לפנינו תביעת הבעל (להלן התובע) באמצעות ב"כ עוה"ד חיים שכטר להיתר נישואין מאשתו (להלן הנתבעת) המיוצגת ע"י עוה"ד ליאורה אוחנה.
להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין.
ביום י"ט בשבט תשע"ב (12.2.2012) נישאו הצדדים כדמו"י בנישואין פרטיים. לשני הצדדים אלו הם נישואין שניים ללא ילדים.
ביום י"ז באדר תשע"ב (11.3.2012) (פחות מחודש מיום הנישואין) הנתבעת חזרה להתגורר בבית הוריה בירושלים והתובע חזר לבית הוריו בקרית שמואל. עד ליום הנ"ל התגוררו הצדדים בדירה שכורה בקרית שמואל. לצדדים אין ילדים משותפים ואין רכוש משותף.
ביום כ"ב בתמוז תשע"ג (30.6.2013) פתח התובע בבית הדין תביעה לגירושין וציין כי במידה והנתבעת לא תשתף פעולה עם בית הדין יבקש היתר נישואין.
בטרם פנה לבית הדין הצדדים הסכימו להתגרש בבית דינו של הרה"ג נסים קרליץ לפני כשנתיים וחצי (עוד בטרם פתח התובע את תביעתו בבית הדין), אך הנתבעת חזרה בה בטענה "שאיננה מסוגלת נפשית" ראה מכתב מבית הדין מיום כ"א כסלו תשע"ד המופנה לבית הדין.
נקבעו תשעה דיונים שברובם הנתבעת לא הופיעה.
בדיונים שהופיעה הנתבעת נקבע בהסכמה סכום לחיוב התובע בכתובה בסך 27500 ש"ח. סכום זה נקבע לאחר מו"מ ארוך ומייגע ולאחר מכן הנתבעת חזרה בה. בדיון נוסף הצליח בית הדין לשכנע את התובע להסכים לכל דרישות הנתבעת ועיגן זאת בהתחייבות הדדית כל זאת על מנת לרצותה ולהביאה להסכם, אולם גם לאחר חתימת הצדדים על הסכם משודרג זה, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה להתגרש.
נעשו מאמצים כבירים ע"י בית הדין להביא את הנתבעת פעם אחר פעם לבית הדין אולם הנתבעת התחמקה בכל מיני תואנות.
ביום כ"ג במרחשוון תשע"ה (16.11.2014) פתח התובע תיק תביעה להיתר נישואין נשוא התביעה דנן.
ביום ט"ז בכסלו תשע"ה (08.12.2014) הוציא בית הדין החלטה שלאור סירובה של הנתבעת להתגרש ייקבע מועד חדש ליום ב' בטבת תשע"ה 24.12.2014 ובו ידון בית הדין בתביעה להיתר נישואין וחיוב הנתבעת בהוצאות משפט.
במהלך דיון ממצה זה נבחנו היטב עמדות הצדדים ע"י בית הדין, ושוב הציע בית הדין הצעת פשרה שהנתבעת תיאות לכבד החלטות בית הדין ובכך יימנע ממנה חיובה בהוצאות משפט ובתביעה להיתר נישואין.
הנתבעת סירבה לכבד החלטות בית הדין. ביום ו' בשבט תשע"ה 26.01.2015 הוציא בית הדין החלטה המחייבת את הנתבעת בפועל לשלם הוצאות משפט לתובע ולקופת המדינה וקבע כי על הצדדים להמציא את סיכומיהם לתביעה.
הצדדים המציאו את סיכומיהם בתביעה זו כאשר הנתבעת מגישה באיחור את סיכומיה לאחר ניסיונות התחמקות שלא צלחו.
ביום ב' אייר תשע"ה 21.04.2015 ניתנה החלטה המורה לאשה להמציא לבית הדין בתוך שבעה ימים תשובה האם טופלה בתרופות או אושפזה בבית חולים לחולי נפש ובהיעדר תשובה עד ליום 01.05.2015 יוציא בית הדין החלטה בהתאם לחומר שבתיק ושיקול דעתו הרחב.
