ע"נ 5954-10-12 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 26.08.12 לפיה כאבי הגב התחתון החמירו חלקית עקב תנאי השירות הצבאי, בשיעור של 50%.

2. ב"כ המשיב חקרה המערער ושני עדים מטעמו שנתנו תצהירים. הצדדים הסכימו להגשת חווה"ד מטעמם בלא חקירה של המומחים. אין לראות בכך בנסיבות משום הימנעות המחזקת עמדתו של מי מהם, שכן הצלבת הנתונים העובדתיים והרפואיים עם התזות הרפואיות שבחוות דעת הצדדים מאפשרת אכן להגיע למסקנה בשאלה איזו חוו"ד עדיפה, גם בלא צורך בחקירת המומחים. נקדים ונציין כי חוות דעתו של המערער עדיפה בעיננו, וראינו לקבל הערעור במלואו ולקבוע קשר סבתי של גרימה מלאה בין תנאי השירות הצבאי לבין כאבי הגב התחתון.

גרסת המערער

3. המערער התגייס לצה"ל ב 2.12.08. בתחילה נקבע פרופיל 72 עקב בעיות ברגליים, בשל תאונה שאירעה לו בביה"ס, כאשר קיר נפל על כפות רגליו. המערער מציין כי לא אירעה לו כל פגיעה בגב, העליון או התחתון.

עם גיוסו, הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל-64 בשל אותה בעיית רגליים.

בתום הטירונות, עבר המערער לשרת בחיל האויר, בתפקיד אפסנאי כללי של היחידה. בתפקיד זה נדרש המערער לשאת ארגזים ובהם תחמושת של M16 ומאג בנשקיה. משקל ארגזי התחמושת היה בין 18- ו-. כמו כן נשא המערער מיטות, ארונות, ציוד משרדי, עמודי ברזל ואוהלים, והכל למרות המגבלה ברגליו. במהלך תקופה זו, החל המערער לסבול מכאבים בגב, עד שביום 07.07.10, לאחר ביצוע בדיקת CT התגלה כי למערער 2 פריצות דיסק בגב.

גרסת עדי המערער

4. האיל חדיד- שירת יחד עם המערער . לטענתו כללה עבודתו קבלת ציוד כללי של היחידה- תחמושת, ארגזי תחמושת וציוד של אוהלים, ברזלים ומזגנים. לטענתו, ראה כיצד המערער פורק מהמשאית ציוד של תחמושת וציוד אחר כבד ביותר, והיה עוזר לו לעיתים. ארגזי התחמושת היו במשקל של 18-, והציוד הגדודי היה כבד ביותר. המערער אמר לו כי המשא מכביד לו על הגב ושיש לו כאבים לעיתים תכופות.

5. עמרי גלר- שירת יחד עם המערער בתפקיד אפסנאי (בפועל, למרות שזו לא היתה הגדרת תפקידו, אלא מדובר בעובד כללי). העבודה לטענתו כללה נשיאה והרמה של תחמושת של מאגים ושל 16M. המשקל היה בין 18 ל- ויותר. כשהיו ארגזי תחמושת כבדים, היו נושאים אותם ביחד כיוון שלבד לא ניתן היה לעשות כן. כמו כן היה ציוד כמו ארונות, מזגנים, שולחנות, וברזלים שהיו צריכים להוריד ממשאיות, מוטות ברזל ארוכים של אוהלים, כ- אורך ועוד. עבודה זו היתה עבודה יומיומית וכללה גם אחסון במחסן. מאחר ומדובר בציוד כבד, סבלו השניים לא אחת מכאבי גב (גלר והמערער) . בתשובה לשאלה ציין גלר כי הוא עצמו לא הגיש תביעה להכרת זכות.

