-
בתובענה זו עותר התובע להכרה בארוע מיום 29.12.10 - במסגרתו לקה באוטם בלבו לטענתו - כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). לטענת התובע, במהלך עבודתו כנהג אוטובוס נדרש לבלום בפתאומיות על מנת למנוע פגיעה בהולכת רגל, והדבר גרם לו לבהלה ולהתרגשות. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי לא הוכח כי לתובע ארע ארוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו, אשר הביא לאוטם; כי האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית וגורמי סיכון אישיים; וכי השפעת הארוע הנטען, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
-
התביעה בתובענה דנן מהווה המשך בירורה של תביעה שהוגשה על ידי התובע בתיק בל (אזורי חי') 1493-12-11 (להלן – ההליך הקודם). התביעה בהליך הקודם נמחקה בפסק דין לאחר שהתובע לא הגיש סיכומיו בכתב.
-
במסגרת ההליך הקודם הוסכם על הצדדים כי ימונה בעניינו של התובע מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, וכי תועבר אליו התשתית העובדתית שיקבע בית הדין על בסיס החומר שעמד בפניו. התשתית העובדתית שנקבעה בהליך הקודם היא זו: התובע, יליד 1964, עבד כשנתיים כנהג בחברת "אגד" נכון ליום 29.12.10. טרם עבודתו ב"אגד" היה התובע נהג משאית בחברה פרטית כ-12 שנים. ביום 29.12.10, בשעה 11:15 לערך, במהלך נהיגה באוטובוס, סמוך לצומת קרית אתא לכיוון חיפה, התפרצה הולכת רגל באופן פתאומי למעבר החצייה כשרמזור אדום הבהב (להלן- הארוע החריג). המצב האמור גרם לתובע לבהלה, ועל מנת שלא לפגוע בהולכת הרגל בלם בעוצמה, ומנע פגיעה בה. התובע היה נסער ומלא התרגשות עד כדי קוצר נשימה, ותוך מספר דקות חש בכאבים לוחצים בחזה שהלכו והחריפו עד להגעתו לתחנה מרכזית ב"לב המפרץ", שם הוריד את הנוסעים ופנה לניידת תרומות דם שעמדה בסמוך לתחנה המרכזית. החובש שהיה בניידת ראה את מצבו של התובע, הורה לו לשכב, חיבר אותו למסכת חמצן, והזמין ניידת טיפול נמרץ. ניידת הטיפול הנמרץ (להלן- נט"ן) הביאה את התובע לבית החולים "רמב"ם" (להלן- "רמב"ם"), שם נקבע כי לקה באוטם חריף בקיר תחתון של שריר הלב. התובע אושפז עד לתאריך 3.1.11, ועבר צנתור. עוד נקבע בתשתית העובדתית כי התובע החל לעשן בגיל 16. היו תקופות שעישן שתי קופסאות ביום; לעיתים חצי קופסא; ולעיתים אף לא עישן כלל.
-
על יסוד תשתית עובדתית זו מונה בעניינו של התובע מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, פרופ' שמואל גוטליב (להלן- פרופ' גוטליב). ביום 29.7.12 נתן פרופ' גוטליב את חוות דעתו. בעקבות תשובתו של פרופ' גוטליב לשאלות הבהרה שהופנו אליו, מהן עלה כי נחשף לחוות דעת מומחה הנתבע, עתר התובע בבקשה למינוי מומחה אחר. בהחלטה מיום 27.8.14 התקבלה הבקשה, שם נקבע כי משנחשף פרופ' גוטליב לחוות דעת רפואית מטעמו של הנתבע, מבלי שנחשף לחוות דעת רפואית נגדית מטעמו של התובע, ומבלי שניתנה הסכמת התובע לכך – אין מנוס אלא למנות מומחה-יועץ רפואי אחר מטעם בית הדין.
-
בהחלטה מיום 22.9.14 מונה פרופ' אברהם כספי כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- המומחה). למומחה הועברה התשתית העובדתית שנקבעה לעיל במסגרת ההליך הקודם, והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות:
"א. מה המחלה אשר אובחנה בתובע ביום אשפוזו?
