לפני המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי שמצהיר כי יש לבטל חשבון מים ששלחה המשיבה למבקש ולמתן צו עשה המורה למשיבה לבטל לאלתר את העיקולים שהטילה על חשבון הבנק של המבקש ואשתו, כמו גם על כרטיסי האשראי שלהם וזאת בגין החוב שנוצר עקב אי תשלום חשבון המים הנ"ל.
רקע
1. המבקש מתגורר בתל אביב. צריכת המים החודשית שלו לאורך שנים הניבה לפי טענתו חשבונות מים בסכומים של בין כ- 250 עד כ- 400 ₪ לחודש. ביום 14.1.14, הנפיקה המשיבה למבקש חשבון מים על סכום של 3,727 ₪ לתקופה שמיום 14.7.13 ועד ליום 9.9.13. בסמוך לאחר קבלת החשבון, מיהר המבקש ליצור קשר עם המשיבה, על מנת לברר עמה את מהות החשבון המנופח והבלתי סביר. למבקש הובטח על ידי שירות הלקוחות של המשיבה כי יקבל חשבון זמני לתשלום על סכום מופחת ובמקביל ייעשה בירור לגבי החשבון שנשלח אליו.
2. ביום 22.1.14, הנפיקה המשיבה למבקש חשבון זמני, בסכום של 423.54 ₪, אשר שולם על ידו ביום 13.2.14. המבקש טוען כי הודיע אין ספור פעמים למשיבה כי הוא מוכן שנציגיה יערכו בדיקה בביתו, אך לטענתו לא נעשה דבר. לאחר אין ספור שיחות ומכתבים שנשלחו למשיבה בנושא ואשר נותרו רובם ללא מענה ומאחר והמבקש לא הסכים לשלם את החשבון המופרך, הטילה המשיבה מספר עיקולים על חשבונותיו של המבקש, דבר שגרם לו נזקים ועוגמת נפש.
3. המבקש טוען כי הוא ואשתו הינם פנסיונרים, הגרים לבד בביתם, וחשבון המים המנופח נובע כנראה מטעות של המשיבה, הואיל ובתקופה הרלוונטית הוא לא צרך מים בכמות החורגת מהממוצע החודשי של צריכתו.
4. המשיבה מנגד, טוענת בתשובה שהגישה להמרצת הפתיחה, כי היא פעלה כדין והבהירה למבקש פעמים רבות כי עליו לצרף אישור של שרברב על אי קיומה של נזילה ולבקש ביקורת בתשלום לשם בדיקת תקינות מד המים וכי במידה ויימצא כי מד המים אינו תקין, דמי הבדיקה יוחזרו לו. המשיבה טוענת כי המבקש לא הצביע על כל עילה לפטור אותו מן ההליכים הנ"ל, הקבועים בכללי המים. לטענתה, משהחליט שלא לפעול על פי הכללים, לקח המבקש את הסיכון כי יופעלו נגדו הליכי גביה, כפי שנעשה.
5. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי טענתו היחידה של המבקש היא כי לדעתו הסובייקטיבית, חיובי המים אינם סבירים ובעניין זה כבר נקבע במקרה אחר כי לא די בכך.
6. המשיבה טוענת כי לא עליה מוטל הנטל להסביר את ההבדלים בין הצריכה הממוצעת של המבקש ולבין הצריכה נשוא התביעה, שהייתה אמנם גבוהה בהרבה, אלא מוטל על המבקש לתת הסבר בעניין זה.
דיון
7. המבקש תמך את המרצת הפתיחה בתצהירו הוא. המשיבה תמכה את תשובתה להמרצת הפתיחה בתצהירו של מר איגור גוטמן, מנהל אזור במחלקת צרכנות המים של המשיבה. כל אחד מהנ"ל נחקר על תצהירו. שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
8. הצריכה הממוצעת של המבקש בשנים 2010 עד 2014 כולל עמדה על כ- 355 ₪ לחוד. ראה חשבונות המים במ/1 לתקופה הנ"ל, שחישוב ממוצע שלהם מביא לסכום הנ"ל. יש לציין כי החישוב בוצע בנטרול החשבון נשוא התביעה ובנטרול חשבון בודד בסך 1,113 ₪, שלפי טענת המבקש שלא נסתרה (ראה עמ' 4 לפר', ש' 26 – 28), נבעה מחיוב יתר של הבניין והתקבל זיכוי בגינו בסך של 650 ₪). לפיכך, החשבון נשוא התביעה, מקיץ 2013, בסך של 3,727 ש"חף, גבוה ביותר מפי 10 מצריכת המים הממוצעת של המבקש בשלוש וחצי השנים שקדמו לחשבון ובחצי השנה שלאחר חשבון זה.