6. א. חקירתם הנגדית על המערער ועדיו לא שינתה תמונת המצב העובדתית. אמת שלמערער ניתנו לתקופות שונות פטורים מהרמת משקל העולה על 10% ממשקל גופו (בשל מצב רגליו, לא גבו). אולם מקובלת עלינו עדותו, שנתמכה בגרסת שני העדים, כי לאשורה לאורך שירותו כאפסנאי , היו שינויים בכמות האפסנאים ששירתו יחד עמו, ויכלו לסייע לו. לעתים לא היה אפסנאי נוסף, לעתים היו עוד שניים או שלושה. שירותו כאפסנאי נמשך לערך ממאי 2009 ועד סוף 2010. מתחילת 2010 החל להתלונן בפני רופאיו על הגב עד שנשלח לסיטי ביולי 2010 שחשף פריצת דיסק המייצרת לחץ עצבי, עם היצרות של התעלה (ראה להלן) . תמונת המצב העובדתית והרפואית בתיק זה מתיישבת עם החמרה קלינית הדרגתית, כתוצאה ממאמצים פיסיים לא קבועים אך לאורך תקופה. ולא אירוע סוער של התקף גב אקוטי. אכן סביר שמי שאין לו חולשת רקע ניוונית בעמוד השדרה – לא היה נגרם לו דבר. אך כפי שיבואר לא מכך ייבנה המשיב, שכן יש כאן מעין "גולגולת דקה אורטופדית" שמאמצי השירות הוציאו מן הכוח אל הפועל, ולא נתנה כל הסתמנות קלינית עובר לשירות.

מקובלת עלינו גרסת המערער כי לא אחת במסגרת תפקידו, נאלץ לסחוב אובייקטים שונים, בין אם עסקינן בארגזי טילים או תחמושת כסיוע ללוחמים להעמיס אותם על משאית, או מוטות אוהלים גדולים יחד עם אחר (נשמע מפי העד עמרי שאורכם 4 מטר), ציוד מהנשקיה ללוחמים ועוד כהנא וכהנא. הוא העיד כי כאשר דובר על משקלים שמ 80 עד 100 ק"ג עשה זאת יחד עם אדם נוסף, אולם גם כך מדובר במשקלים לא מבוטלים. בפועל אפוא, על פי רוב, לא ניצל המערער את הפטור שניתן לו בשל מצב רגליו.

ב. בכך לא התכוונו לצייר תמונת מצב מוקצנת כאילו כל משקל אותו הרים המערער היה משקל כבד, או כאלו עבד מדי יום עבודה פיסית קשה שכללה סחיבת משקלים כבדים כל יום, וכל היום. ברור שהיו ימים קלים יותר ופחות. ברור עוד שגם בימים בהן היו סחיבות הרמות העמסות ופריקות של מטען כבד אל ולתוך מכולות, אל ומתוך משאיות, לא נמשך הדבר ברצף לא מופרע כל היום. מר עמרי גלר גם ציין ביושר כי מעולם לא מדדו הוא וחבריו משקלים וכי מדובר על הערכת משקל זה או אחר ככבד. מאידך קשה להלום עמדה הדורשת מחיילים בשירות סדיר להתחיל למדוד ציודים שונים שהם סוחבים לאורך שירותם כדי להוכיח תביעה עתידית שאין הם יודעים שתוגש כלל. בכך בוודאי אין לראות משום הימנעות ראייתית או חסר ראייתי. הרי מקרה זה אינו מערב אירוע אקוטי של התקף גב חריף לעת הרמת אובייקט ספציפי כבד במידה חריגה , אליו ספציפית ניתן היה להתייחס בדיעבד. אלא הרמות , פריקות והטענות של משקלים שונים בסוגי מטען שונים, לאורך תקופה, שלוותה בכאבי גב. אנו מאמינים למערער ועדיו כי המערער התלונן בפני חבריו לאורך שירותו כאפסנאי על כאבי גב, גם אם מדובר היה במצב קליני מתפתח, שלא "הריץ" אותו מידית לרופאים. דווקא העובדה שמדובר על מצב מתפתח, לאור חולשה מובנית של עמוד השדרה שלא נתנה ביטוי קליני עד לגיוס, והעבודה הנמשכת כאפסנאי שכללה הרמות ציודים שונים בפרקי זמן שונים, יכולה לבאר העובדה שלא פנה מיד לרופאים בגין כל כאב לא חמור. לראשונה פנה כאמור בתלונה על כאב גב כשבעה חודשים לאחר תחילת שירותו כאפסנאי, בינואר 2010. איננו רואים חשיבות רבה שלא ציין בפני רופאיו בזמן אמת שעבודתו קשורה במאמצים פיסיים, שכן כאמור אין מדובר במהלך סוער אלא הדרגתי, וגם המאמצים לא היו מאותו אופי וקבועים. לכן אין בכך כדי לערער מהימנות הגרסה.

