הסדרת מעמד בישראל לבת עדת השחורים העבריים שנולדה בארץ, עזבה לכמה שנים ומבקשת לחזור

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב מיום 4.9.14 אשר דחתה את בקשת העותרת 1 להסדרת מעמדה ומעמדה של ביתה (העותרת 2) בישראל.

העותרת 1 (להלן: "העותרת") הינה אזרחית אמריקנית אשר נולדה בישראל ביום 23.1.83. הוריה נכנסו לישראל ב- 4.8.74 במסגרת "קהילת השחורים העבריים" מדימונה. בשנת 1999 הוענק להם מעמד ארעי א/5 וביום 19.7.99 ניתן לעותרת מס' זהות ורישיון ארעי (א/5). ב- 4.1.04, בעקבות החלטת שר הפנים דאז, הוחלט לתת לכלל אנשי קהילת העבריים תושבות קבע, אך הסדרת מעמדה של העותרת נמנע כי היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי בגין תקיפת שוטר. ביום 20.4.04 נישאה העותרת בנישואי פרגוואי למר ס.א, נתין זר אזרח גאנה. במסגרת עת"מ 2908/05 אשר הוגשה על ידי העותרת ובעלה דאז על רקע סירובו של המשיב להעניק לבעלה של העותרת מעמד בישראל, הצהיר המשיב כי לאור העובדה שתיק החקירה המשטרתי נגד העותרת נסגר מחוסר עניין לציבור, העותרת תוכל לפנות ללשכת המשיב בבקשה לקבלת מעמד של קבע עבורה ובבקשה למעמד למר א' מכוח נישואיהם.

המשיבה טוענת כי העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד קבע, אלא רק ביקשה לשנות מצב משפחתי עקב נישואיה. לטענת העותרת, היא פנתה ללשכת המשיב באילת אך שם סירבו לטפל במעמדה בשל הטענה כי יוגש ערעור על פסק הדין בעתירה הנ"ל. העותרת יצאה את ישראל ביום 20.7.06 ונכנסה חזרה רק ביום 8.10.13 באשרת תייר ב/2 באמצעות דרכונה האמריקאי. תוקף אשרת התייר פג ביום 8.1.14 ומאז שוהה העותרת בישראל באופן בלתי חוקי.

ביום 1.4.14 הגישה העותרת בלשכת מנהל האוכלוסין בחדרה בקשה לקבלת מעמד. לטענת המשיב, לאחר התייעצות הוחלט לדחות את הבקשה וביום 4.9.14 נשלח לעותרת מכתב הסירוב אשר בגינו הוגשה העתירה שבנדון. המשיב מציין כי נפלה טעות בסעיף 1 להחלטה ובניגוד לנרשם הסיבה לאי מתן מעמד של קבע אינה נעוצה בהיות העותרת בגירה בעת מתן המעמד לבני משפחתה, אלא בשל העובדה שבעת מתן המעמד לבני משפחתה היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי ולאחר שתיק החקירה נסגר הצהיר המשיב כי העותרת תוכל לפנות בבקשה לקבלת מעמד, אך העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד עד לשנת 2014.

בהחלטה שניתנה ביום 21.1.15 בתיק זה קבעתי כי יש מקום שהמשיב יבחן מחדש את עניינן של העותרות ובקשתן לקבלת מעמד בישראל. עם זאת, מאחר שבעת מתן ההחלטה מטעם המשיב הוגשה רק תגובה מקדמית לעתירה, הוריתי למשיב להגיש תשובה מפורטת כדין לעתירה, תוך התייחסות לשאלה מדוע לא יורה ביהמ"ש לעניינים מנהליים על החזרת עניינן של העותרות לדיון מחדש על ידי המשיב, אשר יעניק לעותרת את זכות הטיעון וידון בבקשתה לגופו של עניין, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים.

