תא"מ 16704-01-14 ואח' חיליק הסעות בע"מ ואח' נ' זסלבסקי ואח'

מבוא

1. הסוגיה המרכזית הנדרשת להכרעה בפסק דין זה הינה - האם קיים כיסוי ביטוחי לנהג אשר נהג תחת השפעת אלכוהול, כאשר לנהיגה תחת השפעת האלכוהול מצטרפות נסיבות מחמירות נוספות, כגון, אי ציות לשוטר.

    

   רקע

   התנהגות הנתבע 1 והתאונות להן גרם

2. בתאריך 17.8.2013 יצא הנתבע 1 לבלות עם חבריו.

3. לאחר ששתה כמות נכבדת של אלכוהול, נהג את רכבו מסוג פיאט ברחובות העיר תל אביב כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול.

4. ברחוב שניאור איתרה את הנתבע 1 ניידת משטרה וביקשה ממנו לעצור, אולם הנתבע 1 התחמק מהניידת בנהיגה מהירה.

5. בשלב מסוים נכנס הנתבע 1 לרחוב רש"י ואז פגע ברכב חונה מסוג קיה (להלן: "רכב הקיה"), אשר היה מבוטח על ידי הכשרה חברת לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה"), שהינה התובעת בתא"מ 50317-12-13

6. הנתבע 1 המשיך את נסיעתו הפרועה נכנס לרחוב ביל"ו, בניגוד לכיוון התנועה, ובחיבור של רחוב ביל"ו עם רחוב החשמונאים פגע בחוזקה במונית (להלן: "המונית") אשר הינה בבעלות חברת חיליק הסעות בע"מ, התובעת בתא"מ 16704-01-14.

7. לאחר שהנתבע 1 פגע ברכב הכשרה וכן במונית המשיך ופגע ברכבים נוספים, אשר עניינם אינו נדון בהליך שבפני.

8. בשלב זה נעצר הנתבע 1. בבדיקה שנערכה בדמו של הנתבע 1 מיד לאחר מעצרו נמצאו 520 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. אסבר את האוזן, כי נהג צעיר נחשב "שיכור" על פי החוק כאשר רמת האלכוהול בדמו עולה על 50 מיקרו גרם. כאמור, אצל הנתבע 1 נמצא ריכוז הגדול פי 10 מריכוז זה. עוד נמצא כי הנתבע 1 נהג ללא רישיון נהיגה תקף.

9. כנגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר ונהיגה ללא רישיון בתוקף.

10. הנתבע 1 הודה בעבירות המיוחסות לו, הורשע בדין ונגזרו עליו עונשים הולמים, לרבות פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים ומאסר מותנה.

     

    ההליכים שבפני

11. לאור התאונות המפורטות לעיל הוגשו שתי תביעות:

12. התביעה בתא"מ 16704-01-14 הינה תביעת שיבוב. כלומר התובעת, הכשרה חברה לביטוח, שילמה לבעל רכב הקיה בו פגע הנתבע 1 תגמולי ביטוח והגישה מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תביעה כנגד הנתבע 1, אשר לטענתה אחראי לתאונה. כמו כן נתבעה הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבע 1.

13. התביעה בתא"מ 50137-12-13 הינה תביעת בעלת המונית וזאת בגין נזקי רכוש שנגרמו למונית כתוצאה מהתאונה. גם תביעה זו הוגשה כנגד הנתבע 1 וכן הנתבעת 2, כמבטחת רכב הנתבע 1.

14. הנתבעת 2 הודתה, בשני ההליכים, כי אכן ביטחה את רכב הנתבע 1 בביטוח מקיף, כלומר ביטוח הכולל גם שיפוי לתביעות צד ג'.

15. עם זאת, טענה הנתבעת 2, כי על פי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי למקרים שבפני וזאת מנימוקים שאפרט להלן.

16. הנתבע 1, בשני ההליכים, כפר בשפה רפה בעצם האחריות לתאונה. אולם, טענתו העיקרית הייתה כי כלל האירועים, לרבות האירועים נשוא התביעות, מכוסים בפוליסה שעשה אצל הנתבעת 2, פוליסה אשר אינה מחריגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

17. הנתבע 1 אף הגיש הודעת צד ג', בשני התיקים, כנגד הנתבעת 2.

     

    העדויות, הראיות וההסכמה הדיונית

18. ביום 6.4.2014 הורה נשיא בית המשפט העליון על איחוד התביעות דנא בפני בית המשפט השלום בתל אביב.

19. ביום 7.1.2015 נתקיים לפניי דיון במעמד כלל הצדדים. במסגרת הדיון נשמעה עדותו של הנתבע 1, אשר חזר ואישר את האמור והמיוחס לו בכתב האישום.

20. כמו כן נחקר נהג המונית אשר הסביר את נסיבות התאונה.

21. בסיומן של חקירות אלו הסכימו הצדדים כי הנתבע 1 אחראי באופן מלא לתאונות שהתרחשו וכן הסכימו בדבר הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונות.

22. לאור הסכמה זו החליט בית המשפט:

    "לאור הסכמת הצדדים ולאחר ששמעתי את העדויות, אני קובע כי הנתבע 1 אחראי באופן מלא לנזקים שנגרמו לרכבי התובעות בשתי התביעות שלפני.

    כמו כן אני מאמץ את הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי המצורפות לכתבי התביעה לרבות שכ"ט השמאי.

    אני סבור כי לגבי סוגיית הכיסוי הביטוחי יש לאפשר לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם."

23. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ומכאן פסק דין זה.

     

    טענות הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי

24. מן האמור לעיל עולה כי הצדדים אינם חלוקים על העובדות הנדרשות לשם הכרעה, כדלקמן: הנתבע 1, נהג תחת השפעת אלכוהול במידה קיצונית, לא ציית לשוטר, נסע בניגוד לתנועה, גרם לתאונות והכל כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף.

