האם ניתן לכנות במילה "טבע" מוצר שאינו עונה להגדרת הכינוי "טבעי", כנדרש בתקן ישראלי 1145 - סימון מזון ארוז מראש, התשס"ב-1982 (להלן: "תקן 1145" או "התקן")? האם עצם השימוש במילה "טבע" בשם המוצר מהווה הטעיה צרכנית? אלו הן השאלות המרכזיות הדרושות הכרעה בענייננו.
רקע
1.לפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור" או "הבקשה") לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). המבקש הוא מר יוסי שחר, אשר רכש וצרך את המוצר יוגורט "פרילי טבע" (להלן: "המוצר") במשך שלוש שנים. המשיבה היא חברת תנובה, המייצרת ומשווקת את המוצר.
2.עיקר עניינה של הבקשה הוא בטענה כי כינוי המוצר במילה "טבע" מפר את הוראות התקן, מקים את עוולות הפרת החובה החקוקה וההטעיה, ואף גורם נזק למבקש ולקבוצת רוכשי המוצר. על כן, עותר המבקש לאשר התובענה כייצוגית ובמסגרתה להשית על המשיבה חיוב בסך של כ- 56 מיליון ₪ כפיצוי על הנזק שנגרם לו ולחברי הקבוצה. כמו כן, עותר הוא לצו עשה לתיקון כינויו של המוצר על גבי אריזתו.
3.אקדים את המאוחר ואציין כי דין הבקשה להידחות. אין בשימוש במילה "טבע" כדי להפר את הוראות התקן או כל דין אחר, כנטען על ידי המבקש, ואף לא כדי להוות הטעיה צרכנית. כמו כן, עצם השימוש במילה "טבע" לא גרם למבקש או למי מחבריה הקבוצה נזק כלשהו.
טענות המבקש
4.לטענת המבקש, כינוי המוצר במילה "טבע" מהווה הפרה של תקן 1145, ולכן מקים את עוולת הפרת החובה החקוקה המופיעה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). סעיף 3.14 לתקן קובע כי: "סימון מוצר המזון כולו או סימון הרכיבים שלו בכינוי 'טבעי' או בכינוי שקיל לו יהיה כמפורט בנספח ג'". סעיף ג-1 לנספח ג' קובע כי: "מותר לסמן בכינוי 'טבעי', ללא מילים נלוות, מזון יחיד או מקטע שלו, שאינו תערובת של מזונות, שאין בו תוספת רכיבים ושלא עבר תהליכים אחרים מאלה המפורטים להלן: ...".
אין חולק כי המוצר מכיל יוגורט וכן תערובת של גרנולה ופירות, ולפיכך מהווה הוא "תערובת של מזונות". כמו כן אין חולק כי המוצר עבר תהליכי עיבוד ושימור שונים, ומכיל הוא חומרים מלאכותיים כגון: מלח, חומרי טעם וריח, חומצת לימון, עמילן מעובד, מייצבים ועוד. לפיכך, לטענת המבקש, לא ניתן לכנותו במילה "טבעי" כאמור בסעיף ג-1 לעיל. טענתו של המבקש היא כי המילה "טבע" שקילה למילה "טבעי", ולפיכך סימון המוצר במילה זו מהווה הפרה של הוראות התקן; הפרה המקימה את עוולת הפרת החובה החקוקה.
5.עוד טוען המבקש, כי כינוי המוצר במילה "טבע" עולה כדי הטעיה כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). לטענתו, רכש הוא את המוצרים במשך שלוש שנים, כאשר במהלכן סבר כי מדובר בקטגורית מוצרים איכותית יותר משאר המוצרים במותג "פרילי", וכך הסביר המבקש: " ... הסתמכתי על הצגת המוצר כמוצר טבע ורכשתי את המוצרים בהנחה כי מדובר במוצר טבע שהוצג בשם 'טבע' לכאורה כמוצר טבעי ו/או כמוצר שמרכיביו מהטבע בהתאם למצג על גבי האריזה" (סעיף 4 לתצהיר המבקש שצורף לבקשת האישור). ואולם לטענתו, בניגוד לציפיותיו, הופתע וגילה כי "המוצר אשר מכונה 'טבע' מכיל עשרות רכיבים שונים ותערובות שונות וכן חומרי טעם וריח שלא מן הטבע" (סעיף 5 לתצהיר המבקש).
