רקע:
1.לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל – מירי ברטהולץ, מתאריך 14/04/2015, שניתנה במסגרת תיק איחוד מס' 508773-04-15, בה התנתה כב' הרשמת התרת יציאת החייב לחו"ל, לרגל ירח דבש, בתנאים אשר כללו, בין היתר, תשלום סך 50,000 ₪ ע"ח חובות תיק האיחוד.
2.הבקשה הוגשה בתאריך 16/04/2015, כאשר תאריך החתונה והנסיעה המיועדת לחו"ל לירח הדבש נקבעו ל-21/04/2015.
משסבר בית-המשפט, כי בסד הזמנים שהמבקש שם עצמו, לא ניתן למצות את הליך הערעור, הורה למבקש לשקול צעדיו (ר' החלטה מ-17/04/2015); בעקבות כך הודיע המבקש, כי נסיעתו נדחתה, ובהחלטתי מ-23/04/2015 הוריתי למבקש להמציא בקשתו לתגובת המשיבים, לא יאוחר מ-27/04/2015, ולמשיבים להגיב לבקשה לא יאוחר מ-03/05/2015.
נזקקתי לבקשה רק עתה משום שהודעת המבקש על ביצוע המסירות, אף שהוגשה ב-05/05/2015, לא סומנה על-ידו כהודעה דחופה.
משכך, מקווה אני, כי מתן פסק-הדין עודנו אקטואלי, מבחינת המבקש.
3.מלבד המשיבים 1 ו-2, לא נתקבלו תגובות מיתר המשיבים.
המשיבה מס' 2, אשר כל חובה, לטענתה, עומד על 3,300 ₪, התנגדה לבקשה, מאחר ולמרות כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו, אין היא מצליחה לגבות את החוב; ואילו המשיבה מס' 1, שאף היא מתנגדת לבקשה, שטחה בתגובתה מספר טענות.
המשיבה 1 טענה, כי חלקה בחוב עומד על 11,256 ₪, כאשר ס"כ חובות המבקש בתיק האיחוד עומד על סך 227,000 ₪; המבקש הגיש רק לאחרונה בקשתו לאיחוד תיקים, וזו נתקבלה לפי החלטת כב' הרשמת מ-25/03/2015, בכפוף לתשלום 3,000 ₪; ראוי, כי המבקש יעשה שימוש במשאביו לצורך פרעון חובותיו, ולא לצורך נסיעה לחופשה לחו"ל; מה גם, ניתן גם לבלות ירח דבש בארץ, ואין הכרח בנסיעה לחו"ל.
ההחלטה נשוא הבקשה:
4.בהחלטתה ציינה כב' הרשמת ברטהולץ, כי החוב בתיק האיחוד שנפתח לאחרונה עומד על 227,000 ₪; בחלק מהתיקים הוטלה על החייב הגבלה על יציאתו מן הארץ, בהתאם לסעיף 66א לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 1969, כאמצעי לחץ וכפיה, כתחליף להליכי מאסר, להבדיל מהגבלת יציאה מן הארץ בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצל"פ. עוד ציינה כב' הרשמת, כי אין דעתה נוחה מכך שאדם החייב כספים, ייצא לחו"ל, ואף שלו זכויות יסוד, יש לאזנן אל מול זכות הקניין של הזוכה; מה גם, שאין המדובר בנסיעה דחופה למטרה שלא ניתן להשיגה בארץ.
משכך, נעתרה כב' הרשמת לבקשת המבקש, אך התנתה יציאתו לחו"ל, בתנאים כדלקמן:
א.הגשת מסמכי התביעה שהוגשה על ידי המבקש לפיצויים, בגין פגיעתו בתאונת
עבודה;
ב.תשלום נוסף בסך 50,000 ₪ ע"ח החובות.
ג.סילוק כל הפיגורים לפי צו התשלומים, אם יש כאלה.
ד.המצאת ערבותם של שני ערבים טובים; או ערבות בנקאית על מלוא חובות המבקש.
נימוקי הבקשה בתמצית:
5.המבקש מלין על גובה סכום ההפקדה, ואלה טענותיו, בתמצית:
א.המבקש בן 26, החי על קצבת נכות בגובה 2,700 ₪ לחודש.
ב.מצבו הכלכלי הדרדר בעקבות קריסת עסקו, ובעקבות פגיעתו הקשה בתאונת עבודה, אשר הותירה אצלו נכות צמיתה בשיעור 74% (פגיעה אורטופדית ועצבית).
ג.המבקש מאורס לבחירת לבו, איתה עתיד להתחתן, מזה כ-5 שנים, אך אירועים טרגיים שונים, גרמו לדחיית מועד החתונה מפעם לפעם. בפעם הראשונה בשל מות אבי הכלה, בטרם עת; ובפעם השניה בשל פגיעתו הוא בתאונת העבודה הנ"ל בחודש ספטמבר 2013. זאת מייחס המבקש לרוע מזלו. אי-לכך, ביטול הנסיעה לחו"ל יכול ויסכן את המשך הקשר הזוגי בינו לבין ארוסתו.
ד.המבקש צמצם ככל האפשר את הוצאות החתונה, ומימונה יהיה מ"נדבות" שקיבל מקרובי משפחתו ומכומר העדה; בעוד שמימון כרטיסי הטיסה לחו"ל יהא על חשבון אחיו של המבקש, כמתנת חתונה.
ה.לא קיים כל חשש שמא המבקש, או ארוסתו, בת זוג לעתיד, יעזבו את הארץ לצמיתות, או לתקופה ממושכת. לשניים משפחות בארץ, ולארוסה בפרט, שהינה אקדמאית ומורה, עיסוק קבוע בהוראה בבתי ספר בארץ.
