החלטה
- החלטה זו עניינה בקשתו המקדמית של הנתבע לדחייה על הסף של תביעת התובעת לאיזון משאבים בנימוק כי התובעת ביססה את תביעתה על חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר אינו חל על בני הזוג שנישאו בנישואין פרטיים.
- עיקרי העובדות
2.1 בשנת 1996 ערכו הצדדים טקס נישואין פרטי ועד לחודש יולי 2011 התגוררו יחד.
2.2 ביום 11.10.2011 הגיש הנתבע תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.
2.3 ביום 31.10.2011 הגישה התובעת לביהמ"ש זה תביעה רכושית למתן פס"ד הצהרתי ולאיזון משאבים לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1974.
2.4 ביום 19.1.2012 הגיש הנתבע לביהמ"ש זה תביעה רכושית.
2.5 בתביעה לאיזון משאבים שהוגשה על ידי התובעת טען הנתבע כי יש לדחותה על הסף בנימוק שהצדדים נישאו בנישואין פרטיים אשר אין להם תוקף ועל כן לא חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג.
- טענות הצדדים
3.1 טענות התובעת
3.1.1 יש להחיל במקרה דנא את חוק יחסי ממון בין בני זוג שכן טקס הנישואין שערכו הצדדים כלל את כל המרכיבים ההלכתיים ובכללם, עדים כשרים, העמדת חופה, העברת שווה פרוטה, ברכות קידושין ונישואין התקפים מדין תורה.
3.1.2 הצדדים ניהלו חיי נישואין ואף כל מכריהם ראו בהם זוג נשוי.
3.1.3 התובעת טוענת כי נישאה בנישואין פרטיים רק כדי שלא לפגוע בקצבה ששולמה לה כאלמנת צה"ל, וכן לאור רצונו של הנתבע להישאר בסטאטוס של "גרוש" מטעמי מיסוי וכי הנתבע הצהיר בפניה כי נישואיהם הפרטיים כשרים לכל דבר ועניין.
3.2 טענות הנתבע
3.2.1 אין מקום להחיל את חוק יחסי ממון בין בני זוג שכן לצדדים לא הייתה כל מניעה הלכתית להינשא כדמו"י וכי נישאו בטקס קידושין פרטי רק בכדי לשמור על קצבתה של התובעת כאלמנת צה"ל.
3.2.2 עוד טוען הנתבע כי אף אם לנישואיהם יש תוקף הלכתי, הרי שמבחינת המדינה אין לנישואין אלה כל תוקף.
3.2.3 הצדדים לא נרשמו כנשואים במשרד הפנים עד היום.
- דיון
4.1 השאלה המשפטית אשר ביהמ"ש נדרש להכריע בה הינה היש מקום בנסיבות דנא להחיל את חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, למרות שהצדדים נישאו בטקס קידושין פרטי.
4.2 כלל ידוע הוא כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, חל אך ורק על בני זוג שנישאו כדין.
"חוק יחסי ממון, בהבדל מהלכות השיתוף בנכסים בין בני-זוג, אינו חל על בני-זוג ידועים בציבור, אלא אך ורק על בני-זוג הנשואים כדין".
(שאוה הדין האישי בישראל, מסדה, מהדורה רביעית, תשס"א, 220; רא' ע"א 640/82 חנן כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, לט(1) 673, 686).
4.3 תוקף נישואי הצדדים
4.3.1 בשנת תש"י, התכנסה מועצת הרבנות הראשית בירושלים והוכרז "חרם דירושלים" :
"דבר נהוג ומקובל בארץ-ישראל מפי מרנן ורבנן תקיפי ארעא דישראל הקדמונים זצ"ל, וכן נהוג ברוב קהלות ישראל שלא לסדר קידושין, נשואין, אלא ע"י מוסמכים וממונים לכך מטעם הרה"ר לישראל ולשכות הרבנות המקומיות ומשרדי הרה"ר שבכל עיר וכרך.
...
הננו גוזרים לאסור על כל איש ורב בישראל לסדר קידושין, נשואין, אם לא שהוסמך והתמנה לתפקידים אלה עפ"י כתבם וחתימת ידם של הרבנות הראשית שבערי אר"י. וכל העושה זאת שלא ברשות, הרי הוא פורץ גדרם של ראשונים כמלאכים ז"ל".
דיני משפחה, פרופ' שרשבסקי מהדורה רביעית, תשנ"ג-1993, עמ' 451).
4.3.2 סעיף 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע:
"נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על-פי דין תורה".
