אקדים אחרית לראשית ואודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.
כתב האישום:
על פי האמור בכתב האישום, ביום 30.7.14 בשעה 1:29 בכביש 70, ק"מ 30.4 מאליקים ליוקנעם, נהג הנאשם מר פלוני, ברכב מסוג קאיה אפור, בדרך שאינה עירונית, עם שטח הפרדה בנוי, במהירות של 139 קמ"ש, אשר נמדדה באמצעות מכשיר "דבורה", במקום בו המהירות המותרת המקסימלית, הינה 90 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
תשובת הנאשם לכתב האישום:
הנאשם באמצעות בא כוחו, כפר בעובדות כתב האישום ובאמינות המכשיר. עוד טען, כי לא נשמר קשר עין רצוף בין השוטר לנאשם. מדובר בשעת חשכה, ולפיכך אין שום ראיה ממשית לכך שנשמר קשר עין, פרט לטענה בעלמא, כי נשמר קשר עין, כן לא נרשמה מהירות נסיעת רכב המשטרה אחרי רכב הנאשם, ואין עדות בחומר הראייתי לזיהוי הנאשם. באופן פרטני לאופן ביצוע המדידה באמצעות מכשיר הדבורה נטען, כי הואיל וישנה חשיבות להאזנה לצליל הדופלר שמפיק מכשיר הדבורה בעת נעילת הדבורה, ישנה חשיבות לציון העובדה, כי מכשירי קשר ורדיו שהיו בניידת לא הרעישו. בהעדר ציון עובדתי כזה נפגמת לשיטתו המדידה.
ראיות התביעה:
המאשימה העידה את השוטר עורך הדוח רס"מ יהושע מוזס שתיאר את אופן ביצוע המדידה וכן את השוטר הנוסף שנכח איתו בניידת מר עופר טמסוט.
כמו כן, הוגשו המסמכים/מוצגים שלהלן. בהזדמנות זו אני מתקן שגיאת סימון המוצגים הואיל והמיזכר שערך השוטר עופר טמסוט וגם ההזמנה לדין סומנו ת/1, לכן הסימון יהיה כדלהלן.
מוצגי התביעה:
ת/1 – מיזכר שערך השוטר עופר טמסוט
ת/1 א – הזמנה לדין וכתב אישום – עורך הדו"ח רס"מ יהושע מוזס;
ת/2 - זכרון דברים להפעלת מכשיר מדגם bee ii il - עורך הדו"ח יהושע מוזס;
ת/3 – תע"צ תקינות המכשיר – רס"ב אבנר ברזילאי;
דיון בראיות והכרעה:
למעשה, לאור כפירת הנאשם באמינות מכשיר הדבורה, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים, היא בשאלת התקיימותם של התנאים המקימים 'חזקה שבעובדה' לגבי אמינות מכשיר הדבורה ביחס למדידת המהירות במקרה הקונקרטי שבפני בית המשפט.
לצורך כך אפנה תחילה ואציג את התנאים הדרושים לצורך הקמתה של 'חזקה עובדתית' ביחס למכשירי מדידה אלקטרוניים, כפי שאלה הותוו בפסיקת בית המשפט העליון, ולאור דיון זה אפנה ואבחן את עובדותיו של המקרה שבפני ואת מכלול טענותיו של הסניגור.
הלכה פסוקה היא, כי כאשר התביעה מבקשת להוכיח עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר בחוק, ולהתבסס לצורך כך, על מכשיר אלקטרוני שביצע את מדידת המהירות האסורה, עליה להוכיח, כי המכשיר היה תקין, מפעילו היה מיומן, הוא הופעל נכון ותנאי המקום היו כאלה כל שהתוצאה שמופיעה משקפת את המהירות הנכונה של הרכב הנמדד (ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד מו (5) 40).
אשר לאמינות מכשיר המדידה, בכל הנוגע למכשיר מדידת מהירות מסוג ממל"ז, נפסק להלכה, כי בכפוף לביצוע כל תנאי התחזוקה הנדרשים לתקינותו של המכשיר עפ"י הוראות היצרן והנהלים, עומדת לו חזקה עובדתית לפיה המכשיר אמין ומדידת המהירות שהופקה באמצעותו, אמינה (ע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 304).
