פתח דבר
התובע, יליד 1977, טען בכתב התביעה כי ביום 1.8.2009, עת עסק בריצה, נתקלה רגלו במכשול פס ברזל שהונח על המדרכה ובלט והוא נפל ונחבל (להלן: "האירוע").
בהכרעה בתובענה נדרשת בחינת נסיבות אירוע התאונה, בירור סוגיות האחריות והאשם התורם והערכת הנזק.
דיון והכרעה בסוגיית החבות
ראיות התובע
התובע, יליד בית צפאפא, טען בתצהיר עדות ראשית ובעדותו, כי ביום האירוע יצא עם חברו, מ' ע', לריצה בקרבת מקום מגוריו. במהלך הריצה הגיע לגשר ברחוב משה ברעם בירושלים, ובתוך כך נתקלה רגלו במכשול פס ברזל שהונח על המדרכה ובלט מעליה לגובה מספר סנטימטרים. התובע הוסיף כי במהלך הריצה לא הבחין בפס המתכת שכן הייתה שעת ערב והפס לא נראה לעין.
בעדותו, אישר התובע כי מקום האירוע סמוך לביתו וכי הוא נהג לרוץ במסלול זה מידי שבוע:
"ש. כמה פעמים היית רץ את המסלול הזה.
ת. הייתי רץ פעם בשבוע, הייתי משחק כדורגל." (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 5, ש' 7- 8)
התובע אישר בעדותו כי מדובר במיקום מרכזי ועל הגשר פנסי רחוב:
".ש. על הגשר יש פנסי רחוב.
ת. נכון.
ש. יש גם רמזור מהצד שבאת, וגם רמזור מהצד שאליו אתה רץ.
ת. אתה מתכוון לפת, כן. בשני הקצוות של הגשר יש רמזור.
ש. זה גשר שנוסעות עליו הרבה מכוניות, עמוס.
ת. נכון.
ש. אתה לא יודע להגיד לנו איך נפלת
ת. אגיד לך איך נפלתי. מה שאני זוכר, הרגל שלי נתקעה לי ופתאום נפלתי על הפנים". (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 5, ש' 11-18).
מטעם התובע העיד חברו, מר מונתסר אחמד, אשר יצא עם התובע לרוץ במועד האירוע וכן בהזדמנויות נוספות נהגו לרוץ יחד. מר מונתסר הצהיר כי רץ יחד עם התובע ולא הבחין בפס המתכת וכי היה קשה להבחין בו במיוחד בשעת ערב וכן העיד כי ראה אותו נופל (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 10, ש' 2).
ראיות הנתבעת
מר יובל תמיר, מנהל אחזקת מאור בעירייה, הצהיר כי על פי רישומים שבדק לא מצא כי התקבלה הודעה על תקלה בתאורה במקום האירוע. מר תמיר העיד, כי עמודי התאורה במקום האירוע מצויים במרחק מירבי של 30 מטר:
"עמודי התאורה כשיש מסעף של שני נתבים, המטרה שלהם להאיר את הכביש ואת המדרכה. אפשר לראות את פנס התאורה לשני הצדדים, צד אחד למדרכה וצד שני לכביש. יש שני פנסים שהרכיבו אותם בגובה 10 מטר. העוצמה היא 400 ואט לכל צד". (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 15, ש' 4- 5, עמ' 16, ש' 4- 6).
מר ישראל כודדה, מפקח על צוות בטיחות בעירייה, הצהיר כי ביום 19.7.09 היה בסיור עם המשאית של הצוות בתלפיות. תוך כדי נסיעה, ימינה ביציאה מרחוב האומן לדרך ברעם ראה על המדרכה, בגשר, פח בולט ומכופף שבולט לגובה כ20 מ"מ. מר כודדה הצהיר כי ניסה ליישר את הפח עם מסמר פלדה אך ללא הצליח ליישרו, על כן, הניח קונוס במקום והודיע למוקד העירוני. עוד העיד כי למחרת ראה שהמפגע תוקן:
"ת. שמנו קונוס, דיווחתי, אבל לא בדקתי אם המקום מטופל ומתוקן. בסיור יום אחרי ראיתי שהמקום מתוקן. מדובר בציר ראשי שאני עובר שם פעמיים בשבוע. אנו 4 ברכב. משהו שהוא בולט אנו מדווחים. תוך כדי נסיעה בעיר נוסעים במהירות איטית, אנו קולטים מפגע מטפלים". (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 13, ש' 12- 14).
