פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

1. ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 26.07.09, לפיה אין קשר סיבתי בין הפגימה הנפשית לבין תנאי השירות הצבאי.

הצדדים הסכימו למתן פסק הדין על ידי המותב הנוכחי, בלא צורך לחזור ולשמוע עדים שנחקרו בפני הועדה בהרכבה הקודם (המערער ומומחי הצדדים) . למען הבהירות נציין כי לאחר שהוגשו הסיכומים, הוחלט על ידי הועדה בהרכבה הקודם כי יהא זה ראוי למנות מומחה מטעם הועדה. בהתאמה מונה פרופ' בלייך. המשיב ביקש לחקור את המומחה על חוות הדעת שנתן, והוא נחקר בפני מותב זה. ראינו לקבל הערעור במלואו, בהתאמה לקביעת מומחה הועדה אשר במסקנותיו לא ראינו להתערב.

גרסת המערער בתצהירו, וחקירתו 

2. המערער התגייס לצה"ל ביום 29.03.05 בפרופיל 82, והוצב בחיל המודיעין. לאחר מכן עבר טירונות קרבית בת 3.5 חודש, אותה עבר בבסיס של הנדסה קרבית. בשלב הבא עבר אימון מתקדם בבי"ס למודיעין שדה ולמסלול לפני לחימה. בשנת 2006, נשלח למוצב זרעית על מנת לשרת כלוחם במשימות איסוף מודיעין.

3. לאחר מכן יצא לקורס של נהיגה מבצעית, ולקורס נוסף של מפקדי כתה וראשי צוותים. בתום הקורס חזר למוצב זרעית, ושימש כלוחם מן המניין ולא מפקד, ועסק באיסוף חומר מודיעין.

4. לערך אותה עת , היינו בתום קורס המ"כים , פרצה מלחמת לבנון השנייה. עד אוקטובר 2006, סיים המערער קורסים שונים והכשרות של מודיעין שדה.

5. לטענתו, שירותו במוצב זרעית התאפיין בפעילות אינטנסיבית ביותר ולחוצה, ללא חופשות, עם מיעוט שעות שינה, וריבוי משימות. לשאלת הועדה השיב שנסע ברכב האמר, והיה מבצע תצפיות ומארבים עם חבריו .

בסיום המלחמה שובץ כמפקד צוות האחראי על איסוף מודיעין. לדבריו בחקירה , למרות שמלחמת לבנון השניה תמה רשמית באוגוסט 2006, עדיין נמשכה פעילות בשטח לאחר המלחמה בה השתתף, באותה אינטנסיביות, עד אוקטובר 2006. אנו מציינים הדבר שכן מומחה הועדה נחקר בין היתר בשאלה האם הוא מודע לכך שהמוצב היה בשטח ישראל משנת 2000 . אין חשיבות לעניין זה שכן הדבר לא שולל גרסת המערער לגבי טיב הפעילות שביצע במוצב, והאופי הסטרסוגני שנלווה לה. גם מומחה הועדה השיב כי בעניין זה התייחס לנאראטיב, היינו להשפעה על המערער.

6. בתקופה זו, עקב היעדרות מפקד המחלקה, הוטלה על המערער אחריות רבה כאשר מילא מקומו. לטענת המערער, עקב כך התמעטו עוד יותר שעות השינה שלו, והוא לא הצליח להתאושש ולהחזיר לעצמו את הכוחות.

7. בחודש ינואר 2007 הועבר המערער מתפקיד מפקד לתפקיד לוחם עקב ירידה בתפקוד. לטענתו לוותה ירידה זו בחוסר ריכוז, איבוד זכרון, חולשה פיזית וירידה בתאבון.

8. בחודש אפריל 2007 הופנה המערער לקב"ן האוגדה, דבר שגרם לו לתחושת בושה קשה היות והוא לא גרס שהוא סובל מבעיות נפשיות. במקביל, מפקד הכיתה החדש שהגיע ליחידה חשף בפני חברי המערער כי הוא מטופל אצל הקב"ן, דבר שהוסיף לתחושותיו הקשות ממילא.

9. לדבריו בחקירה לערך אותה עת, 8 חודשים לפני אשפוזו בדצמבר 2007 (ראה לעיל) החל לנתק קשרים עם סובביו ולהסתגר (עמ' 5 למעלה). עד אותה עת היו יחסיו עם חבריו ומפקדיו מצוינים והוא היה שבע רצון מן השירות.

