המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
רקע והליכים
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון, בעת"א 037784-04-15 מיום 19.5.15), בו נדחתה עתירת המבקש - אסיר עולם שטרם נקצב עונשו, ואשר הורשע בשעתו ברצח רעייתו והוא ממשיך לכפור בכך - להכניסו לסבב חופשות, וספציפית להוציאו לחופשה מיוחדת לתחרות ריצה באליפות ישראל לנוער (3 ו-4 ביוני 2015), בה משתתף בנו (קטין ערב בגירות) שכבר ייצג את המדינה בתחרויות חשובות.
ב. נציב בתי הסוהר, בהחלטה מיום 2.4.15, דחה את הבקשה לחופשה חריגה במקרה הספציפי (בכך כנראה התמקדה משאלת המבקש לפניו), וזאת בהתאם לפקודת הנציבות 04.04.00 "חופשות אסירים", בקבעו כי אין מדובר ב"נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות" או בתנאים אחרים לחופשה חריגה שמאפשרת הפקודה. נאמר, כי לדעת גורמי הטיפול עדיין לא הגיע המבקש לתובנה של מודעות לחלקים אלימים בעצמו, והגם שתפקודו חיובי בבית הסוהר, העובדה שטרם עבר תהליך טיפול והוא מכחיש את העבירה, פועלת לחובתו וכך גם עמדת גורמי מודיעין; זאת, הגם שהיתה פניה למתן החופשה מבנו של המבקש שהוא מקרבנות העבירה. לדעת הנציב, כפי שכתב, גובר האינטרס הציבורי של שלום הציבור והבטחת חזרתו מחופשה.
ג. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי. המשיבה לא הגישה תגובה בכתב בשל עיצומי הפרקליטות (וכך גם בפנינו) אך טענה על פה. בית המשפט לא נעתר לעתירה בקבעו, כי החלטתו המפורטת של הנציב מעידה שהנושא נבחן בשים לב למכלול, לרבות המלצת ועדת האלימות במשפחה (אלמ"ב); הרשעת המבקש ברצח רעייתו יוצרת נקודת מוצא של מסוכנות. לא נתקבלה גם טענת העותר בדבר הבטחה שניתנה לו על-ידי גורמים בשירות בתי הסוהר לעניין מתן חופשות.
בית המשפט הוסיף "נוכח התנהגותו הטובה של העותר, תיאורו את סבל ילדיו, ודברי הילד עצמם, הרי שהלב נוטה לצד אישור החופשה, ואולם בית המשפט אינו רשאי לשים את שיקול דעתו, וודאי שלא את רגשותיו, תחת שיקול דעתו של הנציב, והוא מוגבל לבחינת ההחלטה מושא העתירה בכליו של המשפט המינהלי בלבד".
משלא הוכחו, לשיטת בית המשפט, טעמים מיוחדים ונוכח ענייניות החלטת הנציב, ואף שהמידע המודיעיני ישן, נדחתה העתירה. בקשה לעיון נוסף בהחלטה טרם הוכרעה.
הבקשה
ד. מכאן הבקשה הנוכחית מיום 25.5.15, שנטען בה להבטחה מינהלית רבת שנים למבקש ולמשפחתו למתן חופשות, ומכל מקום נאמר, כי מניעת יציאה חד פעמית לתחרות אליפות, שחשיבותה לבן נתמכת בחוות דעתו של פסיכולוג קליני, פוגעת בזכותו של האסיר, חוליה חלשה בחברה. נטען בבקשה כי המבקש מצוי במאסר מ- 7.5.2000 ויצא לחופשה פעם אחת בלבד – ב- 10.6.10, לבר מצוה של בנו. לטענתו המדובר בנושא החורג מעניינו הפרטי; כי מדובר ב"גלגול ערעורי ראשון" לאחר החלטה שיפוטית אחת; כי לא הוגשה תגובת המשיב והדבר מקשה עליו, כי הובטח כאמור לו ולמשפחתו שייצא לחופשות; וכי החלטת הנציב אינה עניינית, שכן אי שילוב המבקש בטיפול נובע מהכחשת העבירה, אך נפגעי העבירה – ילדיו – מבקשים את החופשות, ואילו המידע המודיעיני ישן ואינו רלבנטי. לבקשה צורפו חוות דעת מ-2.6.14 של עובדות הרווחה בבית הסוהר שלא המליצו על חופשה הגם שהמבקש מתפקד באופן תקין, וזאת בשל ראיית המבקש את עצמו כנטול בעיות, וכן מכתב ילדי המבקש – בת ובן – מ- 17.5.15 לבית המשפט המחוזי בו דובר על ההבטחה והם מפצירים ליתן את החופשה; צורף גם מכתב מן הפסיכולוג שטיפל בילדים, המבקש לאפשר למבקש להשתתף בתחרות בנו.
ה. בהחלטת השופט דנציגר מיום 25.5.15, הועברה הבקשה לדיון הרכב ונתבקשה תגובה – אך בשל עיצומי הפרקליטות לא נמסרה (הודעה מ-27.5.15).
