זוהי תביעה כספית על סך 140,000 ₪ בתוספת מע"מ, שעניינה תשלום עבור פרסום חוצות שהזמינה הנתבעת מהתובעת בהתאם להסכם בין הצדדים מיום 13.9.2012 (להלן: "ההסכם"), וכן תביעה שכנגד על סך 216,227 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת שכנגד, הטוענת להפרת הוראות ההסכם ע"י הנתבעת שכנגד- התובעת בתביעה העיקרית.
עיקר העובדות הרלבנטיות
1.התובעת הינה חברה בת של תאגיד פרסום חוצות – JCDecaux, המפעילה עסק לפרסום חוצות במרחב העירוני של תל אביב-יפו, בין היתר, על שלטי רחוב ובתחנות אוטובוס, במסגרת זיכיון שניתן לה ע"י הרשות המקומית.
2.הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בממכר ועיצוב תכשיטים.
3.בין הצדדים התקשרויות קודמות בשנים 2010-2012 (ר' ס' 13 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת).
4.כאמור, ביום 13.9.2012 התקשרו הצדדים בהסכם , לפיו רכשה הנתבעת מהתובעת 400 שטחי פרסום ברחבי העיר תל אביב-יפו, לתקופה שבין 19-28 בספטמבר 2012 לצורך פרסום (להלן: "הקמפיין" ו "תקופת הקמפיין" בהתאמה).
5.עבור הפרסום, התחייבה הנתבעת לשלם סך של 140,000 ₪ בתוספת מע"מ (ר' נספח 2 לתצהיר הנתבעת).
6.ההסכם הינו הסכם סטנדרטי אולם הצדדים הוסיפו הוראות תחת הכותרת "תנאים כלליים להזמנה" אשר נוסחן הסופי הינו:
"המחיר הינו נטו ואינו כולל עמלה כל שהיא.
תנאים נוספים: במהלך הקמפיין לא תעלה חברת תכשיטים נוספת/שעונים, במהלך ה- 15 יום אחרי הקמפיינים לא יעלה קמפיין של מתחרים" (להלן-"תניית הבלעדיות").
7.החל מיום 19.9.2012 סיפקה התובעת את שטחי הפרסום לצורך הקמפיין.
8.ביום 20.9.2012 יום לאחר עליית הקמפיין, הלינה מנהלת מחלקת הפרסום בנתבעת הגב' לימור גבאי, על פריסת המודעות (נספח 7 לתצהיר הנתבעת). התובעת, באמצעות הגב' מיה גנור – מנהלת מכירות מקומיות, השיבה לטענות הנתבעת לענין הפריסה, וציינה כי קמפיין של חברת התכשיטים "Tous" אשר החל ביום 30.8, הוחלף ביום 8.9 על-ידי קמפיין אחר. עם זאת נותרו 42 פוסטרים אשר יוחלפו באותו הלילה (ר' ת/10).
9.ביום 23.9.2012 שלחה הנתבעת לתובעת הודעת מייל לפיה, קמפיין הנתבעת יתחיל רק לאחר הסרת שלטי "Tous". הנתבעת טענה כי בשבת – 22.9.12 עדיין נראו שלטים של "Tous" במקביל לפרסומיה (ר' ת/8).
10.במענה, שלחה התובעת ביום 24.9.2012 הודעת מייל נוספת, בהמשך לשיחה שנערכה בין הצדדים. התובעת מציינת כי 42 השלטים של "Tous" הוסרו במהלך יום חמישי (20.9.12), וכי פרסום קמפיין הנתבעת החל ביום 19.9.2012 כפי שהוסכם. עוד נאמר כי הבלעדיות הינה רק ממועד ירידת קמפיין הנתבעת למשך 15 ימים(ר' ת/9).
11.הנתבעת השיבה – "מיה שלום, כפי שכתבתי לך, שלטי "טוס" עדיין היו מוצגים בתחנות אוטובוס בליל יום שבת. בידקו שנית בשטח וודאו שאין יותר שלטים של חברות תכשיטים אחרות. יום טוב, לימור" (ר' נספח 7 לתצהיר הנתבעת 11:36).
12.הפנייה הבאה גם היא מיום 24.9.2012 מסמנכ"ל שיווק הנתבעת הגב' דלית הראל ולפיה – "השלטים שלנו מוצגים עדיין בכל העיר... תודה, דלית". לפניה זו השיבה התובעת– "היי דלית, השלטים שלכם נשארים עד ה 28.9, בברכה, מיה". לכך השיבה הנתבעת באמצעות המנכ"ל מר ישראל קורט, כי בהתאם להסכם, הקמפיין מתחיל כאשר אין במקביל פרסום של חברת תכשיטים או שעונים אחרת, וכי כל מצב אחר גורם לנתבעת נזק אסטרטגי ומעניק מיוקרת המותג יתרון לא מוצדק לאחרים. הנתבעת ציינה כי היא שומרת על זכותה להגיש תביעה בגין הנזק שנגרם לה (נספח 7 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת).
13.התובעת שלחה לנתבעת דרישה לתשלום – חשבונית מספר 2809 מיום 20.9.2012. הנתבעת דחתה את דרישת התשלום מחמת הפרת הסכם ופגיעה בזכויות (ר' נספח 8 לתצהיר הנתבעת).
הצדדים התכתבו ביניהם באמצעות באי כוחם, בקשר עם הקמפיין והתשלום עד ליום 6.3.2013 (ר' נספחים 9-15 לתצהיר הנתבעת).
14.התביעה העיקרית הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. בהחלטה מיום 5.11.13 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. מטעם התובעת העידה הגב' מיה גנור, מנהלת מכירות של התובעת ומטעם הנתבעת – הגב' לימור גבאי – מנהלת מחלקת הפרסום אצל הנתבעת ופרופ' אביחי שוב-עמי פרופ' למנהל עסקים בתחום השיווק -המומחה מטעם הנתבעת/ התובעת שכנגד.
עיקר טענות הצדדים בתביעה העיקרית
עיקרי טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן -
טענות התובעת
15.התובעת לא העלתה פרסום חדש בתקופת הקמפיין ובמשך 15 ימים לאחר מכן.