6. המבקש מוסיף וטוען כי הסימון על גבי אריזת המוצר גרם להטעיה נוספת אצלו ואצל חברי הקבוצה. בהסתמך על תחקיר שהתפרסם באתר האינטרנט Ynet, טוען המבקש כי המוצר מכיל חומר משמר מסוג של "חומצה סורבית", אולם קיומו של זה לא מוזכר על אריזת המוצר. לטענתו, עובדה זו גם מחזקת את עוצמת ההטעיה בכינוי המוצר במילה "טבע", שכן מוצר טבעי לא יכול להכיל חומר משמר מסוג זה.
7.המבקש אף טוען כי השימוש במילה "טבע" מהווה הטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הפרת התחייבות לפי סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; עוולות התרמית והרשלנות לפי פקודת הנזיקין, וכן התעשרות שלא כדין לפי חוק עשיית עושר שלא במשפט, התשל"ט-1979.
8.המבקש טוען כי לאור הפרת החובה החקוקה, ההטעיה והעילות הנוספות המתקיימות נוכח כינוי המוצר במילה "טבע", נגרם לו ולחברי הקבוצה נזק ממוני העולה כדי שווי מלוא המוצרים שנרכשו, ולמצער בשווי פער המחירים בין המוצר נשוא הבקשה למוצרי יוגורט דומים שאינם מסומנים במילה "טבע". בנוסף, טוען המבקש כי נגרם לו ולחברי הקבוצה נזק שאינו ממוני בגין עוגמת הנפש והפגיעה באוטונומיה. אשר על כן, עותר המבקש לאישור הבקשה, וככל שתאושר, לפיצוי הקבוצה בסך של כ- 56 מיליון ₪ ולצו עשה המורה על שינוי אריזת המוצר כך שיעמוד בהוראות הדין.
טענות המשיבה
9.המשיבה אינה חולקת על טענת המבקש לפיה המוצר אינו "טבעי" כנדרש בתקן. ואולם, לטענת המשיבה, המילה "טבע" אינה שקילה למילה "טבעי", ולכן עצם השימוש בה אינו מהווה הפרה של תקן 1145. לדידה, התקן אינו אוסר על כל שימוש בשורש ט.ב.ע במוצרים שאינם טבעיים. המשיבה סבורה כי המילה "טבע" היא בעלת משמעות שונה מהמילה "טבעי". מכל מקום, לטענת המשיבה, התקן הוא חיקוק המגביל את חופש הביטוי והעיסוק, ולפיכך יש לפרשו על דרך הצמצום, היינו, לקבוע כי המילה "טבע" אינה זהה או שקילה למילה "טבעי".
10.המשיבה מסבירה כי תקן 1145 מבדיל בין שני סוגי שמות הקיימים למוצר. "שם המזון", אותו חובה לסמן באופן מדויק שאינו מטעה, ו"שם מקובל" שהוא שם רשות ואין חובה לסמנו על אריזת המוצר. לטענתה, המילה "טבע" מופיעה כחלק מהשם המקובל בלבד, ומטרתה לשקף את תכונות המוצר, היינו יוגורט המכיל תוספות המגיעות מן הטבע כגון גרנולה ופירות.
11. עוד טוענת המשיבה כי המבקש הציג מספר גרסאות שונות באשר להטעיה הנטענת על ידו ודי בכך כדי לדחות את טענותיו, מה גם שחלק מן הגרסאות מהוות הרחבת חזית. לגוף העניין, טוענת המשיבה כי אין בסימון המילה "טבע" בכדי להטעות את המשיב באשר לתוכן המוצר בכל אחת מגרסאות ההטעיה שהציג, שכן אריזת המוצר, שמו ומאפייניו משקפים נאמנה את תוכנו.