ג. ואכן ברור שבמסגרת תפקידו כאפסנאי נדרש המערער לא אחת לסחוב משקלים כבדים, מסוגים שונים (סוגי ציוד שונים) יותר מאשר חיילים אחרים בממוצע. ונאלץ הוא גם לפרוק ולהטעין אותם משקלים אל ולתוך מכולות ומשאיות בתנועות כיפוף והרמה, שכללו מן הסתם לעתים גם תנועות פיתול. לעדותו היו כעשרים מכולות (עשר בכל אחד משני הבסיסים בהם עבד בפועל, כאשר לערך רק שתי מכולות מתוך העשר כללו מדפים). כפי שנשמע לא היתה מלגזה כדי לסייע בסחיבת משקל כבד, אם כי היתה עגלה ידנית עם שני גלגלים שהתאימה מטבעה לשינוע מטענים מסוימים כגון פלטות עץ, ולא ציודים אחרים.

ד. גם המערער וגם העד עמרי (עדי המערער לא שמעו חקירתו) העידו כי לא זכו לסיוע ממשי ברמת השוטף מן הקצין והנגד שהיו אחראים עליהם. לא שלא זכו לסיוע כלל, אלא שעל פי רוב הוטלה עיקר העבודה הפיסית על המערער ואפסנאי נוסף ככל שהיה. לנגד עצמו , כפי שהעיד עמרי, היו בעיות גב והוא נמנע מסחיבת משקלים כבדים, ולא אחת אכן נדרש המערער לסייע ללוחמים בסחיבת ציוד כבד.

ה. יש לציין כי עמרי ציין בתגובה לשאלה כי לו עצמו לא היו פטורים, ולמיטב ידיעתו אף למערער לא היו. תשובה אותנטית זו שניתנה בתשובה לשאלה שנשאל, מלמדת כי בפועל לא היה העד מודע כלל לפטורים הרפואיים שניתנו למערער , שכן האחרון אכן לא יכול היה לנצל אותם בשל טיב עבודתו והיקף העזרה שעמד לרשותו בפועל, מבלי "לתקוע" את העבודה או להכביד על חבריו.

ו. גם חקירת העד האיל חדיד לא שינתה תמונת המצב הראייתית שתיאר בתצהירו. העד ציין כי שימש כנהג בכל שירותו , ובמסגרת זו הכיר את המערער שעבד בבסיס, אם כי לא הייתה ביניהם חברות של ממש.

7. המשיב הפנה לכך שהמערער גויס ב 2.12.08, סופח בתחילה לשדה דב בלי עבודה פיסית, וזכה לפטורים כבר ב 12.1.09 שכללו פטור מקפיצות, ריצות, מסעות, שמירה בעמידה, נעליים תקניות, עמידה ממושכת והרמת משקל של למעלה מ 10% ממשקל גופו. לנושא זה כבר התייחסנו לעיל, ולטעמנו במה שקשור לסחיבת משקלים שונים לא ניצל המערער את הפטור שלו בפועל.

חוו"ד מומחים

8. חוו"ד מומחה מטעם המשיב- ד"ר אורי בלנקשטיין- מומחה לכירורגיה אורטופדית (23.01.12)

בבדיקה: הליכה תקינה, ללא צליעה. מסוגל לעמוד על עקבים וקצות בהונות. אין עקמת, אין כיווץ שרירים. הלורדוזה המותנית שמורה. צלקת ניתוחית באורך , לא רגישה. טווח תנועות- מוסר כי לא מסוגל להתכופף מעבר ל-30 מע'. במעברים כיפוף תקין של הגב. זיקוף, פניות וסיבובים מלאים. עולה בקלות על מיטת הבדיקה. בשכיבה על הגב מבחן לסג שלילי דו צדדי. מבחן SLR שלילי דו צדדי. החזרי פיקה ואכילס תקינים. הכח הגס שמור. מוסר על הפרעה לא אנטומית בתחושה. אין דלדול שרירים בגפיים התחתונות.