עד כה לא הגישה האשה תשובה.
עד כאן תקציר עובדתי.
להלן טיעוני הצדדים כפי העולה מהחומר שבתיקים הכולל כתבי התביעה סיכומים פרוטוקולים ומסמכים מצורפים.
טיעוני התובע המרכזיים:
הנתבעת סובלת ממחלת נפש מקבלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי (מצרף חשבונית רכישת תרופה בשם איקסל). אושפזה כחודש לאחר הנישואין בבית חולים לחולי נפש (לא צורף מסמך, אולם הנתבעת נתבקשה להמציא לבית הדין תגובה לטיעון זה והיא לא הגיבה).
הנתבעת הסתירה במכוון את מחלתה מהתובע ואילו היה התובע מודע לכך לא היה נישא לה. הנתבעת לא הייתה מסוגלת לקיים יחסי אישות נורמליים כתוצאה ממחלתה, לעתים פסקה באמצע המעשה כאשר כולה חיל ורעדה ולעיתים משכה אותו בכוח למיטה. הנתבעת הייתה רגילה לבעוט ברגליה בקיר הבית, העירה את התובע ללא סיבה, הייתה מתקשרת למשטרה ולמגן דוד אדום ללא כל סיבה וזאת מסיבת מחלתה הנפשית.
הנתבעת לא תפקדה במלאכות הבית הייתה נעלמת מהבית ללא הסבר ושבה מאוחר.
הנתבעת פועלת ממניעי נקמה לאחר שהסכימה להתגרש מספר פעמים בעבר בבית הדין של הרה"ג נסים קרליץ וגם בהרכב דנן ויש להחיל עליה את פסק הדין מפד"ר כרך ז' עמוד 112. מצטט קטע מפסק הדין. הנתבעת פועלת ממניעי סחטנות כאשר מגדילה את דרישותיה הכספיות בגין הכתובה כאשר מעולם לא הציגה אותה.
התובע מאס בנתבעת בגין מעשיה הנ"ל.
הצדדים פרודים כשלוש שנים ואין סיכוי לשלום בית. מציין לדברי רבינו ירוחם המפורסמים.
יש להתיר לתובע להינשא על פי דברי הרמ"א אה"ע סימן א' שבמקום שמן הדין לגרש יש להקל ולהתיר לאיש לישא אשה על אשתו. עוד מציין לרמ"א באה"ע סימן ע"ז בדין אשה מורדת שיש לתת לבעלה היתר נישואין. מוסיף כי הנתבעת אינה משתפת פעולה עם בית הדין מזה מספר שנים ויש להתיר לתובע להינשא.
להלן טיעוני ותגובת הנתבעת:
הנתבעת אינה מסכימה להתגרש ללא עילה מוכחת לחיובה בגט. הפירוד שנוצר בין הצדדים נוצר עקב חילוקי דעות בתפיסת חיי המשפחה וחוסר תקשורת ובאם יורה בית הדין לצדדים ללכת לייעוץ זוגי והתובע ישתף פעולה ובית הדין יחליט כי אין מקום לשלום בית למרות שמוצו הניסיונות לשיקום הנישואין אזי תסכים הנתבעת להתגרש.
עוד טוענת כי התובע מעולם לא טען כי אינו אוהב את אשתו ויש לבית הדין לבחון אפשרות לשיקום הנישואין.
מציינת לדברי הרמ"א אה"ע קנ"ד כי כאשר התגלעה מריבה בין בעל ואשה ולא ידוע מי הגורם אין הבעל נאמן לומר שהאשה התחילה שכל הנשים בחזקת כשרות. לדבריה חלה חובת ההוכחה לעילות הגירושין על התובע כדין המוציא מחברו עליו הראיה.
טענת התובע להיעדר סיכוי לשלום בית אינה מהווה עילה לחיובה בגירושין. מציינת לפדרי"ם שדנו במחלוקת האם ניתן להסתמך על הגר"ח פאלאג'י ולמסקנה לא ניתן להסתמך עליו רק כסניף. עוד מציינת לפסק דין של הרב הרצוג הובא באוסף פסקי דין.