עוד ציינתי בהחלטה הנ"ל כי בעניינן של העותרות נראה שהמשיב דחה בקשתן על הסף, מבלי לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לזיקתן לישראל ומעמדן בישראל. צוין בהחלטה כי נראה שלכאורה לא נבחנו טענותיה של העותרת בדבר זיקותיה לישראל, בדבר העובדה שהיא נולדה בישראל וגדלה כאן, שירתה כאן, שהיא בעלת מספר תעודת זהות וכל משפחתה חיה בישראל ובעלת מעמד של קבע. כן לא נשקלו טענותיה של העותרת בדבר החלטת שר הפנים דאז להעניק לקהילה שעליה נמנית היא וכל משפחתה מעמד של קבע וכי גם היא הייתה זכאית למעמד של קבע אשר נשלל ממנה רק בעקבות חשד לעבירה פלילית, תיק שבסופו של דבר נסגר בהעדר עניין לציבור וללא הגשת כתב אישום. צוין בהחלטה כי המשיב לא זימן את העותרת לראיון או לשימוע בנוגע לבקשתה ולא בחן את בקשתה לגופו של עניין, כמתחייב מהפעלת שיקול דעת סביר. העותרות טוענות כי מעולם לא נותקה זיקתן לישראל וכי יש לפעול על פי הסכמת המשיב בעתירה הקודמת, שם הסכים המשיב שיש להעניק לעותרת מעמד קבע, אך טענות אלה לא נבחנו כלל לגופו של עניין על ידי המשיב. לא נבחנה גם טענת העותרות לשהייה ארוכת טווח מאולצת בארה"ב לאור הליכים משפטיים שהתקיימו בעניין גירושי העותרת מבעלה לשעבר ומשמורת על ביתה, העותרת 2.

עוד צוין בהחלטה הנ"ל כי נראה, כך לכאורה, כי במקרה זה המשיב דחה בקשת העותרות על הסף ללא שימוע וללא שניתנה להן כלל האפשרות להגיש בקשה מסודרת בליווי המסמכים התומכים בבקשה לשם בחינת הבקשה לגופה בטרם גיבוש החלטה. לכאורה לא בחן המשיב את טענת העותרת בדבר הליכים קודמים שהתקיימו בעניינה והצהרת המשיב בעתירה הקודמת שהוגשה כי העותרת זכאית לקבלת מעמד. אמנם לטענת המשיב הזכאות למעמד פקעה עם שהייתה ארוכת השנים של העותרת בחו"ל, אך מהחלטת המשיב בעניינן של העותרות נראה כי דברים אלו כלל לא נשקלו וההחלטה דחתה את הבקשה על הסף מבלי לדון בטענות העותרת לעניין מעמדה, לעניין זיקתה לישראל ולעניין השהייה המאולצת בחו"ל.

בסיכומו של דבר קבעתי בהחלטה מיום 21.1.15 כי לכאורה בקשת העותרת לא נבחנה לגופה. העותרת לא זומנה לשימוע ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהגיש מסמכים התומכים בבקשתה. נראה כי לכאורה לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים. עוד נראה כי לכאורה הבקשה נדחתה על הסף ללא דיון לגופו של עניין וללא בדיקת הבקשה וטענות העותרת. בנסיבות אלו נקבע כי העתירה ראויה לבירור נוסף שיבחן את החלטת המשיב, הן בהתייחס לתקינות ההליך והן לגופם של דברים, תוך בחינת סבירות שיקול הדעת המנהלי. לכן, ומאחר שבאותה העת מטעם המשיב הוגשה רק תגובה מקדמית לעתירה, הוריתי למשיב להגיש כתב תשובה לעתירה. במסגרת התשובה הוריתי למשיב להבהיר מדוע לא יורה ביהמ"ש לעניינים מנהליים על החזרת עניינן של העותרות לדיון מחדש על ידי המשיב, תוך הענקת זכות הטיעון לעותרת, ודיון בבקשתה לגופו של עניין, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים.