10. בחודש נובמבר 2007, שנה וחודשיים לאחר תום מלחמת לבנון השניה, ולאחר שמצבו הנפשי הדרדר, נשלח המערער ע"י מפקד הפלוגה ליחידה לבריאות הנפש בביה"ח רמב"ם. בין התאריכים 12.12.07- 29.01.08 אושפז המערער בביה"ח לבריאות הנפש בטירת הכרמל, שם אובחן כסובל מסכיזופרניה בלתי ספציפית שנמשכה פחות משנה. ביום 04.02.08 שוחרר משירות חובה בפרופיל 21.

מאז סיום השירות נדרש המערער לטיפול תרופתי, סובל מבעיות קשב וריכוז, עייפות, השמנה, אינו מסוגל לעבודה פיזית ממושכת ולמאמץ מנטלי. לדבריו בחקירה מוסיף הוא לקבל טיפול תרופתי אם כי הופסק לו חלק מן הטיפול התרופתי שכבר אינו זקוק לו. לאחר שחרורו השלים בגרויות, הושב לו רישיון הנהיגה וכיום הוא עובד חברה בתמיכה טכנית במחשבים.

11. א. לעת חקירתו הופנה המערער לכך שיש פער בין בין גרסתו בתצהירו הראשון (מע/2 - מ 27.2.08) ודבריו למומחית המשיב ד"ר שינקמן (חוות דעתה מיוני 2009) – שם לא ציין אירוע או תחושה מיוחדת ביחס למלחמת לבנון השנייה (ואף ציין בסע' 10 כי אין לו הסבר לתופעה שהחלה בתחילת 2007); לבין תצהירו השני מיום 8.2.10 שהוגש במסגרת ערעור זה ושם הועלו טענותיו שנזכרו לעיל ביחס לטיב שירותו והלחץ הכרוך בו. אכן עיון בתצהירים מעלה שיש פער, וכי בתצהיר הראשון הסתפק המערער בתיאור רצף השירות מבחינת הצבותיו, תוך הפניה למצבו הנפשי לפי התקופות. הסברו של המערער לאותו פער לעת חקירתו היה כי באותה תקופה היה מאד מכונס בעצמו ואף דמיין דברים, ואף לאחר אשפוזו לא היה צלול דעת.

ב. לעמדתנו: ניתן לקבל ההסבר לכל הפחות במה שקשור למועד בו הוכן התצהיר הראשון , שהיה סמוך למועד השחרור מאשפוז בן חודש וחצי. בענין זה סבירה אף עמדת ד"ר קנובלר לפיה כאשר שרוי אדם במצב פסיכוטי הדיווח שהוא נותן רחוק מן המציאות, ולכן לא חל הכלל הרגיל שככל שהתיאור ניתן בסמיכות זמנים למועד ההתרחשות יש לו עדיפות מבחינת הזיכרון על פני תיאור מאוחר (עמ' 7 למטה). זאת ועוד, משעה שבתחום הנפש עסקינן – לעתים אין קשירה סיבתית מידית אצל החולה עצמו, אלא בחלוף זמן, בפרט כאשר הקשירה הסיבתית הנה לתקופה מלחיצה , ולא לאירוע טראומטי "סינגולארי". כלומר – וביחס לנטען בסע' 15 לסיכומי המשיב הראשונים מ 2011: כדי שיוכר הקשר הסבתי הרפואי לתנאי השירות אין בהכרח חובה שהחייל הלוקה בנפשו ידע לאבחן הקשר ולהצביע עליו בדיוק ובזמן אמת, בפרט כאשר מדובר בתקופה בעלת פוטנציאל סטרסוגני, ולא באירוע חריג. לעתים אכן נלמדת הסיבתיות הרפואית בבחינת מסקנה רפואית שבדיעבד.

