הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים
1. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 6.9.12, הנתבע 1 (להלן – אהרון מן), שהוא קרוב משפחה של התובע, הציע לתובע השקעה בנדל"ן בארצות הברית אשר, לפי טענתו, תוכל להעשיר את התובע ולהביא לו דמי שכירות בשיעור של % 18 לשנה.
2.לטענת התובע, אהרון מן וכן הנתבעים האחרים הציגו עצמם כאנשי עסקים וכמבינים בנדל"ן אמריקאי, בעלי ניסיון עשיר והצלחה משגשגת מאחוריהם, אשר מטרתם הינה דאגה להשקעות בטוחות עבור לקוחותיהם, בשימת דגש על סיוע לזוגות צעירים בתחילת דרכם (כמו התובע, שהיה בן 24 בעת הגשת התביעה).
התובע טוען כי הוסבר לו שכנגד השקעה של 40,000 $ ירכשו הנתבעים עבורו דירות בבולטימור ובפילדלפיה שבארצות הברית.
את הדירה הראשונה ימשכנו לצורך רכישת דירה נוספת, ועל ידי כך יקבל התובע דמי שכירות עבור שתי דירות, כאשר מההכנסה יופחת תשלום למשכנתא ולהוצאות, כך שלאחר 15 שנים יישארו בידי התובע שתי דירות נקיות ממשכנתא ומהתחייבות אחרת, ובינתיים ייהנה התובע מדמי השכירות הגבוהים.
3.התובע טוען כי על סמך המצג האמור חתם ביום 28.3.05 על הסכם לרכישת שתי יחידות דיור, נספח א' לכתב התביעה (להלן – ההסכם).
4.ההסכם נחתם בין התובע לבין שלושת הנתבעים , אשר מכונים בהסכם "המוכרים" , ומפאת חשיבות האמור בו לעניין התביעה - להלן ציטוט תוכנו של ההסכם:
"הואיל: והמוכרים פתחו חברה בארה"ב בשם m & l realty brokers שמטרתה לקנות דירות בפילדלפיה ובבולטימור ארה"ב, ולהשכירם לתושבי המקום, ולחלק את השכירות בין בעלי המניות של החברה (להלן - החברה).
והואיל: והמוכרים מעוניינים למכור מניות בחברה הנ"ל לקונים, ע"מ לקנות יחידות דיור עבור החברה, בתנאים כדלקמן.
והואיל: והקונים מעוניינים לקנות מהמוכרים מניות בחברה הנ"ל, בתנאים כדלקמן.
לכן הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:
א. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
ב. המוכרים מוכרים בזה לקונה, והקונה קונה בזה מהמוכרים, סך אחוזים מהחברה שהם שווה ערך ל – 2 יחידות דיור בחברה.
ג. יחידת דיור בחברה נמכרת במחיר של 45.000 $ כשהיא נקייה ממשכנתא, המחיר כולל הוצאות עו"ד וכל ההוצאות הכרוכות בקניית הדירה, ע"י החברה ורישומה ע"ש.
ד. החברה תדאג לקבל משכנתא על נכסיה עד % 55 ואז יהיה שווה ערך של יחידת דיור סך של 20.000 $ השקעה של הקונה.
ה. יחידת דיור מושכרת, בממוצע של 600 $ ברוטו,
ו. אחר קבלת המשכנתא על נכסי החברה, הכסף הראשון מהכנסות השכירות יופרש עבור החזר תשלומי קרן וריבית של המשכנתא, והיתרה תחולק בין בעלי המניות.
ז. ניהול הנכסים יתבצע ע"י חברת גומבו בראדערס, תמורת % 10 מכספי השכירות.
ח. החברה חתמה חוזה עם חברת הניהול אצל עו"ד, על התחייבות לניהול במשך 8 שנים.
ט. החברה תאפשר שקיפות מלאה לבעלי המניות על כל הכנסותיה והוצאותיה מהשכרת נכסיה, ותתרגם את מסמכיה לעברית.
י. החברה תחלק לכל משקיע מסמך מניות רשמי על אחזקותיו.