CT מיום 07.10.10: L4-L5- פרוטרוזיה דיסקלית גדולה אחורית ויותר ימנית עם לחץ על השק התקאלי ועל שורשים L5 בתעלה יותר מימין, היפרטרופיה של ליגמנט פלבה והיצרות של התעלה.

בעבר המערער- שברים בכפות הרגליים בגיל 12- עבר קיבוע פנימי. לדבריו, הופיעו כאבי גב ללא אירוע טראומתי או חבלתי אחר. נבדק אצל רופאים, עבר CT. מתלונן על כאבי גב תחתון המקרינים לרגליים. בבדיקה לא נמצאה הגבלה בתנועות גב תחתון.

קיים קשר סיבתי חלקי בשיעור של 50% בין כאבי הגב לשירות הצבאי:

1. לא היה אירוע טראומתי ביום מסוים

2. לא מדובר במיקרוטראומה

3. כבר סמוך מאוד למועד גיוסו (12.01.09) נרשם בתיקו הרפואי "פטור מהרמת משא מעל 10% ממשקל הגוף (מעל 30 ימים), שמירה בישיבה בלבד".

4. בבדיקתו כשנה ממועד גיוסו (21.12.09) נרשם "מתלונן על כאבי גב תחתון תקופה ממושכת ללא סיפור חבלה" (טרם תחילת עבודתו כאפסנאי).

    

   9. חוו"ד מומחה מטעם המערער- ד"ר דוד קרת- מומחה ומנתח לאורטופדיית ילדים ואורטופדיה כללית (29.01.13)

    

   א. בבדיקה: מתהלך תוך נשיאת משקל שווה ותקינה על שתי כפות רגליו. בשכיבה מבחן הרמת רגל ישרה SLR אפשרי ל-70 מע' דו צדדי. קיים יישור בולט של הלורדוזה המותנית. צלקת ניתוחית באורך מעל עמוד שדרה מותני תחתון. תנועות ע"ש מותני מוגבלות כדלקמן: כיפוף לפנים מאפשר הבאת קצות אצבעות עד למרחק של בלבד מתחת לברכיים. תנועות ההטיה לצדדים מוגבלות בצורה קלה וזאת עד לזוית של 25 מע'. תנועות הסיבוב לצדדים מוגבלות בצורה קלה בסוף הטווחים. החזרים גידיים שווים ותקינים. תחושה שמורה. כח גס שמור.

    

    CT מיום 07.07.10: בלט דיסקלי גדול אחורי- ימני עם לחץ על השק התקאלי ועל שורש L5 מימין עם היפרטרופיה של ליגמנטום פלבום והיצרות של התעלה. במרווחים L3-L4 וכן L5-S1 בלטים אנולרים עם מגע קל בשק התקאלי.

    MRI מיום 03.04.12: מצב לאחר ניתוח בגובה L4-L5. נותר בלט דיסק קל לאחור עם לחץ על השק והיצרות קלה של הנקב מימין. כן הודגם בקע דיסק מינימלי בגובה L5-S1.

    

   המערער נפגע בגבו התחתון במהלך ועקב שירותו הצבאי. קודם לגיוסו לא סבל מכאבים, הפרעות, מחלות או חבלות בגב התחתון. הוצב לתפקיד אפסנאי. במילוי תפקידו זה נחשף להרמה ולנשיאה של ציוד במשקל רב. החשיפה של הגב התחתון למאמצים פיזיים קשים ולמשקלים כבדים, הוליכה להופעתם של כאבי גב תחתון אשר הלכו והחמירו. נדרש למעקב רצוף במרפאת היחידה ובמרפאת עמ"ש ברמב"ם. טופל שמרנית בתקופות של מנוחה, מגבלות בתנאי השירות, טיפולים תרופתיים (כולל זריקות נוגדי דלקת), הידרותרפיה ופיזיותרפיה. בהעדר שיפור הופנה למרפאת כאב וטופל בזריקות אפידורליות. בעקבות העדר שיפור עבר ניתוח ב- 12.06.11, בו בוצעה דיסקטומיה בגובה L4-L5. הפרופיל הרפואי הורד. לאחר שחרורו נותר במעקב רפואי. נותר סבל המתבטא בכאבי גב תחתון מלווים בהקרנה לרגליים, הגבלה בתנועות הגב התחתון, קשיים בהרמת משאות וכאבים בהליכה, ישיבה ועמידה ממושכים.