איננו רואים אפוא בתצהיר המאוחר בגדר גרסה כבושה – בשונה מסע' ג' בסיכומי המשיב הראשונים. בכך לא ביקשנו לומר כי לעולם אין חשיבות לתיאורים המוקדמים, רק משום שבפגימה נפשית עסקינן. מאידך יש מקרים בהם מקרינה הפגימה – כפגימה נפשית – על ההצדקה ליישם כלל זה בלא אבחנה. העובדה שבראייתו הצליח המערער להתמודד ולהתגבר על לחצים ופחדים אינה שוללת מן האופי הנפשי המאומץ של שירותו כלוחם. איננו מטילים אף ספק בכך שהמערער היה שבע רצון משירותו כלוחם (סע' 33 לסיכומי המשיב). לא ברור לנו במה מועיל טיעון זה לעמדת המשיב. היותו של המערער מרוצה משירותו בזמן אמת אינה שוללת פוטנציאל סטרסוגני שנודע לאותו שירות, אלא מתיישבת עם היותו בעל מוטיבציה.

מומחים

12. חוו"ד מומחה מטעם המשיב- ד"ר איילה שיינקמן (11.12.08)

בבדיקה- נראה כפי גילו, מסודר, משתף פעולה, מתמצא בכל המובנים, חשיבה מאורגנת, אפקט תואם, ריכוז וזכרון שמורים. ללא סימפטומים פסיכוטיים או אפקטיביים. לדבריו, חזר לעצמו. יש לציין תובנה חלקית למצבו וחוסר יכולת להסביר מה עבר עליו. האבחנה- פגישות עם קב"ן, חומר ממרפאה פסיכיאטרית רמב"ם, טסט פסיכודיאגנוסטי (PTSD).

13. חוו"ד משלימה מטעם המשיב- ד"ר איילה שיינקמן (16.06.09)

קיים פער בין ממצאי הבדיקה הקלינית ואבחון פסיכודיאגנוסטי לבין האבחנה אשר ניתנה בבי"ח טירת הכרמל. לא נמצאו סיפטומים של מחלת סכיזופרניה. לדעת המומחית, מדובר במצב אחרי אפיזודה פסיכוטית עם מרכיב דכאוני.

לפי חומר רפואי אשר הוצג בפני המומחית ולדברי התובע, לא היה שום אירוע במהלך השירות אשר יכול היה לגרום להתפתחות משבר נפשי. לפיכך, אין קשר בין השירות למצבו.

14. חוו"ד וחקירת מומחה מטעם המערער- ד"ר חיים קנובלר (14.02.10) וחקירתו

א. הן על פי בדיקת המומחה, הן על פי המטפלים בבי"ח טירת הכרמל, והן על פי הפסיכיאטר המטפל במערער מטעם אגף שיקום נכים במשרד הבטחון, המערער סובל מתהליך סכיזופרני המערב מרכיב אפקטיבי- דכאוני. למערער סימנים שליליים בגלל מחלתו, הפוגעים ביכולתו התפקודית, בעיקר בתחומי הלימודים והתעסוקה. המחלה החלה באופן ברור כמצב דכאוני מתמשך, עם פגיעה בולטת בתפקוד וירידה קיצונית במשקל, וזאת על רקע לחצי שירות מובהקים, שהתבטאו בקבלת תפקיד מפקד צוות ובנוסף לו תפקיד ממלא מקום מפקד מחלקה. כל זאת, בשירות קרבי תוך מניעת שינה ועד הפסקת אכילה.

אין ספק כי המחלה נגרמה כולה בשל לחצי שירות, ויש להצטער על כך שהטיפול במערער התעכב במשך קרוב לשנה, אך מפקדו, הוריו והוא עצמו- תיארו את גורמי הלחץ שבעקבותיהם חלה.

ב. לטעמו של ד"ר קנובלר החלה המחלה ב 2007, כשנה לפני האשפוז (עמ' 7 לפר', שורה 19 לפר').

ג. ד"ר קנובלר אישר בחקירה כי המקור לתיאור העומס שנפל על המערער עם עזיבת מפקד המחלקה – אינו אלא המערער עצמו (עמ' 8 לפר'). למעשה ברור כי ביחס לתיאור העובדתי של מהלך השירות והלחץ הנלווה נסמך פרופ' קנובלר על גרסת המערער בפניו. בכך אין חריג. אולם מאידך אין מקום לקבל טענות עובדתיות שנזכרו לראשונה מפי המערער בבדיקתו אצל המומחה מטעמו, ולא בא זכרם לא בתצהירו הראשון , אף לא בשני.