הדיון בפנינו
ו. בדיון בפנינו (ביום 28.5.15) הגיב בא כוח המשיב על פה בטענה, כי גם לפי הגישה המקלה בקבלת בקשות רשות ערעור של אסיר (ראו למשל דברי השופט גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ. פרקליטות המדינה (2009)) אין הבקשה באה בגדרי "נסיבות הומניטריות חריגות ומיוחדות" (כפי הנוסח הקיים של פקודה 04.40.00, מיום 29.3.15), בין היתר בשל אי נטילת אחריות ומסוכנות בינונית של המבקש; המשיב כופר בהבטחה שלטונית לעניין חופשות, ונאמר גם כי ב-24.6.15 תשוב ועדת האלמ"ב ותתכנס לגבי המבקש.
ז. המבקש טען בפנינו, ושב והזכיר הבטחות בכירים בבית הסוהר כי יינתנו לו חופשות. עוד הוסיף כי הוא לוחם על חפותו, וגם פנה לנשיא המדינה לחנינה, אף שמוזר בעיניו לבקש חנינה על פשע שלא עשה. אשר לחופשות, שהן תמריץ להתנהגות טובה, ילדיו משוועים לחופשה שנים רבות, ומדובר במקרה דנא – כנטען – בשלוש קבוצות חלשות: הוא, ילדיו, והוריו הקשישים שהילדים גרים עמם; אין הוא מסוכן וראיה לדבר שהוא מנהל עבודה בנגריית הכלא ואחראי לכלים מסוכנים, ואילו היה מסוכן היה הדבר מתבטא לאורך חמש עשרה שנות מאסר. בתו של המבקש ביקשה אף היא מעמנו כי תינתן לו החופשה.
ח. עיינו בהסכמה, בין השאר, בחומר הגלוי והחסוי של ועדת האלמ"ב. בדו"ח הגלוי מיום 10.6.14 צוין, לאחר פירוט האבחון הפסיכולוגי בו דובר על קוי הפרעת אישיות ונטיה לדפוסי חשיבה אנטי סוציאלית ופוטנציאל "בינוני" למסוכנות עתידית, ואילו יתר תובנה וטיפול יפחיתו את רמת המסוכנות. בסיכום נאמר, כי טרם בשלו התנאים לחופשות, כולל חריגות. הועדה חזרה על כך במכתב מ- 13.4.15, וצוין –כנאמר – שימוש המבקש בילדיו לצרכיו דבר שיש בו כדי לגרום להם נזק, מה גם שלא עבר תהליך טיפולי.
ט. עיינו בחומר המודיעיני אך הוא במהותו ישן, כפי שציין בית המשפט המחוזי.
הכרעה
י. לא בלי התלבטות אציע לחבריי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור באופן חלקי כפי שיפורט. ייאמר כבר כאן, כי לא ראינו בקשה זו כמתאימה לדיון בחופשותיו של המבקש בכלל ובטענתו להבטחה בנושא זה. ועוד, לא נחזור ונידרש כאן לדעות השונות בבית משפט זה בעניין רשות ערעור לאסירים, הכוללות גם דעה כי אין לראות מקרה כמו ענייננו כגלגול שלישי כאשר בית המשפט המחוזי דן בהחלטה מינהלית, ולא (למשל) בהחלטה מעין שיפוטית של ועדת שחרורים (בנוסף לעמדתו הנזכרת של השופט גרוניס, ברע"ב 425/09 ראו רע"ב 697/13 מדינת ישראל נ. מוסלי (2013) והאסמכתאות שם; רע"ב 1684/13 אבו עראר נ' שירות בתי הסוהר (2013) והאסמכתאות שם (פסקה ט"ז)). דומה כי בנסיבות המיוחדות, לרבות העולה מבין השיטין מהחלטת בית המשפט המחוזי, יש מקום להתערבות מסוימת מצדנו.