ו.התנאת יציאת המבקש לחו"ל בהפקדת 50,000 ₪ אינה מידתית, לא ביחס לכלל חובותיו, ולא ביחס ליכולתו הכספית. המבקש מבקש להעמיד את גובה ההפקדה על 5,000 ₪.
דיון והכרעה:
6.החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.
כמצוין בהחלטת כב' הרשמת, עיכוב יציאת המבקש הושת מכוח הוראת סעיף 66א (2) לחוק ההוצאה לפועל.
סעיף 66א (2) מורה כדלקמן:
66"א. התקיימו לגבי החייב התנאים כאמור בסעיף 66 ב, ושוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, רשאי הוא להטיל על החייב הגבלה כמפורט להלן, אחת או יותר, מיוזמתו או על פי בקשה זוכה, לתקופה ובתנאים שיקבע:
(1) ...
(2)עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו".
ואילו סעיף 66ב, על סעיפי המשנה שלו, מורה, כי הגבלת יציאת החייב לפי סעיף 66א מותנית בהתקיים תנאי מן התנאים המנויים שם, וביניהם שהוכח לרשם ההוצל"פ, כי החייב "בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ולא ניתן הסבר סביר לאי-התשלום" (סעיף 66ב (א) (1)).
אם-כן, שני תנאים מצטברים נדרשים לשם הגבלת יציאת החייב מן הארץ: האחד – רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב ובשאר הליכי הגביה שננקטו נגדו; והשני – הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי מדובר בחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ללא הסבר סביר.
7.מאחר ומדובר בחייב שזה עתה החל הליך איחוד תיקים, לא ניתן לבחון אם הוא משתמט מתשלום, אם לאו; ובכל מקרה משלא צוין בהחלטת כב' הרשמת, כי רואה היא במבקש כ"חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום", יש להניח כי אין הוא בבחינת כזה.
8.משנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע, בסעיף 6(א), לאמור:
"כל אדם חופשי לצאת מישראל." הדבר חולל שינוי בתפיסת הזכות לצאת את הארץ, והביא אותה לרמה של זכות חוקתית.
יפים בהקשר זה דבריו של השופט אור, ב-רע"א 7208/92 וייסגלס נ' וייסגלס (2.2.93) :
"אכן, הזכות לצאת מן הארץ, שהיא בעצם חלק מחירות התנועה, הפכה עם כניסתו לתוקף של חוק היסוד לזכות בעלת מעמד נורמאטיבי חוקתי, על-חוקי. לפיכך, משקלה של זכות זו ושל השיקולים המגולמים בה עלה בדין הישראלי לעומת התקופה קדמה לחוק היסוד. הגידול במשקלו של שיקול חופש התנועה והיציאה מן הארץ עשוי למצוא לו ביטוי במסגרת פרשנות החקיקה המקנה סמכויות הוצאת צווי עיכוב יציאה מן הארץ." (שם, בסעיף 12 לפסק הדין).
על רקע המגמה הנ"ל יש לבחון את השאלה אם מוצדק היה להגביל חירות החייב לצאת את הארץ לזמן מוגבל וקצר יחסית.
9.אכן, הדעת אינה נוחה מיציאת חייב לחו"ל, כשהוא מותיר אחריו חובות ונושים. ראוי הוא, כי משאביו של החייב יושקעו לסילוק חובותיו תחילה. כן, מסכים אני עם כב' הרשמת, כי מטרת עיכוב יציאתן של החייב, בכגון דא, היא לשמש אמצעי לחץ לגביית חובותיו; מאידך נראה, כי אין חשש כלשהו שהחייב יעזוב את הארץ לצמיתות, בין היתר נוכח שאר הבטוחות שהושתו עליו.
10.מאותו טעם, (הגבלת היציאה לחו"ל כאמצעי לחץ לגביית חובותיו), ראוי גם להשית על החייב תשלום חד-פעמי, מידתי, בהתחשב בנסיבות נסיעתו לחו"ל, בדרכי מימון הנסיעה, ובגובה חובותיו הכולל.
השתת תשלום חד-פעמי בסך 50,000 ₪, בהתחשב ביכולותיו הכספיות של המבקש הינה בבחינת דחיית בקשתו לצאת לחו"ל; הסכום אינו מידתי ביחס לכלל חובותיו (מהווה 22% מכלל חובותיו), ואין הוא מידתי גם ביחס ליכולותיו הכספיות.
בכך משיגים מטרה הפוכה. המבקש אמנם לא ייסע לחו"ל, אך החוב לא יקטן.
סבורני, כי הטלת תשלום חד-פעמי מתון, תפעל לטובת הנושים דווקא. הרי מדובר בנסיעה לירח דבש, אשר מימונה ע"ח קרובי המשפחה ומתנות החתונה. אין כל בטחון, כי ביטול הנסיעה לחו"ל יגרום לכך שמשאבים אלה יוקדשו לחשבון תיק האיחוד. מאידך, הטלת תשלום חד-פעמי מתון, אשר החייב יוכל לשאת בו, תטיב עם הנושים. אם באמצעי לחץ עסקינן, הרי מטרת "הלחץ" היא "גבייתית", ולא "ענישתית".
11.לאור המקובץ, הנני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומעמיד את התשלום הכספי על 12,000 ₪ (במקום 50,000 ₪), ואילו יתר התנאים שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור יוותרו על כנם.
בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
