שכר טרחת עורך דין.
טענות הנתבעות
5.כאמור, הנתבעות הודיעו כי אין בכוונתן לתקן את כתב ההגנה בעקבות תיקון כתב התביעה וכי הן עומדות על האמור בכתב ההגנה שהוגש בתשובה לתביעה המקורית.
ביום 15.9.10 נחתם בין הנתבעת 1 לבין התובעים הסכם המכר. הנתבעת 2 שימשה כקבלן המבצע של בניית הבניין. התובעים קיבלו חזקה בדירה ביום 7.8.11.
ביום 7.2.12 התקבלה אצל הנתבעות חוו"ד מומחה התובעים.
ביום 6.3.12 ביקר בדירה מומחה מטעם הנתבעות, אשר מסר בהמשך את חוות דעתו ביחס לטענות שהועלו בחוו"ד מומחה התובעים (להלן בהתאמה: "מומחה הנתבעות" ו"חוו"ד מומחה הנתבעות"). מומחה הנתבעות העריך את עלות תיקון הליקויים שמצא בסך של 4,080 ₪ (בצירוף מע"מ).
הנתבעות טוענות כי בעקבות ביקור מומחה הנתבעות התברר כי מרבית הליקויים להם טוענים התובעים חסרי יסוד ומנופחים. הליקויים שנמצאו באחריות הנתבעות טופלו על ידן לאלתר, לשביעות רצונם של התובעים.
באשר לריצוף, טוענות הנתבעות כי אף בחוו"ד מומחה התובעים לא נקבע כי יש להחליף את כל הריצוף בדירה, אלא רק להחליף חלק מהאריחים או לתקנם. הנתבעות טוענות כי הן "ביצעו מספר עבודות לצורך תיקון עניין זה" (סעיף 13 לכתב ההגנה). הנתבעות נעזרו בחב' ידיד ליטושים (להלן: "חב' ידיד") המתמחה בטיפול באבן שיש טבעית (החומר ששימש לריצוף הדירה). בדיקת מנהל חב' ידיד העלתה כי אין מקום להחליף את אריחי הריצוף, אלא כל שנדרש הוא לבצע בהם תיקון קוסמטי. כמו כן ניתנו המלצות לתיקון (שכללו תיקון קוסמטי), אולם התובעים סירבו ליישם אותן ומנעו כניסת נציג חב' ידיד לדירה.
בהמשך נשלח לדירה נציג חב' נגב (שסיפקה את אריחי הריצוף) וכן מומחה מתחום הגיאולוגיה. גם בדיקה זו העלתה כי כל שנדרש הוא טיפול קוסמטי שיבוצע באריחים באמצעות חומר מיוחד. התובעים סירבו לקבל גם המלצה זו ודרשו את החלפת כל הריצוף.
בסיכומים מטעמן, טענו הנתבעות כי יש לאפשר להן לבצע את התיקונים הדרושים, שכן הן מכירות באחריות למרבית הליקויים המצוינים בחוו"ד מומחה ביהמ"ש. לא ניתן לקבוע כי הנתבעות איבדו את זכות התיקון, שכן עד כה לא נעשה ניסיון לתיקון באופן של החלפת הריצוף, אלא נעשו רק תיקונים קוסמטיים. דהיינו- לא ניתן לומר שהנתבעות "כשלו" בהחלפת הריצוף, שכן הן טרם יישמו תיקון מסוג זה.
לחילופין, מבקשות הנתבעות כי ככל שייקבע כי עליהן לפצות את התובעים, יש להביא בחשבון את נכונותן לבצע את התיקונים ועל כן יש לחייבן ב"עלות תיקון לקבלן" בלבד, היינו, ללא תוספת של 30% בגין ביצוע באמצעות קבלן מזדמן.
באשר לעלות התיקון בה נקב מומחה ביהמ"ש, הנתבעות טוענות כי יש לקבל את הצעת המחיר של חב' "Bדיוק", שהוצגה למומחה ביהמ"ש. לטענתן לא ניתן לקבוע כי הצעות המחיר שהוצגו למומחה אינן אותנטיות.
הנתבעות טוענות כי אין לפסוק לתובעים פיצוי עבור דיור חלופי, מאחר שלא נקבע בחוו"ד מומחה ביהמ"ש כי התובעים לא יוכלו לשהות בדירה בזמן התיקונים. בנוסף, התיקון היחיד אשר עשוי לגרום אי נוחות של ממש הינו החלפת הריצוף, אשר צפויה להימשך כ-14 יום, כך שהפיצוי המבוקש ע"י התובעים הינו מופרז ואינו מבוסס.
עוד דוחות הנתבעות את הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן לחיוב בהוצאות.