אם ביחס לתצהיר הראשון ניתן היה עוד להניח הנחות מקלות לטובת המערער לאור העובדה שנערך בסמיכות למועד שחרורו מאשפוז, אין מקום להניח שמלוא טענותיו העובדתיות הרלבנטיות לא מצאו ביטוי בתצהיר השני , בו ניכר שהיה מודע לצורך להעלות את מכלול הטענות העובדתיות אודות לחצי שירותו הצבאי, ואף עשה כן. ציינו הדבר לשלימות התמונה, ולא משום שהדבר משנה התוצאה.

ד. לעת חקירתו נשאל ד"ר קנובלר מדוע לא הפנה לאסמכתאות בדבר הקשר בין דחק נפשי לבין התפרצות סכיזופרניה והשיב והשיב כי אין על כך בכלל ויכוח. עמדה זהה בעניין זה ניתנה על ידי מומחה הועדה בחקירתו (עמ' 26 לפר').

ה. ביחס לשאלה המעניינת של השוואה בין אחוז החיילים הקרביים שמפתחים סכיזופרניה לעומת האחוז באוכלוסייה הכללית השיב ד"ר קנובלר כי אין בסיס להשוואה, כי בצבא כל מקרה נבדק; ואילו באוכלוסייה הכללית לעתים אין דיווח ולעתים עוברות שנים עד שמגיעים לאבחון וטיפול.

ו. עוד בחקירתו הנגדית, עומת ד"ר קנובלר עם מסמך המלמד על תלונה בדבר הפרעות קשב וריכוז לאורך שנים עובר לגיוס. זאת לנוכח העובדה כי לא תוארו קשיים או הפרעות בהתפתחות המערער. ד"ר קנובלר נטה לייחס למסמך חשיבות מועטה, ואף אנו איננו רואים בו חשיבות רבה . אף יש ממש לטעמנו בתשובות ד"ר קנובלר , כי אם סיים המערער טירונות, קורס מכי"ם ומלחמה בהצלחה, הרי שלא סביר שסבל מהפרעת קשב וריכוז לפני הופעת המחלה - לפחות לא ברמה שהפריעה לתפקודו. נזכיר כי מגיוסו ועד שחלה חלפו למעלה משנה וחצי (אינדיקציה מובהקת למועד התחילה של מה שאובחן בדיעבד כסכיזופרניה הנה ההפניה לקב"ן בינואר 2007).

15. חוו"ד משלימה של ד"ר שינקמן (04.05.10) - בהתייחסות לחוו"ד ד"ר קנובלר – וחקירתה

א. הזמן הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בהתפתחות סכיזופרניה. בהחלט קיימת אפשרות של התפתחות סכיזופרניה בהמשך לאפיזודה פסיכוטית. לא מדובר בחוסר הסכמה עם ביה"ח טירת הכרמל אלא בפירוש שונה של הממצאים. בספרות המקצועית מקובל לא לקבוע אבחנה של סכיזופרניה כאשר משך הסימפטומים פחות מ- 6 חודשים.

לאור זאת מתקשה המומחית לקבל אבחנה של סכיזופרניה כבר בינואר 2008. השוני באבחנה אינו רלבנטי- יכולה בהחלט להיות התפתחות של מחלת סכיזופרניה או הפרעה סכיזואפקטיבית בהמשך.

המומחית מסכימה עם ד"ר קנובלר לגבי טסט פסיכודיאגנוסטי אשר היה חסר ערך. אלא שהפניה לטסט בשאלה ספציפית של PTSD נעשתה עקב קשר כרונולוגי למלחמת לבנון השניה. המערער עצמו לא העלה תלונות המתאימות לתסמונת פוסט-טראומתית.

ב. לטענתה, תקופה מאוד קצרה של פיקוד שהוטל על המערער לא גורמת להתפרצות מחלה פסיכוטית. אדם צעיר אשר מתגייס ליחידה קרבית ועובר את כל המסלול נמצא במצב אשר דורש כוחות אישיות לא מבוטלים. המערער עשה מסלול ארוך כלוחם והיה במצבים שונים ומלחיצים. הסבירות שמספר שבועות בהם הוא פיקד על קבוצה קטנה של אנשים הם שהיו מלחיצים יותר מהשירות עצמו מוטלת בספק. יתר על כן, לדברי המערער, הוא הועבר לתפקיד פיקודי אחרי שינוי במצבו הנפשי "ללא כל סיבה" להגדרתו.

