידי המנהל החברתי של קיבוץ ***:
"לכל המעוניין
החבר מ.א. הינו בן זוג של חבר קיבוץ ***, מתגורר קבע בקיבוץ *** ומועמד להתקבל לחברות בקיבוץ בשנה הקרובה.
החבר מ.א. מתגורר עם ובביתו של חבר קיבוץ ועם התקבלו לחברות, יצטרף למסגרת שיוך דירות החוזי הקיים בין קיבוץ לבין בן זוגו חבר הקיבוץ ובכך תבוא לידי ביטוי חברותו המלאה כחבר בקיבוץ ***.
לחברה *** משויך במסגרת שיוך הדירות בקיבוץ מגרש מספר 194."
מסמך זה יש לקרוא עם ההתחייבות החוזית של הקיבוץ כלפי האשה שכונה הסכם בדבר זכויות מגורים בתקופת הביניים מיום 16/8/2010 שצורף כנספח 5 לתצהירה ממנו ברור כי המגרש עליו בנויה הדירה אמור להיות בבעלותה של האשה לאחר השלמת הליך השיוך תוך מספר שנים (בלתי ידוע).
- בעיני, אין כל ספק כי יש במסמכים אלו כדי לחזק אינטרס הציפיה וההסתמכות של האיש על כך שהוא משקיע כספיו בדירה שיהיו לו בה זכויות ביום מן הימים.
- זאת ועוד, האיש השקיע כל מרצו בבנייה ופרט למאמץ הכספי השקיע הוא מאמץ פיזי והאשה לא חלקה על כך. הצדדים בנו קן משפחתי אשר יש בו כדי לפתח ציפיות אצל האיש כאמור לעיל.
- האיש יכול היה להשעות בירור תביעתו עד לשיוך הדירה בעתיד על שם האישה וכך יכול היה לעתור בעתיד לפיצוי מלא בגין השבחה ואף לפירוק שיתוף. הוא הסכים לוותר על זכותו זו כדי להביא הסכסוך לסיומו בנקודת זמן זו ויש לזקוף זאת לזכותו. סיום בירור התביעה כעת מנעה הלכה למעשה את הסלמת הסכסוך בין הצדדים וכפועל יוצא השפעה שלילית על הילדים. עם זאת, לא מתקבל על הדעת כי בשל כך ייפגע האיש כלכלית ומשפטית באופן שיישאר ללא כל נכס, קורת גג ו/או פיצוי. הדבר אף נכון כמדיניות שיפוטית שבתי המשפט לענייני משפחה מצווים לעודד ובגדרה יש לסיים הסכסוך המשפחתי בהקדם ככל האפשר. ולכן מקום שבו הסכים האיש לוותר על עתירות רכושיות עתידיות ובכך לסלול הדרך לשיוך הדירה לאישה באופן בלעדי הרי שיש מקום ליתן לכך ביטוי באמצעות פיצוי כספי כבר בשלב הנוכחי.
- מנגד וכאמור יש לזכור, כי האיש הפסיק ומפסיק לשלם את הלוואת המשכנתה וזו תחול מעתה רק לפתחה של האשה (כ-2,100 ₪ בחודש). הכנסתה של האחרונה אינה גבוהה וכך גם פוטנציאל השתכרותה (5,000 ₪ בחודש). הדירה עצמה אינה נכס סחיר. האשה אינה יכולה אף להשכירה לצד ג' אחר וליהנות מדמי השכירות משום שזה טרם נקבע כקניינה ועדיין מהווה קניין הקיבוץ. ספק רב אם היא תוכל ליטול הלוואות נוספות ו/או בהיקף משמעותי לאור ההתחייבויות הרבות הרובצות לפתחה לרבות הלוואות קיימות. זאת ועוד, היא תידרש לשלם לקרן איזונים של הקיבוץ סכום לא מבוטל עם ביצוע השיוך. על כן קביעת פיצוי בסדר גודל ריאלי עלול להפוך לבלתי מעשי ומציאותי.
- מפאת כל הטעמים הללו, וכאשר ההשקעה הכספית של האיש הייתה בהיקף של כ- 120,000₪, אני רואה לנכון לפסוק לטובתו פיצוי נוסף בסך 60,000 ₪.
ח. סיכום ותוצאה:
- אני קובע על יסוד הראיות שבפניי, כי הוכח שאילו הצדדים היו נותרים לחיות יחד בקיבוץ, קיימת סבירות גבוהה שמכוח דוקטרינת שיתוף ספציפי, יכול ונכון היה לקבוע שהאיש היה מקבל (בעתיד ובכפוף להשלמת השיוך וחתימת חוזה חכירה מול רמ"י) מחצית שווי הדירה.
- עם זאת ובנסיבות המורכבות של המקרה בהן יש לאשה בלבד לכל היותר זכויות חוזיות עתידיות ביחס לדירה מול הקיבוץ וכאשר הסכים האיש לאזן הנכסים בשלב הנוכחי, הנכון הוא לפסוק את החזר השקעותיו בדירה וכן פיצוי הולם.
- אני מקבל חלקית הטיעון של האשה, כי הדירה נבנתה בהשקעה כספית של כ-530,000 ₪ שמקורם כך:
הלוואה בנקאית/משכנתה – 350,000 ₪;
מתנה מסבתה של האשה – 91,000 ₪;
כספי פיצוי של האיש – כ-60,000 עד 70,000 ₪
כספים משותפים מהשתכרות שוטפת - כ-19,000 ₪
- עד לחודש 9/14 שילמו הצדדים יחד על חשבון ההלוואה לעיל סך של כ-104,500 ₪ מהם מגיע לאיש 52,250 ₪.
- כן זכאי האיש להחזר הסך של כ-70,000 ₪ שקיבל כפיצוי בגין נכותו מצה"ל כאשר בתוספת הצמדה למדד מדובר בכ-76,000 ₪.
- עוד זכאי האיש לפיצוי בסך 60,000 ₪ בהתאם לאמור לעיל.
- מסכומים אלה יש לנכות סכומים המגיעים לאשה:
מחצית שווי רכב – 5,350 ₪ (סעיף 23 לתצהיר המשלים של האשה)
מחצית חוב תקציב בעת העזיבה – 5,839 ₪ (שם).
חוב בגין חינוך הילדים לפי החלטות קודמות– 19,886 ₪.
בסה"כ : 31,075 ₪.
- לפיכך מחוייבת האשה לשלם לאיש סך של 157,175 ₪ (188,250-31,075) שיישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ה-30 שלאחר מתן פסק הדין ועד מועד סיום תשלומם בפועל.
- אין בתביעה כדי לחסום הצדדים להגיש תביעה לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014.
- בנסיבות אלו, תכולת הדירה תישאר בשלמות אצל האשה והרכב אצל האיש.
- האשה מחוייבת לגרוע האיש מהלוואת המשכנתא בבנק מזרחי טפחות תוך 3 חודשים מהיום.
- כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ח בניסן התשע"ה, 07 באפריל 2015 בהיעדר הצדדים.
חתימה