דיון ומסקנות
6.כאמור, מומחה ביהמ"ש בדק ומצא כי בדירה קיימים ליקויי בנייה. המומחה נקב בעבודות אותן יש לבצע, והעריך את עלותן.
המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 83,350 ₪ (בתוספת מע"מ) וקבע כי במידה שהתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, יש להוסיף לסכום הנ"ל 30% נוספים.
הצדדים אינם חולקים על ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שאלת אופן תיקון הליקויים- האם יש לחייב את הנתבעות בעלות התיקונים כאמור בחוו"ד המומחה, הכוללת גם את עלות החלפת הריצוף בדירה (כדרישת התובעים), או שמא יש לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים בדירה לרבות החלפת הריצוף על ידי קבלן מטעמן (כדרישת הנתבעות).
7.לאור עמדות הצדדים, נוכח התרשמותי מאיכותה של חוות הדעת, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88)), הריני מאמצת את ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש.
עוד יצוין כי במקרה דנן ויתרו הצדדים על חקירתו הנגדית של המומחה ולא הפריכו את הקביעות שבחוות דעתו, כך שחוות הדעת מתקבלת.
סוגיית הזכות לתיקון
8.התובעים טוענים כי הנתבעות איבדו את הזכות לביצוע התיקונים בדירה, וזאת מאחר שלא תיקנו את הליקויים, ניסיונותיהן המעטים לתיקון כשלו, הן לא יכולות לבצע את התיקונים כנדרש והן הכחישו את קיום הליקויים (סעיף 14 לסיכומי התביעה).
התובעים טוענים כי הנתבעות קיבלו הזדמנות לביצוע התיקונים בטרם הגשת התביעה. תחילה הן הכחישו את הליקויים, ובהמשך נכשלו בניסיון לתקנם. התובעים "רודפים" שנים אחרי הנתבעות בבקשות לתיקון הליקויים, בעיקר בכל הנוגע לריצוף הדירה, אולם הנתבעות נכשלו במימוש זכותן לתיקון.
לטענת התובעים, מומחה ביהמ"ש בעצמו קבע כי הנתבעות ביצעו כבר 4 ניסיונות של תיקון הריצוף ללא הצלחה, ועל כן "ברור שאין כל סיבה לאפשר ניסיונות תיקון נוספים" (עמ' 24 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
עוד מציינים התובעים כי ביצוע התיקון ע"י הנתבעות יצריך פיקוח של בית המשפט, דבר שימשיך את ההתדיינות בין הצדדים, וכי בין הצדדים קיים חוסר אמון אשר לא יאפשר ביצוע תיקונים ראוי.
9.מנגד, הנתבעות טוענות כי יש לאפשר להן לבצע את התיקונים, לרבות את החלפת הריצוף, כאמור בחוו"ד מומחה ביהמ"ש.
לטענת הנתבעות, הן הכירו לכל אורך הדרך באחריותן למרבית הליקויים שפורטו בסופו של יום בחוו"ד מומחה ביהמ"ש. חלק מהליקויים תוקנו עוד בטרם הגשת התביעה, והתיקונים הנוספים לא הושלמו בשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לאופן הטיפול הרצוי במראה הריצוף. עוד טוענות הנתבעות כי כל הטיפול בבעיית הריצוף נעשה עד כה מבחינה קוסמטית בלבד בהתאם להמלצות שהנתבעות קיבלו, כך שלמעשה לא נעשה מעולם ניסיון להחליף את הריצוף, ומשכך לא ניתן לומר שהנתבעות "כשלו" בהחלפת הריצוף. העובדה שבוצעו בעבר תיקונים קוסמטיים בריצוף אינה רלבנטית ליכולת הנתבעות להחליף את הריצוף, בהתאם לחוו"ד מומחה ביהמ"ש.
הנתבעות מעולם לא הכחישו את הליקויים בדירה ולראייה אף ביצעו בדירה שורה של תיקונים, לשביעות רצון התובעים.
לחילופין, וככל שייפסק לתובעים פיצוי כספי, מבקשות הנתבעות לפסוק פיצוי זה על פי עלות לקבלן ולא על פי "עלות לדייר", היינו, ללא תוספת של 30% בגין עלות ביצוע עצמי וללא תוספת מע"מ (שכן אם הנתבעות יבצעו את התיקון הן יוכלו להזדכות על רכיב המע"מ).
10.לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הריני מקבלת את עמדת התובעים.
סעיף 4ב' לחוק המכר קובע כי:
"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."
(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."
הפסיקה פרשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:
"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (24.4.01)).
כמו כן, קבעה הפסיקה, כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעות (להבדיל מעלות קבלן מזדמן- העלות לדיירים). יחד עם זאת, נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. וכך קבע בית המשפט העליון:
"המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי" (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).