16.42 הספיחים של חברת "Tous" הוסרו במלואם לאחר שלושה ימים מתחילת קמפיין הנתבעת, ובאותם שטחי פרסום -42 במספר, הוצבו שלטי הנתבעת. מדובר ב-42 שטחי פרסום שלא הוזמנו ע"י הנתבעת ולא היו חלק מפריסת הקמפיין וניתנו לנתבעת כהטבה וללא עלות נוספת. התובעת אף העניקה לנתבעת יום פרסום נוסף, למלוא קמפיין הנתבעת - 400 שטחי פרסום, והכל ללא עלות נוספת. לטענת התובעת מדובר בהטבה מסחרית בשווי 19,600 ₪.
17.הנתבעת נהנתה מהקמפיין, לא דרשה להסירו ולא ביטלה את ההסכם בזמן אמת. דרישתה היחידה היתה כי ספיחי "Tous" יוסרו וכי ימי הקמפיין יספרו רק החל ממועד הורדתם.
18.רק בשלב החקירות העלתה הנתבעת, באמצעות גב' גבאי, טענה לפיה מנכ"ל הנתבעת ביקש להוריד את השילוט בזמן אמת. המנכ"ל נמנע מלהצהיר ואין לקבל את גרסה זו.
19.הנתבעת שלטה בניסוח הברור והמפורש של סעיף הבלעדיות שלשונו אינה עומדת במחלוקת. מנוסח הסעיף עולה כי נשוא ההתחייבות הינו העלאת קמפיין חדש, ואין כוונתו להימצאותם של ספיחים בודדים בשטח מקמפיין קודם.
20.הטענה כי אין לפרסם חברה אחרת, גם טרם העלאת הקמפיין, אינה מבוססת על דבר ועלתה לראשונה בדיון ההוכחות.
21.מוצרי הנתבעת יוקרתיים ואילו ספיחי הפרסום עניינם מותג עממי, הפונה לקהל יעד אחר. התובעת אף מפנה לעדותו של מומחה הנתבעת לפיה אין בפרסום מקביל הפונה לפלחי שוק שונים כדי לפגוע במותג החזק.
טענות הנתבעת
22.עוד טרם ההתקשרות נשוא התביעה דנן, היה ידוע לתובעת כי הנתבעת נוקטת אסטרטגיית בידול – קמפיין קודם עלה גם במחצית הראשונה של 2012. במסגרתו, שטחה הנתבעת בפני התובעת טענות דומות, ביחס לפרסום מקביל עם חברת "פנדורה". הנתבעת ביקשה כי התובעת תיידע אותה מראש על קיומו של קמפיין המשיק למוצריה (ר' נספחים 1 ו – 2 לתצהיר הנתבעת, תכתובות מיום 6.2.2012).
23.מדובר בחיוב מותנה - הנתבעת התחייבה לשלם את התמורה החוזית רק כנגד תניית הבלעדיות. מעת שלא ניתן פרסום בלעדי, לא קמה חובת תשלום.
24.הבלעדיות נוסחה על ידי התובעת ובכלל זה התיבה "לא תעלה", יש להפעיל את כלל הפירוש נגד המנסח.
25.דרישת הנתבעת לבלעדיות לא הבחינה בין קמפיין ישן שהחל לפני הקמפיין לבין קמפיין חדש שהחל במהלך הקמפיין של הנתבעת. הדרישה הסתכמה בכך שלא יפורסם קמפיין כלשהו של תכשיטים ושעונים במקביל לקמפיין הנתבעת.
26.טענת הבלעדיות החלקית הינה חסרת בסיס ועלתה רק בשלב מאוחר, מפיהם של היועצים המשפטיים.
27.במהלך הפרסום המפר של הקמפיין, הודיעה הנתבעת כי ההסכם מופר ברגל גסה וכי לא ישולמו תשלומים בגין הסכם הבלעדיות. זוהי הלכה למעשה הודעה על ביטול ההסכם.
28.דברים דומים הודיעה גם במכתבים מהימים 22.10.12 ו -20.11.12. טענה זו של התובעת, ביחס לאי מתן הודעת ביטול בזמן אמת, מהווה הרחבת חזית אסורה. לא רק שהטענה לא הועלתה ע"י התובעת בכתבי הטענות שגדרו את המחלוקת, אלא שבסעיף 47 לכתב ההגנה שכנגד הכחישה התובעת את האמור בסעיף 41 לתביעה שכנגד אך ורק בעניין הפרת ההסכם ולא ביחס לביטולו.
29.לאורך המשא והמתן הסתירה התובעת את קיומו של קמפיין Tous"" שהחל עוד ביום 30.8.12. אילו ידעה הנתבעת על קמפיין "Tous", לא היתה מתקשרת עם התובעת.
30.ההטבות שניתנו הינן חסרות בסיס, נולדו בדיעבד ונסתרו. הנתבעת לא אישרה כל הסדר כזה או אחר וממילא, כפי שנטען בחווה"ד, הנזקים עולים בעשרות מונים על שווי ההטבות הנטענות אשר לא הוכחו.
31.התובעת נמנעה מלהביא לעדות את מר פיליפ רו, שלדבריה של גב' גנור, היה מי שניהל את המו"מ ולכן קמה החזקה שלו הובא, היתה עדותו פועלת נגדה, לא כל שכן לאור העובדה לפיה לגב' גנור היו פרטים במו"מ אותם ידעה ממר רו בלבד.
32.התובעת שילמה אגרה רק על סך של 140,000 ₪ בלבד ולא בגין 140,000 ₪ בתוספת מע"מ, ולו היה מקום לקבל את התביעה ואין זה כך, ניתן היה לפסוק לזכותה סך כולל של 140,000 ₪.
עיקר טענות הצדדים בתביעה שכנגד
טענות התובעת שכנגד
33.לצורך אומדן הנזקים פנתה לפרופ' שוב-עמי, בעל ידע נרחב, ניסיון אקדמי ופרקטי עשיר. מנגד לא הציגה התובעת והנתבעת שכנגד חוות דעת נגדית.
34.חוות הדעת הוכיחה כי פרסום "Tous" פגע בביקוש למוצרי התובעת שכנגד והוריד את הביקוש ב – 10.9%. נוכח חשיפות חוזרות לפרסומים – ירד הביקוש 8.63% נוספים. ההשפעה השלילית ארכה 8 שבועות, באופן הולך ופוחת ולטווח הקצר נגרם נזק בסך נומינלי של 210,357 ₪ ובנוסף נגרם נזק למותג.
