1.התובע, קטין יליד 25.8.03, הגיש תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 22.6.09, עת היה כבן חמש.
על פי הנטען, נפגע התובע במרפק יד שמאל, כאשר נפל בשעת כניסה לרכב נהוג בידי אמו, מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת. בהסכמה נמחקה התביעה כנגד האם, שכן הנתבעת הודיעה כי היא חולקת על נסיבות התרחשותה של התאונה ומבקשת להשתחרר מייצוגה.
2.מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה האורטופדית פרופ' צינמן אשר חיווה דעתו כי לתובע נותרה נכות בשעור של 10%.
3.הצדדים חלוקים הן באשר לנסיבות התרחשותה של התאונה והן באשר לגובה הנזק.
4.מטעם התובע העידו אמו של התובע, הגב' ד.מ, ושתי דודותיו, אחיות אביו של התובע, הגב' מ' ע' והגב' ק' ע', אשר על פי הנטען נכחו ברכב בעת התרחשותה של התאונה. כמו כן מר אדהם מרזוק, אשר על פי הנטען עבר במקום בשעת התרחשותה של התאונה. העיד גם אביו של התובע.
הנתבעת ויתרה על הבאת עדים מטעמה.
5.גרסת התביעה הינה כי התובע היה תלמיד גן בעת התרחשותה של התאונה. אמו, הגב' ד', באה לאסוף אותו מן הגן כשהיא נוהגת ברכב וזאת יחד עם שתי גיסותיה, אשר היו עמה ברכב, שגם הן באו לאסוף את ילדיהן. הן ישבו ברכב וחיכו לילדים אשר יצאו באופן עצמאי מן הגן. התובע ניגש לרכב. נשק לאמו, דודתו פתחה מתוך הרכב, את הדלת שמאחורי מושב הנהג, ושעה בה החל להיכנס לרכב נפל ונפגע במרפק השמאלי.
6.אין מחלוקת כי כאשר הגיע התובע לבית החולים נמסר לצוות כי התובע נפל במדרגות. משפחתו של התובע מסבירה גרסה זו בכך, כי הגב' ד' אמו של התובע סיפרה זאת לאביו, שכן חששה מזעמו כלפיה אם ישמע כי נפל בשעת העלייה לרכב ויראה בה אשמה.
7.לא קל לקבל גרסה זו. יחד עם זאת מצביעה המשפחה על נסיבות מיוחדות. אביו של התובע צירף לתצהירו אישורים בדבר היותו נכה צה"ל אשר מתוך סך כל נכותו 40% הינם בגין נכות פסיכיאטרית בשל פגיעת ראש אשר גרמה להפרעות קוגנטיביות והתנהגותיות. בין היתר צוין כי סובל מסף גירוי נמוך. אביו של התובע, מר א', מציין בסעיף 3 לתצהירו כי בין היתר הוא סובל מהתפרצויות זעם.
8.הגב' ד', אמו של התובע, מצהירה ומעידה כי חששה מזעמו של האב ועל כן כאשר שבה הביתה סיפרה לו כי התובע נפל במדרגות. רק כאשר היו בבית החולים ונודע לה כי התובע צריך לעבור ניתוח, סיפרה לא', האב, כי התובע נפל בכניסה לרכב. האב מעיד כי אז פנה לצוות הרפואי על מנת לתקן את הרישום. הבטיחו לו כי כך יעשה. למרות זאת יצא סיכום מחלה המציין אחרת, אז הוא הזכיר זאת והסיכום תוקן. זה ההסבר מדוע יש כמה גרסאות של סיכום המחלה.
9.כאמור, לא קל לאמץ גרסה זו של המשפחה. הגב' ד', האם וכן מר א', האב, נחקרו ארוכות מדוע יראה בה האב כאשמה ,כ אחראית לתאונה אם התובע נוהג בכל מקרה להיכנס לבד לרכב, גם כשהאב נוכח. מדוע, נפילה בכניסה לרכב תהיה באשמתה ואילו במדרגות אינה באשמתה. וכיצד בכלל רואה הוא בה אשמה. דומה בעיני כי הסבר העומד במבחן ההיגיון המקובל לא התקבל.
למשל מתוך הפעמים הרבות שנשאלה האם-
"ש.את מספרת לביהמ"ש הילד עולה כל יום לרכב לבד. גם כשהאבא נוהג ברכב, הילד עולה לבד לאוטו. באותו היום יש 4 עיניים שמסתכלות עליו כשהוא עולה, למה זה אשמה שלך שהילד מחליק בכניסה לרכב מאשר נופל במדרגות.
ת.ברכב אני הנהגת והאחריות היא עלי. זה הבן שלי ואני מפחדת עליו ודואגת לו.
ש.הוא גם הבן שלך כשהוא במדרגות ? למה האבא צריך להתעצבן כשהילד נכנס לרכב מאשר הילד נופל במדרגות.
ת.אני אחראית במכונית. כל ילד במדרגות עלול ליפול."