יא. הקונה מעביר למוכרים סך של 40.000 $ ארבעים אלף דולר ע"ח קניית 2 יחידות דיור, וחתימתם של המוכרים, על הסכם זה מהוה הוכחה על קבלת הסכום הנ"ל.
יב. הקונה מתחייב להעביר למוכרים, סך של ......$ עד לתאריך ......
יג. עד לקבלת המשכנתא, יחשב יחידת דיור 45.000 $ וקבלת שכ"ד ישולם לפי האחוז שהמשקיע השקיע מכל יחידת דיור.
יד. הקונה יתחיל להינות מפירות השכירות מהרגע הראשון שהדירות יהיו מושכרות שכפי הנראה להי' תוך 45 יום, ולא יאוחר מ 60 - יום.
טו. כספי השכירות יחולקו אחת ל 3 חודשים על תקופת 3 חודשים.
טז. הצדדים חתמו על הסכם זה מרצונם החופשי לאחר שקראו והבינו כל סעיף מהסכם זה.
יז. הסכם זה נעשה בקניין היותר מועיל לפי דין תורה, ולא כאסמכתא ולא כטופסי דשטרא.
יח. המוכרים יעשו כמיטב יכולתם למכור את כל הרכוש או חלקו במחירי השוק הריאליים, כאשר הקונה ירצה זאת, באם החברה לא תקנה אותו".
5.התובע טוען כי במשך כשנתיים הכול התנהל לכאורה כשורה, והוא קיבל דמי שכירות בסכום של 600 $ לחודש, בניכוי ההוצאות, אם כי כבר לאחר הרבעון הראשון מהעברת הכסף התעדכנו דמי השכירות לסך של 460 $ לחודש, עבור שתי הדירות, עד שביום 11.6.07 נשלח אל התובע מכתב מאת הנתבעים לפיו לא יחולקו דמי שכירות בשלושת החודשים הקרובים , כתוצאה מבעיות חמורות בנכסי החברה (הצורך לבצע שיפוצים עקב חוק האוסר קיום עופרת בצבע הבתים, והסתבכותו של מנהל הנכסים בגירושין ואי שיתוף פעולה מצדו עם מנהלי החברה) (להלן – ההודעה).
6.לטענת התובע, ממועד ההודעה ואילך התחמקו הנתבעים מליתן תשובות ברורות לגבי מצב הנכסים, בניגוד לאמור בסעיף ט' להסכם, וככל שחלף הזמן – "נדלקו נורות אדומות" אצל התובע.
7.ביום 29.8.11 נפגש התובע עם אהרון מן ועם הנתבע 2 (להלן – לנגנר) , ואז נאמר לו כי מתוך כמאה יחידות דיור נותרו רק 25 , כאשר מחציתן בלבד מושכרת , וכי על מחצית מהדירות אין משכנתא.
8.בצר לו פנה התובע לייעוץ אצל עו"ד אברהם צ'רנובסקי (להלן – עו"ד צ'רנובסקי), אשר נסע ביום 2.1.12 לבולטימור לצורך בדיקת הנכסים בהתאם לרשימה, נספח ח', שנמסרה לו על ידי הנתבעים (להלן – הרשימה).
כמפורט בסעיפים 53-55 לכתב התביעה, התברר כי רוב הנכסים ריקים והרוסים וממוקמים במקומות נטושים ומסוכנים, ומחירם עומד על כ-1,000 $ בלבד, סכום זהה לשווים בשנת 2005, עת "רכשו" הנתבעים את הנכסים עבור המשקיעים.
9.התובע טוען כי קיים חשש כבד שבכסף שהתקבל מאת כל המשקיעים (כ-4,000,000 $) לא נרכשו דירות , ולא ידוע לאן הלכו הכספים.
10.בכתב התביעה דורש התובע סכום של 318,960 ש"ח המורכב כדלקמן:
174,240 ש"ח –סכום בשקלים השווה לסך של 40,000 $ ששילם התובע על פי ההסכם;
144,720 ש"ח – סכום שעל הנתבעים להעביר לתובע בהתאם להסכם, עבור 6 שנים שבהן לא הועברו אליו כספים כמוסכם, לפי 500 $ לחודש.