עוד נפסק בענין לוי לעיל, כי אמינותו של מכשיר מדידה היא ענין שבעובדה. משעה ששאלת אמינותו של אותו מכשיר זכתה לדיון מעמיק ומקיף במספר רב של ערכאות דיוניות נוצרה 'מסה קריטית' איכותית, הנובעת הן מההיקף הדיוני הנרחב, והן מטיבם של הדיונים המשפטיים, בהם שבו ונדרשו הערכאות הדיוניות לעומקו ורוחבו של הענין, וקבעו שוב ושוב, את אמינות המכשיר. משצלח המכשיר את כור ההיתוך של הביקורת השיפוטית, קמה לו חזקה שבעובדה על אמינותו ואין המדינה צריכה להוכיח שוב את אמינותו.
במקרה דנן, נעשה שימוש במכשיר הדבורה למדידת המהירות. מכשיר זה פועל עפ"י עקרון "דופלר", בטכנולוגיה ובאופן מדידה שונים ממכשירי הממל"ז (מד מהירות לייזר), שנדונו עד כה בפסיקת בית המשפט העליון.
אופן פעולתו של מכשיר הדבורה ומהימנות מדידותיו נדונו בהרחבה בענין תת"ע (ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון (פורסם בנבו) (להלן: "ציטרון"). בית המשפט שמע עדות שבמומחיות, למד את אופן פעולתו של המכשיר, מגבלותיו, והתבסס בפסיקתו על נתונים אמפיריים, לפיהם, בוצעו מס' רב של ניסויים אשר בחנו את דיוק מדידתו של מכשיר הדבורה אל 'מכשיר אב'. לאחר עיון מקיף במכלול הנתונים וחוות הדעת מומחה שהוגשה מטעם המדינה באותו עניין, קבע בית המשפט שורה של קריטריונים לביצוע מדידה באמצעות מכשיר זה. קריטריונים אלה אומצו ע"י משטרת התנועה ועל פיהם היא פועלת כיום.
בית המשפט לתעבורה פסק בענין ציטרון, כי בכפוף לתנאי תחזוקה ותנאי הפעלה שפירט, מכשיר הדבורה אמין ותוצאות המדידות שהוא מפיק מהימנות. לצד קביעתו זו, הבהיר בית המשפט, כי בהיותו ערכאה מבררת בבית משפט שלום, פסיקתו אינה מחייבת ותיתכנה פסיקות של ערכאות דיוניות מקבילות שיגיעו למסקנה שונה מזו שלו (ראה שם, בסייפת המבוא להחלטה).
לאור כללים אלו אבחן איפוא באם עמדה המאשימה בנטל הראיה הרובץ עליה והוכיחה את תקינות המכשיר, מיומנות המפעיל, ומהימנות המכשיר ואמינות מדידותיו.
א. תקינות המכשיר:
השוטר רס"מ יהושע מוזס הבהיר, כי ביצע את הפעולות הנדרשות לשם וידוא תקינות המכשיר לביצוע המדידה. הוא הפנה לזכרון הדברים שהוגש כראיה (ת/2) המפרט ביצוע רשימה של פעולות.
כמו כן, הגישה המאשימה תעודת עובד ציבור של המעבדה המשטרתית המלמדת על ביצוע ביקורת תקופתית למכשיר (ת/3).
מעיון בתע"צ עולה, כי בוצעה בדיקה אחרונה למכשיר ביום 16.6.14 ע"י רס"ב אבנר ברזילאי, אשר אישר כי ביצע ביקורת ומצא את המכשיר תקין. מתעודה זו עולה עוד, כי אכן נערכה למכשיר בדיקה מקיפה וביקורת תקופתית במעבדה מוסמכת לכלל הרכיבים הדורשים מעקב ופיקוח על תקינותם.