25. קיימת גם הסכמה כי הנתבע 1 מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף, אשר אינה מחריגה במפורש נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אלא רק נהיגה תחת השפעת סמים.

26. עם זאת, הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה להעדר כיסוי ביטוחי וזאת מכוח הטענות הבאות:

    • הפוליסה אינה מכסה "מעשים המנוגדים לחוק";

    • השימוש שנעשה ברכב אינו למטרות "פרטיות" או "חברתיות";

    • אין מדובר במקרה תאונתי, אלא במעשה מכוון של הנתבע 1;

    • יש לקרוא לתוך החריג של "נהיגה תחת השפעת סמים" גם נהיגה תחת השפעת אלכוהול, בפרט כאשר מדובר בכמות גדולה של אלכוהול.

27. לחלופין, טוענת הנתבעת 2 כי יש להטיל אשם תורם חוזי על הנתבע 1.

28. אדון בטענות הנתבעת 2, אם כי לא בהכרח בהתאם לסדר הנטען על ידה.

     

    קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול

    כללי

29. מניתוח הפסיקה הרבה (אליה אתייחס להלן) בנושא זה, ניתן לראות כי קיימת הבחנה בין מצב בו מדובר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד לבין מצב בו לנהיגה תחת השפעת אלכוהול מצטרפות נסיבות נוספות.

30. כפי שאבאר להלן, קיימת ודאות משפטית ברמה גבוהה ביחס לקיומו של כיסוי ביטוחי במצב של נהיגת המבוטח תחת השפעת אלכוהול בלבד קרי, ללא נסיבות מחמירות.

31. לעומת זאת ככל שמצטרפות נסיבות נוספות ומחמירות לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, הרי הוודאות המשפטית הולכת ומטשטשת, ואבאר:

     

    נהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד

32. המקרה שבפני אינו המקרה הראשון בו נטען כי תאונה אשר נגרמה כתוצאה מנהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה מכוסה בפוליסת ביטוח הרכב התקנית. הכוונה בפוליסה התקנית הינה לפוליסה אשר תנאיה הינם בהתאם לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו – 1986.

33. למעשה לא רק שאין מדובר במקרה ראשון, אלא מדובר בשדה חרוש היטב של פסיקת בתי המשפט בערכאות הדיוניות. אכן בשדה זה טרם חרש בית המשפט העליון, אך החריש שנעשה על ידי הערכאות הדיוניות עמוק דיו על מנת להסיק מסקנה משפטית ברורה.

34. הדרך המשפטית בנושא זה התוותה עוד בע"א (ת"א) 1632/94 פוגריבצקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו) (להלן: "פוגריבצקי"), אשר במסגרתו נקבע, כי קיים כיסוי ביטוחי למבוטח שנהג תחת השפעת אלכוהול ואשר הרכב שלו נפגע בתאונה. נזכיר כי פסק הדין בעניין פוגריבצקי מנחה את בית משפט זה מכוח חוק יסוד: השפיטה.

     

35. גישה זו של בית המשפט המחוזי אומצה בפסקי דין רבים של בתי משפט השלום, בין היתר:

    ת.א. (שלום נצרת) 1791/03 רבאח נ' שאקר (פורסם במאגר נבו); ת"א (שלום ת"א) 37149/04 י.ד. רכב ותחבורה בע"מ נ' וינקובסקי (פורסם במאגר נבו); ת"א (שלום מרכז) 4304/03 חברת לבידי זהב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו) ות"א (של' י-ם) 8533/05 דאדו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו).

36. אציין באופן מפורש את פסיקתו של בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ברק-נבו) בת"א 67880/06 טרפיק ליס נ' חזן (פורסם במאגר נבו), המנתח את הסוגיה בהרחבה וקובע כי קיים כיסוי ביטוחי.

37. כנגד פסיקה ענפה זו, קיימת פסיקה מעטה מאוד הקובעת כי במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד אין כיסוי ביטוחי למבוטח.

38. אציין כי פסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת 2 בסיכומיה דנים במקרים בו לנהיגה תחת השפעת אלכוהול התווספה התנהגות עבריינית נוספת.

39. כך ת.א. (שלום ת"א) 172514/02 איי. אי. ג'י חברה לביטוח בע"מ נ. שלומוב (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין שלומוב"( אשר אליו מפנה הנתבעת 2, עוסק במבוטח שאכן נהג תחת השפעת אלכוהול, אלא שבנוסף לכך נסע לאחור על מדרכה. בית המשפט קבע כי הנסיעה נעשתה מתוך מצוקה רגשית ולמעשה בכוונה ממש. בע.א. (ת"א) 4110/04 וייצמן יצחק נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ (פורסם במאגר נבו) כלל לא נדונה שאלה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אלא בנהיגה ברכב שאינו תקין.

40. למען שלמות התמונה אציין כי אכן בעניין תאמ (ת"א) 8511-09-09‏ ‏יבגני קובלנקו נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין קובלנקו") נקבע לגבי נהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד כי אין ליתן כיסוי ביטוחי, אולם כאמור מדובר בפסק דין בודד לעומת פסקי דין רבים הקובעים, כאמור, כי אין להסיר את הכיסוי הביטוחי במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

41. בכל מקרה, אני סבור שיש לאמץ את הפסיקה הרבה הקובעת כי במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד, ללא נסיבות מחמירות נוספות, יש ליתן כיסוי ביטוחי הן למבוטח (אשר נהג תחת השפעת האלכוהול) והן לצד ג' אשר נפגע כתוצאה מנהיגת המבוטח.

42. איני מוצא טעם לחזור על הנימוקים השונים לקביעה זו, נימוקים שניתנו בפסקי הדין הרבים שצוטטו לעיל, ואסתפק בציטוט נהיר מפסק הדין בעניין תא (שלום חדרה) 8805-10-09‏ יפה גרוס נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

    "תנאיה של פוליסה לביטוח מקיף לרכב פרטי כזו הנדונה כאן, שייעודה לספק כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש ונזקי צד שלישי, נקבעו בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) (להלן התקנות והתוספת בהתאמה). סעיף 18(ב)(5) לתוספת מחריג תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים"; החרגה דומה לא נקבעה ביחס לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. תקנה 4 לתקנות מורה שמבטח אינו רשאי לשנות מתנאי הפוליסה הקבועים בתוספת זולת אם השינוי הוא לטובת המבוטח.