כמו כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעים עבור עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, הריביות על כספי השקעתו, והוצאות בירור מצב הנכסים, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
11.הנתבעים הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעים , הואיל ולטענתם העסקה נעשתה עם החברה ולא עמם באופן אישי, וכן מחמת התיישנות.
הבקשות נדחו בהחלטה מיום 29.6.13, ונקבע כי יש לברר את התביעה לגופה.
12.מאידך, נדחתה בקשת התובע לגילוי מסמכים השייכים לחברה בלבד, לאחר שבחר שלא לתבוע את החברה , אלא רק את הנתבעים (ראה סעיף 10 להחלטה מיום 29.6.13).
13.בעקבות הודעת התובע לפיה הגיע להסדר פשרה עם הנתבע 3 (להלן – הסדר הפשרה) - ניתן ביום 17.12.14 פסק דין חלקי לפיו התביעה נגד הנתבע 3 תימחק, ללא צו להוצאות.
ביום 9.1.15 התקבלה בקשת הנתבעים 1 – 2 (להלן – הנתבעים) לעיין בהסכם הפשרה.
14.לאור עדותו של עו"ד צ'רנובסקי, ביחס למצב הנכסים כפי שעולה מתמונות של הנכסים אשר צולמו על ידו בעת שהותו בארצות הברית (נספח ט' לתצהירו של התובע ) - ניתנה החלטה במהלך הדיון ביום 10.12.14 לפיה תצוין על כל תמונה הכתובת של הנכס שצולם, וזאת על מנת לקשור בין הכתובות לבין כתובות הנכסים אשר מופיעות ברשימה נספח ח' לתצהיר התובע (ראה פרוטוקול עמ' 11, שורות 12-15).
הבהרות בעניין זה הוגשו ביום 18.12.14.
התמונות וההבהרות מדברות בעד עצמן, ויש בהן כדי לתמוך בטענות התובע בדבר מצב הנכסים כפי שהתגלה לעו"ד צ'רנובסקי , כאמור בפסקה 8 לעיל, ומפאת היעילות והחיסכון – לא אחזור עליהן כאן.
טענות התובע
15.התובע טוען כי על הנתבעים להשיב לו את הסכומים שהעביר להם, לשלם לו את הסכומים שהיו צריכים להגיע לידיו על פי ההסכם , וכן כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממעשיהם.
16.התובע טוען כי נטל ההוכחה עבר מצדו לצד הנתבעים שעה שהם הודו וניסו להדיח , אולם ההדחה לא צלחה בידם הואיל ולא צורפה ולו ראיה אחת לגרסתם.
17.לטענת התובע , מדובר בנוכלים שהתובע הוא אחד מקורבנותיהם.
לטענתו, הנתבעים הציגו מצג שווא במרמה בנוגע להשקעות בארצות הברית, הפרו את ההסכם , והשתמשו בכסף למטרות אחרות ולא רק לרכישת דירות כמוסכם, גילו חוסר תום לב בכריתת ההסכם , ובתרמית אשר ביצעו - גרמו להטעייתו של התובע.
18.עוד נטען, כי הנתבעים ניצלו את תמימותו של התובע וחוסר הבנתו בנדל"ן לצורך העושק אותו עוללו לו.
19.התובע טוען כי ההסכם נכרת עם הנתבעים באופן אישי ולא עם החברה , וגם לא עם כל חברה אחרת, כטענת הנתבעים, והכסף שנמסר לנתבעים פשוט נעלם לו ב"שיטת פונזי" (ראה סעיפים 103 ו-104 לסיכומי התובע).
20.לטענת התובע, ההסכם לא קוים, ולמעשה כל כריתתו נגועה בחטא, ומשכך – בין אם תתקבל הטענה שההסכם בוטל בהגשת התביעה, ובין אם ייקבע שההסכם נכרת בחטא ועל הנתבעים להשיב את מלוא הסכומים ששולמו, הרי שאחת היא כי על התובע לקבל לידיו את הסכום שמסר לנתבעים, וגם פיצויי קיום, כמפורט בסעיפים 164-166 לסיכומי התובע, בסכום של 494,553 ש"ח , או לכל הפחות - בסכום של 318,960 ש"ח המופיע בכתב התביעה.