    

   ע"פ הממצאים הקליניים והממצאים הדימותיים, נותרה נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 3702)ג' III. כל הנכות נובעת ונגרמה בגין תנאי השירות הצבאי.

    

   ב. בהתייחס לחוו"ד ד"ר בלנקשטיין:

    

   1. בממצאים צוין כי "לא מסוגל להתכופף מעבר ל-30 מע'" ואילו "במעברים קיים כיפוף תקין של הגב". בבדיקה של המומחה נמצאה הגבלה קבועה כפי שנמצאה גם ע"י הועדה הרפואית של משרד הבטחון.

   2. מבחן הלסג אינו שלילי אלא חיובי.

   3. בסיכום רושם בלנקשטיין כי "לא היה אירוע טראומתי או חבלתי אחר". אכן לא מדובר בחבלה חד פעמית אלא במצב שהינו מיקרוטראומה, כלומר חשיפה לטראומה חוזרת ונשנית של משקלים כבדים המשפיעים על הגב התחתון לאורך זמן. לכן שגויה קביעת ד"ר בלנקשטיין. התצהירים מורים על מיקרוטראומה אופיינית.

   4. אין מצב קודם לשירות הצבאי בגב התחתון והפטור שניתן בסמוך לגיוס נבע מפגיעה קודמת לשירות ברגליו של המערער, בגינה גויס בפרופיל 72. הנזק המצטבר בגב התחתון נגרם במהלך מילוי תפקידו ובא לידי ביטוי בשלב יותר מאוחר של השירות הצבאי.

   5. כל מצבו של הגב התחתון נגרם בגין תנאי השירות ולכן הקביעה השרירותית של ד"ר בלנקשטיין כי "קיים קשר סיבתי חלקי בשיעור של 50% בין כאבי הגב לשירות הצבאי" הינה חסרת בסיס עובדתי. אין מצב קודם ולכן יש לקבוע קשר מלא של גרימה בין תנאי השירות ובין בעיית הגב התחתון שנוצרה במהלך ועקב השירות.

   6. כאבי הגב אכן באו לידי ביטוי כשנה לאחר שעסק בתפקידו כאפסנאי (אפקט ברור של מיקרוטראומה שאינה מתבטאת מיד אלא לאחר פרק זמן). שנה הינה בכל זאת תקופה ממושכת, מה עוד שקודם לשירות לא סבל מגבו התחתון.

   לסיכום: ד"ר בלנקשטיין טועה בקביעתו וקיים בכל זאת קשר חד משמעי של גרימה בשיעור מלא בין תנאי השירות והנכות שנוצרה והתהוותה בגב התחתון.

    

   ג. בהתייחס לדו"ח הועדה הרפואית של משרד הבטחון מיום 23.05.12 (מצוין לשם שלימות התמונה שכן גובה הנכות אינו נידון בהליך זה):

    

   1. בבדיקת התנועות מצאה הועדה "הגבלה בתנועות הגב". בבדיקה הפורמלית מצאה הועדה "הגבלה בינונית בתנועתיות". הגבלה בינונית תואמת 20% נכות לפי תקנות משרד הביטחון ולא רק 5%.

   2. בהמשך רושמת הועדה "אולם התנועתיות הספונטנית מתאימה להגבלה קלה עד מזערית". יש להדגיש כי בבדיקה הפורמלית (המשמעותית יותר) אין כל רישום של הטווחים בכל אחת מתנועות הגב התחתון. מדובר בהתרשמות בלבד. לא ברור מהי תנועתיות ספונטנית.

   3. כאשר מדובר ב"הגבלה קלה עד מזערית" ללא ציון הטווחים של כל אחת מהתנועות, מצופה מהועדה שתקבל את הנכות הגבוהה יותר (10%) ולא 5%.