    אין מחלוקת שהפוליסה שהנפיקה הנתבעת לתובעת תואמת את הוראות התקנות והתוספת ואינה כוללת החרגה בשל נהיגה בשכרות. בכך תואמת הפוליסה דנן את הפוליסה התקנית שאליה כיוון מתקין התקנות.

    הפוליסה אינה אלא חוזה המגבש את הסכמות הצדדים. יש לזכור שחוזה ביטוח נכרת בענף המוסדר ברגולציה שלו היבטים צרכניים מובהקים. מלכתחילה הגביל מתקין התקנות את חופש החוזים של המבטח מטעמים שבמטרות הביטוח, מתן מענה לפערי כוח בין הצדדים והגנה על ציבור המבוטחים מפני כוח השוק הרב של חברות הביטוח [ראו גם עניין דאדו, פסקה 10]. ברי שמבטח סביר לא ירצה לבטח נהיגה בשכרות, אלא שהדין אינו מתיר לו חירות כזו ומסייג את חופש החוזים שלו בנקודה זו. גם החרגה בשל נהיגה תוך שימוש בתרופות, נרקוטיות או אחרות, לא נזכרת בפוליסה התקנית. נוכח התכליות החברתיות שניצבות ביסוד התקנות ואימוץ הפוליסה התקנית לא מדובר בלקונה שיש להשלימה באופן פרשני אלא בהסדר שלילי."

43. נימוק מפורט זה מקובל עליי לחלוטין.

44. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת 2 בדבר מתן פרשנות רחבה לחריג הנהיגה תחת השפעת סמים כחריג הכולל גם נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

45. כמו כן, אני דוחה את הטענה בדבר העדר כיסוי ל- "מעשים המנוגדים לחוק", היות והפוליסה התקנית בהחלט מכסה מעשים "המנוגדים לחוק" החל מאי שמירת מרחק, דרך חציית צומת באור אדום ועד, כאמור, לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

46. עיינתי גם בתיקון 97 לפקודת התעבורה אשר אליו הפנתה הנתבעת 2, ולא מצאתי כיצד שינוי הגדרת שיכרות בפקודת התעבורה משפיע על פרשנות הפוליסה התקנית, ועל הפסיקה שציטטתי לעיל בהסכמה.

47. עוד אציין לעניין זה כי המצב המשפטי על פיו הפוליסה התקנית אינה מחריגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול הייתה ידועה למחוקק, ואף הוגשה הצעת חוק לשינוי מצב חוקי קיים זה וזאת במסגרת הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון - פיצוי מופחת לנהג שיכור), התשס"ז-‎2007 [הצעת חוק פ/‎2186/17].

48. עוד אומר כי בהצעת חוק זו לא הוצע לשלול כליל את הכיסוי הביטוחי מהמבוטח הנוהג תחת השפעת אלכוהול, אלא להטיל עליו אשם תורם חוזי של 30%, וכך מוצגת הצעת החוק בוועדת הכנסת:

    "ההצעה קובעת, כי אף-על-פי שכיום אסור למבטח להתנות את הכיסוי הביטוחי לנזקי הרכב בכך שהנהג לא נהג בשכרות - דרך אגב, לידע כללי, כן ניתן להתנות את הפיצוי הביטוחי בכך שהוא לא נהג תחת השפעת סמים, אבל כיוון שהמגמה היום היא להשוות נהיגה בשכרות לנהיגה תחת השפעת סמים, ההצעה קובעת שזכותו של הנהג השיכור לפיצויים מלאים מחברת הביטוח תיפגע, וגובה השיפוי יהיה ‎70% בלבד." (הדגשה שלי – ג.ה.)

49. הצעת חוק זו לא הבשילה לדבר חקיקה, ולכן בהתאם למצב החוקי הקיים ובהתאם לפסיקה המפורטת לעיל, אין מקום לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של נהג הנוהג תחת השפעת אלכוהול בלבד.

     

    נהיגה תחת השפעת אלכוהול בצירוף נסיבות נוספות – "מעשה מכוון"? העדר ארוע תאונתי?

    כללי

50. למדנו אפוא כי נהיגה תחת השפעת אלכוהול בלבד אינה מוחרגת בפוליסה התקנית ולמעשה ההתייחסות אליה אינה שונה מההתייחסות לכל עבירת תנועה אחרת שמבצע נהג הרכב המבוטח, ואשר ביצועה אינו שולל כיסוי ביטוחי.

51. עם זאת בכך אינה מסתיימת הדרך, היות ולנתבעת 2 קיימת טענה נוספת והיא כי נוכח תצריף הנסיבות של תיק זה, הרי שהנהיגה אינה אירוע תאונתי, אלא למעשה מעשה מכוון של הנתבע 1. בהקשר זה מוסיפה וטוענת הנתבעת 2 כי לאור המלטות הנתבע 1 מהמשטרה, כלל אין מדובר בנסיעה פרטית או בנסיעה למטרות חברתיות.

52. לטענה זו של הנתבעת 2 קיימים תימוכין בפסיקה. יתרה מזו, בניגוד לנהיגה "סתם" תחת השפעת אלכוהול, אשר לגביה יש כמעט אחידות דעים בפסיקה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי, הרי לגבי נהיגה תחת השפעת אלכוהול אליה מתלוות נסיבות מחמירות, הרי שקיימים פסקי דין לכאן ולכאן של הערכאה הראשונה ואין בנמצא הכרעה של ערכאה גבוהה יותר.