התובע הציג בפני מר כודדה את תמונות המפגע ואולם הוא השיב כי המפגע אינו בתחום אחריותו אלא כנראה של מחלקת אחזקה (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 12, ש' 25-28) ואינו יודע אם מדובר במפגע אליו התייחס בתצהירו (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 13, ש' 4- 1).
מר עמנואל שורקי, סייר במוקד העירוני בעירייה, העיד במסגרת חקירה נגדית כי מצא תלונה אחת לגבי מפגע כנטען ואולם לא ידע אם התלונה טופלה ובאיזה אופן (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 19, ש' 15- 32):
"ש. אתה אומר שחיפשת תלונות במוקד העירוני ביחס למפגע של פס מתכת בולט בדרך ברעם.
ת. נכון. מצאתי תלונה אחת של ישראל כודדה ב19.7..
ש. אתה טיפלת בתלונה הזאת.
.ת לא, לימור חוג'ה".
מר שחר כהן, עובד העירייה, הצהיר כי בשנת 2009 עבד במחלקת האחזקה בתפקיד מתאם תפעול וביום 19.7.2009 קיבל תלונה על פס מתכת בולט מהמדרכה בגשר שמעל בית צפאפא. מר כהן הצהיר כי העביר את התלונה לטיפול הצוות המתאים ולאחר שעודכן כי העניין טופל, עדכן את המוקד העירוני. מר כהן העיד כי הפנה את הטיפול בתלונה למר שלום פור (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 10, ש' 32).
מר עלי עבדאללה, מפקח אזורי במחלקת האחזקה בעירייה, העיד כי אינו מכיר את תלונת התובע. (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 12, ש' 14) וכי הצוות שאחראי על תיקוני מפגעים מהסוג הנדון הינו בניהולו של מר שלום פור (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 11 ש' 22-32).
מר מוחמד אבו עלקם, מפקח עבודה בעירייה, הצהיר כי תפקידו לדאוג לתיקון או הסרת מפגעים במדרכות. מר עלקם העיד כי מר פור ממונה עליו (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 18, ש' 19-20) וכי לא זכור לו דיווח על האירוע מושא התובענה. עוד העיד כי הוא עובר בגשר ואולם מעדותו עלה כי אינו בודק את קיומם של מפגעים באופן יזום אלא מטפל בתלונות ודיווחים שקיבל (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 18, ש' 1, ש' 9-11).
חוות דעת בתחום הבטיחות
התובע הגיש חוות דעת בתחום הבטיחות. המומחה מטעם התובע, יועץ הבטיחות, מר אילן שפירא, פירט בחוות הדעת כי בבדיקה מצא מכשול בדמוי פס מתכת מוגבה מעל למפלס מישוריות פני המדרכה, פניו העליונים של הפס מחליקים, הפרש הגבהים בין פס המתכת למדרכה 2 ס"מ וכן מצא המומחה חוסר בשילוט אזהרה וגידור של המכשול.
המומחה העריך כי העירייה לא מילאה חובתה להסרת המכשול ולא פעלה להזהיר את העוברים ושבים במקום התאונה.
מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת בתחום הבטיחות מאת המהנדס מר שמחה פלדמן. המומחה העריך בחוות הדעת כי לא מצא ליקויים בשתי המדרכות, וכי לא ניתן לשלול כי סיבות אחרות גרמו לנפילה שאינן קשורות במבנה הפיזי התקין של המדרכות.
לאור הפערים בחוות הדעת המומחים מטעם הצדדים, מונה מהנדס הבניין מר מרזוק יעקב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הבטיחות. המומחה ציין כי מדובר בפח מרוג בתחום המדרכה שהתרומם, ולהערכתו הפח התרומם במהלך השנים עקב הצטברות חול וצמחייה מתחתיו. המומחה הוסיף כי התרוממות של הפח יצרה מדרג בשיעור 20-30 מ"מ, ומדרג זה גבוה ומסוכן וחורג מהמסגרת הנורמטיבית הנדרשת בדין הישראלי וכי תפרי ההפרדה בתחום המדרכות אינם מתוחזקים, אינם בטיחותיים ומהווים סכנה להולכי רגל.