    

   10. חוו"ד מומחה משלימה מטעם המשיב- ד"ר אורי בלנקשטיין- (06.10.13)- בתגובה לחוו"ד ד"ר קרת

    

   ד"ר קרת מתאר את השברים בכפות הרגליים של המערער, בגינם התגייס עם פרופיל 64. כמו כן הוא רושם כי בהמשך שירותו נאלץ לשאת משקלים כבדים. לדעת המומחה, הדבר מאוד לא סביר, כיוון שקיבל פטורים מהרמת משאות כבדים והשמירה נעשתה בישיבה בלבד. קרת מתאר בבדיקתו הגבלה בתנועות הגב התחתון שלא נמצאה בבדיקת המומחה ובבדיקת הועדה הרפואית במשרד הבטחון (19.06.12).

    

   ד"ר קרת מתייחס למיקרוטראומה לגב התחתון. עבודה קלה בחלק מהשירות כאפסנאי עם פטורים- לא גורמת למיקרוטראומה לגב התחתון.

    

   ד"ר קרת גם מתייחס לבדיקת MRI ע"ש מותני שנעשתה לאחר הניתוח. בבדיקה זו הודגם ממצא מזערי ולכן ניתן לקבוע כי הניתוח שעבר המערער, הצליח ונותר בלט קל בלבד ב- L4-L5- ללא ביטוי קליני (הערתינו – ענין זה נוגע כאמור לתחומן של הועדות הרפואיות). כאבי הגב מהם סבל המערער, הופיעו ללא אירוע טראומתי. לא מדובר במיקרוטראומה. על כל מקרה, המערער החלים לחלוטין מהניתוח שעבר ולא נותרה הגבלת תנועות.

    

    

   הכרעה

    

   11. א. כאמור, במקרה דנן, סבירה יותר רפואית קביעתו של ד"ר קרת, ואנו מעדיפים חוות דעתו. כפי שיבואר, גם אם נניח לטובת המשיב כי בלטי דיסק שאובחנו אצלו ברמות חומרה שונות ב 2010 לא נגרמו בשירות, הרי השירות הוא שהוציא אותם מן הכוח אל הפועל בפן הקליני.

    

   ב. המערער גויס כאמור ב 2.12.08. הוא זכה לפטורים בשל הבעיה מילדות ברגליו, אך שובץ כאפסנאי ממאי 2009 . בפועל, לפי קביעתנו, הרים פרק והטעין משאות שונים, חלקם כבדים. לפחות בענין זה לא ניצל בפועל את הפטור שניתן לו, גם אם מדובר בפרקי זמן קצרים .

    

   ג. קבלנו כאמור גרסת חבריו של המערער כי לאורך התקופה התלונן בפניהם לא אחת על כאבי גב, גם אם תלונות ספציפיות בפני רופא היו רק מינואר 2010 . בסיטי מיולי 2010 אובחנו אצלו מספר בלטי דיסק המפעילים לחץ עצבי עד מגע עצבי. המהלך מתאים כאמור למצב קליני הולך ומחמיר, כאשר אין חולק שלא היה אירוע בודד אקוטי. המערער נותח בסופו של יום בשל המגבלות הקליניות והכאב שייצרו אותם בלטים.

    

   ד. ד"ר בלנקשטיין עצמו קבע בזמנו החמרה בשעור 50%, כלומר אבחן אף הוא פגימה שנותרה, ולטעמו קשורה היתה בחלקה לתנאי השירות. נשאלת השאלה מדוע החמרה בלבד.