לאור עדותו של השוטר שאישר כי ביצע את הפעולות הנדרשות לוודא כי המכשיר תקין בתחילת המשמרת ובסיומה, ולאור תעודת עובד הציבור שהוגשה מאת המעבדה המשטרתית, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את תקינותו של המכשיר המודד וכי היה תקין בעת ביצוע המדידה.
ב. מהימנות המפעיל:
השוטר רס"מ יהושע מוזס מפעיל הדבורה, ערך דוח נסיבות המקרה וזכרון דברים להפעלת הדבורה. הוא נחקר על הדוח חקירה נגדית והתייחס לפעולות שביצע במסגרת האירוע. עדותו בנקודה זה הותירה רושם מהימן ולא נסתרה בחקירה הנגדית. לאחר העיון בעדותו ומהתרשמותי מתשובותיו לשאלות והכרתו את מכשיר הדבורה ואת אופן תיפעולו, הנני קובע כי מדובר במפעיל מיומן.
ג. מהימנות ההפעלה:
השוטר רס"מ יהושע מוזס תיעד את פרטי האירוע בדוח שערך, שם תיאר את נסיבות המקרה כך:
"נקלט רכב שנסע בנתיב שמאל מאליקים לכיווני כשהוא בודד בשני הנתיבים ואין כלל רכבים בינינו, ואין רכבים אחריו וכולל השוליים בנינו ואחריו שהיו נקיים מרכבים... כשעדיין בשמאלי, בודד לכיווני בשני הנתיבים ואין כלל רכבים בנינו ולא אחריו וכולל השוליים בנינו ואחריו שהיו נקיים מרכבים ואז חלף מנתיב שמאל, התחלתי בנסיעה אחריו ובצ.יוקנעם, סימנתי לו לעצור".
מכשיר הדבורה 'שולח' אלומת גלי רדיו בצורת חרוט הגלים פוגעים ברכב המטרה וחוזרים למכשיר ומאפשרים לו לחשב את מהירות רכב המטרה. בהינתן שמדובר באלומה בצורת חרוט, הרי שככל שמדידת המהירות לרכב מטרה, הנמצא רחוק יותר מהרכב המודד, הרדיוס האלומה גדל, וקיים חשש שהמכשיר ימדוד רכב או עצם אחר. על מנת לוודא כי מבוצעת מדידה תקינה לרכב המטרה, מכשיר הדבורה משמיע צליל המכונה צליל דופלר. כאשר הצליל הוא בודד ואחיד מאשר המכשיר, למעשה, כי רכב המטרה בודד בנתיב נסיעתו. על המפעיל להמתין 3 שניות לוודא שהצליל בודד ואחיד, ואז להינעל על המהירות. אלה הן הוראות היצרן אשר אומצו ע"י בית המשפט בענין ציטרון והפכו להנחיה משפטית מחייבת בנהלי המשטרה בשעת אכיפה.
בדוח נסיבות האירוע שממלא המפעיל, הוא חייב לכלול את תיאור האירוע, מקום, נתיב נסיעה של הרכב הנמדד, מצב תנועה, היכן נמדד והיכן נעצר, קשר עין רצוף, וכן את ההוראות האלמנטריות של היצרן הדרושות לצורך וידוא תקינות המדידה. עליו לציין את המהירות בה נקלט רכב המטרה, לציין כי שמע צליל בודד ואחיד של המכשיר, ונעילה לאחר 3 שניות עם צליל בודד ואחיד במהירות שנמדדה בסופו של דבר.
מעיון בנסיבות האירוע ובמזכר המצורף שערך השוטר עופר טימסוט, לא נרשמה כל התייחסות מצידו של השוטר מוזס. יצוין כי גם השוטר עופר טימסוט שישב לידו לא התייחס לנתון זה במזכרו ולא טען כי השוטר אכן ביצע פעולה זו. אמנם בזכרון הדברים הנספח לדוח מצוייין V לענין צליל הדופלר, אך חוששני שלא די בסימון זה, ואסביר מדוע.