9. עוד התברר במהלך ניהול התיק ושמיעת הראיות, כי לפי טענת המשיבה, נשלח על ידה קבלן עצמאי העובד עבורה לבדוק את תקינות מד המים של המבקש, וזאת ביום 16.10.14, היינו, כחודש ושבוע לאחר קריאת המים החריגה. כמו כן, אין מחלוקת כי חרף קריאת המים החריגה, לא ניתנה כל הודעה על כך למבקש (ראה עדות גוטמן עמ' 11, ש' 15 עד עמ' 12, ש' 2 ובפרט בעמ' 12 ש' 1 – 2), אשר נודע לו על ענין זה רק בחודש ינואר 2014, עם קבלת חשבון המים שנערך ביום 14.1.14 ואשר הגיע אל המבקש בסמוך ליום 22.1.14.
10. לפי טענת המשיבה, התוצאה של בדיקת מד המים שנעשתה ביום 16.10.13, הייתה כי מד המים תקין (ראה עדות גוטמן עמ' 11, ש' 15 – 32). מר גוטמן ציין בחקירתו, כי מסיבה זו לא ניתנה כל הודעה למבקש (ראה שם).
11. המבקש חזר על עמדתו כי לא הבחין בנזילה כלשהי (עמ' 9, ש' 23 – 26). כמו כן, העיד כי פנה אל שרברב מטעמו, בסמוך לאחר קבלת החשבון, אשר נתן לו הנחיות כיצד לבדוק האם קיימת נזילה אם לאו (ראה שם). המבקש פעל על פי ההנחיות, היינו, סגר את ברז המים הראשי של דירתו ובדק את מד המים. מאחר ובעקבות סגירת ברז המים הראשי, מד המים עצר מלכת, הגיע המבקש, כמו גם השרברב מטעמו, למסקנה כי לא קיימת נזילת מים בדירה.
12. אין מחלוקת כי המבקש מילא בסופו של דבר בחודש נובמבר 2014 טופס בקשה לביצוע בדיקה של מד המים (ראה עדותו בעמ' 9, ש' 15-18). גם אין מחלוקת כי המבקש לא צירף לטופס הנ"ל אישור של שרברב על אי קיומה של נזילה.
13. המבקש בסיכומיו טוען כי מדובר בצריכה חריגה ביותר של יותר מפי 10 מהחיוב הדו-חודשי הרגיל, כי המשיבה לא עמדה בחובתה לפי כללי המים לתת הודעה מידית למבקש על הקריאה החריגה, כי הדרישה הראשונה של המשיבה להמצאת חוות דעת של שרברב נעשתה חודשים רבים לאחר המקרה ועל כן ביצוע בדיקה כאמור כבר לא היה רלוונטי וכי מרבית עדותו של מר גוטמן הייתה עדות מפי השמועה, שכן הוא לא ביצע את בדיקת מד המים, הוא לא ביקר בזמן אמיתי בנכס, הוא לא היה מעורב בשיחות שניהל המבקש עם מחלקת השירות של המשיבה והוא לא ערך את החשבונות ולא היה מעורב בנושא העיקולים.
14. המבקש מפנה לפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי כב' השופט דניאל ארנסט בתיק מספר 88377/00 עיריית הרצליה נ' בראל ניהול והחזקת בתים משותפים (פורסם בנבו). באותו פסק דין, נקבע כי במקרה שאין הסבר ברור לקריאה חריגה, יש לחייב את הצרכן לפי הממוצע על פני שלוש שנים.
15. המשיבה מנגד בסיכומיה, טוענת כי המבקש לא פעל לפי הנדרש על פי כללי המים, הסתיר בתביעה את העובדה שהוא מתגורר בדירת גן, לא אמר אמת ביחס לגודל הגינה שלו ולא הגיש אף ראיה על כך שרשת המים הפרטית שלו הייתה תקינה.