בהמשך להחלטה הנ"ל, ביום 23.2.15, הוגשה הודעה מאת המשיב בה נטען כי מעמדה של העותרת היה מעמד א/5 ארעי שתוקפו פג ביום 31.12.06. לגבי מעמד של קבע נטען כי כזה מעולם לא ניתן לעותרת וממילא גם לא הופקע ממנה. לעמדת המשיב, משלא הסדירה מעמדה כאשר התאפשר לה ועזבה את הארץ לתקופה ממושכת, הרי שזנחה את זכותה לקבל מעמד (שניתן לה לפנים משורת הדין בעקבות ההחלטה ההומניטארית הכללית לגבי כל קהילת השחורים העבריים בזמנו וסמיכות הזמנים בין מתן אותה החלטה לבין קיום מרכז חיים וזיקות קודם לעזיבתה את הארץ). המשיב טוען כי היות והעותרת אינה זכאית למעמד מכוח חוק הכניסה לישראל ואין היא עומדת בקריטריונים הקבועים בנהלי רשות האוכלוסין השונים, האפיק המתאים לדון בטענותיה הינו במסגרת בקשה למעמד מטעמים הומניטאריים, בהתאם לנוהל 5.2.0022 לנוהלי המשיב. עוד הודיע המשיב כי במידה שתוגש בקשה מנומקת תוך 30 יום המשיב ייתן החלטה תוך 60 יום מיום הגשת הבקשה והמשיב לא ירחיק את העותרת עד למתן החלטה בבקשה.

העותרות הגישו תשובתן להודעה מאת המשיב וטענו כי הן מתנגדות להצעתו של המשיב למחוק את העתירה ולהעביר את הדיון לוועדה הבין משרדית בירושלים. העותרות מבקשות לדון ולהכריע בעתירה, כל זאת מן הנימוקים המפורטים בתשובת העותרות.

גם בכתב התשובה שהגיש המשיב בהמשך נטען, בין היתר, כי לעותרת מעולם לא היה מעמד של קבע בישראל. נטען כי על אף נכונות המשיב במסגרת עת"מ 2908/05 לאפשר לה להסדיר מעמד של קבע, העותרת לא הגישה בקשה למתן מעמד של קבע, אלא עזבה את ישראל ביום 20.7.06 וחזרה בחלוף 7 שנים ביום 8.10.13. על כן, נטען כי מאחר שהעותרת אינה זכאית למעמד מכוח חוק הכניסה לישראל, נהלי הרשות וכל דין אחר, הגורם היחיד המוסמך לדון במתן מעמד הוא הוועדה הבין - משרדית לעניינים הומניטאריים.

דיון והכרעה בעתירה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי ולהורות למשיב ליתן לעותרת וביתה מעמד מסוג א/5 וזאת ממועד כניסתן לישראל ב- 10/2013, כאשר בהמשך תיבחן בקשתן למעמד קבע.

כפי שפורט בהחלטתי מיום 21.1.15, הטיפול בבקשת העותרת לא היה תקין. בקשתה של העותרת לקבלת מעמד לה ולבתה נדחתה ללא עריכת שימוע וללא בחינת הבקשה לגופו של עניין. בקשת המעמד כלל לא נשקלה ובמכתב הדחייה אף לא צוין כי קיימת אפשרות הגשת ערר. כל ההליך שנוהל אצל המשיב בעניינן של העותרת וביתה היה פגום. המשיב לא הסכים לקבל מסמכים בעניינה של הבקשה, לא נתן לעותרת זכות טיעון ושימוע, לא דן לגופו של עניין בבקשה ולא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקולים הומניטאריים שבהם, בין היתר, העובדה שכל משפחתן של העותרות נמצאת בישראל; שהעותרת נולדה כאן, למדה כאן, שירתה בישראל וחיה בישראל עד שנת 2006; כי בשנת 2004 הייתה זכאית לקבלת מעמד של קבע בהתאם להחלטת שר הפנים, אך מעמד זה נמנע ממנה בשל חשד פלילי שהיה תלוי כנגדה (תיק שנסגר לאחר מכן מחוסר עניין לציבור); כי בשנת 2005 במסגרת עתירה מנהלית שנוהלה על רקע בקשת העותרת להעניק מעמד לה ולבעלה הצהיר המשיב כי לאור העובדה שתיק החקירה המשטרתי נגד העותרת נסגר מחוסר עניין לציבור, העותרת תוכל לפנות ללשכת המשיב בבקשה לקבלת מעמד של קבע עבורה ועבור בן זוגה; וגם כאשר שהתה בארה"ב ככל הנראה השהות הארוכה שם נכפתה עליה בשל ניהול הליכים משפטיים ומאבק על משמורת הילדה.