טענת מאיס עלי של התובע אינה מספיקה רק במקרים נדירים כאשר הדבר מוכח לעין כל.
טענת מקח טעות של התובע אינה מבוססת ועליו להוכיח טענה זו.
עד כאן טיעוני הצדדים.
לאחר העיון בעמדות הצדדים וב"כ ובחומר שבתיק עמדת בית הדין שיש להיעתר לבקשת התובע להתיר לו להינשא כדמו"י. להלן נימוקינו.
נקדים ונאמר שבית הדין לא מצא בתגובות הנתבעת ובסיכומיה אף טענה מנומקת אחת מדוע לא להתיר לתובע להינשא. כל אשר נמצא הוא כי התובע לא הוכיח עילות גירושין וכי הפירוד הממושך והמאיסות של התובע אינם עילה מספיקה ויש להפנות את הצדדים לייעוץ זוגי.
הנתבעת שכחה כי בית הדין נעתר לבקשתה ללכת לייעוץ זוגי וחייב את התובע לחתום על ויתור סודיות. התובע אכן חתם בנוכחות בית הדין, אך הנתבעת סירבה בכל תוקף. לא הועילו כל שידולי באת כוחה בנוכחות בית הדין לחתום על הטופס לוויתור סודיות למרות הפצרות בית הדין כי לא ניתן לחייב את התובע לקבל עמדתה ללכת לייעוץ זוגי בטרם תתקבל תמונת מצבה הרפואי האם היא כשירה להקים בית בישראל וזאת לאור גירושיה בעבר תוך זמן קצר ולאור טיעוני התובע וב"כ כי הנתבעת סובלת ממחלת נפש. (ראה פרוטוקול הדיון מיום ב' בטבת תשע"ה 24.12.2014).
כל בר דעת מבין כי לא ניתן לשלוח זוג לייעוץ זוגי כאשר מעל מרחפת עננה בדמות טענה קשה של מחלת נפש שניתן לברר אותה בנקל באמצעות קבלת מסמכים רפואיים בהם ניתן לראות האם בכלל יש לסייע בידי הנתבעת הטוענת מחד כי היא מעוניינת בשלום בית ומאידך בעצם סירובה לחתום על טופס ויתור סודיות יוצרת חשש כי לטענת התובע יש רגליים לדבר.
זאת ועוד, הנתבעת נתבקשה להמציא תגובה לטיעוני התובע בעניין אשפוזה והתרופה הפסיכיאטרית אותה היא נוטלת, עד כה לא נתקבלה כל תגובה. הדבר מצביע על כך שהנתבעת מתחמקת מגילוי נאות של האמת ויש לה מה להסתיר.
זאת ועוד, אמינות הנתבעת לוקה בחסר. הנתבעת במכתבה לבית הדין מיום 21.11.2013 כותבת שאין שום בית דין שיכול לטפל בתיק חוץ מבית דינו של הרב קרליץ שם חתמו על שטר בוררות המחייב אותם להמשיך את הדיונים שם ומודיעה לבית הדין שלא תגיע לדיון בבית הדין דנן.
הנתבעת נמצאת משקרת ביודעין לבית הדין. שכן במכתב ששלחו מבית דינו של הרב קרליץ מיום כ"א בכסלו תשע"ד והמיועד לבית הדין דנן נאמר במפורש כי הם מפנים את הטיפול לבית הדין דנן. (המכתב מצורף בתיק הגירושין).