ב. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני
קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד ללקות באירוע לבבי (כגון: סכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, עישון, מחלה קודמת, חולשה קודמת או כיוצא בזה)?
ג.הקיים קשר סיבתי כלשהו בין האירוע בעבודת התובע (נהג אוטובוס), לבין הופעת האירוע הלבבי סמוך לאחר קרותו.
ד. אם ישיב כב' המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה
לבין הופעת האירוע הלבבי בתובע, ההיתה השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו – אם היה כזה) – על הופעת האוטם בתובע במועד בו הופיע?"
-
בחוות דעתו, אשר הוגשה במסמך הנושא תאריך 11.11.14, השיב המומחה על השאלות כך:
"דיון
מר ע' איש צעיר עם גורמי סכון למחלה טרשתית כלילית : עישון כבד ופסוריאזיס, אסימפטומטי מבחינה קרדיאלית טרם הארוע.
במסגרת עבודתו כנהג חווה ארוע רגשי קשה ובעקבותיו התפתח אוטם חריף בשריר הלב בקירו התחתון של חדר שמאל אשר פונה בזמן וטופל בהצלחה באמצעות צנתור כלילי דחוף.
בצנתור הודגמה חסימה מלאה בעורק הכלילי הימני ע"י קריש דם אשר נשאב ובהמשך העורק הורחב והותקן תומכון בהצלחה.
ממצאי הצנתור – חסימה מלאה של העורק הכלילי הימני בנוכחות קריש דם טרי אופיניים לאוטם חריף טרי בשריר הלב.
הארוע הקשה בעבודתו של מר ע' היווה הגורם המכריע להתפתחותו של האוטם החריף בשריר לב.
תשובות לשאלות בית המשפט
"א. אוטם חריף בשריר הלב עקב מחלה טרשתית כלילית אשר ביטוייה - חסימה מלאה של העורק הכלילי הימני והצרות של כ-90% - 70 בעורק העוקף .
ב. כפי שציינתי היו למר ע' גורמי סכון למחלה כלילית טרם הארוע : פסוריאסיס ועישון כבד.
ג. קיים קשר סבתי ברור בין עבודתו של התובע כנהג אוטובוס - ובין הארוע הרגשי הקשה במסגרת עבודתו לבין התפתחות האוטם החריף בשריר הלב בסמוך לארוע בעבודתו.
ד. השפעת הארוע הרגשי בעבודתו של מר ע' היתה מכרעת על הופעת האוטם החריף בשריר הלב והיתה גדולה הרבה יותר מהשפעת גורמי הסכון למחלה טרשתית כלילית שקיימים אצל התובע .
לולא הארוע הרגשי הקשה בעבודתו של מר ע' קרוב לוודאי כי אוטם שריר הלב לא היה מתרחש במועד שהתרחש או שלא היה מתרחש כלל."
-
חוות הדעת הועברה לעיון הצדדים, והתאפשר להם להגיש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. לאחר שהתקבלה בקשת הנתבע בעניין, הועברו למומחה שאלות הבהרה מטעמו, כדלקמן:
"א.נכון שלתובע גורמי סיכון נוספים מלבד עישון כבד ופסוריאזיס ללקות במחלה טרשתית כלילית: יתר שומנים בדם (היפרליפידמיה) [נמוך - 28 HDL, 118 - LDL, מוגבר - 195 - TG, 185 - TC] ועודף משקל [BMI - 27.4 ק"ג/מ"ר]?
ב.נכון שבצנתור הדחוף שבוצע ביום 29/12/2010 נמצאו לקויות בכל שלושת עורקי הלב: בעורק הכלילי הימני (עורק האוטם) חסימה מלאה עם קריש, בעורק השמאלי העוקף (LCX) הצרות בשיעור 75-95% וכן טרשת קלה בעורק השמאלי הקדמי היורד (LAD). נכון שלקויות אלה הן תוצאה של המהלך הטבעי של גורמי הסיכון מהם סבל התובע אשר לא טופלו?