53. הגישה השוללת את הכיסוי הבטוחי במקרים אלו נשענת על שני אדנים, הראשון, סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (לעיל ולהלן: "חוק חוזה הביטוח") הפוטר את המבטח מתשלום תגמולים לאירוע אשר נגרם במתכוון, והשני הגדרת אירוע תאונתי בפוליסה התקנית.

54. פסק דין המייצג באופן נאה את הגישה הרואה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול בצירוף נסיבות נוספות כנהיגה במתכוון בהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח הינו תאמ (ת"א) 15975-07-09‏ ‏קובי זגורי נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין זגורי"). בעניין זגורי נדון מקרה של מבוטח אשר נהג בהיותו שיכור, ברח מניידת משטרה, חצה צמתים באור אדום וגרם לתאונה.

55. בית המשפט בעניין זגורי קבע כי אין כיסוי ביטוחי היות ואין מדובר באירוע תאונתי, ואצטט:

    "אין מדובר כאן ברשלנות גרידא וגם לא בהסתמכות לא נכונה על מקדם ביטחון כפי שאירע ב"הילכת רוזנבליט". מדובר במקרה שבו הנהג ידע בדרגה גבוהה של הסתברות, כי תאונה כמו זו שקרתה בפועל עלולה להתרחש, למרות שלא רצה בתוצאה זו ולאחר שחצה צומת אחת באור אדום הוא המשיך בנהיגתו הפרועה לחצות צומת אחרי צומת באור אדום עד אשר אירעה התאונה.

    לכן, אני קובע, כי במקרה הנדון, ידיעתו של הנהג כי תאונה עלולה להתרחש, שקולה כנגד כוונה והמקרה מתאים לקביעתו של בית המשפט המחוזי ב"הילכת ויצמן" לפיה:

    "המקרה המיוחד שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים נדירים שבהם יש לשים את הדגש על היכולת לצפות את סוג הנזק שנגרם, להבדיל מרצון לגרום לו בפועל... גישה זו משרתת את הצורך החברתי להרתיע נהגים מפני התנהגות המסכנת במודע את הציבור." 

56. לנימוקים דומים לשלילת הכיסוי ר' עניין שלומוב לעיל.

57. לעומת פסקי הדין הללו קיימים שורה של פסקי דין, אשר לא קיבלו את הטענה בדבר שלילת הכיסוי הביטוחי מכוח טענת "התאונה במתכוון" או מכוח העדר אירוע תאונתי, וזאת אף בנסיבות של שיכרות חמורה או נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונסיבות נוספות. ר', למשל, פסק הדין ת.א. 011448/06 מיילי אהרון נ. הפינקס חברת לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו), בו נדון מקרה של נהג אשר בדמו נמצאה כמות אלכוהול העולה על פי 4 מהכמות המותרת בחוק. בית המשפט שולל את הטענה כי מדובר בתאונה במתכוון וקובע:

    "הבחנה זו, שבין יסוד הכוונה בדין הפלילי, אליהם הפנתה ב"כ נתבעת מס' 2 לבין יסוד הכוונה לעניין פיצוי נזקים הנובעים מתאונת דרכים יפה לדעתי גם בהקשר של הגדרת יסוד הכוונה לעניין חוק חוזה ביטוח. לא בכדי פסקי דין רבים אשר עסקו בטענה של שלילת תוקף פוליסת הביטוח על בסיס טענת כוונה הנובעת מנהיגה בשכרות דחו את הטענה.

    כך בפס"ד פוגריבצקי הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי נקבע, כי "גם אם אדם נוהג בגילופין, אין בכך כדי לקבוע, כי הוא התכוון לבצע תאונה או התנגשות כלשהי". וכך גם לדוגמא בשורה של פסקי דין של בית המשפט השלום: לדוגמא פסק דינה של השופטת ד. בלטמן – קדראי סגנית נשיאת ביהמ"ש השלום באילת בפס"ד בת.א. 1782/02 סיניה בן חיון נ' זובידאת אברהים ואליהו חברה לביטוח בע"מ. שם היא קובעת (ס' 6 לפסק דינה), כי "לא קיימת במשפט האזרחי הוראת חוק המייחסת כוונת השותה אלכוהול בעת שתיה לכוונתו בעת ביצוע מעשים שאירעו תוך כדי שכרותו".

58. הנה כי כן, המחלוקת מתמקדת למעשה בפרשנות המונח "במתכוון" בסעיף 26 לחוק החוזה הביטוח, או בפרשנות המונח אירוע תאונתי בפוליסת הביטוח התקנית.

59. מצד אחד, נשמעת הטענה כי הנהיגה תחת השפעת אלכוהול, כשלעצמה, או מכוח קל וחומר כאשר מצטרפות אליה נסיבות נוספות, שוללת את האירוע כאירוע תאונתי ולמעשה מכוננת כוונה לגרימת התאונה על ידי המבוטח. לעניין זה הטענה הפרשנית הינה כי כאשר המבוטח צופה בהסתברות גבוהה את התאונה, יש לראות בעצם הצפייה כוונה.

60. מצד שני, נטען כי על מנת לשלול את הכיסוי הביטוחי יש צורך להוכיח כוונה ממש, כך שאין לראות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, אף אם זו חמורה ובעלת נסיבות חמורות נוספות, כיוצרת כוונה ממש לגרימת התאונה.

61. פסקי הדין הסותרים העוסקים בסוגיה מלמדים היטב כי לא קיימת תשובה חד משמעית בלשון החקיקה או בלשון הפוליסה התקנית לסוגיה, וההחלטה איזו פרשנות לאמץ למונח "כוונה" הינה החלטה הנובעת בעיקר משיקולי מדיניות.