בנסיבות הללו בהם הנתבעת אינה מוכנה לחתום על טופס ויתור סודיות כדרישת בית הדין, מתחמקת ממתן תשובה לבית הדין בעניין טיעוני התובע, ואמינותה לוקה בחסר, יפים הם דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ז בעניין חקירת ודרישת הבעל דין שנשאל הרבה שאלות והתחמק מלהשיב וז"ל:
"עוד שאלוהו הרבה שאלות כי היה נראה להם כי...מסתיר דבריו ומשיב תשובות גנובות ורצו לחקור ולדרוש ולהוציא הדבר לאמיתו, ויפה כיוונו ונלאיתי לכתוב כולן... והוא הסתיר במחשך מעשיו ודבריו ולא רצה להשיב על שאלותם פן יתפס בדבריו ויתברר השקר, ומן הדין היה לו להשיב על כל חקירות ודרישות שעשו כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל.. ואמרינן לאמיתו זהו דין מרומה, כשבא לפניו דין מרומה יש לו לדיין לחקור ולדרוש בכל מיני חקירות ודרישות עד שיצא הדין לאמיתו... ועל זה וכיוצא בזה נאמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שנראה לדיין שאם היה זה משיב על שאלותיו היה הדבר מתברר ומחמת שלא יתברר הוא כובש את דבריו, ויעשה הדיין כאילו השיב ונתברר שקרו בביאור ובפירוש" ע"כ עיקרי דבריו וראה שם בהמשך שמחזק תשובה זו בראיות מהתלמוד.
דברי הרא"ש הללו הובאו בסמ"ע ובש"ך חו"מ סימן ט"ו וברבים מן הפוסקים בהיותם מהווים אבן יסוד בכללי הפסיקה.
כאמור. בנסיבות הללו שרוממות בקשת הפניית הצדדים לייעוץ בגרונה של הנתבעת וחרב סירובה לגלות את האמת בעניין הטיעון למחלת הנפש שלה מראה בעליל כי טענתה משוללת יסוד, מה גם שהנתבעת לא טרחה לפתוח תיק לשלום בית וכל מעשיה הן בבית דינו של הרב קרליץ והן בבית דין דנן מצביעים על כך שלנתבעת קושי נפשי שיתכן והוא מעיד על הבעיה נפשית, וכפי שציינו זאת בית הדין של הרב קרליץ "שהאשה סירבה לקבל גט בטענה שאינה מסוגלת נפשית."
גם בבית הדין דנן נוכחנו לראות את התנהגותה המוזרה של הנתבעת הבורחת באמצע הדיון למרות התראות בית הדין. כמו כן חזרתה מההסכמים עליהם היא חתומה, פעם אחר פעם, כאשר לבסוף היא מעיזה לבקש שלום בית באמצעות הפנייתם לייעוץ. התנהגות זו של הנתבעת שלמרבה הצער גרמה הפסד זמן שיפוטי יקר לבית הדין ויש בו משום עינוי דין לתובע המבקש שבית הדין ייתן מענה לתביעותיו.
על התנהגות זו ראה בהחלטת בית הדין המפורטת והמנומקת מיום ב' בטבת תשע"ה 24.12.2014.
זאת ועוד, בית הדין התרשם כי אכן התובע כן בטענתו כי הנתבעת מאוסה בעיניו לאור התנהגותה המוזרה בתקופה הקצרה בת 28 ימים בהם חי עמה תחת קורת גג אחת. מאיסות זו התחזקה יותר עם התנהגותה בבית הדין של הרב קרליץ ובית דין דנן. התובע קץ בה ואינו מסוגל לחשוב עתה על ייעוץ זוגי.
טענה זו נשמעת כנה ויש רגליים לדבר לפיה טיעון זה יש בו אמתלאה המבוררת לבית הדין ויש לחייב את הנתבעת בגט בגין טיעון זה כמבואר בפוסקים אליבא דכו"ע. (ראה על כך בהרחבה מאמרו החשוב של הגר"ח איזירר שליט"א בספר שורת הדין ח"ב מעמוד ס"ד והלאה.) וראה עוד בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן צ"ג שניתן לצרף דעת הרמב"ם להתיר לבעל חדר"ג בצירוף מאה רבנים, ועיי"ע באוצר הפוסקים סימן א' סעיף י' אות ט"ז מה שהביא בשם פוסקים נוספים להתיר חדר"ג בטענת מאיס עלי. ואכמ"ל.
בהקשר לכך נציין דבריה הסותרים של הנתבעת בסיכומיה. בסעיף 16 לסיכומיה היא כותבת "כי התובע מעולם לא טען כי אינו אוהב את הנתבעת" ובסעיף 26 היא כותבת "הנימוק החזק ביותר שיש בפי התובע הינו מאיס עלי, ונימוק כזה כידוע אינו מספיק."