ג. הערת הועדה: ראינו לציין כבר כאן, ולחסוך חזרות בהמשך, שקביעה זו של המומחית שנזכרה בפסקה הקודמת אינה מועילה לעמדתו של המשיב , במובן מסוים נהפוך הוא. מקובל הרי אף עלינו ולמעשה קשה לחלוק, כי סכיזופרניה היא מחלה קונסטיטוציונלית שיכולה להתפרץ ככזו במהלך השירות, ולא בהכרח עקב השירות.

בהתאמה נדחה הקשר הסבתי בחלק ממקרי הסכיזופרניה המופיעים במהלך השירות. בין כי לא מתקיים היסוד הסובייקטיבי של הקשר הסבתי הרפואי, ובין כי לא מתקיים היסוד האובייקטיבי של הקשר לשירות (ראה להלן). המחלה מופיעה הרי לרוב אצל אנשים צעירים עד ובמהלך שנות העשרים והשלושים לחייהם, גם בלי קשר לשירות צבאי או סטרס. מאידך "לא בהכרח" הנו ביטוי מפתח, שכן יש לבדוק נתוני כל מקרה לגופו. גם מומחה הועדה אישר , כי גם תקופה סטרסוגנית ואירועי חיים מלחיצים יכולה להביא להתפרצות המחלה. קביעתו מקובלת עלינו.

אנו נכונים להניח כי בחלק גדול אם לא כל המקרים האלה קיימת חולשה אישיותית סמויה או גנטית שהביאה להתפרצות אצל פלוני כתוצאה מסטרס, מקום שלא היתה מביאה להתפרצות אצל רוב בני גלו שייחשפו לאותם אירועים. היינו מעין "גולגולת דקה" הנעוצה בחולשתו הסובייקטיבית של החייל, הסמויה מן העין, עמה גויס. אלא שהדבר לא שולל קשר סבתי רפואי לשירות בתנאי שהיו גורם סטרסוגני או תקופה סטרסוגנית שגרמו להתפרצות המחלה, והיו קשורים בשירות הצבאי ככזה; ובלבד שבנוסף ליסוד הסובייקטיבי - רפואי, התקיים במצטבר גם היסוד האובייקטיבי שהוצב בהלכת אביאן (דנ"א 5343/00).

היסוד האובייקטיבי עניינו בסיבתיות המשפטית, היינו שאותו גורם שגרם להתפרצות יהא קשור כאמור לשירות הצבאי ככזה, וכי משקלו לא יהא משקל נוצה, היינו תהא קנויה לו עוצמה מינימלית. דרישה זו ברור שמתקיימת, גם אם נפנה לקביעותיה של ד"ר שינקמן עצמה. למרות שסביר בעיננו כי התקופה בת כמה שבועות בה הוטל על המערער תפקיד פיקודי כן היתה מלחיצה עבורו, הרי שגם אם היינו מקבלים דברי המומחית, מתקיים אף לשיטתה היסוד האובייקטיבי במכלול תנאי שירותו של המערער בטירונות ובהמשך במוצב זרעית.

גם ד"ר שינקמן הניחה שהמערער עשה מסלול ארוך כלוחם והיה במצבים שונים ומלחיצים. לכן גם אם לא נודעה לתקופת הפיקוד "תוספת לחץ" הרי שהסכיזופרניה התפרצה אצל המערער בראשית 2007 (ובענין זה מקובלת עלינו קביעות ד"ר קנובלר ופרופ' בלייך) , במהלך שירותו במוצב זרעית שהיה שירות שקיים באופיו דרישת היסוד האובייקטיבי. אין זה נכון שלשם התקיימות יסוד זה נדרש אירוע חריג דווקא. בפן הנפשי נדרשת תקופה הכרוכה בסטרס בפריזמה אובייקטיבית כגון תקופת טירונות מאומצת או תקופה של דחק הנובעת משירות מאומץ או משולב באירועים מלחיצים. לא השכיחות של מצב היא שהופכת אותו לטריביאלי (ראה דברי השופטת ארבל ברע"א 1318/09 ניתן ביום 15.9.09, פס' 10-12 של ההחלטה).