12.לבסוף טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח כי בעצם רכישת או צריכת המוצר נגרם לו נזק, יסוד הנדרש לצורך ביסוס עילות הפרת החובה החקוקה וההטעיה. לטענתה, לא נגרם בענייננו נזק שאינו ממון מסוג של פגיעה באוטונומיה, שכן המבקש נוטה לצרוך באורח קבע מוצרים שאינם טבעיים ובריאים, וממילא לא עלה בידו להוכיח קיומו של נזק סובייקטיבי המתבטא ברגשות עזים שליליים לו או למי מחברי הקבוצה, והמצדיקים פיצוי מסוג זה על פי פסיקת בית המשפט העליון. כמו כן טוענת המשיבה כי לא נגרם נזק ממון כלשהו שעה שהמוצר נצרך ולא הושב.
דיון והכרעה
13.שלב בקשת אישור התובענה הייצוגית הוא שלב מקדמי, במסגרתו בוחן בית המשפט האם ראוי כי התובענה תידון ותתברר כייצוגית. בבוא בית המשפט לאשר בקשה כזו, עליו לבחון האם קיימת "אפשרות סבירה" כי השאלות המועלות על ידי המבקש יוכרעו לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). הרף הנדרש על מנת לעמוד בהוכחת "אפשרות סבירה" נמוך יותר מזה הנדרש בהוכחת "מאזן ההסתברויות", לפיו נבחנת התביעה הייצוגית עצמה. על כן בשלב אישור הבקשה אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה ואין הוא בוחן את כל עילות התביעה לגופן, אלא עליו להכריע האם עילות התביעה הנטענות הוכחו באופן לכאורי בלבד (ראו: ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (04.9.11) (להלן: "עניין ברזילי"), רע"א 979/13 לנדמארק גרופ בע"מ נ' הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ (25.6.15)).
14.בענייננו, לא עלה בידי המבקש לעמוד אף ברף לכאורי זה של "אפשרות סבירה". לא מצאתי כי המשיבה הפרה הוראות תקן 1145; איני סבורה כי המבקש או מי מחברי הקבוצה הוטעו באשר לתוכן המוצר, ואף סבורני כי לא נגרם נזק (ממון או שאינו ממון) למבקש או למי מחברי הקבוצה.
הפרת חובה חקוקה
15.עוולת הפרת החובה החקוקה מושתתת על מספר יסודות. בראש וראשונה על הטוען כי עוולו כלפיו, להוכיח שהופרה חובה. כאמור, בענייננו עיקר טענתו של המבקש הוא כי כינוי המילה "טבע" המופיע על אריזת המוצר מהווה הפרה של תקן 1145, וכפועל יוצא גם חובות נוספות דוגמת חובת השמירה על תקן המעוגנת בחוק התקנים, התשי"ג-1953.
16.סעיף 3.14 לתקן קובע כי: "סימון מוצר המזון כולו או סימון הרכיבים שלו בכינוי 'טבעי' או בכינוי שקיל לו יהיה כמפורט בנספח ג'".
סעיף ג-1 לנספח ג' קובע כי: "מותר לסמן בכינוי 'טבעי', ללא מילים נלוות, מזון יחיד או מקטע שלו, שאינו תערובת של מזונות, שאין בו תוספת רכיבים ושלא עבר תהליכים אחרים מאלה המפורטים", ובניהם "סרכוז", "קירור", "הגבנה", ועוד.
17.בענייננו, אין חולק כי המוצר אינו "טבעי" כפי שנדרש בתקן. מדובר במוצר יוגורט, אשר מצורתו הגולמית כחלב עבר תהליכים של עיבוד, קירור ושימור עד שהגיע בתצורתו הסופית אל מדף הצרכנייה. המוצר אף מכיל תוספות מזון שונות כגון גרנולה, דבש ופירות, ולכן מהווה הוא "תערובת של מזונות". לפיכך, על פי הוראות התקן, אין לכנותו במילה "טבעי".
גדר המחלוקת הוא אם כן האם ניתן לכנות את המוצר במילה "טבע" שעה שאין חולק כי התקן אוסר לכנותו במילה "טבעי"? במילים אחרות - האם הכינוי "טבעי" שקיל (כלשון הוראת סעיף 3.14) לכינוי "טבע"?