4.3.3 בבג"צ 130/66 חיים שגב נ' בית-הדין הרבני האזורי, צפת, כא (2) 505, 525- נקבע:
"תקנות חרם דירושלים לא רק שהן תולדה של התפתחות היסטורית ארוכה. בה עסקו חכמי ישראל כדי להסיר את מגרעותיו של סדר הקידושין הפרטי והנפרד, לעקור את תקלות הלוואי החמורות, שסדר זה הביא בעטיו, ולחזק, בהשפעת תקנותיהם והסכמותיהם, את מוסד הנישואין, אלא גם יש בהסדרים שהונהגו על-פי התקנות משנת תש"י, לענין הכניסה לברית הנישואין, משום הסדרים שיש להם הגושפנקה והחותם של המשפט העברי.
לא זו בלבד אלא מכוח הוראת סעיף 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, הפכו ההסדרים האמורים להיות, באשר לעריכת נישואין בין יהודים בישראל, חלק ממשפט המדינה, ומכאן שהם משקפים גם את מדיניותו של המחוקק החילוני בשטח זה"
4.3.4 עולה שהמשפט הישראלי קלט את תקנות "חרם דירושלים", ותקנות אלו הפכו להיות חלק ממנו.
4.3.5 הפסיקה הבחינה בין שני מצבים בהם זוגות נישאים בקידושין פרטיים: האחד - זוגות מנועי חיתון שאינם יכולים להינשא על פי דין תורה. השני - זוגות פנויי חיתון- שאין להם כל מניעה להינשא על פי דין תורה.
4.3.6 במקרה דנא, אין חולק שהצדדים נישאו בטקס קידושין פרטי כדי לא לפגוע בקצבת אלמנת צה"ל לה הייתה זכאית התובעת והטבות במס לה זכה הנתבע עקב הגדרתו כגרוש וכי לא הייתה כל מניעה הלכתית לצדדים להינשא כדמו"י דרך הרבנות.
4.3.7 במקרה דנא, המדובר בבני זוג פנויי חיתון.
4.3.8 כבוד השופט צבי ויצמן במאמרו "על תוקפו של טקס הנישואין הפרטי" פירט בהרחבה את הפסיקה בנידון ולהלן תמציתה:
4.3.9 בע"א 32/81 משה צונן נ' סלביה שטל, לז (2) 761, 766, נקבע כי קידושין פרטיים הנערכים בנסיבות שבני זוג אינם מנועי חיתון, אינם ברי תוקף ועל כן נשללה זכאותה של האישה לקבל מזונות וכך נפסק:
"השאלה העומדת לפנינו היא, אם היה במקרה דנן תוקף לטקס הנישואין הפרטי, שהתיימר למלא אחר דרישות דיני ישראל. התשובה לשאלה זו מצויה בפסיקתו של בית-משפט זה בבג"צ 130,66....בהתאם לכללים...אין תוקף מחייב לטקס, שנערך במלון "דן", מאחר ששני הצדדים, שניהם יהודים בישראל, לא היו מנועים מלהתחתן ברבנות, והם גם לא מיצו את ההליכים כדי להביא למימוש זכותם להינשא.
...
מדיניות משפטית זו בדבר שלילת תוקפם של נישואין פרטיים יסודה בעקרון-על של שמירה על תקנת הציבור, מינהל תקין וסדרי חברה בסיסיים, אשר משמעות מיוחדת נודעת להם בקביעת תוקף מעמד הנישואין והתוצאות הנובעות ממעמד זה, הן לעניין היחסים שבין בני הזוג בינם לבין עצמם והן לעניין היחסים שביניהם לבין הציבור בכללו". (הדגשה שלי – א.ז.ר.).
4.3.10 על פי הלכת צונן נישואין פרטיים שנערכו ע"י בני זוג שאינם מנועי חיתון לא זו בלבד שאינם מוכרים על ידי המדינה אלא אף ביחסים הפנימיים של הצדדים, בינם לבין עצמם, אין לנישואין אלה תוקף.
4.3.11 בניגוד להלכת צונן קבע כבוד השופט בן ציון גרינברגר, בתביעה בה הגישה האישה התנגדות למתן צו ירושה, כי הינה יורשת כבת זוגתו למרות שנישאה למנוח בנישואין פרטיים. כב' השופט גרינברגר נימק את מסקנתו בכך שתכליתו של חוק הירושה להעניק זכות ירושה לבן זוג איתו מיסד את הקשר הזוגי באופן פורמאלי וכי אין לראות את אלו שנישאו בטקס נישואין פרטי במצב הנחות "מידוע בציבור" ואלו דבריו של כב' השופט גרינברגר בפסק דינו:
"... הנימוקים של פס"ד פלוני יחולו מקל וחומר בנסיבות המקרה שבפנינו. כאן ייסד המנוח את הקשר עם בת זוגתו באופן פורמאלי, בנישואין כדת משה וישראל, ובני הזוג גמרו אומר לחיות יחדיו כנשואים. אומנם, להבדיל מנסיבות פס"ד פלוני, נישואין אלה לא היו מוכרים מלכתחילה במקום עריכתם; יחד עם זאת, הרציונל הינו אותו רציונל, והוא, עריכת טקס פורמאלי המוכיח את רצונם של בני הזוג למסד את הקשר ביניהם ולהכריז על עצמם כזוג נשוי. איני מתעלם מכך שמטרת הקידושין הפרטיים במקרה דנן נועדה לשמור על יתרונות כלכליים, וכי הצדים לא הוכרזו כנשואים בפני הרשויות השונות. יחד עם זאת, ועל אף שהתנהגות זו של הצדדים ראויה לגינוי, איני סבור כי די בכך כדי לשלול מהם את זכויותיהם הקנייניות, ובייחוד בענייננו בו הודיעה המתנגדת כי פנתה לרשויות השונות והשיבה להם את הכספים אותם נטלה שלא כדין". (ההדגשה שלי – א.ז.ר.).