11.בענייננו, ניתנו לנתבעות הזדמנויות לתיקון עוד בטרם הגשת התביעה, ואף אין מחלוקת שנעשו ניסיונות שונים לפתור את בעיית הכתמים על הריצוף. ב"כ הנתבעות ציינה בסיכומי ההגנה כי "הנתבעות ביצעו מספר תיקונים בעלי אופי קוסמטי אשר נועדו לתת מענה לטענות התובעים בדבר מראה הריצוף" (סעיף 12 לסיכומי ההגנה).
גם מומחה ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי לטענת הגיאולוג שביקר בדירה "נעשו באבן כבר 4 פעמים תיקוני ליטוש אך הגידים נפתחו מחדש." (עמ' 24 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
לאור האמור, יש לקבוע כי התובעים עמדו בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעות לתקן את הליקויים.
12.נתתי דעתי לטענת הנתבעות לפיה עד כה לא נעשה תיקון של החלפת הריצוף להבדיל מתיקון קוסמטי, ועל כן לא ניתן לומר כי הנתבעות כשלו בתיקון הליקוי, אולם לא מצאתי מקום לקבלה. התובעים התלוננו בפני הנתבעות על הליקויים בריצוף דירתם. בפני הנתבעות עמדו מספר אפשרויות לתיקון הליקוי, והן אלה שבחרו כיצד לפעול. במקרה זה בחרו הנתבעות לבצע תיקון קוסמטי בלבד, אשר בסופו של יום, ובהתאם לקביעת המומחה לא צלח.
13.בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את עמדת הנתבעות בדבר זכותן לביצוע התיקונים בעצמן ואף לא את טענתן בדבר הפחתה משיעור עלות התיקונים כפי שתיקבע בהמשך. אשר על כן, הריני קובעת כי הנתבעות איבדו את ההזדמנות לתיקון הליקויים על ידן.
עלות התיקונים
14.כאמור, בחוו"ד מומחה ביהמ"ש הוערכה עלות תיקון הריצוף, ע"י החלפתו, בסך של 75,100 ₪, וכן תיקון ליקויים נוספים שנמצאו בדירה, בעלות של 8,250 ₪.
הצעות המחיר מטעם הנתבעות ביחס להחלפת הריצוף –
15.בהתאם לאפשרות שניתנה לנתבעות, הן שלחו למומחה שאלות הבהרה אליהן צירפו שתי הצעות מחיר בהן תומחרו עלויות החלפת הריצוף: האחת - על סך 63,470 ₪ ללא מע"מ, השניה - על סך 69,220 ₪ ללא מע"מ.
בשתי הצעות המחיר צויין כי עלות השינוע אינה סופית.
בתשובתו, קבע המומחה כי אין בידו לקבל הצעות מחיר אלה. עם זאת ציין כי :
"מצד שני ניתן לראות כי העלות שאותה קבעתי בחוות דעתי בסך 75,100 ₪ דומה מאד לעלות שניתנה ע"י הקבלנים האלה שאינם קבלנים מזדמנים, אלא קבלנים העובדים תחת הנתבעת... לכן ברור שהעלות לתובעים שייקחו הצעות מחיר מקבלנים מזדמנים, תהיה גבוהה ב- 30% מעלות זו". (עמ' 2 לתשובות ההבהרה).
בנסיבות העניין, הריני סבורה כי יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את עלות תיקון הריצוף בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, ושלא על פי הצעות המחיר מטעם הנתבעות.
16.בסיכומיהן, טענו הנתבעות כי מאחר שהצעות המחיר מטעמן כוללות עלויות שינוע ואריזה בסך כ- 15,000 ₪, אזי יש לפסוק עלויות אלה רק כנגד הצגת חשבונית עבור החלפת ריצוף בפועל.
אין בידי לקבל עמדה זו של הנתבעות.
ראשית, משנדחתה טענת הנתבעות כי יש לקבל מי מהצעות המחיר מטעמן, אזי ממילא נשמט היסוד לטענתן באשר לעלויות השינוע והאריזה אשר צוינו בהצעות מחיר אלה.
מכל מקום, דין הטענה להידחות גם מחמת כך שעל פי ההלכה הפסוקה, הפיצוי בגין ליקויי בנייה נפסק מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה נפסק, אך אין מחייבים את התובע בהוכחת אופן השימוש העתידי בו (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05), להלן: "עניין סגל").
תיקון שאר הליקויים –
17.למעט נושא החלפת הריצוף, כללה חוו"ד מומחה ביהמ"ש התייחסות לליקויים נוספים שנמצאו בדירה והוערכו בסך של 8,250 ₪.
הצדדים לא העלו טענות בסיכומיהם ביחס לקביעות אלה.