62. השיקול המרכזי לשלילת הכיסוי הביטוחי הינו שיקול הרתעתי או שיקול גמול. בהתאם לשיקול זה שלילת הכיסוי הביטוחי מהנהג השיכור, בפרט זה הנוהג בפרעות, תרתיע נהגים לנהוג באופן כזה ואף תהווה "עונש" לנהג השיכור, כפי שמבאר בית המשפט בעניין קובלנקו:

    "אך במקביל, יש וחייב להיות לבית המשפט תפקיד בעיצוב המדיניות המשפטית שאינה יכולה להתעלם ממידת הפורענות, הזלזול, וחוסר האכפתיות כלפי התוצאות של מעשיו של התובע שעה שנטל את ההגה ויצא לדרך במצב הנפשי והגופני בו היו שרוי, במודע ומתוך כוונה."

63. השיקול שכנגד הינו זה העומד מאחורי דיני הביטוח בכלל, ועניינו השיקול הכלכלי של עקרון פיזור הנזק. שיקול נוסף נובע מההכרה בכך כי דיני הביטוח אינם הדינים המתאימים לייצר הרתעה לנהגים וזאת, בין היתר, בהעדר הלימה בין מידת האשם לנזק שנגרם, וחשוב מכך, בין מידת האשם לבין הנושאים בנזק זה.

64. על שיקול זה עמד בית המשפט בענין ת.א. 4304/03 חברת לבדי זהב בע"מ נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

    "המדיניות המשפטית הראויה, שעמדה לנגד עיני המחוקק, היא כי המלחמה בתאונות הדרכים ובנהגים שיכורים או עברייני תנועה צריכה להתמקד בתחום המשפט הפלילי והתעבורתי, בו ניתן להעניש – בכל דרכי הענישה הידועות – ולהרחיק מהכביש את הנהגים הללו; איש כמידת חטאו ייענש. אין מקומה של מלחמה זו בתחום הכיסוי הביטוחי, בו אין זהות בין מי שנושא באשם לבין מי שסופג את ה"עונש", ואין תאימות בין מידת האשם לבין הנזק הכספי שנגרם. שלילת הכיסוי הביטוחי מנהגים שיכורים, רשלנים או עברייני תנועה, היתה עלולה לפגוע אנושות באזרחים תמימים אשר כל חטאם הוא כי מסרו את רכבם לבן משפחה או חבר, שנהג בקלות דעת." (הדגשה שלי – ג.ה.).

     

    מן הכלל אל הפרט

65. לטעמי אין מקום לשלול כיסוי ביטוחי גם במקרה בו מדובר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול ברמה גבוהה, או במקרה בו מדובר בתצריף נסיבות מחמיר, ואבאר:

66. מבחינת שיקולי מדיניות, הרי גם בית משפט זה רואה את מעשיו של הנתבע 1 בחומרה. כאמור, לא רק שהנתבע 1 בחר לנהוג תחת השפעה כבדה של אלכוהול, אלא שבנוסף לא ציית לשוטר, נסע בניגוד לכיוון התנועה וגרם לנזקים רבים.

67. מעבר לנזקי הרכוש הרי נגרמו גם פגיעות בגוף לחבריו של הנתבע 1 ולעוברי אורח תמימים. אכן מדובר בהתנהגות עבריינית של ממש הראויה לכל גינוי ולענישה הולמת.

68. יתרה מזו, לא אכחיש כי התגובה הרגשית המיידית הינה לכיוון שלילת הכיסוי הביטוחי מנהג זה.

69. אלא שברור כי אין מקום להכריע את הדין על סמך תגובה רגשית מיידית, ויש לעשות כן על סמך החוק, הפסיקה ושיקולי המדיניות הנכונים.

70. בחינה רציונאלית של החוק, הפסיקה ושיקולי המדיניות מובילה אותי כאמור למסקנה כי אין מקום לשלילת הכיסוי הביטוחי במקרים אלו וזאת כאשר הקשר הסיבתי בין שלילת הכיסוי הבטוחי לבין הרתעת הנהג השיכור הינו קלוש וכאשר קיימים אמצעי הרתעה אחרים ועדיפים, ואבאר:

     

71. ראשית, ברור כי הרתעה נוצרת רק כאשר מטילים את הענישה על זה אשר עשה את המעשה האסור. אלא שבעניין ביטוח רכב במקרים רבים אין זהות בין הנהג שאותו ברצוננו להרתיע לבין בעל הרכב אשר יישא ב-"עונש" של שלילת הכיסוי הביטוחי. לפיכך, שלילת הכיסוי הביטוחי "מענישה" את בעל הרכב שלא יזכה לתגמולים ולא את הנהג העבריין, ומכאן, למעשה לא נוצרת אותה הרתעה.

72. חמורים הדברים עוד יותר כאשר בשלילת הכיסוי הבטוחי יש למעשה גם "ענישה" של צד ג' שנפגע כתוצאה מנהיגת הנהג העבריין ובכך בוודאי אין כל אפקט הרתעה או גמול.

73. שנית, איני סבור כי ניתן לקבל טענה שעצם הידיעה על כך שאין כיסוי ביטוחי הייתה גורמת לנתבע 1, או לנהג שיכור פלוני, להחליט שלא לנהוג תחת השפעת אלכוהול. הנהג השיכור בחר לנהוג כך מתוך ידיעה ברורה שהדבר מסכן את חייו, מסכן את חיי חבריו ומתוך ידיעה כי הוא צפוי לעונש פלילי חמור. לפיכך קשה להאמין כי דווקא הסנקציה של שלילת הכיסוי הבטוחי היא זו אשר הייתה משנה את התנהגותו זו.

74. שלישית, היה ואכן נסבור כי הידיעה בדבר העדר כיסוי ביטוחי יוצרת הרתעה יעילה (וכאמור קיים ספק בעניין), הרי הכלי המשפטי של חלוקת אחריות חוזית מתאים יותר ליצירת אותה הרתעה וזאת מן הטעם שמדובר בכלי מידתי אשר ביכולתו לשקף הלימה בין מידת הרשלנות של הנהג להיקף הסרת הכיסוי הביטוחי וזאת בניגוד לכלי של "הכל או לא כלום". יתרה מזו, כלי זה מבטיח כי "הנענש" יהיה המבוטח ולא צד ג' תם לב.