יא. הנימוקים לכך הם אלה: המבקש הוא כאמור אסיר עולם שעונשו לא נקצב ולפי סעיף ל"א לפקודה הנזכרת (04.40.00) אסיר עולם כזה יוכל לקבל חופשה לפי סעיף ח' לפקודה המפנה לפרק ח' בה ומעשית לסעיף נשוא ענייננו, קרי – "נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות", שבפסקה ל"ב (2) (יג') לפרק ח' . אכן, לא קל להכניס את הסיטואציה שלפנינו להגדרה זו; סעיף קטן זה י"ג הוא חלק מסעיף הכולל הוראות חופשה מיוחדות לאירועי שמחה או להבדיל חולי ואבל ר"ל במשפחה, וכן להכנת תכנית שיקום, להליכי משפט אזרחי או לטיפול רפואי. הוא מעין "סעיף סל". האם ניתן לומר באשר לתחרות הבן כי עסקינן ב"נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות"? באופן בסיסי אולי אין התשובה בחיוב, אך בענייננו הצטברו מספר טעמים המטים לכאורה את הכף. ראשית, אין חולק כי ילדיו של המבקש – הבת עתה בגירה (חיילת) והבן סמוך לבגירות – מעוניינים מאוד ביציאתו לחופשה זו, ומפצירים באשר לכך; יהא הרקע אשר יהא, זו עובדה – ועל כן ישנו פער שקשה להסבירו ולגשר עליו בין ההתייחסות במסמכי המשיב לנזק העלול להיגרם להם, לבין המציאות המשפחתית על פניה. נתנו דעתנו לכך שהתנהגותו של המבקש במאסרו טובה, וכאמור המידע המודיעיני ישן. הבאנו בחשבון את העובדה שלמעשה למעט לחגיגת בר המצוה של הבן לפני כחמש שנים לא יצא המבקש לחופשות מאז נכלא. סבורים אנו כי טובת הבן – וגם הבת – היא לאפשר יציאת המבקש לחופשה זו לצורך התחרות, ליום אחד. בכך אין לטעת מסמרות לגבי יציאה לחופשות בכלל; אכן, ישנו פער לא פשוט –כאמור – בין עמדת המבקש וילדיו לבין העמדה המקצועית הרואה את המבקש בעיניים בעייתיות לא רק בשל העבירה בה הורשע, מה שהוא ברור מאליו, אלא בשל מאבקו העיקש לטעון לחפותו, ומכאן בעניין יחסו הבעייתי לטיפולים. אך איננו צריכים להכריע בכך עתה, אם כי יתכן שהבטחות מסוימות ניתנו לו, גם אם אינן מגיעות לדרגת הבטחה מינהלית מחייבת.
יב. בהתמקדנו בבקשה הנוכחית, החלטנו כי המבקש יוכל לצאת ביום השני לתחרויות, 4.6.15, בשעה מוקדמת מספיק בבוקר (כגון: 05:30) ברכב שיועמד על-ידי משפחתו, ויהא עליו לשוב עד שעה 21:00 באותו יום. הוא יהיה מלווה לאורך כל היום במפקח היכול להיות קרוב משפחה מדרגה שניה או ידיד (לא בני משפחתו הגרעינית, אף שגם בני משפחתו הגרעינית יוכלו להתלוות); אשר יאושר על-ידי שירות בתי הסוהר. המבקש או משפחתו יפקידו סך של 10,000 ₪ להבטחת שיבתו במועד, וכן יחתום המפקח על ערבות אישית בסך זהה. כנגד המבקש יוצא צו עיכוב יציאה, ככל שאין כזה כיום, וככל שיש לו דרכון בתוקף (מה שקשה אולי להניח בנסיבות) – יופקד. המבקש מוזהר כי עליו לשוב במועד.
יג. אציע איפוא כי הבקשה והערעור יתקבלו לפי האמור.
המשנה לנשיאה
השופט נ' הנדל:
על פי פקודת הנציבות 04.04.00, הרלבנטית לבקשת העותר, אמת המידה היא "נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות". "נסיבות" – משמע התמונה המלאה, על מכלול עובדותיה. "הומניטאריות" – לא נבחנת תמיד מנקודת מבטו של האסיר בלבד. "חריגות" – לאמור, ישנה דרישה כי הנסיבות יוצאות מן הכלל. "מיוחדות" – עומדת בקצה השני של השגרה. ומן המילים בנפרד למשמעותן יחד. המבחן, על חלקיו השונים, כולל רק מקרה שמתעורר בבקשה מסוימת, אך לא בבקשות אחרות. כך ניתן להביט על העניין שלפנינו, ביחס לבקשה הנדונה, על המעורבים השונים בה. אלה האחרונים – ולאו דווקא האסיר – עברו באופן אובייקטיבי, וחשוב יותר – סובייקטיבי, חוויות קשות מאין כמותן. המקרה מורכב וחריג ומיוחד מאוד.
חשוב להדגיש שוב כי אין לבודד מרכיב אחד של המקרה וליישמו על מקרים עתידיים, שרק במבט ראשון עשויים להראות דומים. הצטברות כל הנתונים היא היא אשר מבדילה אותו ממקרים אחרים. אמנם, הסיבה ליציאה לחופשה הנדונה אינה באה באופן מובהק בגדר המקרים שבהם תינתן חופשה מיוחדת, כגון ברית מילה, בר מצווה, נישואין או אזכרה. אך הדינמיקה של החיים לא תמיד נותנת לסדר את הדברים בסיווג נקי. ובכל זאת, ועל רקע המכלול הבולט במאפייניו, מתן חופשה מיוחדת למטרה המבוקשת עונה על הדרישה. אכן, עסקינן בנסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות. יגעתי ומצאתי בזיכרוני רק מקרים מועטים ביותר שדומים להם.
אני מצטרף לדעתו של חברי המשנה לנשיאה, להורות על קבלת הערעור ויציאת העורר לחופשה כאמור בחוות דעתו של חברי.
ש ו פ ט
השופט צ' זילברטל:
אני מסכים לפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ומצטרף להערותיו של חברי השופט נ' הנדל.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' השופט אליקים רובינשטיין.
ניתן היום, י"ג בסיון התשע"ה (31.5.2015).
|
המשנה לנשיאה
|
ש ו פ ט
|
ש ו פ ט
|
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15035560_T04.doc זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il