16. מוסיפה וטוענת המשיבה, כי משלא הגיש המבקש חוות דעת של השרברב מטעמו, עובדה זו פועלת לרעתו ומקימה חזקה כי לו היה מובא השרברב לעדות, היה מסתבר כי אין ממש בטענה שלא הייתה נזילה. עוד נטען, כי מד המים הוא מכשיר מדידה מדויק והקריאה שלו מקימה חזקה שלפיה נצרכו המים שנקראו במד. המבקש לטעון כי מד המים מקולקל, עליו הנטל להוכיח זאת. המשיבה טוענת כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי מד המים מקולקל.
17. המשיבה מפנה למספר פסקי-דין אשר תומכים בעמדתה כי יש לדחות את התביעה [ת.א. 43782/05 עיריית הרצליה נ' סולל בונה, ת.א. 11579-08-10 עייש נ' עיריית ת"א ו- ת.ק. 1118-10-09 עו"ד איתן ואח' נ' עירית קרית ביאליק].
18. עוד טוענת המשיבה, כי סעיפים 13 ו- 14 לכללי המים אשר אליהם הפנה ב"כ המבקש, תוקנו בשנת 2014 וההוראות שאליהן מפנה המבקש ואשר נוגעות למועד מתן ההוראה על קריאה חריגה, נכנסו לתוקף לאחר המקרה נשוא התביעה. המשיבה פעלה אפוא כדין ועל כן יש לדחות את התביעה.
19. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. כאמור, לפי טענת המבקש, לא היתה נזילה בדירתו בתקופה הרלוונטית [ראה עמ' 1 לפרוטוקול ש' 29 עד עמ' 2, ש' 2, לפרוטוקול]. עדותו של המבקש הייתה אמינה בעיני.
20. המשיבה טוענת דווקא כי יש להגיע למסקנה שהייתה כנראה נזילת מים, שכן היא טוענת שמסקנה זו עולה מעצם העובדה שהמבקש לא הביא את השרברב לעדות ולא הגיש חוות דעת מטעמו. עם זאת, אין בטענה זו כדי להועיל לה. אם מבקשת המשיבה שאגיע למסקנה שהייתה נזילה, הרי שלפי סעיפים 13 – 18 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011, זכאי לכאורה המבקש בנסיבות אלה לביטול החשבון החריג ולחיוב בחשבון לפי ממוצע החשבונות הקודמים.
21. מנגד, אם אאמץ את גרסת המבקש שלפיה לא הייתה נזילה (כפי שאכן אימצתי), השאלה שעומדת לדיון הינה האם עלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט כי הוא לא צרך את המים נשוא החשבון וכי למעשה אירעה תקלה כלשהי במד המים.
22. אני סבור שעלה בידי המבקש לעמוד בנטל זה. ראשית, הוכח כי היה שיהוי רב מצד המשיבה במתן הודעה למבקש על הצריכה החריגה של מים. מאחר ומדובר בצריכה של כמעט פי 10 מהצריכה הממוצעת, מדובר ב"צריכה חריגה מאוד", כפי שהדבר מוגדר בכללים הנ"ל.
23. בנסיבות שכאלה ועל פי סעיף 13 ג'(1) לכללים, היה מוטל על המשיבה להודיע למבקש על הצריכה החריגה וזאת לא יאוחר מ- 5 ימי עסקים ממועד ביצוע הבדיקה ההשוואתית, אשר לפי סעיף 13א' לכללים, יש לבצע מיד עם קבלת נתוני הקריאה של מדי המים. עוד לפי סעיף ג'1 הנ"ל, מוטל על המשיבה, אם יש ברשותה מספר טלפון של הצרכן, לעשות מאמץ להודיע לו ללא דיחוי בטלפון או באמצעות מסרון, על הצריכה החריגה מאוד. כללים אלה שציינתי לעיל היו בתוקף גם במועד הרלוונטי לתביעה בקיץ 2013.