ג.נכון שעפ"י הרישומים הרפואיים בגליון נט"ן, באנמנזה הרפואית בקבלתו של התובע לאשפוז מיום 29/12/2010 ובסיכום המחלה, התובע החל לסבול מכאבים בחזה עם הקרנה לצד שמאל החל משעה 08:00 בבוקר, כשלוש שעות לפני הארוע החריג מיום 29/12/2010 שעה: 11:15?
ד.נכון שעפ"י הרישום בדו"ח הצנתור מיום 29/12/2010 שעה: 12:55, הצנתור בוצע 'כ-6 שעות מתחילת הכאבים וכשעה משיא הכאבים'? משמע הכאבים המבשרים את בוא האוטם החלו לפני הארוע החריג משעה 11:15?
ה.נכון שהרישומים הרפואיים בגליון נט"ן, גליון הקבלה ליחידה לטיפול נמרץ לב, קבלה סיעודית למחלקה ודו"ח הצנתור מצביעים על כך שהתובע החל לסבול מתסמונת "כלילית חדה" החל משעה 08:00 ובמשך כשלוש שעות עד לארוע העצירה הפתאומית של האוטובוס משעה 11:15 העורק הכלילי הימני (עורק האוטם) נחסם ונפתח לסירוגין לפרקי זמן קצרים עד שנחסם לחלוטין? ככל שתשובתך חיובית, נכון שהארוע החריג משעה 11.15 לא זרז את תהליך האוטם שהחל כשלוש שעות קודם לכן?"
-
בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, אשר הוגשו במסמך הנושא תאריך 2.3.15, ענה המומחה כך:
"א. ב. - בחוות דעתי הדגשתי כי למר ע' גורמי סיכון למחלה כלילית עישון כבד ופסוריאסיס - אלו אשר היו ידועים טרם הארוע.
בסכום המחלה במפורש מופיע כי לא ידוע על יל"ד, סכרת או יתר שומני הדם טרם הארוע.
כמו כן ציינתי בחוות דעתי כי מעבר לגורמי הסיכון למחלה כלילית הודגמה מחלה טרשתית כלילית בעת הצנתור אשר היתה קיימת אצל מר ע' ואולם קבעתי כי השפעתו של הארוע החריג בעבודה על הווצרות האוטם החריף בשריר הלב אצל מר ע' היתה גדולה בהרבה מגורמי הסיכון.
ואכן ממצאי הטרשת הן תוצאה של גורמי הסיכון ואולם האוטם החריף בשריר הלב סיבתו נעוצה בארוע החריג כפי שכתבתי הרבה מעבר להשפעת גורמי הסיכון.
ג.ד.ה. - בעיון בטופס למתן טפול רפואי לנפגע בעבודה של הבטוח הלאומי אשר נרשם בתאריך 18.1.11 מופיע ואני מצטט 'לדבריו בשעת נהיגה הולכת רגל חצתה כביש באור אדום בצומת קרית אתא הנ"ל נבהל והרגיש לחץ בחזה - התקף לב', השעה המצויינת בטופס הטפול הינה 11.15 .
יש להדגיש כי המקום היחיד שבו כתוב כי כאבי החזה החלו ב-8.00 הינו טופס גליון הנט"נ אשר טפל בחולה בזמן האוטם החריף.
בכל המקומות האחרים כתוב משעות הבוקר! ולדעתי מסתמכים על טופס הנט"נ. בטופס כתוב במפורש כי 'מתלונן על כאבים בחזה שהחלו בערך ב-8.00 בבוקר במהלך נהיגה ונמשכו עד הגעתינו' בתיאור החולה מודגש חוור, מזיע, מצבו מוגדר רציני בזמן הגעת הצוות ובעת פינויו !
