החלטתי לזכות את הנאשם, ע.א, מכל אשר יוחס לו בכתב האישום. אלה נימוקיי:
-
ביום 27/7/11 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה אזרחית הפיליפנים [להלן: "העובדת"] בלא היתר, בלא חוזה עבודה ובלא ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2(א) 2(ב)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א 1991 ).
-
ברקע להגשת כתב האישום נגד הנאשם עומדת פרשה שזכתה להד תקשורתי, לאחר שהוברר כי העובדת שהועסקה על ידי הנאשם הועסקה בלא היתר במשך תקופה ממושכת גם בביתו של שר הבטחון.
הנאשם הוא אשר הביא לחשיפה התקשורתית של הפרשה, אשר הובילה בסופו של דבר גם להעמדתו לדין, לאחר שפנה לכתבת "קול ישראל" לענייני צבא גב' כרמלה מנשה, והביא לידיעתה כי העובדת נוהגת לשתף אחרים בידיעותיה אודות אורחות חייו של שר הבטחון ובמידע רגיש על באי ביתו, באופן שעלול לשמש גורמים עוינים.
-
בעקבות חשיפת הפרשה בגלי צה"ל, ולאחר שעלה חשד כי העובדת הזרה הועסקה בבית שר הבטחון בלא היתר כדין, נפתחה חקירה כנגד מעסיקים נוספים של אותה עובדת, ובכלל זה גם הנאשם דנן, והוגש נגדו כתב אישום.
-
מטעם המאשימה העידו מפקחי משרד הפנים מר שי טולדנו ומר חנן זיגלבויים וכן הוגשה תעודת עובד ציבור ממנה עולה כי לעובדת היתה אשרה לעבוד בתחום הסיעוד עד ליום 31/5/08 בלבד (היינו בעת שהועסקה אצל הנאשם, בשנים 2009-2010 לעובדת לא היתה אשרה לשהות בישראל). וכן הוגש גליון החקירה של הנאשם בפני חוקר התמ"ת במסגרתה הודה הנאשם בהעסקת העובדת.
-
הנאשם העיד בעצמו וכן הזמין לעדות מטעמו את כתבת קול ישראל גב' כרמלה מנשה וכן את מפקח המאשימה מר אילן לביא (שנחקר בדבר נסיבות זימון התובע לחקירה).
-
אבהיר כי הנאשם הודה בקיום היסוד העובדתי של העבירה היינו - כי העסיק את העובדת נשוא כתב האישום בעבודות ניקיון על פי תאום מראש בערך אחת לחודש, שעתיים וחצי בכל פעם למשך תקופה שמתחילה בדצמבר 2008 ומסתיימת באוקטובר 2010 (סכ"ה 22 פעמים). הנאשם אף לא כפר בכך שהעובדת הועסקה בלא היתר, בלא חוזה עבודה ובלא ביטוח, ואולם טען כי יש להמנע מהרשעתו וזאת ממספר טעמים ובכלל זה מחמת שלא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה וכן לאור דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק".
דיון והכרעה
-
לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במוצגים ונתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם בכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
חוק עובדים זרים
-
חוק עובדים זרים תשנ"א 1991,קובע את המסגרת הנורמטיבית להעסקת עובדים זרים בישראל החוק קובע את הצורך בהיתר לשם העסקה בישראל של אדם שאיננו אזרח או תושב ישראלי, וכן את התנאים להעסקת עובד זר בישראל לרבות האיסורים על העסקת עובד זר בלא היתר / בלא הסכם עבודה בכתב / מבלי להעמיד לעובד ביטוח רפואי וכיו"ב.
-
"עובד זר" מוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן:
"עובד זר" - עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה;
-
האיסורים החלים על העסקת עובדים זרים קבועים בסעיף 2 לחוק ובכלל זה :
2.(א)מעסיק שעשה אחד מאלה –
(1)העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;
(2)העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, ובלבד שהמעשה אינו נכלל בין המעשים המפורטים בסעיף קטן (ב);
דינו....
(ב)מי שעשה אחד מאלה –
(1)....
(2)העסיק עובד זר בלי שהתקשר עמו בחוזה עבודה בכתב בהתאם להוראות סעיף 1ג;
(3)העסיק עובד זר בלי שהסדיר לעובד הזר ביטוח רפואי בהתאם להוראות סעיף 1ד, או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף;
-
כידוע, העבירות על פי חוק עובדים זרים סווגו כעבירות מנהליות וחל עליהן חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו 1985. משמעות הדבר היא, כי ניתן היה להטיל על הנאשם קנס מנהלי ולהימנע מהעמדתו לדין פלילי, ואולם כתב האישום הוגש במסגרת שיקול הדעת שניתן למאשימה, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.