סבורני כי הכינויים "טבע" וטבעי" אינם שקילים זה לזה; שתי המילים אינן בעלות אותה משמעות מילולית ומהותית, אף שהן נובעות מאותו השורש (טבע). על כן אין מניעה לעשות שימוש במילה "טבע" בשמו של המוצר ועל גבי סימון אריזתו.
18.הצדדים בבקשה ביקשו לדקדק במשמעות המילונית של האמור בתקן, ובדרך זו אפסע גם אני. "טבע" מוגדר במילון אבן שושן (אברהם אבן שושן המילון החדש 1989, להלן: "המילון") כ: "שם כולל לכל הבריאה, תולדה, עולם ומלואו, כל הדברים הקיימים בעולם, עולם הצומח, החי, הדומם". "טבעי" מוגדר במילון כ: "1. כמו שהוא בטבע, כמות שהוא מבריתו ... 2. בלתי מלאכותי, לא מעֻשה, אמיתי".
ההגדרה הרלוונטית ל"שקיל" במילון היא: "[במכאניקה] שוה משקל, שקול...". לא במכאניקה עסקינן ועל כן נפנה לפירוש המילה "שקול": "שווה במשקלו, בכמותו או בערכו ל-, שווה ערך..."
אם כן, האם "כל הבריאה, עולם ומלואו, כל הדברים הקיימים בעולם" הם שווי ערך לאובייקט "כמו שהוא בטבע", "בלתי מלאכותי", "לא מעֻשה"? התשובה לכך שלילית. "טבע" הוא שם עצם המתאר מושג רחב וכללי, בעוד ש"טבעי" הוא שם תואר, הבא לתאר עצם שאינו מלאכותי, אבל אינו הטבע עצמו.
19.הבחנה דומה ואף מובהקת יותר מתקיימת בשפה האנגלית בין המילה "Nature" למילה "Natural". המילה "Nature" מוגדרת במילון WEBSTER'S ENCYCLOPEDIC DICTIONARY OF THE ENGLISH LANGUAGE (LEXICON PUBLICATIONS, 1988), באופן הבא:
"the physical universe and the laws and forces which govern changes within it".
המילה "Natural" מוגדרת במילון זה באופן הבא:
"pertaining to, existing in. or produced by nature … not artificial".
אם כן, גם בשפה האנגלית ניתן לראות את ההבדל הקיים בין המילה "Nature" שתפקידה לתאר מושג כללי של כלל הבריאה והחוקים השולטים בה, לבין המילה "Natural" המתארת את שאינו מלאכותי הקיים בטבע.
20.לסיכום - המילה "טבע" אינה שקילה למילה "טבעי", ועל כן עצם השימוש במילה "טבע" אינו מהווה הפרה של הוראת סעיף 3.14 לתקן 1145.
הטעיה
21.ההלכה הפסוקה הגדירה הטעיה מכוח סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן כהצהרה כוזבת, הנוצרת מקיומו של פער בין הדברים המוצגים לבין המציאות. נקבע כי על מנת שלמבקש תקום עילת ההטעיה, עליו להוכיח כי מתקיימים בעניינו שלושה רכיבים: מצג היכול להטעות אשר אינו משקף נאמנה את המציאות, הסתמכות בפועל על המצג המטעה ונזק שנגרם בגין הסתמכות זו (ראו לדוגמא: רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, וכן עניין ברזילי).
22.סבורני כי במקרה שלפנינו לא עלה בידי המבקש להוכיח, ולו לכאורה, אף לא אחד מרכיבי עילת ההטעיה, על אחת כמה וכמה שלא עלה בידו להוכיח את כל שלושת הרכיבים, שרק בהתקיימותם במצטבר עומדת למבקש עילת ההטעיה.