והרי לו היה שירותו של המערער קל ונוח, היה נטען על ידי מומחית המשיב, שמא במידה של צדק, כי לא התקיים היסוד האובייקטיבי והסובייקטיבי, כלומר לא היתה תקופת שירות מלחיצה הכרוכה במאמצים. ועשוי אכן שהיתה עולה ביתר תוקף השאלה האם התקיים אכן בשירות כזה פוטנציאל הגרימה הרפואי. ומשעה ששירותו כן היה שירות מאומץ של לוחם, נטען בידי מומחית המשיב שכדי לעמוד בו נדרשים כוחות אישיות לא מבוטלים, ולכן תקופת הפיקוד הקצרה בו הוטלה עליו אחריות נוספת – אין בה כדי לספק הטריגר.

אנו מצדנו איננו סבורים כי יש לאמץ שיטה זו של "מן הגורן ומן היקב – אין קשר" : כך, משעה שיש סמיכות זמנים נדרשת, היינו ההחמרה באה במהלך שירות צבאי שמתקיים בו הפוטנציאל הסטרסוגני והיסוד האובייקטיבי, גם בלעדי אותה "תוספת" של תקופת לחץ עודפת עקב מעמסת פיקוד (תוספת אשר בודאי אינה גורעת ממסקנת הקשר הסבתי, אלא רק תורמת לחיזוקה).

ד. בחזרה לחווה"ד של ד"ר שינקמן - אבחנתה הראשונה של המומחית- מצב אחרי אפיזודה פסיכוטית מתייחסת להעדר סימפטומים פסיכוטיים או סימפטומים של מחלה אפקטיבית במהלך הבדיקה ולפי החומר הרפואי. אבחנה זו משאירה אפשרות למספר אבחנות בעתיד במידה ויחול שינוי במצבו הנפשי כגון התפתחות של סכיזופרניה או הפרעה אפקטיבית/ סכיזואפקטיבית או הבראה באותה מידה.

ה. בחקירה ראשית משלימה ציינה המומחית כי כיום התיאוריה הקושרת בין דחק לסכיזופרניה נדחקת יותר ויותר לפינה כאשר הסיבתיות מיוחסת לסיבות גנטיות. היא ציינה כי מתגייסים שנשברים במהלך השירות (הכוונה כתולדת סטרס) נשברים ברגיל עם הכניסה לשירות היינו במחצית השנה הראשונה לשירות. ואילו במקרה של המערער אירע השבר שנתיים וחצי לאחר הגיוס, וגם אין אינדיקציות לסטרס כאשר שירת מצד הגבול הישראלי. בחקירתה הנגדית עומתה עם התזה שהאחריות של מפקד מחלקה, שנפלה על כתפי המערער הכניסה אותו לעקה, כאשר מדובר על תקופה בת 3 חודש, ולטעמה מדובר כאמור על תקופה קצרה ששללה הקשר בינה לבין הסכיזופרניה. עוד בתשובותיה שללה המומחית גורם הדק שגרם כביכול למחלה, לרבות כזה הקשור לשירות הצבאי.

לדבריה טרם נתקלה בסכיזופרניה שהתפתחה כתוצאה משליחת מישהו לקב"ן, ומחלה זו מתפרצת ממילא במהלך שנות העשרה, בלי קשר לצבא. וממילא לא אותר גורם סטרסוגני כלשהו. לדברים אלה התייחסנו כבר לעיל.

16. חוו"ד מומחה ביהמ"ש- ד"ר אבי בלייך (26.03.12)

א. בבדיקה- מגיע לבדו לבדיקה, במועד, מסודר בהופעתו, מבנה גוף ממוצע ומלא, מתמצא בסיטואציה ומשתף פעולה ברצון, טווח האפקט מצומצם, מהלך החשיבה איטי כלשהו, עם זאת מרוכז ומתייחס לנשאל. בתוכן, מספר על תולדות שירותו הצבאי והשינוי שחל בו במהלך המלחמה ואילך. כיום מבין שזה קשור למחלה אך אז לא הבין ולא קיבל שיש לו בעיה למרות תופעות שלא היה לו הסבר להן. כמו שהיה לעיתים מבולבל, איבד דברים, התקשה בביצוע משימות. נפגע מכך שגרעו אותו מפיקוד על הצוות, וגם ששלחו אותו לקב"ן. בודד את עצמו חברתית. היום לדבריו מבין שסובל ממחלה ושצריך לקחת טיפול. אינו הבחור שהיה, סובל ממצבי לחץ וחרדה, במיוחד לנוכח שינויים, מצבי רוח, לא מצליח להנות כמו פעם, ממעט לנגן או לצאת בחברה. עייף וישן הרבה. גם לחברתו קשה להסתגל לכך. עם זאת לומר, עובד ומנסה להיות אופטימי. לא נמסר על הפרעות בפרספציה, מגלה תובנה סבירה למחלה והענות לטיפול.