-
כתב האישום דנן הוגש על רקע מדיניות מחמירה שגיבשה המאשימה ביחס להעסקת עובדים זרים בלא היתר בעבודות משק בית. המדובר, בדרך כלל, בעובדים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד (אצל מטופל קונקרטי שפרטיו מפורטים באשרת העבודה), ואשר מסיבות שונות בחרו לעבוד בניגוד לתנאי אשרת העבודה, אצל מעסיקים אחרים, בביצוע עבודות משק בית. לא אחת, העסקתו של העובד במשק בית, מתבצעת לאחר שהעובד נטש את המטופל הסיעודי, לנוכח הקשיים הידועים בעבודה בתחום הסיעוד, ומאחר שהעבודה במשק בית נוחה יותר ומתגמלת יותר.
-
מטבע הדברים, כתוצאה מהמעבר של עובדי הסיעוד לעבודה במשק בית, והשתקעותם בארץ ללא מעמד חוקי, יש צורך לאשר את כניסתם לארץ של עובדי סיעוד נוספים, וכל זאת תוך פגיעה באינטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי, שאיננו ערוך לכך.
-
בהקשר זה ראוי להזכיר, כי לעיתים קרובות העסקת העובדים במשק בית נעשית מבלי שיובטחו זכויותיהם הסוציאליות (ללא ביטוח בריאות, ומבלי שישולמו להם דמי חופשה, הבראה, חגים, ועוד כיוצא באלה). כאשר המעסיקים של אותם עובדים חוסכים בעלויות ההעסקה, וזוכים ביתרונות נוספים שנובעים ממעמדו המוחלש של העובד הזר ומ"שקיפותו". ניכר, כי בעת שנקבעה מדיניות התביעה בעבירות הללו, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בתחום משק הבית משיאה למעסיקיהם תועלת של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שהעובדים משתקעים בארץ כשהם חסרי מעמד, ובשים לב לתופעת הפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים, אשר חותרת תחת ערכי יסוד של החברה ומחבלת בדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:
"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)
-
נראה כי על רקע כל האמור לעיל, ובשים לתופעה ההולכת וגוברת של קליטת עובדים זרים בעבודה במשקי-בית, התגבשה המדיניות המחמירה של המאשימה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגשת כתבי אישום יזומים נגד מעסיקים של עובדים זרים במשק בית, חלף הטלת קנסות מנהליים.
-
עם זאת, יש להזכיר כי העסקת עובדים זרים במשק בית לובשת צורות שונות. יש שהיא נעשית במתכונת הידועה כשירות או-פר, כאשר העובד שוהה בבית המעסיק על בסיס יומיומי (ולרוב גם לן בבית המעסיק), ויש שהיא נעשית על בסיס של מספר שעות בודדות, אחת לשבוע או אחת לשבועיים (בענייננו שעתיים וחצי פעם בחודש), בנסיבות בהן הגשת כתב אישום פלילי, על כל הכרוך בכך, היא לעיתים בבחינת עשית יתר, אשר איננה הולמת את חומרת העבירה.
-
כך או כך, בענייננו סברה המאשימה כי חומרת העבירה המיוחסת לנאשם מצדיקה הגשת כתב אישום פלילי, ולפיכך הוגש כתב האישום דנן. הגם שהנאשם הביע את הסכמתו לשלם קנס מנהלי, עמדה המאשימה על הרשעתו בפלילים.
מן הכלל אל הפרט
-
כפי שכבר ציינתי, הנאשם הודה בקיום הרכיבים העובדתיים של העבירה היינו כי העסיק את העובדת בלא היתר, ללא חוזה וללא ביטוח בממוצע אחת לחודש למשך שעתיים וחצי, ולפיכך יש לדון בשאלת הוכחתו של היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות לנאשם והוא של מחשבה פלילית, קרי: מודעות להתנהגות ולנסיבות, או חשד ועצימת עיניים כעולה מהוראות סעיף 20(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לפיו –
"רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".
-
לעניין קיומה של כוונה פלילית, השאלה המתעוררת היא האם הנאשם חשד כי העובדת היא "עובדת זרה" היינו - איננה אזרחית או תושבת ישראלית. על קיום ה"חשד" ניתן ללמוד הן מראיות בדבר מצב דעתו הסוביקטיבי של הנאשם, והן מכח חזקה, שכן בהתקיים נסיבות שהיו מעוררות חשד בדבר מעמדו של העובד אצל כל אדם בר דעת, גם הנאשם מוחזק כמי שחשד בדבר התקיימות הנסיבה ובחר לעצום את עיניו ולהמנע מבדיקה.