35.הנתבעת שכנגד לא הבינה את חוות הדעת, אשר חישבה באופן ספציפי ונפרד רק את הנזק שגרמו 41 הפרסומים המפרים שכן חוות הדעת התייחסה לירידה בביקוש שהסבו הפרסומים המפרים. גם אם פרסומים אחרים הורידו את הביקוש בנוסף לירידה שנגרמה מפרסום "Tous", לא היה בכך כדי לשנות מחוות הדעת.
36.בניגוד לטענת הנתבעת שכנגד לפיה המומחה ביקר רק בשתי חנויות, ביקר המומחה בחנויות נוספות.
37.לעניין אישור רואה החשבון- יש בתוכנו כדי להעיד על נכונותו. האישור מהווה גם רשומה מוסדית. עדותה של הגב' גבאי לענין הרווח הגולמי לא נסתרה.
טענות הנתבעת שכנגד
38.הנזק לו טוענת הנתבעת והתובעת שכנגד נגזר אך ורק מאישור רואה החשבון שלה בדבר רווח גולמי. אישור זה חסר ערך ומשקל ראייתי – לא הוגש תצהיר של עורכו, לא הובאה ראיה להוכחת תוכנו והנתבעת סירבה לענות על שאלות והתחמקה מהן באופן בוטה.
39.הנתון היחיד עליו מבססת התובעת שכנגד את נזקה אינו קביל ודי בכך כדי לדחות את התביעה שכנגד.
40.חווה"ד אינה אמינה ואין בה להוכיח את הנזק. יתרה מכך, המומחה אישר כי היתה לתובעת שכנגד טובת הנאה מהפרסום.
דיון והכרעה
התביעה הראשית –
41.אין מחלוקת כי הנתבעת הזמינה מהתובעת שטחי פרסום לתאריכים 19-28 בספטמבר 2012, בתמורה לסך 140,000 ₪ בתוספת מע"מ.
42.עובר לחתימת הנוסח הסופי של ההסכם, ביצעו הצדדים תיקונים אשר יובאו כלשונם:
"תנאים כלליים להזמנה: המחיר הינו נטו ואינו כולל עמלה כל שהיא תנאים נוספים: במהלך הקמפיין לא תעלה חברת תכשיטים נוספת, ולא במהלך 10 ימים אחריי".
חלף המספר "10", נכתב "15" – תיקון שבוצע בכתב יד, ולאחר המילה "תכשיטים" הוספו בכתב יד המילים "או שעונים" – והניסוח לאחר מכן היה כדלקמן –
"תנאים נוספים: במהלך הקמפיין לא תעלה חברת תכשיטים או שעונים נוספת, ולא במהלך 15 ימים אחריי".
(ר' ת/7).
43.הנוסח הסופי קובע כדלקמן:
"תנאים כלליים להזמנה: המחיר הינו נטו ואינו כולל עמלה כל שהיא תנאים נוספים: במהלך הקמפיין לא תעלה חברת תכשיטים נוספת/שעונים, במהלך ה 15 יום אחרי הקמפיינים לא יעלה קמפיין של מתחרים".
(ר' נספח 2 לתצהיר הנתבעת).
44.לטענת הנתבעת עצם הפרת הבלעדיות, מאיינת את ההסכם ובלעדיה לא קמה החובה לשלם עבור הקמפיין.
45.יש לבחון האם התובעת הפרה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת, על-פי ההסכם – או במילים אחרות – האם קמפיין "Tous" אשר עלה קודם לקמפיין הנתבעת ואשר ספיחים ממנו, 42 במספר, נותרו עת עלה קמפיין הנתבעת, מהווה הפרה יסודית של ההסכם.
46.לשם הכרעה בשאלה, יש לפרש את הסעיף שלעיל בהתאם לאומד דעתם של הצדדים כפי שמשתמע מהחוזה ובהתאם לכללי הפרשנות שלאחר התיקון לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
47.יש לציין כי בין הצדדים נערכו התקשרויות קודמות בשנים 2010-2012 (ר' ס' 13 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת), כך שמדובר ב"שחקנים חוזרים" אשר התקשרו ביניהם בהסכמים קודמים.
48.כאמור, בטרם הקמפיין נשוא התובענה, בראשית 2012, עלה קמפיין הנתבעת אצל התובעת במסגרתו הלינה הנתבעת על כי פרסומיה מצויים במקביל לפרסומי תכשיטי פנדורה (ר' ת/3-ת/5).
49.במענה לכך, ענה מר פיליפ רו, מטעם התובעת כך (יובא החלק המהותי של תשובתו) –
"3- JCDecaux doesn't give any exclusivity in our media which is a mass media seen by everybody leaving in Tel Aviv.
4- If any client would like to get any exclusivity on his sector, he needs to provide me information about his perimeter in this sector. And if JCDecaux accept, we'll provide a quotation for this option".
(ר' ת/4, הודעת מייל מיום 6.2.2012, אשר צורפה אף כנספח 2 לתצהיר מטעם הנתבעת)
50.סמנכ"ל שיווק הנתבעת השיבה, כי על התובעת ליידע את הנתבעת מראש, כאשר בו זמנית
קיים פרסום בתחום השעונים או התכשיטים ולאפשר לנתבעת לבחור מועד מתאים לכל מותג
המיוצג על ידה (ר' ת/4).
יצויין כי מנכ"ל התובעת וסמנכ"ל שיווק הנתבעת, לא מסרו עדות, אולם שני הצדדים הסתמכו בטענותיהם על תכתובת זו.
51.בחינת ההתקשרות הרלבנטית לתובענה – הקמפיין למועדים 19-28 בספטמבר 2012, מעלה כי מדובר בהסכם סטנדרטי אשר נוסח אצל התובעת. הנתבעת ביקשה לערוך בהסכם שינויים והוסף להסכם הסעיף שכותרתו "תנאים נוספים" אשר צוטט לעיל.
