בפני תביעה לנזקי גוף.
התובע, יליד XX.X.85, הועסק אצל הנתבע 1 כפועל, במסגרת עבודה כקבלן משנה, בבניין מגורים ברח' מהרש"ל 16 בבני ברק (להלן – "הבניין").
הנתבע 1 היה כאמור קבלן משנה לעבודות מסגרות בבניין והיה מועסק ע"י הנתבעת 2 שהיתה הקבלן הראשי של הפרויקט בבניין.
התובע מציין בכתב התביעה כי ביום 12.8.07 עבד בהוראת הנתבע 1 בקומה השלישית בבניין. התובע נדרש להביא ברזלים לצורך סגירת מרווחים בתוך 2 רלסים שיצרו משטח בכוונה להוספת עוד 2 חדרים גג ומדרגות. במהלך צעידתו של התובע, דרך על פתח ברצפת הקומה, שהיה מכוסה בזכוכית ושעליה לכלוך ואבק, והתובע שלא הוזהר ולא היה מודע לקיומו של הפתח הנסתר, דרך עליו והזכוכית נשברה והתובע נפל גובה של 10-12 מ' ונחת בעוצמה רבה על הקרקע בכניסה לבניין.
התובע טוען כי נחבל באופן קשה פונה אל ביה"ח תל השומר, אושפז, נותח, השברים קובעו עם ברגים ורותק למיטה למשך 17 ימים.
התובע שוחרר לאחר מכן לביתו עם רגל מגובסת ללא דריכה.
התובע אושפז פעם נוספת לצורך ניתוח להוצאת הברגים ולאחר 3 ימים שוחרר לביתו.
המל.ל. דחה את תביעתו של התובע לאור העובדה כי הנתבע 1 העסיקו ללא רשיון וסירב לחתום על הטפסים הדרושים.
התובע נבדק ע"י מומחה מטעמו, ד"ר לוינקופף אשר קבע בחוות דעתו כי נותרו לתובע 19% נכות לצמיתות.
התובע טוען כי על הנתבעים לפצותו על כל נזקיו בעילות שפורטו על ידו בכתב התביעה.
הנתבע 1 הגיש כתב הגנה בו הוא טוען כי האירוע הנטען בכתב התביעה מוכחש, כי התובע לא היה עובד של הנתבע 1, לא קשור אליו, לא קיבל ממנו הוראות ו/או שכר ובכלל.
הנתבע 1 טוען כי לאחר שהמ.ל.ל. דחה את תביעתו התובע מושתק מלטעון כי הועסק על ידו.
הנתבע 1 מכחיש את קרות התאונה ואת הנזקים הנטענים.
הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה בו היא טוענת כי היא מכחישה את קרות האירוע ואת הנזקים וכי במועדים הרלוונטיים לא היתה אחראית על ביצוע העבודות היות והנתבע 1 היה הקבלן אשר ביצע את העבודות במקום והוא זה שהיה אחראי על ביצוען, על הבטיחות, על עובדיו ועל הממצאים במקום.
הנתבעת 2 הוסיפה ופירטה כי בעלי הדירה מר קסירר הזמין ממנה עבודות בנייה בדירתו, שברחוב מהרש"ל 16 בבני ברק, אשר כללו הוספת קומה לדירה ולשם כך גודר כל שטח העבודות, היינו כל שטח דירתו של מר קסירר.
הנתבעת 2 צירפה תרשים לפיו ניתן לראות את הדירה הספציפית המגודרת ולעומת המקום בו מצוי הפתח ממנו נפל התובע המצוי, לפי התרשים, בדירת השכן.
הנתבעת 2 מפרטת כי סיכמה עם הנתבע 1 שבתקופת עבודתו באתר הוא זה אשר יבטח את המקום בביטוחים הנדרשים וכך היה לרבות קיומה של האחריות המלאה על המקום של הנתבע 1 בלבד.
הנתבעת 2 טוענת כי נפילת התובע לא היתה בשטח העבודה בדירת מר קסירר, אלא מפתח המדרגות של הבניין שנמצא בשטח הציבורי של הבניין בצמוד לדירת השכן, דירת מר קסירר היתה מגודרת והכניסה למקום ביצוע העבודות היתה רק מתוך הדירה, לא היתה אפשרות לעבור מהדירה לדירת השכן ולשטח הציבורי.