23.כאמור, המבקש טוען כי המילה "טבע" על גבי אריזת המוצר, יצרה בקרבו ציפייה לרכישת מוצר בעל מאפיינים מסוימים: מוצר מזון "יחיד", שלא מעורבבים בו רכיבי מזון נוספים, וכן מוצר מזון שאינו מלאכותי ושאינו מכיל רכיבים מלאכותיים שונים כגון חומרים משמרים וחומרי טעם וריח. כך במילותיו: " ... מבחינתי, כינוי המוצר 'טבע' גורם לי להסתמך על כך, שמדובר במוצר טבע ו/או במוצר טבעי ו/או במוצר שמרכיביו מהטבע ואשר הופתעתי לגלות כי המוצר אשר מכונה 'טבע' מכיל עשרות רכיבים שונים ותערובות שונות וכן חומרי טעם וריח שלא מן הטבע ולפיכך מדובר במוצר שאינו מהטבע ..." (סעיף 5 לתצהיר המבקש). בכתב התשובה לתגובת המשיבה הדגיש המבקש טענה זו, עת ציין: "מה הקשר בין ה'טבע' המופיע על גבי אריזת המוצר נשוא בקשת האישור, אם המוצר לא רק שאינו מורכב ממזון יחיד, אלא הוא מכיל תערובת של מזונות בתוספת רכיבים משמרים ובהם חומצה סורבית? התשובה - אין כל קשר!!!" (שם סעיף 17).
24.טענותיו אלה של המבקש יש לדחות בשתי ידיים. המילה "טבע" לא יכולה הייתה להטעות את המבקש לחשוב שהוא רוכש מוצר מזון "יחיד" שאינו מעורבב עם רכיבים נוספים, שהרי די במבט חטוף בתמונות על אריזת המוצר שצרף המבקש עצמו לבקשת האישור, על מנת ללמוד כי מאפייני אריזת המוצר מעידים במהימנות רבה על תוכנו. שם המוצר כפי שמופיע על האריזה הוא "פרילי טבע- יוגורט עם גרנולה ופירות 1.9% שומן", היינו המוצר מורכב לכל הפחות מיוגורט (שגם הוא אינו מוצר "טבעי" מאחר ועבר תהליכי עיבוד), גרנולה ופירות. כמו כן, על גבי אריזת המוצר מופיעה אילוסטרציה גדולה וברורה המעידה כי המוצר מורכב ממספר רכיבים, ביניהם דגנים אגוזים ופירות.
זאת ועוד, הרכיבים השונים, כגון חומרי טעם וחומרים משמרים, אשר בשל הימצאותם במוצר טוען המבקש כי הוטעה, מפורטים באופן גלוי ונהיר על גבי אריזת המוצר . המבקש עצמו, בעת ניסוח כתב טענותיו, הסתמך על רשימת רכיבים מפורטת זו (ראו סעיף 4.8 לסיכומיו). משעה שכלל המידע גלוי וברור לעיני הצרכן, קשה לקבל את הטענה בדברהטעיה צרכנית. ראוי לזכור כי דיני הגנת הצרכן נועדו אומנם למנוע הטעיה, אך לא נועדו הם להסיר מן הצרכן הסביר אחריות בסיסית ושימוש בשכל ישר בעת רכישת המוצר. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט מ' יפרח, בת"צ (מחוזי ת"א) 2520-01-10 בן סימון נ' דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ, סעיף 18 לפסק הדין (31.1.14), אשר עסק בטענת הטעיה נוכח הכנסת צבעי מאכל למוצר דגני בוקר:
"המסקנה הנדרשת היא כי המידע על אודות קיומם של צבעי המאכל, היה זמין, הופיע על אריזת המוצר ולא הוסתר. הלא טענת המבקשים היא כי דבר קיומם של צבעי המאכל נודע להם מעיון ברשימת הרכיבים, וזו מהווה חלק בלתי נפרד מן האריזה. בנסיבות אלה, חל האמור ברע"א 5446/07 יהב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 26.8.07, פורסם במאגר נבו: '... אין לו למי שלא קרא, אך יכול היה לקרוא ולהתעמק, להלין ככלל על הזולת, שהרי היה בידו לקרוא' (ולא נעלם הימני כי הדברים נסבים על עו"ד שלא קרא פוליסת ביטוח, אך בה במידה יפים הם לצרכן, כמבקש, הטוען כי הוא מקפיד על מזונו ובריאותו ... )".
למען הסדר הטוב אעיר כי קיים ערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון על פסק הדין דלעיל. בעניין זה ראו גם דבריו של כב' השופט י' שפסר בת"צ (מחוזי מרכז) 8111-11-12 ארגס נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, סעיף 16 לפסק הדין (8.5.14) (להלן: "עניין ארגס").