52.מלשון הסעיף כפשוטו עולה כי תניית הבלעדיות תקפה במהלך, קרי, במקביל לקמפיין (לא תעלה חברת תכשיטים נוספת/שעונים); כלומר – בזמן הווה, וכן במהלך 15 יום אחרי הקמפיין (לא יעלה קמפיין של מתחרים); כלומר - לאחר תום הקמפיין – קיימים 15 ימים של בלעדיות.
53.יודגש כי ההסכם כאמור אינו מגדיר מהן הפרות יסודיות. יוצא מכך, שעלינו לדון במבחן "ההפרה היסודית המסתברת" מבחן אובייקטיבי וחיצוני אותו מציב הדין בסעיף 6 רישא לחוק החוזים (תרופות).
54.הגב' מאיה גנור, מטעם התובעת, העידה כי החוזים של התובעת הינם סטנדרטיים ואילו הסעיף האמור התבקש על ידי הנתבעת (ר' עדותה בעמ' 12, שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 16.9.2014).לדבריה, הסעיף לא היה מנוי במסגרת ההתחייבויות בין הצדדים בעבר, ומדובר בתנאי שהוסף בקמפיין נשוא התובענה (שם, בעמ' 13 למעלה – שורות 1-2). כמו כן, הוסיפה כי מדובר בתנאי חריג מאוד שהיא עצמה, הכוונה לתובעת, לא ביקשה אותו (ר' בעמ' 14 שורה 5).
55.הגב' גנור ציינה כי מר פיליפ רו מטעם התובעת, ניהל את המשא ומתן מול הנתבעת, בין היתר, בשל "בעיה כספית" כהגדרתה, שכן הנתבעת ביקשה מחיר "יותר זול" ולא היה ניתן לעמוד בו בשל כמות הפוסטרים המבוקשים ("הכל התחיל בעניין הכספי" ר' בעמ' 14 ובעמ' 15 למעלה – שורה 1 ושורות 3-6).
56.לדברי הגב' גנור, הגב' גבאי מטעם הנתבעת, היא זו שהוסיפה בכתב יד את השינויים. דרישות הנתבעת הוספו על גבי ההסכם, הועברו לנתבעת שוב ולאחר מכן ההסכם נחתם (ר' עדותה בעמ' 57 לפרוטוקול).
57.הגב' לימור גבאי, מטעם הנתבעת, העידה אף היא בהקשר זה של ניסוח ההסכם –
"ש. עכשיו, את היית בקשר עם מאיה לגבי הניסוח של ההסכם הזה? ואת אמרת מה את רוצה שיהיה כתוב וזה מה שנכתב?
ת. "אנחנו כל הזמן ניסחנו, כל הזמן החזרתי אליה כדי שהיא תגדיר את זה לדברים שאנחנו מוכנים לחתום עליהם.
כב' השופטת: אז כשאת אמרת "לא ניסוח שלי", למה את מתכוונת?
העדה: שהניסוח ההוא עם ה"תעלה", שהוא הופך להיות "תעלה", הוא בטח לא יצא ממני. זאת אומרת אם אני הייתי מנסחת את המשפט הזה הוא היה מנוסח אחרת.
עו"ד הורביץ: אבל את הערת לניסוח הזה-,
העדה: באותו יום אני זוכרת שהיא העבירה אליי חוזה שהסעיף השני, השורה השניה, "במהלך ה- 15 יום אחרי הקמפיין", היתה עשרה והחזרתי אליה.
כב' השופטת: אני ראיתי את התיקונים, אני לא יודעת אם זה כתב ידך או לא, אבל ראית שהיו שני תיקונים. אחד זה היה באמת מעשרה לחמישה עשר, והשני זה היה הוספת/תכשיטים ומישהו הוסיף /שעונים, נדמה לי. אבל לא ראיתי הערה למילה "תעלה".
העדה: אוקיי, בסדר.
כב' השופטת: אז יש לך-, כלומר הערת על זה?
העדה: יכול להיות שלא הערתי על זה כי באמת-. שוב, ה"תעלה" הזה מבוסס על זה שאני מניחה שבאותו רגע אין קמפיין נוסף. ואני יודעת שבמשך הזמן -. עכשיו, אני גם לא הולכת לעשות איתם פרסום אם אני חושבת שהם משקרים אותי. אני הבהרתי בכל כך הרבה דרכים, בכל כך הרבה צורות, שזה משהו שמבחינתו בל יעבור".
(עמ' 165-167 לפרוטוקול).
58.מעדותה של נציגת הנתבעת עולה כי הייתה שותפה מלאה לניסוח התניה הנדונה. יתרה מזאת, נוכח היות הנתבעת לקוחה קבועה של התובעת, נאותה התובעת להכניס שינויים בהסכם שהינו הסכם סטנדרטי בדרך כלל (ר' עדותה של המצהירה מטעם התובעת בעמ' 12 שורות 17-18).
59.נטען וצוין כי במסגרת המשא ומתן, הגב' לימור מטעם הנתבעת הביעה דרישה בהודעת מייל מיום 15.7.2012, לפיו התקציב שאושר לקמפיין הוא 120,000 ₪ וכי הנתבעת תוכל לפרסם בהפרש זמנים של חודש מהקמפיין האחרון של תכשיטים או שעונים (ר' ת/6). לגבי תנאי זה, העידה הגב' גנור כי התובעת לא הסכימה לתנאי האמור (ר' בעמ' 50 לפרוטוקול).
60.הגב' לימור גבאי העידה כי לא ידעה על הקמפיין של "Tous" וכי ידעה על כך רק לאחר שראתה אותו בשטח בזמן הקמפיין (ר' עדותה בעמ' 167 לפרוטוקול):
"כמו שאמרתי לך, היום עברת ליד שלט ראית טוס, מחר תראי אותי, מבחינתי זה נזק. אני חייבת איזשהו רווח של בידול. ולכן אם הייתי יודעת שבשבועיים שקודמים לקמפיין שלי היה תכשיטים לא הייתי לוקחת מראש את הקמפיין.
עו"ד הורביץ: למה לא ביקשת שזה יכתב?
ת. כי זה דובר. וכי אני מדברת עם אנשים שאני עובדת-, אני מאמינה להם.