הנתבעת 2 טוענת כי אין לה כל קשר לתובע, אינה מכירה אותו, ואינה יודעת מהן הנסיבות שהביאו לדירת השכן.
הנתבע 1 הגיש הודעות כנגד צדדי ג'.
בהחלטה מיום 6.11.14 נמחקה ההודעה כנגד צד ג' 2.
הנתבע 1 טוען כנגד צד ג' 1 כי הוא היה הקבלן הראשי ו/או המבצע בפועל של עבודות הבנייה והאחראי על הבטיחות באתר הבנייה העסקת מנהל עבודה ומפקח בטיחות לרבות העסקת צד ג' 2, כי הצד השלישי התחייב לבטח עצמו ו/או את הנתבע 1 בביטוח אחריות לצד ג' ו/או כל ביטוח רלוונטי אחר ועוד...
בישיבה שהתקיימה בפני ביום 29.4.14 העידו מר מוחמד ח', מר איברהים איסמעיל, מר האני יוסף אקרע והתובע.
בישיבה שהתקיימה בפני ביום 2.12.14 העידו המהנדס אנדריי וקסלר והנתבע 1.
לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.
הכרעה
האחריות
אין חולק כי התובע נפל מבעד פתח בתקרה, אשר היה מכוסה בזכוכית, לאחר שדרך עליה, הזכוכית נשברה והתובע נפל גובה כ- 10 קומות ונחבל.
כמו כן אין חולק כי המקום בו נפל התובע מצוי ומרוחק כ- 2 מ' מאתר עבודה, בו עבדו עובדי הנתבע 1 בריתוך, כאשר הנתבע 1 הועסק כקבלן משנה של הנתבעת 2 – היא הקבלן הראשי של הפרויקט.
לא יכולה להיות גם מחלוקת כי הנתבעים חבו חובת זהירות כלפי העובדים והאורחים שהגיעו לאתר העבודה, בשליטתם.
הצדדים חלוקים בשאלות מה עשה התובע במקום, כיצד הגיע למקום בו נפל, מדוע ובאיזה מסגרת והנתבע 1 מכחיש גם כי התובע כלל עבד אצלו.
העסקתו של התובע אצל הנתבע 1
התובע העיד כי בעת קרות התאונה הועסק אצל הנתבע 1 ועבד באתר.
"את הפחים לא עשיתי. הם לא היו. אני הלחמתי את הרלסים בחיבורים שבין הברזלים. העבודה נעשתה מלמעלה כלפי מטה" (עמ' 35 לפרוטוקול בשורות 7-8).
"ש.אני אומר לך שיוסי אף פעם לא שילם לך שכר. אף פעם לא נתן לך כסף ביד, נכון?
ת.לא. יוסי נתן לי.
ש.אתה אף פעם לא עבדת בשביל יוסי.
ת.אני עבדתי ויוסי היה משלם לי כסף. ..
....
ש.זה נכון שאתה אף פעם בפועל לא דיברת עם יוסי? אתה ויוסי לא ניהלתם אף פעם שיחה?
ת.היינו מדברים". (עמ' 38 לפרוטוקול בשורות 11-25).
התובע מוסיף ומעיד כי עבד אצל הנתבע 1.
אחיו של התובע, מר מוחמד ח' עבד, תומך בגרסה כי התובע, אחיו, עבד עמו בפרויקט:
"...הוא ראה את הברזל העגול והלך להביא כדי לסתום חור. אנחנו חתכנו ריסים בנגריה, צריך לשים משהו כדי לסתום את החור. הוא ראה את הברזל והלך להביא ונפל..." (עמ' 14 לפרוטוקול בשורות 7-9).
"...באותו יום איגור לא היה, היינו רק שנינו. יוסי שם אותנו שם והלך, אולי הוא הלך לאיגור". (עמ' 18 בשורות 21-22)(ההדגשות שלי – א.ב.).
"ש.האני קיבל כסף מיוסי כי הוא עבד אצלו, נכון?