ראשית, מדובר בפעולה קרדינאלית לווידוא תקינות ביצוע המדידה ולכן על השוטר להצהיר על ביצועה במילותיו שלו, כחלק מהתיאור שהוא מוסר ביחס להתרחשות האירוע בדוח שהוא עורך, ואין לפטור את המפעיל בסימון הרובריקה בזכרון דברים. שנית, ההאזנה לצליל הדופלר, המעקב אחריו, הנעילה לאחר 3 שניות, כל אלה אינן פעולות שיכולות להסתכם בסימון V. אלה פעולות שהשוטר קולט בחושיו, הן מהוות חלק אינטגראלי מהפעולות ההכרחיות של השוטר העוקב אחר הרכב שהוא מודד, בעיניו ובאוזניו, עליו להקפיד ולציין זאת בכתב בדוח נסיבות המקרה, כשם שהוא מפרט בדוח את מצב התנועה ואת קשר העין הרצוף, למרות שגם להם קיימת רובריקה מתאימה בזכרון הדברים המצורף להפעלה.
זאת ועוד, בזכרון הדברים מופיעות רובריקות שונות שעל המפעיל לסמן, בין היתר, עליו לסמן את מצב השטח הסמוך למקום המדידה, קשר עין, קיומה של מסילת ברזל, מזג אויר, מדידה באמצעות אנטנה אחורית או קדמית (ראה ת/2). מרביתן נוגעות לנתונים פיזיים קיימים בעת המדידה, ולא לפעולה אקטיבית של השוטר בעת ביצוע האכיפה. פעולה כזו שהיא לב ליבה של מדידה תקינה, חייב להכלל בדוח הפעולה של השוטר. עוד יצוין, כי הגם שקיימת רובריקה של קשר עין בטופס זכרון הדברים, נוהגת המשטרה, ובצדק, לחייב את המפעיל לציין במפורש בדוח הנסיבות שמירת קשר עין רצוף ולציין את מקום העצירה, דבר המחזק את הטענה כי פעולות אקטיביות של השוטר חייבות לבוא לידי ביטוי בדוח הפעולה ולא להסתכם בסימון V ברובריקה, שהרי במשפט פלילי עסקינן. לאחרונה הנהיגה המשטרה טפסים חדשים (זכרון דברים להפעלת דבורה) שצורפו כראיה בתיק זה באישור בית המשפט. עיון בהם מלמד על החשיבות של הפירוט הנדרש וציונו של צליל דופלר בודד ואחיד.
משלא ציין השוטר בדוח הנסיבות כי וידא שנשמע צליל בודד ואחיד ולאחר 3 שניות ננעל על המהירות שיוחסה לנאשם נפלה שגגה מלפניו.
ב"כ הנאשם טוען, כי השוטרים שמעו רדיו אשר הפריע למפעיל להבחין בצליל הדופלר ומכל מקום לא היתה התייחסות מצידם למכשירי קשר ורדיו שהיו בניידת. כל שוטר בתפקיד נושא עליו מכשיר קשר ולא הייתי מרחיק לכת וקובע, כי חייבת להיות התייחסות לצלילי מכשיר הקשר או אם הוחלשה עוצמתו. בכל הנוגע למכשיר רדיו, כפי שהובהר לעיל, חייב המפעיל לעקוב באוזניו ולשמוע את צליל הדופלר האחיד. ברור כי האזנה לרדיו אינה באה בחשבון שעה שהוא אמור להיות דרוך ולהקשיב היטב לצלילים שמפיק מכשיר המדידה. במקרה דנן, לא מצאתי כי הוכח פוזיטיבית שהרדיו פעל.
את יתר טענותיו של ב"כ הנאשם לענין קשר העין מצאתי לדחות הואיל והתרשמתי כי השוטר שמר על קשר עין רצוף וזיהה את הנאשם כנדרש.