הדברים הללו סותרים זא"ז שכן אם התובע מעולם לא טען כי אינו אוהב את הנתבעת הכיצד מתיישב טיעון זה ממה שנאמר כי התובע טוען מאיס עלי כלפי הנתבעת.
זאת ועוד, בית הדין נוכח באופן ישיר מהתנהגות התובע בדיונים כי אכן הוא קץ ומואס בנתבעת בתכלית, עד כדי שבית הדין היה צריך להפציר בו שייאות לבקשת הנתבעת לניסיון שלום בית והוא חתם בלב כבד על טופס ויתור הסודיות (ראה פרוטוקול והחלטת בית הדין מיום ב' בטבת תשע"ה 24.12.2015) הליך זה של הפנייתם לייעוץ נכשל בגין סירובה המוחלט של הנתבעת לחתום אף היא על הטופס לוויתור סודיות ובכך הכשילה את הניסיון של הפנייתם לייעוץ.
בית הדין לא ייתן ידו להליך שלום בית ללא אישור מרופא על מצב בריאות האשה ובנסיבות אלו צודק התובע בטענתו שאינו יכול לחיות עם הנתבעת ומחמת כך הוא מנוע מלקיים מצות פריה ורביה.
נציין כי במכתב מבית הדין של הרב קרליץ טרחו להדגיש "חשוב לציין שלעיני בית הדין לא היה נראה שיש סיכוי סביר לשלום בית." הדברים הללו שנכתבו לפני כשנה וחצי תקפים שבעתיים לאור התנהגותה של הנתבעת בתקופה שחלפה מאז ועד כה.
כאמור, כבר הבאנו בשם תשובת הרא"ש שבכה"ג אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ק"ו כאשר זו התרשמות של שני בתי דין.
לזאת יש להוסיף את הפירוד הממושך של שלוש שנים ושלושה חדשים, זמן רב לאור העובדה שהצדדים חיו יחד פחות מחודש ולנתבעת אלו הם נישואין שניים כאשר גם נישואיה לבעל הראשון הסתיימו לאחר תקופה קצרה. במקרה זה יש לצרף את דברי הגר"ח פאלאג'י המפורסמים בספרו החיים והשלום.
נימוק נוסף ומרכזי למתן היתר נישואין היא העובדה שלתובע אין ילדים וחובת קיום מצוות פריה ורביה חלה עליו במקרה זה בו לא ניתן לממש מצווה זו עם הנתבעת.
במקרה זה לא חל חדר"ג כמבואר בשו"ת ב"י (כתובות סימן י"ד) בשם הרא"מ. והדברים ק"ו הם, לבני עדות המזרח שהתובע נמנה עליהם, שלא קיבלו עליהם חדר"ג כמבואר בב"י סוף סימן א' והעלה זאת מרן בשולחנו הטהור סעיף י' שברור הדבר שאין לעגן את התובע ולהפסידו ממצווה כה חשובה של פריה ורביה. ובאמת שכבר האריכו בזה הפוסקים בדעת בני אשכנז שקיבלו עליהם פסקי הרמ"א שהביא את חדר"ג להלכה ראה שם באוצר הפוסקים (סימן א' סעיף י' אות ס"ח) שגם לדעת הרמ"א במקום מצווה לא גזר רבינו גרשום ודלא כפי שהביא י"א להחמיר גם במקום מצווה.
אולם, כל זה ליוצאי אשכנז אבל לבני עדות המזרח כבר האריך למעניתו מרן הראשל"צ הגרע"י בספרו יביע אומר במספר מקומות (ראה ח"ה אה"ע סימן א'. ח"ז אה"ע סימנים ב' ג'. ח"ח אה"ע סימן ב' ועוד) להתיר לבעל מבני עדות המזרח להינשא לאשה שנייה במקרים והאשה מסרבת שלא בצדק לקבל את הגט על פי הוראת בית דין, ק"ו כאשר הבעל לא קיים מצוות פריה ורביה וק"ו בן בנו של ק"ו כאשר ישנם נימוקים נוספים כמו טענת מאיסה עלי ופירוד ממושך ללא כל סיכוי לשלום בית כאשר הנתבעת היא זו שמכשילה במעשיה הליך שכזה.