הנתבעת חלקה על חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט ושלחה אליו שאלות הבהרה ואולם לא זימנה אותו לחקירה. לפיכך לא מצאתי כי יש לקבל את טענותיה והחלטתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, הנהנית ממעמד עדיף בשל היותו מומחה מטעם בית המשפט ומכיון שהתערבות בית המשפט בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ללא כל חקירה מיוחדת למקרים נדירים.
קיומו של מפגע
לאחר שעיינתי בתמונות ובחוות הדעת הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מדובר במפגע הנטען במכשול זעיר, מהמין שאינו מטיל אחריות. מדובר בברזל שמורם מעט מעל פני המדרכה שמסכן את בטיחות עוברי האורח במקום.
לנוכח אמות המידה שנקבעו בפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי (ת.א. (מחוזי-י-ם) 869/91 קליינמן נ' עירית תל-אביב-יפו; ע"א (י-ם) 4344/97 כהן נ' עירית רמת-גן, מיום 21.1.1998; ע"א 1391-08-07 (מחוזי-מרכז) כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה, מיום 30.12.2007) יש מקום לקבוע שפח בולט המצוי במדרכה מקים אחריות לעיריה. כפי שהובהר בפסיקה, מדרכה אינה משטח סטרילי, ומכל מקום – על הרשות המקומית לא מוטל לשלוח "צבא של אנשי פיקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח", וזאת בשונה ממצב בו נפער בור במדרכה ובדומה כאשר קיים מפגע בדמות פח הבולט מהמדרכה. כעולה מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהגיע אל הגשר ובביקורו במקום נכחו התובע וב"כ הצדדים, מדובר במדרג מסוכן בגובה 20-30 מ"מ ועל כן אינו לגמרי גלוי לעין מזוית ראייה של הולך רגל.
אמנם, מעדותו של מר כודדה מטעם הנתבעת עולה כי איתר מפגע בדמות פח מתכת בולט במקום האירוע ואולם לא ברור אם מדובר במפגע דנן, שכן מר כודדה לא זיהה במהלך הדיון תמונה של המפגע שהוצגה לו. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי המפגע עליו דיווח מר כודדה מצוי בעבר השני של הכביש ואין מדובר במפגע מושא התובענה. ואולם דווקא בעקבות הגילוי של המפגע הדומה בצד האחר ראוי היה שייבדקו תפרי המתכת במדרכת הגשר כולו.
הנתבעת העידה מספר מעובדיה האמונים על התחזוקה והבטיחות ואולם, לא עלה ממכלול העדויות כי המפגע הנדון בענייננו אותר וטופל ולא הובאה עדות מטעם העירייה על תחזוקה שוטפת של המקום או בדיקה מקיפה של הגשר לאחר שאותר מפגע קודם.
מהראיות עולה כי העירייה היתה מודעת למפגע בדמות פס מתכת בולט שעליו דיווח מר כודדה, כך העיד מר שחר כהן על קבלת דיווח על מפגע בדומה למפגע המדובר והוא העביר את התלונה לטיפולו של מר שלום פור, אך הלה לא זומן לעדות ולא ברור אם וכיצד טופל המפגע ומשכך יש להחיל את הכלל שהימנעות מהבאת עד מעידה על כך שאילו היה מובא לעדות, הייתה העדות משמשת נגדו. מר שחר כהן השיב בחקירה נגדית כי כנראה שמר שלום פור עדכנו כי התלונה טופלה, אך אין להסיק מכך כי אכן התלונה טופלה (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 11, ש' 5- 6):
"ש. שלום עדכן אותך שהתלונה טופלה.
ת. כנראה. כן."
נוסף על כך, מר אבו עלקם, עליו ממונה מר שלום פור, העיד כי אינו יודע אם הלה קיבל את הדיווח על המפגע. כך, גם מר שורקי לא הבהיר מה עלה בגורל התלונה אודות המפגע. לא הוצגו ראיות פוזיטיביות אודות טיפול בהסרת המפגע ואם המפגע עליו דווח מר כודדה הוא המפגע שגרם לנפילת התובע.