    

   ה. במידה מסוימת מלאכותי הויכוח בין ד"ר קרת לד"ר בלנקשטיין האם מדובר במיקרוטראומה. אנו נוטים יותר מבחינת הסיווג הרפואי הטהור לעמדתו של ד"ר בלנקשטיין, שכן מיקרוטראומה הנה שרשרת חבלות זעירות, במנגנון זעיר-תאונתי החוזר על עצמו באותו אופן. לא מדובר בענייננו על נזקי הקלדה, או שימוש חוזר במקדחה, ואף לא על הרמה חוזרת ונשנית באותו אופן של אובייקט מאותו סוג, כגון הרמת לבנים לאורך שנים. מדובר על הרמות משקל של אובייקטים שונים, במשקלים שונים, בפרקי זמן שונים ולא קבועים, וגם תנועות ההרמה שונות, בהתאם לשוני בתצורה ובמשקל של האובייקטים המורמים, ובשאלה האם מדובר בסידור הציוד או בפריקה שלו או בהטענתו. לכן כעמדת ב"כ המשיב בסע' 5 ו 30 לסיכומיה, לא נראה לנו נכון לסווג המנגנון למיקרוטראומה, אולם לאשורה לא מכך ייוושע המשיב. לא רק מיקרוטראומה במובן הצר יכולה לגרום לנזק קליני בעמוד השדרה. יכולים להיות גם מאמץ או תאונה או מאמצים נמשכים על פני תקופה, שיגרמו לבלט או בלטי דיסק, או שיחמירו הדרגתית מצבם. הדבר עולה בפירוש גם מבין השיטין של חוו"ד ד"ר בלנקשטיין, שהרי הוא עצמו סבור מחד שאין מיקרוטראומה ובכל זאת ראה להכיר בהחמרה בת מחצית כקשורה בשירות. מדוע – אם אין מיקרוטרואמה?

    

   ו. אכן אין זה סוד ונשמע לא אחת מפי המומחים האורטופדים, כי חלק ניכר מבני האדם מסתובבים עם בלטי דיסק שאין הם יודעים על קיומם שכן אינם נותנים הסתמנות קלינית. זה המצב לעתים גם אצל צעירים, אם כי לא ניתן להניחו כנתון או סביר בגיל צעיר, באין נתון תומך. אך במצב זה של בלטי דיסק בלא מגבלה קלינית, אין למעשה פגימה: שכן נכות מוענקת לא על עצם קיומם של בלטי דיסק, אלא על המגבלה הגופנית או הכאב שהם מייצרים, היינו בגין ההסתמנות הקלינית אם יש כזו. הצטברות הממצאים שתוארו בבדיקת הסיטי מיולי 2010 (ראה חוות דעתו של ד"ר קרת) מרמזת על כך שמדובר בבחור צעיר אמנם, אך מי שגבו היה "מועד לפורענות" בשל מצב ניווני שאינו קיים אצל רוב בני גלו. אולם זה ענין אינדיבידואלי, וכל אדם עם מזלו או חוסר מזלו הגנטי ביחס למצב עמוד השדרה. כאמור, גם אם נניח לטובת המשיב כי כל בלטי הדיסק שאובחנו ביולי 2007 היו קיימים בו במערער בצורה זו או אחרת עוד עובר לגיוסו, הרי שמאידך, עובר לגיוס לא סבל ממגבלה קלינית בעטים. היטב ידענו ומקובל עלינו, כי יכול מצב תחלואתי בעמוד שדרה להוסיף ולהידרדר גם בלי קשר לתנאי שירות, ואז מופיעה לראשונה הגבלת גב או כאב במהלך השירות, אך לאו דווקא עקב השירות. אולם יש להתייחס לנסיבות הקונקרטיות של המקרה. לקביעתנו שירותו של המערער כאפסנאי היה כזה בו נזקק הרבה פעמים למאמצים פיסיים ממשיים של הרמות, פריקות הטענות וסידור משאות מגדלים ומשקלים שונים, כאשר בחלק מן הפעמים היה מדובר במשקלים כבדים של ממש, ולא זניחים.

    

   ז. במצב דברים זה גם בהנחה, לא ודאית כאמור, שבלטי הדיסק לא נגרמו ולו בחלקם עקב שירותו, הרי יש לקבל הגיונית שהוחמרו קלינית עקב שירותו. גם התקופה מתאימה, שכן מדובר בתלונות בתקופת השירות בו היו המאמצים. האומר אחרת טוען למעשה שלעולם לא ניתן להמחיש קשר סבתי בין בלטי דיסק המייצרים לחץ עצבי לבין תנאי השירות, שכן שמא ואולי היה קיים בלט לפני השירות, שמא ואולי היתה התקדמות עצמונית בלי קשר לשירות וכיוצ"ב. אכן שמא ואולי, ונטל השכנוע על המערער, אך לטעמנו עמד בו: אם מתקיימת סמיכות זמנים הגיונית בין תקופת המאמצים לבין התלונות, ואם מדובר על היעדר עבר קליני ממשי, ואם המאמצים ממשיים הם ולא טריביאליים, יש להכיר הגיונית בקשר הסבתי, באין נתון לסתור (שאכן לא הוצב בענייננו). בפרט כאשר מדובר בשירות קצר כמו כאן.