ד. אמינות המדידה:
לעת הזאת, בית המשפט העליון לא נדרש לשאלת אמינותו של מכשיר הדבורה. בתי משפט לתעבורה דנים בכל מקרה בו נדונה מדידת מהירות באמצעות מכשיר דבורה, לגופו, והגם שפסיקת בית המשפט לתעבורה בענין ציטרון אינה מנחה או מחייבת אותם, הם מנחים עצמם בפסיקה זו, לאור רוחב היריעה שנפרשה באותו ענין והעובדה כי מדובר בדיון היחיד המעמיק עד כה, בו נבחן מכשיר הדבורה אמפירית, וצלח את הביקורת השיפוטית.
עם זאת, לאחרונה, נדרש בית המשפט המחוזי בת"א לסוגיית אמינות מכשיר הדבורה בעפ"ת (מרכז) 32702-10-12 זלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: "זלוף") וקבע, כי למכשיר הדבורה לא קמה עדיין חזקה עובדתית בדבר אמינות מדידותיו, הואיל וטרם גובשה 'מסה קריטית' באשר לאמינות המכשיר, וכך נפסק:
"שאלת מהימנות מדידת המכשיר נבדקה פעם אחת בודדת, ודאי שאיננו ניצבים בפני "מסה קריטית", כמותית ואיכותית של פסקי דין אשר מצאו פעם אחר פעם, לאחר בדיקות חוזרות ונשנות כי מדובר במכשיר מהימן, ואשר יחד מקימים חזקה כי מדובר במכשיר שתוצאות מדידתו מהימנות באופן שניתן לבסס עליהן הרשעה בפלילים. נכונה שבעתיים קביעה זו לאחר שההחלטה בדבר אמינותו ( או למעשה הספק באמינותו כפי שעלה בפסק דין ציטרון [ר' 5729/08 מ"י נ' ציטרון] )ניתנה בערכאת בית משפט שלום והיא אינה מחייבת, משפטית, ערכאות נוספות או מותב מקביל אחר...אין אלא לקבוע כי לא מתקיימת חזקה עובדתית בדבר מהימנות תוצאות המדידה של מכשיר הדבורה, ולא ניתן להתבסס על ממצאי חוות הדעת שניתנה בפסק דין ציטרון בפסקי דין נוספים. משהגעתי לכלל מסקנה כי מכשיר הדבורה אינו נהנה מחזקת אמינות, אני קובעת כי צריכה היתה התביעה להוכיח את אמינות ממצאיו באמצעות חוות דעת מטעמה...נכון למצב המשפטי...בו טרם גובשה "מסה קריטית" וטרם ניתן פסק דין בערכאות הגבוהות במסגרתו נמצא, על סמך עדות מומחים, כי ממצאי הדבורה מהימנים, על התביעה להמשיך ולהוכיח בכל עת בה כופרת ההגנה באמינות המכשיר, את מהימנות ממצאיו, באמצעות חוות דעת מומחים"
פסיקה זו כידוע מנחה ואינה מחייבת את בית המשפט, במיוחד שעה שבתי משפט מחוזיים מאשרים לא אחת הרשעה על בסיס קביעת בתי משפט לתעבורה שהסתמכו על הפסיקה בענין ציטרון. ברם, לאחר עיון מעמיק בפסיקה, ובפסיקה שהגישה לעיוני התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי אני מצרף דעתי לדעתו של בית המשפט המחוזי ומנחה עצמי על פי פסיקתו טעמיי לכך הם כדלקמן:
ברע"פ 6831/09 טורשאן נ' מדינת ישראל (2011) הבהיר כב' השופט א. לוי המנוח, כי על מנת שבית המשפט יוכל לסמוך ידו ולקבוע כי המכשיר המדידה בפניו מהימן ושתוצאות מדידותיו אמינות, צריכה להיות בחינה, של שאלה זו, בערכאות הדיוניות, ברמה מספרית ואיכותית כזו, שניתן יהיה לקבוע לגביה, כי הוכחה יכולתו של המכשיר לספק נתוני מדידה נכונים ומדוייקים. אז, ורק אז, לא ידרשו בעלי הדין לשוב ולהוכיח את אמינותו של המכשיר. ואלה דבריו:
"בתי המשפט נוהגים לקבל ראיות המעובדות ומופקות באמצעות מכשירים מכניים וטכנולוגיים לאחר שנמצא כי הם אמינים ויכולים לקבוע, ברמת העיקרון, את אשר הם מתיימרים לקבוע. אמינותו של מכשיר היא עניין שבעובדה, והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות-דעת של מומחים מאותו תחום (...) לאחר שיכולתו של המכשיר לספק נתונים מדויקים עומדת, וחוזרת ועומדת, בכור ההיתוך של הביקורת השיפוטית, אפשר שיגיע השלב שבו ההכרה באמינות המכשיר תהא לנחלת הכלל ואז לא יידרשו בעלי-דין לשוב ולהוכיח אותה בכל פעם מחדש" (שם, בעמוד 317).