לאור האמור, המעידה הייתה תולדה של התקלות בבסיס הברזל שבלט מהמדרכה בדרך בו עוברים עוברי אורח שנוצר מהתרשלות תחזוקת הדרך ועל כן אין מדובר בסיכון רגיל ודי בכך כדי לבסס את ההתרשלות המיוחסת לעירייה.
העירייה לא הוכיחה כי נקטה באמצעים סבירים על מנת לטפל במפגע המסוים במקום האירוע כאמור וקיימת עמימות בנוגע אופן הטיפול במפגע דומה בצידו האחר של הגשר.
מעבר לכך, העירייה לא הציגה ראיות כלשהן כי נקטה באמצעים למניעת המפגע או בטיפולו ומשכך מוטלת עליה האחריות. לא הובאה עדות של גורם שבודק את קיומם של מפגעים באופן יזום אלא עדויות של טיפולים בתלונות ודיווחים שקיבלה העירייה. במיוחד כך במקראה דנא בו אותר על ידי עובד עיריה מפגע, עת נסע לאורך הגשר ראוי היה לבדוק את שאר תפרי המתכת ודווקא התמונות השונות שצולמו על ידי המומחה ונטען שאינן נוגעות למפגע הספציפי מוכיחות הזנחה כוללת כפי בצילומים השונים שהוגשו ת/1, ת/2) וכך גם תיאור האתר וסביבתו בפרק ב לחוות דעתו.
לא מצאתי שחקירתו הנגדית של התובע, קעקעה את אמינותו. התובע הותיר בי רושם של אדם אמין וככל שהשתהה במתן תשובה זו או אחרת, התרשמתי כי ביסוד הדבר עומד חלוף הזמן ומצבו בעת התאונה.
ניתן למצוא תימוכין מתאימים לטענה לפיה נבעה הנפילה דווקא מפס המתכת שהתרומם מהתמונות שצירף התובע לתצהירו מהן עולה שרגל אדם הנתקל בה עשוי לגרום למעידתו וביסוס לטענה שבוודאי אינו בבחינת מפגע זעיר שאינו מסכן את עוברי האורח במקום באופן שתומך בגרסתו.
אין מקום לטענה כאילו קיימת אי התאמה כלשהי בכך שלא עולה מהתיעוד הרפואי כי נפל כתוצאה מהיתקלותו בפס המתכת המורם. לעניין זה לא נכתבה בתיעוד הרפואי גרסה שונה או סותרת מתיאורו את שאירע, ואין משמעות לכך שלא הסביר לצוות הרפואי את סיבת נפילתו. אינני נוטה לייחס משקל רב לאמירות המופיעות בתיעוד רפואי ביחס לנסיבות קרות התאונה או פרטים אחרים ובפרט שאלה אינן דרושות לצורך מהלך הטיפול הרפואי ובמיוחד כשהוא דחוף.
איני מוצאת ממש גם בטענה כי אין לקבל את גרסת התובע מאחר ולטענת הנתבעת התובע לא זכר את אופן נפילתו והעובדה שחברו לא מעד. יש לזכור כי מדובר בכל מקרה בכך שהתובע את שיווי משקלו, לטענתו כתוצאה מהיתקלות הרגל בפס המורם - ממילא אין לבנות תילים של סברות באשר לאופן הנפילה ועל כך שחברו של התובע פסח על המפגע.
באשר לתשובותיו בהקשר כיוון מבטו בעת הריצה לדרך (בתצהיר) או לאופק (בעדות) לזה לא מצאתי כי נמצאו סתירות ממשיות בדברים אלה או כי הנתבעת הצליחו לפגוע באמינות דבריו כאשר מדובר במפגע שאינו גלוי לחלוטין לעין ממבט מעל אלא אם מסתכלים מגובה המדרכה.
עם זאת, התובע טען כי תאורה שאינה מספיקה על מדרכת הגשר תרמה להתרחשות התאונה הואיל והוא לא הבחין בפס המתכת בעודו רץ. ואולם אין די בטענה כללית וסתמית בדבר תאורה לקויה או העדר תאורה מספיקה.