קשה לקבל כי מר ע' היה נוהג 4 שעות רצופות עם כאבים בחזה כנהג אוטובוס בלי לפנות או לבקש עזרה רפואית, יתרה מזאת במצב הקשה והלחוץ בו מצאו אותו אנשי מד"א קשה להסתמך על דווח תחילת הכאבים.
לעומת זאת בדו"ח הצנתור מודגש כי שיא הכאבים היה שעה לפני קבלתו! הווי אומר בדיוק לאחר הארוע החריג.
היות וכך אני מסתמך על העובדות הברורות של דווח הארוע בטופס טפול בנפגעי עבודה, מחד גיסא וההדגשה בדוח הצנתור של שיא הכאבים כשעה לפני קבלתו !!
לצורך הדיון האקדמי ניתן לטעון כי גם אם החלו כאבי חזה אלו ואחרים בבוקר הארוע כלאמר תעוקה בלתי יציבה הרי הארוע החריג הוא הוא שהביא את התעוקה לכלל אוטם חריף ! שאלולא הארוע גם אם החלה תעוקה בשעות הבוקר – יכולה היתה להתייצב ללא אוטם ! כך הארוע החריג הוא שעומד מאחורי האוטם החריף, גם אם היו כאבי חזה טרם הארוע החריג
לדעתי זמן הארוע החריג מתאים לזמן כאבי החזה של האוטם החריף !! ומשום כך הוא האחראי לבוא האוטם החריף בזמן שהתרחש."
-
בסיכומיו, טוען התובע כי בעניינו נקבע כי ארע לו ארוע חריג בעבודתו ביום 29.12.10. עוד הוא מוסיף כי בהתאם לחוות דעת המומחה מתקיים קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין האוטם שנגרם לו, וכי המומחה נותר איתן בדעתו אף לאחר שנדרש להתייחס לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע. משכך, לפי התובע, אין מנוס מלקבל את תביעתו. הנתבע, בסיכומיו, טוען כי דין התביעה להידחות. זאת, משהרישומים הרפואיים מזמן אמת בעניינו של התובע מעלים כי האחרון לקה בתסמונת כלילית חריפה למעלה משלוש שעות לפני הארוע החריג, וכי חומרת הטרשת שהתגלתה בתובע בעת אשפוזו הינה תוצאת גורמי הסיכון שקיננו בתובע. לחילופין, עותר הנתבע למינוי מומחה אחר, מן הטעם שמסקנות המומחה אינן עולות בקנה אחד עם האמור במסמכים הרפואיים בעניינו של התובע, אשר הועברו לעיונו של המומחה, ומשכך יש להטיל ספק בקביעותיו.
-
לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שנקבעה, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל. קביעה זו מבססים אנו על מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה (להלן יכונו שתיהן יחד- חוות הדעת), מהן עולה כי מתקיים קשר סיבתי בין הארוע החריג לאוטם שארע לתובע. לפי המומחה, הגם שקיננו בתובע גורמי סיכון, היה זה הארוע החריג שהביא להתפרצות האוטם החריף בשריר הלב במועד הרלבנטי. את מסקנתו השתית המומחה על מספר אדנים: משקלם היחסי של גורמי הסיכון שקיננו בתובע; היעדר תסמינים קרדיאליים עובר למועד הארוע החריג; וסמיכות הזמנים בין כאבי החזה לבין מועד הארוע החריג.
-
באשר לגורמי הסיכון שקיננו בתובע, המומחה לא התעלם מקיומם של אלה. המומחה מסביר כי התובע סבל מגורמי סיכון אחדים למחלת לב כלילית – עישון כבד ופסוריאזיס – אך לא סבל מגורמי סיכון אחרים כגון יתר לחץ דם, סוכרת או יתר שומני הדם. הוא אף מסביר כי בתובע הודגמה מחלה טרשתית כלילית בעת הצינתור אשר היתה קיימת אצלו עובר לארוע החריג. חרף זאת הוא מגיע למסקנה כי השפעת הארוע החריג בעבודה על היווצרות האוטם החריף בשריר הלב היתה גדולה בהרבה ממשקלם של גורמי הסיכון, וכי אילולא הארוע החריג, קרוב לוודאי שאוטם שריר הלב לא היה מתרחש במועד בו התרחש או שלא היה מתרחש כלל. כן מציין המומחה בנוגע לגורמי הסיכון כי עובר למועד הארוע החריג, התובע לא חווה תסמינים מבחינה קרדיאלית.