מדובר בנסיבות מיוחדות, כאשר העותרת בעלת מעמד ארעי והייתה זכאית למעמד של קבע לפני עזיבתה את ישראל, זאת על פי הצהרת המשיב, וכאשר השהות הארוכה בארה"ב נכפתה עליה בשל ניהול הליכים משפטיים וככל הנראה מיד כאשר היה הדבר אפשרי חזרה העותרת ביחד עם ביתה למשפחתה בישראל. כל אלו לא נשקלו לגופו של עניין ולא הובאו בחשבון בעת מתן ההחלטה. עצם הטענה של המשיב כי אין הליך מתאים לעניינה של העותרת אינה מספיקה על מנת להצדיק דחיית הבקשה ללא קיום דיון לגופו של עניין ומתן זכות שימוע. גם אם אין נוהל מתאים העונה לנסיבות העניין, המשיב, כרשות מנהלית, מחויב לבחון את הבקשה ולהעניק זכות טיעון ושימוע. על כן, מאחר שהבקשה לא נבחנה לגופה ולא ניתנה לעותרת זכות הטיעון והשימוע, מדובר בהחלטה שנפל בה פגם המצדיק התערבות.

בנסיבות העניין נראה כי לא ניתן להותיר את החלטת המשיב על כנה בשל הפגמים שנפלו בהליך קבלתה. כמו כן, בנסיבות העניין, לא ניתן להותיר את העותרות, אשר חיות בישראל ונראה כי כל משפחתן ומרכז חייהן בישראל, ללא מעמד, ללא יכולת לעבוד ולהתפרנס, ללא שירותים לילדה כגון מפעל הזנה בבית הספר, שירותי הסעות לתלמידים, שירותי צהרון, שירותי חיסונים וכיוצ"ב. מדובר במצב שאין להסכים עמו, כאשר מדובר בעותרת אשר נולדה בישראל וגדלה כאן, שירתה כאן, שהיא בעלת מספר תעודת זהות, הייתה בעלת מעמד ארעי וזכאית למעמד של קבע וכל משפחתה חיה בישראל ובעלת מעמד של קבע וכאשר בקשתן של העותרות כלל לא נבחנה לגופה על ידי המשיב והעותרות שוהות בישראל בתנאים לא תנאים כשנה וחצי. העתירה דנן מתנהלת כבר למעלה מחצי שנה ואם טוען המשיב כי כלל לא היה מוסמך לדון בבקשת העותרות וכי הוועדה הבין - משרדית לעניינים הומניטאריים היא המוסמכת לדון בבקשות למתן מעמד בישראל אשר אינן עומדת בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים, לא ברור מדוע לא דאג המשיב להעביר את עניינה של העותרת לוועדה זו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הנני מקבל את העתירה באופן חלקי ומורה למשיב להעניק לעותרת וביתה מעמד מסוג א/5 וזאת ממועד כניסתן לישראל ב- 10/2013. בכל הנוגע לקבלת מעמד של קבע תוכל העותרת לפנות לוועדה הבין - משרדית לעניינים הומניטאריים.

המשיב יישא בהוצאות העותרות בעתירה זו ובשכר טרחת עורך דינן בסכום כולל של 8,500 ₪ שישולמו עד ליום 15/6/15 שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.