ומעדות האב, א'-
"ת.העניין מאוד מסובך אבל אני נבוך מאוד להגיד מה שאני הולך להגיד. מאז הפגיעה אני עם ננו-סטופ עם בעיות נפשיות. אם הוא נפל באוטו והיא לא אחראית אז זה יכול להביא אותי למצב שאני אתפרץ. כמראה ששיקול הדעת שלה נכון.
ש.ואם הוא נפל במדרגות זה לא אשמה שלה? אם הוא נפל במדרגות אתה לא כועס?
ת.אני כועס. אבל כשהיא מחזיקה באוטו היא יכולה להיות אחראית עליה במידה גדולה יותר. ככה התנהגתי וככה היה."
10.הסבר המשפחה הינו כאמור מחלתו של האב אשר גורמת לו להתפרץ ולנהוג שלא כמקובל ולא בגבולות ההיגיון. האם, ד' מעידה על פחד מתגובתו.
מתוך עדותה של האם ד'-
"ת.כן. אני מפחדת ממנו הרבה. הוא עצבני.
ש.מה את מפחדת שהוא יעשה ?
ת.מתעצבן, הוא לא שולט במילים שלו ובדיבור. אני לא אוהבת שהילדים שלי יראו את אבא שלהם עצבני והוא מוציא מילים וביטויים לא יפים מהפה.
ש.איך הוא הגיב כשאמרת לו שהוא נפל במדרגות ?
ת.התעצבן וצעק וישר לקח אותו לקופ"ח. "
מתוך עדותו של האב, א'-
"ש.אשתך לפני התאונה הייתה לוקחת את הרכב כל יום?
ת.רק היא, לי יש צו ריחוק מהילדים. הם לא שוהים איתי בבית. אני לא יכול להיות נוכח עם הילדים כל הזמן. אז היא לוקחת את כל נטל. אבל אני לפעמים במחשבה מוטעית לחלוטין יכול לפגוע בעצמי או בילדים. אתה מתקיף אותי בשאלות.
ש.כשהילד נוסע איתך באוטו כשאתה נוהג...
ת.נדיר שאני נוהג.
ש.שזה היה קורה, הוא היה עולה לבד לאוטו?
ת.בד"כ אמא שלו איתי. אני לא נוסע לבד. הוא עולה לבד לרכב."
11.כאמור, מסכימה אני עם טענות ב"כ הנתבעת כי הטלת האחריות על האם בנסיבות אלו והאבחנה בין עליה לרכב למדגרות אינה ברורה, אינה מקובלת במבחני הגיון הרגילים והשגורים עלינו. יחד עם זאת, ניצב בפנינו מצב אשר מראש מכריז על עצמו, אי אינו עונה למבחני ההיגיון המקובלים. התנהגות האב אינה עומדת במקובל והצפוי, מצבו זה נתמך במסמכים רפואיים בעדויות כמפורט לעיל. פחדה של האם מתגובתו הובהר.
12.העדות של האם באשר לנסיבות התרחשותה של התאונה נתמכת בעדויות של שתי גיסותיה, דודותיהן של התובע וכן בעדות עובר אורח. כולם מעדויות כי התובע נפל שעה בה נכנס לרכב. עדותן זהה באשר לשאלה מי נכנס ראשון לרכב- התובע. לאחר מכן חיכו לכניסת שני הילדים הנוספים. עדותם זהה באשר למה עשו לפני הואצת הילדים מהגן וכי באותו יום התקיימה מסיבה בגן. גם עובר האורח העיד עדות תואמת באשר לנסבות ועדות אף זהה ביחס לכך כי לאחר כניסת התובע לרכב, הרכב לא נסע מיד, דבר התואם את גרסתן כי חיכו לשני הילדים הנוספים.
13.עדין מתעורר ספק גם ביחס לעדויותיהן. האם, ד' מעידה כי כבר בנסיעה אמר לגיסותיה לספר כי הוא נפל במדרגות.
"ש.את סיפרת לבעלך שהילד נפל במדרגות אבל האחיות שלו ראו שזה לא נכון.
ת.אני אמרתי להם להגיד שהוא נפל במדרגות.
ש.כבר בדרך אמרת להן ?
ת.כן. אני מפחדת ממנו הרבה. הוא עצבני. "
הגיסות אינן תומכות בעדותה זו.
"ש.האמא אמרה לך אחרי שראית את התאונה לא לספר לאבא את זה?
ת.לא."
וכן-
"ש.אחרי שד' נפל הסיע אותך ד' הביתה. על מה דיברתם?
ת.לא היו שיחות ברכב. הייתי עסוקה בילד שלה. הוא היה עם כאבים ובכי. ד' לא הייתה מרוכזת לדבר על משהו.
ש.לא היה מצב שד' אמרה לך אל תספרי לאח שלך איך הילד נפל?
ת.זה 8 שנים אני לא זוכרת."
עניין זה עומד לרועץ לתביעה. שכן קשה להניח כי לא יזכרו דבר אשר כזה וכן הסברן כי לא התקשרו באותו יום שלאול לשלום הילד או שלא אמרו דבר לאח כי ראו את נפילת התובע הינם הסברים שלא קל לקבל.