לסיכום: 1. המערער חלה בסכיזופרניה במהלך שירותו בצה"ל. הביטויים המקדימים של המחלה הופיעו כנראה לקראת סוף שנת 2006 והתבטאו בשינוי התנהגותי חד עם בידוד חברתי ופגיעה בתפקודו כמפקד צוות. החשד להפרעה פסיכוטית אובחן רק בדצמבר 2007 , בעקבות זאת אושפז ואובחן כחולה בסכיזופרניה. אבחנה שהתבססה גם במהלך 4 שנות הטיפול המרפאתי מאז.

ב. להערכת המומחה, ללחצים המוגברים של השירות הצבאי מאז יולי 2006, אשר היו כרוכים בפעילותו כלוחם מודיעין שדה בזמן מלחמת לבנון השניה, ובהמשך גם מינוי כמפקד צוות עם האחריות הנלווית, היתה תרומה מכרעת לפריצת המחלה.

17. חקירת מומחה הועדה אך חיזקה התמונה לפיה יש לקבוע קשר של גרימה מלאה. לא נמצאה לנו סבה טובה לסטות מקביעתו , וכזכור, לא על נקלה יסטה ביהמ"ש מקביעת מומחה מטעמו. הסמכות נתונה אך נדרשת סיבה טובה לדבר, וזו לא נמצאה. נסכם קביעותינו – שחלקן כבר שולב בסקירה עד כה:

א. שירותו של המערער במוצב זרעית קיים מטבעו היסוד האובייקטיבי, כשירות שהיה רווי לחצים.

ב. המערער סובל מסכיזופרניה. בענין זה אין מקום לפקפק באבחנה, ומקובלים עלינו דברי מומחה הועדה שהקביעה נתמכת בארבע שנות אבחון .

ג. המחלה התפרצה אצל המערער בסוף 2006 או למירב בינואר 2007, כאשר נלקח ממנו תפקיד הפיקוד לאור ירידה בתפקודו. המחלה הוסיפה להתקדם עד שבאפריל 2007 נשלח לקב"ן. מדובר היה בחייל עם מוטיבציה, שאף מפקדיו דאגו לו, ושלחו אותו על אפו וחמתו לקב"ן, כאשר כמו במקרים רבים אחרים של חולה סכיזופרניה , כפי שאישר מומחה הועדה, סבל המערער מהכחשה של מצבו. בשונה משיטת מומחה המערער – לא היתה הזנחה או התעלמות ממצבו, כאשר זה החל לתת סימנים. אולם מטבע הדברים עובר פרק זמן עד שנשלח לוחם לקב"ן, בפרט כאשר אין מדובר בהתקף פסיכוטי סוער אלא בהתקדמות "זוחלת" של המחלה כפי שהיה כאן. לכן יש בהחלט תימוכין לכך כי הסימנים המקדימים היו בשלב כלשהו בסוף 2006, ולאורם ניטל מן המערער בינואר 2007 התפקיד הפיקודי שהוטל עליו , ועם התקדמות המחלה נשלח לקב"ן שלושה חודש אח"כ.

ד. כפי שאישר מומחה הועדה בחקירתו, הסכיזופרניה יכולה לשאת אופי של התפרצות פסיכוטית סוערת, אך יכולה גם לשאת אופי "זוחל" כפי שאירע כאן (עמ' 26 למטה).