...ש. הרי את כן ביקשת שיכתב בתוך ההזמנה שבמהלך הקמפיין לא יועלה ואחר כך למשך חמישה עשר ימים לא יועלה למשך כך וכך. זה דרשת שיכתב, נכון? עכשיו את מספרת לנו שהיתה דרישה נוספת, שלא סיפרת לנו עליה קודם, שלמשך שבועיים לפני הקמפיין גם לא יהיה-,
...העדה: בהחלט לא קיבלתי את זה במשא ומתן, את החודש לפני... לא קיבלתי אותם בחתום, אבל אני התבססתי בהחלט על זה שידעתי שבאותו זמן אין קמפיין".
(ר' עדותה של הגב' גבאי בעמ' 171- שורות 14-20, עמ' 172, שורות 6-10, עמ' 175 שורות 14-17).
61.המסקנה המתבקשת מכך הינה כי אילו הנושא של הבלעדיות, הן טרם עליית הקמפיין, היה אחד השיקולים המכריעים לחתימת ההסכם מצד הנתבעת, לא היתה הנתבעת מוותרת על דרישתה לכלול הוראה זו באופן ברור בהסכם.
62.מעבר לטענה לעניין האמון ששרר בין הצדדים, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה לא עמדה הנתבעת על ניסוח התנאי בהסכם והרי הנתבעת ידעה היטב לבסס את תנאי הבלעדיות ל- 15 הימים שלאחר סיום הקמפיין ותנאים נוספים.
63.במקרה שלפנינו, הסעיף בהסכם מנוסח באופן קצר, תמציתי וברור– הסעיף מתייחס לתקופה של מהלך הקמפיין ושל 15 הימים שלאחריו הא ותו לו. הפרשנות לפיה מדובר בקמפיין מקביל עולה אף מכל ההתכתבויות בדואר אלקטרוני ששלחה הנתבעת בזמן אמת, ובמסגרתן חזרה וטענה כי סוכם שלא יהיה פרסום מקביל של חברת תכשיטים או שעונים נוספת וכי הקמפיין יתחיל רק לאחר הורדת כל שלטי "Tous" (נספח 7 לתצהיר הנתבעת).
64.הלכה היא, שבמקרה כזה בו הלשון ברורה יש לפרש את הסעיף בהתאם ללשונו כפשוטו –
"ניתן לראות כי המחוקק ביקש לקדש, באמצעות התיקון, שני ערכים – והם: רצון הצדדים לחוזה וודאות משפטית. ערכים אלה, למותר לציין, אינם זרים עמנו, והאיזון ביניהם הוא שעומד בבסיסה של השיטה הפרשנית הנוהגת כיום. כך, הכבוד שניתן לרצון הצדדים הוא שהביא את בית המשפט העליון לשנות מ"תורת שני השלבים" ולאמץ תחתיה מבחן חד-שלבי המתיר לצדדים לפרוש לפני בית המשפט מסכת עובדתית רחבה וכוללת כבר בתחילת תהליך הפרשנות, באופן שמאפשר לבית המשפט להשיג תוצאות מדויקות יותר – ולאתר באמת ובתמים את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה (ראו: עניין אפרופים, בעמ' 301-300; עניין מגדלי הירקות, בעמ' 30-28, 91-90). בדומה, חשיבותו של עיקרון הוודאות המשפטית הוא שהביא את בית המשפט העליון לגדר ולתחם את השיטה הפרשנית, ולקבוע כי לשון החוזה מגבילה את הפרשנות וכי קיימת חזקה פרשנית שלפיה פרשנות החוזה היא זו שתואמת את פשט הלשון (ראו: עניין אפרופים, בעמ' 314-313; עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26)".
(ר' וברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "עניין סהר"), בפסקה 27, בעמ' 23 לפסק הדין).
הנתבעת לא הודיעה על ביטול ההסכם בזמן אמת
65.טוענת הנתבעת כי טענת התובעת לפיה לא ביטלה את ההסכם בזמן אמת, מהווה הרחבת חזית. הנתבעת מפנה לכתב ההגנה שכנגד בו לטענתה הכחישה התובעת את הנטען בכל הקשור להפרת ההסכם אך לא בנוגע לביטולו. בהקשר זה, הפנתה הנתבעת למכתבים מיום 22.10.2012 ו- 20.11.2012, המהווים לטענתה הודעת ביטול.
66.יש לדחות טענת הנתבעת להרחבת חזית. נושא זה הוא מעיקרי המחלוקת בין הצדדים ויש לכך אף התייחסות במסגרת העדויות (ר' גם א. גורן בעמ' 145-146). מפרוטוקול הדיון עולה כי המצהירה מטעם הנתבעת, בתשובותיה, היא אשר העלתה את הטענה לפיה מנכ"ל הנתבעת ביקש להוריד את השלטים בזמן הקמפיין (ר' פרוטוקול בעמ' 180-181).
67.סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) מעגן את חובתו של הנפגע המבקש לבטל את החוזה בשל הפרה, בין אם יסודית ובין אם לא, ליתן הודעה על כך למפר. השיקול העומד בבסיס ההודעה הינו "טעם של הוגנות" (ר' שלו, בעמ' 638). ההצדקה לכך היא ברורה, שהרי ללא מידע זה אין באפשרות המפר לכלכל את צעדיו ביעילות ועלול להיגרם לו, בשל כך, נזק מעל ומעבר לכרוך במימוש המטרות שאותן תרופת הביטול אמורה לשרת.
68.עוד לפני חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן-"חוק החוזים (תרופות), אומצה ההלכה לפיה הביטול אינו טעון הודעה פורמלית של הנפגע ובלבד שהמפר יוכל ללמוד על הביטול מהתנהגות הנפגע (ר' שלו בעמ' 639 וההפניה שם לפסיקה). גישה זו לא השתנתה עם חקיקת החוק.
69.באשר למועד מתן ההודעה, יש לקבל את ההחלטה על הביטול תוך זמן סביר ואין להשתהות. בחלוף הזמן הסביר ייחשב הנפגע כמי שוויתר על ברירת הביטול ובחר להותיר את החוזה על כנו (שם, בעמ' 650 למעלה).
70.הנתבעת נשאלה בחקירתה בבית המשפט מדוע לא ביקשה בזמן אמת ובאופן מפורש לבטל את ההסכם ולהסיר את שלטיה שלה.