התובע אישר בעדותו כי במקום האירוע מצויים פנסי רחוב והטענה לתאורה לקויה לא הוכחה כדבעי. מדובר במקום מרכזי שמצויים בו רמזורים וכלי רכב כעולה מעדותו של מר יובל תמיר מטעם העירייה, שתפקידו אחראי על התאורה מהעירייה. מעבר לכך, העירייה הגישה לבית המשפט דוח שעון אסטרונומי. לפי הדוח שעת השקיעה ביום התאונה 18:40 ושעת הדלקת תאורת הרחוב 1-, משמע, על פי הדוח מערכת התאורה פעלה בשעת התאונה. לפיכך דין טענת התובע בנוגע לתאורה, להידחות. ואולם, אין בכך להשליך על רשלנות העירייה מכיון שכפי שקבעתי מדובר במפגע שאינו בולט לעין ממבט על.
לאור האמור אני קובעת כי התובע הוכיח את גרסתו, בדבר אופן התרחשות התאונה וטענתו לקיום מפגע וזאת מעבר למאזן ההסתברות.
אשם תורם
נמצא שהעירייה הפרה כלפי התובע חובות זהירות ובכך גרמה להתממשות הסיכון הגלום במפגע. עם זאת, יש מקום לבירור אשמו התורם של התובע. "בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית" (ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 21), דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כך שניתן יהא להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ע"א 2359/91 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723).
במקרה דנא, התובע אישר כי הוא גר במקום בקרבת מקום מיום היוולדו ונהג לרוץ במקום האירוע מידי שבוע. התובע רץ אם כן בדרך מוכרת ואולם מהתמונות עולה מפגע שאינו לגמרי בולט לעין ביחס למפלס המדרכה. עם זאת עיסוקו בריצה בעת האירוע וזה העיב על יכולתו לסרוק את תנאי הדרך ולאתר את המפגע.
מכיוון שמדובר במפגע שאינו בולט לעין ואולם שעה שהתובע עסק בריצה במקום שאינו מיועד לפעילות ספורטיבית ושומה עליו לבחון את תנאי הדרך ולא הוכח ליקוי בתאורה במקום מצאתי לייחס לו אשם תורם בשיעור של 15%.
סוגיית הנזק;
הנכות
ד"ר פטר פרידמן, מומחה בתחום אף אוזן גרון מטעם התובע העריך כי נותרה לתובע נכות בשיעור 20% לפי סעיף 69-1-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בגין שינויים בצורת האף עם הפרעות בנשימה, 10% לפי סעיף 69-2- ב לתקנות בגין הפרעה בנשימה דרך האף בצורה ניכרת ובסה"כ 28% נכות צמיתה משוקללת.
ד"ר גורביץ', מומחה בתחום אף אוזן גרון מטעם הנתבעת, העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין שינוי אסתטי ו5% בגין הפרעה בנשימה.
לאור הפערים בחוות הדעת המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג, ד"ר הימלפרב, אשר העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 69-1-א מותאם לתקנות בגין עיוות חיצוני והמראה האסתטי של האף, ו10% נכות צמיתה לפי סעיף 69- 2- ב לתקנות בגין ההפרעה במעבר האוויר דרך האף, ובסך הכל נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%.
המומחה פירט בחוות הדעת כי בבדיקה מצא גבנונית קלה בגשר האף, סטייה קלה של גשר האף לשמאל וקצה האף סוטה מעט לימין, סטית הקולומלה לשמאל, סטיית מחיצה לימין, מעבר אוויר מוקטן.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מצאתי לנכון כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר הימלפרב הנהנית ממעמד עדיף בשל היותו מומחה מטעם בית המשפט (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא פ"ד נו(2) 936).
אומנם, אין חולק כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (לא פורסם) ניתן ביום 24.11.05) ובית המשפט רשאי לסטות מקביעות המומחה אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583), אך אין פירוש הדבר כי התערבות מעין זו תיעשה לכלל. התערבות בית המשפט ללא כל חקירה תיוחד למקרים נדירים. לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעותיו.
הפסד שכר וגריעה מכושר השתכרות
לטענת התובע ערב התאונה עבד בחברת הסעות מגל שירותים והשקעות בע"מ והשתכר 7,654 ש"ח. לאחר התאונה נעדר מעבודתו משך שבועיים וחצי. התובע הצהיר כי כיום ממוצע שכרו עומד על 12,466 ש"ח.
מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע עולה כי עובר לתאונה שכרו הממוצע עמד על 7,709 ש"ח, וכי בחודש שבו אירעה התאונה השתכר 3,300 ש"ח. לאור תקופת אי הכושר והתשתית הראייתית שהונחה, אני פוסקת לתובע סך של 5,106 ש"ח. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
אשר לגריעה מכושר השתכרותו של התובע: אמנם, בהעדר נתונים של ממש יאמוד בית המשפט דרך כלל את הגריעה מכושר ההשתכרות על פי שיעור הנכות התפקודית (ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185; ע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי, פ"ד מג (3) 875, 878), כאשר זו האחרונה, שעניינה "מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית", משקפת בנכות אורתופדית, דרך כלל, גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות (ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799). עם זאת, יש לדון כל מקרה לגופו כאשר לעניין זה יש לשקול את טיב המגבלה יחד עם טיב עיסוקו של הנפגע והמאמצים הנדרשים ממנו.
נכות תפקודית משמעה מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הכללי, והיא באה להצביע על מידת ההגבלה שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע, בכל תחומי החיים ולאו דווקא רק לעניין הפסד כושר ההשתכרות. בקביעת הפסד כושר ההשתכרות משמשת הנכות התפקודית רק נתון אחד, מתוך כלל הראיות והנתונים המובאים בפני בית המשפט. קביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הינה קביעה סובייקטיבית, התלויה, בנוסף לנתון בדבר הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה, בנסיבותיו המיוחדות של התובע, ובין היתר – גילו, הכשרתו, מקצועו וניסיונו (ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, לא פורסם).
הצדדים חלוקים בנוגע לנכות שנותרה לתובע ולהיבטיה התפקודיים. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות דעת המומחה ושמעתי את עדותו של התובע בפני, מצאתי לנכון כי יש ליתן לקושי שתיאר בנשימה השפעה מסויימת על תפקודו בעבודה.
התובע עובד כנהג אוטובוס. התובע טען בסיכומיו כי הוא נדרש לנהוג במשך שעות ארוכות בדרכים עירוניות ובין עירוניות תוך שמירה על ריכוז מירבי. בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי נטען כי הכאבים באף והפרעות הנשימה אינם מאפשרים לו לישון באופן רציף והדבר גורם לו לעייפות מתמדת. התובע הוסיף כי הוא נדרש להפסקות מרובות בזמן העבודה לצרכי מנוחה ושתיית קפה וכי עקב ההפרעות האמורות הוא נמנע מלעבוד שעות נוספות. כמו כן העיד כי בעקבות התאונה הוא מרבה לשתות קפה ולעשן סיגריות:
"ש. אמרת שהסיגריות מפריעות לך, מה זאת אומרת.
ת. כשאני מעשן, אני מוציא עשן דרך האף, ואז יוצא מכיוון אחד אוויר חזק ומהכיוון השני כמעט בכלל לא מוציא וזה מהמכה בתאונה הזאת. נהיה לי פס ורואים אותו וגם רואים פתח בגבה בצורה של האף, כשאני ישן אני צריך לכוון את האף בכרית כדי שאוכל לנשום..
ש. סיפרת על ההתמכרות שלך לקפה וסיגריות.
ת. כי תמיד חסר לי שינה, אני מתעורר הרבה משינה בלילה, ואני לא יכול לישון כמו שצריך ולכן אני התמכרתי לקפה להתעורר". (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 9, ש' 1- 3, 7- 9).
מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע נבדק ונמצא כשיר רפואית לתפקיד בטרם התקבל לעבודה באגד, לא פנה לטיפול במעבדת שינה, הוא מעשן מגיל 18 ואין לקבל את טענתו כי קשיי הנשימה נובעים מהתאונה. לשיטת הנתבעת, מה שמפריע לו הוא כאשר הוא מוציא עשן מהאף, לפיכך אין מדובר בהפרעה תפקודית.
לנכות שקבע המומחה בגין עיוות חיצוני והמראה האסתטי של האף אין משמעות תפקודית, עם זאת, לנכות הצמיתה שקבע המומחה בגין ההפרעה במעבר האוויר דרך האף עשויה להוות משמעות תפקודית מסויימת, בשים לב לטענות התובע בדבר קשיי הנשימה הגורמים לו להתעורר בלילה והעייפות הנובעת מכך והקושי הנובע מכך בעבודתו.