משאומצה חוו"ד מומחה ביהמ"ש, הריני מקבלת את הערכתו ביחס לעלות תיקון יתר הליקויים כפי שנקבעו בחוות הדעת.
סיכום ביניים
18.הריני מקבלת את חוו"ד מומחה ביהמ"ש, על כל רכיביה.
בהינתן הקביעה כי הנתבעות איבדו את זכות התיקון, הרי שיש להעמיד את עלות התיקונים בהתאם למחיר של קבלן מזדמן, היינו להוסיף 30% לסכום הנקוב בחוו"ד מומחה ביהמ"ש.
לאור האמור, על הנתבעות לשלם לתובעים, בגין ליקויי הבנייה, סך של 83,350 ₪, בצירוף תוספת של 30% ומע"מ, ובסך הכל 127,859 ₪.
דיור חלופי
19.התובעים מבקשים לפסוק לזכותם פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עלות דיור חלופי בזמן ביצוע העבודות, לרבות עלות אריזה, אחסנה ומעבר. התובעים מעריכים את משך ביצוע העבודות ב-20 ימי עבודה, בהם לא ניתן יהיה לגור בדירה.
הנתבעות טוענות כי מומחה ביהמ"ש לא ציין בחוות דעתו כי התובעים לא יוכלו לשהות בדירה בזמן התיקונים, ומשכך לא עומדת להם הזכות לקבל תשלום כלשהו עבור דיור חלופי בתקופה בה יבוצעו העבודות בדירה, ככל שיבוצעו. לחילופין, טוענות הנתבעות כי ככל שייפסק פיצוי בגין דיור חלופי, אין הצדקה להעמידו על סך 20,000 ₪, שכן משך החלפת הריצוף צפויה להימשך כ-14 יום לכל היותר.
כאמור, מומחה ביהמ"ש לא התייחס בחוות דעתו לשאלת פינוי התובעים מדירתם בזמן ביצוע התיקונים. לשתיקת המומחה בנושא זה, עשויות להיות סיבות שונות, ובכללן האפשרות כי המומחה לא מצא לנכון לקבוע שיש צורך בפינוי התובעים מדירתם בזמן ביצוע העבודות ולחילופין כי העניין נשמט בשגגה.
מאחר שיש צורך בהחלפת הריצוף בכל הדירה, יש להניח כי יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להתגורר בה בזמן העבודות. על כן, הריני קובעת כי יש מקום לפיצוי עבור דיור חלוף. מאידך גיסא, התובעים נמנעו מלשלוח למומחה שאלות הבהרה ביחס לנושא הדיור החלופי, ואף ויתרו על הבאת ראיות, כך שאין בידי לקבל את עמדתם באשר לשיעור עלות הדיור החלופי.
לעניין זה יש להתחשב בכך שהנתבעות עצמן מציינות כי יכול והחלפת הריצוף תיערך 14 יום, המהווה פרק זמן לא מבוטל. כמו כן, בהצעות המחיר שהציגו הנתבעות למומחה צוינה עלות (משוערת) של "אריזה ושינוע" בסך של 15,000 ₪, כך שגם לשיטת הנתבעות יש צורך בהיערכות מיוחדת בשל החלפת הריצוף.
בנסיבות העניין, ובהתחשב בצורך להחליף את הריצוף בכל הדירה, הריני קובעת כי שיעור הפיצוי בגין דיור חלופי יועמד על סך 7,500 ₪.
עוגמת נפש
20.התובעים מבקשים כי ייפסק להם פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה בשל התנהלות הנתבעות בכל הקשור לבניית הדירה, הליקויים הרבים וחוסר הנכונות לתקנם.
במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:
"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (עניין סגל, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).
בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פגעו באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיצטרכו לבצע, כאמור בקביעת מומחה ביהמ"ש.
בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים, בגין עוגמת נפש, סך של 5,000 ₪.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
21.בסיכומים מטעמם, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות בהוצאות עבור מומחים בסך כולל של 7,408 ₪, החזר תשלום אגרה בסך 1,643 ₪ ושכ"ט עו"ד.
משהתקבלה תביעת התובעים במלואה, בכל הנוגע לרכיב ליקויי הבנייה, יש מקום לשפותם עבור ההוצאות בהם נשאו לצורך ניהול ההליך.
בנסיבות הענין, הריני מעמידה את שיעור ההוצאות אשר על הנתבעות לשלם לתובעים על סך 6,000 ₪ ואת שכר טרחת עוה"ד בסך כולל של 16,520 ₪.
סוף דבר
22.הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים כדלקמן (הסכומים כוללים מע"מ):
-
סך של 127,859 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים כפי שפורטו בחוו"ד מומחה ביהמ"ש.
-
סך של 7,500 ₪ בגין דיור חלופי.
-
סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
-
סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
-
סך של 16,520 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