טענות הנתבעים
21.הנתבעים טוענים כי התובע השקיע את כספו בעסקה נושאת סיכוי וסיכון, והסיכון - התממש.
לפיכך, לטענתם, התובע לא ביסס עילה כלשהי ולא הראה כי קיימת לו זכות משפטית לפיצוי מאת הנתבעים.
22.לעניין נטל ההוכחה והשכנוע טוענים הנתבעים , כי בנסיבות העניין הוא נותר על כתפי התובע, והוא אף מוגבר, לאור טענת התרמית שהעלה התובע, אשר איננה נסמכת על ראיות (ראה סעיפים 22 – 27 לסיכומי הנתבעים).
23.בסעיפים 10 – 21 לסיכומיהם טוענים הנתבעים, כי המיזם היה אמתי, החברות אכן הוקמו, והדירות אכן נרכשו ונוהלו.
לפיכך נטען, כי הופרכו טענות התובע כאילו נעשה שימוש כלשהו בכספי ההשקעה, או חלקם, שלא לצורך רכישת הדירות באמצעות החברה.
בהקשר זה נטען עוד , כי הואיל והחברות קיימות והן באמת רכשו את הנדל"ן - הרי שברור מתוכן ההסכם ומנסיבות כריתתו כי מדובר בהתחייבויות של החברה ולא של הנתבעים באופן אישי , ולכן יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות.
24.הנתבעים מכחישים את טענתו החלופית של התובע לפיה הופרו ההתחייבויות החוזיות של החברה (ראה סעיפים 28 – 30 לסיכומי הנתבעים).
25.בסעיפים 32 – 46 לסיכומיהם טוענים הנתבעים , כי התובע יצר אמתלה מלאכותית לתביעה כאשר ישב בחיבוק ידיים במשך כ - 4 שנים , ובפעם הראשונה גילה עניין של ממש בבירור קורות ההשקעה רק במכתבו מיום 5.8.11.
לטענתם, ה"בירור" שערך התובע לגבי ההשקעה לא נועד אלא ליצור אמתלה מלאכותית לתביעה , בעוד שהתובע מעולם לא סבר באמת כי מאן דהוא הונה אותו.
26.אשר לנזקים, טוענים הנתבעים כי הואיל והסעד הראשוני אותו תובע התובע הינו השבה – אין הוא זכאי ליתר הפיצויים הנטענים על ידו.
עוד נטען בהקשר זה, כי ככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי השבה – הרי שמן הסכום הנקוב של השקעתו (40,000 $) יש להפחית את הסכומים המפורטים בסעיף 54 לסיכומי הנתבעים, באופן שייפסק לתובע רק ההפרש בסכום של 24,400 $.
דיון והכרעה
27.ראשית, עלינו להכריע בשאלה האם קיימת יריבות בין התובע לנתבעים או שמא דינה של התביעה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות.
28.אם ייקבע כי קיימת יריבות בין הצדדים – יהא עלינו להכריע בשאלות הבאות:
(א)האם דינו של ההסכם להתבטל בשל תרמית, או עושק, או הטעיה, עם כל המשתמע מכך.
ׁ(ב) היה והתשובה לשאלה (א) תהא שלילית – תיבחן השאלה האם ההסכם אכן הופר, ואם כן – מהו הפיצוי אשר לו זכאי התובע בשל ההפרה.
(ג) האם יש להעביר את נטל ההוכחה על כתפי הנתבעים.
29.כבר כעת ייאמר , כי גם לאחר שמיעת הראיות - לא ראיתי לשנות את החלטתי מיום 29.6.13 לפיה, אין מקום לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בין התובע לנתבעים.
30.מסעיף 3 בתצהיריהם של לנגנר ושל אהרון מן עולה, כי הוקמה על ידי הנתבעים חברה בארצות הברית בשם L& M REALTY BROKERS LLC , אשר הוא מכנה אותה "חברת אם", ובמועד החתימה על ההסכם הייתה כוונה כי השקעתו של התובע תבוצע החברת האם.