עם זאת, לא ניתן להסתפק בעדותו הכללית של התובע שתפקודו המוגבל מנע את התקדמותו ו/או עבודה בשעות נוספות. התובע העיד כי עבר בדיקות רפואיות לכשירות בעבודה באגד (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2014, עמ' 3, ש' 15-23) ומשכך היה עליו להביא עדים לתמיכה בטענות משמעותיות אלו ובפרט את הממונים עליו במשך השנים האחרונות שיכלו להעיד על תפקודו בעבודה קודם ולאחר האירוע.
לאור האמור וכן טיב הנכות ואופי עיסוקו של התובע כנהג באגד, גילו של התובע ובהתחשב בכך שבפני התובע 29 שנים עד לגיל הפרישה והאפשרות לפגיעה בשכר, יהא זה נכון לקבוע כי שיעור הנכות הרפואית בגין ההפרעה במעבר האוויר דרך האף הינה כמחצית שיעור הנכות הרפואית, דהינו בשיעור 5% וכי אין לייחס לנכות האסתטית נכות תפקודית.
בסיס השכר העדכני, על פי תלושי שכר שצירף התובע לתצהיר עולה ממוצע שכרו באגד נכון לשנת 2012 הינו 11,568 ש"ח בחוד. התובע לא ביקש לצרף תלושי שכר נוספים עד למועד ישיבת שמיעת הראיות בדצמבר 2014.
בהתאם לתחשיב אקטוארי לפי 5% נכות תפקודית, היוון עד גיל 67- היוון ל29 שנים-232.2373 ובסיס שכר 11,570 ש"ח (השכר מחודש 11/2012 מוצמד למדד) בשים לב כי שכרו של התובע השביח מאז התאונה, אני קובעת כי על הנתבעת לפצותו בסכום של 90,000 ש"ח במעוגל בגין גריעה מכושר ההשתכרות בהתאם לנגזרת מחישוב אקטוארי.
נזק לא ממוני
בהתחשב במכלול הנסיבות, בכאבים הנטענים בסבל הפיזי מהחבלה שנגרמה לתובע באירוע והפגיעה האסתטית אני פוסקת לתובע סכום של 67,000 ש"ח. הפיצוי משקף בעיקרו של דבר את הכאבים שתכפו על התובע בסמוך לאחר האירוע ובמידת מה את הכאב ומגבלותיו כפי שתיאר בתצהיר עדות ראשית הנובעים מהפגיעה. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
עזרת הזולת
ביחס לעזרת הזולת, התובע הצהיר כי בתקופת ההחלמה לאחר התאונה נדרש לעזרה מוגברת מבני משפחתו. התובע לא טען כי שילם בגין עזרה בשכר בעבר ולא הביא לעדותו את רעייתו ו/או עד אחר. עם זאת, בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין הצורך בעזרה בעבר שומה עליו לבחון את טיב הנכות, את מצבו הכללי של הנפגע ואף את גילו.
על כן, לאור טיב הנכות יש להניח שבתקופה הסמוכה לאירוע הושטה עזרה מסוימת. בשים לב למהות הפגיעה, אין בסיס לטענה שהתובע יזקק לעזרה מוגברת בעתיד בשל הנכות. בנסיבות אלה אני פוסקת לו סכום על דרך האומדן של 2,000 ש"ח לעבר. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
הוצאות רפואיות ונלוות
התובע טען כי נגרמו לו הוצאות עקב טיפולים רפואיים, רכישת תרופות וניידות.
כידוע, נזק מיוחד טעון הוכחה. לתצהירו של התובע הוגשו קבלות בודדות בלבד. בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה והשם לב למהות הפגיעה אני פוסקת לתובע סכום כולל בסך 2,000 ש"ח. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
סוף דבר
מכאן כי הנזק שנגרם לתובע הוא בסכום של 166,106 ש"ח לאחר ניכוי אשם תורם עומד סכום הנזק על 141,190 ש"ח.
אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע סכום של 141,190 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% והוצאות המשפט. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