ת.עבד אצלו וגם א'.
ש.א' אף פעם לא עבד אצל יוסי, יוסי לא דיבר איתו כל לא יכל לתקשר איתו נכון?
ת.לא רק א' עבד אצל יוסי, יש לי עוד אחים שעבדו אצלו. נגיד שהיה ליוסי הרבה עבודה הוא מבקש שאני אביא עובדים. אני מביא אח שלי שיעבוד" (עמ' 19 בשורות 18-22).
"יוסי היה משלם בכל סוף שבוע. הוא היה עושה טובות? הוא לקח אותנו באוטו שלו, הוא עשה טובה? אני לא חושב" (עמ' 21 בשורות 13-14).
מטעם התובע העיד מר איברהים איסמעיל ווהאדן, עובד של הנתבעת 2, אשר אישר גם הוא את הגרסה:
"ש.ראית את המסגר כאן באולם?
ת.כן. ראיתי את המסגרים שעבדו, מחמד וא'.
ש.מה הם סיפרו לך? אצל מי הם עובדים?
ת.כשאני שאלתי אותם בבניין כשהכרנו שאלתי אם עובדים אצל מכלוף אמרו שלא. אמרו שהם עובדים אצל יוסי.
ש.אתה גם ראית אותם עובדים שם?
ת.כל הזמן שאנחנו עבדנו 3 או 4 ימים. יוסי היה בא והולך, היה מביא את מחמד ואח שלו עד שסיימו את העבודה" (עמ' 25 בשורות 4-11).
התובע העיד עד נוסף, את מר האני יוסף אקרע:
"ש.ואתה אומר שהתובע התחיל לעבוד אצלו באפריל 2006?
ת.כן.
ש.אתה בטוח בזה?
ת.כן" (עמ' 31 בשורות 23-26).
"ש.היחידים שקיבלו כסף מיוסי זה אתה ומוחמד, נכון?
ת.אני, מוחמד וא'" (עמ' 32 בשורות 10-11).
הנתבע 1 העיד:
"ש.שנתת למוחמד עבודה בקבלנות ידעת מבחינתך שהוא מעסיק את א'.
ת.ברור. איך יעשה את העבודה.
ש.בכל הפרויקטים שלך.
ת.לא בכולם. היה מקומות שכן שילך לגמור את העבודה.
ש.ראית שלוקח את א' איתו.
ת.ראיתי שלוקח את א' איתו" (עמ' 63 בשורות 25-30).
"...באותו ערב התקשרתי לסוכן ביטוח, הלכתי לבית חולים להביא לו בגדים, אמרתי לסוכן ביטוח שיעזור לו ..." (עמ' 66 בשורות 16-17).
לאחר שמיעת העדויות אני בוחר לקבל את גרסתו של התובע כי הועסק כפועל ע"י הנתבע 1 באתר. עדי התובע תומכים בגרסתו ואילו מנגד הובאה רק עדותו של הנתבע 1 אשר מחד כפר והכחיש כי התובע עבד אצלו באתר אך מנגד בהמשך עדותו אישר כי ידע שהתובע עובד עם אחיו בעבודותיו ובפרויקטים אותם ניהל וכן לא ברור מדוע הלך לבקר את התובע בביה"ח ואף הביא לו בגדים, אם הוא לא היה עובד שלו.
אחריות הנתבע 1 לנזקי התובע
לאחר שקבעתי כי התובע עבד אצל הנתבע 1 באתר הרי שברי כי הנתבע 1 חב חובת זהירות מושגית ופרטנית כלפי התובע שהועסק אצלו, כמעבידו וכמי שנתן לו הוראות לביצוע העבודות.
המחלוקת העיקרית למעשה הקיימת היא האם תחום אחריותו של הנתבע 1 כמעביד, מוגבל ומסתיים רק לאותו מקום עבודה ספציפי באותה יחידת מגורים או שחולשת גם על קרבת אותו מקום (מרחק של כמספר מטרים).
אין חולק כי מקום העבודה והאתר היו ביחידית מגורים אחת ואילו מקום הנפילה היה מחוץ לאותה יחידת מגורים ומעל חדר המדרגות של הבניין.