24. ברגע שהמשיבה לא פעלה לפי הכללים הנ"ל ולא הודיעה למבקש על הקריאה החריגה תוך 5 ימי עסקים ממועד הקריאה (שחל ביום 9.9.13) וחמור מכך, לא עשתה כן גם לאחר שהסתבר לה באמצע אוקטובר 2013, כי מד המים תקין לשיטתה, מנעה המשיבה למעשה מהמבקש לבצע בזמן אמיתי ובסמוך לאחר הקריאה החריגה, בדיקה מטעמו של רשת המים הפרטית שלו לאיתור נזילה. בכך שינתה המשיבה את מצבו של המבקש לרעה בצורה משמעותית ובלתי הפיכה. לפיכך, יש לראות אותה כמי שמנועה כיום מלהלין על המבקש שלא ביצע בדיקה של רשת המים הפרטית על ידי שרברב וכי לא קיים כביכול את הכללים בעניין זה כאשר היא עצמה מנעה ממנו זאת. ברור כי אין דומה בדיקה של רשת המים הפרטית בסמוך לקריאה החריגה של המים ולבין בדיקה כזו הנעשית לאחר חודשים רבים.
25. כאן המקום לציין, כי לפי טענת המשיבה, היא ביצעה בדיקה של תקינות מד המים במועד סמוך באופן יחסי לקריאה החריגה (16.10.15). המשיבה לא מצאה לנכון להביא לעדות בפני בית המשפט את אותו קבלן עצמאי שביצע את הבדיקה וזאת כדי לאפשר לבית המשפט להתרשם בצורה בלתי אמצעית מהבדיקה שנעשתה ומאמינות המסקנות שהתקבלו כתוצאה ממנה, כמו גם מנעה בדרך זו מהמבקש לברר ענין זה במסגרת חקירה נגדית. המשיבה אפילו לא צירפה ראיה ממשית אחרת אודות הבדיקה האמורה, כגון מסמך כלשהו שמתעד את הבדיקה. כאשר העדות בעניין זה מובאת, אפוא, מפי השמועה על ידי מר גוטמן, ברור שלא ניתן על ידי חקירה נגדית שלו, לוודא את אמינות התוצאה הנטענת של הבדיקה שבוצעה על ידי אדם אחר.
26. משמע, המשיבה מצד אחד מנעה מהמבקש לבדוק בזמן אמיתי את רשת המים הפרטית לאיתור נזילות וכן אף מנעה ממנו למעשה כל יכולת לבקש ממנה לבדוק בזמן אמיתי את תקינות מד המים, וזאת משכאמור לא נתנה לו כל הודעה על הצריכה החריגה במשך חודשים רבים ועשתה כן רק כעבור 4 חודשים (למעשה, המשיבה אפילו לא נתנה ה ודעה כאמור במסגרת החשבון שבמחלוקת שעיון בו אינו מגלה כל הערה אודות צריכת מים חריגה, אלא היה זה המבקש עצמו שנזעק מעצם החיוב הגבוה). מצד שני, את הבדיקה שהמשיבה עצמה ביצעה לטענתה בקשר לתקינות מד המים בזמן אמיתי, לא מצאה היא לנכון להביא ביחס אליה עדויות ישירות אלא כאמור רק עדויות מפי השמועה.
27. די לי בהתנהלות הנ"ל של המשיבה, כדי לקבל את התביעה ולקבוע כי יש לבטל את החשבון.
28. עם זאת, קיים נימוק מהותי נוסף שמוביל למסקנה שיש לבטל את החשבון נשוא התביעה. לדידי, בנסיבות הקיימות בתיק זה, שבהן הוכח לפני ואף אין מחלוקת, כי במשך שלוש וחצי שנים לפני החשבון שבמחלוקת וחצי שנה שלאחריו, עמדו חשבונות המים הדו חודשיים של המבקש על סכום ממוצע של כ- 355 ₪, עצם עובדה זו, יש בה כדי להעיד ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי יותר סביר להניח, שתקלה כלשהי הייתה הסיבה לקריאת המים החריגה כל כך מאשר כי המבקש צרך את המים.