    

   כאמור, ד"ר בלנקשטיין הכיר בהחמרה בשיעור מחצית ככזו הקשורה לשירות. אך החמרה ממה?: למערער לא היה "עבר גב" עובר לגיוסו, שאחרת היה מומחה המשיב מצביע עליו. היינו שגם בהנחה הלא ודאית כאמור, שבלטי הדיסק היו קיימים, הם לא ייצרו שום מגבלה או כאב. איננו יודעים אם בכלל ומתי היה המערער מתחיל לסבול מהגבלה קלינית שתוליך אותו לניתוח בגלו הצעיר, אלמלא השירות. דיינו בכך כי השירות גרם בפועל לאותה מגבלה וכאב, גם אם אלמלא המצב הניווני הסמוי של עמוד השדרה, כתנאי הכרחי ולא מספיק נוסף, לא היתה נגרמת כל מגבלה.

    

   ח. לא היה מקום אפוא לנכות מחצית מן הנכות או להכיר בהחמרה בשעור מחצית בלבד, בשל פגימה או מגבלה קלינית בגב שלא היתה קיימת בפועל עובר לשירות. הפטורים ניתנו לו למערער כזכור על מצב רגליו, ולא גבו. וגם ד"ר בלנקשטיין לא הפנה לעבר גב טרם הגיוס. ד"ר בלנקשטיין מסתמך כאן על מסמך בודד שתקופתו שנה תמימה מיום הגיוס בדצמבר 2009 (שבעה חודשים לאחר שהחל לעבוד כאפסנאי), ובו נרשם כי המערער "מתלונן על כאבי גב תחתון תקופה ממושכת ללא סיפור חבלה" .

    

   ראשית קשה לדלות מאותו מסמך מהי "תקופה ממושכת" והאם החלה לפני שיבוצו של המערער כאפסנאי.

    

   שנית, לא על מסמך בודד וכללי מעין זה ניתן להניח שהיה עבר קליני גבי שיצדיק קביעה לפיה מדובר בפגימה קבועה , ולפיכך מדובר כביכול רק בהחמרה ממצב קודם לשירות, ולא גרימה.

    

   ט. כאמור גם בהנחה (שלא הומחשה) שלטובת המשיב, שבלטי הדיסק היו קיימים לפני השירות – הרי שמאמצי השירות הם שהוציאו אותם לראשונה מן הכוח אל הפועל בפן הקליני. כאשר גורם הקשור בשירות הצבאי ככזה הוא שהוציא מן הכוח אל הפועל מצב רפואי או חולשה רפואית סמויה שלא הגבילו הנכה עובר לשירות, יש להכיר בגרימה ולא בהחמרה. הרי לא ידוע אם ומתי , ואם בכלל, היו אותם בלטי דיסק נותנים ביטוי קליני אלמלא אותו גורם שבשירות. יש הצדקה לקביעה זו בפרט כאשר מדובר בשירות קצר (ע"א 472/89 פרשת רוט; רע"א 8077/96 פרשת קריספיל).

    

   12. אנו מקבלים אפוא הערעור וקובעים כי הפגימה בגב התחתון נגרמה במלואה עקב תנאי השירות. המשיב יחזיר למערער עלות חוות דעתו של ד"ר קרת כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה, וכן שכ"ט עוד בסך כולל של 8000 ₪. ניתן לפרסם פסה"ד בלא פרטים מזהים.

    

   ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, 15 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

    

   יואב פרידמן, שופט יו"ר הוועדה		דר' אלכס קורת חבר הוועדה		דר' צבי בן-ישי חבר הוועדה