-
מהראיות שהובאו בפני אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח כי הנאשם חשד כי העובדת איננה אזרחית או תושבת ישראל וכי הימנעותו מלבצע בדיקה בעניין עולה כדי עצימת עיניים.
-
אזכיר את עדותו של הנאשם בעניין, אשר כבר בחקירתו בפני חוקר המל"ל, הגם שאישר כי ראה שהתובעת היא בעלת חזות אסייתית טען (עמ' 2 להודעה שורות 46-48):
"אני רוצה לומר שבכל ההתנהלות איתה ועל פי העברית שלה והאנשים אצלם עבדה לדבריה גרמו לי לחשוב שהיא חוקית לגמרי והיא למעשה ישראלית לכל דבר".
-
בעדותו בפני הבהיר הנאשם כך:
"אני חוזר לפעם הראשונה שהיא היתה אצלי, 5.12.08 היא הגיעה עם בעלה, בעלה גם כן מדבר עברית שוטפת, הגיעו ברכב ישראלי, עם לוחית ישראלית, טרנזיט לבן, בג', ברכב היו ארגזים ואריזות והבעל אמר שהוא עובד בחברה ישראלית לאריזות. כשהיא התחילה ויש שלב של היכרות רצתי לראות אם היא לא מבלפת אותי לגבי הענין של שר הבטחון, אז ישר כשרמזתי לה במהלך שיחת ההיכרות היא אמרה "....
(מטעמים מובנים הושמטה מפסק הדין העדות של הנאשם בדבר דברים ששמע מהעובדת על עבודתה בבית שר הבטחון ואולם הפירוט מצוי בפרוטוקול א.ד.)
ובהמשך :
הפטפטת הזאת נתנה לי בטחון שהכל בסדר, וגם הנושא של הבעל שלה, מצד שני זה הפריע לי בתור אזרח, קצין במודיעין חיל האויר, אחד עם רקע שהמשפחה שלו מאד בטחונית, הפריע לי ובגלל זה הגיע השלב לגשש עם כרמלה בתור חברה אם נראה לה הגיוני."
-
העדה מטעם הנאשם גב' כרמלה מנשה, העידה על דברים שמסר לה הנאשם בזמן אמת, בעת שפנה אליה על רקע היכרותם הקודמת (היכרות שנוצרה בעת שהנאשם התנדב לסייע לחיילים שנזקקו לייצוג משפטי). לדברי גב' מנשה הנאשם בעת שפנה אליה, ביקש להתריע על כך שהעובדת מרבה לפטפט ולמסור פרטים אודות אורחות חייו של שר הבטחון ובאי ביתו (ראה בעמ' 13 לפרוטוקול שורה 4):
"אני מכירה את הנאשם הרבה מאד שנים, הוא פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, וסיפר לי שיש עובדת שמפטפטת ומדברת על הרגלי שר הבטחון ואשתו, הוא ביקש ממני ככתבת צבאית לבדוק האם היא נבדקה על ידי השב"כ האם הם יודעים שמדובר באשה שמוציאה מידע מאד אישי ואולי גם בטחונית על שר הבטחון, הוא אמר שהיא נשואה, שבעלה של העובדת לוקח אותה מביתו של שר הבטחון וחושב שיש לכך חשיבות בטחונית. שאלתי אותו אם היא חוקית הוא אמר "ברור, היא עובדת אצל שר הבטחון" וגם לי היה ברור שהיא חוקית."
-
עדותה של גב' מנשה מתיישבת עם טענת הנאשם כי כלל לא היה מודע לכך ולא חשד שהעובדת איננה אזרחית או תושבת ישראל, וכי שהותה בארץ איננה כדין.
-
אשר למבחנים הסובייקטיבים - עדותו של הנאשם כי העובדת הגיעה אליו עם בן זוגה אשר נהג ברכב ישראלי והזדהתה בפניו כמי שעובדת בבית שר הבטחון תוך שדיברה בעברית שוטפת באופן שגרם לו להאמין כי היא ישראלית - לא נסתרה. הנאשם אף פירט כיצד שוחח עם העובדת על אורחים שונים שהגיעו למעונו של שר הבטחון, ועל אורחות חייו של השר באופן שהיה מעורר אמון. אין לי כל ספק שהנאשם לא העלה כלל על דעתו את האפשרות כי העובדת שמועסקת על ידו, שוהה בישראל שלא כדין או שצץ בראשו חשד כלשהו בדבר חוקיות מעמדה בארץ.