פורט בהרחבה ע"י עדי התובע כי התובע פנה לאותו מקום אל מחוץ לאתר הספיציפי על מנת לחפש ולקחת חתיכת ברזל שנדרשה לעבודת הריתוך. גרסה זו לא נסתרה ונשמעה הגיונית וסבירה.
אני סבור כי אין לצמצם את שטח אחריותו של המעביד רק לאותו מתחם מוגדר ספציפי אלא יש לצפות כי העובד יעשה שימוש בסביבה הקרובה המיידית של המקום.
לו חפץ הנתבע 1 לצמצם ולגדר את שטח אחריותו היה עליו לבצע גידור פיזי משמעותי המונע מהעובד לגשת לאותו מקום שמחוץ לתחום, היה עליו לתלות שילוט המזהיר והאוסר על העובד לגשת לאותו מקום שמחוץ לתחום והיה עליו להזהיר, להסביר ולוודא כי כל העובדים ידועים וברור להם כי קיים איסור לצאת מהתחום המוגדר.
הנתבע 1 לא עשה כן.
אמנם נטען כי היה גידור במקום, כפי שניתן לראות בתמונות נ/8-9, אך לא הוכח ע"י הנתבע 1 כי "גידור" זה הותקן במקום לפני התאונה וזאת כאשר עדי התובע מסרו כי גידור זה לא היה (עמ' 13 לפרוטוקול בשורות 8-13, עמ' 24 לפרוטוקול בשורה 24).
כאשר התובע ועדיו הכחישו קיומה של הגדר הנטל להוכחת קיומו והתקנתו מוטל היה על כתפי הנתבע 1 אשר לא הרים הנטל ולא הביא כל ראיה לגבי התקנת הגדר עובר לקרות התאונה.
לפיכך אני קובע כי שטח אחריותו של הנתבע 1 כמעביד, חל וכולל גם את המקום בו נפל התובע.
האם הנתבע 1 הפר את חובת הזהירות ולמעשה התרשל ביחס לתובע?
אין חולק כי מעל חדר המדרגות, בסמוך לאתר הספציפי בו עבדו הנתבע 1 ופועליו, יש פתח המכוסה זכוכית, ואשר קשה היה להבחין בו שכן היה מכוסה אבק.
כמו כן אין חולק כי במועד הנפילה, הנתבע 1 לא היה באתר העבודה (עמ' 59 בשורות 23-24).
"ש.זה לא קשור למקום העבודה שלכם, נכון?
ת.קשור. רואים כבלים בתמונה, נראה כמו חתיכת ברזל והיתה חתיכת ברזל עגולה 8 מ"מ שאחי ראה במקום. הוא ראה את הברזל העגול והלך להביא כדי לחסום חור. אנחנו חתכנו ריסים בנגריה, צריך לשים משהו כדי לסתום את החור. הוא ראה את הברזל והלך להביא ונפל. היה הרבה אבק על הזכוכית של שנים, הוא לא שם לב שיש זכוכית".
(עמ' 14 לפרוטוקול בשורות 6-9).
הנתבע 1 מוסר כי היה באתר באותו יום ועזב אותו רק בשעה 16.00. לעומת זאת, מנגד, עדי התובע העידו כי התובע הגיע, הביא אותם, נתן להם כלי עבודה ונתן הוראות – ואז עזב את המקום – כשזה קורה בבוקר.
מר מוחמד ח' עבד:
"ש.כשיוסי עזב באותו יום בסביבות השעה 16.00 לך נשאר לרתך קצת נכון?
ת.לא. יוסי הגיע בבוקר לעבודה, הוא הוריד כלים מהאוטו, הורדנו את הברזל מהאוטו, עלינו, תעשה כך וכך והלך. הוא לא כל הזמן איתי, הוא נותן סידור עבודה הולך. יש לו עבודה אחרת.
ש.אני מדבר רק על היום ההוא. באותו יום יוסי אומר שהוא עזב בשעה 16.00.