ה. יש אפוא סמיכות זמנים בין התקופה המלחיצה בת מס' השבועות , בה שימש המערער כמפקד בפועל ב 2006, לבין תחילת המחלה (שהלכה והתפתחה) בסוף 2006 או ראשית 2007. אך ממילא היה שירותו הנמשך של המערער בזרעית כרוך בתקופות ואירועים של לחץ שיכולים לספק היסוד האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, שכן המחלה החלה בתקופת שירות זה. ואין שום דרישה שהמחלה תופיע לראשונה דוקא בסמיכות זמנים לתחילתה של תקופה מלחיצה. גם לעמדתנו יכולים להתעורר סימני שאלה של ממש לעניין הסיבתיות, כאשר היא מתפרצת לאחר שחלף פרק זמן ניכר מתום התקופה המלחיצה, אך נתון זה לא קיים בענייננו. היינו שסמיכות הזמנים לתקופה הפיקודית בת מס' שבועות שהיתה מלחיצה ביתר הנה אך נדבך נוסף התומך בסיבתיות (ובעיננו תקופה מלחיצה ואינטנסיבית בת שבועות ברצף עקב תוספת אחריות פיקודית בה לא היה מורגל, אינה מבוטלת כלל למי שסובל מחולשה סמויה, לצורך היותה מועמדת "כטריגר" כשלעצמה); אך גם בלעדי נדבך זה ניתן וצריך לקבל הערעור.

ו. גם בהנחה שבפן הרפואי הטהור הסבירות הנה שההתפרצות של סכיזופרניה הנה ברגיל על רקע חולשה סמויה שיסודה בגנטיקה או בגורמים אחרים , גם תקופות של לחץ נפשי יכולים לשמש כגורם שיביא להתפרצות, לפחות כגורם הדק. מקובלת עלינו בעניין זה עמדת מומחה הועדה בעמ' 26 לפר', שלא נסתרה. כך למשל הופנה מומחה הועדה בחקירה לכך שגורמים מקובלים לסכיזופרניה (שנלקחו מספרם של צדוק וקפלן) הם גנטיקה, גיל ההורים , הריונות מסובכים, עונת הלידה, הגירה וקנאביס. אם מקבלים שהגירה הוכרה כגורם סיכון מוכר, יש לשאול הגיונית מה להגירה כגורם, אם אין מדובר לאשורה בתקופה של סטרס נמשך עקב קשיי היקלטות בסביבה וחברה חדשות?

ז. משעה שניתן לקבוע שיש סמיכות זמנים והמחלה התפרצה לא רק בתקופת השירות אלא במהלך השירות בתקופה מלחיצה המקיימת היסוד האובייקטיבי, ומדובר במהלך "זוחל" ומתפתח, מתקיימת גם דרישת סמיכות הזמנים ויש להכיר גם בקשר הסבתי רפואי לשירות, היינו היסוד הסובייקטיבי.

בעניין זה חלות קביעות הלכה, שגם מחלה קונסטיטוציונלית המתפרצת במהלך השירות, בשל גורם שיסודו בשירות הצבאי ככזה, תוכר כמי שנגרמה במלואה עקב השירות (כאמור בהינתן היסוד האובייקטיבי במצטבר). ראה רע"א 8077/96 (ענין קריספיל); ע"א 472/89 פרשת רוט).

ח. כפי שציין המומחה יש להבדיל בין האבחנה של סכיזופרניה לבין חומרת המחלה. אולם זה עניין לועדה רפואית לענות בו, שתקבע את דרגת הנכות. לא מתקיים בענייננו מצב בו ניתן לקבוע כבר כעת כי לא נותרה נכות כלל ויש החלמה מלאה ולצמיתות. המומחה דוקא נטה לשלול בדבריו עמדה זו (עמ' 25 לפר' שו' 16-20) . כאשר מוכר הקשר הסבתי שבין הפגימה לשירות ניתן לדחות הערעור בכל זאת, רק במצב בו ניתן לקבוע כי לא נותרה כל נכות בסופו של יום , היתה החלמה מלאה, ולא מדובר במצב זמני (שכן יש למשל מצבים של מחלה שיש בה תקופות של הטבה והרעה). שכן היוותרותה של נכות בשעור כשלהו הנו תנאי מתנאי הזכאות. אולם לא ניתן להגיע לקביעה כזו בענייננו. ועדה רפואית אפוא היא שצריכה להתייחס לשאלת הנכות.

18. אנו מקבלים אפוא הערעור וקובעים כי מחלת הסכיזופרניה של המערער נגרמה במלואה עקב תנאי שירותו. המשיב יחזיר למערער עלות חווה"ד מטעמו וחלקו של המערער בשכר מומחה הועדה (הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שולמו על ידי המערער). כמו כן יישא המשיב בהוצאות המערער בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. ניתן לפרסם פסה"ד בלא פרטים מזהים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.