עם זאת נטען כי בהמשך "הוחלט לרכז את הפעילות באופן שונה", ועל כן הוקמה חברת MANN and Co REALTY BROKERS LLC , והמניה שהוקצתה לתובע (נספח ג' לכתב התביעה) הינה מניה של חברה זו (להלן – חברת מ.).
כפי שעולה מההסכם, הוא נחתם על ידי הנתבעים באופן אישי ולא על ידי חברת האם או על ידי חברת מן, או על ידי כל חברה אחרת, על אף שלטענת הנתבעים העסקאות נעשו עם החברה ולא עמם באופן אישי.
כאשר נשאל לנגנר ישירות על ידי בית המשפט במהלך חקירתו, מדוע ההסכם לא נחתם על ידי חברה – ענה תשובה תמוהה, וזאת בלשון המעטה:
"אני מבין את השאלה ולמדתי הרבה. בגלל שהיה לנו יחס אישי עם המשקיעים רצינו לתת להם יחס חם" (פרוטוקול עמ' 25, שורות 17-18).
מה ל"יחס חם" ולמבנה משפטי של עסקה כספית לטווח ארוך?
נראה כי לנתבעים בלבד הפתרונים בעניין זה...
הלכה ידועה היא , כי לא מה שאדם יכול היה לעשות אלא מה שעשה בפועל הוא הקובע מבחינה משפטית.
משנחתם ההסכם באופן אישי על ידי הנתבעים, אשר הגדירו עצמם ב"רחל בתך הקטנה" בהסכם כ"מוכרים" – הרי שהתחייבויותיהם כלפי התובע הן אישיות, גם אם היה בדעתם לפעול באמצעות חברה כזו או אחרת, ודין טענות הנתבעים לגבי היעדר יריבות בינם לבין התובע – להידחות.
31.משהגעתי למסקנה כי קיימת יריבות בין הצדדים , ולא היה מקום לסילוק התביעה על הסף – עלינו לבחון כעת את השאלה האם יש לקבל את טענות התובע במסגרת תביעתו, כולן או חלקן.
32.לפני בחינת השאלה האמורה, יצוין כי ראיתי לדחות את טענות התובע לעניין העברת נטל ההוכחה על כתפי הנתבעים.
אין המדובר במקרה דנא ב"הודאה והדחה" , ונראה שגם התובע עצמו, על אף טענותיו בסיכומים מטעמו ובסיכומי התשובה, לא באמת סבור כי הגנת הנתבעים הינה מסוג "הודאה והדחה", שכן הוא לא ביקש להפוך את סדר הבאת הראיות, בהתאם להוראות תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
נטל השכנוע נותר אם כן, על כתפי התובע.
33.האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו, לפיהן דין ההסכם להתבטל מחמת תרמית, עושק והטעיה, ולחלופין – בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעים?
34.כבר כעת ייאמר כי לא ראיתי שהיה במקרה הנדון "עושק" כמשמעותו בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), אשר קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
התובע אמנם מודה כי בתקופה הרלבנטית היה חסר ניסיון בתחום הנדל"ן (פרוטוקול עמ' 3, שורות 11-12), אולם לא שוכנעתי כי במקרה דנא נתקיימו התנאים לקיומו של "עושק" שבסעיף 18 לחוק החוזים.
35.לא שוכנעתי גם כי הייתה במקרה דנא תרמית, שכן ראיתי לקבל את עמדת הנתבעים, בניגוד לעמדת התובע, כי היה מדובר בכל זאת ברכישות אמתיות של יחידות דיור בארצות הברית , ולכן יש לדחות את טענת התובע , אשר לא הוכחה כדבעי, כי מראש לא הייתה כל כוונה מצד הנתבעים לרכוש נכסים , וכי הכספים נלקחו על מנת לכסות גירעונות כספיים של הנתבעים.
36.על אף האמור, הגעתי למסקנה כי במקרה דנא מדובר בהטעיה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים , ולכן רשאי התובע לבטל את החוזה, ולזכות בהשבה בהתאם להוראות 21 לחוק החוזים.