יתרה מכך, גם אם אניח לצורך העניין כי בעת שהמבקש רכש לראשונה את המוצר הוא הוטעה לחשוב כי המילה "טבע" מלמדת על מוצר יחיד, הרי שהמבקש תיאר בתצהירו כי נהג לרכוש 6 יחידות של המוצר כל חודש, במשך שלוש שנים תמימות (סעיף 17). תמוהה בעיני עד מאוד טענתו כי "הופתע" לגלות כי המוצר מכיל עשרות רכיבים שונים, לאחר רכישת ואכילת מאות יחידות של המוצר משך שנים. על פניו מדובר בטענה קנטרנית. זאת ועוד, בא כוחו של המבקש ציין במסגרת דיון קדם המשפט שנערך ביום 2.9.14, כי ניתן להבחין מהתבוננות באריזת המוצר כי הוא מכיל רכיבים שונים, ובמילותיו: "וודאי שאיני טוען שהמוצר אינו מהווה תערובת של מזונות. רואים זאת על האריזה" (עמ' 1 שו' 15 לפרו', ההדגשה שלי - י' ו'). די באמירה זו כדי לסתום את הגולל על טענת המבקש בדבר הטעיה.
25.בשולי הדברים, אעיר כי לא נעלמה מעיני טענתו של המבקש בדבר אי גילוי קיומו של חומר משמר מסוג "חומצה סורבית" במוצר נשוא בקשת האישור. ואולם טענה זו נטענה בעלמא, ללא ביסוס ראייתי כדבעי, ונדמה כי לא בכדי לא התמקד בה המבקש בבקשתו ובסיכומיו. יוער אף כי טענה ממין זה נדונה ונדחתה במסגרת בקשת האישור בת"צ (מחוזי חיפה) 24398-09-13 ח'ריש נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ (13.11.14).
הנזק
26.כאמור, שתי העילות המרכזיות עליהן נסמכת בקשתו של המבקש (הפרת חובה חקוקה והטעיה צרכנית) הן עוולות שאחד מיסודותיהן הוא נזק. לפיכך, גם לו הייתי מגיעה למסקנה כי המשיבה הפרה את התקן או כי המבקש הוטעה, הרי שלא היה בכך די על מנת לאשר את בקשתו שכן, לא עלה בידי המבקש, גם לא באופן לכאורי, להוכיח כי נגרם נזק כלשהו לו או למי מחברי הקבוצה.
27.המבקש טוען כי נגרם לו נזק ממוני בדמות פיצויי השבה בגובה שווי סך כלל המוצרים שנרכשו על ידו במשך שלוש שנים, וכן סך המוצרים שנרכשו על ידי חברי הקבוצה.לחילופין, טוען הוא כי יש לפצותו בסכום העולה כדי הפער שקיים בין מחיר המוצר למוצרים דומים בשוק שאינם נושאים את המילה "טבע".
דינה של טענתו החילופית של המבקש להידחות על הסף, שכן בדיון קדם המשפט שנערך ביום 2.9.14 בא כוח המבקש ציין כי הוא חוזר בו מטענה זו, ובמילותיו: "אני חוזר בי מהאמור בתשובה לתשובה לגבי הטענות הנוגעות למחיר ביחס למחירי מוצרים אחרים כפי שמופיעות בתשובה לתשובה". חרף דבריו מפורשים אלה, שב בא כוח המבקש והעלה טענה זו בסיכומיו (סעיף 24).
גם את טענתו האחרת של המבקש בדבר נזק הממון יש לדחות. כאמור, נזק ממון זה מגלם את מלוא עלות רכישת המוצרים על ידי המבקש וחברי הקבוצה. ואולם, לא נטען על ידי המבקש וממילא לא הוכח כי מי מרוכשי המוצרים לא צרך אותם במלואם, במיוחד נוכח תיאורו של המבקש כי רכש וצרך את המוצרים במשך תקופה של שלוש שנים. (בעניין זה ראו גם סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן המאפשר השבה של מוצר שנצרך עקב הטעיה תוך השבת התמורה, האמור בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ''ד נז(4) 673 (להלן: "עניין תנובה"), סעיפים 7(א) ו- 12 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור (2003), וכן האמור בעמ' 9 לפסק הדין בעניין ארגס).