71.הנתבעת, באמצעות הגב' גבאי, לא הפנתה לדרישה מפורשת בכתובים בזמן אמת להסרת השילוט ולביטול את ההסכם. לטענתה, היה מדובר בנושא שטופל בעל-פה, על ידי בכירי הנתבעת ולכן לא אוזכר בתכתובות.
72.מהתכתובות בין הצדדים, שתוארו לעיל, עלה כי הנתבעת ביקשה דווקא להסיר את פרסומי "Tous" והדגישה כי הקמפיין יתחיל רק ממועד הסרת שלטי "Tous" (ר', בין היתר, הודעת מייל של הנתבעת לתובעת מיום 23.9.2012 לפיה "כפי שסוכם בחוזה, לא יהיה פרסום של חברת תכשיטים או שעונים נוספת במקביל לקמפיין שלנו, ולכן הקמפיין יתחיל רק לאחר הסרת כל שלטי "Tous"...").
73.לגבי הבקשה להסיר את שלטי הנתבעת העידה הגב' לימור גבאי–
"ש. עכשיו, את התחלת להתייחס לנספח 5. אני אומר שאין פה מילה שכתובה על הסרת השלטים שלכם כבר נמצאים באוויר, נכון?
ת. נכון.
ש. כולם? תעני.
ת. למרבה הצער, כן".
(ר' בעמ' 176 שורות 11-16 לפרוטוקול).
"עו"ד הורביץ: אני חוזר על השאלה. איפה, באיזה מייל או בדרך אחרת, את מבקשת, מורה לג'יי.סי.דקו להסיר – "תורידו את השלטים"?
העדה: למיטב זכרוני אכן מאיה כאן כותבת שהיא דיברה עם פיליפ והבנתי שישראל דיבר איתו. אנחנו בנספח 7, ולמיטב זכרוני ישראל אמר לי שהוא אמר לו להוריד את השלטים שלנו.
כב' השופטת: טוב.
עו"ד הורביץ: כלומר זה לא כתוב בשום מקום? נכון?
העדה: כנראה".
(ר' בעמ' 180 למטה, שורות 21-22 ובעמ' 181 שורות 1-6).
ובעמ' 186 –
"ש. ואיפה הדרישה של ה. שטרן?
ת. כבר היינו עליה בשאלה הדרישה הזאת שלא נוסחה כמו שצריך פה במיילים שהיו מאוד רגשיים. אז אנחנו שוב חוזרים לזה שהיינו צריכים להגיד "תורידו עכשיו".
(ר' בעמ' 186 לפרוטוקול, בעמ' 8-10).
וגם –
"ש. ...אני שואל אותך על מה שאת כותבת בסעיף 32. (הכוונה לתצהירה בסעיף 33 – תוספת שלי- ה.פ)
"ש. ג'יי.סי.דקו גם סרבה לבקשתה של ה. שטרן כי לא יועלו פרסומים של ה. שטרן עד אשר לא יוסרו הפרסומים של חברת טוס".
ת. אוקיי.
ש. מה זה?
ת. נו, זה בדיוק-,
ש. זה הבקשה להסיר את הפרסומים?
ת. כן.
ש. כי זה לא ברור ממה שכתוב פה.
ת. למה לא? לי זה ברור.
ש. את לא מבינה. בסדר, לך זה ברור זאת דרישה להסיר את הפרסום.
ת. נכון.
ש. והדרישה להסיר את הפרסום היא דרישה שנעשתה בעל פה בין פיליפ לישראל לטענתך? רק ביניהם?
ת. נכון".
(ר' בעמ' 187-188 לפרוטוקול).
74.מנהל הנתבעת אשר על פי הנטען דרש בפועל להסיר את שלטי הנתבעת, לא הובא להעיד מטעם הנתבעת.
75.הנתבעת לא הציגה ראיה לפיה נמסרה על ידה הודעת ביטול. ת/8 אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה, אינו מעיד על ביטול בזמן אמת; כל שנאמר בו הינו כי הקמפיין יתחיל רק לאחר הסרת כל שלטי Tous. היות והנתבעת חוזרת על הטענה בסיכומי התשובה ומפנה לת/8 במיוחד (סעיף 12 לסיכומי התשובה), בטענה כי הוכח, שלאחר שהתבררה לה ההפרה היסודית, היא דרשה תחילה, שקודם כל יוסר הקמפיין שלה, ראוי להביא את תוכן המייל כלשונו –
"מיה שלום,
כפי שסוכם בחוזה, לא יהיה פרסום של חברת תכשיטים או שעונים נוספת במקביל לקמפיין שלנו, ולכן הקמפיין יתחיל רק לאחר הסרת כל שלטי Tous.
אתמול, יום שבת ה – 22.9.12, עדיין נראו שלטים של Tous במקביל לשילוט ה. שטרן.
יום טוב,
לימור".
76.ביחס למכתב מיום 22.10.2012 אליו הנתבעת מפנה, מדובר במכתב מאוחר לקמפיין וכותרתו – "הפרת הסכם ופגיעה בזכויות".
77.יוצא מכך, שלא ניתנה הודעה על ביטול ההסכם בפועל ובמהלך תקופת הקמפיין, שהיא התקופה הרלבנטית והמתאימה לביטול. אמנם בפי הנתבעת היו תלונות, אך לא כאלה שניתן להסיק מהן כי הנתבעת כופרת בקיומו של ההסכם וגם לא מתכוונת לשלם בגינו מאומה. הודעת הביטול היתה חייבת לבטא באופן ברור וחד משמעי כוונה לשים קץ לקשר החוזי בין הצדדים (ר' 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, פ"מ מו(3) 288, 295).
78.קבלת טובת הנאה בהתאם לחוזה, אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה לבטלו (ר' דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' 396-395 (2011)). המשך קבלת טובת הנאה בהתאם לחוזה, לאחר שנודע לנפגע על דבר ההפרה (כביכול במקרה דנן), עשוי לשלול אפשרות לביטול החוזה. יתרה מזאת, הנפגע עלול להיות מנוע מלבטל את החוזה, אם לאחר שנודע לו דבר ההפרה, הוא עדיין מציג למפר מצג לפיו החוזה עומד בתוקפו או שהוא נותן למפר תחושה שזה המצב, וגורם למפר להוציא הוצאות או לשנות מצבו על בסיס ההנחה בדבר תוקף החוזה (ר' פרידמן וכהן, שם).