14.האם ד' מאשרת כי בבית החולים סיפרה לאב א' כיצד נפל התובע וזאת לאחר שהתברר כי הוא צריך לעבור ניתוח וכי העניין רציני יותר. לא מצאתי כי נפלה סתירה משמעותית בין גרסאות האב והאם לעניין זה, כאשר ניכר היה כי האב מאוד מתקשה במתן העדות והעיד על עצמו כי אינו יכול לזכור פרטים מדויקים אשר כאלה.
האם העידה-
"ת.כשבדק אותו הרופא וסיפר שהילד צריך לעבור ניתוח והמצב קשה, נאלצתי להגיד לרופא שהוא נפל מהרכב, אמרתי לבעלי. בעלי התעצבן, אבל אנו בבית חולים ואין מה לעשות. "
האב העיד-
"ש.כשהיא סיפרה לך שהוא נפל בכניסה לרכב כעסת עליה?
ת.לא. דווקא הייתי רגוע. פה יש אחריות שמוטלת על מישהו. שאלתי אותה איך אני צריך להתנהג, להעיף לה סטירה או להיות רגוע ולנשום עמוק. אז נשמתי עמוק."
15.עסקינן בתביעה אזרחית בה נטל ההוכחה הרובץ על כתפו של התובע הוא להטות את מאזן ההסתברויות. במקרה זה מוצאת אני לנכון לקבוע כי מאזן ההסתברויות הוטה על קוצו של יוד, לטובת הקביעה כי התאונה אכן התרחשה כנטען, בשעת העליה לרכב.
16.התובע נפגע במרפק יד שמאל. ביום 8.1.12 נבדק על ידי מומחה בית המשפט , פרופ' צינמן, אשר ערך חוות דעתו ימים אחדים לאחר מכן. בחוות דעתו הוא מתאר כי התובע עבר שחזור סגור של השבר במרפק וקיבוע פימי. נמצאה תנועה מלאה של המרפק אולם, המומחה מציין כי יש לצפות להחמרה במצבו שכן ישנם תהליכים המתרחשים רק בגיל 9-11, התובע נבדק בן 9. לפיכך ציין המומחה כי יש להעריך סופית את מצבו רק שנתיים לאחר מכן כאשר לצורך כך יהיה צורך בצילומי רנטגן עדכניים.
שנתיים לאחר מכן, עיין המומחה בצילומי רנטגן עדכניים וציין את הבעיות שמצא במרפק יד שמאל ועל כן קבע נכות צמיתה בשעור של 10% מחצית מן הנכות לפי סעיף 40(1). בתשובה לשאלות הבהרה ששלח לו ב"כ הנתבעת הוא ציין כי אין לו התנגדות לבדוק את התובע בשנית אולם "בדיקה זו רצויה באם לדעתך קיימת גם החמרה תפקודית שתוסיף לאחוזי הנכות שנקבעו."
17.ב"כ הנתבעת טוען לכך כי נכותו של התובע אינה תפקודית שכן, בבדיקה קלינית שערך המומחה לא מצא מגבלה בתפקוד המפרק. הממצאים בגינם קבע נכות הינם רק ממצאי הדמיה על פי בדיקות רנטגן ואין בהם ללמד על התפתחותה של מגבלה תפקודית.
בהעדר סימוכין רפואיים לטענת ב"כ הנתבע איני יכולה לקבל טענתו זו, הסותרת את שיקול דעתו המקצועי של המומחה. חזקה על המומחה כי מגבלות תפקודיות מסוימות יכול הוא לקבוע גם על סמך בדיקות רנטגן במיוחד כאש הניח מראש כי צפויה להיות החמרה וכי יוכל ללמדו עליה מבדיקות הרנטגן. עיון בסעיף הנכות מלמד כי אכן מדובר על מגבלה בתנועת המרפק.
18.נוכחה מאור לעיל מוצאת אני לנכון לערוך את תחשיב נזקו של התובע על פי 10% נכות. כנהוג כאשר מדובר בקטינים הערכת הפסד כושר ההשתכרות לעתיד יערך בהתחשב ביכולתו של התובע להתאים את מסלול חייו לנכותו עול כן יפחת מחישוב נומינלי על פי שכר ממוצע במשק.
19.כאב וסבל-
על פי 10% נכות ו-5 ימי אשפוז סך הכל 20,807 ₪.
20.הפסד השתכרות לעתיד התחשב בשכר ממוצע במשק נטו, נכות של 10% והפחתה בגין יכולתו להתאים מסלול חייו, בהתחשב בהיוון כפול, סך הכל סכום גלובלי הכולל הפסדי פנסיה בסך של 120,000 ₪.
21.הוצאות רפואיות ואחרות עוזרת צד ג' לעבר-
סך הכל 7,000 ₪.
22.לא מצאתי בסיס לקביעת הוצאות ועזרת צד ג' לעתיד.
23.לאור כל האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע סך של 147,807 ₪ בתוספת החזר האגרה אשר שלמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן שכ"ט עו"ד בשעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק.
24.כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום אישור הצעת התביעה להשקעת כספי קטין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ה, 13 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