75. רביעית, קיימת מערכת הרתעה יעילה והיא המערכת הפלילית. דווקא המקרה שלפני מלמד על כך שמערכת ההרתעה הפלילית פעלה, שכן הנתבע 1 הורשע בדין ונגזר עליו עונש חמור.

76. כנימוק אחרון, אחזור ואדגיש כי לא רק שקיים ספק רב האם שלילת הכיסוי הביטוחי יוצרת הרתעה ממשית לנהג, אלא שהיא גורמת בוודאות פגיעה בצדדי ג' תמי לב. כך, שצדדים אלו נושאים "בעונש" בשל חטאם של אחרים וזו אינה תוצאה תקינה או רצויה.

77. המקרה שלפניי מדגים זאת היטב. שלילת הכיסוי הביטוחי של הנתבע 1 משמעותה המידית הינה כי התובעת חיליק הסעות בע"מ נותרת בפני שוקת שבורה, כאשר הנתבע 1 הינו בעל יכולת פרעון מוגבלת. יתרה מזו, גם לגבי התובעת חברת הכשרה, אשר הינה חברת ביטוח, התוצאה אינה צודקת ובוודאי אינה מרתיעה, וזאת כאשר המבוטח של הכשרה נהג כדין ואין לו כל אחריות לתאונה. לפיכך, נשאלת השאלה מדוע צריכה הכשרה לשאת בנזקים שגרם נהג המובטח על ידי חברת ביטוח אחרת, וכיצד תוצאה שכזו יוצרת הרתעה אפקטיבית.

78. לאור נימוקים אלו אני סבור כי באופן עקרוני, אין מקום לשלול כיסוי ביטוחי גם במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בצירוף נסיבות נוספות.

79. אוסיף ואומר כי קביעת העדר כיסוי ביטוחי על סמך נסיבות תאונה מחמירות יוצרת גם אי וודאות משפטית ואף ניתן לראות בקביעה שכזו ראשיתו של מדרון חלקלק. הרי יהיה זה קשה להכריע מתי הנהיגה תחת השפעת אלכוהול יוצאת מתחום הכיסוי הביטוחי. כך, בין היתר, יעלו שאלות לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי במקרים של רמה כפולה של אלכוהול בדם, פי ארבע מכמות האלכוהול, נהיגה תחת השפעת אלכוהול וכן מעבר באור אדום וכו'.

80. יתרה מזו, המדרון החלקלק אינו רק בנושא נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אלא מתפרש לכלל עבירות התנועה. מדי יום ביומו נידונים בפני בית המשפט אירועי תאונה הנובעים מעבירות תנועה חמורות כגון: מעבר באור אדום, חציית קו הפרדה רצוף, ולעתים אף שילוב של עבירות תנועה, כגון נהיגה במהירות מופרזת תוך כדי מעבר באור אדום. לשיטתי לא יהיה זה נכון כי בכל אחד מהמקרים הללו יתקיים דיון לגבי שלילת הכיסוי הביטוחי.

81. לטעמי יהיה זה נכון לקטלג את כל המקרים הללו כמקרים של רשלנות חמורה או רשלנות רבתית, אבל הם עדיין אינם יוצרים את אותה "תאונה במתכוון" והם אינם מוצאים את האירוע שנגרם מכלל האירוע התאונתי בר הכיסוי.

82. לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לאמץ את הגישה המחריגה מתחום הכיסוי הבטוחי רק מקרים של כוונה ממש לגרימת התאונה. כך שלעניין זה יש לאמץ את המבחן שנקבע בעניין חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזאת, בין היתר, בע"א 1342/99‏ בנא נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

    "הכוונה לגרום לתאונה, שבה דן סעיף 7(1) לחוק הפיצויים, הינה כוונה של ממש, העולה כדי מזימה ישירה, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות כדי להחיל סעיף זה"

83. ור' גם ת.א. 10144/02 שארוש אפרים נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

    "פרשנות החזקה על פי המבחן התעברותי מביאה למסקנה לפיה לא די בפזיזות או במודעות ואפילו לא בהסתברות קרובה לוודאי לאפשרות שתגרם תאונה, על מנת שתחול החזקה הממעטת, אלא נדרשת כוונה ממשית".

84. אכן פסקי דין אלו עניינם פגיעות גוף ולא פגיעות רכוש, אולם בעניין זה אני סבור שאין מקום לערוך הבחנה בין פגיעות הגוף לפגיעות הרכוש. אציין כי מבחן זה אומץ גם בפסיקות הנוגעת לנזקי רכוש, ר', למשל, ת.א. 1782/02 (שלום מרכז) בן חיון נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו).

85. לא נעלמו מעיני פסקי הדין בעניין בע"א 2016/00 רוזנצוויג נ' רוזנבליט (פורסם במאגר נבו) ובעניין עא (ת"א) 4110/04 וייצמן יצחק נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ (פורסם במאגר נבו), אולם לטעמי אין בהם בכדי לשנות את מסקנתי בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי.

86. בענין רוזנצוויג כלל לא נידונה שאלת כיסוי ביטוחי לרכב מנועי, ובכל מקרה אין שם קביעה ברורה ומחייבת לגבי נסיבות כמו הנסיבות שלפניי. עוד יש לזכור שבסופו של דבר דחה שם בית המשפט העליון דחה את הטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי.

87. בעניין וייצמן אכן נדונה שאלת כיסוי ביטוחי הנוגעת לרכב מנועי. אולם גם בפרשה זו קבע בית המשפט כי המקרים בהם יוחרג הכיסוי הביטוחי הינם נדירים.

88. הנסיבות שלפני הינן אכן נסיבות קשות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונסיבות מחמירות נוספות, כך שיש מקום לקבוע כי מדובר בנהיגה ברשלנות רבתית. אולם, לשיטתי, ולאור כל האמור לעיל, אין ולא הייתה כוונה של ממש של הנתבע 1 לגרום לתאונה, ומכאן אין לשלול את הכיסוי הביטוחי.