37.סעיף 15 לחוק החוזים, קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג , או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
38.במקרה דנא, הוצג לתובע מצג כי מדובר ביחידת דיור הנמכרת במחיר של 45,000 $, אולם לא הוצגו נתונים רלבנטיים ביותר כגון מיקום מדויק של האזור אשר בו מצויה יחידת הדיור, מה מצבה שי יחידת הדיור וכמה יש להשקיע בשיפוצה, מה שווי הנדל"ן באותו אזור, ומה ההיתכנות העסקית של עליית שווי הנדל"ן באותו אזור.
הנתבעים אכן אינם מתכחשים לכך שההצעה שהוצעה לתובע הייתה הצעה "שנצבעה בצבעים ורודים", עם סיכוי עסקי לרווחים נאים, אולם טוענים, בסעיף 23.3.1 לסיכומיהם, כי זו מהותה של עסקת השקעה( סיכוי לרווחים מצד אחד וסיכון להפסדים מצד שני), אולם , לטענתם, לא משתמע מהצגת העסקה שהובטחו לתובע רווחים בכל עת ו/או שיעוריהם.
האמנם?
עיון בסעיף (ה) להסכם מצביע במפורש על הבטחה לדמי שכירות, בממוצע בסכום של 600 $ ברוטו לחודש. הא ותו לא .
לא נאמר בשום מקום בהסכם כי מדובר במצג של המצב הקיים בלבד, כי אין התחייבות שכך ימשיך ויקרה גם בעתיד, וכי מדובר בהשקעה עם סיכוי ועם סיכון מצדה, כפי שנטען בסעיף 23.3.4 לסיכומי הנתבעים.
39.נראה כי התובע חתם על ההסכם מתוך הנחה כי יקבל דמי שכירות בסכום שנקבע, ולאחר שהנתבעים לא גילו לו את מלוא העובדות אשר, לפי הנסיבות, היה עליהם לגלותן .
לפיכך, הוכח קיומה של "הטעיה" כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים.
משהגעתי למסקנה האמורה – זכאי התובע להשבה, ומתייתר הצורך לבחון את השאלה האם הופר ההסכם אם לאו.
40.סעיף 21 לחוק החוזים, קובע:
"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".
לאור הוראת סעיף 21 האמור, זכאי התובע להשבת הסכום שהועבר על ידו לנתבעים, בגובה השקעתו , בסך של 40,000$.
מאידך, הואיל ועל פי סעיף 21 לחוק החוזים חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל - מהסכום האמור אשר לו זכאי התובע, יש להפחית את הסכומים שקיבל התובע עד למועד שבו חדלו הנתבעים להעביר לו כספים כלשהם, בסכום מצטבר של 15,600 $, כמפורט בסעיף 54 לסיכומי הנתבעים.
לעניין זה, אין נפקא מינה אם מדובר בדיבידנד, בדמי שכירות או בכל כינוי אחר לסכומים האמורים.
41.לפיכך, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, והתובע זכאי להשבה של ההפרש שבין 40,000$ לבין 15,600$, דהיינו סכום בשקלים השווה לסכום של 24,400 $ , נכון למועד הגשת התביעה , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.
42.כמו כן, ראיתי לקבל את טענות התובע בדבר עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו בשל הטעייתו בעקבות המצג שהוצג לו על ידי הנתבעים , ואני מעמידה את הפיצוי בשל רכיב זה בסכום בשקלים השווה לסך של 26,000 $.
43.על כן אני קובעת, כי התובע זכאי לסכום בשקלים השווה לסך של 50,400 $.
סוף דבר
44.לאור כל אמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 – 2 , ביחד ולחוד, לתובע , תוך 30 ימים, סכום בשקלים השווה, נכון למועד הגשת התביעה (6.9.12), לסכום של 50,400 $, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד האמור ועד לתשלום המלא בפועל.
45.כמו כן , ישלמו הנתבעים 1 - 2, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט (אגרה) , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪, בצירוף
הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