28.גם דינה של טענת המבקש לקיומו של נזק שאינו ממון מסוג עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, להידחות. אומנם הלכה פסוקה היא כי פגיעה באוטונומיה מוכרת כראש נזק בגין הטעיה צרכנית, אולם על הטוען לפגיעה מסוג זה להוכיח קיומן של תחושות שליליות סובייקטיביות משמעותיות, הנגרמות בגין פגיעה ב"גרעין הקשה" של האוטונומיה . בעניין זה ראו סעיפים 44 ו-47 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר בעניין ברזילי:
"דומה כי הגישה הרווחת כיום בפסיקת בית משפט זה היא כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה 'בגרעין הקשה' של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר 'הפגיעה באוטונומיה' מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד, והתחושות השליליות שנלוות אליה הן: שוליות, חלשות בעוצמתן, ולא משמעותיות (וכאלה הן התחושות שחש לקוח אשר לא צרך את המוצר בפועל, במקרה כמו זה שלפנינו) – אין מקום להכיר ב'פגיעה באוטונומיה' שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי ..."
"... מסקנתי הנ"ל, שלפיה במצב הרגיל לא יהיה זה מוצדק להכיר בנזק של פגיעה באוטונומיה רק בשל קיומה של הטעיה, הפרת חובת-גילוי, או הפרת חובה אחרת מצידו של עוסק, מבלי שנלווה אליה "דבר מה נוסף" – מתחייבת, לטעמי, לנוכח הרציונלים העומדים בבסיס ההכרה בראש-נזק זה. תוצאה אחרת, תוביל בהכרח לכך שכל פעולה של עוסק אגב הפרה של חוק, או תקן, תקים ללקוחו עילת תביעה (ייצוגית) בגין פגיעה באוטונומיה – גם כאשר באופן מהותי לא נגרמה כל פגיעה ממשית. כך, למשל, כל לקוח שרכש מוצר ראוי, או קיבל שירות מועיל ממי שניהל את עסקיו ללא רישיון – עשוי לטעון כי האוטונומיה שלו נפגעה, בטענה כי לא היה מתקשר בעסקה עם אותו עוסק, אילו היה מודע לאי-החוקיות הכרוכה, למשל, בפעילותו העסקית. תוצאה זו איננה מתקבלת על הדעת. יש בה, להשקפתי, משום הרחבה לא ראויה של המונח "פגיעה באוטונומיה" והיא אף עלולה להביא לזילות בהליך הייצוגי, שחשיבותו ככלי-אכיפה בידי הצרכן – רבה"".
בענייננו, המבקש תאר בתצהירו את הנזק שאינו ממוני כ"עגמת הנפש עקב ההטעיה והתסכול, הכעס ואובדן האמון ובכלל הפגיעה באוטונומיה...". טענה זו נטענה בעלמא, ולא הוכחה. גם אם אהיה מוכנה להניח כי המבקש או מי מחברי הקבוצה הוטעה לחשוב כי מדובר במוצר מזון "יחיד" או כי הוא אינו כולל עשרות רכיבים לרבות חומרי טעם וריח, סבורני כי הרגשות אשר חשו מי מהם עקב הגילוי כי במוצר שצרכו קיימים פירות ואגוזים ואף חומרים משמרים, וודאי שאינן עולות כדי אותן תחושות גועל ותסכול המצויות בלבת הפגיעה באוטונומיה (ראו והשוו עניין תנובה).
עילות תביעה נוספות
29.כאמור, בבקשת האישור טען המבקש לעילות תביעה נוספות, כגון הטעיה מכוח חוק החוזים, עוולות התרמית והרשלנות ועשיית עושר שלא במשפט. טענות אלו נטענו בעלמא, לא גובו בתשתית מספקת וממילא נדמה כי נזנחו בסיכומי המבקש.
סוף דבר
30.דין בקשת האישור להידחות.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ה, 02 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