בית הדין אינו מוצא צורך להביא מדברי מרן הראשל"צ הנ"ל שהרחיב בהם כידו הטובה מאחר וברור לבית הדין שסירובה של הנתבעת לקבל את הגט נובע גם מבעיה נפשית כפי שהיא עצמה טענה, כך שדבר שפתיים אך למותר, וברור שבנסיבות הללו יש להתיר לתובע להינשא כדמו"י על מנת לקיים מצוות פריה ורביה.
עם זאת נעיר למה שהובא ביביע אמר (ח"ז אה"ע סימן ב' אות ו') בשם כמה פוסקים "שיזהירו בית דין את הבעל ויודיעוהו שכל ההיתר מיוסד על קיום מצוות פריה ורביה ולכן עליו לישא אשה בת בנים". אמנם דבריו שם מכוונים לבני אשכנז, אולם יפים הם גם במקרה דנן.
באשר להשלשת חוב הכתובה – במקרה דנן הנישואין נערכו באופן פרטי ולא הוצגה כתובה למרות בקשות בית הדין. בנסיבות הללו אין לנו אלא מה שצוין בדרך אגב במכתב בית הדין של הרב קרליץ "שלאחר שהבעל ישליש את דמי הכתובה בסך 18,000 ש"ח האשה תקבל את הגט בהסכמה". מכאן נראה שסך הכתובה הוא לכל היותר 18,000 ש"ח.
לאור החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ה 26.01.2015 המחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 9750 ש"ח והחלטה נוספת מיום כ"ט בשבט תשע"ה 18.02.2015, המחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 1500 ש"ח. סה"כ הנתבעת חייב לשלם לתובע 11250 ש"ח הרי שיש לקזז חוב זה מחוב הכתובה ועל התובע להשליש סך 7750 ש"ח בלבד כדמי כתובה שיינתן לנתבעת עם קבלת גיטה.
היתר זה להינשא כפוף לביצוע השלשת גט ע"י התובע כמו שכתבו הפוסקים.
בית הדין אינו מוצא לנכון להרחיב בעניין שבועה אם בכלל נכתבה בכתובה, מאחר וכבר דשו בזה הפוסקים, ולא נמצא מי שמחמיר בנסיבות מקרה זה בו השבועה על דעת בית הדין ובית הדין מתיר לו להינשא לאחר החקירה והדרישה.
לסיכום:
התובע לא קיים מצוות פריה ורביה ולדעת רוב ככל הפוסקים לא תיקן רבינו גרשום את החרם אף לבני אשכנז במקרה בו הבעל לא קיים מצוות פרו ורבו.
התובע מיוצאי עדות המזרח שלא קיבלו עליהם את חדר"ג ובוודאי כאשר בית הדין נוכח לראות כי הנתבעת נוהגת להתחמק ולהסתיר את עברה הבריאותי ואינה מסכימה לחתום על ויתור סודיות על מנת לבחון את האפשרות להפניית הצדדים לייעוץ זוגי. ויש להחיל עליה דברי הרא"ש בתשובה שהבאנו לעיל.
הנתבעת מעכבת את קבלת הגט ממניעים נפשיים כפי שטענה בבית הדין ויתכן ומעורבים בזה מניעי נקמה וסחטנות.
הצדדים פרודים למעלה משלוש שנים ללא סיכוי לשלום בית.
מכל הלין נימוקי וטעמי פוסק בית הדין:
א. בית הדין נעתר לבקשת התובע להיתר נישואין והוא רשאי להינשא כדמו"י.
ב. היתר זה כפוף להשלשת גט ע"י התובע.
ג. על התובע להשליש סך 7750 ש"ח בחשבון בנק הדואר- פיקדונות של הנהלת בתי הדין והוא יועבר לנתבעת עם קבלת גיטה.
ד. יש לפנות למזכירות בית הדין לקבל שובר הפקדה לחשבון בנק הדואר.
מותר לפרסם בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן ביום א' בסיון התשע"ה (19/05/2015).
הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה הרב יצחק רפפורט