79.המסקנה העולה מהדברים האמורים לעיל הינה כי התובעת פעלה בהתאם להסכם וסיפקה את הנדרש – 400 שטחי פרסום; בתקופת הקמפיין, לא העלתה קמפיין של חברת תכשיטים או שעונים מתחרה ולא עשתה כן במהלך 15 הימים שלאחר מכן. טענת הנתבעת בסעיף 23 לתצהירה של הגב' גבאי לפיה "..העלתה ג'יסידיקו במקביל לפרסומים של ה.שטרן גם פרסומים של חברת שעונים ותכשיטים נוספת (חברת "טוס") .. "- אינה משקפת את פני הדברים כהוויתם .
80.אכן, נותרו ספיחים מקמפיין קודם. המדובר בספיחים לקמפיין שהסתיים קודם לעליית קמפיין הנתבעת ואשר הוצגו במקביל, שלושה ימים לכל היותר, עד הסרתם המלאה ואף הוחלפו בשלטי הנתבעת, כך שהנתבעת קיבלה 42 פני פרסום נוספים מעבר לפריסה המקורית אותה הזמינה. כן טענה התובעת כי העניקה בנוסף לכך, יום פרסום נוסף – מלוא הקמפיין והכל ללא עלות.
81.מדובר לטעמי בסטייה שאינה מהותית מהקיום המקורי של ההסכם (42 ספיחים ביחס ל- 400 שטחי פרסום שהזמינה הנתבעת), אשר תוקנה, וובגינה העניקה התובעת לנתבעת פרסום נוסף מעבר להזמנה המקורית.
82.על צדדים להסכם לנהוג זה כלפי זה ביושר, ולפי המקובל בין צדדים הוגנים לחוזה. עליהם לפעול ביניהם לשיתוף פעולה בכדי לקיים את מטרתם המשותפת – ההסכם, תוך נאמנות למטרתו. בנסיבות העניין, כפי שתואר לעיל, התובעת הביאה את העניין לידי תיקון על מנת לקיים את החוזה כפי שהוסכם. הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את טענת התובעת לפיה החליפה את השילוט ב- 42 נקודות הפרסום האמורות בשלטי הנתבעת עצמה. אין בהתכתבויות אשר הוצגו, התייחסות מטעם הנתבעת, השוללת את טענות התובעת להחלפת השלטים בזמן אמת. הגב' גבאי אף השיבה בעדותה כי אינה יכולה לשלול את ההטבות (ר' עדותה בעמ' 192 לפרוטוקול). (ר' לעניין זה פרידמן ושלו, חוזים, כרך ד' בעמ' 189).
83.מהמקובץ עולה כי דין התביעה העיקרית להתקבל, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה כפי שסוכמה. התובעת שילמה את אגרת התביעה ללא תוספת מע"מ, לפיכך תיפסק לזכותה התמורה המוסכמת בסך 140,000 ₪, בתוספת הריבית ההסכמית כמפורט בתנאי התשלום ממועד הגשת התביעה.
התביעה שכנגד
84.הנתבעת תמכה את טענותיה בחוות דעתו של המומחה פרופ' אביחי שוב-עמי (להלן: "המומחה");
85.המומחה קבע בחוות דעתו כי במשך ארבעה ימים עמדו 41 שלטי הרשת "Tous", שאינה ידועה בישראל, במקביל לשלטי הנתבעת, שהיא בעלת מוניטין גבוה. המומחה גרס כי לכאורה מדובר ב 41 שלטים מתוך 400, אולם המשמעות של 41 השלטים היא הרבה יותר גבוהה ממספרם היחסי.
86.המומחה הסביר כי החשיפה של הלקוחות המעורבים המעוניינים בתכשיטים ובשעונים יוקרתיים היא הרבה יותר גבוהה מלקוחות שאינם מעורבים. הם עירניים יותר לפרסום רלוונטי ולכן מחד אחוז גבוה יותר מהם נחשף לפרסומות אלה, בהשוואה לכלל הציבור ומאידך, הם גם שמים לב אליהם יותר פעמים, שכן מספר החשיפות גבוה יותר.
87.המומחה מוסיף כי המסקנות שהוצגו בחוות הדעת מראות שלמעשה, הפרסום של הנתבעת בזמן שנותר פרסום של "Tous" בשלטי התובעת בתל-אביב, לא רק שלא הביא תועלת לנתבעת, אלא להפך. המומחה גרס שהוא פגע בטווח הקצר בביקוש ובמכירות של הנתבעת ובטווח הארוך פגע במותג הנתבעת, שקם לו מתחרה חדש.
88.המומחה הסביר שלו היה הפרסום של הנתבעת מופיע ללא פרסום "Tous", היתה יכולה להיות תועלת רבה לרשת כתוצאה מגידול בביקוש ובמכירות.
89.לבסוף, המומחה העריך שהנזק למכירות ולרווח הגולמי בטווח הקצר הוא 210,357 ₪, כאשר לטווח הרחוק, הנזק גדול יותר.
90.המומחה העיד כי הסקר נערך באמצעות פאנל אינטרנטי "סקר נט", כאשר מדובר בחברה שעורכת סקרים אינטרנטיים על-ידי "פאנל" (ר' עדותו בעמ' 92 לפרוטוקול).
91.בהתאם לעדותו משמעות השם "פאנל" היא משום שפונים לסקרים רבים (ר' בעמ' 93 למעלה) וכי המשתתפים מקבלים בעבור ההשתתפות תשלום (ר' בעמ' 94, שורה 4).
92.בעדותו נשאל כמה אנשים נרשמו לסקר וזה השיב כי "זה לא אנשים, יש פאנל אינטרנטי". לדבריו, "האנשים מסננים את עצמם. נכנסים, רואים את השאלה, עונים עליה תשובה שלילית ועושים" (ר' בעמ' 96 למטה).
93.לדבריו, אין לו מושג בכמה אנשים מדובר (ר' בעמ' 97, שורה 5).