29. לא מדובר בחריגה מעטה ואפילו לא בחריגה בשיעור של 100%, שהיא עצמה, לכל הדעות, הנה חריגה משמעותית, אלא, כאמור, מדובר בחריגה של מעל 1000%. במקרה כזה, עצם החריגה הבודדת הנ"ל ובוודאי בתוספת עדותו של המבקש, שהייתה אמינה עליי ושלפיה הוא לא צרך בתקופה הרלוונטית צריכת מים חריגה, יש בה כדי לעמוד בנטל הנדרש לשכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי יותר סביר להניח שחשבון החריג נבע מתקלה, מאשר כי המבקש צרך בפועל ובמודע כמות אדירה כזו של מים וכעת הוא עושה עצמו פני תם ומנסה במרמה לבטל חשבון שבפועל עליו לשלם. גם עדותו של מר גוטמן שלפיה מוכרת לו תופעה של כניסת אוויר לרשת המים ואשר גורמת לזיוף מד המים (עמ' 13, ש' 16 – 17), אם כי העד טען כי לא זה מה שקרה במקרה הנוכחי, אולם ברור כי אין לייחס לעדותו זו כל משקל וזאת מקום שלא הוא בדק את מד המים בחודש אוקטובר 2013 אלא קבלן עצמאי מטעם המשיבה שכאמור לא הובא לעדות (עמ' 12, ש' 3 – 6).
30. העובדה שהוכח לכאורה כי מד המים המשויך של המבקש הוחלף בשנת 2011 לחדש, אין בה כדי לשנות ממסקנתי שכן כאמור, גם מד מים חדש יכול לזייף. גם הטענה שלפיה מד המים הראשי הראה גם הוא קריאה שכוללת את כמות המים החריגה נשוא התביעה, אינה יכולה להועיל למשיבה, שכן היא לא הביאה כל ראיה ממשית אודות טענה זו.
31. זאת ועוד - על רקע כל האמור לעיל, גם ברור כי אין בפסקי הדין שאליהם הפנתה המשיבה כדי להועיל לה. לבד מכך שמדובר בפסקי דין שאינם מהוויים תקדים מחייב ואפילו לא מנחה כלפי בית משפט זה, הרי שממילא בנידון דידן כל מקרה ונסיבותיו ואכן במקרה שלפניי, הנסיבות אינן זהות למקרים שנדונו בפסקי הדין הנ"ל.
32. כמו כן, איני מקבל את טענת המשיבה שלפיה לא אמר המבקש אמת ביחס לגודל גינתו, שכן עיון בנ/1 (תמונה של גינת המבקש שהגישה המשיבה כראיה), מגלה כי אכן חלק מהגינה מרוצפת. על כן, יש לראות את תשובת המבקש שניתנה בקדם המשפט הראשון וביחס לגודל גינתו, כמתייחסת לחלק הרלוונטי להשקייה.
33. כמו כן, לא נסתרה טענת המבקש שלפיה לא קיימת מזה שנים מערכת השקייה אוטומטית בגינתו, שכן זו כבר אינה פעילה. התמונה נ/1 ודאי אינה מוכיחה אחרת, שכן לא ניתן להבחין בה ה מערכת השקייה. ממילא כל הנושא של קיומה של נזילה הנו בשולי תיק זה שכן כאמור, בין כך ובין אחרת, יש לבטל את החשבון נשוא התביעה. רוצה לומר - אם מדובר היה בנזילה, הרי שכאמור, לפי כללי המים עצמם, זכאי המבקש לתשלום סכום ממוצע חשבונותיו ולעומת זאת ככל שלא היה מדובר בנזילה, כטענת המבקש, אותה אימצתי, המסקנה הנה זהה, שכן שוכנעתי שסביר יותר להניח כי מדובר היה בתקלה, גם אם זמנית, במד המים, מאשר כי המבקש צרך את כמות המים החריגה הכל כפי שכבר פורט לעיל בהרחבה.
סוף דבר
סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומצהיר בזה על בטלות החשבון נשוא התביעה, כאשר מה ששולם בגין החשבון הזמני שהונפק, יישאר בחזקת המשיבה. מנגד, ככל שגבתה המשיבה בגין החוב נשוא התביעה ובמסגרת העיקולים שהטילה על נכסי המבקש ואשתו סכומים נוספים כלשהם, עליה להשיב סכומים אלה למבקש. מאחר והמשיבה ביטלה את העיקולים לפי המלצתי, אין עוד צורך לתת צו נוסף כלשהו בעניין זה.
בנסיבות, תשלם המשיבה למבקש את הוצאות התביעה (אגרה וכל הוצאה אחרת כדין שהייתה ככל שהייתה ואשר תאושר על ידי בית המשפט) ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסכום ריאלי של 7,500 ₪. שכר הטרחה ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסיקתא למשיבה המפרטת את סכום ההוצאות.
המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בלשכתי.