4.3.12 כב' השופט צבי ויצמן במאמרו סבור כי בנסיבות פסק דינו של כב' השופט גרינברגר לא היה מקום לבצע את החלוקה בין הכרת נישואין אלו כלפי המדינה לבין הכרה בנישואין הפרטיים במערכת היחסים הפנימית של הצדדים בינם לבין עצמם ואלו דבריו:
"בני זוג אשר נישאו בטקס נישואין אזרחי בחו"ל אינם מפירים את תקנות הרבנות אשר אומצו בפסיקת ביהמ"ש באשר לאופן הנישואין בארץ לכן הוכרו
נישואין אלו לצורך רישומם במרשם האוכלוסין, לא כך הדבר בטקס נישואין פרטי הנערך בארץ אשר המחוקק ביקש לעוקרו מן השורש בשל התקלות העלולות לנבוע ממנו. כיוון שכך אנו סבורים כי היה ראוי להחיל את הילכת צונן אף על הנסיבות במקרה הנזכר בפסק הדין בו עסק כב' הש' גרינברגר ולדחות בקשתה של האישה לירש את בעלה מכח הנישואין הפרטיים בהם נישאה לו. החלטה שכזו אומנם גורמת נזק כלכלי לאישה אך אין לשכוח כי כל תכליתם של הנישואים הפרטיים הייתה על מנת להוסיף ולזכות בזכויות כלכליות אשר לא היו מגיעות לה לו נישא הזוג בנישואין כדת וכדין ואין ליתן לאישה פרס על מעשה זה".
4.3.13 בנסיבות דידן, הנני סבורה כאמור בהלכת צונן וכדעת כב' השופט צבי ויצמן כי משבחרו הצדדים, מטעמים כספיים בלבד, להינשא בנישואין פרטיים כשלא הייתה כל מניעה דתית לנישואיהם אין כל הצדקה שיזכו לחסות בצלו של חוק יחסי ממון בין בני זוג החל רק על בני זוג שנישאו כדין.
4.3.14 מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שבמקום שיחול על עניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג תחול עליהם חזקת השיתוף החלה על ידועים בציבור, שמשמעותה שנכסים שנרכשו במשותף והייתה לגביהם כוונת שיתוף יחולקו בין הצדדים, אמנם בניגוד לחוק יחסי ממון, בו חזקת השיתוף הינה ההנחה הבסיסית והטוען אחרת עליו נטל ההוכחה הרי שבחזקת השיתוף על המבקש השיתוף להוכיחה אך זהו הפתרון הראוי והצודק לזוג אשר מניעיו היו כלכליים גרידא כבמקרה זה.
4.3.15 עולה איפוא כי בנסיבות אלה אין להחיל על בני זוג אלה את חוק יחסי ממון בין בני זוג אלא את חזקת השיתוף.
- דחייה על הסף
5.1 הנתבע ביקש לדחות על הסף את תביעת התובעת.
5.2 הלכה פסוקה היא ואין צורך לחזור עליה כי מקום בו ניתן לתקן את כתב התביעה אין כל מקום לדחייה על הסף ובמקרה דנא ראוי ונכון לתת לתובעת לתקן את כתב תביעתה.
5.3 עוד טען הנתבע בית משפט זה אינו רשאי להכריע בתוקפם של הנישואין . טענה זו אין לקבלה. ההכרעה דנא הינה רק לגבי השאלה היש להחיל את הוראות חוק יחסי ממון על הצדדים הנ"ל, אם לאו ובשאלה זו וודאי שיש לבית משפט זה סמכות להכריע.
- סיכום
6.1 התובעת תתקן את כתב תביעתה תוך 20 יום, הנתבע יגיש כתב הגנה מתוקן 20 יום לאחר מכן, מובהר כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
6.2 התיקים נקבעים לקד"מ ליום 7.10.2015 בשעה 9:00.
6.3. המזכירות תואיל לשלוח העתק מהחלטה זו לצדדים.
6.4 ניתן לפרסם פסק דין זה תוך השמטת כל הפרטים המזהים.
ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ה, 17 יוני 2015, בהעדר הצדדים.