-
לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שמבחינת מצב דעתו הסוביקטיבי של הנאשם הוא היה מודע לכך שהעובדת איננה אזרחית / תושבת ישראל. התרשמתי כי הנאשם סבר בתום לב כי העובדת היא בעלת מעמד של אזרחית / תושבת בישראל.
-
אין לכחד, כי לעיתים בתי הדין, נוטים ליחס לנאשמים "חשד" ועצימת עיניים בדבר היותו של אדם "זר" בין היתר על יסוד סממנים חיצוניים, שעשויים להתפס כסטריאוטיפים. כך, לדוגמא, על יסוד חזותו החיצונית האתנית של העובד או שפתו, שצריכה הייתה לעורר "נורת אזהרה" אובייקטיבית בדבר מעמדו בארץ (ראה עפ (ארצי) 11/06 יצחק יצחקניא נ' מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה פסק הדין מיום – 31/12/06).
-
ואולם בנסיבות המיוחדות דנן, ככל שהחזות האסייתית יכולה הייתה להדליק נורה אדומה הרי שזו כבתה מעצמה, לנוכח הנסיבות יוצאות הדופן של העובדת דנן: העובדה שהעובדת הועסקה על ידי שר הבטחון באופן המקים מראית עיין של מעמד חוקי בישראל, העובדה שהעובדת הגיעה עם בעלה, שנהג ברכב ישראלי (ובבחינת ידיעה שיפוטית היא כי ככלל, עובדים זרים אינם מחזיקים רישיון נהיגה ישראלי) והן העובדה שלא נסתרה כי התובעת מדברת עברית שוטפת וכי התקשורת איתה היתה בעברית ולא באנגלית.
-
כידוע, במדינת ישראל לא ניתנים היתרים להעסקת עובדים זרים בנקיון. ולפיכך, המסקנה הטבעית שיכול היה להסיק כל אדם סביר, מכך שהעובדת מועסקת על בסיס קבוע בביצוע עבודות ניקיון בבית שר הבטחון, בצירוף היותה דוברת עברית ומתניידת עם בעלה ברכב ישראלי הינה כי העובדת היא בעלת מעמד כתושבת הארץ. זאת ועוד, בנסיבות כאמור, הנחה סבירה היא כי גורמי הבטחון אף מקיימים מעקב מסויים אחרי הפעילות של העובדת המועסקת בבית שר הבטחון וקשריה מחוץ לשעות העבודה, ומשלא נמסרה לנאשם כל התראה בעניין נדמה כי הנאשם יכול היה להניח בתום לב כי מעמדה של העובדת כתושבת / אזרחית ישראלית נבדק על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הבטחון וכי לא נדרשת על בדיקה בעניין.
-
הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב למתכונת העסקתה של העובדת על ידי הנאשם בערך אחת לחודש, למשך שעתיים וחצי בכל פעם. מדובר בהעסקה בהיקף מינורי, כאשר מטבע הדברים הבירורים ביחס לעובד במתכונת כזו שונים מאשר במקרה בו עובד מועסק במשרה מלאה על בסיס קבוע.
-
לפיכך, לדעתי, גם בהיבט האוביקטיבי לא ניתן לומר כי – בענייננו – הוכח שהתקיימו נסיבות שחייבו את המערער לחשוד שהעובדת איננה אזרחית / תושבת ישראל. לכל היותר, בעניינו של הנאשם נוצר ספק אם היה צריך לקנן בליבו חשד בדבר זהותה של העובדת וספק זה צריך לפעול לטובתו.
-
לנוכח האמור אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש לגיבוש העבירה, ולפיכך החלטתי לזכות את הנאשם.
-
מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות אחרות שהעלה הנאשם, לרבות הטענה בדבר הגנה מן הצדק, וכן הטענה לפיה בנסיבות המיוחדות של העניין, היה מקום להסתפק בנקיטת הליך מנהלי חלף הגשת כתב אישום. את עמדתי בעניין זה הבעתי בהליכים אחרים (ראה לדוגמא העז (ת"א) 5709-01-11 מדינת ישראל נ' ורד דנוס – החלטה מיום 8/4/12), והאמור שם יפה מקל וחומר בנסיבות המיוחדות של ההליך דנן, ואולם, כפי שכבר ציינתי, הדברים נכתבים בבחינת למעלה מן הצורך, באשר מצאתי לזכות את הנאשם בהעדר הוכחה לקיומו של היסוד נפשי הנדרש לביצוע העבירה.
סיכום
5129371
54678313הנאשם מזוכה מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ה, (10 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