     

    מטרת הנסיעה

89. טענה נוספת של הנתבעת 2 הינה כי הפוליסה מתירה נהיגה למטרת פרטית או למטרה חברתית בלבד וכאן הנהיגה הייתה למטרת אחרת – המלטות מהמשטרה.

90. איני מקבל טענה זו.

91. המבחן הראוי לטעמי לבחינת מטרת הנסיעה, הינה המטרה העיקרית לנסיעה לעומת המטרה הטפלה.

92. במקרה שלפני המטרה העיקרית הינה בהחלט מטרה חברתית ופרטית - להחזיר את הנתבע 1 וחבריו ממקום הבילוי אל בתיהם. אין מדובר ברכב שהיה מעורב בפעילות עבריינית או במטרה עבריינית.

93. אציין עוד כי בהכרעת הדין לא הורשע הנתבע 1 בעבירה של המלטות מרכב משטרה, אלא באי ציות לשוטר בלבד. אולם, אף אם התכוון הנתבע 1 להימלט מרכב משטרה, הרי במקרה שלפניי מדובר במטרה שהינה טפלה למטרה הפרטית והחברתית ובוודאי שלא זו הייתה הסיבה העיקרית בשלה נהג הנתבע 1 את רכבו. מכאן, לשיטתי, אין מדובר בנסיעה שאינה מכוסה במסגרת הפוליסה התקנית.

94. הנתבעת 2 הפנתה לפסק הדין בעניין ת.א. 17061/03 מדינת ישראל נ. נדב (פורסם במאגר נבו), אולם לטעמי פסק דין זה דווקא ממחיש מדוע במקרה שלפניי אין מדובר במטרה שאינה חברתית ואינה פרטית, ואצטט:

    "כי הנסיבות כאן, כאשר הרכב שימש את הנתבעים להמלטות מביצוע התפרצות לבית עסק, כשהמבוטח עצמו שותף לפעילות העבריינית ולנסיעה ברכב, וכאשר הנהג נוהג ברשות הבעלים, מכניסות את המקרה לגדר המקרים בהם לא יחול הכיסוי הביטוחי." (הדגשה שלי – ג.ה.).

95. המקרה שלפניי שונה באופן מובהק מעניין זה, כאשר הרכב לא שימש להמלטות מאירוע עברייני.

     

    אשם תורם חוזי

96. טענה נוספת של הנתבעת 2 הינה כי יש להטיל על הנתבע 1 "אשם תורם" חוזי. אציין כי דוקטרינה זו הוכרה במשפט הישראלי בפסק הדין בענין ע"א 3912/90 EXIMIN נ. טקטסיל והנעלה בע"מ (פורסם במאגר נבו), ור' גם ספרו של פרופ' אריאל פורת 'הגנת אשם התורם בדיני חוזים' (הוצאת האוניברסיטה העברית, 1997).

97. באופן עקרוני, וכפי שרמזתי לעיל, אני סבור כי דוקטרינת האשם התורם החוזי הינה הדוקטרינה המתאימה להחלה במקרים של נהיגה ברשלנות רבתית בנסיבות קיצוניות, היות והיא הולמת יותר את אינטרס ההרתעה ובמידה מסוימת אף את עקרון הגמול בין המעשה הרשלני החמור לבין "העונש" הכלכלי של הקטנת תגמולי הביטוח.

98. עם זאת לטעמי יש להפעיל את הגנת האשם התורם כלפי המבטחת רק במקרים נדירים וקיצוניים של רשלנות חמורה ורבתית של המובטח. ר', למשל, ת.א. 521/04 בללו נ. הדר חברה לביטוח (פורסם במאגר נבו):

    "לשיטתי אין מקום להרחיב את תחולת דוקטרינת "האשם התורם החוזי" לכל מקרה שבו התרשל המבוטח, אלא יש ליישמה רק באותם מקרים של רשלנות חמורה, פזיזות והתעלמות מסיכון כתוצאה מאי איכפתיות בוטה [פרשת ליזוגוב לעיל]." (הדגשה שלי – ג.ה.).

99. לאור דברים אלו, ובנסיבות שפורטו שם, קבע בית המשפט רשלנות תורמת בשיעור של 30% למבוטח. במאמר מוסגר אציין כי באותה פרשה דחה בית המשפט טענה להעדר כיסוי ביטוחי.

100. אציין כי במקרים נוספים קבע בית המשפט אשם תורם חוזי לנהג השיכור בשיעורים משתנים. ר' למשל: ת.א. 521/04 בללו נ. הדר חברה לביטוח (פורסם במאגר נבו), בו נקבע אשם תורם חוזי של 30%; 4729/01 נוה חן נ. הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו) בו נקבע אשם תורם חוזי של 40%.

101. במקרה שלפניי אכן מדובר בנסיבות קיצוניות המצדיקות קביעת אשם תורם של המבוטח, הנתבע 1. כאמור לא רק שרמת האלכוהול בדמו של הנתבע 1 הייתה גבוהה מאוד, אלא שהנתבע 1 הוסיף שורה של חטאים על פשע השכרות, לרבות אי ציות לשוטר, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה ועוד.

102. מעשים אלו לא עולים לטעמי לכדי כוונה ממש כפי שביארתי לעיל, אולם בהחלט נכללים בגדר אותם מקרים נדירים אשר יוצרים "אשם תורם" חוזי.

103. במכלול הנסיבות של תיק זה, ולאחר שבחנתי את הפסיקה בנושא כמפורט לעיל, ובהתחשב בהצעת החוק המוזכרת לעיל, אני מעמיד את שיעור האשם התורם החוזי על שיעור של 40%.

104. קבעתי כי האשם התורם החוזי יכול להוביל להפחתת תגמולי הביטוח למבוטח. עם זאת, לטעמי לא כך הם פני הדברים ביחס לצדדי ג' תמי לב, אשר לא דבק בהם אשם כלשהו, ואבאר:

105. כאמור, הרעיון באשם תורם חוזי הינו ליצור הרתעה כנגד המבוטח גם במישור הכלכלי, ואף במידה מסוימת לשרת עקרון צדק מבחינת - לא ייצא החוטא נשכר. רעיונות אלו אינם ישימים במקרה של צדדי ג' תמי לב, אשר אין מקום להרתיעם והם לא חטאו.