לדברים אלה זיקה ישירה לדברים שנפסקו בפרשת לוי שלעיל וכן בענין בש"פ 2434/00 כהנא נ' מ"י (לא פורסם).
עיון בפסיקה מלמד כי אכן, למעט ענין ציטרון, אמינותו של מכשיר הדבורה לא נבחנה באף ערכאה דיונית. כך שלא ניתן לומר, כי קיימת כיום 'מסה קריטית' המהווה 'כור היתוך של ביקורת שיפוטית' שבכוחה להעמיד חזקה עובדתית ביחס לאמינות מדידותיו של מכשיר הדבורה. בהעדר פסיקה מחייבת של ביהמ"ש העליון בסוגיה זו ומשלא קיימת 'מסה קריטית' היה על המדינה להוכיח בראיות את אמינותו של המכשיר באמצעות מומחה, ומשלא עשתה כן לא עמדה בנטל הראיה הרובץ עליה.
אמנם, בענין רע"פ 151/12 פסטרנק נ' מדינת ישראל (2012), ביהמ"ש העליון התייחס אגב אורחא למהימנות המכשיר, אך בעיקר לתקינות המכשיר והצורך לעמידה בתקנים. ביהמ"ש העליון מבהיר, כי גם אם היה ממש בטענה בענין חוסר אמינות מכשיר הדבורה הרי שההרשעה נסמכה על שורה של ראיות אחרות, ללמדך, כי לא היתה כל קביעה מצידו לענין מהימנות המכשיר ואמינות מדידותיו, ואלה דבריו: "אף לו היה ממש בטענותיו של המבקש לעניין מהימנות מכשיר ה"דבורה", הרי שהרשעתו מבוססת על שורה ארוכה של ראיות נוספות נגדו, בהן ממצאי המהימנות בדבר עדותו ועדות השוטר, אי הכחשתו את העבירה לאחר ביצוע...די באלו כדי לבסס את הרשעת המבקש, ולפיכך, אין בהכרעה בדבר מהימנות המכשיר כדי להשפיע על תוצאות הערעור".
בעפ"ת 14467-03-12 קרליץ נ' מדינת ישראל – בית המשפט התייחס לפסיקת בית המשפט העליון בענין פסטרנק, ציטרון וזלוף שלעיל ואומר דברים המחזקים את מסקנתי, לאמור, אף הוא סבור שאין 'מסה קריטית' של פסיקה המספיקה לבסס חזקה עובדתית בדבר אמינות המכשיר. לאחר שהתייחס לפסיקת ביהמ"ש העליון בענין פסטרנק, וציטט את דברי ביהמ"ש המחוזי בענין זלוף לענין העדר 'מסה קריטית' של פסיקה הוא מבהיר: "במה דברים אמורים? כאשר הנאשם כופר במהימנות המכשיר, אז נדרשת התביעה להוכיח את מהימנותו, כל עוד לא נקבעה חזקה בדבר אמינותו ומהימנותו באמצעות מסה קריטית של פסיקה, כמפורט לעיל" (שם, פיסקה 20 להחלטה).