ת.לא. הוא הלך בבוקר. הגענו בערך ב-9.00, לבניין הגענו לאחר ששמנו את הכלים על האוטו הגענו בערך בשעה 9.00 כי זה קרוב למסגריה. הוא נתן סידור והלך. הוא היה רק חצי שעה. הוא הלך בשעה 9.30" (עמ' 16 בשורות 10-17).
התובע:
"ש.יוסי כותב שביום התאונה הוא עזב את האתר בסביבות השעה 16.00, אתה זוכר את זה?
ת.לא. אני לא זוכר ביודק, הוא בבוקר בסביבות השעה 9.00 הביא את הציוד, אחרי שהוא הביא את הציוד הוא הלך. אני לא יודע לאן הוא הלך. באותו יום הוא לא עבד איתנו" (עמ' 41 בשורות 21-23).
אני מקבל את גרסת עדי התובע כי הנתבע 1 עזב את האתר בבוקר יום העבודה ולא נשאר במקום עד השעה 16.00.
כמו כן, הנתבע 1 מאשר כי לא היה מנהל עבודה באתר:
"ש.אתה אישית העסקת מנהל עבודה באתר.
ת.אני לא צריך להעסיק מנהל עבודה". (עמ' 65 בשורות 20-21).
אני סבור כי הנתבע 1 התרשל בתפקידו כלפי התובע והפר את חובות הזהירות אותה הוא חייב לו כמעבידו.
הנתבע 1 הביא את העובדים לאתר, מסר להם כלי עבודה ועזב את המקום. הנתבע 1 לא מסר להם הוראות בטיחות, לא עבר על כל המקומות המסוכנים באתר, לא סימן אותם, לא גידר אותם ולא הבהיר לתובע וליתר העובדים ממה להיזהר והיכן לא לדרוך.
הנתבע 1 לא דאג למנהל עבודה שיהיה במקום, ישגיח ויפקח על העובדים אלא הותיר אותם לנפשן לעבוד באופן עצמאי וללא כל פיקוח.
גם אם הייתי מקבל את גרסתו של התובע כי היה באתר עד השעה 16.00 ואז עזב אותו, גם במקרה זה לא ברור מדוע עזב את אתר העבודה בטרם פועליו, המועסקים על ידו, סיימו את העבודה ובטרם עזבו הם את מקום העבודה בבטחה.
אני סבור כי הנתבע 1 כמעביד סביר בתחום עבודה זה, היה עליו להחזיק מנהל עבודה באתר, לבצע בדיקה מקיפה של כל המקומות המסוכנים באתר, לגדרם, להזהיר את העובדים ולהדריך אותם בצורה מפורשת.
כמו כן היה על הנתבע 1 לפקח על העבודה ועל בטיחות העובדים.
הנתבע 1 לא עשה פעולות אלה.
לפיכך אני קובע כי הנתבע 1 הפר חובותיו כלפי התובע והתרשל.
על כן, הנתבע 1 אחראי לפצות את התובע על נזקיו.
אחריות הנתבעת 2
אין חולק כי הנתבעת 2 היתה הקבלן הראשי באתר, אשר שכרה שירותיו של הנתבע 2 כקבלן משנה.
בהחלטתי מיום 29.4.14 (עמ' 8 לפרוטוקול) קבעתי כי התובע והמודיע לצדדי ג' רשאים ליטול פס"ד כנגד הנתבעת 1 שהיא גם צד ג'.
לפיכך אני סבור שחלוקת האחריות צריכה להיות כזו שלגבי התביעה הראשית, הנתבעים ישאו באחריות ביחד ולחוד ולגבי ההודעה לצד ג', צד ג' ישפה את המודיע על כל תשלום שיבצע עבור התובע.
הנזק
התובע נפצע באופן קשה בתאונה, אובחנו אצלו שברים פתוחים ברגלו השמאלית והוא נותח, אושפז למשך 16 ימים, לאחר מכן היה מנוע דריכה ונזקק לקביים. התובע נותח פעם נוספת, ואושפז לעוד 3 ימים.
לתובע צלקות.
המומחה מטעמו של התובע קבע את נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות בתחום האורתופדי והוסיף 10% בגין צלקות מכאיבות כך שסך הנכות המשוקללת הינה 19%.
מומחה הנתבעים קבע לתובע 10% בלבד.