-
באשר לסמיכות הזמנים, מבהיר המומחה בחוות דעתו כי קיימת סמיכות זמנים בין הארוע החריג לבין שיא הכאבים – אשר הופיעו כשעה לפני ביצועו של הצינתור. על פי המומחה, זמן הארוע החריג מתאים לזמן כאבי החזה של האוטם החריף, ומשכך הארוע החריג הוא האחראי לבוא האוטם החריף בזמן שהתרחש.
-
יש לדחות את טענת הנתבע כי המומחה התעלם מרישומים רפואיים מהותיים מזמן אמת המצביעים – לגרסת הנתבע – ללא עוררין על כך שהתובע לקה בתסמונת כלילית חריפה למעלה משלוש שעות לפני הארוע החריג. המומחה התייחס בצורה ברורה לטענות אלו של הנתבע, כפי שהועלו בשאלות ההבהרה. ראשית, מסביר המומחה כי קשה לקבל שהתובע החל לסבול מכאבים בחזה ארבע שעות לפני הארוע החריג, ונהג במצב כזה על אוטובוס מבלי לפנות לקבלת עזרה רפואית. זוהי מסקנה רפואית מובהקת ולא מצאנו טעם שלא לאמצה. שנית, עובר המומחה ומנתח את הנתונים במסמכים הרפואיים ומגיע למסקנה כי אלו לא תומכים בגרסת הנתבע כי התובע לקה באוטם לפני הארוע החריג שארע בשעה 11:15. הוא מסביר כי המקום היחיד בו נרשם כי כאבי החזה החלו בשעה 08:00 הינו טופס גליון נט"ן. אלא שהוא לא מוצא ליחס לנתון זה משקל, שכן הטופס נרשם בעת הטיפול בתובע, בזמן האוטם החריף, שם תואר התובע כחיוור, מזיע, ומצבו מוגדר כרציני. מסביר המומחה כי במצב הקשה והלחוץ בו מצא צוות נט"ן את התובע בעת שטיפלו בו, קשה להסתמך על דיווח התובע בנוגע למועד תחילת הכאבים. גם זו מסקנה רפואית מובהקת שלא מצאנו טעם שלא לאמצה. מוסיף המומחה ומבהיר כי בכל יתר המסמכים לא נרשמה שעת תחילת הכאבים, אלא נרשם "משעות הבוקר". הוא מעיין במסמכי "רמב"ם" שם נרשם כי שיא הכאבים היה שעה לפני קבלתו. אכן, עיון בסיכום האשפוז של "רמב"ם", אשפוז שהחל ביום הארוע החריג, מעלה כי קיימת שם התיחסות לכך שהפעולה – כנראה הכוונה לצינתור – בוצעה כשעה משיא הכאבים ו-6 שעות לאחר הופעת התסמינים. המומחה מפנה לכך כי שיא הכאבים היה בדיוק לאחר הארוע החריג, וכי יש מקום להסתמך על נתון זה. גם כאן בפנינו מסקנה רפואית שאין סיבה שלא לקבלה. מדובר בסמיכות זמנים העולה בקנה אחד עם העובדה שהתובע הובהל על ידי נט"ן ל"רמב"ם" בשעה 12:06 ושהצינתור בוצע בשעה 12:55 (עמוד 4 לסיכומי הנתבע). המשקל המיוחד שבחר המומחה להקנות דווקא לסיכום אשפוז "רמב"ם" ולנתון בדבר מועד הופעת שיא הכאבים כשעה לפני הצינתור – על פני גליון נט"ן – גם הוא ענין המסור לשיקול דעתו הרפואי של המומחה, ולא מצאנו טעם להתערב בשיקול דעת זה. לאור האמור לעיל אנו דוחים את טענת הנתבע כי במסקנות אלו חרג המומחה מהאמור במסמכים הרפואיים, או כי מסקנותיו ניתנו ללא הנמקה.