נדרשתי ובדקתי את אסופת הפסיקה שהגישה לי המדינה, ואף בה לא מצאתי את שהיא רואה בה. גם בפסיקה זו אין התייחסות ובחינת עומק לשאלת אמינותו של מכשיר הדבורה. מפאת חשיבות הדברים לא אעשה מלאכתי קלה ואתייחס לפסקי הדין שהציגה לי המדינה ואנמק מדוע אין בהם כדי לשנות ממסקנתי:
עפ"ת 8441-12-11 טרוגמן נ' מדינת ישראל – מדובר בערעור על בקשה לדחיית בקשה לביטול פסק דין בו היתה אמירת אגב לענין אמינות המכשיר אך לא דיון מעמיק בשאלה זו (דבר הנעשה רק בערכאות הדיוניות ולא במסגרת ערעור). ודוק, ביהמ"ש העליון הבהיר בפסיקתו, כי אותה 'מסה קריטית' של ביקורת שיפוטית עניינה בכמות ואיכות, קרי, בחינה לעומק של מהימנות המכשיר (אחזור ואפנה לדברי כב' השופט לוי בפרשות לוי וטורשאן שלעיל).
ע"פ 5059/09 שטובר נ' מדינת ישראל – מעיון בהחלטה הנ"ל עולה כי הנאשמת כפרה בשמירת קשר עין ולא במהימנות הדבורה.
תת"ע 3713-09-11 מד"י נ' סרוסי – לא היתה כפירה במהימנות המכשיר ואצטט מתוך ההחלטה: "אציין מיד כי הנאשם לא כפר בכל דבר הקשור לאמינות המכשיר או כיולו ולא אכנס לדיון מעמיק בנושא, אך אציין יש לעמוד בנהלים הנדרשים (שכאמור נמצאו תקינים בת2). וראה בנושא גם מסקנתו של בית המשפט לתעבורה ב"ש, בפרשת ציטרון (5729/08), שמצא המכשיר אמין וזאת לאחר דיון מעמיק בנושא."
תת"ע 10303/08 מדינת ישראל נ' ובר – השופט הדן בתיק בחר שלא להיכנס ל"עובי הקורה" בכל אשר נמצא בהחלטות מחוזי למהימנות המכשיר, קביעתו כי המכשיר אמין, התבססה עקב אי הזמנת עדים ו/או מומחה מטעם ההגנה דווקא, להוכחות חוסר אמינותו של המכשיר, בניגוד גמור להחלטות אחרות בהם נקבע כי על התביעה מוטלת האחריות לזמן מומחה בעת שישנה כפירה במהימנות המכשיר.
תת"ע 1914-09-11 מדינת ישראל נ' פרודנברג - מדובר בגז"ד. מעיון בגז"ד עולה כי הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה.
תת"ע 313-02-11 מדינת ישראל נ' גלעדי – השופט הדן בתיק ציין כי אמינותו של המכשיר נקבעה בתיק אחר בן הוא דן [ציטרון] אין כלל התייחסות לאמינותו של המכשיר. מאחר ולא הועלתה כפירה באשר לאמינות המכשיר מצידו של הנאשם, לא היה צריך השופט לדון לגופו של עניין באמינות המכשיר.
תת"ע 342-12-09 מדינת ישראל נ' עוז – הרשעתו התבססה בין היתר, מאחר ובעת ונתפס לא הכחיש בפני השופט כי נסע במהירות האמורה, כ"כ הנאשם לא כפר באופן ברור במהימנות המכשיר אלא כפר בעובדות כתב האישום וכן בטופס הבדיקה אשר באמצעותו נבדקה תקינותו של המכשיר שם נקבע באשר לכך כי פס"ד בעניין ציטרון, אשר את מסקנותיו אימצה המשטרה ושיכללה אותו בתוך טופס בדיקת התקינות מטעמה, ניתן לאחר פס"ד הנדון, יחד עם זאת מרבית המסקנות מפס"ד ציטרון בוצעו בתיק הנדון.
תת"ע 5403/10 מדינת ישראל נ' גולדשטיין – החלטה של מותב זה בו לא נדונה כלל שאלת אמינותו של מכשיר הדבורה. גדר המחלוקת עפ"י תשובת הנאשם לכתב האישום התמקדה בשאלת דיוק המדידה.