106. עמד על כך בית המשפט בעניין תא (ת"א) 41540/06 ‏‏ איילון חברה לבטוח בע"מ נ' דיין אורן (פורסם במאגר נבו), ור' עמדה דומה של בית המשפט בת.א. 37149/04 י.ד. רכב ותחבורה בע"מ נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו).

107. אציין, כי אכן נכתב בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח כי כל טענה העומדת למבטח כלפי המבוטח עומדת לא גם כנגד צד שלישי, אולם לטעמי סעיף זה מוגבל לטענות במישור הביטוחי ולא לטענות בדבר היחסים החוזיים. עמד על כך בית המשפט בעניין ת.א. 1782/02 (שלום מרכז) בן חיון נ. אליהו חברת לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

     "על פי סעיף 68 לחוק, עומדת למבטח כלפי צד שלישי אף טענה שהינו יכול לטעון כלפי המבוטח. פרשנות מקובלת לסעיף זה קשורה לחבות הביטוחית עצמה ולא ליחסים החוזיים שבין הצדדים, שכן לא יכולה להיות מחלוקת כי מבטחת אינה רשאית לקזז מצד שלישי חובות פרמיה, השתתפות עצמית ועוד, שאלו כולם בתחום היחסים החוזיים שבין המבטחת למבוטח. טענת האשם התורם החוזי עניינה חוזי מובהק, קשורה היא לקיום התחייבויות הדדיות של המבטח והמבוטח זה כלפי זה, ואין היא מסוג הטענות אשר ניתן באמצעות "הצינור" של סעיף 68 לחוק להעלותן כפי צד שלישי." (הדגשה שלי – ג.ה.).

108. הנמקה זו מקובלת עליי לחלוטין, והיא נתקבלה גם בעניין ת.א. 011448/06 מיילי אהרון נ. הפינקס חברת לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

     "סבור אני, כי גם אם ניתן לקבל טענות אשם תורם חוזי, ככל שהדברים נוגעים למישור היחסים בין הצדדים לחוזה אין הדבר כך ככל שהדברים מתייחסים לנזק לצד שלישי. זאת במיוחד כאשר הבסיס למערכת היחסים יסודו בחוזה ביטוח והוא נבחן לאור חוק חוזה ביטוח"

      

109. עוד אציין כי בהקשר של סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, העוסק במקרה בו המבוטח חדל פרעון, ואשר נוקט במילים זהות למילות סעיף 68, קיימת פסיקה של בית המשפט העליון המצמצמת את תחום הטענות שיכול להעלות המבטח, ר' רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם מצליח (פורסם במאגר נבו):

     הפרשנות האומרת כי יש ליתן לדיבור "טענה" שבסיפה לסעיף 69(א) לחוק הביטוח משמעות מצומצמת של טענה הנובעת מתנאיו של חוזה הביטוח (הפוליסה) גופו בלבד - להבדיל מטענה שהיא "חיצונית" לחוזה - הולמת את מעמדו ומצבו של ניזוק צד שלישי, התובע את נזקו מכוחה של הפוליסה. מאידך גיסא - אין הצדקה לפטור את המבטח, מוציא הפוליסה, ממחויבותו כלפי ניזוק צד שלישי, בשל "טענות" חיצוניות לפוליסה, שיש לו כלפי המבוטח רוכש הפוליסה, שאלה אינן "נוגעות" לניזוק ואינן מעניינו." (הדגשה שלי – ג.ה.)

110. כמו כן אציין כי גם בהצעת החוק שאוזכרה לעיל, אשר אכן הציעה להטיל "אשם תורם" על המבוטח השיכור, נמנעו מלהציע הטלת אשם תורם שכזה על צדדי ג' שנפגעו ממנו. וכך מסביר ח"כ גלעד ארדן את הצעת החוק בהקשר של צד ג':

     "חברת הביטוח עדיין תהיה אחראית לכל הנזקים שייגרמו לצד ג' במקרה זה, כיוון שצד ג' שנפגע מנהג שיכור, הוא כמובן לא אשם בכך שהנהג שפגע בו הוא נהג שיכור."

111. לאור האמור לעיל, אני סבור כי במסגרת היחסים בין הנתבע 1 לנתבעת 2 קיים "אשם תורם חוזי" בשיעור של 40% (כך שהנתבעת 2 רשאית להיפרע מהנתבע 1 בשיעור של 40% מהסכומים שתשלם לצד ג'), אולם כלפי צד ג' הנתבעת 2 חייבת באופן מלא.

      

     סיכום

112. לאור האמור והמנומק לעיל, אני מקבל את התביעות שלפניי באופן מלא.

113. אשר על כן בתא"מ 16704-01-14 חיליק הסעות בע"מ ואח' נ' זסלבסקי ואח', הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

     סך של 43,768₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

     אגרת בית משפט בסך ששולם בפועל, שכר העדים כפי שנפסק בדיונים וכן שכר טרחת עורך דין התובעת בסך של 7,500₪.

      

114. בתא"מ 50137-12-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' זסלבסקי ואח', הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

     סך של 17,300₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. אגרת בית משפט בסך ששולם בפועל, שכר העדים כפי שנפסק בדיון וכן שכר טרחת עורך דין התובעת בסך של 3,500₪.

115. הודעות צד ג' בשני התיקים מתקבלות בחלקן, כך שצד ג' ישפה את הנתבע 1 בסך של 60% מהתשלומים שזה יישלם בפועל לתובעים בתיקים אלו. לאור נסיבות המקרה, והתנהגות הנתבע 1, אין צו להוצאות בעניין ההודעות לצד ג'.

      

      

      

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

      

      

      

      

      

     ניתן היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.