-
מוסיף המומחה ומסביר כי גם אם החלו אצל התובע כאבי חזה בבוקר הארוע, מדובר היה בתעוקה בלתי יציבה אשר הארוע החריג הוא שהביא אותה לכדי אוטם חריף. הוא מבהיר כי אילולא הארוע החריג יכולה היתה התעוקה הבלתי יציבה של שעות הבוקר להתייצב ללא אוטם. אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה השימוש שעשה המומחה בתיבות "יכולה היתה להתייצב..." אינה מלמדת כי קיימת מידת ודאות בדבריו. קריאה של מלוא חוות הדעת מעלה מסקנה אחת ברורה באשר למידת ההשפעה שמייחס המומחה לארוע החריג- שהתרחש על רקע מצבו הרפואי וגורמי הסיכון של התובע- על בוא האוטם. הוא הבהיר כי ככל שהתובע סבל מתעוקה בלתי יציבה לפני הארוע החריג, האוטם לא היה מתפרץ במועד בו התפרץ- ואולי אף לא מתפרץ כלל- אלמלא הארוע החריג. בכך מתקיים אצל התובע מבחן העיתוי, שהוא המבחן הרלבנטי בעניינו. היינו, לפי המומחה, השפעת הארוע היתה מכרעת, ואין לומר כי בשימוש שעשה בתיבות הללו מביע הוא ספק באשר למשקלו של הארוע החריג בעניינו של התובע.
-
יש לדחות את בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר. בהתאם לסעיף 18 להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מינוי מומחה אחר ייעשה במשורה, ובית הדין לא ינקוט צעד כאמור על נקלה. לא מצאנו כי בעניינו של התובע קיים טעם ממשי לפסילת המומחה ולמינוי מומחה אחר תחתיו. כך, לא נמצא כי המומחה חרג בחוות הדעת מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין או מהרישומים הרפואיים; כי הוא מתבסס על אסכולה הרפואית המנוגדת לפסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; או כי נפל בו פגם אישי במומחה.
-
מסקנות המומחה מקובלות עלינו, ולא מצאנו טעם לסטות מהן. מסקנות אלו היו מפורטות, עקביות ובהירות- והן נובעות מהתשתית העובדתית שהועברה לעיונו של המומחה, החומר הרפואי בעניינו של התובע, וכן נסיונו המקצועי. המומחה מצא קשר סיבתי בין הארוע החריג לאוטם החריף שפרץ אצל התובע ביום 29.12.10. הוא מצא גם שהשפעת הארוע החריג על קרות האוטם גדולה הרבה יותר מהשפעת גורמי הסיכון למחלה טרשתית כלילית שקיימים אצל התובע. הוא דחה את טענת הנתבע כי התובע לקה באוטם כבר לפני הארוע החריג.
-
בכך מתמלאים בתובע התנאים לקיומה של תאונת עבודה על פי סעיף 79 לחוק: קיומו של ארוע תאונתי תוך כדי העבודה ועקב העבודה – הוא הארוע החריג; פגיעה גופנית – היא האוטם החריף שטופל ב"רמב"ם" ביום ה-29.12.10, בסמוך למועד הארוע החריג; וקשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין הארוע התאונתי (דב"ע (ארצי) נב/0-88קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169, פסקאות 3-4 (1995)). משכך, אנו קובעים כי בעקבות הארוע החריג סבל התובע מאוטם חריף בלבו, וכי יש לראות בארוע החריג מיום 29.12.10 כתאונת עבודה.
-
הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבע פסק הדין. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, ז' אייר תשע"ה, (26 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| |
|
|
|
|
|
מר אלון שוורץ
נציג מעסיקים
|
|
אסף הראל, שופט
|
|
מר יצחק גבאי
נציג עובדים
|