תת"ע 18104/09 מדינת ישראל נ' קורן – לא נדונה אמינות המכשיר לגופה. מעיון בהכרעת הדין, צוין כי הנאשם כופר באמינות הדבורה, אך עניין זה לא נדון בפס"ד, הוחלט להרשיע את הנאשם מאחר : "ב"כ הנאשם לא הביאה מטעמה ראיות לסתור לא את תקינות ביצוע הבדיקה החצי שנתית ולא את בדיקת הכיול על-ידי המפעיל, וכל טענותיה היו בעלמא".
תת"ע 5403/10 מדינת ישראל נ' נ' פריש - מעיון בהחלטה עולה כי הנאשם לא כפר במהימנות המכשיר אלא בתנאי הפעלתו ואי צירוף תע"צ המעיד על תקינות המכשיר וכן אי שמירת קשר עין – טענות שנדחו ע"י בית המשפט.
יוצא איפוא, כי אין בפסיקה שהציגה המדינה כדי לענות על אותה 'מסה קריטית' הנדרשת לשם העמדת חזקה שבעובדה לענין אמינות המכשיר.
למעלה מן הדרוש אציין, כי ביום 4.2.2014 הוצאה הנחייה מטעם פרקליטות המדינה, המחלקה הפלילית, בדבר אמינות מכשיר "הדבורה" במשפטי תעבורה, נוכח ההחלטה בענין זלוף. לפי ההנחיה, מקום בו כופר הנאשם באמינות המכשיר להבדיל מאופן תפעולו, כי אז, בכל הנוגע לכתבי אישום שמאז 17/4/13 [המועד בו מעבדת מכשור אכיפה של אגף התנועה במשטרת ישראל קיבלה הסמכה ע"י הרשות הלאומית להסמכת מעבדות לשמש כמעבדת כיול]: תוגש תעודת ההסמכה של המעבדה כרשומה מוסדית. כן תוגש באמצעות תע"צ תעודת הכיול של המכשיר הספציפי שבו נמדדה מהירות הנסיעה של הנאשם. לגישת המדינה משעה שקיימות מעבדות והמכשירים מפוקחים ומתוחזקים כיאות, שוב אין צורך להוכיח את מהימנותם – דברים הנסמכים על דברים העולים לכאורה מדברי כב' השופט ג'ובראן בענין רע"פ 151/12 פסטרנק נ' מ"י.
דא עקא, כי מועד ביצוע העבירה בתיק זה הוא לאחר המועד האמור, ולכן, גם לאור הנחיות אלה, ובהתעלם מהדיון שלעיל, לא עמדה המאשימה בנטל הרובץ עליה ולא מילאה אחר הוראות אלה ולא צורפה תעודת ההסמכה של המעבדה כרשומה מוסדית.
באשר לראשית ההודאה שכביכול נשמעה מפיו של הנאשם כאשר נעצר ואי העדתו בבית המשפט, בנסיבות שבפני לא מצאתי ליתן לכך כל משקל שעה שהראיה המרכזית היא מדידה באמצעות מכשיר אלקטרוני שלא מולאו לגביו הוראות כל דין, כמפורט לעיל.
נוכח מסקנותיי אלה, אינני ניזקק להידרש ליתר טענות הסניגור.
סוף דבר:
השאלה העיקרית שעמדה במחלוקת היא האם התקיימו התנאים להחלתה של חזקה עובדתית באשר לאמינות מכשיר הדבורה. בית המשפט בחן את הפסיקה וטענות הצדדים והגיע למסקנה, כי לא התקיימו התנאים להחלתה של חזקה זו, ולכן שאלת אמינות המכשיר היא ענין שבעובדה שעל התביעה היה להוכיח. משלא עשתה כן, לא עמדה בנטל הראיה הרובץ עליה וקיים ספק באמינות המדידה, ספק הפועל לטובת הנאשם.
יתרה מזאת, בית המשפט מצא כשלים בהפעלת מכשיר הדבורה במקרה דנן כמפורט לעיל.
אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.
<#8#>
ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ה, 15/02/2015 במעמד הנוכחים.