ב"כ התובע עותר לנכות רפואית בשיעור של 15%.
ב"כ הנתבע 1 מציין כי הנכות מינורית וכי אין כל משמעות לקביעה לגבי הצלקות שכן מדובר על נכות רפואית בעלת מאפיינים אסתטיים בלבד ללא כל השפעה תפקודית.
המומחים לא העידו, כך שעלי להתרשם מהנכות הרפואית וגם זו התפקודית עפ"י חוות הדעת עצמן ועפ"י העדויות ששמעתי.
בנסיבות אלה אני מקבל את עמדתו של ב"כ התובע ואני סבור כי מן הראוי, לגבי הנכות הרפואית, להתייחס למיצוע הנכויות כך שנכותו הרפואית של התובע תעמוד על 15%.
הנכות התפקודית:
התובע נפצע באופן קשה מאד לאחר שנפל מגובה רב אל הקרקע.
נכותו העיקרית של התובע הינה אורתופדית לאור "סטייה של הטיביה הדיסטאלית והקרסול".
מקצועו של התובע הוא בעבודות בניין במסגרות, עבודה הכרוכה במאמץ פיזי.
התובע העיד כי אינו עובד כיום אלא עוזר קצת לפעמים לאחיו במשחטה (עמ' 34 בשורות 20-21), עובד אצל אחיו תמורת תשלום זעום, משתכר 600-700 ₪ בחודש (עמ' 41 בשורות 12-16).
גרסתו של התובע לא נסתרה ולא הופרכה.
אני סבור כי יש לייחס לתובע נכות תפקודית הזהה לזו הרפואית, של 15%.
אני מקבל גם את גרסתו של התובע לעניין גובה שכרו, גרסה אשר גם היא לא נסתרה ולא הופרכה.
לפיכך אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים, לפי ראשי הנזק:
הפסדי שכר לעבר:
לגבי 3 חודשי אי הכושר המלא, איני יכול לקבל את מלוא העתירה שכן לא הוכח כי עובר לתאונה הועסק התובע כל יום ביומו, חודש מלא. לפיכך אקבל מחצית העתירה.
3 חודשי אי כושר מלא -6,600 ₪
מנובמבר 2007 ואילך -28,000 ₪
סה"כ -34,600 ₪
הפסד שכר לעתיד:
גם בראש נזק זה אין לקבל את מלוא העתירה ואקבל מחצית מהחישוב המבוקש.
לכן פוסק לתובע 90,000 ₪.
אבדן זכויות סוציאליות:
10% מאבדן השכר לעתיד כמבוקש – 9,000 ₪.
כאב וסבל:
לתובע 15% נכות לצמיתות, אושפז למשך 19 ימים ועבר ניתוחים.
אני סבור כי יש להעמיד ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעה:
התובע לא צירף קבלות ועל כן פוסק סכום גלובאלי בגין העבר והעתיד גם יחד בסך של 20,000 ₪.
רשלנות תורמת
התובע הינו עובד מיומן והיה עליו להזהר היכן הוא דורך ובמיוחד כאשר החליט "לצאת" מהאתר הספציפי הוא עבד אל עבר השטח שמעל לחדר המדרגות וכך ארעה התאונה.
אני סבור כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%.
סוף דבר
פירוט הנזק:
שכר לעבר -34,600 ₪
שכר לעתיד -90,000 ₪
זכויות סוציאליות -9,000 ₪
כאב וסבל -40,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעה -20,000 ₪
סה"כ -193,600 ₪
רשלנות תורמת 30% -58,080 ₪ -
סה"כ -135,520 ₪
התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 135,520 ₪ בצירוף הוצאות המשפט הכוללות את החזר אגרת התביעה כפי ששולמה והחזר עלות חוות הדעת מטעמו של התובע, וכן החזר הוצאות העדים, כאשר לכל הסכומים יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום בו התובע שילמם ועד לתשלום המלא בפועל ע"י הנתבעים.
כמו כן הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ.
ההודעה כנגד צד ג' מתקבלת ואני מחייב את צד ג' לשלם ולשפות את המודיע לצד ג' על כל סכום אותו ישלם לתובע, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ.
ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