כן נשאל –
"ש. איך חברת הסקר יודעת שמי שמציג את עצמו באמצעות האינטרנט הוא אכן מי שהוא?
...
ש. איך היא מוודאת?
ת. אני לא יודע בדיוק איך היא מוודאת אבל היא מוודאת".
(ר' בעמ' 98- 97 לפרוטוקול).
94.המומחה הסכים כי קיימת טובת הנאה בפרסום – "בוודאי שיש... בוודאי שיש טובת הנאה מהפרסום" (ר' בעמ' 114, שורה 5 ושורה 7 לפרוטוקול).
95.כמו כן נשאל כמה זמן לאחר הפרסום בוצע המחקר שעליו מבוססת חוות הדעת והשיב - "לא יודע" (ר' עדותו בעמ' 122, שורה 11 ושורה 17 – שם ענה לשאלה האם בוצע שנה לאחר הפרסום והשיב "יכול להיות").
96.הוצג למומחה אישור רואה החשבון ובהקשר זה נשאל –
"ש. אתה בדקת ירידה בהכנסות?
העד: מה שאני בדקתי, אני עשיתי סקר שוק -,
ש. אני שואל-,
...
העד: אני לא רואה חשבון".
(ר' בעמ' 140 לפרוטוקול).
97.נאמר בפרוטוקול כי המומחה לא התבקש להתייחס לדו"ח (ר' שם, שורה 7). עם זאת, עת המומחה לא התייחס בפועל לנתונים המספריים שעניינם הכנסות או ירידה בהכנסות, המחקר הופך תיאורטי ואינו בודק את העיקר או לחילופין, כיצד העיקר – ההכנסות הושפעו.
98.לאור האמור לעיל, אני סבורה כי חוות הדעת כפי שהוגשה איננה מבוססת דיו; לא נמסרו פרטים מספקים לאופן ביצוע המחקר שבוצע באמצעות חברה חיצונית "סקר נט", לא הוסבר כמה אנשים גויסו, אין די פרטים בקשר עם זהותם. כמו כן, חוות הדעת לא התייחסה לאישור רואה החשבון ולנתונים המספריים שיש בהם כדי להעיד על הנזק אשר נטען כי נגרם בפועל לנתבעת.
אני סבורה שדי בנימוקים אלה כדי לקבוע כי חוות דעת המומחה אינה יכולה לשמש בסיס לעניין הנזק הנטען.
99.חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת שכנגד היא אמנם חוו"ד יחידה ואין בפנינו חוות דעת נגדית. עם זאת, אין בכך כדי להכריע את התובענה לטובת התובעת שכנגד.
בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00 לוין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994:
"אין בכך כדי לומר שבית משפט חייב לקבל מסקנות של חוות דעת מומחה בהעדר חוות דעת מומחה נגדית. המילה האחרונה תמיד שמורה לבית המשפט, וחוות דעת של מומחה יכולה "לקרוס" (מילה טעונה בדיון זה) או להתברר כבעלת משקל מועט וכדומה, גם ללא חוות דעת נגדית."
100.השאלה אם לקבל חוות-דעת נתונה לבית המשפט שדן בתובענה;
נפסק כי בית המשפט יכול לדחות חוות דעת מומחה אף בהעדר חוות דעת נוגדת (ע"פ 5203/98 עאמר חסון נ' מ"י, פ"ד נו(3) 274, 287). עוד נפסק שבית המשפט אינו כבול לחוות דעת מומחה (ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון, פ"ד לט(4) 463, 465 (1985)).
חוות דעת מומחה נתונה להערכה ולביקורת של בית המשפט, והוא רשאי לקבל אותה, כולה או חלקה או לדחותה במלואה (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין, פ"ד מז(5) 114, 128; ע"א 679/08 סנפרוסט בע"מ נ' מוסכי צמח בע"מ [פורסם בנבו] (2.1.11)).
101.לתצהיר הנתבעת צורף אישור מרואי החשבון (זיו האפט) מיום 28.11.2013 לעניין הרווח הגולמי לתקופה שבין 19.9.2012 לבין 28.9.2012 ול- 8 השבועות שלאחריה (ר' נספח 16 לתצהיר הנתבעת).
על המסמך חתום זיו האפט.
102.העדה מטעם הנתבעת, הגב' לימור גבאי, נשאלה על המסמך בחקירתה וענתה –
"הוא נמצא בתצהיר שלי בגלל הרלוונטיות שלו למשפט הזה. ברור שאני לא מתעסקת פה בסכומים ומספרים. לא פה ולא בכלל.
ש. את יודעת מה היה הרווח הגולמי? באופן גס אפשר להגיד שאלה תשעה וחצי שבועות, נכון? שרה ימים של ה -,
ת. אני לא יכולה להתייחס לזה. אני לא-,
ש. את כתבת את זה בתצהיר.
ת. אני יכולה להתייחס למה שכתוב כאן בסעיף. אני לא יכולה לענות לך על שאלות בתחום הזה.
...ת. אני מבקשת את הרשות לא לענות בתחום הזה בכלל".
(ר' בעמ' 192 למטה, שורות 20-22 ועמ' 193).
103.התובעת שכנגד טענה כי ניתן לראות במסמך של רואי החשבון "רשומה מוסדית".
104.הנתבעת שכנגד, טענה בסיכומי התשובה כי טענה זו עלתה לראשונה בסיכומים. אכן, הטענה לא עלתה עם הגשת המסמך ונטענה במסגרת הסיכומים. ממילא לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אישור רואה החשבון מהווה "רשומה מוסדית", שכן לא הוכחו התנאים המנויים בסעיף 36 לפקודה לקבילותה של רשומה מוסדית.
105.אישור רואה החשבון לא נתמך בתצהיר מטעמו ורואה החשבון, אשר ערך את האישור לא הוזמן להעיד.
106.אשר על כן, האישור עומד לבדו ואין בו כדי להוכיח ירידה בהכנסות ועל כן לא הוכח הנזק הנטען.
סוף דבר
דין התביעה העיקרית להתקבל ודינה של התביעה שכנגד - להידחות.
הנתבעת והתובעת שכנגד תישא בהוצאות התובעת בגין אגרה ובשכ"ט עו"ד התובעת בסך 35,000 ₪ בתוך 30 ימים.
המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
