ע"א 2087/14 פלונים נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר) בת"א 5211-02-09 מיום 30.1.2014, במסגרתו דחה בית המשפט את תביעת הנזיקין שהגישו יורשי המנוח (להלן: המערערים) נגד מדינת ישראל (להלן: המשיבה).

רקע והליכים קודמים

1. במקרה דנן, העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן מעטות. המנוח, יליד 1979, הינו בן העדה הדרוזית אשר שירת במשך שלוש שנים במשמר הגבול במסגרת שירותו הצבאי הסדיר, ולאחר מכן שירת כחייל מילואים. במהלך שירותו הצבאי זכה המנוח לציון לשבח על פעילותו והיה חייל מוערך מאוד. ביום 24.8.2004 בשעה 22:00 לערך הגיע המנוח לפתח בסיס צבאי כשהוא לבוש במדים. באותה העת שימש ר' כש.ג. בכניסה לבסיס בעוד ש-ט' אייש את עמדת האבטחה הסמוכה לעמדת הש.ג. בשלב זה החלו האירועים מושא המחלוקת בין הצדדים, שבמהלכם נפצע ר' פציעה חודרת באזור הגב העליון בצד שמאל. ר' הובהל מאוחר יותר לבית חולים סמוך שם עבר ניתוח דחוף ומציל חיים. בסוף האירועים מצא המנוח את מותו כתוצאה מירי שבוצע על ידי ט'. המנוח נמצא במרחק מה מעמדת השמירה, כשלצדו תיק וקוראן, ותחת גופתו נמצא גרזן.
2. בעקבות האירועים הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי. לטענתם, המנוח הגיע לבסיס כדי להיפגש עם קצין ששירת בבסיס, אשר עמו הייתה לו היכרות מוקדמת, וזאת על מנת להסדיר את שירות המילואים שלו. ברם, כך טוענים המערערים, המנוח הותקף על ידי ר' ו-ט', שרצחו אותו בדם קר למרות שהמנוח הזדהה בפניהם והציג תעודת מג"ב. עוד נטען כי השניים השתילו את הגרזן מתחת למנוח בניסיון לטשטש את מעורבותם במותו. לטענת המשיבה, משסירב ר' להכניס את המנוח לבסיס, הנחית עליו המנוח מהלומת גרזן אשר גרמה לפציעתו, כאמור. משראה את התקיפה, הכניס ט' מחסנית לנשקו והחל לירות אל עבר המנוח, שבאותו שלב החל לצעוק "אללה אכבר" ו"אללה ירחם". כמו כן, בהחלטה בעניין הערר שהגישו המערערים נגד ההחלטה לסגור את תיק החקירה המשטרתית נכתב כי לנוכחות המנוח בזירה לא נמצא הסבר, הן משום שיחידת המילואים של המנוח לא קשורה לבסיס שבנדון והן משום שנשללה הטענה כי המנוח הגיע לפגוש קצין ששירת בבסיס.
3. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים לא עמדו בנטל להראות כי גרסתם העובדתית לגבי השתלשלות האירועים מסתברת יותר מגרסת המשיבה. בתוך כך קבע בית המשפט כי גרסאותיהם של ט' ו-ר' מהימנות. בית המשפט התרשם כי הגרסאות שמסרו השניים הינן קוהרנטיות וכי לא הייתה להם הזדמנות לתאם גרסאות. גרסאות אלה אף מתיישבות, כך נקבע, עם הראיות האובייקטיביות – ובראשן הגרזן שנמצא מתחת לגופת המנוח – שכן שני החיילים מסרו שהמנוח הוציא מתיקו גרזן. עוד נקבע כי גרסת החיילים לפיה המנוח הספיק לחטוף מ-ר' את נשקו נתמכת על ידי עדותו של המפקד התורן של הבסיס, שהעיד כי לאחר האירוע ראה נשק מסוג גלילון מוטל ליד גופת המנוח. עוד התייחס בית המשפט לכך שבכיס חולצתו של המנוח נמצא ספר קוראן אשר בעמוד הראשון שלו נכתבה בקשת מחילה מהאל, דבר המתיישב עם גרסת המשיבה לפיה המנוח התכוון לבצע פיגוע. בהמשך הדברים קבע בית המשפט כי "תאוריית הקונספירציה" שאותה העלו המערערים ולפיה הזירה בוימה על ידי שני החיילים, חסרת יסוד. זאת בראש ובראשונה משום שהאירוע כולו נמשך אך דקות ספורות וספק אם פרק זמן זה היה מספיק לצורך בימוי שכזה. בית המשפט הוסיף כי גם הימצאותה של סכין יפנית שעליה דמו של המנוח איננה מחזקת את התאוריה של המערערים, שכן לא מן הנמנע שסכין זו שימשה את חבלני המשטרה אשר בדקו כי גופתו של המנוח אינה ממולכדת. בנוסף קבע בית המשפט כי אין ממש בטענותיהם של המערערים לעניין קיומם של מחדלי חקירה. לאחר דברים אלו, בחן בית המשפט את התנהגותו של ט' בעת שבחר לפתוח בירי לעבר המנוח והגיע לכלל מסקנה כי אכן התקיים חשש סובייקטיבי כי המנוח הינו מפגע שיש לנטרלו. בית המשפט עמד על כך שהחשש כי המנוח הוא מפגע הנושא עמו מטען נפץ וכל עוד הוא בחיים נשקפת ממנו סכנה, לא הייתה רק מנת חלקם של ר' ו-ט'. כך סברו גם חיילים אחרים וכוחות הבטחון שהגיעו לזירת האירוע סמוך להתרחשותו. משכך, קבע בית המשפט כי התנהגות החיילים לא חרגה ממתחם הסבירות, ודינה של התביעה להידחות.

           מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

4. המערערים – באמצעות באי-כוחם, עוה"ד סאהר עלי, שקיב עלי וגדי עלי – טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל לסתירות המהותיות העולות מעדויותיהם של שני החיילים, ובכלל זה סתירות הנוגעות לאופן שבו הדף ר' את המנוח, אופן חטיפת נשקו של ר' על ידי המנוח, האופן שבו הוציא המנוח את הגרזן מהתיק והאופן שבו תקף המנוח את ר' באמצעות אותו גרזן. כמו כן, כך נטען, היה על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר לעובדה שטביעות אצבעותיו של המנוח כלל לא נמצאו על הגרזן. בנוסף טוענים המערערים כי גרסתם לפיה המנוח הגיע לבסיס אך ורק כדי להיפגש עם קצין ששירת בבסיס כלל לא נשללה. בתוך כך נטען כי בית המשפט ייחס משקל יתר למצוקתו הכלכלית של המנוח ולסיוע שקיבל מאימאם במהלך שהותו בצרפת כמניעים אפשריים לביצוע פיגוע. לצד זאת טוענים המערערים כי השריטות הרבות שנמצאו על גופו של המנוח והשיניים הקדמיות החסרות שלו מעידות על כך שהייתה תגרה בינו לבין ר'. לבסוף נטען כי מחדלי החקירה מצדיקים, בנסיבות העניין, את הפיכת נטל ההוכחה.
5. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת ברנר – סומכת את ידיה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי פסק דינו של בית המשפט מבוסס כדבעי על ממצאי מהימנות והתרשמות בלתי אמצעית מהעדים ועל כן אין מקום להתערב בו. לגופו של עניין נטען כי מסקנתו של בית המשפט בדבר ההסבר שסיפקו המערערים להגעת המנוח לבסיס מעוגנת בחומר הראיות וכי גם המסקנות לעניין סבירות התנהגותו של ט', שהחליט לירות לעבר המנוח, מבוססות היטב בנסיבות המקרה דנן. לבסוף נטען כי אין מקום להידרש לטענות המערערים בדבר מחדלי חקירה, משום שהיו די ראיות אחרות המוכיחות באופן פוזיטיבי כיצד השתלשלו האירועים.

דיון והכרעה

6. בראש ובראשונה יודגש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על כך שבית המשפט השתכנע שהנחת המוצא של החיילים ר' ו-ט' הייתה שהמנוח היה מחבל-מפגע, שהנחת מוצא זו הייתה מוצדקת מנקודת מבטם של השניים בזמן אמת וכי התנהגותו של המנוח מתיישבת עם הנחה זו. ודוק, פסק הדין בחן את נקודת המבט הסובייקטיבית של החיילים, ואין בממצאיו כדי להצביע באופן פוזיטיבי על כך שהמנוח פעל ממניעים חבלניים.

7. לאחר ששבנו ועיינו בכתבי הטענות של הצדדים ועמדנו על טיעוניהם בעל פה לפנינו, בחנו בקפידה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הכרעתנו זו ניתנת מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת לאחר שהשתכנענו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין. יתר על כן, אנו סבורים כי הממצאים דנן תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. לבסוף נציין כי לא גילינו בפסק הדין טעות שבחוק.

8. בשולי הדברים, ולא למעלה מן הצורך, ראינו לנכון להוסיף כי אנו משתתפים באבלה הכבד של משפחת המנוח, ואין בפסק דיננו זה כדי להמעיט מתרומתו של המנוח כלוחם מג"ב מוערך, בשירות סדר ובשירות מילואים, שאף זכה לציון לשבח על פעילות מיוחדת שביצע בחברון.

9. הערעור נדחה איפוא. אין צו להוצאות.

           ניתן היום, ‏ל' בסיון התשע"ה (‏17.6.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   14020870_W07.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il